שולחן ערוך, אורח חיים ק״ח: מי שלא התפלל לסבת טעו' או אונס או במזיד. ובו יב"ס: – עם 21 מפרשים

מי שלא התפלל לסבת טעו' או אונס או במזיד. ובו יב"ס:
טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והשני' לתשלומין ואם היפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין:

טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונ' ערבית והשנייה לתשלומין טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' הראשונה שחרית והב' לתשלומין לאחר שאומר יוצר וי"ח ברכות יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח לתשלומי ערבית: [וכן כשמתפלל ערבי' שתים משום שלא התפלל מנחה יאמר אשרי בין תפלה לתפל'] [סמ"ק וריב"ש סי' ק"מ]:

הא דמשלים התפלה שהפסיד דוקא בזמן תפלה אבל בשעה שאין זמן תפלה לא:

אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים האחרונה לתשלומי מנחה אבל שחרית אין לו תשלומין וכן בשאר תפלות:

אע"פ שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה ותפלות [אחרות] שהפסיד אין להם תשלומין אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר הרשות בידו ונכון לעשו' כן:

עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לה תשלומין:

הזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה ואם רצה יתפלל אותה נדבה ואינו צריך חדוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה:

מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל וכן מי שהוא שכור ולא התפלל כלם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין: הגה מיהו לכתחלה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון [ת"ה סימן ה']:

טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת הא' לערבי' והשני' לתשלומין: הגה וה"ה אם לא התפלל מנחה בערב ר"ח מתפלל של ר"ח שתים ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשנייה צריך לחזור ולהתפלל אבל אם לא הזכיר בשתיהן או הזכיר בראשונה ולא בשנייה אין צריך לחזור: [כל בו חוץ ממה שכתב של ר"ח שתים]:

טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במ"ש (שתים של חול) מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן יצא:

טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת מתפלל במ"ש שתים ואינו מבדיל בשנייה ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבא במנח' של ראש חודש:

הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסקה: הגה מיהו אם נזכר שטעה פוסק אפי' באמצע הברכה [א"ז מסכת ברכות]:

טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הטעם משום תדיר קודם (מהר"מ) ולא כמ"ש בעל ל"ח הטעם שיש לחוש שיתפלל שחרית אפי' שלא בזמן תפלה שניה:

לאחר שיאמר י"ח ברכות יאמר אשרי. וכן כשמתפלל מנחה שתים משום שלא התפלל שחרית צריך לומר ג"כ אשרי בין תפלה לתפלה אע"פ שאמר אשרי קודם התפלה ראשונה וי"א שיהיה זהיר מאוד שלא יאמר אשרי אחר שהתפלל מנחה (מהררמ"ע בש"ת) ע"כ ישהה רק כדי הילוך ד"א בין תפלה לתפל' כשמתפלל מנחה שתים ואין שייך תשלומין רק לתפלה שהיא בקשת רחמים אבל לק"ש וברכותיה לא שייך תשלומין שאם לא יקרא ק"ש של שחרית או של ערבית בזמנן אין לה תשלומין בתפלה הסמוכה לה כיון שעבר זמנה בטל קרבנה ומעוות לא יוכל לתקן הוא (מהררמ"י) יש מי שכתב הברכות אין להם תשלומין (ב"י כל בו):

הא דמשלים תפלה שהפסיד דוקא בזמן תפלה. כגון שישלים תפלת שחרית מיד אחר חצות קודם שהגיע זמן תפלת מנחה אין זה תשלומין שאין עכשיו זמן תפלה כלל לא של שחרית ולא של מנחה וכן אם טעה ולא התפלל מנחה לא ישלים אותה אלא בזמן תפלת ערבית לא כל הלילה אחר כלות זמן תפלת ערבית:

אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לבד וה"ה אם התפלל התפלה שבנתיים אלא ששהה התשלומין שלא השלים התשלומין בזמן התפלה שלישית כיון שכבר עבר זמן תפלה אחת מבנתיים (מהררמ"י) וי"א אפילו לא התפלל תפלות הרבה יש לכולן תשלומין וע"כ מי שהיה תפוס או חולה כשיוצא מבית האסורים או כשיתרפא יתפלל כל התפלות שהפסיד (הרר"י פ' תפלת השחר וכ"כ הב"י שכן דעת הרשב"א) ועכ"פ צריך להתפלל תחילה תפילה הסמוכה דהיינו באם שכח ערבית ושחרית מתפלל במנחה של מנחה תחלה ואח"כ של שחרית ואח"כ של ערבית וכן לעולם בין שמתפלל כפשוטה או ע"י נדבה וחידוש כמוזכר אח"כ בסעיף ה' כל פעם עכ"פ תפלה הסמוכה תחילה:

עבר כל היום ולא התפלל מוסף כו'. מ"מ אם לא התפלל שחרית בשבת יש לה תשלומין למנחה אף שאין תשלומין מועיל אלא בתפלה הסמוכה לה כנ"ל ע"ל סימן רפ"ו סע"א ומכ"ש שיכול להתפלל מוסף אע"פ שכבר התפלל מנחה כדלקמן סימן רפ"ו סעיף ד':

הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה. ויש מי שכתב דוקא בהזיד בתפלת מנחה אז יכול להתפלל ערבית שתים בלא חידוש אבל ערבית ושחרית אין להתפלל אותה בתורת תשלומין אלא בתורת נדבה וצריך לחדש בה (מורי בב"ח):

ואם הבדיל בשתיהן שטועה שמזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסקה כדבסמוך סעיף י"ב לכך יצא:

נאנס. עמ"ש בסי' צ"ג ס"ק ה':

שתים. וכשהוא ש"ץ יוצא במה שמחזיר התפלה בקול רם הרדב"ז וכנה"ג מ"א ופר"ח. ולענין ק"ש אם יש לה תשלומין עיין ס"ס נ"ח ובברכת ק"ש אין לה תשלומין ע"ש:

היפך. דהיינו שגילה דעתו כמ"ש לקמן עיין מגן אברהם:

שחרית שתים. ואסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו מפסיק. מ"א:

ערבית. משמע דא"א תחנון עד אחר תפלה השניה דאל"כ למה ליה לאפסוקי באשרי. מ"א ולבוש. ול"ח כתב דיאמר תחנון אחר תפלה הראשונה וכ"כ ע"ת ע"ש:

לתפלה. אבל כשמתפלל מנחה שתים משום שלא התפלל שחרית אין לומר אשרי בנתיים דהר"מ מרקנ"ט הזהיר מאוד שלא לומר אשרי אחר מנחה. ע"כ ישהה כדי הילוך ד"א בין תפלה לתפלה כשמתפלל מנחה שתים. ב"ח. ומ"א חולק עליו וכן המנהג פשוט ביוה"כ לומר אשרי אחר מנחה ונ"מ למי שמתאחר לבא לבה"כ בשעה שהציבור התחילו מנחה יתפלל י"ח עמהם ואח"כ יאמר אשרי דלא כהב"ח. וכ"פ לבוש ול"ח ושכנה"ג ועיין סימן רל"ד. מיהו בזוהר פרשת פנחס משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר אשרי וכתב המ"א ומ"מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעתא דחובה ע"ש. (ובספר אליהו רבא העלה דכשמתפלל ערבית שתים לא יאמר אשרי רק ימתין כדי הילוך ד' אמות אכן במנחה יתפלל אשרי בנתיים ע"ש):

הסמוכה. אם טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים אף על פי שכבר עבר מוסף דזה מיקרי תפלה הסמוכה. נ"צ:

נדבה. ולכן מי שהיה חולה או תפוס בתפיסה ולא היה המקום נקי כשיצא יתפלל כל התפלות שהפסיד. ב"י תר"י. ואם יצא מתפיסה בר"ח מזכיר בכלם יעלה ויבא. וה"ה אם יצא בשבת מזכיר בכלם של שבת. כנה"ג מ"א פר"ח:

תשלומין. דהאיך יקרא הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף:

התפלל. מעשה באחד שבא לבה"כ סמוך לערבית וירד לפני התיבה והתפלל ערבית ועדיין לא התפלל מנחה. נ"ל דלא מיקרי מזיד ויש לה תשלומין ומשמע לי דבר"ח יזכיר יעלה ויבא בשניה דכבר קבל עליו ר"ח. מ"א. כתב פר"ח נ"ל שמ"ש המחבר לעיל בסי' ע"ו שמי שקרא במקום שראוי להסתפק בצואה ומצאה אח"כ צריך לחזור ולקרות. היינו דוקא כשלא עבר עדיין זמן תפלה או בתפלת התשלומין וכגון כשהשלים תפלתו היה לו שהות להתפלל עוד אלא שאח"כ נטרד או נאנס אבל אי כשהתפלל במקום הראוי להסתפק מצואה ליכא שהות תו אח"כ להתפלל תפלה אחרת ה"ל מעוות לא יכול לתקן ולית ליה תשלומין דכי היכא דחשבינן ליה פושע להצריכו לחזור ולהתפלל לפי שלא בדק הכא נמי מיקרי פושע לענין דלית ליה תשלומין אבל בדין שכור לא שייך למימר הכי דהתם גברא לא חזי עד שיפיג יינו מעליו ע"ש:

שבת. המ"א נסתפק אם לא הזכיר שבת בשניה אם מחזירין אותו ע"ש. וכנה"ג הביא משם הר"ם די בוטין דלא יצא וצריך לחזור ולהתפלל וכ"פ הט"ז ע"ש אבל הע"ת פסק דיצא בדיעבד וכ"פ הכנה"ג שם ופר"ח:

שתים. כתב המ"א מי שלא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים. ולא אמר יעלה ויבא בשניה מחזירין אותו ע"ש ועיין במהרש"א ודו"ק וכנה"ג בסי' תכ"ב כתב דאין חייב לחזור ע"ש וכ"כ הפר"ח:

בשניה. גלי דעתיה דראשונה היתה לשם תשלומין כמו בהבדלה דבסעיף שאח"ז והיינו דוקא כשהתשלומין בא מחמת תפלה שאינה של ר"ח אז איכא למימר כדלקמן גבי הבדלה דכיון דלא הזכיר יעלה ויבא בראשונה גלי דעתיה דצלי ראשונה אדעתא דתשלומין אבל אם היה ר"ח ב' ימים ולא התפלל מנחה ביום ראשון של ר"ח כשמתפלל בליל ב' של ר"ח שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומיו אם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה פשיטא דא"צ לחזור ולהתפלל דהכא ליכא למימר גלי דעתיה ובודאי טעה:

בשניה. משום דהבדלה לאו רחמי נינהו אלא מצוה לשעתא אין שייך להבדיל ב"פ זא"ז דאם עשה פעם א' חול למה יעשה שנית חול משא"כ שבת ור"ח דצריך להזכירם בכל התפלות. מ"א וט"ז דלא כלבוש וע"ת:

לא עלתה לו. דמבעיא ליה לאקדומי חובת שעתיה ברישיה והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין לכך צריך לחזור ולהתפלל א' לתשלומין בלא הבדלה ודוקא שעשה במזיד אבל אם שכח מלהבדיל בראשונה יצא דהרי לא גילה דעתו כמ"ש בס"ק י"ג מ"א. ובכה"ג איירי הרמ"א במ"ש ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה דצריך לחזור וכו' היינו דגילה דעתו שהראשונה יהא לתשלומין ומסתמא במה שלא הזכיר הבדלה או יעלה ויבא בראשונה אמרינן דבזה גילה דעתו אבל אם אמר בפי' שבשניה נתכוין לשם תשלומין רק ששכח בראשונה הבדלה או ר"ח. אף שהזכיר הבדלה או ר"ח בשניה יצא וכ"כ ט"ז ופר"ח ע"ש:

שתים. יש בזה מחלוקת. התוס' בשם ר"י ס"ל דא"צ לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל י"ח רק ששכח של שבת וכשישלים ויתפלל י"ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין. וחכמי פרובינצ"ה ס"ל דמה שהתפלל י"ח בלא שבת הוי כאלו לא התפלל כלל כיון שלא עשה כדין ועל כן הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין. כתב כנה"ג בסי' רצ"ד בשם רדב"ז ח"א סי' (קע"ו) [שס"א] שאם נאנס ולא התפלל במ"ש מתפלל ביום שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו אעפ"י שלא הבדיל ע"ש:

ר"ח. ואם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יתפלל דהוא ירויח שיאמר יעלה ויבא וה"ה בליל יום טוב שני וה"ה אם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח מ"א. ונ"ל פשוט דאם שכח יעלה ויבא ג"כ בלילה בתפלת התשלומין דאין צריך לחזור. דאין מקדשין החדש בלילה ואע"פ שהיא לתשלום תפלת המנחה ובזה יתורץ קושיית התוספות במה שמקשים למה לי האי טעמא דאין מקדשין החדש בלילה תיפוק ליה תפלת ערבית רשות וכו' דנ"מ לדינא כמ"ש וק"ל. עיין בברכות דף כ"ו ע"א ודף למ"ד ע"ב. וכ"פ הכנה"ג בסי' תכ"ב ופר"ח סי' זה דאם ר"ח הוי ב' ימים וביום ראשון נטרד ולא התפלל מנחה כשמתפלל ליל שני של ר"ח שתי תפלות אם בתפלת התשלומין שכח ולא הזכיר יעלה ויבא אין מחזירין אותו ע"ש:

ימים. זה למד בב"י מדאמרינן דאם הבדיל בשתיהן יצא ע"ש וט"ז הקשה עליו דל"ד דהתם ודאי זמן הבדלה היא בעת ההיא רק שזה האיש הבדיל שנית ללא צורך משא"כ במידי שאין לו שייכות בזמן ההוא כגון שאומר בימות החול מה ששייך לפסח אין לך הפסק גדול מזה וצ"ע פסק זה עכ"ל. וכן בתשובת הלק"ט ח"א סי' ר"ס חולק ע"ז ופסק דמחזירין אותו ע"ש ואפשר לומר דאיירי בתפלת התשלומין כגון מי שלא התפלל מנחה בר"ח או בשבת או בשאר מועדים שמתפלל ערבית שתים בענין זה קאמר דאם הזכיר בתפלה של תשלום ראש חודש או שבת או מאורע שאר מועדים כיון דתפלה זו באה לתשלומים היום שעבר אם הזכיר לא הוי הפסק. יד אהרן ועי' בשכנה"ג:

ברכות כ"ו

שם

סמ"ק

רשב"א

רמב"ם פ"ג מה"ת ורשב"א ורא"ש

הר"ר יונה שם

תוס' שם

בגמרא שם

הרא"ש והרשב"א

הרמב"ם פ"ג מה"ת ב"י ות"ה

שם בגמרא

שם

טור בסי' קצ"ב בשם רבי יונה

סמ"ק בשם רבי יונה:

ס"א הראשונה כו'. ואם כו' שם מבדיל כו' ואם כו' וכמ"ש בס"י:

ס"ב לאחר שאומר כו'. כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת וע' תוס' ל"א א' ד"ה ורבנן ובלא"ה צ"ל אשרי יאמר עכשיו וז"ש וכן כו' ר"ל אע"פ שאצ"ל אשרי עכשיו מ"מ יאמר לתשלומין שחסר אשרי במנחה כמו בתפלה עצמה אבל מדינא א"צ אלא כדי הילוך ד"א כמש"ל סי' ק"ה:

ס"ג הא דמשלים כו'. מדל"ק בטעה ולא התפלל קודם חצות יתפלל לאחר חצות וכן במנחה דקאמר יתפלל מנחה שתים ולא קאמר יתפלל אחר חצות רשב"א:

ס"ד אין כו'. דלכאורה צ"ע דלמה לא הזכיר במימרא קמא לא התפלל במנחה דהוא רבותא יותר או לא הל"ל אלא לא התפלל ערבית לבד אלא דה"ק לא התפלל שחרית אף שחרית אפ"ה לא יתפלל אלא שתים ולהכי לא קאמר מנחה דהוה כ"ש ועתוס' שם ד"ה טעה כו':

ס"ה אע"פ כו'. כמש"ל ר"ס ק"ז:

ס"ו עבר כו'. תוס' ד"ה איבעיא כו' וכ"כ הרשב"א כיון דמזכיר קרבן שם עבר יומו כו' ועוד אין קרבן בלילה: אפילו כו' גמ' שם:

ס"ז וא"צ כו'. ב"י וצ"ע מ"ש ממ"ש בס"ה וכ"ש הוא דהא ה"ג וכמה גאונים סוברים דאפילו לאחר כמה תפלות יש להם תשלומין ולא יהא אלא ספיקא דדינא א"כ א"צ לחדש כמ"ש בסי"א וכ"ש כאן שהוא דינא דגמרא ועב"ח:

ס"ח מי שלא כו'. דכה"ג אנוס הוא ממ"ש ב"ק כ"ג א' לחייבו בד' דברים וכ' נ"י בשם הרמ"ה שם ול"ד למש"ש כ"ו ב' הכיר בה ושכחה לענין ד' דברים פטור דאנוס הוא דשם ליכא אפי' תחילתו בפשיעה דבתחלה כיון שיכול להזהר לאו פושע הוא ואי משום דשכחה אנוס הוא כמ"ש גבי שבועה בפ"ג דנדרים ובפ"ג דשבועות ומכאן מי שלא התפלל כו' וכן מי שנשבע כו' ושכח כו' וכמ"ש בי"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה ואף שהאגודה חולק והביא ראיה ממ"ש בגיטין ע"ד ע"ה תנן התם כו' ואם איתא אנוס הוא אלא כיון דה"ל פנאי בתחלה לאו אנוס הוא ועיין באגודה שם וכן כ' דעתו בהג"ה שם כבר דחאה ט"ז שם ומ"א כאן וע"ל סי' תקכ"ז ס"ז וסי' תקל"ח ס"א:

וכן מי שהיה טרוד כו'. דזהו מקרי גם כן אונס כמ"ש רש"י בברכות ד"ה מחמת כו' וכמ"ש ברפ"ג י"ד א' בעי ר"ז כו' כיון דאנוס כו' דצורך ממונו נקרא צורך מצוה כמש"ש למזונות כר' וע"ל ס"ס רמ"ח בהג"ה י"א שכל כו':

וכן כו'. כמ"ש ט' א' דההוא זוגא כו' אע"ג דדוקא נאנס כמ"ש הרי"ף שם וש"פ שלכן במתני' שם אר"ג אם לא עלה כו' דלא הוו אנוסים:

מיהו לכתחלה כו'. כמ"ש באבות הוי מחשב כו' ואפילו בת"ח אמרו זמן תפלה כו':

ס"ט של שבת כו'. כ"ה גי' רי"ף ורא"ש כמו בסיפא:

ואם לא כו'. כמ"ש בס"י:

ס"י של חול. גמ' שם:

אם לא כו'. שם ואע"ג דסליק בקושיא כיון דלא אמר תיובתא הלכתא הוא רא"ש בשם ר"ה גאון וכ"כ רשב"ם בשם ר"ח בב"ב נ"ב ב' אף שחלק עליו לא קי"ל כן והקושי' תי' הרי"ף והרא"ש ועמ"א וכמ"ש בס"א:

סי"א טעה כו'. ע' תוס' שם ד"ה טעה וכו' וכ' תר"י כיון שהדבר ספק יתפלל בתורת נדבה וא"צ כו' וכמש"ל סי' ק"ד ס"א אם הוא מסופק כו':

סי"ב הטועה כו'. מהנ"ל אם הבדיל בשתיהן יצא ועט"ז וכן בכ"ה חלק ע"ז דשאני כאן דזמן הבדלה הוא וע"ש כ"א א' איני והא ר"נ כו' הכי השתא כו':

מיהו כו'. כמש"ש פוסק כו' איני כו' הכי השתא כו':

טעה או נאנס וכו' – טעה היינו שסבר שהתפלל ואח"כ נזכר שלא התפלל או ששכח להתפלל וכדלקמן בס"ח. כתב הפמ"ג נסתפקתי ספק התפלל שחרית או לא ועבר זמן שחרית אם משלימה במנחה או לא דשמא לא תקנו דמשלימה בעבר זמנה אלא בודאי לא התפלל ולא בספק:

ואם היפך – עיין במ"ב שסתמנו לענין דינא כהמחבר וכן הגר"א בביאורו כשהעתיק מקור ע"ז לא העיר כלל לקושית המגן אברהם בזה משמע לכאורה דלא ס"ל כהמ"א. ודע דפשוט דדוקא אם נתכוין בהדיא לשם תשלומין אבל אם התפלל שניהם בסתמא לכו"ע יצא. ונסתפקתי אם התחיל להתפלל אותה בתורת תשלומין ונזכר באמצע והשלימה כראוי דהיינו לשם חובהפיקותי היא דכיון דקי"ל דכל ברכות התפילה על הסדר נאמרו כדלקמן בסימן קי"ט אפשר דיחשב עי"ז כחד ענינא ויהיה מהני עקירת המחשבה ואף דלענין כמה דברים מצינו רק דג' הראשונות חשובות כחדא אפשר לענין עקירת מחשבה לבד שאני ולכאורה ראיה מהנ"ל בסימן ק"ז ס"א אם התחיל להתפלל וכו' פוסק אפילו באמצע ברכה ואיתא בראשונים הטעם כיון שהתחילה אדעתא דחובה אין יכול לסיימה תו לשם נדבה וא"כ ה"ה בזה לא מהני עקירת מחשבתו וצריך לפסוק אותה באמצע או אולי לענין תשלומין הקילו רבנן וצ"ע:

וכן מי שהיה וכו' לידי הפסד – ואם אין ברור הזיקא ע"ת כתב דהוי פושע וא"ר כתב דהוא שוגג וא"כ הוי ספק ונראה דיתפלל ויתנה אם אני חייב ה"ז לחובתי וא"ל הרי הוא נדבה. [פמ"ג]:

מיהו לכתחלה וכו' – ואפשר דביותר מחומש נכסיו אינו מחוייב [פמ"ג]:

ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה – ע' במ"ב הטעם ועיין בדה"ח שכתב דה"ה למי שנתחייב להתפלל שתים ביום ראשון שמתחילין לומר טל ומטר [היינו ששכח להתפלל מנחה בהיום שלפניו וצריך להתפלל בערב שתים ולהזכיר בשניהם טו"מ] ולא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה כל דינו הוא כמו שכתוב כאן עוד כתב שם דאם לא הזכיר בשניה יחזור ויתפלל בתורת נדבה ויתנה אם חייב אני להתפלל תהא לחובתי וא"ל תהא לנדבתי וכ"כ בשע"ת בשם המ"מ. ובמ"ב העתקתי לפטור מפני שראיתי כמה וכמה אחרונים שסוברים כהפר"ח ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד:

אבל אם לא הזכיר בשתיהן וכו' – הטעם דאין מקדשין החודש בלילה וכדלקמן בסי' תכ"ב. עוד בהג"ה כל בו חוץ ממה שכתב של ר"ח שתים ר"ל כל מה שכתב בהג"ה זו כתוב בכל בו חוץ ממה שכתב בהג"ה דמתפלל שתים של ר"ח זו היא דלא כהכל בו דהכל בו סובר דלכתחלה אינו מזכיר של ר"ח בשניה והני ד' תיבות בראשונה ולא בשניה או שכתוב בכל בו ט"ס הוא וכן איתא שם בד"מ לקמן בסימן תכ"ב בהעתקתו שם את דברי הכל בו וכן מוכח שם מדברי הד"מ ממה שחולק עליו שם וכ"ז הוא דלא כט"ז בסימן זה. העתקתי מספר מאמר מרדכי וספר נהר שלום ולדינא אין נ"מ בכ"ז דהלכה כהרמ"א בזה וכמו שכתבתי בשם האחרונים בס"ק כ"ו במ"ב:

או לא הבדיל בשתיהן יצא – משום דקי"ל לקמן בסימן רצ"ד דאם לא הבדיל אין מחזירין אותו:

הטועה ומזכיר מאורע וכו' לא הוי הפסקה – עיין במ"ב במה שכתבנו בשם האחרונים ומ"מ לענין תפילת תשלומים כגון מי שלא התפלל מנחה בר"ח או בשבת או בשאר מועדים שמתפלל ערבית שתים והזכיר בתפילה של תשלום ר"ח או שבת או מאורע שאר מועדים כיון דתפילה זו בא לתשלום היום שעבר הסכימו הרבה אחרונים דלא הוי הפסק:

במג"א ס"ק ב') וצ"ע כיון. נ"ב ולפענ"ד נרא' דמשם מוכח כהרמ"א דהרי התירוץ של הרב האי והרי"ף הוא פשוט מאד ומאי טעמא הניחו הש"ס בקושיא. אלא ע"כ ס"ל להש"ס דא"כ מ"ש הבדיל בשניהם דנקט תיפוק לי' דאפי' במחשבה בעלמא נמי לא יצא אלא ע"כ הבריית' מיירי שנתכוין בראשונה לשם חובה ובשנייה לשם תשלומין ואפ"ה לא יצא ידי חובתו והוי ס"ד משום הבדל' מחזירין אותו ופריך שפיר והניח בקושיא מ"מ ס"ל להרי"ף ורב האי דאע"ג דחישב בראשונה לשם חובה כיון שהבדיל בשנייה אתי דיבור ומבטל מחשבתו אבל לעולם מוכח דבמחשבה בעלמא לא יצא ידי חובתו וכהרמ"א:

(ס"ק ו') מקרי תפלה הסמוכה. נ"ב ומזה למד בספר אליה רבה דאם לא התפלל ערבית יכול להתפלל אחר מוסף לתשלומי ערבית:

שם מקרי אונס נ"ב יעיין מג"א סי' שי"ח ס"ק ג' ועיין משנה כ' פרק ג' במסכת תרומות פליגי תנא קמא ור"י:

(במג"א ס"ק י"א) חלק ב' סי' קצ"ב כצ"ל:

שם אבל הט"ז. נ"ב ולפענ"ד ראיית האגודה נכונה דלאיזה צורך תיקן כן הלל הא מן התורה נמי כן הוא ועיין היטב בקצות החשן ריש סי' נ"ה ומ"ש אני בחידושי ריש כתובות ובסוגיא דאונס בגיטין ע"ש:

שם בחושן משפט נ"ב סי' ר"ז:

סעיף א' טעה או נאנס וכו'. נ"ב הנה כדין אם שכחה הוה אונס שמחולקים בזה הפוסקים עיין בחבורי חכמת התורה על התורה בחבורי משנת תר"י פרשת האזינו שם הבאתי סמיכות מן הילקוט דשכחה הוי אונס ע"ש ודו"ק ועיין בט"ז ומג"א מה שהקשו ועיין בתשובתי ליו"ד בחבורי טטו"ד מ"ז בהלכות טריפות סימן ל"ג בחבורי סימן ע"ח מ"ש שם בתשובה דרך אגב ביישוב קושייתם שם ע"ש ודו"ק היטב: והנה בדין זה טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים וכו' נראה לפענ"ד דין חדש דה"א דאם לא השלים בתפלה הסמוכה לא מהני להשלים אח"כ היינו רק אם היה חייב בתפלות הקודמין אז כיון דהוי ראוי להשלים בזמנו ולא השלים לא מהני ליה השלמה אח"כ וי"ל דטעמיה הוי מכח דהוי כנראה ונדחה דאינו חוזר ונראה כן ה"נ כיון דנראה להשלים כתפלה הסמוכה ולא השלים ונדחה ואין לו זמן להשלים רק אחר שכבר התפלל תפלה השנייה וא"כ הוי נמי נראה ונדחה דאינו חוזר ונרא' ובשלמא השלמה הראשונה אם שכח או נאנס בתחלה. הוי כדיחוי מעיקרא ולא הוי דיחוי אבל אח"כ דהוי נראה ונדחה וזה הוי דיחוי. ועוד י"ל יותר דידוע דקיי"ל דאין דיחוי אצל מצות וניהו די"ל דמ"מ לפעמים יש דיחוי כמ"ש בחיבורי ספר החיים בסי' קס"ז בהלכות בהמ"ז בשם הרי"ף וי"ל ה"נ יש דיחוי בזה. אך י"ל יותר דבודאי במצות קיי"ל דאין דיחוי וכמ"ש המג"א סי' תקפ"ו רק בתפלה כיון דהוי במקום קרבנות ובקרבן נראה ונדחה הוי דיחוי לכך ה"נ בתפלה. אך הרי קיי"ל דתפלות אבות תקנום וא"כ י"ל דתפלות הוי אבות תקנום. אך כנגד תקנות האבות הוי רק תפלה בזמנה אבל באם לא התפלל בזמנה שיועיל השלמה אח"כ זה לא שייך בשביל האבות רק זה נלמוד מקרבנות דיש להם השלמה לכן לענין בזמנה דהוי רק מכח מצוה בזה אין דיחוי אצל מצות לכך יש לו תשלומין אבל לענין מה דנתחייב להשלים זה הוי רק בתורת קרבנות ובקרבנות נראה ונדחה הוי דיחוי לכך אם לא השלים בתפלה הסמוכה לא מהני תשלומין אח"כ וכין כך וכין כך כיון דעכ"פ הטעם דלא מהני תשלומין הוי מכח דהיה יכול להשלים ולא השלים אבל אם לא היה יכול להשלים כגון ששכח להתפלל מנחה ונעשה אונן בנתיים ולא היה רשאי להתפלל ערבית עד שחרית או מנחה בזה כיון דלא היה רשאי להשלים בתפלה הסמוכה כיון דהיה פטור עד הנה לגמרי בפרט לפמ"ש הטעם דבעינן תפלה הסמוכה מכח נראה ונדחה ובזה הוי דיחוי מעיקרא לכך ישלים אח"כ וכן אם מת לו מת ביום אחד ולא הניחוהו לקוברו עד למחר והוא לא התפלל מנחה שסבר שיש לו דין אונן ובאמת אין לו דין אונן היום כיון שאין מניחין אותו לקוברו בו ביום מכח דין המלך כמ"ש בחיבורי ליו"ד וא"כ לענין תפלת המנחה שלא התפלל הוי טועה ואומר מותר ונחשב שוגג ומחויב להשלים אח"כ רק אח"כ בערבית כיון שלמחר בו ביומו יקברוהו הוי אונן ואונן רשאי להתפלל ערבית ושחרית ואחר הקבורה שמתפלל מנחה יש לו להתפלל שתים גם עבור מנחה של אמש שלא התפלל בטעות דהוי בזה כתפלה הסמוכה כנלפענ"ד ברור ונכון לדינא ודו"ק. עוד נראה לפענ"ד דין חדש דניהו דהדין דאם לא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים דהיינו דוקא אחר חצות אחר שעבר זמן תפלה אבל אם עדיין הוי קודם חצות לא ימתין עד מנחה רק יתפלל תיכף שחרית מ"מ נראה דהוי דוקא בזמן דליכא מוסף אז הוי זמן שחרית ממש עד חצות ויתפלל תיכף ולא ימתין על תשלומין אך אם הוי היום שיש בו מוסף וכבר התפלל מוסף ונזכר שלא התפלל שחרית או שלא הזכיר בו מה שחייב להזכיר בזה כיון שכבר התפלל מוסף אין לו רק שם תשלומין כיון דזמנה קודם למוסף ואם התפלל כבר מוסף שוב הוי רק שם תשלומין ותשלומין לא שייך רק לתפלה הסמוכה וימתין עד מנחה. והנה אין להביא ראיה להיפוך ממ"ש הב"י בשם הרשב"א בסי' רפ"ו והרמ"א שם דאם הקדים מוסף לשל ערבית יצא משם לא הוי ראיה חדא די"ל דמיירי דוקא בדיעבד אבל לכתחלה מוכח להיפוך משם דמדינא דש"ס הוי זמן מוסף אחר שחרית ועוד דהתם מיירי רק לדין אם יצא ידי מוסף דהוי ס"ד דאף ידי מוסף לא יצא קמ"ל דיצא ידי מוסף אף שלא התפלל שחרית וכן נמי בדיעבד אם התפלל אח"כ שחרית נמי יצא אבל לכתהלה נראה דודאי כיון שהתפלל כבר מוסף לא הוי עיקר זמן שחרית דזמן שחרית הוי קודם מוסף והוי רק בתורת תשלומין ובתשלומין ימתין עד מנחה כנלפע"ד להורות לכתחלה ודו"ק. ובדין זה גופא אם עבר והתפלל תשלומין שלא גבי תפלה הסמוכה אני מסופק אם יצא בדיעבד או לא. אי נימא דרק לכתחלה תקנו להתפלל בתפלה הסמוכה אבל בדיעבד יצא או נימא דאף בדיעבד לא יצא. ואין להביא ראיה ממה דקיי"ל דאם הקדים ראשונה לתשלומין דלא יצא די"ל דזה גרע באם התפלל תחלה לתשלומין. ואח"כ לגוף החוב והיינו רק באם התפלל בזמן מנחה וכדומה בזה גרע אם הקדים התשלומין אבל אם מתפלל שלא בזמן שמתפלל גוף החוב אפשר דיצא בזה בדיעבד או לא וצ"ע כזה כעת רק בדין הראשון נראה דלכתחלה ימתין עד המנחה ובדיעבד בודאי יצא אם התפלל שחרית אח"כ כנלפענ"ד נכון ודו"ק. שוב הראו לי שבא"ר כתב להיפוך מדין הראשון ולפענ"ד נראה כמ"ש שהוא לא נחית כלל לטעם שכתבתי לעיל וגם הוא לא התיר רק בזמן תפלת מוסף ולא אח"כ ע"ש היטב ודו"ק: והנה בחבורי ספר החיים בסי' זה העליתי בדין אם מתפלל מוסף ביו"ט ראשון של פסח ולא הזכיר בו משיב הרוח צריך לחזור ולהתפלל שנית אחר כך אף שכבר שמע מן הש"ץ שלא הזכיר גשם ע"ש. והנה כעת ראיתי בפרי מגדים סי' קכ"ו שכתב דבכה"ג א"צ לחזור כלל כיון דא"צ להזכיר רק מכח דלא שמע מן הש"ץ ע"ש. ולפענ"ד אין נראה כן והדבר ברור דצריך לחזור ולהתפלל דמה בכך דהוי מכח דלא שמע מן הש"ץ סוף סוף כיון דתקנו חז"ל להזכיר עדיין אם לא התפלל כתיקון חז"ל חייב להחזיר. ותדע דהרי אם התפלל בשמיני של חג והזכיר משיב הרוח טרם ששמע מכריז פשיטא דצריך לחזור וראיה מזה ממ"ש בש"ע סי' קי"ד דאפילו אם היה חולה או אונס לא יקדים תפלתו לתפלת ציבור ופירש המג"א דאם אינו חולה בלא"ה לא יקדים תפלתו לתפלת צבור ע"ש וא"כ כל שעת הדחק כדיעבד דמי ואם בדיעבד יצא ידי תפלה אף שהזכיר בלא שמיעה מש"ץ א"כ בחולה או אונס היה לו לכתחלה לעשות כן ובפרט דהוי תפלה בצבור ענין גדול ולכמה פוסקים עדיף מסמיכת גאולה לתפלה ואעפי"כ בחולה או אונס מותר לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור ובע"כ מוכח כיון דבדיעבד יצא אם התפלל יחיד ולכך כל שעת הדחק הוי כדיעבד א"כ כיון דבזה לא יקדים תפלתו לתפלת הציבור ולא התירו לו להזכיר קודם הש"ץ מוכח דבזה אף בדיעבד חוזר א"כ מה לי אם הזכיר מוריד הגשם בזמנו דהיה ראוי להזכיר ואעפי"כ כיון דלא שמע מהש"ץ חוזר מה לי אם לא פסק במוסף יו"ט ראשון של פסח שהיה לו להפסיק כיון דלא שמע עדיין מהש"ץ חוזר ומתפלל כיון שלא קיים כתיקון חז"ל וברור ונכון הוא לדעתי דלא כמ"ש הפרי מגדים בזה ודוק היטב: והנה בדין טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים המקור דין זה הוא בש"ס דף כ"ו ושם מסיק הש"ס כקושיא מברייתא דטעה ולא הזכיר וכו' הנה כתבו הפוסקים בשם רבינו האי כיון דלא מסיק בתיובתא קא"ל כן מכח דזה גרע דגלי דעתיה דהוי הראשונה לתשלומין וכו', והנה לפענ"ד ראיה לדבריו ממה דגרסינן במסכת ברכות [דף ד' ע"ב] וז"ל אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כתפלה אריכתא דמיא דאלת"ה שחרית היכא מצי סמיך והא אמר ר' יוחנן בתחלה הוא אומר ד' שפתי תפתח ובסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי אלא כיון דתקינו רבנן וכו'. והנה בדף ט' ע"ב יש שם ג"כ הך סוגיא ושם קאמר להיפוך דאלא אמר ר"א תהא כתפלת מנחה ע"ש בפירש"י דמ"ש ר' יוחנן ד' שפתי תפתח הוי רק כתפלת מנחה ר"א אומר לעולם אכולהו וכיון דקבעוהו רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא דאלת"ה ערבית היכי מצי סמיך והא בעי למימר השכיבנו אלא כיון דתקינו לי' רבנן כתפלה אריכתא דמיא וכו'. והנה הסוגיות מתחלפות דלעיל דף ד' מוכיח להשכיבנו ממאמר בתחלה הוא אומר ד' שפתי תפתח ובדף ט' אומר להיפוך ומוכיח למימר ד' שפתי תפתח מהשכיבנו. ועוד יותר תמוה דמה מוכיח הש"ס בדף ד' ממאמר ד' שפתי תפתח דלמא הוי זה כתפלת מנחה כדמסיק ר"א בדף ט' וזה צע"ק. ומה שנראה ליישב הוא בשום לב למה סיים הש"ס בדברי ר' יוחנן ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון ולענין הפירכא היה די רק במ"ש בתחלה הוא אומר ד' שפתי תפתח וכבר עמד בזה הצל"ח. אך נראה דאתי שפיר דהמקשן הוה ידע די"ל דר"י מיירי בתפלת המנחה ולכך פריך דהרי אומר ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון והרי בסופו אין לחלק בין תפלה לתפלה ובכולם שייך סיום זה א"כ גם רישא מיירי בכל ענין ולכך הוכרח להביא הסיפא. אך לפ"ז ר"א דמתרץ דתהא כתפלת מנחה היאך מתרץ הך קושיא דהרי יהיו לרצון שייך בכולם. אך י"ל כיון דאמרינן לעיל דף ט' דלעולם יהא אדם נזהר בתפלת המנחה דאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה א"כ י"ל דגם הסיום יהיו לרצון נמי אינו רק כתפלת המנחה דאז מובטח שיהיה לרצון אבל לא בשחרית. אך קשה הרי ר' יוחנן אומר שם דאפילו בתפלת ערבית הוא נענה א"כ אכתי שייך יהיו לרצון אפילו בערבית דמה בין מנחה לערבית. אך י"ל דמ"ש ר' יוחנן אפילו בתפלת ערבית אינו ערבית ממש רק הכוונה דהרי קיי"ל אם טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים. ולזה אמר ר' יוחנן דלאו דוקא בתפלת מנחה בזמנה רק אף בתפלת ערבית אם מתפלל מנחה בערבית נמי נענה אבל בערבית ממש אינו נענה ולכך הוי הסיום יהיו לרצון נמי במנחה או בתשלומין דידיה כמו התחלת ד' שפתי תפתח כן יפרש ר"א. אך לפי"ז קשה הרי אמרינן בזבחים דף מ"ח ובכמה דוכתי שלא יהיה הטפל חמור מן העיקר וא"כ ה"נ כיון דתשלומין דמנחה בערבי' הוי טפל וערבית בזמנו הוי עיקר היאך יהיה הטפל חמור מן העיקר דהעיקר לא יהי' נענה ובתשלומין יהיה נענה ובע"כ מיירי ר' יוחנן בערבית ממש והדרא קושיא לדוכתה דבע"כ ר' יוחנן מיירי בכל ענין. אך י"ל דהך סברא אם שייך בזה שלא יהיה הטפל חמור מן העיקר או לא תליא בסברת המקשן דף כ"ו שהבאתי לעיל דאם נימא דאם הבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה עלתה לו א"כ חזינן אף דעשה התשלומין עיקר והבדיל ובהעיקר לא הבדיל א"כ עשה הטפל עיקר והעיקר טפל או דהיה כוונתו להקדים התשלומין ועשאו בזה עיקר נמי יצא א"כ מוכח דלא אמרינן בזה שלא יהא הטפל חמור מן העיקר לכך יתכן גם בזה דמ"ש ר' יוחנן אפי' בתפלת ערבית היינו תשלומי דמנחה בערבית ולא ערבית ממש אבל אי נימא כסברת הש"ס דאם הבדיל בשניה ולא בראשונה לא עלתה לו א"כ מוכח דאסור לעשות הטפל עיקר והעיקר טפל א"כ ה"נ א"א לפרש כוונת ר' יוחנן בתשלומי דערבית דא"כ הוי הטפל חמור מן העיקר ובע"כ דמיירי בכל ענין ולכך א"ש דר"א דמתרץ תהא כתפלת מנחה הוא יסבור כסברת המקשן דאסיק בקושיא וס"ל דלא משגחינן בזה במה שעושה הטפל עיקר או דאין על התשלומין שם טפל כלל ואין קפידא אם מקדימו לכך יכול להיות דר"י מיירי רק בתפלת המנחה. אבל לעיל דף ד' אזיל אליבא דאמת דקיי"ל כדעת רבינו האי דאין לעשות מן הטפל עיקר לכך בע"כ מוכיח דר"י איירי בכל התפלות ממה דסיים ובסוף אומר יהיו לרצון ולכך עשה הוכחה ממאמר בתחלה הוא אומר ד' שפתי תפתח לראי' לתפלת השכיבנו. אבל בדף ט' דאזיל להך סברא די"ל דר"י מיירי רק בתפלת המנחה לכך ממאמר ד' שפתי תפתח אין ראיה די"ל דמיירי בתפלת המנחה לכך מוכיח להיפוך מהשכיבנו וא"ש ודו"ק ויש ראיה מזה לדעת רבינו האי והפוסקים ודו"ק:

סעיף ח' מי שלא התפלל וכו'. נ"ב הנה מזה מוכח דשכחה הוי אונס וע' במג"א מה שפלפל בזה. ולדידי נראה להוכיח דשכחה הוה אונס דהנה מריש הוה קשיא לי במה דקאמר הש"ס בפ"ד דב"מ (דף נ"א ע"ב) דקאמר שם דשמואל אמר אנא דאמרי אפי' לר"מ ע"כ לא קאמר ר"מ התם דודאי קא עקר אבל הכא מי יימר דקא עקר וקשה לי טובא איך יפרש משנה מפורשת בפרק ו' דפאה בסופו וז"ל האומר הריני קוצר ע"מ שמה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה ופירשו הרמב"ם והר"ש והרע"ב מכח דכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וקשה הרי שם הוי ספק עקר דדלמא בלא"ה לא ישכח והוי ממש כמו ע"מ שאין לך עלי אונאה והנה זה היה נראה ליישב די"ל כיון דחזינן לר"י דס"ל בדבר שבממון תנאו קיים א"כ חזינן דממון קיל מאיסורא א"כ ניהו דר"מ ס"ל דאף בדבר שבממון תנאו בטל היינו רק היכא דודאי עקר אבל בספק עקר מודה ר"מ דבדבר שבממון תנאו קיים אבל בדבר שאינו של ממון אף בספק עקר הוי מתנה על מה שכתוב בתורה אך אכתי מה נעשה לסוגיא דגיטין (דף ס"ד ע"ב) גבי ע"מ שתאכל בשר דפריך שם נמי דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה ומשני שם רבינא נמי דע"כ לא הוי מתנה עמש"כ אלא כשאר כסות ועונה דודאי עקר אבל הכא דלא תאכל ולא תתגרש וכן הועתק בש"ע אהע"ז (סי' ל"ח וקמ"ד) א"כ מפורש דאף באיסור אמרינן דהיכי דלאו ודאי עקר הוי מתנה עמש"ב. וקשה הרי משנה מפורשת בפאה דאף זה הוי מתנה עמש"ב אף דלאו ודאי עקר. ולכאורה צע"ג ובע"כ צריך לו' דהתם הוה בידה שלא לאכול ולא להתגרש ולכך כל דהוי בידה לא נחשב מתנה עמש"ב אבל כאן אין בידו שלא לשכוח לכך הוי מתנה עמש"כ וא"כ תינח אם נימא דשכחה הוי אונס ממש אז שפיר י"ל דהכא כיון שאין בידו הוה מתנה עמש"ב. אך אם נימא דשכחה הוי פשיעה בע"כ מוכח דבידו להיות נזהר שלא לשכוח א"כ הוה נמי בידו וקשה למה יהיה מתנה עמש"ב הרי לאו ודאי עקר ובזה ודאי הדבר תלוי דאם הוי אונס ממש לא הוי בידו לשמור ממנו ואם הוה פושע בע"כ דהוי בידו לשמור ממנו דאם לא היה בידו לשמור ממנו אין זה פשיעה וא"כ אם נא' דהוי בידו שלא לשכוח למה נחשב התם מתנה על מה שכתוב בתורה ובע"כ מוכח דשכחה אין בידו ומוכח דהוי אונס ממש וזה ראיה ברורה לפענ"ד דשכחה הוי אונס ודו"ק היטב:

סעיף י"א טעה במנחה וכו'. נ"ב הנה בזה יש דיעות דא"צ לחזור ולהתפלל במ"ש דמה ירויח במה שיתפלל עוד וכו' ועיין מ"ש ראיה ברורה לזה בחידושי לש"ס פסחים דף צ"ה ע"ב ממ"ש שם דטעמייהו דרבנן מפני טומאה דחיתי' יחזור ויעשה בטומאה אף דאז היה רק מיעוט טמאים ורוב העושים טהורין וכאן הוה רוב העושים פסח טמאים וטומאה הותרה או דחויה היא בציבור מזה מוכח דלא אזלינן בתר השתא רק בתר מה שהיה אז בשעת עיקר החיוב לא בשעת התשלומין וכמ"ד שני תשלומין דראשון הוא ע"ש ודו"ק היטב:

סעיף י"ב הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים וכו'. נ"ב הנה נשאלתי בימי חנוכה שאמר אחד על הנסים בברכת עבודה קודם ותחזינה ועקר רגליו כבר. והשבתי דצריך לחזור דפשיטא בין להש"ע כין להט"ז דע"כ לא פליגי רק אם עכ"פ גוף ההזכרה הוי שייך באותו מקום א"כ הוה מעין הברכה וא"כ אינו הפסק כגוף נוסח התפלה רק דאינו זמנו היום והוי העיכוב מצד אחר בזה ס"ל להש"ע דלא הוי הפסק והט"ז חולק. אך אם מזכיר דבר שאינו שייך באותה ברכה אף אם הוי זמנו היום מ"מ מה בכך כיון דאינו שייך באותה ברכה הוי הפסק בגוף נוסח התפלה ול"מ אם כבר עקר רגליו דבזה לו יהא דהוי שיחה בעלמא הוי הפסק כמ"ש הט"ז כאן ולעיל (סי' ק"ד) דהיכי דעקר רגליו צריך לחזור אף גם אם לא עקר רגליו נראה דיש לו לחזור דאדרבא אם לא הוי היום זמנו כלל הוי רק כשיחה בעלמא ובזה די לחזור לרצה. אבל כאן דהוי זמנו היום והזכירו שלא במקומו גרע ע"ד מה דאמרינן במס' זבחים (דף ב' ע"א) דבת מינו מחריב בה דלאו בת מינו אינו מחריב בה כן ה"נ כיון דהוי זמנו היום לזוכרו שלא במקומו יש לו לחזור לראש בכל ענין. מיהו בזה כיון דאין לנו ראיה ברורה יש לו לכוין ולהתפלל בתורת נדבה מספק אבל אם עקר רגליו חוזר בודאי אף אם נזדמן כן בתפלת ערבית כמו בשאר טעות גמור דחוזר אף בערבית וכמו אם לא הזכיר יעלה ויבוא ביו"ט וחוש"מ וז"ב ונכון ודו"ק. ועיין בט"ז מה שחולק על דין המחבר ועיין בחידושי להלכות חנוכה סי' תרע"ז בחיבורי לאו"ח משנת תר"ד ראיה גדולה לדעת הט"ז מן הש"ס ע"ש ומה שהסברתי שם טעמו לדחות ראיית רבינו יונה ע"ש בעזה"י ודו"ק:

נלע"ד דהיינו לדעת הפוסקים דגם בשבת יכול להתפלל נדבה ועיין בב"י בסי' ק"ז:

נלע"ד דהיינו כשהזכיר יעלה ויבא גם בראשונ' אבל אם לא הזכיר בראשונ' גם בשנייה לא יזכיר. ועיין ס"ט ועיין מ"א ס"ק י"ג:

[א] ואם היפך וכו'. פירוש שהיתה בדעתו שיהא הראשונה לתשלומין, וטעמא כתב הלבוש תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, קשה דבמנחות דף מ"ט קאמר למצוה בעלמא תדיר קודם ולא לעכב, לכן כתב מעדני מלך ריש פרק תפילת השחר טעם אחר כדי שלא יבוא לידי תקלה שיתפללו התשלומים אפילו שלא בזמן תפילה והסמוכה, ומקדימה שלא בעת זמן התפילה, עד כאן. ולפי מה שכתבתי בסימן פ"ט דמותר להתפלל שחרית עד זמן מנחה גדולה קשה. ונראה לי טעמא דמשום דאין תפילת תשלומין מתקבלת אלא אגב תפילת שעתיד אבל כשמתפלל התשלומין קודם תפילת שעתיד אינה מתקבלת כיון שעבר זמנה, ועיין לקמן סעיף ג'. עוד נראה לי טעמא על פי הסוד דאין להחליש המדה שנוהגת בזמנה להקדים מדה אחרת והבן. כתב מגן אברהם אסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו מפסיק:

[ב] יאמר אשרי וכו'. ותחנון כתב בלבוש שאומר אחר תפילה שניה ומלשון השולחן ערוך אין ראיה שאפשר שלא רצה להזכיר התחנון משום דלא פסיקא ליה שהרבה ימים שאין אומרים תחנון וקרוב יותר להסמיך התחנון לתפילה שבזמנה כדלקמן סימן קל"א, וכן נראה דעת לחם חמודות ואחרונים שאחר תחנון ואשרי מתפלל שמונה עשרה ואחר כך למנצח ובא לציון. כתב הלבוש דאם מתפלל מנחה שתים יאמר נמי אשרי בין תפילה לתפילה, עד כאן, כתב מלבושי יום טוב זה לשונו זו כתב מסברא דנפשיה, עד כאן. גם ראיתי בפרישה בסימן ק"ה שדקדק מדלא הזכיר הסמ"ק אלא בשכח מנחה וערבית אלמא דבשיכחת שחרית דמשלים במנחה לא יאמר אשרי, וכן כתב הב"ח בסימן ה', אבל בלחם חמודות כתב זה לשונו למד הלבוש כן מדין מנחה שהשלימה בערבית שכתב בית יוסף בסימן רל"ד בשם הריב"ש שמפסיק באשרי כדי שיהא היכר שתפילה היה לתשלום המנחה, ואף בשל שחרית מקדימין פסוקי דזמרא דמפסיק שעיקר שבחן תהילה לדוד עד כאן לשונו. ולעניות דעתי אין ללמוד מזה דדוקא בערבית שאין אומרים אשרי הוא דהוי היכר, אבל במנחה שאומרים אשרי קודם התפילה אין אמירת אשרי היכר כלל שהיא לתשלומים, לכן נראה לי דלמד הלבוש כן מטעם אחר הריב"ש בסימן ק"מ דיש להשלים אשרי לקיים מאמר חז"ל כל האומר תהילה לדוד שלוש פעמים וכו', וכן נראה לי ללמוד מכתבי מהרא"י שהביא הבית יוסף שם דלא כתב שלא יאמר אשרי אלא בערבית כיון דעבר היום שלא אמרו שלוש פעמים, ומשמע במנחה שעדיין יום קיים אומרים אותו. והשתא נדחה נמי ראיית הפרישה וב"ח דהסמ"ק לא היה צריך להזכיר בשכח שחרית דנלמוד מקל וחומר בשכח מנחה שמשלים אשרי בערבית אף שעבר היום ומכל שכן וקל וחומר כשמשלים במנחה של שחרית שהיום קיים וכן עיקר, וכן נוהגין, ודברי הט"ז בזה תמוהין:

[ג] יאמר אשרי בין וכו'. זה לשון הב"ח אכן מה שכתב הסמ"ק דגם כשמתפלל ערבית שתים צריך להפסיק באשרי. המקובל מהר"מ הרקנטי הזהיר מאוד שלא לומר אשרי אחר תפילת מנחה, עד כאן לשונו. ולכאורה קשה דאם כן כשמתפלל מנחה שתים לא יפסיק באשרי כיון שהוא אחר תפילת מנחה, אף דהב"ח סבירא ליה באמת כן מכל מקום הוה ליה לאתויי ראיה זו לעיל. ועוד תיקשי על שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד שפסקו כלבוש דאם מתפלל מנחה שתים מפסיקין באשרי והעתיק נמי דברי הב"ח בשם הרקנטי בכתבו ובלשונו, גם לקמן סימן רל"ד כתבתי דרשאי להתפלל שמונה עשרה במנחה ואחר כך אשרי, ואפשר דאף שמשלים שחרית אחר תפילת מנחה יחשב כתפילת מנחה ודו"ק ודחוק. שוב עיינתי ומצאתי ברקנטי פרשת וירא זה לשונו אמנם בתפילת מעריב אין לאומרה כי יהיה נראה פירוד וכו' עד כאן לשונו, מבואר להדיא דדוקא במעריב קאמר. גם נראה לי דאפשר לפרש דבריו דסבירא ליה נמי כסמ"ק ושולחן ערוך דכשמתפללין ערבית שתים מפסיקין באשרי כי אשרי שייכא לתפילת מנחה שמשלים, והא דכתב הרקנטי שאין לאומרה היינו בתפילת ערבית גופיה קאמר ובא ליתן טעם על שאומרים בשחרית ומנחה אשרי ולא בערבית. גם הסוד שלא יהא נראה כפירוד אפשר לכוין באופן זה והבן, ועיין לקמן ריש סימן קל"ב. ומכל מקום יש לחוש וליזהר שלא לאומרה כשמתפללין ערבית שתים, ועוד הא כתבתי לעיל שכן פסק מהרא"י בכתבים סימן נ"ט, גם ראיתי בתשובת הריב"ש שם שכתב שקצת היו מוחין מלומר אשרי, גם הריב"ש גופיה לא פסק לדינא לאומרו אלא שכתב שאין למחות באותן שאומרין, ועוד בתשב"ץ סימן רכ"ג ורכ"ד משמע לי שאין אומרים. לכן ראוי להורות שלא לאומרו כשמתפללין מעריב שתים, ומכל מקום יש להמתין כדי הילוך ארבע אמות כדלעיל סימן ק"ה:

[ד] שאין זמן וכו'. במחרת אחר חצות קודם שהגיע זמן מנחה וכן אם לא התפלל מנחה ישלים בזמן תפילת ערבית ולא כל הלילה אחר כלות זמן תפילת ערבית (לבוש). וכתב מלבושי יום טוב וכי זמן לה והרי שהה הרבה אחר שהתפלל ערבית כיון שאין מתעסק בתפילה אין כאן זמן לתשלומין, עד כאן. ולעניות דעתי דאפשר דהלבוש אתא לאפוקי אחר חצות דחכמים תיקנו דינה קודם חצות כדלקמן סימן רל"ה גבי קריאת שמע, ולדידן גבי תפילה נמשכת אחר קריאת שמע, או מיירי לאפוקי אחר שעלה עלות השחר כדלקמן סימן רל"ה סעיף ד' וצריך עיון. גם מה שכתב מלבושי יום טוב שאם שהה הרבה וכו' צריך פי כמה שיעור שהייה, וראיתי בלחם חמודות דף ל' שכתב זה לשונו שאם הניח עסק התפילה והלך לו אינו משלים, עד כאן, משמע דמיד שהניח עסק התפילה אינו משלים. ובפרישה מצאתי שכתב זה לשונו לא יאחר אלא שיעור הילוך ארבע אמות או אמירת אשרי ויתפלל מיד תפילת תשלומין, עד כאן. אך עיקר דין כתבתי באליהו זוטא דצריך עיון שדקדקו הכי מרשב"א שהביא בית יוסף שכתב והוא עוסק בתפילתו וכו'. ולעניות דעתי אפשר דלאו דוקא נקט אלא כל זמן התפילה עוסק בתפילה קרינן ביה והיינו דסיים אבל שלא בזמן התפילה וכו' משמע דעיקר תלוי בזמן התפילה, וכן נראה מדברי השולחן ערוך ולבוש, וכן מבואר בבית יוסף סימן פ"ט שפירש הכי דברי רשב"א עיין שם ודו"ק, וכן משמע לי בהג"ה סמ"ק סימן י"א ותשב"ץ סימן רכ"ג שכתבו ואם שכח ולא התפלל מנחה עד הבוקר לא יתפלל מנחה כיון שעבר זמן שתי תפילות, עד כאן. משמע דאף שהתפלל מעריב תחילת הלילה יכול להתפלל מנחה עד הבוקר, ומכל מקום יש לחוש ולהחמיר להתפלל אותה בנדבה:

[ה] אם רצה להתפלל אותם וכו' ושיחדש וכו'. פירוש שיתפלל מנחה שחרית וערבית, ובפסקי תוס' חולק וכתב דבזמנינו אין להתפלל אותם בתורת נדבה ושיחדש בהם דבר, עד כאן, והאחרונים לא הזכירו. ולדעת השולחן ערוך ולבוש פשוט דהוא הדין מי שהיה חולה או תפוס שלא היה יכול להתפלל בתפיסה, וכשיתרפא או יצא מתפלל כל התפילות שהפסיד על ידי נדבה בחידוש, וכתב כנסת הגדולה דמשמע כשיתרפא או יצא בראש חודש יזכיר בכולם יעלה ויבוא, וכהאי גוונא בשבת. כתב רדב"ז אם החזן חייב להתפלל שתים יכוין בתפילתו בקול רם לתשלומין ולהוציא את שאינו בקי:

[ו] מוסף וכו'. דאין קרבן בלילה אבל כל היום עד חשיכה עדיין זמן תפילת מוסף, וכתב מלבושי יום טוב ולכך אם שכח שחרית גם כן ישלימנה כיון שלא עבר זמן תפילת מנחה הסמוכה נראה לי, עד כאן לשונו. ונראה לי פירושו ששכח להתפלל שחרית ומוסף ישלימנה אחר מנחה, ומשמע שמתפלל מוסף קודם שחרית כיון שמוסף עדיין זמנה הוי, מה שאין כן שחרית הוא תשלומין ועיין סימן רפ"ו ס"ק ז'. כתב בתשובת ?ש"ע סימן כ"ח שכח ולא הזכיר קדושת היום בשחרית אם לא התפלל מוסף צריך לחזור ולהתפלל ואם כבר התפלל מוסף הרי הזכיר קדושת היום ואין צריך לחזור ולהתפלל שחרית, ועיין לקמן סימן תכ"ב:

[ז] אין לה תשלומין וכו'. ומהאי טעמא כתב בנחלת צבי דאם שכח שחרית בשבת לא ישלימנה בתפילת מוסף הואיל דמוסף עצמו אין לה תשלומין, אם כן ודאי שהיא אינה משלימה, אלא ממתין ומשלים תפילת שחרית אחר מנחה. ונראה לי דהוא הדין בששכח ולא התפלל עד אחר מוסף דמותר להתפלל עוד כשעדיין זמן שחרית דמוסף לא הוי כתפילה אחרת לענין זה ואף לדעת הפוסקים שכתבתי לעיל דאם הניח עסק התפילה אינו משלים, מכל מקום בזה דאכתי עדיין עוסק בתפילת מוסף מהני השלמה, ועיין לקמן סוף סימן רצ"ד אם שכח ערבית במוצאי שבת:

[ח] ואין צריך חידוש וכו'. כתב עולת תמיד והב"ח חולק ופסק דצריך לחדש דבר, עד כאן. ועיינתי בב"ח סימן רל"ד וראיתי שאינו חולק אלא בהזיד שחרית או ערבית, אבל במנחה מודה דאין צריך חידוש, משום דכיון דטרוד בעסקיו בזמן מנחה חשוב קצת כאונס, גם בשחרית וערבית נראה לי שדברי השולחן ערוך ולבוש כי עיקר יסוד הב"ח שדקדק כן מדהביא הטור דברי הגאון גבי תפילת מנחה אלמא דהגאון לא קאי על דברי הש"ס אלא על מנחה דוקא. ולעניות דעתי רבותא קא משמע לן דאף דקיימא לן בטעה במנחה דמתפלל ערבית שתים ולא אמרינן עבר יומו (ע"כ) [וכו'] מכל מקום רבותא הוא יותר משכח שחרית וערבית ובפרט בהזיד, וכן משמע בנחלת צבי שם וניחא נמי על דקאמר הש"ס מעוות לא יוכל וכו' זה שביטל קריאת שמע שחרית וערבית ולא נקטו מנחה ודו"ק. עוד יש לומר דמשום קריאת שמע נקט שחרית וערבית והב"ח האריך לדייק מזה לחלוק על השולחן ערוך, ולעניות דעתי כמו שכתבתי ועוד דמלשון הגאון שהביא הוא גופיה בשם הרא"ש בשל מעוות וכו' משמע דקאי על הש"ס וש"ס נקט שחרית וערבית, וכן מצאתי מבואר בחידושי רשב"א דקאי על הש"ס, לכן נראה לי עיקר כפסק השולחן ערוך בזה. כתב אדוני אבי מעשה שבא לבית הכנסת סמוך לערבית וירד לפני התיבה והתפלל, ועדיין לא התפלל מנחה, ונראה לי דלא דמי להזיד דהא עדיין זמן מנחה הוא, ובראש חודש יזכיר יעלה ויבוא בשניה דכבר קיבל ראש חודש עליו, עד כאן. ולי נראה דיש לסמוך על סברת הלבוש סעיף ט' בזה כיון שעדיין יום שלא הזכיר יעלה ויבוא:

[ט] לידי הפסד וכו'. מדהקשה לריש סימן צ"ט ועיין שם. וכתב עולת תמיד נראה מדברי תרומת הדשן בסימן ה' דוקא בשברור ההיזק נקרא אונס, אבל אי לא ברור ההיזק אפשר דבכלל מזיד הוא, וצריך עיון עד כאן. ולעניות דעתי נראה מדהביא ראיה בתשובה שם מאבד אבידה דפרק אלו מגלחין משמע דאף באין ברור ההיזק דמי לאונס:

[י] שתים של שבת וכו'. כתב הט"ז ונראה לי שאפילו בדיעבד אם התפלל שניה בשל חול לא יצא, דאין תפילה בשבת בלא הזכרת שבת, עד כאן. אבל במגן אברהם כתב דיוצא בדיעבד, והביא ראיה מטור סימן תכ"ב זה לשונו והא דאמרינן אם לא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול משום דבשבת נמי בדין הוא דבעי לצלויי שמונה עשרה אלא משום כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן, אם כן שייכי נמי שמונה עשרה לשל שבת עד כאן לשונו, אם כן הכא מכל שכן דיוצא בדיעבד, עד כאן דברי מגן אברהם. ואין דבריו נכונים בזה דאף שהיה ראוי להתפלל שמונה עשרה בשבת מכל מקום ודאי היו צריכין גם כן להזכיר בו שבת כדלקמן סימן רס"ח, וכדמשמע מט"ז, והטור הכי קאמר דלא נימא דלאו חיובא להשלים במוצאי שבת כיון דשמונה עשרה אינה שייך לשל שבת לכך אמר ששייך תפילת שמונה עשרה בשבת. אך מטעם אחר יש לפסוק דיוצא כיון שהוא לתשלומין דחול יוצא בדיעבד, וכן בשיירי כנסת הגדולה בסימן תכ"ב מסתפק והאריך מאוד בסברא זו אי אזלינן בתר תפילה עיקריות או אחר תשלומין, ומסיק דמסתבר דיוצא בדיעבד ושכן הדין כששכח בליל ראש חודש ערבית ושכח בתפילה שניה שחרית להזכיר דיצא כיון דאילו לא הזכיר במעריב יצא. ומגן אברהם חולק עליו כיון דטעמא דאין מחזירין בערבית דאין קידוש החודש בלילה והכא יממא, עד כאן. ואינה השגה דאכתי בא תפילה זו מתשלומין דערבית דאינו חוזר. ונראה לי כיון דספק זה מילתא דתליא בסברא ואין הכרע בפוסקים ראשונים, ולט"ז לא עלתה על דעתו סברא זו ופשיטא ליה דאינו יוצא, לכך נראה לי דנכון לחזור ולהתפלל בתורת נדבה על ידי חידוש, ואם יש שני ימים ראש חודש ושכח מנחה ביום ראשון ומשלים בלילה ושכח להזכיר בשניה פשוט לשיירי כנסת הגדולה שם דיצא. וכן נראה לי דהא אם שכח מנחה של שבת או ראש חודש משלים במעריב, ואינו מזכיר של שבת ושל ראש חודש כלל, אלמא דאזלינן בתר האידנא. ונראה דבכל דינים אלו כן הדין בענה ברכו עם הקהל קודם שהתפלל מנחה דלקמן סימן רס"ג סעיף ט"ו וכן משמע ברמב"ן סימן קס"ח:

[יא] של שבת וכו'. שכבר חל עליו קדושת שבת, ולבוש כתב הטעם דהוי זילזולא לשבת וקשה ממה שהבאתי לעיל דאף בשבת ראוי לעולם להתפלל תפילת שמונה עשרה וכן תמה הט"ז. ונראה לעניות דעתי דהכי קאמר כיון דמכל מקום צריך להזכיר של שבת כדפירשתי אם כן אין להתפלל שמונה עשרה מפני טורח, ואי התפלל שמונה עשרה ולא הזכיר של שבת הוי זילזול לשבת שמוסיף מה שאין רגיל לומר ושל שבת אינו מזכיר ודו"ק:

[יב] של ראש חודש שתיים וכו'. והלבוש חולק דבשניה לא יאמר יעלה ויבוא שאין זילזול לראש חודש וכן פסק עולת תמיד ותמה על רמ"א דמאי שנא ממוצאי שבת דמבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ועל כן נראה עיקר כלבוש עד כאן דבריו. ואשתמיטתיה דברי דרכי משה סימן תכ"ב שהקשה זה בעצמו ומתרץ דשאני הבדלה דלאחר שהבדיל בראשונה בתפילת חול הוא עומד לכך אין לו להבדיל בשניה אבל כאן גבי תפילה שניה בראש חודש הוא עומד. וכן אישתמיטתיה ליה דברי הלבוש גופיה בסעיף שאחר זה שמחלק בכך, וכן בלחם חמודות דף ל' הסכים לדברי רמ"א ושהמנהג כך וכן פסקו הט"ז ומגן אברהם, אבל שיירי כנסת הגדולה ופרישה סימן תכ"ב הסכימו לדברי לבוש:

[יג] ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בראשונה וכו'. נראה דאם אמר שכוונתו לתפילת ראש חודש אלא ששכח להזכיר יעלה ויבוא יצא כמו בשלא הזכיר יעלה ויבוא בשתיהם או כשהבדיל במוצאי שבת בשניהם דאמרינן שטעה, וכן משמע בט"ז ומגן אברהם:

[יד] ראשונה לא עלתה לו וכו'. ונראה שאין יכול לומר ששכח לומר להבדיל בראשונה כגון שיש עוד ריעותא שהבדיל בשניה וכן כתב הט"ז ודלא כמגן אברהם, ואם הבדיל בשתיהן והיה בדעתו על ראשונה להשלמה נראה דלא יצא:

[טו] בתורת נדבה וכו'. דספק אם צריך להתפלל שנית דמה ירויח בזה דהא כבר התפלל שמונה עשרה:

[טז] והוא הדין וכו'. משמע דאם שכח להזכיר יעלה ויבוא במנחה של יום ראשון דראש חודש משלים במעריב ליל שני דראש חודש כיון שצריך להזכיר יעלה ויבוא, וכן הדין אם שכח משיב הרוח, או ותן טל ומטר, וכן מבואר בסמ"ג שהביא הב"ח בסימן קי"ד סעיף י"ב עיין שם:

[יז] הטועה וכו'. בבית יוסף למד זה מדאמרינן שאם הבדיל בשתיהן יצא וקשה דשאני הכא שהוא בזמן הבדלה, וכן בכנסת הגדולה וט"ז חולקים בזה. ובשיירי כנסת הגדולה כתב דבתפילת השלמה לא הוי הפסק איזה מאורע שיהיה, אבל בתפילת עיקרית הוי הפסק וכן כתב עולת תמיד, וסיים דכן כתב בפסקי מהר"מ רקנטי סימן ל', עד כאן. ותמיהני דעיינתי בפסקי רקנטי ולא כתב אלא דפוסק באמצע ברכה, ובזה מודה רמ"א ולבוש, אבל לחזור ולהתפלל אפשר דמודה דאין צריך. ובזה נדחה נמי ראיה שהביא הט"ז בסוף סימן רצ"ד עיין שם. ולדינא צריך עיון, דשיירי כנסת הגדולה סיים מיהו כתבתי בתשובה דאם בשאר ימים שאינן ימי תשובה חתם המלך הקדוש אין צריך לחזור, עד כאן, ואפשר לחלק, וצריך עיון ועיין סימן תצ"א ס"ק י':

א) [סעיף א'] טעה או נאנס וכו' עיין ט"ז סק"א ומ"ש אנן לעיל סי' צ"ג או' ט"ו בס"ד:

ב) שם. הראשונה מנתה והשנייה לתשלומין וכו' והטעם כתב בלבוש משום דק"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וילפינן מקראי מיהו המי"ט פ' תפה"ש או' ת' הקשה על טעם זה וכתב הוא טעם אחר לפי שיש לחוש שע"י כן תתבטל תקנתא ויבא להתפללי אותה אפי' שלא בזמן תפלה שנייה לה אבל מכיון שאפי' אם התפלל קודם לשל חובה צריך שיחזור ויתפלל אותה של תשלומין לא אתי לידי פשיעה זו שיתפלל אותה לאחר זמנה וקודם זמן תפלה שנייה עכ"ד, והא"ר או' א' הקשה גם על טעם זה וכתב הוא הטעם משום דאין תפלת תשלומין מתקבלת אלא אגב תפלת העתיד אבל כשמתפלל התשלומין קודם תפלת העתיד אינה מתקבלת כיון שעבר זמנה עכ"ל, ול"נ בס"ד לתת טעם בסוד ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרוש שינוי התפלות דנ"ט ע"ב והוא כי בתפלת שחרית תהיה המשכת המוחין בכליה פנימיים ובמנחה בכלים אמצעיים ובערבית בכלים חיצוניים, וע"כ אם יתפלל תפלת תשלומין קודם זה לא יכון כיון שעכשיו היא בחי' אחרת אבל אם יתפלל תפלת אותה הבחי' של עכשיו אז ימשכו המוחין של בחי' זו וא"כ מכ"ש שצריך שימשכו המוחין של בחי' שקודם לזה ואז עי"ז יהיה לו פתח שיוכל להתפלל גם תפלה שעברה כדי שיהיו המשכת המוחין בשלימות:

ג) שם, ואם היפך לא יצא וכו' פי' שהיה בדעת שהראשונה תהא לתשלומין לא יצא ד"מ וא' א' א"ר או' א' סידור בי"ע בדיני תפלת תשלומין שאחר תפלת ערבית או' א' ר"ז או' א' בן א"ח פ' משפטים או' ט' וכן הסכים הנה"ש או' ב' מיהו י"א שא"צ לחזור ולהתפלל אא"כ גילה דעתו בפירוש בתפלתו שהשנייה היא לשם חובה והראשונה לתשלומין וכגון שהוא מוצאי שבת והבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה אבל אם היפך במחשבה לחוד יצא, ט"ז סק"ב, מ"א סק"ב סו"ב או' ב' ח"א כלל כ"ז או' ד' וכ"נ דעת החיד"א בקש"ג סי' כ"ב או' י"א, וסברה זו הביאה ר"ז שם, וכתב דיש לחוש לדבריהם לחדש איזה דבר כשחוזר ומתפלל שאז אין חשש ברכה לבטלה לד"ה כמ"ש בסי' ק"ז סעי' א' וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ב' מיהו אם התפללל סתם ולא כיון אפי' בדעתו איזה לחובה ואיזה לתשלומין כגון שאינו יודע רק שיתפללו תשלומין אבל אינו יודע איזה צריך לחובה ואיזה צריך לתשלומין נראה דאין צריך לחזור דמסתמא דעתו לעשות כפי הדין וכיון שלפי הדין הראשונה צריכה להיות לחובה אמרינן כך נתקבלו לפני אבינו שבשמים, ומה שנסתפק שם הפרמ"ג בספק התפלל שחרית ועבר זמנה אם משלימה במנחה כבר כתבנו ע"ז לעיל סי' ק"ז או' ב' קחנו משם:

ד) שם וצריך לחזור ולהתפלל אותה, היינו רק אותה של תשלומין ואז יהיו כסדר שהתפלל של חובה ואחריה של תשלומין:

ה) [סעיף ב'] טעה ולא התפלל. ערבית מתפלל שחרית. ב' וכו' וכשהש"ץ שלמחר מתפלל שתים א"צ לחזור ולהתפלל עוד ג' אלא יתפלל למחר ב' אחת בלחש לחובת היום והשניה שבקול רם יכוין בה לתשלומין ולהוציא את שאינו בקי, הרדב"ז ח"א סי' קע"ד, כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ה' מ"א סק"א א"ר אות ה' סו"ב אות ח' ה"ב אות ב' פר"ח אות ב' וכתב דהדין הוא ברור, קש"ג סי' כ"ב אות י"ד וכתב וכן עיקר ודלא כהרב המגיה בש"ץ דף קע"א ע"ב שפקפק בזה יעו"ש בי"ע אות ט' ר"ז אות ו' ח"א שם אות ג' קיצור ש"ע סי' כ"א אות ט' ולפי דברי הרב בשער הכוו' דרוש א' דחזרת העמידה דתפילת החזרה היא בחי' אחרת וצריכה כמו הלחש ולא לבד להוציא את שאינו בקי צריך לכוין הש"ץ בחזרה לתפלת התשלומין שלו ולהוציא את שאינו בקי ולבחי' הנעשית ע"י החזרה:

ו) היכא דלא התפלל ערבית והתפלל שחרית ויהיב דעתיה בחזרת הש"ץ לתשלומין יצא י"ח ברכ"י אות א' ובספרו קש"ג שם אות ט"ו, בי"ע אות יו"ד, שע"ת אות ב' כף החיים סי' ט"ו אות נ"ו מיהו הער"ה או' א' כתב ק"ל דצריך שיתכוין שומע ומשמיע והכא ודאי אין דעת הש"ץ בחזרה להוציאו בתשלומין דעוד אין אדם יכול לכוין עם הש"ץ בשתיקה כמ"ש הטור בסי' נ"ט בשם הרא"ש יעו"ש אבל אם נתכוין ש"ץ להוציאו תפלת תשלומין וכיון הוא עמו כל התפלה בשתיקה אפשר דאפי' הבקי בדיעבד יצא יעו"ש, וא"כ צריך לכוין הש"ץ בחזרתו להוציא ידי תשלומין של זה וגם להוציא את שאינו בקי ולבחי' הנעשית ע"י החזרה כנז' באות הקודם וגם זה יכוין לתשלומין וגם לצאת י"א לבחי' הנעשית ע"י החזרה וכ"ז אם הש"ץ מתפלל בנחת מלה במלה ובקול רם דאי ל"ה אינו יכול לכוין עליו וכמ"ש לקמן סי' קכ"ד אות נ"ו יעו"ש:

ז) ודע דאף עשרה שלא התפללו שחרית או מעריב מתפללים שתים ודי להם (נ"ל דכצ"ל ומ"ש בספרים ואין די ט"ס הוא דהא חוזר על מ"ש המ"א בשם הרדב"ז דש"ץ יוצא בחזרה ובא לומר דלאו דוקא ש"ץ אלא דה"ה עשרה וכך הוא המשך הלשון כמובן למעיין) במה שמחזיר ש"ץ התפלה להם ומיהו ודאי בעשרה שלא התפללו מנחה ומתפללין ערבית שתים אין לש"ץ להחזיר התפלה בשביל מנחה דלא תיקנו אלא בזמנה שיחזיר הש"ץ הא בתשלומין לא מצינו חזרת הש"ץ וזה פשוט, פרמ"ג א"א אות א' וצריך שיכוונו כמ"ש אות הקודם:

ח) שם מתפלל שחרית שתים וכו' ואסור לאכול קודם שיתפלל השנייה ואם התחיל אינו מפסיק, מ"א סק"ג, א"ר אות ח' ר"ז אות ג' ועיין לקמן אות כ"א:

ט) שם יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח וכו' אבל לא יאמר ברכות של ק"ש דערבית ב"י בשם סמ"ק פר"ח אות ב' ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ח אות ז"ך שכתבנו דגם ק"ש לא יאמר יעו"ש:

י) שם יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח וכו' והגם דלעיל סי' ק"ה לא כתב כ"א ישהה ד"א היינו לפום דינא אבל הכא כתב על צד היותר טוב כדי להתפלל מתוך שמחה וכמ"ש בסי' צ"ג סעי' ב' יעו"ש ומ"ש הפרישה בסי' ק"ה הוא דחוק ואינם אלא דברי נביאות כמובן למעיין ואצ"ל ובמ"ש א"ש, ועיין ר"ז אות ה':

יא) כתב הרמ"ע באלפסי זוטא ריש פ' תה"ש א"ר יוחנן טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים ומסתברא לן דדוקא עד ד' שעות ותו לא, טעה שחרית מתפלל מנחה שתים והכא נמי עד פלג המנחה ותו לא עכ"ל, והביאו מחב"ר אות ב' וכתב עליו דמסתמיות דברי הפוסקים לא משמע הכי גם סוגיין דעלמא לאו הכי עכ"ד, והב"ד ש"ץ דקס"ט ע"ב והזכ"ל ח"א אות ת' רו"ח או' ב' ופי' דבריהם דס' האלפסי אם לא התפלל ערבית אינו יכול להשלימה אחר תפלת שחרית אא"כ מתפלל תפלת שחרית בזמן הקבוע לה לכתחלה דהיינו עד ד' שעות כמ"ש בסי' פ"ט סעיף א' אבל אם מתפלל שחרית אחר ד' שעות אינו יכול להשלים אחריה תפלת ערבית וכן אם לא התפלל שחרית אינו יכול להשלימה אחר תפלת מנחה אא"כ מתפלל מנחה קודם פלג המנחה וכמ"ש הזכ"ל שם, וע"ז כתב עליו המחב"ר דמסתמיות דברי הפו' לא משמע הכי וכו' אלא כל זמן שיכול להתפלל יכול ג"כ להשלים אחריה תפלה שלפניה, אפי' מתפלל שחרית אחר ד' שעות ומנחה אחר פלג המנחה:

יב) מוסף ליתה בתשלומין שהוא אינו משלים ואין אחרים משלימין לו, ונעילה הכי נמי, אידי ואידי אינם מפסיקים בתשלומין לא משחרית למנחה ולא ממנחה לערבית, הרמ"ע שם, מחב"ר אות ג' ובספרו קש"ג סי' כ"ב אות ו' ש"ץ דקס"ט ע"ב, זכ"ל אות ת' ועיין באות שאח"ז:

יג) מי ששכח ולא התפלל שחרית עד עבור שש שעות ויש לו להתפלל תפלת מוסף מתפלל תפלת מוסף תחלה וכשיגיע תפלת מנחה יתפלל מנחה שתים, ברכ"י אות ג' בשם שו"ת מהר"י זיין שערי ישועה כ"י שער ב' סי' ב' ונ"ץ סק"ו, וכ"כ מ"א סק"ו וא"ר אות ז' בשם הנ"ץ, ש"ץ אך אם עדין לא עבר זמן תפלת שחרית יכול להתפלל שחרית אע"פ שכבר התפלל מוסף א"ר שם, שע"ת אות ז' קיצור ש"ע סי' כ"א אות ד' ועיין סי' רפ"ו ס"א בהגהה:

יד) מי ששכח להתפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריה מוסף ואח"כ תפלת שחרית ואם התפלל תפלת מוסף קודם מנחה יצא. הרב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ח שער ב' סי' א' ברכ"י אות ד' ובספרו קש"ג סי' כ"ב אות ג' ש"ץ דקס"ח ע"ד שע"ת אות ז' בי"ע אות ז' חס"ל אות א' בן א"ח פ' משפטים אות י"א, וכ"כ א"ר אות ו' ע"ש המי"ט עיי"ש, ולע"ד נראה להתפלל מוסף קודם מנחה או מנחה ואחריה תשלומים שחרית ואח"כ מוסף כדי שיהיו ב' תפילות על הסדר, ועיין לקמן סי' רפ"ו ס"ד ובדברינו לסי' זה אות כ"ג ומאמ"ר אות ח' ודו"ק:

טו) מי שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף כתב הרמ"ע סי' כ"ה אי לא דמסתפינא הייתי אומר דא"צ שוב להתפלל שחרית והסכים לדבריו כנה"ג בהגה"ט סי' תכ"ב והביאו מ"א סי' קכ"ו סק"ג מיהו הפר"ח בסי' קכ"ו אות ג' חלק על הכנה"ג וכתב דצריך לחזור ולהתפלל שחרית יעו"ש, והברכ"י בזה הסי' אות ה' הסכים לדברי הכנה"ג משום סב"ל אבל בשיו"ב אות ב' חזר בו והסכים לדברי הפר"ח משום שמצא בתשו' הרשב"א כ"י וז"ל מי שלא זכר יעלה ויבא בשחרית ר"ח ולא נזכר עד שהתפלל מוסף והגיע מנחה מתפלל מנחה שתים, ואם נזכר בשעת מוסף אינו מתפלל התשלומין אלא במנחה ע"כ דברי הרשב"א וכתב עליו בשי"וב שם וז"ל וזה מבואר כדעת הפר"ח ודלא כהרמ"א והכנה"ג ומעתה הואיל ונפק מפומיה דהרשב"א הכי נקטינן ואפשר דגם הרמ"ע אלו שמיע ליה סברת הרשב"א היה מבטל דעתו ונמצאו דברי הפר"ח ומהר"י זיין שהבאתי לפנים קיימין עכ"ל וחזר והסכים לזה בשיו"ב לסי' קכ"ו יעו"ש, והביאו ער"ה אות ד' ש"ץ דף רכ"ב ע"ב זכ"ל אות ר' שע"ת סי' תכ"ב אות ג' ובזה הסי' אות י"ב, סי' בי"ע בדיני יעלה ויבא אות ו':

טז) מי שלא הזכיר יעלה ויבא ונזכר אחר שאמר ג' ראשונות על דעת להתפלל מוסף הדבר פשוט דיסיים תפלת שחרית אף דג' ראשונות אמרינהו ע"ד לומר מוסף שו"ת זר"א סי' מ"ז מחב"ר סי' תכ"ב אות א' ש"ץ שם, וכתב שכ"כ המאמ"ר ושכן הסכימו חכמים אחרים יעו"ש, וכ"כ הנה"ש סי' תכ"ד והביאו זכ"ל שם, שע"ת שם, בי"ע שם:

טוב) מי ששכח להתפלל א' מג' תפילות שהדין הוא להשלימה בתפלה שאחריה וכשבא להתפלל תפלה שאחריה לא נשאר זמן כ"א תפלה א' אותה שזמנה עכשיו היא קודמת ותפלת התשלומין יתפלל אותה אחריה בתורת נדבה ויחדש בה שום דבר, פתה"ד אות ג' וכתב ודלא כבתי כנסיות שנסתפק בזה יעו"ש:

חי) מי שלא התפלל מוסף ולא נזכר ויהי ערב ולא התפלל מנחה ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין, מ"א סס"י רפ"ו וד"מ סי' כ"א קש"ג שם אות ט' ש"ץ דק"ע ע"ב, ח"א כלל כ"ז אות ח':

יט) שם, יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח וכו' משמע דאין לומר בין תפלת חובה לתפלת התשלומין כ"א אשרי לבד אבל התחנון ושאר סדר התפלה יאמרם אח"כ אחר שיתפלל תפלת התשלומין, וכ"כ הלבוש, מיהו הל"ח בפ' תה"ש או' ה' כתב דיותר נכון להסמיך התחנון להתפלה שבזמנה שהרי אמרו הפו' שלא להפסיק בין תפלה לתחנה כמ"ש ריש סי' קל"א יעו"ש, והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' א' ומ"א סק"ד, וכן דעת א"ר או' ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל כ"ז או' ה' קיצור ש"ע סי' כ"א או' א' אמנם החיד"א בקש"ג סי' כ"ב או' י"ג הסכים לדברי הלבוש, והביאו בי"ע או' ג' וכ"נ דעת היפ"ל או' א' וכן נ"ל עיקר, ועוד נ"ל דאחר שיאמר אשרי ויתפלל תפלת תשלומי ערבית יחזיר ויאמר אשרי פ"א אחר התחנון כדי שיבואו על הסדר נ"א ואשרי ומזמור יענך וגם בלי הפסק ביניהם מפני שיש בזה טעם בסוד ומבואר בשער הכוו' דרוש ג' דנ"א דהעלאת מ"ן דבחי' הנפשות עולין בנ"א ובחי' הרוחין עולים באשרי ובחי' הנשמות עולים במזמור יענך כיעו"ש, וע"כ אין להפסיק ביניהם וגם כשאומר אשרי קודם תפלת התשלומין יכוין שהוא אומרו כדי להתפלל מתוך שבח ולא משום סדר התפלה שאשרי שצריך לסדר התפלה הוא אומרו אח"כ במקום הראוי לו כנ"ל ודו"ק:

ך) שם הגהה, וכן כשמתפלל ערבית שתים וכו' יאמר אשרי וכו' וכ"כ מרן ז"ל לקמן סי' רל"ד סעי' ב' וכ"כ הלבוש, ל"ח או' ו' סו"ב במק"ח או' א' מיהו הב"ח כתב שהמקובל כמה"ר מנחם מראקנטי הזהיר מאד שלא לומר אשרי אחר שהתפלל מנחה, והמ"א סק"ה כתב דהוא ראה ברקנ"ט פ' וירא ופ' קרח ולא כתב כ"א שלא לומר אשרי בערבית וכ"כ ב"י סי' רל"ד בשם מהרא"י וכתב דנ"מ למי שמתאחר לבא לבהכ"נ בשעה שהצבור התחילו מנחה דיתפלל י"ח עמהם ואח"כ יאמר אשרי דלא כהב"ח וכ"כ בהגמי"י ובס"ח סי' תתי"ב וכן המנהג פשוט ביוה"כ לומר אשרי אחר מנחה, מיהו בזוהר פ' פנחס דף רכ"ו ע"ב משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר אשרי, ונ"ל דשאני יוה"כ שהוא ברצון כל היום ומ"מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעתא דחובה עכ"ד, והשכנה"ג בהגב"י או' ב' והעו"ת או' ג' פסקו כלבוש דאם מתפלל מנחה שתים מפסיקין באשרי, וכן דעת א"ר באו' ב' יבאו' ג' דבמנחת שתים מפסיקים באשרי רק בערבית שתים כתב באו' ג' דאין להפסיק באשרי כ"א להשהות ד"א כמ"ש בסי' ק"ה יעו"ש, וכן הסכים החיד"א במחב"ר או' ה' ובקש"ג סי' כ"ב או' י"ב, והב"ד ש"ץ דף קע"א ע"א ועי"ש מ"ש על דברי המאמ"ר או' א' בי"ע או' ב' זכ"ל או' ת' ח"א שם, קיצור ש"ע שם, אמנם החס"ל או' א' כתב דאחר מנתה אין לומר אשרי ע"פ הסוד ולכן אם בא להשלים שחרית אחר מנחה או מנחה אחר ערבית לא יאמר אשרי בנתיים רק ישהה כדי הילוך ד"א עכ"ל, וכ"כ הרב בן א"ח פ' משפטים או' ט' ונראה דכן ראוי להורות מאחר דאמירת אשרי אינה כ"א על צד היותר נכון ולפום דינא די בשהיות ד"א כמש"ל או' יו"ד ולדעת הזוהר אין לה מקום אחר תפלת מנחה שב וא"ת עדיף:

כא) [סעיף ג'] הא דמשלים התפלה שהפסיד דוקא בזמן תפלה וכו' כלומר בעודו עוסק בתפלתו העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד"א צריך להתפלל תפלת התשלומין אבל אם הפסיק בין תפלה לתפלה והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל תפלת תשלומין, פר"ח או' ג' וכתב שכן הוא דעת הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ג מה"ת ודלא כהבנת הב"י ריש סי' פ"ט ומור"ם ז"ל עכ"ד, וכ"כ ל"ח פ' תה"ש או' ה' וכתב דהלבוש לא דק יפה בזה כמ"ש במי"ט יעו"ש וכ"כ פרישה או' א' דלא יאחר אלא שיעור הילוך ד"א או אמירת אשרי בנתיים ויתפלל מיד התשלומים יעו"ש, וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו, והביאו מחב"ר או' ז' וש"ץ דקס"ט ע"א וכ"כ הער"ה או' ב' בשם הפו' הנ"ז וכ"נ דעת הרב קרבן נתנאל בקונטריס כתיב חיים בגליון המגנים הנד"מ והביאו מחב"ר או' ו' והרב המגיה בש"ץ שם (ועיין זכ"ל או' ת' מ"ש ע"ד הנת"ח הנז' ול"נ דט"ס נפל בדברי הנת"ח ומ"ש ערבית ל"ל שחרית כמובן למעיין בדבריו) מיהו המאמ"ר או' ב' כתב שאין כן דעת מרן ומור"ם ולבוש ז"ל גם מדברי מ"א סק"ג משמע בהדיא דאעפ"י שהפסיק בין תפלה לתפלה יצא ומשלים רק לכתחי' נכון לזהר כדברי האחרונים להתפלל התשלומין תיכף ומיד אחר תפלה ראשונה וכ"מ מדברי מרן ומור"ם סעי' ב' עכ"ד, וכ"ד ח"א כלל כ"ז אות ה' ועיין א"ר אות ד' מה שכתב לצדד בזה וסיים דמ"מ יש לחוש ולהחמיר להתפלל אותה בנדבה יעו"ש, וכן הרב זרע יעקב סי' י"ג עמד בזה לברר דעת מרן ושקיל וטרי על דברי הפר"ת והעלה דכיון דפלוגתא הוא יתפלל נדבה ונטה לומר דלא בעי חידוש יעוש"ב, והביאו מחב"ר בק"א אות א' והרב המגיה בש"ץ שם, וזכ"ל שם וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' כ"ב אות ה' בי"ע אות ו' וע"כ מי ששכח ולא התפלל תפלת התשלומין תיכף ומיד אחר תפלה ראשונה והלך ועשה עסקיו או שאכל ושתה ואח"כ נזכר אם עדיין לא נשלם זמן תפלה ראשונה יתפלל תפלת התשלומין בתורת נדבה ויחדש בה שום דבר והגם דהרב זי"ע נטה לומר דלא בעי חידוש כבר כתבנו לעיל סי' ק"ז אות ד' דאפי' בתפלת חובה אם ירצה לחדש ליכא שום חששא וע"כ נכון ליזהר לצאת כל הדעות כיון דאפשר, ועיין לעיל סי' ק"ז אות ך':

כב) [סעיף ד'] אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה וכו' זהו דעת הרמב"ם וסיעתו שפסק ב"י להלכה כמותם וכ"ה בתשו' הגאונים סי' רע"א אבל הפר"ח אות ד' פסק כיש מפרשים שהביאו תר"י בפ' תה"ש שאפי' לא התפלל תפילות הרבה לכולן יש להם תשלומין והם אומרים שמי שהיה תפוס או חולה כשיצא מבית האסורים או כשיתרפא יתפלל כל התפלות שהפסיד יעו"ש, וכתב הברכ"י אות ב' דדברי הגאונים דברי קבלה הם, וכן הוא דעת האחרונים כדברי מרן ז"ל ובפרט שיש בזה ס"ב וק"ל סב"ל:

כג) שם אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה וכו' אם בחו"ה שכח יעלה ויבא במנחה וערבית שצריך לחזור דלהתפלל ונזכר בלילה דמשלים ב' התפילות ראשונה לערבית ושניה למנחה דאין זה בכלל מ"ש כאן דאם לא התפלל ב' תפילות שאינו משלים אלא אחת דכיון שהוא עדיין תוך זמן השנייה מקרי תפלה הסמוכה, וה"ה מי שלא ידע יום שאילת מטר ואמרו לו אחר שהתפלל תפלת שחרית או מנחה מתפלל ב' תפילות א' לתפלה שהוא עדיין תוך זמנה ואחד לתשלומי תפלה שלפניה, וכן מי שלא ידע שהוא ר"ח עד אחר שהתפלל מנחה ולא הזכיר יעלה ויבא צריך לחזור ולהתפלל מנתה ואח"כ שחרית ומוסף מאמ"ר אות ד' ואות ח'. ועיין לעיל אות י"ד

כד) שם אבל שחרית אין לה תשלומין וכו' שכבר עבר זמנה וגם זמן תפילת בנתיים עבר, וה"ה אם התפלל אותה התפלה שבנתיים אלא ששכח התשלומין שלא ישלים התשלומין בזמן התפלה השלישית כיון שכבר עבר זמן תפלה אחת בנתיים, לבוש, א"א אות ו':

כה) שם, וכן בשאר תפילות, ר"ל דה"ה אם לא התפלל ערבית ושחרית דמתפלל מנחה שתים ואין תשלומין לערבית ולאפוקי מסברת בה"ג דס"ל דבכה"ג שלא עבר יומו יש תשלומין אף שאינה תפלה הסמוכה לה, מאמ"ר או' ה':

כו) [סעיף ה'] אעפ"י שאין תשלומין וכו' אם רצה להתפלל אותה נדבה וכו' ובפסקי תוספות חולק וכתב דבזמנינו אין להתפלל אותם בתורת נדבה ושיחדש בהם דבר, א"ר או' ה' וכ"כ לעיל סי' ק"ז או' ך' בשם האחרונים דבזה"ז אין להתפלל נדבה יעו"ש, והגם שכתבנו שם דאם יש ספיקא דדינא יכול להתפלל נדבה והכא נמי יש מי שאומר שאפי' לא התפלל תפלות הרבה לכולם יש להם תשלומין כנז"ל או' כ"כ הכא לא חשיב ספיקא דדיבא כיון דסברה זו של יש מי שאומר היא סברה יחידית ודעת רוב הפ"ו ומרן ז"ל אינו כן והכי ק"ל לענין דינא וע"כ אין לחוש לסברא זו ולהתפלל עבורה תפלת נדבה בזה"ז:

כז) [סעיף ו'] עבר כל היום ולא התפלל תפלת מוסף אין לה תשלומין, דהאיך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן קרבן מוסף וגם לא תקנו ז' ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ומזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו אבל שאר תפילות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אין כאן עבר זמנו בתפלה אחת, ב"י בשם תו' והר' יונה והרשב"א והרא"ש לבוש, פרישה אות ז' עו"ת או' ו' מ"א סק"ט, ומיהו כל זמן שלא חשכה עדין זמן תפלת מוסף היא וכדתנן ושל מוספין כל היום ואע"פ שהתפלל תפלת מנחה קודם אין בכך כלום דהא לכתחלה נמי דמנין דמקדים תפלת מנחה לתפלת המוספין כמ"ש בסי' רכ"ו, ב"י ולבוש, א"ר או' ו':

כח) [סעיף ז'] הזיד ולא התפלל וכו' וכ"מ ממ"ש בפ"ד דמנחות דמ"ט ע"א לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים א"ר שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים יעו"ש ותפלות כנגד תמידין תקנום כמ"ש בברכות דכ"ו ע"ב והרמב"ם פ"א מה"ת דין ה' ודין ו' ולעיל סי' צ"ח סעי' ד' יפ"ל אות ב' ומ"ש הפר"ח אות ז' כבר כתבנוה במקומו לעיל סי' ע"ו אות ט"ל קחנו משם:

כט) שם הזיד ולא התפלל וכו' מעשה באחד שבא לביהכ"נ סמוך לערבית וירד לפני התיבה והתפלל ערבית ועדיין לא התפלל מנחה נ"ל דל"ד להזיד ולא התפלל דהא עדין זמן מנחה הוא, וא"ל דא"א להתפלל מנחה דכבר עשאו לילה כמ"ש סס"י ל' דשאני הכא דלא יהא אלא ערבית שתים דדוקא גבי שבת אמרינן בסי' רס"ג סט"ו דאינו רשאי, ועוד דאפשר לדונו כשוגג דסבר דמותר להתפלל ערבית קודם, מ"א סק"י, והביאו א"ר אות ח' י"א בהגה"ט סו"ב אות ד' ש"ץ דקס"ט ע"ר, וכן הסכים הפרמ"ג בא"א או' יו"ד, וכתב המחה"ש סק"י על דברי המ"א הנ"ל וז"ל ודע דאף לפי מ"ש מ"א כיון דעדיין יום הוא אינו מתפלל בתורת תשלומין אלא בתורת תפלה בזמנה מ"מ לע"ד צריך להסמיכה לתפילת ערבית דתהיה נראית כאילו היא לתשלומין דאל"כ הוי תרתי דסתרי דהא אז הסתירה ניכרת דאינו מתפלל לתשלומין אלא לתפלה בזמנה והלא כבר עשה לילה עכ"ל, וכ"כ ר"ז אות י"ג דצריך להתפלל מנחה מיד, וכ"נ דעת ח"א כלל כ"ז אות ט"ו, וכן הסכים רבה"ג בשו"ת שבסוף זב"צ ת"ב סי' י"ד, עוד כתב המ"א שם ומשמע לי דבר"ח יזכיר יעלה ויבא בשניה דכבר קבל ר"ח עליו וכמ"ש ריש סי' תכ"ב יעו"ש, ומ"ש הא"ר שם על דברי המ"א הנ"ל דנראה לו דיש לסמוך על סברת הלבוש סעי' ט' בזה כיון שעדין יום ולא יזכיר יעלה ויבא כתב עליו הפרמ"ג שם דאינו מוכרח, וכן הוא הסכמת אחרונים דיזכיר יעלה ויבא בשניה כמ"ש המ"א, סו"ב שם, ש"ץ שם, ר"ז שם, ח"א שם, זב"צ שם, רק בדיעבד אם לא הזכיר בשניה אינו חוזר כמ"ש לקמן סעי' ט' בהגה"ה, ואם לא הזכיר בראשונה גם בשניה לא יזכיר, דג"מ, שע"ת או' יו"ד, ועיין עוד לקמן או' מ"א:

ל) שם, אין לה תשלומין וכו' ורבים שגו ומניחים מלהתפלל מנחה בשאט בנפש ע"ד להתפלל ערבית שתים כי שמעו קול הקורא ולא ידעו מה הוא וכהנה רבות לחסרי מדע והולך אל חכמים יחכם, חס"ל או' ג' בן א"ח פ' משפטים או' י"ג ואפשר דבפעם א' שידע זה אחר שעבר זמן המנחה יתפלל ערבית שתים, דאומר מותר חשיב שוגג, חס"ל שם, ועיין מ"א סי' ק"ד סק"ו דפתה"ד שם אות ג':

לא) שם, ואם רצה יתפלל אותה נדבה וכו' כבר כתבנו לעיל סי' ק"ז או' ך' ובזה הסי' או' כ"ו דבזה"ז אין להתפלל נדבה יעו"ש:

לב) [סעיף ח'] מי שלא התפלל וכו' מפני שסבור וכו' בנ"י כתב בזה ב' סברות ולסברה א' שכחה מקרי אונס ולסברה ב' מקרי פושע והביאו ב"י ופסק כסברה א' וכך הם דבריו כאן בש"ע, ועיין מ"א ס"ק י"א שגם הוא הביא מחלוקת הפו' בזה וכן הברכ"י או' ו' ובסי' שי"ח או' א' הביא פלוגתא בזה וע"כ כתב החס"ל או' ד' דיתפלל תשלומין בתורת נדבה ויתנה וכ"כ הרב בן א"ח פ' משפטים או' י"ד וכתב דיזהר ג"כ לחדש בה שום דבר בשומע תפלה יעו"ש, מיהו הברכ"י שם כתב בשם מהר"ם מינץ סי' כ"ה דשכחה הוי שוגג יעו"ש, וכן כתב הער"ה או' ו' דמי ששכח או טעה בדין מקרי שוגג והוכיח כן בסי' שי"ח או' ג' יעו"ש, וכן מי שהוא עושה ע"פ הוראת חכם שוגג מיקרי כמ"ש הרמב"ם בה' שגגות סוף פ' י"ב וריש פ' י"ג והוא מהגמרא דהוריות ב' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, וכ"כ בהדיא מ"א סי' שי"ח סק"ג, וכ"כ שדה חמד בכללים מע' ט' או' כ"ז (ומה שציין שם השד"ח להרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ג או' תקפ"ח שהביא מהרשב"א סי' אלף קפ"ט דטעות הוראה מקרי אונס ומשו"ה הותרה מיכל בת שאול שהורו לה ב"ד של שאול עיין להט"ז אה"ע סי' י"ז שהקשה על הרשב"א הנז' מדין שהובא בהרמב"ם הנז' והגאון חיד"א בברכ"י אה"ע שם תריץ יתיב דכוו' הרשב"א הוא דמקריא שוגגת ושוגגת מותרת כאנוסה כמ"ש הרמב"ם יעוש"ב):

לג) שם, וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד מן הקרן, חס"ל או' ה' בן א"ח פ' משפטים או' ט"ז:

לד) שם, וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו וכו' לאו דוקא ודאי הפסד אלא אפי' ספק הפסד מיקרי אונס ודלא כעו"ת סק"ט, מהרי"ע בס' לא"י ח"א דף י"ז ע"ב, י"א מ"ב בהגב"י או' ד' וכן דעת א"ר או' ט' מיהו הפרמ"ג במש"ז או' ו' כתב דיתנה:

לה) שם, וכן מי שהוא שכור וכו' עיין לעיל סי' צ"ט סעי' א' ובדברינו לשם או' יו"ד ואו' י"א, וה"ה באותן מלאכות הנזכרים בסי' רל"ב דאסור להתחיל קודם מנתה אם התחיל ועבר זמנה יתפלל אח"כ התשלומין בתורת נדבה כמש"ל סי' צ"ט או' יו"ד לגבי שכור, ועיין פרמ"ג א"א או' י"א:

לו) שם בהגה"ה, מיהו לכתחלה וכו' בת"ה סיים דאפי' גבי ת"ת אמרינן בשבת יו"ד ע"א זמן תפלה לחוד וכו' ואמרינן נמי הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה עכ"ל, ט"ז סק"ז, ועיין בדברינו לעיל סי' ק"ד או' ח':

לז) [סעיף ט'] טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת וכו' מי ששכח ולא התפלל ערבית של שבת שמתפלל שחרית שתים יאמר בשתיהן ישמח משה, שנוסח אתה קדשת לא שייך בתפלת שחרית ב"כ שהרי מי ששכח ולא קדש בלילה שדינו לקדש ביום לא יאמר ויכלו, חינוך בית יהודה סי' ז' עיקרי הד"ט סי' י"ב או' י"ז, זכ"ל או' ת' חס"ל או' א' וכתב דה"ה במנחה יתפלל בשתיהן אתה אחד, בן א"ח פ' משפטים או' י"ב, ובדיעבד אפי' אם התפלל ראשונה אתה קדשת והשנייה ישמח משה יצא, ש"ץ דקע"ד ע"ב, עיקרי הד"ט שם, קש"ג סי' כ"ב או' כ"ה, והיינו דוקא כשנזרק בפיו אבל אם דעתו היה לומר אתה קדשת לתשלומין חוזר ומתפלל, קש"ג שם או' כ"ו, ש"ץ דקע"ג ע"ג:

לח) שם, מתפלל ערבית שתים של שבת וכו' הטעם שכבר חל עליו קדושת תפלת שבת וכן עשה ע"כ כל תפלות שלו צ"ל כן דאסור לו להתפלל בשבת בלי הזכרת שבת, ט"ז סק"ח, וכתב שם הט"ז דאפי' בדיעבד אם התפלל שניה בשל חול לא יצא ידי תשלומין וכ"כ הכנה"ג בסי' זה ובסי' תכ"ב בשם חד צורבא מרבנן והסכים לדבריו ר"א בהגה"ט, וכ"כ ר"ז או' י"ד, קיצור ש"ע סי' כ"א או' ו' מיהו המ"א ס"ק י"ב הניח בצ"ע ויותר נראה דעתו לומר דיצא, וכן הכהנה"ג שם דחה דברי אותו צורבא מרבנן והסכימה דעתו לומר דיצא כיעו"ש, וכן הסכים הפר"ח או' ט' עו"ת או' י"א א"ר או' יו"ד, ברכ"י או' ז' ח"א כלל כ"ז או' יו"ד מאמ"ר או' ט' וסיים דלא שייך כאן למימר לחזור ולהתפלל בתורת נדבה דהא אין להתפלל תפלת נדבה בשבת כמבואר לעיל סי' ק"ז יעו"ש, וכ"כ ש"ץ דקע"ב ע"ד, קש"ג סי' כ"ב או' כ"ה סידור בי"ע או' ך' חס"ל או' ו' ואם הקדים של חול לשל שבת לא יצא שהרי יש כאן היכר שהקדים התשלומין, ואם נתכוין בראשונה לשם שבת פשיטא דלא יצא, ח"א שם:

טל) וכן מי שלא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ולא אמר יעלה ויבא בשניה כתב המ"א שם דצריך לחזור ולהתפלל, וכ"כ ר"ז או' ט"ו קיצור ש"ע שם, וכ"כ הכנה"ג שם בסי' תכ"ב בשם חכם אחד דצריך לחזור אבל הוא ז"ל הסכים שלא לחזור כיון דלתשלומין דערבית קאתי ואין מקדשין החודש בלילה יעו"ש, וכ"פ הפר"ח או' ט' ה"ב או' ה' ח"א שם או' י"ג, וכ"נ דעת י"א בהגה"ט, קש"ג סי' כ"ב או' כ"ז, ש"ץ דף קע"ד ע"ב, סידור בי"ע או' י"ז, וכ"כ א"ר שם על דברי המ"א הנ"ל דאינם מוכרחים מיהו סיים דנכון לחזור ולהתפלל בתורת נדבה ע"י חידוש יעו"ש:

מ) וכן אם ר"ח ב' ימים וביום א' לא התפלל מנחה ובליל ב' בתפלת התשלומין שכח ולא הזכיר ר"ח אין צריך לחזור, כנה"ג שם וכתב שכן דעת רבו מוהרי"ט ז"ל וכן מצא בתשו' מהר"ש יונה סי' נ"ג יעו"ש, וכן הסכים הפר"ח באו' הנז' א"ר שם, ח"א שם:

מא) שם הגהה, מתפלל של ר"ח שתים, והלבוש כתב בסי' זה ובסי' תכ"ב דא"צ להזכיר ר"ח בשנייה, וכ"פ העו"ת או' י"ב וכן הסכים הדרישה בסי' תכ"ב או' א' שכנה"ג שם בהגב"י או' ו' אמנם הל"ח ע' תה"ש או' יו"ד הסכים לדברי מור"ם ז"ל ותמה על הלבוש שחלק על דברי מורם ז"ל יעו"ש, וכ"פ הט"ז סק"ט, וכ"ד המ"א בסק"י, סו"ב במק"ח או' ד' ר"ז או' י"ד, ח"א שם או' י"ב, חס"ל או' ו' קיצור ש"ע סי' כ"א או' ו' בן א"ח פ' משפטים או' י"ב, והגם שמדברי מרן ב"י סי' תכ"ב משמע שא"צ להזכיר יעלה ויבא בשנייה וכמ"ש המאמ"ר או' יו"ד מ"מ כיון דדעת רוב האחרונים להזכיר גם בשנייה כנז' ודעת מרן ז"ל בסעי' י"ב דהמזכיר מאורע שאר הימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסק נקטינן כדעת האחרונים, ועיין לעיל או' כ"ט, ועוד עיין מ"ש הש"ץ דף קע"ג ע"א על דברי המאמ"ר הנ"ל ודו"ק:

מב) שם בהגהה, ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ולהתפלל, כתב הט"ז סק"י היינו מסתמא שלא אמר מה היתה כוונתו אבל אם אמר בפי' שבשנייה נתכוון לתשלומין א"צ לחזור, וכ"מ מדברי הפר"ח או' ט' אבל מדברי המ"א ס"ק י"ד גבי הבדלה שכתב בדוקא שעשה כן במזיד אבל אם שכח להזכיר בראשונה א"צ לחזור משמע דה"ה הכא דוקא שעשה במזיד אבל אם התפלל סתמא ושכח להזכיר בא' א"צ לחזור, וכ"כ הש"ץ דקע"ג ע"ג, ר"ז או' י"ד בן א"ח שם, ועיין לקמן או' מ"ו:

מג) ואם היה ר"ח ב' ימים ולא התפלל מנחה ביום א' של ר"ח כשמתפלל בליל ב' של ר"ח ב' תפילות אחת לחובה ואחת לתשלומין אם לא הזכיר בראשונה והזכיר בב' א"צ לחזור, פר"ח או' ט' ש"ץ דף קע"ד ע"א, קש"ג שם או' כ"ד, בי"ע או' ט"ז:

מד) [סעיף יוד'] ואינו מבדיל בשנייה, משום דהבדלה די בפעם א' משא"כ בשבת ור"ח דצריך להזכירם בכל התפילות כנ"ל פשוט דלא כעו"ת, מ"א ס"ק י"ג, ר"ז או' ט"ז, ח"א כלל כ"ז או' י"א:

מה) שם, ואם לא הבדיל בראשונה וכו' לא עלתה לו, דמבעי ליה לאקדומי חובת שעתיה ברישא והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין ולכן צריך לחזור ולהתפלל א' לתשלומין בלא הבדלה, מ"א ס"ק י"ד:

מו) שם, ראשונה לא עלתה לו, כתב הט"ז סק"י דאע"ג דהוא אומר שנתכוון בראשונה לשם חובת שעתיה כיון שאנו רואין שעכ"פ בשנייה בודאי נתכוון לחובת שעתיה ממילא הוי תרי חובת שעתיה וא"כ אין כאן תשלומין ממ"נ, ואפי' הוא אומר שאינו כן אין מאמינים לו וצריך להתפלל שלישית יעו"ש וכ"ד א"ר או י"ד סו"ב או' ו' מיהו הפר"ח או' יו"ד כתב היינו בסתמא אבל אם נתכוון בהדיא להתפלל ראשונה ערבית ושניה תשלומין וטעה והבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה יצא וזה פשוט עכ"ל, וכן הסכים החיד"א בקש"ג סי' כ"ב או' ט"ז, והמ"א ס"ק י"ד כתב דוקא שעשה כן במזיד אבל אם שכח מלהבדיל בראשונה יצא דהרי לא גילה דעתו עכ"ד, וכ"פ ר"ז שם, בי"מ בדיני תפלת התשלומין בשבת או' ג' נמצא דג' מחלוקות בדבר דלדעת הט"ז ודעמיה אף שהיה דעתו בפי' בראשונה לערבית וב' לתשלומין אפ"ה לא יצא כיון שהבדיל בשנייה ולא בא' ולא אזלינן בתר כוונתו וצריך לחזור ולהתפלל ג' לתשלומין, ולדעת הפר"ח דוקא בסתמא צריך לחזור אבל אם פי' דכוונתו היתה א' לערבית וב' לתשלומין אלא שטעה ולא הבדיל בא' והבדיל בב' א"צ לחזור. ולדעת המ"א דוקא אם נתכוון ראשונה לתשלומין והב' לערבית צריך לחזור אבל בסתמא כגון שיודע שצריך להתפלל ב' תפילות וכן עשה ולא נתכוון איזה לתיבה ואיזה לתשלומין והבדיל בב' ולא בא' א"צ לחזור ועיין ש"ץ דקמ"א ע"ד, ולעניין דינא נראה דאם נתכוון בפי' הא' לחובה והב' לתשלומין וטעה והבדיל בב' ולא בא' דא"צ לחזור אבל לכתחלה לא יעשה כן דהיינו אם שכח להבדיל בא' לא יבדיל בב' לחוש לסברת הט"ז, אבל אם לא נתכוון בפי' אלא בסתמא יחזור ויתפלל ג' בתורת נדבה ויחדש בה שום דבר ויתנה אם הוא חייב בתשלומין תהיה לתשלומין וא"ל תהיה בתורת נדבה:

מז) שם, ואם הבדיל בשתיהן וכו' שהטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסקה כדבסמוך סעי' י"ב לכך יצא, עט"ז או' ז':

מח) שם ואם הבדיל בשתיהן וכו' כתב א"ר אות י"ד דאם הבדיל בשתיהן והיה בדעתו על ראשונה להשלמה דלא יצא עכ"ד, ואמנם עיין בדברינו לעיל אות ג' שכתבנו שיש פלוגתא בענין הזה ויחזור ויתפלל בתורת נדבה וע"י חידוש יעו"ש:

מט) ואם לא הבדיל בשתיהן וטעם קודם שהבדיל דק"ל דצריך לחזור ולהתפלל כמ"ש ריש סי' רצ"ד יצא י"ח תפלת תשלומין דכיון דבשעה שהתפלל התשלומין היה כדין שהרי יש כוס לפניו עלתה לו תפלת התשלומין אלא דבמה שטעם אח"כ נתחייב בתפלה, הרב מהר"י פראג"י בתשו' כ"י סי' ט"ו, ברכ"י או' ח' ובספרו קש"ג סי' כ"ב או' ח"י, ש"ץ דקע"ב ע"א, שע"ת או' ט"ו:

נ) אם שכח ערבית במו"ש מתפלל שחרית שתים ואינו מזכיר אתה חוננתנו אף בשנייה, אעפ"י שלא הבדיל, הרדב"ז סי' שס"א, והביאו כנה"ג בהגה"ט סי' רצ"ד עו"ת שם או' א' ברכ"י שם או' א' ובספרו קש"ג שם או' כ"ח, פר"ח בזה הסי' או' י"א בי"ע או' י"א ובספרו בי"מ או' ה' והגם דהרב מ"א שם סק"א כתב על דברי הרדב"ז הנז' צ"ע וכן הסכים המט"י שם או' ב' להבדיל בשנייה אע"ג אם כבר הבדיל על הכוס כיעו"ש מ"מ כיון דדעת רוב הפו' כהרדב"ז הכי נקטינן, ועוד דשוא"ת עדיף כיון דאפי' בלילה אם שכח להבדיל בתפלה ויש לו כוס א"צ לחזור כמ"ש ריש סי' רצ"ד וע"כ נקטינן להקל, מיהו מוכח מדברי תשו' הרדב"ז הנז' היינו בדוקא אם כבר הבדיל על הכוס או מצפה עדיין שיהיה לו כוס להבדיל אבל א' לית ליה כוס להבדיל צ"ל בשנייה אתה חוננתנו, וכ"כ המט"י שם והש"ץ דקע"ד ע"ג, ומינה נמי דגם בטעם דריש סי' רצ"ד כיון דתקנתא דכוס ליתא וחוזר ומתפלל אם לא התפלל בלילה ומתפלל תשלומין למחר צ"ל אתה חוננתנו, מט"י שם, ועוד עיין בסי' רצ"ט סעי' ו':

אנ) ואם אמר אתה חוננתנו בא' ולא בשנייה כתב הש"ץ שם דלכ"ע חוזר ומתפלל דהא גלי אדעתיה דראשונה לתשלומין ולא יצא יעו"ש, וכ"כ הקש"ג שם או' כ"ט, בי"ע או' י"ב, והיינו בסתמא אבל אם נתכוון בפי' הא' לחובה וטעה ואמר בה אתה חוננתנו א"צ לחזור כמש"ל או' מ"ו וגם אם התפלל בסתמא כבר כתבנו באו' הנז' דיחזור ויתפלל בתורת נדבה ע"י חידוש ויתנה משום דאיכא פלוגתא ביה כיעו"ש ודו"ק:

בנ) [סעיף יא'] טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח וכו' ויתפלל אותה בתירת נדבה וכו' וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח, מפני שיש פלוגתא בזה דלסברת ר"י כיון שאין לו להזכיר במו"ש של שבת כ"א להתפלל י"ח א"צ להתפלל שתים כיון שכבר התפלל י"ח במנחה וכן במוצא ר"ח כיון שאין לו להזכיר ר"ח א"צ להתפלל שתים כיון שכבר התפלל י"ח ג"כ במנחה ולסברת חכמי פרובינצא כיון שלא יצא י"ח במה שמתפלל הו"ל כאילו לא התפלל וצריך להתפלל ב' בערב אע"פ שאינו מזכחר בה שבת או ר"ח וכתב הר' יונה שהנכון לצאת מן הספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר דכיון שמתפלל אותה על דרך הספק אין לך חידוש גדול מזה כמבואר כ"ז בתו' והרא"ש ריש פ' תה"ש ובטור בסי' זה ובסי' רצ"ב ובסי' תכ"ב וכך הם דברי מרן ז"ל כאן בש"ע, וכ"כ הלבוש ט"ז ס"ק י"א, מ"א ס"ק ט"ו, א"ר אות ט"ו, קש"ג סי' כ"ב אות י"ט ואות ך' ש"ץ דקע"ב ע"א וע"ב, בי"מ אות ד' ר"ז אות י"ז, חס"ל אות ז' ודלא כהפר"ח אות י"א דפסק בהרשב"א דא"צ להתפלל שתים אפי' בתורת נדבה, והגם דכן כתב ג"כ ח"א כלל כ"ז אות ט"ז וקיצור ש"ע סי' כ"א אות ז' זהו לפי סברתם שאין להתפלל בזה"ז תפלת נדבה אפי' במקום שיש ספק אבל כבר כתבנו לעיל ס' ק"ז אזת ך' דאין כן דעת האחרונים אלא דוקא אם היא ודאי תפלת נדבה אין להתפלל בזה"ז אבל במקום דאיכא ספיקא דדינא מתפללין, וע"כ אין לזוז מדברי גדולי הפו' הנז' ומרן עמהם והאחרונים שכתבו להתפלל בתורת נדבה, ומ"מ יש לחדש בה שום דבר ג"כ ויתנה דהא אין פסידה אם מחדש ואפי' אם היא חובה כמש"ל סי' ק"ז אות ד':

גנ) שם, וה"ה אם לא הזכיר וכו' וכן הדין במוצאי יו"ט אם טעה במנחה של יו"ט והתפלל י"ח, ש"ץ שם, קש"ג שם:

דנ) שם, וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבא וכו' ואם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יתפלל דהא ירויח שיאמר יעלה ויבא, וה"ה בליל יו"ט ב' וה"ה אם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח, מ"א ס"ק ט"ז, א"ר אות ט"ז י"א בהגה"ט, מחב"ר אות ט' ובספרו קש"ג שם אות ך' מאמ"ר אות י"ב, א"א או' ט"ז, ר"ז שם, ש"ץ שם, בי"מ שם, ועיין לעיל אות מ':

הנ) ואם שכח להזכיר ר"ח במנחה והיה ר"ח בערב שבת יום אחד ונזכר אחר שחשכה לא יתפלל הפלת התשלומין, זר"א סי' י"ב, וטעמו דכיון דבכה"ג כדין הוא דיתפלל בתורת נדבה א"כ בנדון זה דינא הוא דליתיה בתשלומין דאין מתפללין נדבה בשבת כמש"ל סי' ק"ז. ושם ביאר מה שהיה נראה מנגד לזה אך בחלקות ישית למו יעוש"ב, והביאו מחב"ר אות יו"ד וכ"פ בספרו קש"ג שם אות כ"א. וכ"פ הש"ץ שם ודלא כהמאמ"ר אות י"ד יעו"ש בי"ע אות י"ט, שע"ת אות י"ב, חס"ל אות ז' בן א"ח פ' משפטים אות ט"ז ודלא כהער"ה אות ז' הפתה"ד אות ט' והיפ"ל אות ג' יעו"ש. ועיין מ"ש עליו וכן הדין אם טעה במנחה דיום אחרון של חו"ה דבלילה הוא יו"ט לא יתפלל תשלומין, ש"ץ שם, חס"ל שם בן א"ח שם:

ונ) מי שלא התפלל מנחה ביום שלפני יום שאלת המטר ומתפלל ערבית שתים ישאל מטר בשתיהן ובדיעבד אם לא שאל מטר בתשלומין יצא, הרב מהר"י פאראג'י בתשו' כ"י סי' ע"א, וכ"כ מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ת שער ב' סי' ג' ברכ"י אות ט' וקש"ג שם אות ל"א, בי"ע אות י"ד, חס"ל שם, מיהר המאמ"ר אות ט' כתב על דברי הברכ"י הנז' שאין זה מוסכם דכבר כתב המ"א דמי שלא התפלל ערבית בר"ח ומתפלל שחרית שתים דאם לא הזכיר יעלה ויבא בשנייה דלא יצא וכ"נ דעת הט"ז והר"מ די בוטון וה"ה הכא בנדון דשאלת מטר וסיים דעכ"פ צריך לחזור ולהתפלל בתורת נדבה יעו"ש, והביאו ש"ץ דקע"ד ע"ד, שע"ת שם, ועיין בדברינו לעיל או' ט"ל ודו"ק:

ונ) מי שטעה בתפלת מנחה שלפני יום שאילת המטר ושאל מטר שהיה צריך לחזור תפלתו ולא חזר מפני שנאנס ובלילה היא השאלה הרי זה ודאי דומה לדלעיל דמפני המחלוקת יתפלל ערבית שתים, ומיהו יתפלל השנית בתורת נדבה, ש"ץ שם, וכ"כ המחה"ש ס"ק ט"ז:

זנ) מי שהתפלל ראשונה לשם מנחה כדינו והשנייה לשם תשלומין וטעה בשל מנחה באופן שצריך לחזור כגון שלא שאל מטר וכיוצא כתב מוהר"ש גראמיזאן ז"ל שגם ידי תשלומין לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל שתים דאי אמרת שנייה עלתה לו נמצא מתפלל. תשלומין תחלה, והביאו הפר"ח סי' זה או' א' וחלק עליו וכתב דידי תפלת תשלומין יצא כיון שכבר הקדים תפלת העקרית קודם תפלת התשלומין אלא שטעה בה יעו"ש והביאו הש"ץ שם, וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' כ"כ או' ל בי"ע או' י"ג:

חנ) [סעיף יב'] הטועה ומזכיר מאורע וכו' זה למד בב"י מא"ח שכתב בשם הר' יונה מדאמרינן דאם הבדיל בשתיהן יצא, וכתב עליו הט"ז ס"ק י"ב דלא דמי דהתם ודאי זמן הבדלה היא בעת ההיא רק שזה האיש שהבדיל שנית הוא שלא לצורך כיון שכבר הבדיל בתפלה ראשונה ע"כ לא הוי הפסקה שהרי לא הפסיק במידי ואילו לא התפלל תחלה היה זה חיוב עליו משא"כ במידי שאין לו שייכות בזמן ההוא כגון שאומר בימות החול מה ששייך לפסח ודאי הוי הפסק יעו"ש, וכן בתשו' הלק"ט ח"א סי' ר"ס הקשה על פסק זה וכתב דצריך לחזור ולהתפלל יעו"ש, מיהו השכנה"ג בהגב"י או' ו' פי' דברי הב"י ז"ל דמיירי בתפלה שלא בזמנה שבאה לתשלומין אבל בתפלה העיקרית שאינה באה לתשלומין כל שהזכיר בה מאורע שאר ימים הוי הפסק יעו"ש, וכ"כ העו"ת או' י"ט וי"א בהגב"י ופר"ח או' י"ב יעו"ש, וכ"כ הברכ"י בסי' זה או' יו"ד ובסי' תרס"ח או' ב' יעו"ש, אמנם מדברי הלבוש משמע דאפי' בתפלה העיקרית כגון שהזכיר יעלה ויבא ביום שאינו ר"ח או שהזכיר של שבת ויו"ט לא הוי הפסקה יעו"ש וכ"כ המש"ז או' י"ב וכן פי' העו"ת שם דברי מרן ז"ל, וכ"כ המאמ"ר או' ט"ז, ועי"ש במה שתמה על דברי הט"ז, ועל השכנה"ג כתב ראין דבריו מוכרחים ועוד כתב דהכי משמע מדברי הרבה מהאחרונים ז"ל דדעת מרן ז"ל בכל התפילות והכי מסתבר יעו"ש, וכ"נ דעת המ"א בסי' תרצ"ג סק"א, וגם החיד"א בספרו יוסף אומץ סי' ח' חזר בו ממ"ש בברכ"י וכתב דמרן ז"ל מיירי אף בתפלה העיקרית לא הוי הפסק יעו"ש, והביאו הזכ"ל ח"ג או' ת' חס"ל או' י"ב. וכ"פ הרב בן א"ח ז"ל פ' משפטים או' י"ז, ומשמע דאין לחלק בין שוגג למזיד אלא כל שכבר עבר והזכיר א"צ לחזור ומ"ש הח"א כלל כ"ח או' י"ג לחלק בזה הוא מפני שפסק כהט"ז כמבואר בנ"א שם או' ד' וכבר כתבנו שאין דעת האחרונים כן ועיין בדברינו לסי' ק"ד או' ל"ג ודו"ק:

טנ) שם הגה, מיהו אם נזכר שטעה פוסק וכו' היינו אי טעה והתפלל בחול של שבת או של יו"ט, ד"מ או' ג' בשם א"ז, ומשמע דחוזר ואומר אתה חונן וכו' אבל ג' ראשונות לא הפסיד, ועיין מחב"ר סי' רס"ח או' ד' אבל אם התחיל להתפלל תפלת חול בשבת גומר אותה ברכה כמ"ש לקמן סי' רס"ח סעי' ב':

ט"ז סק"ב כמ"ש סי' רפ"ז בהבדלה צריך להגיה סי' רצ"ב והוא בטור שם והמחבר כ' דין ההוא בסי' זה סעיף י' אבל הטור לא כתבו בסי' זה ולכן דין זה דאם הפך שלמדו הב"י מדין דשכח מנחה כו' הזכיר הט"ז סי' רצ"ב דמשם למדו הב"י:

מ"א סק"ב אסקינן בקושיא. ר"ל אדינא דהבדיל בראשונה רק שהרא"ש כתב כיון דלא אמר לשון תיובתא אלא לשון קשיא לא נדחה מהלכ':

שם בקמייתא כמאן דלא. סבר המקשה דמש"ה ראשונה לא עלתה לפי שראשונה הוא תפילת מוצאי שבת ולא הבדיל בה הוי כמאן דלא צלי ואהא פריך דתנן אם שכח הבדלה אין מחזירין אותו ואסיק בקושיא ואהא כתב הרא"ש דיש לתרץ דאע"ג דכמאן דצלי דמי מ"מ בשביל דגלי דעתיה כו' משא"כ כשלא הבדיל בשתיהן או הבדיל בשתיהן דליכא גילוי דעת יצא:

שם ואח"כ אמר אשרי המג"א לשיטתיה באות ה' דס"ל דאין לומר אשרי מיהו י"ל אפילו לרמ"א הוי גילוי דעת כיון דהתפלל תחילה בלא אשרי:

מ"א סק"ג השני'. דכל זמן שיש על אדם חיוב תפילה אסור לו לאכול קודם אבל אם התחיל אינו פוסק אפילו למ"ד דס"ל בסי' פ"ט קודם תפלת שחרית אם התחיל לאכול מפסיק היינו מטעם דלא תאכלו על הדם אבל במנחה בסי' רל"ב אינו פוסק והא דמי לסי' רל"ב דהא כבר התפלל על דמו וזו לתשלומי ערבית הוא:

סק"ה אשרי בערבית. ר"ל אבל אחר מנחה שרי ודלא כהב"ח ואח"כ סיים דשאני יה"כ שהוא ברצון ומש"ה אומרים אחר מנחה אבל בשאר ימים אסור כמשמעות הזהר:

ט"ז סק"ג דהנהו תרווייהו צריכי. כלומר דיש ג' בבות וזה הבבא שדילג נלמדוה שפיר מאלו אבל א' מאלו השנים אי לא הוי כתב להו לא היו נלמדים מהשנים האחרים:

שם דכיון דמערבית ר"ל ושם אינו אומר רק פעם א' אשרי ה"א דגם בשחרית די בפעם א' אשרי:

סק"ד שאין יכול להזכיר אין להקשות הא בלא"ה כיון דכבר עבר מנחה תו לא הו"ל תפלה הסמוכה ז"א דמוסף זמנה כל היום והוי שפיר תפלה הסמוכה:

שם ככל התשלומין. כמו שכח מנחה בשבת מתפלל במ"ש שתים של חול:

מ"א סק"י בסי' רס"ג סט"ו כצ"ל ור"ל דשם מבואר כשמתפללים הקהל ערבית של שבת אסור ליחיד להתפלל באותו בה"כ מנחה ומכ"ש הוא עצמו כשהתפלל ערבית בשבת אסור לו שוב להתפלל מנחה משא"כ בחול כיון דמנחה וערבית תפלתן שוות אין קפידה:

שם דבר"ח יזכיר. קשה דהא היינו דינו דרמ"א סעיף ט' דמתפלל ערבית שתים של ר"ח. וי"ל דקמ"ל המג"א הכא אע"ג דעדיין יום הוא יתפלל של ר"ח כיון שכבר קיבל ר"ח. ומיהו הראי' מסי' תכ"ב איני מבין וכמדומ' שהוא ט"ס ודו"ק ומ"ש עס"ס זה נראה דכוונתו לרמ"א שהבאתי וכלומר דאין חילוק בין זה להתם אע"ג דעדיין יום הוא וכמ"ש וק"ל:

סקי"א דשכחה דזה דמי לשכחה כיון שחושב שעדיין יהיה לו פנאי כן הוא במקור הדין בנ"י פרק כיצד הרגל:

שם דכתב מחלוקת. במי שנשבע לעשות דבר תורה שינה ולא עשהו מיד כי אמר בלבו עדיין יש לי פנאי וביומא דמישלם שנה שכח או נאנס י"א דלא הוי אונס משום דהיה לו לעשותו מיד ולא להמתין עד סוף וא"כ ה"נ היה לו להתפלל תיכף בתחלת זמן התפל' ולא הוי אונס אף שחישב שעדיין יש לו פנאי:

שם האגודה מהא שמביא הש"ס גיטין דף ע"ד בדין קונה בית בעיר חומה שיש רשות למוכר לפדותו כל השנה ולא אח"כ והיה רגיל הלוקח ליטמן ביום שנשלם שנה שצא ימצאנו המוכר ליתן לו מעותיו התקין הלל שיהא זורק המעות ללשכה אחת שעשה וילך לתוך ביתו וקשה למה הוצרך הלל לתקנה הא בלא"ה הרי היה אונס ביום האחרון א"ו דבה"ג לא מיקרי אונס דה"ל לעשותו בתחלה כמ"ש הב"י טע"ז לא ידעתי כעת מקומו בב"י והצד הסברא במוכר בית והתנה להחזירו תוך שנה וכההוא דערי חומה ודאי מסתברא דאין האונס מועיל כדברי המג"א אבל בהלוהו והתנה אפי' במעכשיו באופן שאין בו אסמכתא כמבואר בח"מ סי' ר"ז יש לדון בדבר אם האונס מועיל או לא וזה מתוך דברי הש"ך ח"מ בסימן כ"א במה שחילק בההוא דאונס כמאן דלא עביד ע"ש ואין מקום להאריך כאן ודו"ק:

שם בדיעבד וצ"ע והט"ז סק"ח פשיטא ליה דלא יצא:

שם הא י"א דאפי' בליל ב'. סברא זו הובא בתוס' ס"פ תפלת השחר וסתרהו. ומ"ש המג"א אלא שגם בחדש חסר כו' כלומר לא מבעיא כשהוא מלא דאז ר"ח ב' ימים ושכח יעלה ויבא בערבית יום ראשון אין מחזירין אותו דהא יאמרנו בערבית של יום ב' אלא אפי' כשהוא חסר נמי אין מחזירין אבל אם שכח בערבית דיום ב' לא מיירי הש"ס כלל וי"א דמחזירין:

שם ובכ"ה כתב בשם חכם ואין ספר כנה"ג לפני וכמדומה דכה"ג כאן מיירי בדין הראשון של המג"א ובסי' תכ"ב פלפל בשני הדינים ופסק דאין לחזור והמ"א חולק וס"ל דדוקא בדין ראשון אין מחזירין אבל בשני מחזירין מכח ראיה שלו די"א דאפי' בליל שני מחזירין והכא לכ"ע מחזירין כיון דיממא הוא:

סקי"ד וכמ"ש ר"ס זה. היינו מ"ש במ"א סק"ב דדוקא ג"ד ממש בעינן וחולק המג"א אהט"ז תק"י:

סקט"ז בליל י"ט שני. פי' אם שכח להזכיר י"ט במנחה דיום א' יתפלל ערבית שתים אפי' להתוס' דהא ירויח שיזכיר י"ט וכן בטל ומטר שלא הזכיר במנחה ירויח בערבית שיזכיר טל ומטר:

מתפלל מנחה. וכשהוא ש"ץ יוצא במה שמחזיר התפלה בקול רם [רדב"ז סי' שס"א כ"ה]:

ואם היפך. פי' שהיה בדעתו שתהא הראשונה לתשלומין לא יצא [ד"מ וכ"מ בב"י] וצ"ע כיון דבגמ' אסקינן בקושיא אלא שהרא"ש כתב וז"ל כ' רב האי גאון די"ל הואיל ולא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה גלי דעתיה שהתפלל הראשונה לתשלומין ולא יצא ומיהו אם לא הבדיל באחת מהם או הבדיל בשניהם יצא דאין כאן שום גילוי דעת דראשון לתשלומין וכ"מ מדפריך למימרא כיון דלא הבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי למהדרינן ליה משמע הא כמאן דצלי דמי יצא ידי שתים אף על פי שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה ראשונה עלתה לשם חובה והשניי' לתשלומין עכ"ל הרי מבואר דדוקא גילוי דעת בעינן אבל במחשבה לחוד יצא ולולי דברי הד"מ אפשר לומר דהכא נמי מיירי שגילה דעתו כגון שהתפלל תחלה בלא אשרי ואח"כ אמר אשרי וי"ח כדרך שאומרים במנחה ומ"מ צ"ע דזה לא מקרי גילוי דעת רק כשגילה דעתו בתוך התפלה כגון שלא הבדיל וכ"מ בח"ה דאם הבדיל בשתיהן אף על פי שכוון בשניה לחובת שעתיה יצא דאמרינן אפשר שטעה והבדיל וא"כ לא מקרי גילוי דעת ע"ש:

שחרית שתים. נ"ל דאסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו מפסיק עסי' פ"ט וסי' רל"ב:

יאמר אשרי כו'. משמע דא"א תחנון עד אחר תפלה השניה דאל"כ ל"ל לאפסוקי באשרי וכ"כ בלבוש. ול"ח כ' דיאמר תחנון אחר תפלה הראשונה:

יאמר אשרי בין כו'. אבל המקובל ר"מ מרקנ"ט הזהיר מאוד שלא לומר אשרי אחר מנחה [ב"ח] ואני בעיני ראיתי ברקנ"ט פ' וירא ופ' קרח שכתב שלא לומר אשרי בערבית ועב"י סי' רל"ד בשם מהררא"י ונ"מ למי שמתאחר לבא לב"ה בשעה שצבור התחילו מנחה יתפלל י"ח עמהם ואח"כ יאמר אשרי דלא כהב"ח וכ"כ בהגמ"נ ובס"ח סי' תתי"ב וכן המנהג פשוט ביה"כ לומר אשרי אחרי מנחה מיהו בזוהר פ' פנחס ע' תכ"ד משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר אשרי ונ"ל דשאני יה"כ שהוא ברצון כל היום ומ"מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעת' דחובה:

הסמוכה. אם טעה ולא התפלל שחרית בשבת מתפלל מנחה שתים אף על פי שכבר עבר מוסף דזה מקרי תפלה הסמוכה [נ"ץ]:

אם רצה. ולכן מי שהיה חולה או תפוס בתפיס' (ולא היה המקום נקי) כשיצא יתפלל כל התפלות שהפסיד [ב"י תר"י] ואם יצא מתפיסה בר"ח מזכיר בכלם יעלה ויבא וה"ה אם יצא בשבת [כ"ה]:

ושיחדש. ולפי מ"ש רמ"א שם דצריך שיתחדש אצלו לא שייך כאן:

אין לה. דהיאך יקרא הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף וגם לא תקנו ז' ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנה בטל קרבנו אבל שאר תפלות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל כל היום (תו'):

הזיד. מעשה בא' שבא לבה"כ סמוך לערבית וירד לפני התיבה והתפלל ערבית ועדיין לא התפלל מנחה נ"ל דל"ד להזיד ולא התפלל דהא עדיין זמן מנחה הוא וא"ל דא"א להתפלל מנחה דכבר עשאו לילה כמ"ש ססי' ל' דשאני הכא דלא יהא אלא ערבית שתים דדוקא גבי שבת אמרינן בסי' רס"ג סט"ו דאינו רשאי ועוד דאפשר לדונו כשוגג דסבר מותר להתפלל ערבית קודם ומשמע לי דבר"ח יזכיר יעלה ויבא בשניה דכבר קבל ר"ח עליו וכמ"ש ר"ס תכ"ב ע"ש עס"ס זה:

שסבור. דשכחה מקרי אונס ועבח"מ סי' תכ"א ס"י ובמבי"ט ק"ב סי' קל"ב ע"ל סימן תקכ"ז ס"ז וסי' תקל"ח ס"א עבי"ד סי' רל"ב סי"ב דכתב מחלוקת בזה וצ"ל דגבי שבועה חשש לחומרא אבל הט"ז שם הכריע כמ"ש כאן וכ"מ בח"מ סימן כ"א מלשון הרמב"ם והרב"י וראיית האגודה הביאו הרב"י בח"מ סי' ר"ז נ"ל דאינה ראיה דהתם לא מהני אונס מידי דהוה אהלוהו על שדהו והתנה לפדותו תוך ג' שנים וארעו אונס ולא פדאו שהוא חלוט לו כמ"ש הב"י בח"מ ס"י:

של שבת. צ"ע אם לא הזכיר שבת בשניה אם מחזירין אותו ויש להביא ראיה ממ"ש סי' תרכ"ג ס"ג דמשמע שאם לא הזכיר של שבת בנעילה מחזירין אותו משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות וה"נ בכה"ג או דלמא כיון דתשלומין דחול הוא אין מחזירין אותו דלא נתחייב היום בכך ובטור סי' תכ"ב כ' וז"ל והא דאמרי' אם לא התפלל מנחה בשבת מתפלל במ"ש שתים של חול משום דבשבת נמי בדין היא דבעי לצלויי י"ח אלא דמשום כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן א"כ שייכי נמי י"ח לשל שבת עכ"ל, א"כ הכא מכ"ש דיוצא בדיעבד וצ"ע, עוד צ"ע מי שלא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ולא אמר יעלה ויבא בשניה מי נימא כיון דלתשלומין של ערבית קאתי אין מחזירין א"ד טעמא דבערבית אין מחזירין דאין קידוש החדש בלילה והכא יממא והכי מסתברא דהא י"א דאפי' בליל שני מחזירין אותו מפני שכבר קדשוהו ואף שבב"י סי' תכ"ב כתב שזה הפך הגמ' לא עיין יפה דבגמרא לא אמר אלא שגם בחדש חסר אין מחזירין אותו והתו' הזכירו סברא זו ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בנדון דידן לכ"ע מחזירין כנ"ל ובכ"ה כת' בשם חכם א' דמחזירין אותו ובסי' תכ"ב נסתפק ג"כ במ"ש אם לא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ולא אמר יעלה ויבא בשניה והביא מחלוקת הפוסקים והעלה דאין לחזור בשניהם ול"נ כמ"ש עיקר ע"ש דלא הביאו ראיו' שהבאתי:

ואינו מבדיל. משום דהבדלה די פעם א' משא"כ בשבת ור"ח דצריך להזכירה בכל התפלות כנ"ל פשוט דלא כע"ת:

לא עלתה לו. דמבעי ליה לאקדומי חובת שעתי' ברישיה והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין ולכן צריך לחזור ולהתפלל א' לתשלומין בלא הבדלה ונ"ל דוקא שעשה במזיד אבל אם שכח מלהבדיל בראשונה יצא דהרי לא גילה דעתו וכמ"ש רסי' זה:

בתורת נדבה. משום די"א דא"צ להתפלל שנית דמה ירויח בזה דהא כבר התפלל י"ח וי"א דתפלה הראשונה כמאן דליתיה דמי כיון שהתפלל בשבת י"ח לכן יתפלל בנדבה:

וה"ה אם לא. ונ"ל דאם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יתפלל דהא ירויח שיאמר יעלה ויבא וה"ה בליל י"ט שני וה"ה אם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח:

(א) טעה – כונתו לאפוקי הזיד וכדלקמן בס"ז. ומי שלא התפלל מחמת שלא היתה דעתו נכונה עליו כראוי אף דשלא כדין עשה בזה וכדלעיל בסימן ק"א ס"א וצ"ח ס"ב מ"מ אין זה בכלל מזיד ומהני ליה השלמה:

(ב) או נאנס – כגון שהיה חולה או שכור וכדלקמן בס"ח ולענין אונן שעבר עליו זמן תפלה עד שקבר מתו עיין לעיל בסימן ע"א ס"א ובמ"ב שם. ומי שבזמן תפילה לא היה לו מים לרחוץ ידיו ועי"ז עבר זמן תפילה גם זה הוא בכלל אונס וצריך אח"כ להתפלל שתים ולכתחילה אין נכון לבטל התפילה משום מים וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ד ובמ"ב עי"ש. ואם עסק בצרכי צבור עיין לעיל בסוף סימן צ"ג במ"ב ועיין בפמ"ג בסימן זה שכתב דנכון שגם בזה יתפלל אח"כ להשלים התפילה שחסרה לו אך בזה יתפלל אותה בתורת נדבה ויחדש בה דבר:

(ג) ולא התפלל שחרית – ולענין ק"ש אם יש לה תשלומין עיין לעיל סוף סימן נ"ח ובמה שכ' שם במ"ב ועי"ש עוד דברכת ק"ש אין לה תשלומין לכו"ע דהיינו אפילו אם ירצה לברך אותם בעת שקורא ק"ש פעם אחרת עם ברכותיה דלא תקנו חז"ל תשלומין אלא לתפלה שהיא בקשת הרחמים:

(ד) מנחה וכו' – וכשהוא ש"ץ יוצא ידי השלמה במה שמחזיר התפילה בקול רם ויכוין בה בשביל עצמו לתשלומין וגם להוציא בה מי שאינו בקי:

(ה) שתים – ואין די שיכוין לשמוע מש"ץ ולצאת בה בשביל עצמו לתשלומין בין עבור ערבית או שחרית דלא תקנו שיצא בחזרת הש"ץ אלא דוקא מי שאינו בקי ומ"מ בדיעבד יצא אם היה זה בשביל השלמת תפילת ערבית ואע"ג דבסימן קכ"ד קי"ל דאפילו בדיעבד אין בקי יוצא בחזרת הש"ץ מ"מ בזה שהיא לתשלומין בשביל תפילת ערבית שהיא רשות קילא:

(ו) הראשונה מנחה – כי צריך להקדים תפילה שהיא חובת שעה לתפילת התשלומין:

(ז) ואם היפך – פי' שהיתה בדעתו שתהא הראשונה לתשלומין לא יצא דלא תקנו רבנן השלמה אלא בזמן התעסקות בתפילה חיובית ולא קודם לכן ויש מפקפקים לומר שא"צ לחזור ולהתפלל אא"כ גילה דעתו בפירוש בתפילתו שהשניה היא לשם חובה והראשונה לתשלומין וכגון שהוא מוצאי שבת והבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה כמו שיתבאר ולענין דינא כתב הפר"ח והפמ"ג שאין לנו אלא דברי המחבר וכן העתיק הדה"ח להלכה ומ"מ טוב יותר שבעת שחוזר ומתפלל יתנה ויאמר אם איני מחוייב להתפלל פעם שנית אני מתפלל אותה בתורת נדבה:

(ח) לא יצא – בין שהיפך במזיד או בשוגג:

(ט) וצריך לחזור וכו' – אך אם התפלל השניה לתשלומין והראשונה לשם חובה וטעה בשל חובה ולא אמר בה טל ומטר באופן דצריך לחזור ולא נזכר זה עד אחר תפילה שניה אפ"ה השניה עלתה לתשלומין ויתפלל אח"כ לשם חובה ואף שהתפילה החיובית בטעות היתה לא אמרינן כמאן דלא התפלל כלל דמיא לענין זה משום דמ"מ בעת שהתפלל השניה לתשלומין היה זמן תפילה וכן כל כיוצא בזה שהתפלל תפלה הראשונה לחיובא וטעה בה ששכח או הוסיף באופן שצריך לחזור ולהתפלל אותה וכתב המגן גבורים דכל זה אם כיון בפירוש בשניה לתשלומין אבל אם לא כיון טוב יותר שתעלה לו השניה לשם חובה ויתפלל אח"כ לתשלומין דבזה יוצא לכל הדיעות:

(י) שחרית שתים – ואסור לאכול קודם שיתפלל השניה דהא כבר הגיע זמנה ואם התחיל אינו מפסיק כ"כ המ"א אבל בספר מחצית השקל ובספר מגן גבורים הכריעו דאפילו בדיעבד מפסיק משום דצריך להסמיך התפילה השניה להראשונה בכל מה דאפשר:

(יא) לאחר שאומר וכו' – ר"ל שלא יפסיק לכתחילה ביניהם בשום דבר ואפילו בלימוד אסור כי תפילת השלמה צריכה להיות בעוד שעוסק בתפילה החיובית ומ"מ נ"ל דחזרת ש"ץ של תפילה החיובית מותר לשמוע קודם דזה מיקרי עדיין עוסק בתפילה ועיין לעיל סימן מ"ז ס"ז מה שכתבנו שם במ"ב בשם הא"ז:

(יב) ושמונה עשרה ברכות – ר"ל עם התחנון שאומר אח"ז דאין להפסיק בין הי"ח לתחנון:

(יג) יאמר אשרי – כדי לעמוד גם בתפילת תשלומין מתוך דברי תנחומין של תורה וכנ"ל בסימן צ"ג וגם דהא בלא"ה יהיה צ"ל אשרי קודם למנצח ובא לציון יאמרנה עכשיו ולא יאמר אח"כ ועיין באחרונים שהסכימו דה"ה אם מתפלל מנחה שתים בשביל השלמה יאמר ג"כ עוד הפעם אשרי קודם תפילה השניה וכל זה הוא רק לכתחילה אבל מדינא א"צ הפסקה בין תפילה לתפילה רק כדי הילוך ד"א כמש"ל בסימן ק"ה:

(יד) בין וכו' – כדי להשלים בזה גם האשרי שהיה צריך לומר קודם המנחה ויש מאחרונים שכתבו בשם המקובלים שלא לומר אשרי בערבית ואף שהוא בשביל תפילת המנחה ג"כ יש להחמיר בזה וכתב בדרך החיים דאיך שהאדם ינהוג בזה יש לו על מי לסמוך אך כל זמן שהוא יום לא ימנע מלומר אשרי אף שהוא אחר תפילת המנחה ע"כ אם נתאחר ובא לבהכ"נ בשעה שהצבור התחילו תפילת המנחה יתפלל עמהם ויאמר אשרי אח"כ ועיין במ"א שכתב דמדברי הזוהר משמע דאפילו באופן זה לא יאמרנו אדעתא דחובה רק כקורא בתורה:

(טו) בזמן תפילה – יש מאחרונים שכתבו שר"ל דלא תקנו חז"ל תפלת השלמה רק בעודנו עוסק בתפילתו העיקרית אחר ששהא כדי הלוך ד"א או אשרי בינתים אבל הרבה אחרונים הסכימו דאף דלכתחילה בודאי צריך לזהר בזה להתפלל תפלת השלמה תיכף אחר תפילה החיובית אבל בדיעבד אינו מעכב רק אם עבר זמן תפלה דהיינו אם לא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים רק עד ד' שעות על היום שהוא זמן תפילה לשחרית דהא נוטל עבור זה שכר תפלה בזמנה משא"כ אחר ד' שעות דנוטל רק שכר תפלת רחמי כ"כ הפמ"ג ומגן גבורים ודה"ח אלא שבדה"ח הוסיף דבר חדש שלא נזכרו בשארי אחרונים. והוא דאם גם תפלת שחרית גופא לא התפלל עד אחר ד' שעות דצריך להתפלל אז שתים כיון שעוסק בתפלה. ואם שכח להתפלל מנחה י"א דמתפלל מעריב שתים רק עד חצות לילה שהוא זמן הראוי לערבית לכתחלה וע"ש בדה"ח מה שכתב עוד בזה להלכה אמנם הפמ"ג כתב דזמן השלמת תפילת המנחה הוא כל הלילה עד עמוד השחר. ואם שכח ולא התפלל שחרית יש לה השלמה רק מעת שמתחלת זמן מנחה והוא החצי שעה שאחר חצות וגם שיתפלל מנחה מקודם ונמשך זמן ההשלמה בדיעבד עד בין השמשות ואפילו היה יום שיש בו מוסף והתפלל מוסף באמצע. כ"ז העתקתי מן האחרונים לדינא אמנם לכתחילה יותר נכון בכל זה שאם לא התפלל תיכף תפלת השלמה אחר התפילה החיובית יתפלל אותה בתורת נדבה דהיינו שיתנה ויאמר אם אני חייב הרי זו לחובתי וא"ל הרי היא נדבה וכן הסכים הפמ"ג:

(טז) הסמוכה – כתבו האחרונים שאין תפילת מוסף מועיל להשלמה דהיינו שאם חסר שחרית ביום שיש בו מוסף לא יכול להשלים להתפלל מוסף שתים. אם שכח שחרית והתפלל מוסף ועדיין לא עבר זמן שחרית אפ"ה יתפלל שחרית. מי ששכח ולא התפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריו מוסף ואחריו שחרית ואם התפלל מוסף קודם מנחה יצא:

(יז) ולא מנחה – ה"ה אפילו אם התפלל מנחה ג"כ לא יכול להשלים בערב עבור שחרית דהכלל דלא תקנו השלמה רק בזמן תפילה הסמוכה לה [פמ"ג]:

(יח) אם רצה – ולכן מי שהיה חולה או תפוס בתפיסה ולא היה המקום נקי כשיצא יתפלל כל התפילות שהפסיד ויתפלל מעריב ואח"כ מנחה ואח"כ שחרית ואם יצא מתפיסה בר"ח מזכיר בכולם יעלה ויבא אבל אם יצא בשבת ויו"ט ימתין עד הערב ויתפלל דקי"ל בסימן ק"ז שאין מתפללין נדבה בשבת ויו"ט:

(יט) ונכון וכו' – עיין בפמ"ג שהסכים דטוב שיתנה ויאמר אם אני חייב להתפלל ה"ז לחובתי וא"ל הרי זו לנדבה ובזה יצא ידי כל הדיעות שיש כמה דיעות שסוברים דיש תשלומין לתפילה אפילו לכמה תפילות שעברו:

(כ) תשלומין – דהאיך יקרא הקרבנות וכבר עברו זמן מוסף:

(כא) הזיד – ומי שבא לבהכ"נ סמוך לערבית והתפלל ערבית מבע"י ועדיין לא התפלל מנחה אף שלכתחילה שלא כהוגן עשה שהיה לו להתפלל תפילת י"ח לשם מנחה בעוד שהקהל מתפללין ערבית מ"מ אין לדמותו להזיד ולא התפלל כיון שעדיין לא עבר זמן המנחה ואף את"ל שא"א לו להתפלל תפילת המנחה באותה שעה כיון שכבר עשאו לילה בתפילת ערבית מ"מ לא יהא אלא ערבית שתים והשניה לתשלומי מנחה ואם הוא ר"ח יזכיר יעלה ויבא גם בשניה כיון שכבר קיבל עליו ר"ח במה שהזכיר בו יעו"י וה"ה אם אירע כן בשבת יתפלל השניה ג"כ של שבת וכתבו האחרונים דאם לא הזכיר בראשונה יעלה ויבא גם בשניה לא יזכיר כיון שהוא עדיין יום. מי שהתפלל במקום שהיה ראוי להסתפק בצואה ומצא אח"כ צואה דמוכח לעיל בסימן ע"ו שצריך לחזור ולהתפלל לפי שפשע שהיה לו לבדוק ה"ה דפושע ומזיד מקרי לענין זה דאם בעת כשמצא כבר עבר זמן תפילה תו אין לו תשלומין אח"כ:

(כב) וא"צ חידוש – והב"ח והגר"א פסקו דצריך חידוש:

(כג) אותו עסק – ואפילו אם העסק הוא מהדברים הנזכרים בסימן רל"ב לאיסור משהגיע זמן תפלה והוא התחיל בעסק זה באיסור כיון שלא ביטל התפלה בשאט נפש אלא היה סבור להתפלל אחר שיגמור העסק ושכח אח"כ:

(כד) שלא יבוא וכו' – וכן אם היה טרוד לקנות ולמכור סחורתו וע"י כך עבר זמן התפילה:

(כה) של שבת – אע"ג שבאה לתשלומין של חול מ"מ כיון שעכשיו הוא שבת מתפלל אותה ג"כ של שבת. ואם טעה והתפלל השניה של חול פטור מלהתפלל ואם הקדים בזה השל חול לשל שבת לא יצא לכו"ע שהרי ניכר שהקדים התשלומין אך אם עדיין היום גדול אלא שקיבל שבת במזמור שיר וגו' או בברכו ולא התפלל עדיין מנחה דמבואר לקמן בסימן רס"ג סט"ו דיתפלל ערבית שתים לכתחילה צריך להתפלל שתים של שבת והראשונה לשם ערבית והשניה לשם תשלומי מנחה ובדיעבד אם התפלל ראשונה לשם מנחה ואפילו אם התפלל אותה של חול אפשר דיצא הואיל ועדיין יום הוא:

(כו) שתים – וכן פסקו המ"א והדה"ח והח"א ושארי אחרונים דלא כהלבוש וסייעתו שסוברים דאין צריך להזכיר בשניה של ר"ח. מי שלא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ולא הזכיר בשניה יעלה ויבא א"צ לחזור ולהתפלל כיון דאפילו אם היה מתפלל בערבית גופא ושכח א"צ לחזור א"כ לא יהיה חמיר התשלומין מאלו התפלל בזמנה וכן אם טעה ולא התפלל מנחה בר"ח ור"ח הוא שני ימים ומתפלל ערבית שתים והשניה הוא לתשלומין של מנחה אפילו לא הזכיר בה ר"ח א"צ לחזור כיון דאפי' בעיקר התפלה דערבית א"צ לחזור בשביל יעלה ויבא ק"ו מה שהוא עכשיו לתשלומין:

(כז) צריך לחזור – דבזה שלא הזכיר בראשונה גלי דעתו דנתכוין בה לשם תשלומין של ער"ח דהוי חול וכבר מבואר בתחלת הסימן דאם הקדים התשלומין לשל חוב דלא יצא וכמו בהבדלה בסעיף שאחר זה ע"כ יחזיר ויתפלל אותה התפילה והיינו דוקא כשהתשלומין בא מחמת תפלה שאינו של ר"ח דכיון שלא הזכיר יעלה ויבא בראשונה גלי אדעתיה דצלי בראשונה אדעתא דתשלומין של יום חול אבל אם היה ר"ח ב' ימים ולא התפלל מנחה ביום ראשון של ר"ח שצריך להתפלל ערבית שתים ולא הזכיר בראשונה יעלה ויבא א"צ לחזור ולהתפלל דליכא ראיה דבשביל תשלומין התפלל אותה. עוד כתבו האחרונים דמה שכתב הרמ"א דאם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ה"מ בסתמא אבל אם כיון בפירוש הראשונה לשם חובה והשניה להשלמה יצא:

(כח) ואינו מבדיל – משום דהבדלה די בפעם אחד משא"כ בשבת ור"ח דצריך להזכירה בכל התפילות ע"כ פסק בסעיף הקודם דמתפלל של שבת ושל ר"ח שתים:

(כט) לא עלתה לו – דמיבעי ליה לאקדומי חובת שעתיה ברישא והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין לכן צריך לחזור ולהתפלל אחת לתשלומין בלא הבדלה אך אם כיון במחשבתו שהראשונה לחיובא והשניה לתשלומין ומה שהיפך ההבדלה היה בטעות ושגג ולא נתכוין כלל א"צ לחזור:

(ל) ואם הבדיל וכו' – כ"ז בסתמא אבל אם היה בדעתו בפירוש הראשונה להשלמה נראה דלא יצא [א"ר]:

(לא) לא הבדיל וכו' – שאין חוזרין בשביל הזכרת הבדלה בתפילה הואיל ויכול לאומרה על הכוס כמש"כ בסימן רצ"ח ואם אח"כ טעם קודם שהבדיל על הכוס דקי"ל צריך לחזור ולהתפלל מ"מ עלתה לו תפלת התשלומין כיון דבשעה שהתפלל התשלומין שפיר היה פטור מחובת שעתא שהרי היה כוס לפניו רק שעל ידי שטעה נתחייב:

(לב) במוצ"ש שתים – יש בזה מחלוקת התוספות בשם ר"י ס"ל דא"צ לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל י"ח רק ששכח של שבת וכשישלים ויתפלל י"ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין וחכמי פרובינצ"ה ס"ל דמה שהתפלל י"ח בלא שבת הוי כאלו לא התפלל כלל כיון שלא עשה כדין וע"כ הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין אין חידוש גדול מזה:

(לג) בתורת נדבה – היינו שיתנה ויאמר אם חייב אני ה"ז לחובתו וא"ל הרי זה לנדבה. ועיין בפמ"ג דה"ה כל ספק פלוגתא דרבוותא יתפלל בנדבה ובתנאי שיהא ספק פלוגתא ממש לא יחיד נגד רבים ולא קטן נגד גדול ואז דינו כמו בספק אם התפלל לעיל בסימן ק"ז סעיף א' ובשבת ויו"ט אין מתפלל תפילת ספק דאיך יתנה דאין מביאין נדבה בשבת כדלעיל בסימן ק"ז. אם נאנס ולא התפלל במו"ש מתפלל ביום שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו אע"פ שלא הבדיל כ"כ כה"ג בשם הרדב"ז וכתב המ"א בסימן רצ"ד שלא ידע את טעמו עי"ש ובספר מגן גבורים העתיק את טעמו ממנו וז"ל שם אפילו עדיין לא הבדיל א"צ לומר אתה חוננתנו כיון שחייב להבדיל שלא תקנו תשלומין לדבר שיש לו תקנה וכיון שאתה חוננתנו יש לו תקנה בהבדלה אין לו תשלומין:

(לד) וה"ה אם וכו' – ר"ל שנכון ג"כ להתפלל בערבית תפלה שניה להשלמה ובתורת נדבה והיינו ג"כ מטעם הנ"ל מפני שאינו מרויח כלום בתפילה זו שהרי יעלה ויבא לא יאמר עכשיו שכבר עבר ר"ח ותפילת שמנה עשרה כבר התפלל אבל אם בלילה ג"כ ר"ח לכו"ע יתפלל דהא ירויח שיאמר יעלה ויבא כ"כ המ"א והסכימו עמו האחרונים. עוד כתב המ"א דה"ה בליל יו"ט שני ור"ל אם התפלל של חול במנחה של יו"ט ראשון צריך להתפלל בלילה להשלמה לכו"ע דהא ירויח שיתפלל של יו"ט ובספר צל"ח חלק ע"ז הדין השני והביאו בחידושי רע"א ועיין במחצית השקל ומגן גבורים:

(לה) יעלה ויבא – בדיוקא נקט יעלה ויבא דאם שכח טל ומטר או משיב הרוח בשבת ור"ח במנחה או ששכח שאר דבר המצריכו לחזור ולהתפלל לכו"ע יתפלל בערב שתים דהא ירויח זה בתפילת התשלומין:

(לו) של ר"ח – אם חל ר"ח בע"ש והיה ר"ח רק יום אחד ושכח במנחה להזכיר של ר"ח ונזכר אחר שחשכה אין להשלים כלל בליל שבת כיון דאינו מועיל כלום ורק שיכול להתפלל בנדבה ואין מתפללין תפלת נדבה בשבת. אם לא התפלל שחרית ביום ראשון של פסח וביום שמיני עצרת כשמשלים במנחה יתפלל תפלות שוות ואם טעה בתשלומין והתפלל כמו שהיתה ראויה להתפלל בשחרית אינו חוזר וכן אם לא התפלל מנחה ביום שלפני יום שמתחילין לומר טל ומטר ומתפלל ערבית שתים ישאל מטר בשניהם ובדיעבד אם לא שאל בשל תשלומין יצא ועיין בבה"ל:

(לז) שלא בזמנה – כגון שהזכיר יעלה ויבא שלא בר"ח וחוש"מ או שהוסיף של שבת ויו"ט בחול וכה"ג ונזכר לאחר שגמר הברכה או כל התפילה:

(לח) לא הוי הפסקה – שיהיה צריך עי"ז לחזור לראש או לתחלת הברכה שהפסיק בה ורוב האחרונים חולקים על פסק זה וס"ל דלא עדיף זה מאם הפסיק בשיחה באמצע התפילה דפסק השו"ע לעיל בסימן ק"ד סעיף ו' שצריך לחזור לתחלת ברכה ובג' ראשונות ואחרונות חוזר לתחלת הג' ועיין לעיל שם שביארנו כל פרטי דיני השיחה. גם בדה"ח ובח"א סתמו לדינא כמותם ועיין בדה"ח שהוסיף עוד וכתב דה"מ אם הזכיר דבר שאין שייך לאותו היום כגון שאומר זכרנו וכו' וכתבנו וכו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר יום ר"ח הזה שהוא שקר מוחלט שהיום אינו ר"ח ע"כ דינו כשח באמצע תפילה וכנ"ל אבל אם לא אמר שקר כגון שאמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו השי"ת לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להש"י שחלק לו לב להבין ומדע לידע או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר"ח הזה דלא הוי שקר רק כמוסיף בתפילתו ואף שאסור להוסיף בג' ראשונות ואחרונות מ"מ כשח לא הוי עכ"ל ועיין בח"א כלל כ"ה שכתב בין לענין שיחה בשוגג בתפלה ובין לענין שהזכיר דבר שלא בזמנו בדיעבד אם לא חזר לתחלת הברכה כיון שסיים הברכה אף שהוסיף בה דבר שלא כענינו אינו רשאי לחזור וכ"ש אם כבר השלים תפלתו עי"ש טעמו בנ"א:

(בש"ע סעיף ג') דוקא בזמן תפלה נ"ב כלומר אם לא התפלל ערבית ונשכח ממנו עד אחר שהתפלל אפי' התפלל מנחה גדולה ויש עדיין זמן תפלת מנחה לכל העולם. וכמו כן אם התפלל מעריב בתחלת הלילה אע"ג דתפלת ערבית כל הלילה אין יכול להשלים כיון דלא נזכר לו בשעת תפלת חובה הסמוך לה כן מוכח מדבר חידושי רשב"א ריש פ' ת"ה והובא בב"י. ומ"ש מ"א ס"ק ט' אותו מעשה נמי איירי שהזכיר בשעת תפלתו תפלת ערב שלא התפלל מנחה:

(מ"א ס"ק י"א) שסבור דשכחה נ"ב מדסתם בש"ע וכ' בין כך ובין כך עברה לו השעה. משמע בין שנשכח ממנו בין אונס. וכה"ג איתא ברמ"א ביו"ד סי' רל"ב סי"ג ע"ז כתב שסבור דשכחה מקרי אונס ויותר נ"ל דקאי אאידך חלוקה וכן מי שהיה טריד בצורך ממונו וכו' ועי"כ הפסיד מלהתפלל משמע ע"י טרדתו נשכח ממנו:

סעיף ג' דוקא בזמן תפלה. דהיינו שיהי' סמוך לה אחרי' מיד בכדי שתתיישב דעתו עליו כן נראה מדברי הראב"ד והרשב"א וכן נראה מדברי הרמב"ם והרק"ש וכ"כ הפר"ח:

סעיף ד' לתפלה הסמוכה. בצל"ח מסופק אם גם תפלת מוספים מקרי סמוכים ויכול להתפלל בשבת תיכף אחר חצות מוסף ואח"כ שחרית להשלמה:

מג"א ק"ק ז' וה"ה אם יצא בשבת. ק"ל הא צריך להתפלל אותם נדבה. וזה ל"ש בשבת כדלעיל סי' ק"ז וצ"ע:

מג"א ס"ק י"א שהוא חלוט לו כמ"ש הב"י בח"מ. בעניותי לא מצאתי כן בחו"מ והדבר פשוט דבאמת אינו חלוט לו דהוי אנוס. והדין מבואר להדי' בהר"ן פ"ג דשבועות דרצ"ו. וראיית האגודה נ"ל לדחות. דבבתי ע"ח המכר נגמר מיד. אלא דרחמנא זיכה להמוכר כאלו התנה הלוקח עמו שדה זו שלקחתי ממך אם תתן לי מעות עד יב"ח מכורה לך מעכשיו. ובקנו מידו על תנאי זה. וכ"כ להדי' בחדושי הרשב"א פ"ז דגטין שבכה"ג לא מהני טענת אונס דסוף סוף לא אקני ליה ביתי' אלא יתן לו המעות. אבל אם לא יתן לו אף שהוא אונס אינו מקנה לו בשביל כך את שלו כמ"ש הש"ך חו"מ סימן כ"א דאונס רחמנא פטרי' אבל לא חיי בי' ודו"ק. ובדברי הר"ן שם תמהני במה דכ' דגטין שאני. דאפי' מחולים לך לא מהני עיי"ש הא גם בדיני ממונות הכי. דהא מדמי לי' לבתי ע"ח. ולהדי' כ' הר"ן והרשב"א פ"ז דגטין דבמקנה לו חפצו ע"מ שיתן לו ר' זוז ונתנם לו בע"כ דתלי' בב' לשונות דשם וצ"ע ואין כאן מקומו:

ט"ז סק"י דעכ"פ בשניי' וודאי נתכוין. לענ"ד הא למ"ש הט"ז עצמו ס"ט לחלק הא דאינו מבדיל בשתיהן כמו שאומר ר"מ בשתיהן. היינו כיון דהבדיל פ"א ועשה חול. אין שייכות עוד להבדיל לעשות שנית חול. וא"כ הכא אי מתפלל הא' לחוב ושכח להבדיל. ראוי לו באמת להבדיל בשנייה שמבדיל לתשלומין. כיון דעדיין לא הבדיל דהא גם בתשלומין שייך הבדלה. אלא דלא שייך להבדיל ב"פ. ועמ"ש בגליון מג"א סי' רצ"ד:

מג"א ס"ק ט"ז שיאמר יעלה ויבא. בס' בנין אריאל השיג כיון דב' ימים ר"ח הוי רק מספק. א"כ ממנ"פ אם יום ב' ר"ח לא החפלל כדינו. ואם יום א' ר"ח אין מהראוי להזכיר עכשיו יעוי"ב. ובס' צל"ח ברכות פ"ד כ' דבב' ימים ר"ח היכי דבאו עדים מן המנחה ולמעלה כיומ' אריכת' דמיא. אולם בב' י"ט של גליות האחרונה. אם ביום א' התפלל מנחה של חול אינו מתפלל ערבית ב' עיי"ש. ובס' טורי אבן רפ"ג דר"ה כ' ג"כ בפשיטות דבכל ר"ח היה התקנה. דאין מקבלים עדים מן המנחה ולמעלה. ואולם ברפ"ד דר"ה כ' בהיפוך עיי"ש וע' בתשו' שי למורא סי' נ"ג. וע' במ"ש הב"י סי' קל"א בשם שבולי לקט משמע להדיא דגם בר"ח דכל השנה הדין כן דבבאו עדים מן המנחה ולמעלה היו נוהגים היום קדש ומחר קדש:

שתים עבה"ט וכתב בר"י מי שנאנס ולא התפלל ערבית ובשחרית התפלל בלחש לחובתו ובחזרת תפלת הש"ץ כיון לצאת בה תפלת ערבית לתשלומין יצא כמבואר בסי' קכ"ד דאם שכח יעלה ויבא וכיוצא יכוון בחזרת הש"ץ כו' וה"נ דכוותיה ואע"ג דהש"ץ מכוין להוציא מי שאינו בקי על תפלת שחרית והוא מתכווין על ערבית לית לן בה כיון דהברכות כי הדדי נינהו וכמ"ש המג"א כאן מתשובת הרדב"ז שהש"ץ יצא בחזרה וה"ה זה שמתבוון לתפלת הש"ץ ואע"ג דבסי' קכ"ד דוקא בלי הזכי' מיירי אבל תפלה עצמה אינו יוצא הבקי בחזרת הש"ץ מ"מ זה שסומך אש"ץ שלא התפלל מחמת אונסו כשכח ולא הזכיר מה שצריך דמי וגם שהוא דיעבד שהרי כבר כוון בחזרת הש"ץ לתשלומין וראיה מסי' רס"ח בשכח ולא הזכיר אתה קדשת שפוסק בש"ע שיצא בשמיעת ברכה מעין שבע. והב"י כתב שם הטעם משום דתפילת ערבית רשות וא"כ מכ"ש כאן ששמע כל התפלה וכיון שיצא בה לתשלומין ערבי' שהוא רשות ע"ש:

(בש"ע ס"ג) בזמן תפלה עיין פר"ח שכתב בעודנו עוסק בתפלתו העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד"א וע' ביד אפרים:

הסמוכה עבה"ט. וכתב בבר"י בשם שערי ישועה למהר"י זיין והבי' מסי' רפ"ז שאין תפלת מוסף מועיל להשלמה ועיין בא"ר שאם שכח שחרית והתפלל מוסף ועדיין לא עבר זמן שחרית יתפלל שחרית ע"ש. וכ' עוד בבר"י בשם מהר"י זיין מי ששכח ולא התפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריו מוסף ואח"כ תפלת שחרית. ואם התפלל תפלת מוסף קודם מנחה יצא וע"ש בשירי ברכה שחזר בו ממ"ש באות ה' לחלוק על מהר"י זיין ועיין בא"ר ס"ק ו':

נדבה עבה"ט אם יצא בשבת כו' ועיין בדגול מרבבה שכתב דהיינו לדעת הפוסקים דגם בשבת מתפלל נדבה ועיץ בב"י סי' ק"ז ולפי"ז לא היה לו להמג"א להעתיק דין זה ונראה דסבירא ליה כיון דאיכא דעות שיכול להשלים כמה תפלות ואיכא דעות שמתפלל נדבה בשבת לכך סמיך ע"ז להתיר אך צ"ע כיון שע"כ הוצרך לחשוב בתורת נדבה לצאת למ"ד שאין תשלומין כ"א לתפלה הסמוכה וא"כ בשבת אסור לעשות כן כיון דהש"ע תפיס עיקר כדעה זו שאין תפלת נדבה בשבת וצ"ע:

התפלל עבה"ט ומשמע לי דבר"ח כו' וא"כ לא הזכיר בראשונה א"כ עדיין לא קיבל עליו ר"ח לא יזכיר בשניה ג"כ וכ"כ בספר דגול מרבבה ע"ש:

שתים עבה"ט ועיין לקמן סי' קכ"ו בשם הרמ"ע סי' כ"ה והסכים עמו הכנה"ג והפר"ח חולק ובשיורי ברכה כתב שראה במכתב גדול אחד שהביא מהרשב"א בתשובה כת"י מי שלא זכר יעלה ויבא בשחרית ר"ח ולא נזכר עד שהתפלל מוסף והגיע מנחה יתפלל מנחה שתים ואם נזכר בשעת מוסף אינו מתפלל התשלומין אלא במנחה ומבואר כדעת הפר"ח ואי הוה שמיע ליה להרמ"ע סברת הרשב"א היה מבטל דעתו ע"ש. ועל מה שכתב במג"א דשכחה הוי אונס כו' עיין בווי העמודים דף י"ז ובשער אפרים סי' כ"ח ובשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ח ובבר"י הביא תשובת נחפה בכסף חלק ח"מ סי' כ"ג וע"ש שהביאו ראייה מב"ק דף כ"ו ובבר"י תמה שלא הזכירו תשובת מהר"ם מינץ סי' כ"ה שפסק דשכחה הוי שוגג מחמת ראיה זו ע"ש:

לא עלתה לו עבה"ט וכתב בר"י בשם מהר"י פראגי כת"י בתשובה מי שהיה צריך לתשלומין במ"ש והתפלל שתים ולא הבדיל בשניהם וטעם קודם שהבדיל על הכוס דקי"ל צריך לחזור ולהתפלל עלתה לו תפלת התשלומין כיון דבשעה שהתפלל התשלומין שפיר היה פטור מחובת שעתה שהרי היה כוס לפניו רק ע"י שטעם נתחייב ע"ש. וכתב בבר"י דאף לסברת מהר"ש שהביא הפר"ח דאם טעה בראשונה שלא שאל מטר אף ידי תשלומין לא יצא הכא מודה ע"ש:

ר"ח עבה"ט וכתב בר"י בשם מהר"י פראגי ומהר"י זיין בתשובה כ"י מי שלא התפלל מנחה ביום שלפני שאלת מטר ומתפלל ערבית שתים ישאל מטר בשניהם ובדיעבד אם לא שאל מטר בתשלומין יצא ע"ש. והוא כדברי הכה"ג ופר"ח שהביא הבה"ט. ואמנם אין כן דעת מג"א שהביא בעצמו לעיל ס"ק י"ב לענין אם משלים בשחרית דר"ח תפלת ערבית שלפניו ועיין בש"ץ בשם מאמר מרדכי דיש לחזור ולהתפלל בתורת נדבה ע"ש וכתב בש"ץ מי שטעה בתפלת מנחה שלפני יום שאלת מטר ושאל שמן הדין צריך לחזור ולהתפלל ונאנס ולא חזר ובלילה חלה השאלה יתפלל ערבית ב' רק יתפלל השני בתורת נדבה ומ"ש בשם המג"א ואם בלילה ג"כ ר"ח כו' עיין בספר בנין אריאל ח"ב ד' כ"ד שתמה עליו כיון דב' ימים ר"ח מספיקא א"כ סתרי אהדדי ע"ש ומח"ב מיישב דברי המג"א חדא דלאו מספיקא והביא מתשובת ר"י ז"ל ועוד דאפי' מספיקא אין כאן סתירה עכשיו ע"ש. והביאו בש"ץ ע"ש. וכתב מח"ב בשם שו"ת זרע אמת אם שכח להזכיר ר"ח במנחה והיה ר"ח בע"ש יום א' ונזכר אחר שחשכה לא יתפלל תפלת התשלומין והטעם כיון דאותה תפלה אין להתפלל רק בנדבה ואין תפלת נדבה בשבת ע"ש ועיין לעיל ס"ק ח' מ"ש בשם דגול מרבבה ומ"ש שם:

או נאנס כו'. בי"ד סי' שמ"א כתב בס"ב דמי שמת לו מת בשבת במ"ש לא יתפלל ובבוקר א"צ להתפלל שתים כדי להשלים תפלת הערב שכבר עבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שבלילה לא היה חייב להתפלל עכ"ל וכתב שם בס' דרישה וז"ל מכאן היה נראה דה"ה למתעסק בצרכי צבור וכיוצא בו בזמן התפלה שפטור מלהתפלל כמ"ש הטור סימן צ"ג ומתוך העסק עבר זמן אותה תפלה שג"כ א"צ להשלימה בזמן תפלה שלאחריה להתפלל ב' א' לתשלומין כיון שג"כ בזמן העסק היה פטור מן התפלה כמו באבילות דהכא דמה לי אונס דאבילות או עסק דמצוה ולדעתי כ"ש הוא דהא בצרכי צבור ג"כ עבד עבודת השם עכ"ל. ותמה אני אם יצא דברים אלו מפי אותו צדיק דהא כל שהוא אונס מקרי פטור מתפלה וכאן אמרינן בהדיא דאם נאנס מתפלל שתים. ותו דכתב בת"ה סימן ה' במי שהיה טרוד אצל הפקיד מחמת חוב ולא היה יכול להפטר אא"כ בהפסד ממון ובתוך כך עבר זמן התפלה דמקרי אונס אע"ג דמחמת ממון הוא ומתפלל אח"כ שתים הרי לך בהדיא אע"ג דהיה פטור באותה שעה של תפלה מחמת טרדא דמקרי אונס וה"ה נמי פטור מחמת טרדא דמצוה של צורכי צבור דכל עיקר טעם אותה התשובה דת"ה היא מטעם דחשיב כמו טרדא דמצוה ואם כן נסתרה דעת בעל הדרישה בזה ואין דמיון בזה לפטור דאבילות דהתם אפשר לו להתפלל דהא יושב בטל אלא שחכמים פטרוהו וע"כ אין שייך שם תשלומין דאין זה מקרי אונס אלא פטור מה שא"כ כאן דהוא אין בו פטור אלא שיש עליו אונס שלא היה יכול להתפלל שאין לו פנאי והוה כמו חולה שאין יכול להתפלל או שיכור כל זה מקרי אונס כיון שהוא עצמו בר חיובא הוא ועל זה ודאי תקנו תשלומין כנלע"ד פשוט:

ואם היפך לא יצא. למד זה ממי ששכח ולא התפלל מנחה של שבת שמתפלל מ"ש שתים כמ"ש סי' רפ"ז בהבדלה דאם לא הבדיל בראשונה אלא בשניה דצריך לחזור ולהתפלל פעם ג' כיון שגילה דעתו שהקדים התשלומין ברישא ה"ה הכי נמי כאן ואין זה מוכרח דאיכ' למימר דהתם עשה שינוי בפועל ממש במה שלא הבדיל בראשונה והראה השינוי דבשנייה הבדיל וכמ"ש הרי"ף שם דגליי' דעתיה כו' משא"כ כאן שלא עשה שום שינוי אלא דבכונת הלב לא יתכוין כראוי:

יאמר אשרי. הטעם כדי לעמוד בכל תפלה מתוך ד"ת ומ"ש רמ"א וכן כשמתפלל ערבית כו' הוא ג"כ מדברי סמ"ק וצריך לתת טעם למה דילג בנתיים וכן אם מתפלל מנחה שתים יאמר אשרי בין תפלה לתפלה דזה ודאי שגם שם צ"ל אשרי דהא חד טעמא הוא. נ"ל לתרץ דהנהו תרוייהו צריכי דאי לא נקט אלא מתפלל שחרית שתים ה"א דדוק' צ"ל אשרי בנתיים כיון דבלא"ה צריך שיאמר אשרי קודם למנצח בשחרית ע"כ יאמר אותו אשרי קודם תפלה השניי' שהיא לתשלומין אבל במתפלל ערבית שתים שאין שם אשרי בלא"ה ה"א אצ"ל אשרי בנתיים קמ"ל דלא וממילא אנו יודעים דגם במתפלל מנחה שתים שצ"ל אשרי ואי הוה נקט שכחת שחרית ומתפלל מנחה שתים יאמר אשרי ה"א דוקא בזה שכיון שצ"ל בשחרית אשרי אחר התפלה קודם למנצח והוא לא אמר דהא לא התפלל כלל ע"כ יאמר אשרי בין תפלה לתפלה במנחה אבל בשכח מנחה ומתפלל ערבית שתים אצ"ל אשרי בנתיים קמ"ל ואי לא אמר אלא במנחה וערבית לחוד ה"א בשחרית נמי א"צ אלא אותו אשרי שבין תפלה לתפלה ותו לא כיון דמערבית ילפת לה קמ"ל:

מוסף אין לה תשלומין. שאין יכול להזכיר קרבן המוסף שכבר עבר יומו ועוד דאין קרבן בלילה כ"כ ב"י בשם רשב"א וא"ל על טעם הא' דהא אם ישלים תפלת המוסף יאמר תפלת ערבית ב"פ ככל התשלומין נמצא שלא יזכיר פסוקי הקרבן די"ל כיון שעיקר תפלת מוסף אין בה צלות' דרחמי רק תשלומין במקום קרבן ובזה אין שייך תשלומין:

יתפלל אותה בתורת נדבה. ושכר תפלה דמצוה לית ליה אלא שכר תפלת רחמי וא"צ כאן חידוש כיון דאלו היה שוגג היה ראוי להתפלל ועכשיו שהוא מתפלל בנדבה עושה מזיד כשוגג:

מי שלא התפלל כו'. עמ"ש תחלת סי' זה בזה:

מיהו לכתחלה כו'. בת"ה סיים דאפי' גבי ת"ח אמרינן זמן תפל' לחוד כו' ואמרי' נמי הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסידה עכ"ל:

שתים של שבת. הטעם שכבר חל עליו קדושת תפלת שבת וכן עשה ע"כ כל תפלות שלו צ"ל כן דאסור לו להתפלל בשבת בלי הזכרת שבת ומ"ה פסק רמ"א בסמוך גם בר"ח כן ובלבוש כתב הטעם דיהיה זלזול לשבת אם יתפלל של חול ומ"ה מחלק בין שבת לר"ח ואינו נכון דהא כתבו התוס' בפ' מ"ש דף כ"א דגם בשבת היה דין להתפלל כל י"ח רק שלא הטריחוהו והיאך כ' שתפלת י"ח הוה זלזול לשבת ונ"ל שאפי' בדיעבד אם התפלל שנייה בשל חול לא יצא ידי תשלומין דאין תפל' בשבת בלי הזכרת שבת:

של ר"ח שתים. בסי' תכ"ב העתיק ב"י מס' כל בו וז"ל לא התפלל מנחה בער"ח מתפלל ערבית שתים ומזכיר יעלה ויבא בראשונ' ולא בשניה ואם הזכיר בראשונה ולא בשניה או בשניה ולא בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואי אידכר בתרוייהו יצא ואי לא אידכר בתרווייהו יצא עכ"ל דימה אותה לטעם ולא התפלל מנחה בשבת בסימן רצ"ב ונכון הוא וכן מצאתי בשם חי' גאון עכ"ל ב"י שם ונראה לעין כל הט"ס שבהעתק זה וע"כ נראה הגי' בדרך זה וצ"ל ומזכיר יעלה ויבא בראשונה ובשניה ואם הזכיר בשניה ולא בראשונה שנים עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואי לא אדכר בתרווייהו או שהזכיר בראשונה ולא בשניה יצא ועל הדין של הזכיר בשניה ולא בראשונה שניה עלתה לו כו' כ' הב"י שדימה אותו לדין לא התפלל במנחה בשבת והבדיל בשניה ולא בראשונה דגלי דעתיה דראשונה היתה לשם תשלומין ולא יצא ה"נ כ"ה דאף על גב דאם לא הזכיר יעלה ויבא בערבית בר"ח א"צ לחזור זה גרע טפי במה שהקדים תפלת תשלומין לתפלת חובת השעה אבל מה שזכרנו שצריך להזכיר ר"ח בשתיהן בזה אינו דומה למ"ש דודאי לענין הבדיל דלאו דרחמי נינהו אלא מצוה לשעת' אין שייך להבדיל ב"פ זה אח"ז דאם עשה פעם א' חול למה יעשה שנית חול משא"כ ביעלה ויבא דרחמי הוי וכבר קי"ל דהלואי יתפלל אדם כל היום ע"כ חייב להזכיר קדושת ר"ח גם בשניה כמו בשבת וכ"מ שהיתה גי' רמ"א בס' כל בו וכמו שהעתיק כאן ובלבוש כתב כאן לחלוק על רמ"א במ"ש מתפלל ערבית של ר"ח שתים ומחלק בין קדושת שבת לקדושת ר"ח ותלה עצמו במ"ש בסי' תכ"ב וכל זה איננו שוה לנו כי הוא הגיה בדרך אחר בכל בו כמ"ש שם וא"כ הבי' ראיה מדברי עצמו והאמת יורה דרכו כמ"ש דאין חילוק בין קדושת שבת לר"ח בתפלה כנ"ל ברור שדברי רמ"א נוחים בהלכה:

ראשונה לא עלתה לו. לשון הרי"ף גלי אדעתיה דהא בתרייתא היא חובת שעתיה ולכן בעינן למיהדר צלויי אחריתא כדי לאקדומי חובת שעתיה ברישא עכ"ל. ולכאורה קשה מה גילוי דעת שייך כאן דהרי קמי שמיא גליי' מה היה בלבו ואם הוא אומר שלא נתכוון בראשונה לתשלומין אלא חובת שעתיה רק ששכח להבדיל וא"צ לחזור מפני שיוכל לאומר' על הכוס למה עכשיו יחזור להתפלל אלא דכוונת הרי"ף דאע"ג דהוא אומר שנתכוון בראשונ' לשם חובת שעתי' כיון שאנו רואי' שעכ"פ בשניה בודאי נתכוון לחובת שעתי' ממיל' הוי תרי חובת שעתיה א"כ אין כאן תשלומין ממ"נ נמצ' דהגילוי דעת היינו על השניה ולא על הראשונה ואע"ג דכ' הטור סי' רצ"ב גלי דעתיה שכוון בראשונ' לשם תשלומין ובשניה משום חובתו כוונתו ג"כ כמ"ש משום גילוי דעת השניה אמרינן שמסתמא נתכוון בראשונה לתשלומין ואם הוא אומר שאינו כן אנו מאמינים לו אלא שאכתי צריך להתפלל שלישית ועפ"ז נראה דבשכח להתפלל מנחה בער"ח שאמרנו שמתפלל שתים של ר"ח ואם זכר של ר"ח בשניה ולא בראשונה שצריך לחזור ולהתפלל היינו מסתמא שאינו אומר איך היתה כוונתו אלא [כיון] שידע שצריך להתפלל שתים אמרינן מסתמא כיון שזכר בשניה ולא בראשונה אמרינן ודאי כוון בשניה משום חובת שעתיה אבל אם אמר בפי' שבשניה נתכוין לשם תשלומין וזכר ר"ח כדינו א"צ לחזור ולהתפלל כיון שעשה כדין בתשלומין לזכור ר"ח אמרינן מה שלא זכר בראשונה שכחה היתה ונאמן לומר שיתכוין בראשונה לשם חובת שעתי' משא"כ בשבת שעוש' מעש' בשניה שלא כדין אם נתכוין לתשלומין שהרי א"צ להבדיל והוא הבדיל לא מהני לו במה שנאמין לו על כונתו בראשונה לשם חובה דבפי' מוכח שהשניה היתה עכ"פ חובה כנ"ל נכון לחלק בזה ובהך מעל' שיש לתפלת חובת שעתיה על תפלת תשלומין כתוב בלבוש סי' תכ"ב שהוא מטעם שהיא תדיר' ותדיר קודם לאינו תדיר ולא נ"ל כן דאם באת אתה למדה זו לא היה בדיעבד צריך לחזור ולהתפלל דמ"ש מתפלת מוסף אחר מנחה דאמרי' בסי' רפ"ז שא"צ לחזור ולהתפלל מוסף אע"ג דמנחה יש לה מעלת תדיר ועוד דהוכחנו כן בס"ד דא"צ לחזור בשביל מעלת תדיר בסי' תרפ"ד אלא דמעלת חובת שעתיה הוא מעלה אחריתא כדאמרי' בפ"ק דקדושין חביבה מצוה בשעת' ועדיפא ממעלת תדיר דבמעלת תדיר הוה זמן שניהם עכשיו עכ"פ מה שאין כן כאן דכבר הלך זמן התפלה שלא התפלל אלא שתקנו לה תשלומין והיינו דוקא אחר חובת שעתיה כנ"ל:

מתפלל במוצאי שבת שתים. יש בזה מחלוקת התוס' בשם ר"י ס"ל דאין צריך לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל י"ח רק ששכח של שבת ולכשישלים תפלת י"ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין וחכמי פרובינצ"ה ס"ל דמה שהתפלל י"ח בלא שבת הוה כאלו לא התפלל כלל כיון שלא עשה כדין ועל כן הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה ואינו צריך לחדש כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין:

מאורע שאר הימים כו'. זה למד בב"י בשם א"ח בשם הרר"י מדאמרינן קודם לזה דאם הבדיל בשתיהן יצא ואיני מבין ראיה זו לדין זה דהתם ודאי זמן הבדלה היא בעת ההיא רק שזה האיש שהבדיל שנית והוא שלא לצורך כיון שכבר הבדיל בתפלה ראשונה ע"כ לא הוה הפסקה שהרי לא הפסיק במידי ואלו לא התפלל תחלה היה זה חיוב עליו משא"כ במידי שאין לו שייכות בזמן ההוא ודאי הוה הפסק ותו דהבדלה שייכא כל השנה דהא בשעת הבדלה אנו אומרים אפי' מה שלא שייך לעת הבדלה של אותה שעה כגון במוצאי י"ט הוא מזכיר של שבת כדאמרי' סדר הבדל' הוא מונ' ה"נ הוא מונה באת' חוננתנו ממה שחנן הוא ית' את עמו וזו ג"כ מן החנינ' שחלק להם בינ' להבדיל בין דבר לדבר אלא שתקנו להזכיר זו בזמן הבדלה ע"כ אין בזה הפסקה משא"כ באומר בימות החול מה ששייך לפסח אין לך הפסק גדול מזה ועוד ראיה מסי' צ"ד ס"ד ע"ש וצ"ע פסק זה. ועכ"פ נראה דאם הפסיק שלא מענינו דלא עדיף מאם שח בתפלה הנזכר בסי' ק"ד ה"נ במה שזכר שלא מעין המאורע ועוד ראיה מסי' תקפ"ח הביא ב"י דברי הרב המגיד לענין סדר התקיעות אם הפסיק בקול שא"צ דהוה הפסק וז"ל שאע"פ שאין השהיה פוסלת הפסקה בקול שופר שאינו ראוי פוסל עכ"ל וכ"פ שם בש"ע:

בש"ע סעיף ג' דוקא בזמן תפלה כו' עיין בנתיב חיים שכתב שאם לא התפלל שחרית (שם ערבית והוא ט"ס ובמח"ב העתיק כמות שהוא בטעות וצריך לתקן כמ"ש) ונשכח ממנו בשעת תפלת המנחה אע"ג שהתפלל מנחה גדולה שיש עדיין זמן תפלת המנחה לכל העולם וכן בערבית אם התפלל בתחלת הלילה אף על פי שזמנה כל הלילה מ"מ אינו יכול להשלים כיון שלא נזכר בשעת תפלת חובה הסמוך לה ע"ש. ועיין בא"ר בשם מלבושי יו"ט דהיינו כששהה הרבה אחר תפלת ערבית כיון שאינו מתעסק בתפלה אינו זמן תשלומין והא"ר הבי' קצת ראיות דכל זמן תפלה מהני ומ"מ מסיק להחמיר ולהתפלל בה. ועיין בעטרת זקנים שכתב דאין להשלים תפלת שחרית מיד אחר חצות קודם שהגיע זמן תפלת מנחה כו' וצ"ע דמדינא כבר הוא זמן תפלת המנחה אחר ו' שעות אלא שאין אנו בקיאים כמ"ש סי' רל"ג אך י"ל דאעפ"כ כיון דלא יצא לאו זמן תפלה קרינן ביה וגם י"ל דאם נאמר שהוא זמן תפלה א"כ שוב צריך להקדים חובת שעתה ועמ"ש ר"ס פ"ח ובטורי זהב ופר"ח כאן ושם: ועיקר הדין הוא מדברי הרשב"א ושם משמע כמו שכתב בטורי זהב ע"ש: