שולחן ערוך, אורח חיים קע״ג: דין מים אמצעים. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין מים אמצעים. ובו ג סעיפים:
מים אמצעים רשות והני מילי בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה: (עי' בי"ד סי' פ"ט):

בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא (ועי' י"ד סי' קי"ז):

כל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעיים בין להקל בין להחמיר חוץ מהיסח הדעת שפוסל באמצעיים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור וחוץ מניגוב הידים שאמצעיים צריכים נגוב כראשונים הגה ויש שאמרו שאמצעיים צריכים דוקא מים מה שאין כן באחרונים כדלקמן סי' קפ"א (ב"י בשם אורחות חיים):

אבל בין תבשיל לגבינ' חובה כו'. כאן כתב בטור ובשר אסר גבינה מותר ע"י קנוח והדחת פה ונ"י וי"א שצריך להדיח פיו במים או ביין ב' פעמים (מהרש"ל) כתב שכך הוגה ב' פעמים דוקא ע"פ ספרים מדויקים אבל איני יודע מנין לו דלא נמצא בשום ספר כן כאן בא"ח ולא בי"ד סי' פ"ט עוד כתב בטור דין שני אכסנאים ומבואר הכל בי"ד סי' פ"ח וכתבתי כאן משום שמכאן יראה משום שכתב כגון להפסיק בקנקן או שיאכל כל אחד על מפה שלו לבדו משמע באם מפסיק בקנקן א"צ כ"א מפה מיוחדת רק מותר לאכול שניהם על מפה אחת זה בשר וזה גבינה מ"מ בא"ז מחמיר:

אחר. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דהרבה דברים נזכרים בש"ס בהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות מ"א עי' בי"ד סי' קט"ז ס"ג ובא"ע סי' קנ"ו:

חולין ק"ה

טור בשם הרא"ש מגמ' דפסחים ע"ו

א"ח בשם הראב"ד

ס"ב וחמירא כו'. פ"ק דחולין:

ס"ג וחוץ מניגוב כו'. שאחרונים א"צ ניגוב כיון שאין שם מים טמאי' שהרי הידים טהורים שהרי אף בראשונים א"צ ניגוב במטביל וע' תוס' דברכות נ"ב א' ד"ה גזירה כו' ועמ"א:

וי"א כו'. עמ"א:

בין להחמיר – כתבו הרבה אחרונים שאין נוטלין ע"ג קרקע במים אחרונים [הא"ר והח"צ והפרישה בסימן קפ"א והברכי יוסף ומגן גבורים דלא כרש"ל ופר"ח] אכן בפמ"ג יורה דעה סימן פ"ט סק"י בש"ד פסק להקל:

במג"א רהס"י לא קי"ל הכי. נ"ב וכך כתב הט"ז שם ס"ק כ"ט:

[א] [לבוש] אין חובה וכו'. אבל רמ"א ביו"ד סימן פ"ט סעיף ג' כתב דיש מצריכים נטילה אפילו בין תבשיל של חלב לתבשיל של בשר או איפכא וכן כתב בתורת חטאת כלל ע"ו ושכן נוהגין, וכן פסק במטה משה סימן רצ"ג שהוא חובה ולא רשות:

[ב] [לבוש] דשערי וכו'. דמלבושי יום טוב חולק על הלבוש דבכל קמח אסור, וכן פסק הש"ך ביו"ד סימן פ"ט, ובאליה רבה הבאתי לשון בדק הבית לרא"ה דף פ"ג חוץ מקמחא ותמרי וירקי ודכוותייהו, עד כאן:

[ג] [לבוש] נוהגין היתר וכו'. מלבושי יום טוב ולחם חמודות דף רי"ח תמהו על הלבוש דביו"ד פסק רמ"א והוא גופיה דאף בשומן עוף אסור. ולי נראה דגם הלבוש סמך עצמו על מה שכתב בסוף בשם הזוהר דיש להחמיר אף בעוף והוא הדין באוכל שומן עוף מקודם ודו"ק. ובספרי כתבתי דמרק של בשר יש לו דין תבשיל, ואם הוא עב כגון ירקות יש לו דין בשר עצמו עוד הוכחתי שם בספר אפי רברבי דף מ' מתורת חטאת דמה שכתב רמ"א שם שנוהגין שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו בבשר עצמו, היינו גבינה אבל תבשיל של גבינה מותר לאכול אחר תבשיל של בשר על ידי קינוח והדחה. ולענין לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב מוכח מתורת חטאת כלל ע"ו דבעי נטילה וקינוח אבל לאכול תבשיל של בשר אחר תבשיל של חלב מוכח שם דלא בעינן קינוח והדחה, ותמהתי על זה בספרי דרמ"א הוציאו מהגהות שערי דורא ושם מבואר להיפך דאף בתבשיל של בשר בעינן קינוח והדחה, ושכן מצאתי שפסק ר' נתן שפירא ומהר"י מקרעמניץ:

[ד] [לבוש] בקדירה שמבשלין וכו'. כן כתב רמ"א ביו"ד סימן פ"ט והקשה עליו הש"ך דלקמן ריש סימן צ"ה יתבאר דאפילו לאוכלן עם הגבינה מותר, ותירץ דכאן מיירי אפילו נתבשל בקדירה שלא הודח יפה דבכאי גוונא אסור לאוכלו עם הגבינה, עד כאן. וכתבתי באליה רבה דלא דק הש"ך בזה דבסימן צ"ה כתב רמ"א דהמנהג לאסור לכתחילה לאכול עם גבינה, לזה כתב רמ"א בסימן פ"ט דמותר אפילו לכתחילה לאכול אחר גבינה והבאתי שם ראיות ברורות מרבינו ירוחם נתיב ט"ו אות כ"ח ומספר בדק הבית לבית יוסף וכלבו דמיירי בהכי ובספר הזה דרכי לקצר ולכוין פסק הלכה, וכן נראה דעת הלבוש כאן שכתב דלא נהגו להחמיר, גם הוכחתי שם דלא בעינן קינוח ונטילה כלל בזה. ובדין קדירה שלא הודח יפה ראיתי שגם הב"ח מתיר לאכול אחריו גבינה, ולא יראה לי כן, ושם בררתי דברי:

[ה] [לבוש] להסירו וכו'. רמ"א לבוש ביו"ד שם כתבו צריך להסירו ולהדיח פיו, וכתב הש"ך שם דבעינן נמי קינוח ואני בררתי שם דסגי או הדחה:

[ו] [לבוש] ואפילו לאלתר וכו'. ביו"ד שם שמסתפק רמ"א ולבוש גופיה דנוהגין להמתין שעה אחת ולברך ברכת המזון. וכתב רש"ל ואחרונים דכל מי שיש בו ריח תורה ימתין עד ששה שעות ולשון הלבוש המחמיר להמתין עד ששה שעות תבוא עליו ברכה, ומשמע אפילו אין בעל תורה. ועיין באליה רבה שם שהוכחתי דאם אוכל בשר אחר גבינה אין להחמיר כלל יותר משעה, וכן מצאתי במטה משה סימן רצ"ז ועיין לקמן סוף סימן תצ"ד בשם הכלבו דאין צריך להמתין בחג השבועות ששה שעות:

[ז] [לבוש] נראה לי שודאי וכו'. כתב מלבושי יום טוב לא שלו הוא, שהרי רבו ביו"ד סימן פ"ט כתב כן, אבל באמת שלפי הדין אין צריך כמו שכתב בלחם חמודות, עד כאן. ואני השגתי על לחם חמודות גופיה באריכות בספרי אליה רבה, דסבר הלחם חמודות דסמכינן על בעל הלכות גדולות ורבינו תם, וליתא אלא על תוס' וראבי"ה כדאיתא בהגהות (ט"ז ס"י ע"י) [שערי דורא סימן ע"ו] והגהות איסור והיתר הארוך עיין שם ודו"ק. ומכל מקום העליתי שם לדינא כשממתין שעה ומברך ברכת המזון דאין צריך קינוח והדחה כמו שכתב הש"ך בשם איסור והיתר הארוך, ומביאו תורת חטאת לפסק הלכה. ואף שתמהתי שם דבסימני תורת חטאת כלל ע"ו פסק דבעיא קינוח והדחה וסותר אהדדי, מכל מקום הבאתי ראיה מכולם וסמ"ק דף כ"ח דאין צריך עיין שם שהבאתי עוד ראיות:

[ח] [לבוש] ואפילו בשר עוף וכו'. כתב מלבושי יום טוב ואני אומר שאין לדחות מה שמבורר להיתר בש"ס משום ספר הזוהר כלל ע"ב, ועיין בלחם חמודות דף רי"ח שהאריך ומתיר בעוף אחר גבינה. ונראה דאף להזוהר מותר לאכול תבשיל של בשר אחר גבינה בסעודה אחת ועיין באליה רבה שם, ובסימן פ"ח שם יתבאר כל דינים מאוכל בשר וגבינה בשולחן אחד:

[ט] חובה וכו'. קשה הא ביו"ד סימן קי"ו כתב דיש אומרים שאין לחוש לזה אלא כשאוכלין ביחד, שוב ראיתי בלבושים ישנים שסיים ועיין ביו"ד סימן קי"ו, עד כאן, ואפשר שכיוון לזה, וכן כתב רמ"א שם דנוהגין שלא לרחוץ הפה ולא הידים בנתיים ומכל מקום יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה, אך ראיתי שהב"ח כתב בסימן זה דנהגו עלמא ליטול ידיו ולא הזכיר מדברי רמ"א שהעיד להיפך. כתב הלבוש יו"ד סימן פ"ז אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, וכתב דרכי משה וט"ז דטעות סופר הוא וצריך לומר דגים בבשר, ובשיירי כנסת הגדולה השיג עליו וכתב דגם בדגים בחלב אמרו הרופאים דאיכא סכנתא, ויש נוהגין אפילו ליטול ידיו בין גבינה לדגים, עד כאן. ומגן אברהם מראה לספר שיירי כנסת הגדולה, עיין שם, ומכל מקום לא ראיתי מקפידין בזה:

[י] בין להחמיר וכו'. משמע דאמצעים אין נוטלין על גבי קרקע כמו מים אחרונים וכן כתב הדרישה לקמן סימן קפ"א וסיים ואין חילוק בין אמצעים דרשות או חובה דאזל בתר טעמא דהוא משום עניות ורוח רעה עד כאן לשונו. אבל רש"ל בים של שלמה פרק כל הבשר סימן י' פסק דאמצעים נוטלין על גבי קרקע כראשונים, ולא ידעתי מנא ליה, ועיינתי בפנים שכתב זה לשונו, ובדבר הרשב"א שוים לכל דינים חוץ שבאמצעים נוטלים בין בכלי בין בקרקע וצריכים ניגוב עד כאן לשונו, וצריך לומר שסמך על הרשב"א והוא תמוה דיותר לפסוק כארחות חיים וכלבו וראב"ד שכתבו בלשון שולחן ערוך ולבוש ועוד שפסקו להחמיר ובפרט במילי דסכנתא. שוב עיינתי שגם הרשב"א פוסק כוותייהו ורש"ל אגב חורפיה טעה בהבנת דברי רשב"א שכתב זה לשונו, אמצעים נוטלין בין בכלי בין שלא בכלי ודינם כדין מים אחרונים לכל דבר ויתר עליהם שצריכים ניגוב כמים ראשונים עד כאן לשון הרשב"א בתורת הבית הקצר דף נ"ט הביאו בית יוסף, והבין רש"ל מה שכתב בין בכלי בין שלא בכלי, רצה לומר בין בתוך הכלי בין על גבי קרקע. ולעניות דעתי אי אפשר לומר כן דהא כתב ודינם כדין מים אחרונים לכל דבר ויתר עליהם וכו' משמע דאין יתר אלא בניגוב, אבל בכל שאר דינים שוין הן, ועוד הכי הוה ליה למימר בין על גבי כלי בין שלא על גבי כלי. ועוד תימא דבתורת הבית (דף הוציא) הרשב"א הקצר לא נזכר מזה כלום אלא כתב שאין צריכין כלי דדוקא בראשונים דמברכין על נטילת צריך ליטול מכלי שהוא לשון נטלא, ועוד בתורת חטאת כלל ע"ו כתב דרשב"א פסק כראב"ד. לכן נראה לי דהכי פירושו אמצעים נוטלים בין בכלי בין שלא בכלי רצה לומר בין שנוטל מכלי או בלא כלי כי דוקא מים הראשונים צריכין לינטל מכלי דוקא, אבל לאמצעים דינו בכל דבר כאחרונים דאין צריכין ליטול מכלי, וכן כתב הלשון בתורת הבית הקצר שם סוף שער ג' מים אחרונים נוטלין בין בכלי בין שלא בכלי ואין נוטלין אלא על גבי כלי, עד כאן. הרי להדיא דמה שכתב בין בכלי היינו ליטול מכלי אבל שיטול אמצעים בתוך הכלי או בקרקע לא קאמר כלל אלא נכלל במה שכתב הרשב"א ודינם כדין מים אחרונים לכל דבר דבעינן דוקא על גבי קרקע וכדפסק הראב"ד וסייעתו, וכל זה נראה לי ברור:

[יא] מהיסח הדעת וכו'. זה לשון בית יוסף חוץ משפשוף בגופו או בכותל או בהיסח הדעת שפוסל וכו', והבין רש"ל פרק כל הבשר סימן י' דרצה לומר דבמים אחרונים לא בעינן מים, אלא בשיפשוף בגופו או בכותל סגי ודקאמר דבאמצעים בעינן מים וליתא דודאי לא מהני זה אפילו במים אחרונים לכולי עלמא כמבואר לקמן סימן קפ"א, אלא פירושו כמו שכתב גיסי הרב מהר"י כלל ע"ו בשם ספר תמים דעים זה לשונו מים אחרונים אם שיפשוף בגופו או בכותלו אחר הנטילה צריך נטילה אחרת שמא נגע במאכולת או בזיעה או ברוק שעליו ומים אחרונים אין צריך רחיצה אחרת, עד כאן. ואם כן קאמר דמים אמצעים נמי אם שיפשוף בגופו או בכותל אחר הנטילה והניגוב צריך רחיצה אחרת, וכן מבואר בכלבו דף ט"ז עמוד ד'. ונראה לי דמשום הכי השמיטו המחבר ורמ"א שהוא דבר פשוט דאם נוגע בתוך אכילה במקום טינופת דצריך נטילה אחרת כדלעיל סוף סימן קס"ז, והא דכתב רמ"א ויש אומרים שאמצעים צריכין מים דוקא מה שאין כן באחרונים כדלקמן סימן קפ"א, היינו לאפוקי משאר משקין דמותרין למים אחרונים כמפורש לקמן סימן קפ"א, אבל אין כוונתו כלל על שיפשוף בגוף דיועיל במקום מים דהא לא נזכר מזה כלל בסימן קפ"א, וכן מבואר במה שכתב הלבוש וחוץ משאר משקים וכו'. וכתבתי לזה להסיר תלונות גיסי הרב הנזכר לעיל מרמ"א שכתב דנראה מהג"ה הנזכר לעיל שהבין נמי כרש"ל:

[יב] [לבוש] וחוץ משאר וכו'. ורש"ל שם פסק כרשב"א דמותר בכל משקין, והש"ך ליו"ד בסימן פ"ט כתב דאין להקל מדברי ראב"ד, וכן נראה לעניות דעתי דאין ראיה מרשב"א דאזיל לטעמא דגם לראשונים מותרין כל משקין כמו שכתב בסימן ???ק"ס וסבירא ליה דאין להחמיר באמצעים יותר מראשונים ואחרונים וכדמשמע הלשון, וכן משמע בכלבו שם. והשתא ניחא שכתב בתורת חטאת שם על דברי הראב"ד הנזכר לעיל וכן כתב הרשב"א עיין שם ודו"ק ועיין לקמן סוף סימן קפ"א:

פ"ט. הרב בעל פ"ה בח"ב סימן י"ד נשאל על משקה הנעשה באופן זה והוא שנותנים בקדרה מרק תרנגולת ומי ורדים ושמני' ועשבי' ובתוך הקדיר' משימים כוס ריקן וטחין הכיסוי שלא יצא ההבל ומרתיחין אותו כי ההבל עולה ומזיע הכיסוי והזיע נופלת לתוך הכוס כו' אי שרי לאכול אחר הזיע' גבינה בלתי שהייה זמן ששה שעות והעל' דמותר בכיוצא בזה חדא דאין להחמיר כ"א במרק בשר עצמה וחיך אוכל יטעם לכן טעם רש"י יש להחמיר אבל לכ"ע בזיעה בעלמא לית ביה לא טעם בשר ולא טעם תרנגולת דבטל טעמא ע"י תערובתו ולא מטעם הסמ"ק ע"ש דהא ליכא למיקם על טעם הבשר כלל ומכ"ש בבשר עוף עצמו דאינו אלא מדרבנן מסתייע אי מחמירין במרק גופא וסיים הרב הנ"ל דאפילו קנוח והדחה א"צ מדינא אלא דהמחמיר תע"ב ועיין הלכות נדרים סי' רי"ז בתשובת בית יהודא סי' פ"ד:

א) [סעיף א'] מים אמצעיים רשות והני מילי בין תבשיל וכו' פי' בין תבשיל לתבשיל אפילו היה הראשון של בשר והשני של גבינה א"צ ליטול כיון שאין הבשר בעין ואין בו אלא טעם וגם השני אין בו אלא טעם גבינה. אבל אם אכל אחר התבשיל של בשר הגבינה בעין חובה הוא ליטול. טור. וכ"פ מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' פ"ט סעיף ג' אע"ג דיש פירושים אחרים כמ"ש בב"י יעו"ש. ומיהו עיין במור"ם שם שכתב דשומן של בשר דינו כבשר עצמו וגם כתב דנהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו וכו' יעו"ש. וכן המנהג עכשיו פשוט בכל תפוצות ישראל להתמיר כדברי מור"ם ז"ל וא"כ דבר פשוט הוא דאסור לשנות מאחר דקבלו עלייהו סברת המחמיר:

ב) ובענין לאכול בשר אחר גבינה כתב ב"י דיש מחמירין על עצמם שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעודה אחת מפני שכתוב בס' הזוהר פ' משפטים דף קכ"ה ע"א וז"ל אשכחן דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסיעתא מסאבא מתקרבין בהדיה וגרים לאתערא דינין בעלמא דינין דלא קדישין ואי אוליד בר באינון יומין אוזפין ליה נשמתא מס"א דלא אצטריכא עכ"ל וכתב ב"י דנכון להחמיר אף בבשר עוף יעו"ש ובשה"מ פ' משפטים כתב דמנהג האר"י ז"ל שביום שהיה אוכל גבינה לא היה אוכל בשר עד הלילה יעו"ש. ומשמע מדברי הזוה"ק הנז' דאין חלוק אם אוכל גבינה קשה או רכה או חלב דבכל ענין אין לאכול מאכלי חלב ובשר בשעתא חדא או בסעודתא חדא אפילו אחר שעה וע"כ כל ירא שמים יחמיר לעצמו ולאחרים הנשמעים לו שלא לאכול בשר אחר גבינה אפילו רכה או אחר מאכלי חלב עד אחר שעה אחת ובסעודה אחרת אע"ג דלפום דינא מותר לאכול אחר הדחה וקינוח הפה כמ"ש ביו"ד סימן פ"ט ס"ב יעו"ש והמחמיר כהאר"י ז"ל שלא לאכול כל אותו היום קדוש יאמר לו ובענין גבינה קשה עיין למור"ס שם בהגה סעיף ב' שכתב דיש נוהגין שאין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר ויש מקילין וכתב דטוב להחמיר יעו"ש. וא"כ בכל מקום לפי מנהגו מיהו גם למקום שמקילין יש לחוש לדברי הזוה"ק ואין לאכול אחריה בשר כ"א אחר שעה ובסעודה אחרת כנז' ועיין ברכ"י שם בשיו"ב אות י"ג ודוק:

ג) [סעיף ב'] בין בשר לדגים חובה ליטול וכו' יש נוהגין ליטול בין גבינה לדגים וכתב הכנה"ג בהגב"י דיצא להם ממ"ש ב"י ביו"ד סימן פ"ז דאסור לאכול דגים עם חלב מפני הסכנה וה"ה דצריך ליטול ידיהם דומיא דדגים עם בשר יעו"ש ומ"ש המ"א ברס"י זה דכבר כתב בד"מ שם דט"ס בב"י וצ"ל דגים בבשר יעו"ש כבר ישב זה הכנה"ג שם בהגב"י אות י"ט ושכנה"ג בזה הסי' אות ב' יעו"ש וכתב שם הכנה"ג שאומרים הרופאים דדגים בחלב או בגבינה יש חשש סכנת צרעת ולכן נהגו ליטול ידיהם ג"כ בין גבינה לדגים יעו"ש וכ"כ הבל"י שם אות ג' אלא שכתב רק בחמאה ושומן שעולה על חלב כבוש אין סכנה יעו"ש, וכ"כ המש"ז שם אות ג' וא"א ברסי' זה בארות המים סימן א' חב"י סי' ס"א וכ"כ בתשו' אדני פ"ז סימן מ"ב בשם הבחיי פ' משפטים דיש סכנה גמורה בדג עם גבינה או עם חלב ורק בחמאה שרי יעו"ש. והב"ד הפ"ת שם אות ט' יעו"ש ומיהו עיין בט"ז שם סק"ג וש"ר שם סק"ה שדעתם להתיר אף בחלב יעו"ש וכן דעת הח"ס סימן ק"א וכ"כ הפ"ת שם דהאידנא כיון דדשו רבים שרי יעו"ש. ונראה כיון דזה ע"פ הרפואה ואויר המקומות אינו שוה כידוע אפשר שיש מקום מזיק ויש מקום שאינו מזיק וע"כ במקום שלא דשו בו רבים לאכול דגים בחלב או בגבינה יש להחמיר משום דחמירא סכנתא מאיסורא ויש להצריך נט"י ג"כ בין זה לזה כמ"ש הכנה"ג וכן הדחה וקינוח הפה כמו האוכל בשר אחר חלב הכתיב ביו"ד סימן פ"ט סעיף ב' יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

ד) שם בין בשר לדגים חובה ליטול וכו' וכן יש להצריך הדחה וקנוח הפה כמ"ש באות הקודם לענין בין גבינה לדגים וה"ה לכאן בין בשר לדגים דחמירא סכנתה מאיסורא או שיאכל פת שרוי בינתים כמ"ש בש"ע יו"ד סימן קט"ז ס"ג יעו"ש וכן מנהגנו להחמיר ודלא כהנוהגים להקל שכתב מור"ם שם. וכתב קשל"ה דטוב להפסיק ביניהם במשקה אשר ישתה כי היכי דלא ליגעו יחד באצטומכא שהוא כמבשל עכ"ל וכתב בס' בתי כנסיות דכן בין גבינה לדגים. והב"ד היפ"ל אות א':

ה) שם בין בשר לדגים וכו' ובין בשר עוף לדגים כתב בתשו' בית יהודה חי"ד סימן כ"ד דאין למחות ביד המקילים אבל הרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ד כתב דצריך לרחוץ ידיו בין עוף לדג יעו"ש והביאו הברכ"י ביו"ד סימן קט"ז בשיו"ב אות ח' וכתב וכן מנהגנו. וכ"כ פ"ת שם אות ב' בשם תשו' שבו"י הנז' דאין חילוק בזה בין בשר בהמה לעוף יעו"ש. אבל ביצים עם דגים מותר לאוכלם. בארות המים שם בשם ב"ד. בי"מ אות ד':

ו) שם בין בשר לדגים וכו' יש להסתפק אם שני בני אדם המכירים זא"ז אוכלים על שלחן אחד זה בשר וזה דגים אם צריכים לעשות הפסק מפה להיכרא כמ"ש ביו"ד סימן פ"ח ס"ב גבי בשר וגבינה או לא בעי ומסתברא דלא בעי הפסק מפה משום דלא אסור מן התורה הרב שם חדש הנד"מ על ס' יריאים ח"ב עמוד מאכלות סי' קמ"ט דף מ"ח יעו"ש. והביאו הפתה"ד אות א' ופשיט ליה דלא בעי הפסק מפה יעו"ש. וכ"כ בס' זב"צ סימן קט"ז אות כ"ה דלא בעי יעו"ש. ומיהו משמע הא באדם אחד היושב לאכול לבדו יש לחוש ואין להניחם יחד על השלחן דשמא יבא לאכול בלא רחיצת ידים וקינוח הפה:

ז) שם משום דקשה לדבר אחר היינו צרעת כמ"ש בב"י בסימן זה ובש"ע יו"ד סימן קט"ז סעיף ב' יעו"ש:

ח) שם וחמירא סכנתא וכו' כלומר דהידים מלוכלכות מן הדגים ואיכא משום סכנתא שמא ידבק מן הידים בבשר. עו"ת אות א' ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור אם לא רחץ ידיו ולקח בידו הבשר דמן הסתם יהיה שיעור המבטל אותו המועט שנדבק בידו מהדג. פר"ת בי"ד סימן קט"ז אות ד' יעו"ש:

ט) שם וחמירא סכנתא וכו' כתב המ"א סק"א אפשר דבזה"ז אין סכנה כ"כ דחזינא כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועיין ביו"ד סימן שט"ז ס"ג ובאה"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם עכ"ל. וכ"כ לקמן סימן קע"ט סק"ח דהאידנא נשתנו הטבעים. מיהו הרב נוהג כצאן יוסף דכ"ח סע"ד השיב ע"ז וכתב וז"ל אדרבא אני אומר דנשתנו הטבעיות לגריעותא כי הטבע הולך וחסר והב"ח עצמו סיים וגם הכל לפי הארצית ולמה לנו להקל במה שנוכל להזהר עכ"ל והביאו היפ"ל אות ב' וכן בס' מלבושי יו"ט סי' כ"ד דחה זה יעו"ש. והביאו השד"ח כללים מע' ט' כלל ה' ועי"ש בשד"ח מה שהאריך בענין זה יעו"ש. וא"כ כיון דדבר זה בפלוגתא שניא וחמירא סכנתא ואפשר ליזהר שומר נפשו ירחק ויזהר לקיים דברי חז"ל:

י) שם וחמירא סכנתא וכו' ואי מהני ס"ס במידי דסכנתא כגון שנפל דגים בתוך הבשר ואיכא ס"ס להתיר אי מהני עיין מש"ז שנסתפק בזה וכתב אבל בחד ספיקא ודאי אסור יעו"ש אבל הרב ארץ חמדה הנד"מ ססי' ח' סק"א כתב דס"ס במידי דסכנתא אסור יעו"ש. והב"ד הרב זב"צ על יו"ד סימן קט"ז אות כ"ג:

יא) [סעיף ג'] כל הדברים הנוהגים באחרונים וכו' עיין לקמן סימן קפ"א סעיף ב' שכתב דמים אחרונים אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי או ע"ג עצים דקים מפני שריח רעה שורה עליהם יעו"ש וא"כ משמע דה"ה למים אמצעיים. וכ"כ שם הדרישה וסיים ואין חילוק בין אמצעיים דרשות או חובה דאזיל בתר טעמא דהוא משום עניות ורוח רעה עכ"ל והביאו א"ר אות יו"ד וכתב דמ"ש ב"י בשם הרשב"א דמים אמצעיים ניטלין בין בכלי בין שלא בכלי היינו על כלי שנוטלין ממנו אבל כלי שלוטלין בתוכו צריך וכתב שכ"ה בהדיא בהרשב"א בתה"ק ודלא כמו שהבין רש"ל ביש"ש פכ"ה סימן יו"ד יעו"ש וכ"כ הרב מהר"ר צבי בתשו' סימן נ"ה והשיג על הפר"ח ביו"ד סימן פ"ט סק"י שלא הבין כך יעו"ש והביאו הברכ"י אות א' וכתב וכן עיקר יעו"ש. וכ"כ הבי"מ אות ז':

יב) שם נוהגים באמצעיים. היינו שבין גבינה לתבשיל ב"י בשם א"ח או בין בשר לדגים. לבוש:

יג) שם נוהגים באמצעיים. וכי היכי דאחרונים א"צ ליטול אלא עד הפרק השני של אצבעות כך דין מים אמצעיים. דמשק אליעזר דף שי"ט ע"ג שכנה"ג בהגב"י אות ג' עו"ת אות ב' ולענין חציצה ג"כ דין אמצעיים כדין מים אחרונים דלכתחלה בעינן שלא יהיה חציצה בידים אבל בדיעבד אינו מעכב. דמ"א דף שכ"ד ע"ג. שכנה"ג שם אות ד' עו"ת שם:

יד) שם נוהגים באמצעיים. ואין מכבדין זה את זה בנט"י שבין תבשיל לתבשיל. תר"י פ"ג שאכלו ולכאורה הוא נגד ירושלמי דפ' אלו דברים דאיתא שם באמצע המזון מתחילין מהגדול ועי"ש בהפי' מהרא"ף ובחרדים. ה"ע פת"ע אות ג' ועיין לקמן סי' קע"א סעי' ו':

טו) הנוהגים ליטול ידיהם באמצע סעודתם או למים אחרונים ורגילים ליקח קערה אחת ונוטלין ידיהם לתוכה אם יש חשש איסור משום רו"ר או מאיסותא להשתמש באותו כלי אחר שהדיחוהו יפה עיין בס' עיקרי הד"ט חא"ח סי' ט' אות טו"ב שכתב דדבר פשוט הוא דלא נאסר הכלי אחר שידיחוהו משום נקיות יעוש"ב. והביאו דב"מ בהגב"י אות ד' ועיין לקמן סימן קפ"א אות ח':

טז) שם חוץ מהסח הדעת וכו' בב"י כתב בשם א"ח חוץ משפשוף בגופו או בכותל או בהסח הדעת שפוסלין באמצעיים ואין פוסלין באחרונים. והא דלא כתב זה בש"ע נראה דשפשוף בגופו כבר נכנס במ"ש לעיל סימן קס"ד ס"ב דהנונע במקומות המכוסים בגופו באמצע הסעודה צריך לחזור וליטול וא"כ ממילא משמע דאין לשפשף ידיו בגופו דשמא יגע במקומות המכוסים ותטמא ידיו ושפשוף בכותל ג"כ כבר כתב לעיל סימן קס"ב ס"ח דחיישינן שמא יחזור ויגע באותו מים ויטמאו ידיו או משום שאינם מתנגבים היטב בכותל ויש בהם משום מיאוס כמ"ש לקמן אות ח"י. ועיין א"ר אות י"א ומאמ"ר אות ב' ודוק:

טוב) שם חוץ מהסח הדעת שפוסל באמצעיים וכו' משמע אבל באחרונים אינו פוסל וכ"ה בהדיא בב"י בשם א"ח שממנו נובע דין זה והבאנו דבריו באות הקודם. והא דפסק לעיל בסימן צ"ב ס"ה לגבי תפלה דצריך ליזהר לכתחלה מהסח הדעת כתב המ"א סק"ב דצ"ל תפלה חמירא טפי מבהמ"ז:

חי) שם וחוץ מניגוב וכו' ולפי מ"ש סס"י קנ"ח דבמטביל ידיו א"צ ניגוב משום דאין שם מים טמאים א"כ כ"ש במים אמצעיים דידיו טהורות דא"צ ניגוב כתב המ"א סק"ג צ"ל דמ"מ איכא משום מיאוס יעו"ש ועוד י"ל אע"ג דבאמצע סעודה ידיו טהורות מ"מ כיון דבעי ליטול מים אמצעיים חיישינן שמא יסיח דעתו מהם ויגע במקומות המטונפים כי יסמוך על הנטילה שרוצה ליטול וע"כ צריך לנגב אם לא יטביל או יטול רביעית בפ"א ועיין בדברינו לשם סימן קנ"ח אות פ"ח ודוק:

יט) שם וחוץ מניגוב וכו' והעולם לא נהגו לברך לא על מים אחרונים ולא על מים אמצעיים ודלא כא"ח. ב"י. וכ"כ לקמן בש"ע סימן קפ"א סעיף ז' יעו"ש:

ך) שם הגה. ויש שאמרו אמצעיים צריכים דוקא מים וכו' משום ששאר משקין הם שמנים וצחים ואינם מנקים את השומן ואת המאכל. ב"י בשם א"ח שכתב בשם הראב"ד. עו"ת אות ג' מ"א סק"ד מיהו רש"ל ביש"ש פכ"ה סימן יו"ד פסק כהרשב"א דמותר ליטול אמצעיים בשאר משקין יעו"ש והביאו מ"א שם. דכ"כ הפר"ח ביו"ד סימן פ"ט אות יו"ד אבל הרב מהר"ר צבי בתשו' סימן נ"ה דחה דבריו יעו"ש וכן הש"כ ביו"ד שם סק"י הסכים לדברי הראב"ד יעו"ש וכן הסכים א"ר אות י"ב א"א אות ד' ברכ"י אות ב' בי"מ אות ה' ומיהו בשעת הדחק כגון שהוא כדרך ואין לו מים לפי שעה כדאי הם הרשב"א ורש"ל ופר"ח לסמוך עליהם בשעת הדחק וליעול בשאר משקין. ברכ"י ביו"ד סימן פ"ט בשיו"ב אות ח"י יעו"ש. בי"מ אות ו':

ש"ע ס"ג הנוהגים באחרונים. עיין מנחת יעקב כלל ע"ז ס"ק ט"ו:

דיני בשר וגבינה נתבארו בי"ד כי שם מקומם אך ראיתי שכ' הב"ח כאן וז"ל משמע דכשאין מכירים זא"ז יכולין לאכול על מפה א' ותימ' וכו' דנדבק בשר במקום גבינה יחד במפה כו' ול"נ דהכא מיירי במפה חדשה או שנתכבסה יפה וזה אוכל בקצהו וזה אוכל בקצה האחר דאין נוגעין זה בזה ופשוט הוא, עוד כ' כשמשים קערה של בשר על השלחן ואח"כ משים קדירה של חלב במקומה בולעת טעם הבשר הנבלע בשלחן וכו' ואוסרת כדי קליפה עכ"ל, לא קי"ל הכי כמ"ש בי"ד ס"ס צ"ב דאין הבליעה הולכת מכלי אל כלי: ויש נוהגים ליטול בין גבינה לדגים ויצא להם ממ"ש הב"י בי"ד סי' פ"ז דסכנה לאכול גבינה ודגים (כ"ה) וכבר כ' בד"מ שט"ס הוא שם בב"י וצ"ל דגים בבשר ע"ש וכ"כ האחרונים: דקשה לד"א. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועבי"ד סי' שט"ז ס"ג ובא"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם:

מהיסח הדעת. ק"ק דבסי' צ"ב ס"ה פסק דלכתחלה יש ליזהר מהיסח הדעת לתפלה ונ"ל דתפילה חמירא טפי מב"ה ועמ"ש סי' קנ"ח ס"ה:

וחוץ מניגוב. צ"ע דלפי מ"ש ס"ס קנ"ח דבמטביל א"צ ניגוב משום דאין שם מים טמאים א"כ כ"ש באמצעים וצ"ל דמ"מ איכא משום מיאוס כמ"ש שם:

דוקא מים. ששאר משקין אינן מנקין השומן והמאכל, ויש"ש ס"י פסק כהרשב"א דמותר ליטל אמצעים בשאר משקין:

(א) רשות – רצה נוטל רצה אינו נוטל:

(ב) עיין ביו"ד סימן פ"ט – ס"ג ושם נתבאר בהג"ה דלפי מנהגנו יש ליטול ידיו אפילו בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר שאחריו אם נוגע בהם בידיו ואין לנו רשות אלא בששני התבשילין שוין:

(ג) לדבר אחר – צרעת ועיין במ"א שכתב דאפשר דבזמנינו אין סכנה כ"כ דבכמה דברים נשתנו הטבעים ע"ש:

(ד) ועיין יורה דעה סימן קט"ז – ושם נתבאר בהג"ה דמנהגנו שאין חוששין לזה וסיים דמ"מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה:

(ה) נוהגים באמצעיים – היינו שבין תבשיל לגבינה:

(ו) בין להקל – היינו שא"צ נטילה בכלי וגם רק עד פרק השני וגם אין חציצה מעכב בהם בדיעבד:

(ז) שפוסל באמצעיים – אין הכוונה שאם הסיח דעתו לאחר שהטיל לאמצעיים נבטל נטילת האמצעיים דמאי איכפת לן בהיסח דעתו הרי עכ"פ ידיו נקיות מגבינה אלא ר"ל שאם הסיח דעתו משמירת ידיו נבטל נטילה ראשונה דמים ראשונים כמו שמבואר בכמה מקומות דהיסח הדעת משמירת ידיו פוסל הנטילה ומילתא דפשיטא הוא ולא נקט לה אלא משום דהשוה לה בכל דבר למים אחרונים ובמים אחרונים לאחר שנטל לא איכפת לן בהיסח הדעת שהרי לא יאכל יותר להכי קאמר דבנטילה לאמצעיים אינו כן דאף שהטיל לאמצעיים אעפ"כ אינו רשאי להסיח דעתו מנטילה ראשונה שהרי יאכל עוד:

(ח) שאמצעיים צריכים ניגוב – דיש בו משום מיאוס אם יאכל בלי ניגוב:

(ט) דוקא מים – ששאר משקין מתוך שהם עצמן שמנים אינם מנקים את השומן והמאכל משא"כ באחרונים שאינם באים רק להעביר הזוהמא מידים אפילו משקין מעבירין הזוהמא ורש"ל מיקל דמותר בשאר משקין אבל כמה אחרונים הסכימו להרמ"א:

אחר עבה"ט וע' פר"ח יו"ד סי' פ"ט מ"ש על דברי הרשב"א שא"צ כלי ליטול לתוכו ובח"צ סימן נ"ה השיג עליו וכן הרש"ל הבין בהרשב"א כפר"ח והשיג עליו בא"ר שהכוונה שא"צ כדי ליטול ממנו ע"ש ומ"ש בהג"ה צריכים מים דוקא ע' בת"ח כלל ע"ז ובמ"י שם והא"ר כ' ליישב האחרונים: