שולחן ערוך, אורח חיים קל״ד: סדר והוא רחום והגבהה התורה. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

סדר והוא רחום והגבהה התורה. ובו ב סעיפים:
הגה נוהגין להרבות בתחנונים בשני וחמישי [טור] ואומרים והוא רחום ואומרים אותו בקול רם ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה ונקרא פורץ גדר: הגה וכן נוהגין לאומרו מעומד אבל אומרים אותו בלחש ומה שנוהגים להרבות בתחנונים בשני וחמישי משום שהם ימי רצון ולכן נוהגין גם כן להתענות בהם [טור]:

מראה פני כתיבת ס"ת לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה וכו' תורת ה' תמימה וכו': הגה ונהגו לעשות כן אחר שקראו בתורה אבל כשמוציאין אותו אומר הש"ץ גדלו והקהל אומרים רוממו כו' אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים וכו' וי"א לומר על הכל יתגדל [מ"ס פי"ד וטור ומהרי"ל] וכן נוהגין ביו"ט ובשבת ויש להחזיק התורה בימין (מהרי"ל) וכשעולה הראשון לקרות אומרים ברוך שנתן תורה וכו': [כל בו]:

מעומד. וכן אל ארך אפים מפני שיש בו חטאנו ווידוי ואם סיים והוא רחום קודם הש"ץ ימתין עם רחום וחנון על הש"ץ ונופל עמו. שכנה"ג:

בלחש. מפני שנתקן כנגד תפלת י"ח:

להתענות. נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ביום ב' וה' מפני שב"ד של מעלה יושבין ודנין וקי"ל אם התחילו ביום גומרין בלילה לכן אין אוכלין ליל ג' וליל ו' ויש שאין אוכלים ליל ב' וליל ה'. ואשרי למי שאפשר לו לפרוש מבשר ויין כל השבוע שכנה"ג והאר"י ז"ל. והבעל יכול למחות באשתו שלא תתענה ב' וה' מיהו אם בפעם ראשון ביום שמעו לא מיחה וקיים בפניה שוב א"א לו למחות וגם להפר א"א אע"פ שהוא מנדרי עינוי נפש אלא צריך מתחלה ג' הדיוטים להפר נדרה וכן להתיר גם ההקמה של בעל ואח"כ גם הבעל יפר. דמשק אליעזר ושכנה"ג:

ס"ת. כשמוציאים ס"ת מההיכל להוליכו לתיבה וההיכל במזרח והתיבה למערב כשמחזיר פניו לתיבה להוליכו יוליכנו דרך צפון דהוי לצד ימינו כשאוחז אותו מהתיבה להוליכו להיכל נמצא יד ימינו לצד דרום ויוליכנו דרך שם וכשמראה הס"ת לעם והוא עומד במזרח התיבה יקיף ממזרח לדרום כמ"ש בסי' קכ"ח לענין כהנים ע"ש. אומרים קדיש עד לעילא קודם הוצאת הס"ת אבל ביום שיש בו מוסף אומרים תתקבל קודם הוצאת ס"ת:

לראות הכתב. האר"י ז"ל היה מסתכל היטב באותיות עד שהיה מכירן לקרות והיה אומר שיהיה נמשך אור גדול אל האדם על ידי הסתכלותו בס"ת מקרוב עד שיכול לקרות האותיות היטב עיין בנגיד ומצוה דף ל"ב חלק ב' ובהלק"ט ח"ב סי' רנ"ה. ויש לגלול הס"ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם. מסכת סופרים מ"א:

וזאת התורה. ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס"ת. הג"ה מהרי"ל ומהרש"ל שכנה"ג:

גדלו. צריך להגביה הס"ת בשעה שאומר שמע וגו' אחד וגו' גדלו וגו' ג"פ. מ"ס מ"א:

ר"י אבוהב בשם הגאונים

מסכת סופרים והרמב"ן בפי' התורה מפ' כי תבא

ס"א ואומרים כו'. מהרי"א בשם הגאונים:

משום כו'. עתוס' ב"ק פ"ב א' ד"ה כדי כו':

ס"ב מראה כו'. מ"ס פי"ד ה' י"ד וירושלמי פ"ז דסוגיה הלכה ד' כתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכי יש תורה כופלת שמעון בן יקים אומר זה החזן ופי' הרמב"ן בחומש שם שאינו מקים כתיקנו בארון א"נ שאינו מקים הס"ת להראות פני הכתיבה לעם אבל גי' שלנו זה החזן שהוא עומד וכ"ה גי' תוס' דסוטה:

ונהגו כו'. אבל במ"ס שם מ' כדברי הש"ע:

כשמוציאין כו' וי"א כו'. מ"ס שם:

ויש כו'. שנא' וימינו תחבקני מהרי"ל ובמ"ס פ"ג ה' י' והנותן ס"ת לחבירו לא יתנהו אלא בימין והמקבלו לא יקבלנו אלא בימין שכן נתינתה היתה בסיני שנאמר מימינו אש דת למו:

[א] בשני ובחמישי וכו'. שארבעים יום מקבלת לוחות אחרונות שהיו ימי רצון עלה משה רבינו ביום חמישי וירד ביום שני, וזה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם, וזהו דרשו ה' בהמצאו ב"ה. כתב ים של שלמה סוף פרק אותו ואת בנו דלא יפה עושין שאינם אוכלין בשר בלילה אחר שני וחמישי, ואוכלין בלילה שלפניה הא היום הולך אחר הלילה, מיהו שמעתי דטעמא דתענית מפני שבית דין של מעלה יושבין ודנין דיני נפשות אם כן יפה המנהג שלהם שאוכלין בלילה שלפניהם שהרי אין דנין דיני נפשות בלילה, אבל שמאחריהן אין אוכלין לפי שאמרו דיני נפשות שהתחילו גומרין אף בלילה, עד כאן. והקשיתי באליהו זוטא הא משנה שלימה איתא בסנהדרין דף ל"ב דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום, עיין שם באליהו זוטא. ואפשר הטעם דבמשנה שם בסיפא קאמר דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה, ואם כן חיישינן שמא חס ושלום הוא חייב והוי מלינין דינו עד למחר, לכך אין אוכלין בשר בלילה, ומכל מקום על רש"ל הקושיא קיימת דודאי אין גומרין בלילה, גם אין דנין רק כל אחד בפני עצמו נושא ונותן בלילה כמו שכתב הרמב"ם שם. שוב נדפס ספר מגן אברהם וראיתי בסוף סימן תק"פ שמוחק בדברי רש"ל נפשות וצריך לומר ממונות, ותימא עליו שהרי כפל ושלש רש"ל נפשות, ועוד תימא לפרש כן למעיין ברש"ל גופיה. והנה תמה מגן אברהם על רש"ל דאדרבה דקיימא לן אדם נידון בכל יום ומה שמתענין בהם היינו משום שהם ימי רצון, וכן כתבו תוס' ורש"י סוף פרק י"ד דשבת (פרק מפנין), וכן אין טעם להתענות בלילה שאחריהם, עד כאן. ולא קשה מידי שהרי קאמר שם מפני שבית דין של מעלה ושל מטה שוין בשני וחמישי ופירש רש"י שם וכיון דיום הדין ופקידה הוא עוונותינו נזכרים, עד כאן. והיינו שדין שני וחמישי גרע משאר רוב ימים כיון שגם בית דין שלמטה דנין, ועיין סימן של"ד ס"ק כ"ח. ובספר מנחת יעקב כתב בהלכות נדה סימן קפ"ה הטעם התענית במקום קרבן ובקדשים קיימא לן בחולין דף פ"ג דהלילה הולך אחר יום. עוד כתב בים של שלמה שם שיש נוהגין שלא לאכול בשר ולשתות יין בשתי לילות לפניה ולאחריה ואין למחות כשהן בריאין, אבל לנשים ילדות יש למחות והבעל פשיטא יש למחות, עד כאן. וכתב דמשק אליעזר דוקא פעם ראשון דאם לא כן לא הוי ביום שמעו וצריכה שלושה להתיר. כתב מגן אברהם שם ובימות הקיץ שאוכלין קודם הלילה אין צריך להחמיר בלילה שלפניו אם לא שקיבלו עליהם לחשבו כלילה אחר שהתפללו ערבית:

[ב] ואומרים והוא רחום וכו'. בכלבו הביא עובדא דבעו למינסי יהודים כמו חנניא מישאל ועזריא אמרו הב לן תלתין יומין זמן יהב להו, יתבי בתעניתא וכל יומא מאן דחזא בחולמיהן הוי משתעי באפי קהלא, בסוף תלתין יומין הוה תמן חד סבא דדחיל חטאין דלא הוי חכם כולי האי דאמר להו חמינא בחילמאי דאקרין חד פסוקא דכתב ביה תרין כי ותלתא לא ולא ידענא מאי הוא אמר לו חד סבא חכים ודאי הוא דאהני לך מן שמיא כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך וכו' כי תלך במו אש לא תכוה, ולהבה לא תבער בך, את תיעול בנורא ומשתזיב עבדו נורא רבתא ועלה ההוא סבא דחלם חלמא ואתפליג האש לתלתא חלקין ועלו בגויא תלת צדיקים לקבולי אפיא ושבחו ואמרו והוא רחום קדמאה אמר עד אנא מלך רחום וחנון, תנינא אמר עד אין כמוך, תליתאה אמר מתמן ולהלן ובכולהו מתחילין ברחום אב ומסיימין ברחום, עד כאן. ועתה בשם ה' אלהינו אשר הוצאתינו ועתה בעין ובצדקותיך בב' רפין ומעשה ידך דלי"ת בשו"א ולמען בריתך התי"ו בסגול:

[ג] לא אמרו מעומד וכו'. אבל בלבוש משמע דוקא בלא אמר כלל הוי פורץ גדר, בלחש וכו' וכן סתם הלבוש ומטה משה מפני שניתקן נגד תפילות שמונה עשרה. כתב מהרי"ל אף שסיים והוא רחום וישב על מקומו, מכל מקום המתין עד שנפל שליח ציבור ואז נפל עמו, עד כאן. מצאתי בספר צידה לדרך דף ל"ט צריך לאומרו בכוונה ובמתון לא כמו שהורגלו רוב שליחי ציבור לאומרם בשפה רפה ובמרוצה שלא בכוונה עד שאין אחד מהציבור שיאמר עם חבירו אלא אחד למעלה ואחד למטה, לא כמתחננים אלא כמתקוטטים, עד כאן: [לבוש] ואומרים הבט וכו'. כתב ר' יהודה החסיד שחזקיה תיקנה כשצר סנחרב על ירושלים עמד בשתי שעות בלילה ועשה בבית המקדש תפילה זו, ויש בה תיבות כמנין חזקיה ועוד שתי תיבות יותר על שם אותן שתי שעות וחתם בה שמו למפרע בראשי חרוזות, חוסה, זרים, קולנו, ה' אלהים, הבט, הרי חזקיה והקדים ה' אלהי ישראל הבט משום כבוד השם זה יה, ומה שנהגו לומר בסוף ה' אלקי בין כל חרוז וחרוז ובסופו גם כן כי כשתמנה הכל עם הכפל שכופלין תיבות כמנין חזקיה בן אחז לומר שהוציא את אביו מגיהנום בתפילתו, ועיין במטה משה סימן רי"ט עוד: [לבוש] אל ארך אפים וכו'. צריך לאומרו מעומד אפילו כד שמע משליח ציבור דזה וידוי הוא, ולפי שעתה קורין בתורה, ואנו עברנו עליה והקב"ה מאריך אפו עמנו ברוב רחמיו וחסדיו על כן אומרים אל ארך אפים קודם קריאת התורה, ומה שמתחיל באל וסיים באל, כנגד שתי אל קנא בדיברות ראשונות ואחרונות, ויש בו עשרים וארבע תיבות כנגד עשרים וארבע ספרים וכנגד עשרים וארבע שעות דיום ולילה, לומר אם עברנו על תורתיך בכל עשרים וארבע שעות סלח נא בזכות התורה שיש בה עשרים וארבע ספרים. כתב הלבוש ביש מקומות אומרים שתי אל ארך אפים באחד הושיענו ובשני והצילנו, ונכון הוא כי פירוש הושיענו שיושיענו מצרה שאנחנו בה עתה והצילנו שלא יבוא עוד, עד כאן. אבל במטה משה בשם הכלבו כתב טעם אחר עיין שם, ומצריך נמי דוקא בראשונה הושיענו ובאחרונה הצילנו ופה פראג נוהגין לומר הושיענו לחוד:

[ד] מראה וכו'. כתב מטה משה מוציאין ספר תורה וכו' בזרוע ימין ונותנה לחזן בימין, וגן נטע ריש סימן רפ"ב לא ידע מה שכתב כאן מגן אברהם. והקהל עונין ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו ששה תיבות כנגד ששה ימים שנשתהה משה בענן, כדי שיתעכל כל המאכל שבמעיו, תורת ה' תמימה עד כל החוסים בו, והם ארבעים תיבות כנגד ארבעים יום שעמד משה רבינו בהר לקבל התורה. לא יכריע לומר וזאת התורה כי אם נגד הכתב. מטה משה צריך להגביה התורה בשעה שאומר שמע וכו' אחד וגו' גדלו וגו' שלוש פעמים, גולל ספר תורה על שלושה דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם (מסכת סופרים). וכתב בפירוש סידור דאומרים בכל שבת ויום טוב גדול ונורא דלא כחזנים שאינם אומרים אלא בימים נוראים דליתא, שהקב"ה נורא תמיד וכן משמע במשאת בנימין ס"ו דקאי שם אכל השנה. כתב סדר היום אם לא אמר בריך שמיה בשעת הוצאת ספר תורה יאמר אותו כשפותחין אותו לפני העם, ומשמע אפילו בחול אומרים, אבל במגן אברהם ריש סימן רפ"ב כתב ביום השבת שחרית בפתיחת ארון יאמר בריך שמיה כמו שכתב בזוהר ויקהל, ועיין לקמן סימן קל"ט ס"ק ד' טעם דאומרים יהללו. והא דאמרינן הודו נמצא בדרשות מהר"ש דכתיב כסה שמים הודו וזה נאמר על קודם מתן תורה, אבל אחר כך הודו על ארץ ושמים. כתב הטור סוף סימן רפ"ד ונוהגים לומר מזמור הבו לה' בני אלים כשמחזירין הספר תורה מפני שנאמר על מתן תורה, וגם שבע ברכות של שבת ניתקנו כנגד שבעה קולות שנאמרו בו, עד כאן. וכתב הב"ח משמע דדוקא בשבת דאיכא תרתי טעמי ועל כן אין אומרים אותו אלא בשעת שמחזירין הספר תורה לפי שנאמר על מתן תורה, והא דלא תיקנו לומר אותו בשעת הוצאת ספר תורה אלא דוקא קודם מוסף היינו לפי דאותן שבעה ברכות שבמוסף הם באים בשביל שבת כדאמרינן בברכות דף כ"ט הני שבעה דשבתא כנגד מי, כנגד שבעה קולות, ולכן מה שנהגו העולם לומר אותו בכל פעם בשני וחמישי ובראש חודש ותענית וביום טוב וחולו של מועד הוא מנהג בורות כי לא ניתקן אלא דוקא בשבת קודם מוסף, עד כאן. ולעניות דעתי נראה שגם מוסף דיום טוב וראש חודש וחולו של מועד ניתקן נגד שבעה קולות כמו דשבת, אלא הש"ס שהזכיר שבת שהוא תדיר והוא הדין לאינך, ותדע דפריך הש"ס שם הני תשע דראש השנה כנגד מי ולא פריך נמי על יום טוב וראש חודש וחולו של מועד אלא כדאמרן. ואפשר דסבירא ליה לב"ח דטעמא מפני שנאמר על מתן תורה הוא דוקא בשבת דבשבת ניתנה התורה, ומה שכתב ולכן מה שנהגו וכו' קאי על תחילת דבריו דדוקא בשבת דאיכא תרתי ודו"ק:

[ה] אומר גדלו וכו'. והקהל אומרים וכו'. משמע דגם שמע ואחד וכו' אין אומרים בשבת כמו בחול וכן כתב במנהגים, וקשה דבמנהגים ה"ר כתב דאומרים שמע ואחד כמו בשבת ויום טוב עיין שם, וכן נוהגין:

א) [סעיף א'] ואומרים והוא רחום וכו' טעם תיקון זה דוהוא רחום מפורש בכלבו דע"י מעשה נס גדול נתקן ועכשיו נוהגין לומר תחנונים ג"פ ויעבור ווידוי אחד ביניהם ואח"כ אומרים והוא רחום כמ"ש בסידורים ב"י, ולפי דברי האר"י ז"ל צ"ל הוידוי קודם הכל תיכף ומיד אחר חזרת התפלה ואת"כ ויעבור ואח"כ נ"א ואל מלך יושב וכו' אנשי אמונה וכו' ואח"כ והוא רחום כמ"ש לעיל סי' קל"א או' ה' ובסי' מ"ח בסדר התפלה שהעתקנו משער הכוו' יעו"ש:

ב) שם ואומרים אותו בקול רם, אינו לעיכובא והאומרו בלחש יש לו על מה לסמוך, מהר"ש בן עזרא בתשו' בשו"ת כנה"ג סי' ד' והסכים הרב עמו סי' ה' ברכ"י או' א' ובספרו קש"ג סי' י"ט או' כ"ו וכתב שם ונהרא נהרא ופשטיה, וכ"כ בי"ע, כף החיים סי' ט"ז או' כ"ג, מ"ב או' ה' ועיין לקמן או' ה':

ג) שם ואם לא אמרו מעומד וכו' אבל בלבוש משמע דוקא בלא אמרו כלל הוי פורץ גדר והביאו א"ר או' ג' מ"ב או' ג' וכתב שם הא"ר בשם צל"ד דף ט"ל דצריך לאומרו בכוונה ובמתון וכו' יעו"ש:

ד) שם הגה. וכן נוהגין לאומרו מעומד, וכן אל ארך אפים שאומרים קודם הוצאת ס"ת יש לאומרו מעומד מפני שיש בו חטאנו ווידוי צ"ל מעומד שכנה"ג בהגה"ט או' ג' עו"ת או' ב' מ"א סק"א, ש"ץ דקנ"ג ע"ג, מ"ב או' ד' קיצור ש"ע סי' כ"ב או' יו"ד:

ה) שם בהגה, אבל אומרים בלחש, מפני שנתקן כנגד תפלת י"ת, לבוש. מ"א שם, וכתב השכנה"ג בהגב"י או' א' דהוא מנהג האשכנזים כמ"ש בס' המפה עכ"ל, מיהו מדברי מהריק"ש בס' ערך לחם מבואר שהוא מנהג הספרדים ג"כ והביאו היפ"ל או' ב' יעו"ש, ועיין לעיל או' ב':

ו) שם בהגה, ומה שנוהגים להרבות בתחנונים בשני וכו' לפי שארבעים יום של קבלת לוחות אחרונות שהיו ימי רצון עלה משה רבינו ביום ה' וירד ביום ב' כדאיתא בתו' בבא קמא דף פ"ב ע"א, טור וב"י ולבוש, עו"ת או' א' ט"ז סק"א, א"ר או' א' כר"ש, מיהו הפר"ח או' א' כתב דאפשר לומר בהיפך שלפי שהם ימים קשים מרבים בתחנונים ומתענים בהם כדאמרינן בס"פ מפנין פורסא דדמא חד בשבא, ארבעה, ומעלי שבתא, אבל שני וחמישי לא, דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בב' וה' שב"ד של מעלה ושל מטה שוין יעו"ש, והביאו המש"ז או' א' וכתב די"נ זהו למ"ד אדם נדון בכל יום אבל למ"ד אין אדם נידון בכל יום כשיש דין למטה אין דין למעלה והם ימי רצון יעו"ש:

ז) שם ולכך נוהגין ג"כ להתענות וכו' עיין לקמן סס"י תק"ף:

ח) שם ולכך נוהגין ג"כ להתענות וכו' יש חסידים ואנשי מעשה שנוהגין להתענות בכל ער"ב ר"ח, וכתב מהרי"ו סי' קצ"ג דאם חל ר"ח באחד בשבת מתענין ביום ה' שלפניו כנה"ג בהגה"ט, עו"ת א' ב' ואם חל ר"ח בשבת מתענין ביום ו' מ"א סי' תי"ז סק"ג ועי"ש, וכתב החיד"א במורה באצבע סי' ו' או' קע"ו דנכון הדבר שהתענית יהיה לפני המולד ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו עכ"ל, ור"ל דאם המולד בחצי הראשון של היום יתענה ביום שלפניו אבל אם בחצי האחרון יתענה ביום ההוא, ועי"ש מ"ש שצריך ללמוד ביום התענית יעו"ש, ויש נוהגין שעושין תיקון כרת בליל ערב ר"ח דהיינו שלומדין מתחלת הלילה עד עלות השחר ויש שלומדין עד חצות והכל לפי מה שהוא אדם:

ט) כתב רש"ל ביש"ש בחולין פ' אותו ואת בנו סי' י"א דיש נוהגין שלא לאכול בשר ביום ב' וה' מפני שב"ד של מעלה יושבין ודנין וגם בליל ג' וליל ו' והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ב' יעו"ש ועיין מ"ש עליו הא"ר או' א' והברכ"י או' ב' יעו"ש והיפ"ל או' ד' כתב דיש נוהגין שלא לאכול בשר כ"א בליל ו' לבד בשביל כבוד שבת הבאה, וכתב דמטעם זה שלא לאכול דגים ג"כ כיון שנוהגין לקנות אותם לכבוד שבת יעו"ש. ועיין בהקדמת ע"ח למהרח"ו ז"ל שכתב דהעוסק בחכמת הקבלה צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע יעו"ש וז"ל הקדמת מגיד מישרים באזהרות מנע עצמך מאכילת בשר הרבה שהיא מפסדת הנשמה ופוגמת ושתיית יין הרבה אין אתה יודע להיכן הוא מגיע הפגם וההפסד הגדול שעושה לכן מנע רגלך מנתיבתם ואל תביא נפשך במעמדם והזהר בזה הרבה במאד מאד עכ"ל, וכ"כ בשער המצות פ' עקב יעו"ש:

י) [סעיף ב'] מראה פני כתיבה לעם וכו' וענין פתיחת ההיכל להוציא הס"ת מתוכו הוא רומז אל בקיעת יסוד דבינה אשר בתוכו הס"ת שהוא יסוד דחכמה וע"י בקיעה זו דיסוד דבינה יוצא אור היסוד דחכמה מחוץ יסוד דבינה אל תוך גופא דז"א, וענין פתיחת התיק עצמו של הס"ת רומז אל בקיעת יסוד דז"א שיצא האור של יסוד דחכמה לחוץ אל יעקב הנתון במקום ההוא, ובקיעה זו היא ענין פתיחת תיק הס"ת שיתגלה הארת התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל כנודע, ואח"כ בעת שקורין בתורה אז יוצא האור שבתוכו לחוץ שהיא התורה עצמה שנקראת אור, שער הכוו' דף מ"ח ע"ד לפי פי' השני שהסכים עליו מהרח"ו ז"ל יעו"ש:

י) ומנהג האר"י ז"ל לנשק הס"ת וללותו לילך אחריו וכשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו ואח"כ היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין הס"ת ומראין אותו לקהל כנודע, ואז היה מסתכל באותיות הס"ת ממש, והיה אומר שע"י הסתכלות האדם מקרוב כ"כ שיוכל לקרוא האותיות היטב עי"ז נמשך אור גדול אל האדם, ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפ' לא כאותם הנוהגים לעמוד, שער הכוו' שם פרע"ח שער קריאת ס"ת פ"א, מ"א סק"ג.

יא) שם מראה פני כתיבת וכו' בענין אמירת בריך שמיה דמרי עלמא וכו' בעת הוצאת ס"ת משמע בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ו ע"א דזמנו דוקא בשבת ממה שכתב אותו אצל עניני שבת וגם ממ"ש דמתפתחן תרעי שמייא דרחמין וכו' יעו"ש, וכ"כ בשער הכוו' דף ע"ג ע"ג דהאר"י ז"ל היה נוהג ונזהר בכל יום שבת בשחרית בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל לומר אותו הנוסח הכתוב בס"ה בפ' ויקהל והוא בריך שמיה דמרי עלמא וכו' עכ"ל, וכ"כ בפע"ח שם, וכ"כ מ"א ריש סי' רפ"ב מחב"ר שם או' ב' מיהו מהר"י צמח בפע"ח שם כתב דאינו אסור לאומרו גם בחול בשעת הוצאת ס"ת יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ד' ע"ש סדה"י יעו"ש, וכ"כ הש"ץ דרי"ד ע"א יעו"ש, וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ו' וכתב דכן המנהג לומר אף בחול יעו"ש, וא"כ כיון דליכא איסורא אם אומרו בחול נהרא נהרא ופשטיה, והמנהג בינינו לאומרו בשבת שחרית ומנחה, וביו"ט ור"ה ויוה"כ שחרית:

יא) ביום שבועות בעת הוצאת ס"ת יקרא י"ג מדות ג"פ ואח"כ יאמר רבש"ע מלא כל משאלותי לטובה והפק רצוני ותן שאלתי לי ולבני ביתי לעשות רצונך בלבב שלם ומלטנו מיצה"ר ומפגע רע, ותן חלקנו בתורתך וזכנו ללמוד תורה וחכמה ולעשות מעט"ו בעיניך וללכת בדרכים ישרים מלפניך, וקדשנו בקדושתך כדי שנזכה לחיים טובים וארוכים ולחיי העוה"ב, ושמרנו ממעשים רעים ומיצה"ר ומכל שעות רעות המתרגשות ויוצאות בעולם, והבוטח בה' חסד יסובבנו וכן יה"ר, ויחזור התפלה ג"פ, ואח"כ יקרא ג"פ ואני תפלתי וכו' וכן יעשה במוסף וביום שני ביוצר, עו"ת למהרח"ו ז"ל בסופו דרוש מועדים, שער הכוו' דף פ"ט ע"ב, פרע"ח שער חג השבועות פ"א. ונראה מ"ש וכן במוסף היינו אחר חזרת מוסף כמו בשחרית שאומרה אחר החזרה, ומ"ש וביום שני ביוצר היינו לבני חו"ל שעושים ב' יו"ט וכדי שיהיה ג"פ וכמ"ש אח"כ בעו"ת שם, אבל לבני א"י שאין עושים כ"א רק יום אחד נראה דאין לאומרו כ"א פ"א ביו"ט א' בעת הוצאת ס"ת וכן מנהג בית אל יכב"ץ בעיר קדשנו ירושת"ו:

יא) בר"ה בשעת הוצאת ס"ת יאמר י"ג מדות ג"פ. ואח"כ יאמר רבש"ע מלא משאלותי לטובה והפק רצוני ותן שאלתי ומחול כל עונותי ועונות בני ביתי מחילה בחסד מחילה ברחמים, וטהרני מהפשעים וחטאים, וזכרני ברצון טוב מלפניך ופקדני בפקודת ישועה ורחמים, וזכרני לחיים טובים וארוכים ופרנסה טובה וכלכלה ולחם לאכול ובגד ללבוש ועושר וכבוד ואריכות ימים בתורתך ובמצותיך והפק תעלה ורפואה לכל מכאובי לבינו ותברך מעשה ידינו אמן וכן יה"ר, וגזור עלינו גזירות טובות ובטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות, יהיו לרצון אמרי וכו' ג"פ, ואני תפלתי ג"פ, וכן יעשה במוסף וביום שני ביוצר עו"ת שם:

יא) ביה"כ יעמוד בעת הוצאת ס"ת ויאמר י"ג מדות ג"פ, ואח"כ יאמר רבש"ע מלא כל משאלותי לטובה והפק רצוני ותן לי ולבני ביתי חיים טובים ארוכים בכבוד ובמנוחה ביראתך ובתורתך בשלום ובבטחה ופדנו מכל צרה וצוקה ויגין ומות ומכל שעות רעות המתרגשות לבא בעולם וכפר עונותינו ואשמותינו אמן וכן יה"ר ג"פ, ואני תפלתי ג"פ, וכן במוסף וכן במנחה ג"פ, עו"ת שם, שער הכוו' דף ק' ע"ב. פרע"ח שער ר"ה פ"א:

יא) יום סוכות בשעת הוצאת ס"ת יקרא י"ג מדות ג"פ, ואח"כ יאמר רבש"ע מלא משאלותי לטובה והפק רצוני ותן שאלתי וזכה לי ולבני ביתי לעשות רצוניך בלבב שלם ומלטני מיצה"ר ותן חלקנו בתורתך וזכינו כדי שתשרה חכמה ובינה עלינו ויקוים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ולכן יה"ר מלפניך ה' או"א שתזכני לעשות מעט"ו בעיניך וללכת בדרכים ישרים. לפניך וקדשנו בקדושתך כדי שנזכה לחיים טובים וארוכים לחיי העוה"ב, ושמרני ממעשים רעים ומיצה"ר, ומרוח גבוה, ומימים רעים ומשעות רעות המתרגשות לבא בעולם והבוטח בה' חסד יסובננו אוי"ר ג"פ וכן במוסף וביום שני ביוצר בעת הוצאת ס"ת, ואני תפלתי ג"פ, עו"ת שם. פרע"ח שם בש' השבועות:

יא) יום א' של פסח בשעת הוצאת ס"ת יאמר י"ג מדות ג"פ, ישאל לצאת מעבדות וחן וחסד בעיני ה' ובעיני בני אדם ועושר שנאמר ושאלה אשה משכנתה וכו' ולמצוא חן בעיני אדם וריוח בסחורתו שנאמר וה' נתן את חן העם, ולשאול נקמה מאויביו שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו' וכן במוסף וביום שני ביוצר לבדו כדי להשלים ג"פ. עו"ת שם. פרע"ח שם:

יב) ואם לא אמר בריך שמיה בשעת הוצאה ס"ת יאמר אותו כשפותחין אותו לפני העם. א"ר שם בשם סדה"י, מ"ב או' י"ג. יש נוהגים כשנכנסת אשתו בחדש ט' לעיבורה לעשות בחדש ההוא מצות פתיחת ההיכל והוא מנהג יפה ויש לו סמך ע"פ הסוד מורה באצבע סי' ג' או' צ' לד"א סי' ב' או' ג' חס"ל או' ט"ז:

יב) במקום שנהגו דפתיחת שערים גדול ממצות רמונים אין לבן ולתלמיד לפתוח כשאביו או רבו עושים מצות רמונים אלא א"כ מחלו. אמ"ל בדין הקמת ס"ת או' ו' לד"א סי' ד' או' ו' וכ"ה לפי דברי האר"י ז"ל דפתיחת שערים הוא גדול מהלבשת רמונים כמ"ש לעיל או' יו"ד, ועיין לקמן סי' קמ"ז או' ל"א:

יב) אם היה הולך לעשות פתיחת שערים או לשים רמונים בקהלו וקראו לו לס"ת בקהל אחר הסמוך יניח מצות אלו וילך לקרות ס"ת דחמיר. אמ"ל שם אות ז' לד"א שם או' ז' ועיין לקמן סי' קמ"ז או' ל"ב:

יב) כל המונע ס"ת מלהכניס לתוך ארון הקודש כגון הקובל בבהכ"נ לפני ההיכל וכן הרוצה להכרית ולדחוק את הקהל שיעשו חפצו וטובים אומרים שלא כדין אתה עושה עתידה תורה שתצעק ותכריז על נשמתו איש פלוני אל יבא למקום פלוני בשלום, ס"ח סי' ק"ח:

יג) שם מראה פני כתיבת וכו' נוהגין כאן בירושלים תוב"ב שמקיפין בס"ת פתוח בכל בהכ"נ להראות את העם, והטעם בהלק"ט סי' רנ"ה כדי שכולם יזכו לחזות, בנועם ה' יעו"ש והביאו י"א בהגב"י, אמ"ל במנהגי ס"ת אות ג' לד"א סי' ג' אות בי"מ אות א' וטוב שיסתכל האדם בתיבה שהיא אות ראשון שלה כמו אות ראשון שבשמו, בן א"ח פ' תולדות אות ט"ז ושמעתי הטעם שזו מועיל להצלחה:

יד) שם מראה פני כתיבת וכו' אנוס שעדין לא מל מאיזה סבה אם יכול לקנות מצות פתיחת ההיכל ולאחוז ס"ת וליתנו ביד המוליך אותו כדי להראות פני כתיבתו לעם יש מי שהורה שמותר והובאו דבריו בס' מים רבים חי"ד סי' נ"א ושם בסי' נ"ב הסכימו רבני ליאורני אבל הרב המחבר ז"ל שם בסי' נ"ג הסכים להחמיר, י"א מ"ב בהגה"ט אות ב':

טו) שם מראה פני כתיבת וכו' וז"ל הרמב"ן בפי' התורה בסדר והיה כי תבא ובירושלמי בסוטה ראיתי ארור אשר לא יקים וכי יש תורה נופלת ר"ש בן יקים אומר זה החזן וכו' ואמרו ע"ד אגדה זה החזן שאינו מקום הס"ת להעמידן כתקנן שלא יפלו. ולי נראה על החזן שאינו מקום הס"ת על הצבור להראות פני כתיבתו לכל כמ"ש במ"ם שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וכו' וכן נהגו עכ"ל והביאו הב"ח, אמ"ל בהקמת ס"ת אות א' יכתב הברכ"י בשיו"ב אות ב' דראה בתשו' כ"י להרב יחזקאל טראבוטו שבעיר אחת לא נהגו להקים ס"ת וערערו עליהם מכח הירושלמי ומ"ס ודברי הרמב"ן הנז' והוא האריך להוכיח שאין בזה איסור, ואף לדעת הרמב"ן אסמכתא בעלמא הוא ולא עבדי איסורא בהעדר הקמת הס"ת ואדרבא יש לדונם לזכות רחשו שלא יפול ח"ו הס"ת וסוף דבר הסכים דיחזקו במנהגם והסכים עמו אחד קדוש עכ"ל, וכ"כ בספרו לד"א סי' ד' אות א' בי"ע אות יו"ד:

טז) שם מראה פני כתיבת וכו' אפי' בט"ב שחרית אמ"ל שם, לד"א שם, בי"ע או' א' ואבל שהיה בבהכ"נ יום ב' וה', ונתנו לו מצות פתיחת שערים וכיוצא מותר לעשותה, אמ"ל בדין מנהגי הוצאת ס"ת או' י"ז, לד"א סי' ג' או' טו"ב:

טוב) שם מראה פני הכתובת וכו' והאשכנזים נוהגים להראות הכתיבה אחר הקריאה כמ"ש בס' המפה ומנהג נכון הוא מפני שהמון העם חושבין שראיית ס"ת עדיפא מקריאה, ולכן כדי שיתעכבו שם לראות ס"ת יקראו תחלה ואח"כ מראין הכתיבה לעם, שכנה"ג בהגב"י או' ב' אמ"ל שם או' ב' לד"א שם או' ב' בי"ע או' ג' ולמנהג זה אם נמצא טעות בס"ת בשביעי באופן שא"צ להוציא ס"ת אחרת אין לומר וזאת התורה וכו' בהגבהה, שו"ת אדני פז סי' י"ג והביאו היפ"ל אות ו' וכתב דה"ה דאין לומר פסוק תורת ה' תמימה וכו' יעו"ש וכתב בשערי ירושלים שער ט' שבא"י נהגו גם האשכנזים לעשות הקמת והגבהת ס"ת קודם קה"ת ולא כמנהגם באשכנז שכתב מור"ם יעו"ש:

חי) שם שמצוה על כל אנשים וכו' נוהגים ליכנס כל העם לראות הוצאת ס"ת והכנסתה, וגם אם הם בשאר התפלה הולכים לחצר בהכ"נ משום דברוב עם הדרת מלך, ונכנסין לכבוד התורה להאדירה בתפארה, דרשות מהרי"ל, שכנה"ג שם או' ג' מ"א סק"ב, אמ"ל בהוצאת ס"ת או' א' לד"א סי' ג' או' א' בי"ע או' א':

יט) אם הוציאו ס"ת מן ההיכל וידוע שהס"ת אינו מוגה יש להוציא ס"ת אחרת. דרשות מהרי"ל, שכנה"ג שם או' ד' לד"א סי' א' או' ח' בי"ע או' ג' ועיין לקמן סי' קמ"ג או' ל' ואם נמצא פיסול בשבת יזהרו לתקנו יום ראשון, ואם יום שני חשבו שתקנוהו וקראו ג' עולים ואח"כ נודע שלא נתקן עלתה להם הקריאה וא"צ לחזור ולקרות, לד"א שם, בי"ע שם או' ד' ועיין לקמן סי' קמ"ג או' ל"א:

ך) שם ולומר וזאת התורה וכו' אם עודנו בתוך אמת ויציב קודם שירה חדשה כתב כנה"ג בתשו' א"מ ח"ב סי' נ"א דמותר לומר וזאת התורה, והביאו הברכ"י או' ד' שע"ת או' ו' מיהו לדידן דאין מפסיקין לענות אפי' שום אמן דברכות בברכות ק"ש גם בזה לא יפסיק באמירה אלא בראייה לבד וכמש"ל בסי' ס"ו או' מ"ז וכ"כ בי"ע בדיני הקמת ס"ת או' ה' וכתב עו"ש הבי"ע באו' ו' דגם אם הוא בפסוקי דזמרה אין להפסיק ולומר וזאת התורה, ועיין בדברינו לסי' נ"א או' כ"ב:

כא) שם הגה, ונהגו לעשות כך אחר שקראו וכו' עיין לעיל או' טו"ב:

כב) שם הגה, אומר הש"ץ גדלו וכו' וצריך להגביה התורה בשעה שאומר שמע וכו' אחד וכו' גדלו וכו' ג' פעמים, מ"ס פי"א, מ"א סק"ד, מ"ב או' י"ג ושיעור פתיחת הס"ת בשעת ההגבהה הוא ג' דפין, ע"א סק"ג, זכ"ל או' ס':

כג) שם הגה, ויש להחזיק התורה בימין, ויראה דעל הולכת ס"ת מהיכל לבימה קאמר שהמוליך אותו יוליכהו בימין, אי נמי אפשר דבשעת הקמת ס"ת קאמר שיתחיל להגביה בימין, ושיב מצאתי בס' מט"מ סי' רכ"ג שכתב המוציא ס"ת צריך ליטלה בזרוע הימין ונותנם לחזן בימין וכן איתא במ"ם, שכנה"ג בהגב"י או' ה' אמ"ל שם או' ב' לד"א סי' ג' או' ב' בי"ע או' ב' ובס"ת סי' ק"ט משמע דה"ה שאר ספרים צריך ליקח בימין וליתן בימין יעו"ש. ועיין בדברינו לסי' קכ"ח או' ק"א:

כד) שם וכשעולה הראשון לקרות אומרים ברוך וכו' ומנהגינו לאומרו כשמוציאין ס"ת מהיכל. שכנה"ג שם או' ו':

כה) שם וכשעולה הראשון וכו' וצריך שיהיה להתיבה שית דרגין כנז' בר"מ בסוד ו"ק שהם מתיחדים עם התיבה שהיא דרגא שביעאה, סו"ב בסוף סי' זה, וכ"כ בס' עמודי שמים דק"ס ע"א והב"ד, היפ"ל או' ז' ועי"ש:

כו) שם אומרים ברוך וכו' עד מגן הוא לכל החוסים בו, כי יש בו מ' אותיות נגד מ' יום שהיה משה בהר ד"מ סי' קל"ה או' א' בשם הכלבו, מ"א סק"ו, וארבעים תיבות היינו עם פסוקים אחרים כמ"ש הרד"א וז"ל ואומר תורת ה' תמימה וכו' מצות ה' ברה מאירת עינים, ה' עוז לעמו יתן וכו' האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, ויש בכל אלו מ' תיבות וכו' עכ"ל, והביאו המאמ"ר או' ג' ועי"ש:

כז) אומרים קדיש עד לעילא קודם הוצאת ס"ת אבל ביום שיש בו מוסף אומרים תתקבל קודם קריאת ס"ת פר"ח או' ב' בשם תו' מגילה דף כ"ג ע"א ד"ה חד אמר וכו' וכתב וכן נוהגין, מ"ב או' ט':

כח) כתב הטור סס"י רפ"ד דנוהגין לומר בספרד מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כשמחזירין הס"ת מפני שנאמר על מ"ת, וגם ז' ברכות של שבת ניתקנו כנגד ז' קולות שנאמרו בו ע"כ, וכתב שם הב"ח דדוקא בשבת יש לאומרו יעו"ש, והביאו הא"ר בזה הסי' או' ד' א"א או' ו' וכתב שם הא"א דביו"ט וחול אומרים מזמור כ"ד וכ"כ שע"א שער יו"ד או' מ"ב מ"ב או' י"ד:

כט) הכרזת המצות בשבת ומי שיתן יותר יזכה בם כתב רש"ל בפ"ה דביצה סי' ח' דדמי טפי למקח וממכר והמחוור בעיני כמו שנהגו החסידים דכל מה שהוציא מפיו ליתן נותן לצדקה אפי' קנה חברו המצוה את"כ והוי כקציצת דמים לצורך מצוה, וכל ירא שמים יזהר בזה אע"ג דיש לישב המנהג בדוחק ולומר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כ"א בחפץ הנקנה יעו"ש. והביאו אמ"ל שם או' א' וכתב וכבר נתפשט המנהג בכל גלילות ישראל להקל יעו"ש וכ"כ לד"א סי' ב' או' א' דנהגו למכור המצות בשבתות ויו"ט:

ל) מנהג כשר ונכון למכור מצות אור יוה"כ בשבת שלפניו כדי שיאמרו כל נדרי בזמן הראוי, בזמן מכירת המצות טוב וישר שלא לשוח בבהכ"נ וילמו' מזמורים אם בעל נפש הוא, לד"א שם חס"ל או' ה' ויחליף רע בטוב וזו חובת גברא בכל עת ובכל זמן וכ"ש בעומדו בבהכ"נ ובאמצע תיקוני התפילות שצריך ליזהר הרבה שלא לערב קודש בחול וטמא בטהור, חס"ל שם:

לא) אין להתקוטט עבור שום מצוה שהרי משנה שלימה שנינו הצנועים מושכים את ידיהם, בנימין זאב סי' קס"ד, כנה"ג בהגב"י ססי' קנ"ג אמ"ל במצות ס"ת או' ג' לד"א סי' ב' או' ג' וכתב שם הלד"א דאם רב קנה מצוה יכול איזה אדם להוסיף עליו דבמצות אין חולקין כבוד לרב דקרוב אדם אצל עצמו עכ"ל והביאו החס"ל או' ו' וכתב דאף שאמרו שאם רב העיר או אדם תשוב רוצה לקנות מצוה יכול אדם אחר להוסיף על הדמים וכו' מ"מ הכל לפי מה שהוא אדם דאם יודעו שהוא מקפיד ומצטער ונקיט בליביה במקום מצוה עבירה היא בידו ועל כגון זה אמרו הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה שאם ההפסד יתר על השבח ההעדר טוב עכ"ד:

לב) מי שלוה מחבירו מעות אינו רשאי לכבדו לקנות לו מצות כגון לקנות לו ס"ת או גלילה או לקרותו לס"ת משום לתא דרבית, כ"כ בשלחן מלכים בשם ש"ך יו"ד בשם רש"ל, אמ"ל שם או' ד' לד"א שם או' ד' חס"ל או' ז':

לג) מי שבידו מינוי או מצוה והשליכה אחרי גוו קנסינן ליה שלא יחזור לה, אמ"ל שם או' ט"ו, לד"א שם או' ט"ו:

לד) ראובן התנדב במצוה סך כך וכך ובא רעהו והוסיף עליו והגבאי רוצה לתת המצוה לראובן כי המוסיף עליו אינו בטוח חייב ראובן לקחת המצוה ולתת מה שהתנדב בתחלה, צ"צ פ"ב, אמ"ל שם או' ט"ז, לד"א שם או' ט"ז, וכתב החס"ל או' ח' דצריך לזה דעת נכונה והנהגה טובה באופן שלא לבייש את מי שאין לו ושלא לבא לידי מחלוקת וקטטה ח"ו כי מוטב ילכו לאיבוד אלף אלפים דינרי זהב ולא תצא תקלה כזו להלבין פני חבירו ולרבות מחלוקת ח"ו עכ"ד, ועוד עיין מדברים אלו לקמן סי' קמ"ז בס"ד, ומי שנפל ס"ת מידו כבר כתבנו דינו לעיל סי' מ' או' ה' ואו' ח' יעו"ש:

ש"ע סעיף ב' מראה פני. כתב דין זה קודם ה' קריאת ס"ת שכן מנהג הספרדים לעשות ההגבהה קודם הקריאה:

מ"א סק"ב ס"ס קמ"ו: ע"ש בס"ק י"א:

בלחש. מפני שנתקן כנגד תפלת י"ח (הגמ"נ) ואומרים אל ארך אפים מעומד מפני שיש בו חטאנו ווידוי צ"ל מעומד [מט"מ ורש"ל]:

שמצוה וכו'. ומה שנוהגין העם לרוץ לבה"כ לראות כשמוציאין ומכניסין הס"ת אף על פי שבשאר התפלה עומדין חוצה היינו משום ברוב עם הדרת מלך (מהרי"ל) עמ"ש ס"ס קמ"ז:

לראות הכתב. כשרואה האותיות עד שיוכל לקרותם מגיע אליו אור גדול (הכוונות) גולל ס"ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם [חידושי אגודה וכ"כ במ"ס פי"ד] ואפשר דדוק' נקט ג':

הש"ץ גדלו. צריך להגביה התורה בשעה שאומר שמע וגו' אחד וגו' גדלו וגו' ג"פ [מ"ס פי"ד]:

בימין. עמ"ש ר"י בי רב בתשובת ב"י:

ברוך שנתן וגו'. ואח"כ אומרים האל תמים וכו' שיש בו מ' אותיות נגד מ' יום שהיה משה בהר (כלבו ד"מ):

(א) נוהגין להרבות וכו' – יש מקומות שנוהגין לומר קודם והוא רחום י"ג מדות של רחמים ווידוי:

(ב) ואומרים והוא רחום – ותיקון אמירתה היה ע"י מעשה נס גדול כמובא בכל בו ונדפס בסידורים. וצריך לאמרו בכונה ובמתון ולא במרוצה:

(ג) ונקרא פורץ גדר – י"א דלא מקרי פורץ גדר אלא אם לא אמרו כלל אבל אם אמרו שלא בעמידה לא הוי בכלל פורץ גדר:

(ד) לאמרו מעומד – וכן אל ארך אפים שאומרים אחר חצי קדיש צריך לומר ג"כ מעומד מפני שיש בו חטאנו ווידוי צריך לומר מעומד:

(ה) בלחש – כמו בתפלת י"ח שאומרים אותו בלחש. וטעם דעה ראשונה כדי לעורר הכונה ונהרא נהרא ופשטיה בענין זה. י"א דכשמסיים והוא רחום קודם הש"ץ ימתין עם רחום וחנון על הש"ץ ונופל עמו וכתב בשע"ת דהאידנא אין רוב צבור ממתינין על הש"ץ וכ"א נופל על אפיו בשעה שגומר עי"ש:

(ו) ימי רצון – שארבעים יום של קבלת לוחות האחרונות שהיו ימי רצון עלה מרע"ה ביום ה' וירד ביום ב':

(ז) להתענות בהם – עיין לקמן בסוף סימן תק"פ ומה שנכתוב שם במ"ב:

(ח) מראה וכו' – המחבר כתב דין זה קודם הלכות קה"ת שכן מנהג הספרדים להגביה קודם הקריאה ועיין לקמיה בהג"ה שמנהגנו לעשות ההגבה אחר הקריאה. המגביה הס"ת מעל התיבה להראות לעם גוללה עד ג' דפין ומגביה ואפשר דדוקא נקט ג' [מ"א] ונ"ל דתלוי לפי כח המגביה שיהיה ביכלתו להגביה כשהיא נגללת הרבה:

(ט) פני כתיבת ס"ת – כתבו האחרונים כשמראה הס"ת לעם והוא עומד במזרח התיבה יקיף ממזרח לדרום כמ"ש בסימן קכ"ח לענין כהנים ע"ש. אומרים קדיש עד לעילא קודם הוצאת הס"ת אבל ביום שיש בו מוסף אומרים תתקבל קודם הוצאת הס"ת:

(י) שמצוה וכו' – ואפי' אם מתחלה היה עומד מבחוץ מצוה ליכנס לביהכ"נ לראות כשמוציאין ומכניסין הס"ת משום ברב עם הדרת מלך:

(יא) לראות הכתב – וטוב שיראה האותיות עד שיהיה יכול לקרותם כי כתבו המקובלים שעי"ז נמשך אור גדול על האדם:

(יב) ולומר וזאת התורה – ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס"ת [אחרונים]:

(יג) אומר הש"ץ וכו' – ומנהג העולם לומר בריך שמיה בשעת הוצאת הס"ת בין בחול בין בשבת ואם לא אמרו בשעת הוצאה יוכל לאמרו עד שעה שפותחין לקרותו [אחרונים] וצריך להגביה התורה ג"פ דהיינו בשעה שאומר שמע וגו' אחד וגו' גדלו וגו' [מ"א בשם מ"ס]:

(יד) בימין – ע"ש הכתוב וימינו תחבקני ועוד דגם התורה נתנה בימין. נוהגין בשבת בשחרית כשמחזירין הס"ת להיכל לומר המזמור הבו לה' בני אלים וגו' ובמנחה בשבת וכן ביו"ט ובחול לומר מזמור כ"ד [אחרונים]:

(טו) ברוך שנתן וכו' – ואח"כ אומרים האל תמים וכו' שיש בו מ' אותיות נגד מ' יום שהיה משה בהר [מ"א בשם הד"מ]:

מג"א ס"ק א' (מט"מ רש"ל). בבאורו לסמ"ג ובתשו' סי' ט"ז. ועי במט"מ אפי' כדשמע מהש"ץ וע' בפר"ח לקמן סי' תר"ז ס"ג:

מעומד עבה"ט. מ"ש בשם כנה"ג והאידנא אין רוב צבור ממתינין על הש"ץ וכ"א נופל בשעה שגמר אין לו ליחיד להמתין על הש"ץ כי מוטב שלא יפסיק כ"כ קודם נפ"א ואפי' כמדינות אלו שאומרים אחר והוא רחום מ"מ ראוי להסמיכה עכ"פ לוהוא רחום ועיין לעיל סי' קל"א:

וזאת עבה"ט ועיין בבר"י בשם תשו' בעל כנה"ג ח"ב סי' נ"א שמותר לו' וזאת התורה באמצע אמת ויציב קודם שירה חדשה ע"ש וצ"ע בזה. ועכ"פ נראה שלא יאמר רק הפסוק בזה לבד. וגם יראה עכ"פ שלא יהיה באמצע ענין וכמ"ש לקמן מי שקראוהו לעלות לתורה במקום שמותר להפסיק:

בשני ובחמישי. לפי שהם ימי רצון שמ' יום של קבלת לוחות אחרונות שהיו ימי רצון עלה משה רבינו ביום ה' וירד ביום ב':