שולחן ערוך, אורח חיים קי״ח: חתימת ברכת השיבה. ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

חתימת ברכת השיבה. ובו סעיף אחד:
השיבה שופטנו חותם בה מלך אוהב צדקה ומשפט ומר"ה ועד יום הכפורים חותם המלך המשפט: הגה מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים האל אוהב צדקה ומשפט [הר"י ספ"ק דברכות וטור והגהות ומנהגים] וע"ל סי' תקפ"ב:

לחזור. כ"כ מ"א וב"ח ומט"מ ושל"ה. ולבוש כתב דנוהגין לחזור. וטורי זהב העלה דצריך לחזור ולהתפלל שנית בתורת נדבה דיש חילוק אפי' בנוסח מלך אוהב צדקה ומשפט דכל השנה אין המשפט עיקר אלא הצדקה ולכן הקדימו למשפט אבל מראש השנה ועד י"כ המשפט עיקר ולכן לא הזכירו צדקה ע"ש ועיין סי' תקפ"ב. אם בכל השנה אמר המלך הקדוש או המלך המשפט א"צ לחזור עי' כנה"ג סי' זה וסי' ק"ח וכ"כ הע"ת ע"ש ולפי טעם הט"ז נ"ל דיחזור ויתפלל שנית בתורת נדבה:

ברכות י"ב

[א] מלך וכו' ומה שחותמין במלכות וכו'. ועיין בלבוש, ועיין סוף סימן קי"ד כתבתי טעם נכון, ועיין סימן תקפ"ב. ואם אמר בכל השנה המלך המשפט כתב בכנסת הגדולה דאין צריך לחזור, ועיין לעיל סוף סימן קי"ד:

[ב] [לבוש] על הצדיקים וכו'. כתב באבודרהם הזכיר ארבע כתות צדיקים כסדר מעלתם, צדיקים גדולים מכולם שלא חטאו מעולם חסידים הן בעלי תשובה וכן אמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני כי בעל תשובה אני שלא היה רשאי לקרות עצמו חסיד, וזה צדק יהמו רחמיך ביראה שמים שאין עובד מאהבה אף על פי כן מתפללין ועלינו יהמו, עד כאן. וצריך עיון בברכות דפריך מי קרא נפשיה חסיד ועוד דמשמע גבי הרי סלע לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור דחסיד עדיף מצדיק, וכן במועד קטן דף י"ח ע"א שורפן חסיד קוברן צדיק. ואפשר שזה טעם הרמב"ם בסוף ספר אהבה בנוסחתו על החסידים ברישא ואחר כך על הצדיקים. יש מגיהין שלא לומר יהמו נא רק יהמו רחמיך, ונראה לי ראיה לדבריהם מטור וכלבו שכתבו דברכת על הצדיקים יש מ"ב תיבות ואם נאמר נא, צא וחשוב הם מ"ג וכן ברמב"ם ואבודרהם ליתא תיבת נא:

[ג] [לבוש] בונה ירושלים וכו'. כתב הטור ונוסחא אשכנזית ולירושלים עירך וכו', סמך לנוסחא זה במדרש דורשי רשומות, שמנין ראשי תיבות של שמונה עשרה עולה אל"ף ושמונה מאות כמנין המלאכים המקבלין תפילותיהן של ישראל, ולפי זה הנוסח הוי החשבון מכוין, עד כאן, והביאו מטה משה. כתב הב"ח בשם רש"ל דלאו דוקא שמונה עשרה אלא רצה לומר ראשי תיבות מי"ט ברכות, עד כאן. ותמה אני דצא וחשוב ראשי תיבות של כל י"ט ברכות אינו עולה לחשבון אלף ושמונה מאות, גם ראיתי בכלבו סימן יו"ד וסימן קכ"ב גימטריא של ראשי תיבות משמונה עשרה ברכות מלבד ברכת המינין שלא נתקנה עדיין עולה אלף שמונה מאות כנגד אלף שמונה מאות מלאכים הממונים על התפילה לפיכך אין ו' בירושלים, עד כאן וצריך עיון, גם הכלבו צריך עיון. ובענין סמוך לחתימה יש שינוי בנוסחאות ואין לשנות מנוסחא שלנו ועיקר כב"ח ומשאת בנימין סימן נ"ה:

[ד] [לבוש] את צמח דוד וכו'. כתב בדרשות מהר"ש דיש מדקדקין שלא לומר כי לישועתך קוינו כל היום בה"א אלא כל יום דלא דלשתמע היום הזה דוקא, ואמר מהר"ש שאין להטעות מקרא מלא הוא בתהלים בכהאי גוונא, ופירש רש"י העולם הזה שהוא יום לרשעים, והכי נמי יש לפרש בכאן, וכן משמע מאבודרהם. תרום בישועתך תי"ו בסגול כי לישועתך תי"ו בשב"א:

א) [סעיף א'] ומר"ה ועד יוה"כ חותם המלך המשפט, הגה, מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה א"צ לחזור וכו' הנה בדין זה רבו הדעות וע"כ נביא תחלה לשון הגמרא ברכות דף י"ב ע"ב, אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ר"ה ויוה"כ שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט, ורבי אלעזר אמר אפי' אמר המלך הקדוש יצא וכו' מאי הוה עלה א"ר יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט, רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה ע"כ, וכתבו שם התו' דצריך לחתום המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לא אמר מחזירין אותו, וכ"כ הטור בסי' תקפ"ב בשם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אלא רק בשם ראבי"ה כתב דבדיעבד אינו חוזר. וכתב ב"י שם דלענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והראש ז"ל מסכימים דבדיעבד נמי לא יצא הכי נקטינן וכ"ף שם בש"ע סעי' א' יעו"ש אלא שהר' יחיאל אחיו של רבינו יעקב בעל הטורים כתב דאינו יודע מה הפרש יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט ובין המלך המשפט לענין שצריך לחזור לראש אם שכח והביאו הטור בסי' זה וכ"ב תר"י בסוף פ"ק דברכות שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט א"צ לחזור הואיל ומזכיר בה מלכות יעו"ש, וכ"כ מור"ם ז"ל בד"מ סי' תקפ"ב אות ג' בשם הג"מ ורשב"א וזהו שפסק כאן שא"צ לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, וכ"ף הב"ח בסי' זה, וכ"כ המ"א בסק"א בשם מט"מ ושל"ה וכתב דלא כלבוש שכתב שנוהגים לחזור דהדי בהג"מ כתב דא"צ והוא היה בקי במנהגים יעו"ש, וכ"כ ג"ה סי' ק"ן בשם תשו' הרמב"ם יעו"ש, מיהו הפר"ח סי' תקפ"ב אות א' פסק דאפי' אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט צריך לחזור יעו"ש, וכ"כ מט"י שם, וכ"ף הברכ"י בסי' זה אות ב' ובסי' תקפ"ב אות א' מאמ"ר אות ב' ש"ץ דף שי"ב ע"ג, אמנם הט"ז בסי' זה סק"ב כתב דחוזר ומתפלל בתורת נדבה יעו"ש סו"ב אות א' וכ"ב ר"ז בסי' תקפ"ב אות ב' והשכנה"ג סי' תקפ"ב בהגב"י אות ב' כתב שרוב הפו' ס"ל דאינו חוזר וכתב וגם בדעת מרן ז"ל י"ל כן דאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אינו חוזר וסיים כיון דאיכא מחלוקת הפו' בזה מערכה לקראת מערכה ספק ברכות להקל ואינו חוזר יעו"ש, וכ"נ דעת הא"ר בסי' תקפ"ב אות ה' וכ"פ י"א שם בהגב"י, ח"א כלל כ"ד אות ט"ז. קיצור ש"ע סי' קכ"ט או' ג' בן א"ח ז"ל פ' נצבים או' י"ט וכתב דאע"ג דמרן ז"ל ס"ל חוזר ק"ל סב"ל אפי' כנגד סברת מרן ז"ל יעו"ש דה"ח או' ב' מ"ב או' ג' וכנ"ל עיקר מאחר דק"ל סב"ל אפילו כנגד מרן ז"ל כמ"ש הרב בן א"ח ז"ל וכ"כ אנן בעניותין לעיל סי' ד' או' יו"ד וסי' ח"י או' ז' ובכ"מ יעו"ש ואין לומר דיחזור ויתפלל בתורת נדבה מפני שתפילת נדבה צריכה כונה מרובה כמ"ש ססי' ק"ז וע"כ בכה"ג דרוב הפו' ס"ל דא"צ לחזור יש לסמוך עליהם:

ב) וצריך לדקדק ולומר המלך הקדוש המלך המשפט. שער הכוונות דצ"ז ע"ג ויעו"ש טעם בסוד וכ"כ א"ר שם דצריך לדקדק לומר המלך המשפט ולא מלך המשפט כי י"א דלא יצא יעו"ש. ועיין ב"י שם מ"ש בשם א"ח שכתב בשם הראב"ד יעו"ש. אמנם בדיעבד אם אמר מלך המשפט יצא, פר"ח שם, וכן הסכים המחב"ר שם או' א' יעו"ש וכ"כ המש"ז אות ב' דה"ח או' א' מ"ב או' ב' וכן מתבאר לפי מה שפסקנו באו' הקודם ודלא כהש"ץ דף שט"ו ע"ב שפסק דחוזר וכן אם בדיעבד אמר מלך הקדוש יצא. זכ"ל או' ר':

ג) אם בכל השנה אמר המלך המשפט א"צ לחזור, עו"ת אות ב' וכ"כ הב"ח בסי' תקפ"ב וכ"כ שכנה"ג סי' ק"ח בהגב"י סוף אות ו' דאם בשאר ימות השנה אמר המלך הקדוש א"צ לחזור והביאו העו"ת שם, א"ר סוף סי' ק"ח, וכ"כ הפר"ח סי' תקפ"ב אות א' מט"י שם, וכתב דכן הסכימו רוב האחרונים, וכ"כ תפארת שמואל על הרא"ש סוף פ"ק דברכות והביאו הברכ"י בסי' זה אות ג' וכ"פ במחב"ר סי' תקפ"ב אות ב' ודלא כהרמ"ע באלפסי זוטא סוף פ"ק דברכות שכתב דחוזר יעו"ש, פרמ"ג א"א אות א' בי"ע אות ה' דה"ח אות ב' קיצור ש"ע סי' קכ"ט אות ג' מ"ב אות א' מיהו עיין בפר"ח שם שכתב דאם רצה לחזור תע"ב וכ"כ המאמ"ר בזה הסי' אות ב' דיחזור ויתפלל בתורת נדבה, וכ"כ הרב המגיה בש"ץ דף קכ"ב ע"ד יעו"ש אבל רוב הפו' כתבו סתמא דא"צ לחזור משמע דגם בתורת נדבה א"צ לחזור ונראה דעליהו יש לסמוך מהטעם שכתבנו לעיל סוף אות א' יעו"ש:

ג) וכן אם בכל השנה אמר האל המשפט בדיעבד יצא, א"א שם מ"ב שם. ונראה דה"ה אם בשאר ימות השנה אמר האל אוהב צדקה ומשפט דיצא:

ד) בברכת השיבה צ"ל והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו וכו' בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, חס"ל אות ט"ז, וכ"כ בש"ץ דף קל"ז יעו"ש. וכשאומר והסר ממנו יגון יכוין על סמא"ל ואנחה על לילי"ת, וכן בברכת למינים כשאומר וכל אויביך יכוין על סמא"ל וכל שונאיך על לילית כמ"ש בסידור הרש"ש ז"ל, וכ"כ בן איש חי ז"ל פ' בשלח או' ך':

ה) בברכת המינים אין לומר כמ"ש בסידורים וכל עושה רשעה דהרי הוא כמקלל את עצמו אלא ומלכות הרשעה מהרה תעקר חס"ל אות י"ז. ויזהר שלא יאמר בברכה זו אלא רק ארבעה לשונות הללו תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע כי הם כנגד קליפת נוגה דאבי"ע כמ"ש המקו' ז"ל, וכ"כ בן א"ת שם. ועיין מנ"א כלל ט"ז או' כ"ט, וכתב הפר"ח אני מסיים בה שובר מינים ומכניע זדים, מיהו הש"ץ שם תמה עליו וכתב דלמה שינה בנוסח הברכה שכתוב בספרי המקו' הקדמונים שר"ת ש'ובר א'ויבים ו'מכניע ז'דים גי' שם שד"י שבכח שם זה יכנעו יעו"ש, והחיד"א בקש"ג סי' י"ז או' י"ז כתב קבלנו שצריך לחתום שובר אויבים ומכניע מינים שיהיה מעין פתיחה וכתב שכן הוא בסידור מהר"א הכהן ובסידורי האר"י דפוס לבוב יעו"ש, וכ"כ החס"ל שם, בי"ע או' א' ומיהו הפתה"ד או' ג' והרו"ח או' ב' הכריעו כהש"ץ שצ"ל שובר אויבים ומכניע זדים יעו"ש, ועיין עוד לקמן סי' קכ"ו אות ו':

ה) השמטה: עיין מ"ש שם או' ה' בשם החס"ל דיש לומר בברכת המינים ומלכות הרשעה מהרה וכו' מיהו בסי' הרש"ש ז"ל כתוב לאמר ומלכות הזדון מהרה תעקר וכו' וכ"נ לאחד בחלום שכן צ"ל ומלכות הזדון מהרה וכו':

ו) בברכת על הצדיקים כשאומר ושים חלקינו עמהם יכוין להתפלל אל השי"ת שאם גרמו עונותיו שינטל חלק עוה"ב שלו ח"ו וינתן לצדיקים אחרים בסוד יכין רשע וצדיק ילבש שינתן ביד צדיק שאינו חפץ ליהנות משל אחרים כדי שבעת שיחזור בתשו' יחזירהו לו כמ"ש בשער הכוו' דרוש ו' דעמידה. ובפרע"ח שער העמידה פ' י"ט, וכ"כ בן א"ח פ' בשלח או' ך' ועוד עיין בדברינו לעיל סי' מ"ח מ"ש בנוסח התפלה משם האר"י ז"ל:

ז) בברכת תשכון כשאומר וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין יכוין שלא יהרג משיח בן יוסף ע"י ארמילוס הרשע כמ"ש בשער הכוו' שם, פרע"ח שם, וכ"כ סי' בי"ע, בן א"ח שם, ועיין מ"ש לעיל סי' מ"ח בנוסח התפלה:

ח) בברכת את צמח כשתאמר כי לישועתך קוינו כל היום תכוין לצפות ולקוות בכל יום ויום לישועתו ית' כדי שלא תתבייש בעת פטירתך כשיעמידוך לדין וישאלוך צפית לישועה כמ"ש רז"ל במסכת שבת פ"ב, שער הכוו' שם, פרע"ח שם, בי"ע שם, בן א"ח שם, ואמרו בהקדמת הזוה"ק ס' בראשית, דף ד' ע"א מאן דלא מצפא דא בכל יומא בההיא עלמא לית ליה חולקא הכא, והביאו הרו"ח סס"י קי"ט, וכתב הצמ"ח בפרע"ח שם וז"ל וגם אני מכוין לצפות לישועת ה' שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע ומצאתי תועלת גדול כמה פעמים בכל זה עכ"ל והביאו החיד"א בקש"ג סי' טו"ב או' י"א, בי"ע אות ב':

אין צריך לחזור. וכ"פ ב"ח ומט"מ ושל"ה דלא כלבוש שכתב שנוהגין לחזור דהרי בהג"מ כתב דא"צ והוא היה בקי במנהגים ובד"מ סימן תקפ"ב כתב כענין זה כתב הרשב"א בתשובה סי' ל"ה:

(א) מלך אוהב וכו' – ואם אמר בכל השנה המלך המשפט או האל המשפט יצא:

(ב) המלך המשפט – בשני ההי"ן ויזהר בזה כי י"א דלא יצא ומ"מ בדיעבד אם אמר מלך המשפט לא יחזור:

(ג) א"צ לחזור – עיין באחרונים דמסקי דאם נזכר תוך כדי דבור מעת אמרו ומשפט אומר המלך המשפט ג"כ ואם לאחר כ"ד שוב לא יאמר ואין מחזירין אותו:

לחזור עבה"ט ובשם הרמ"ע באלפסי זוטא כתב במח"ב שאם בשאר ימות השנה חתם המלך הקדוש המלך המשפט חוזר אך בתפארת שמואל בהגהות הרא"ש כתב דא"ח ובס' מטה יהודה כתב שכן הסכימו רוב האחרונים ומ"ש בבה"ט דלפי הטעם הט"ז גם יש לחזור ולהתפלל בתורת נדבה אינו מוכרח די"ל בעשרת ימ"ת יש לדקדק יותר לצאת אליבא דכ"ע משא"כ בשאר ימות השנה כיון דלדעת הרבה פוסקים בדיעבד יצא סגי בהכי ועפר"ח סי' תקפ"ב שכתב וז"ל ואם רצה לחזור תע"ב וא"צ להוסיף בה דבר דהרי יש בה חידוש עכ"ל ולזה הסכים בש"צ ואמנם אם מסופק פשיטא דא"ח להתפלל ואפי' בתורת נדבה א"ח דאפי' הרמ"ע מודה בזה וכמ"ש בשמו שכתב באלפסי זוטא דמספיקא א"ח אפי' למחרת יוה"כ דלא אמרינן מה שהוא למוד הוא מזכיר במידי דלא קבוע רק לעשרת ימים עכ"ל. ועיין בש"צ בברכת תקע עיין בנגיד ומצוה דילג תיבת מהר' ונראה שהוא מפני השם היוצא מן יחד מארבע כנפות. ויש מדקדקים שאין מדלגים תיבות מהרה ואומרים וקבצינו מהרה יחד כו' ונכון הוא: ובברכת ולמלשינים אין לחתום רק שובר אויבים ומכניע זדים שכ"כ המקובלים הקדמונים שהוא ר"ת שם שדי ששם זה הוא המכניע ודלא כפר"ח ובברכת ולירושלים צ"ל וכסא דוד עבדך כמ"ש בשם האר"י וענין אמירת נחם בט"ב יבואר אי"ה בהל' ט"ב. ובאומרו לישועתך קוינו יכוין למה ששואלים אותו צפית לישועה ולכן תכוין שאתה מן המקום לישועתו וכ' מהר"י צמח ז"ל וגם אני מכווין לצפות לישועת ה' שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע ומצאתי תועלת גדול כמה פעמים לעתות בצרה בזה עכ"ל:

המלך המשפט. מן הראוי לומר המלך השופט. תירץ הר"ר מנוח שא"ל כן דלשון זה הוא משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע שא"ל עליו ית' חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר עכ"ל:

מיהו אם אמר כו'. בטור כתב כאן בשם אחיו ה"ר יחיאל שהיה קשה לו מ"ש מלך אוהב צדקה ומשפט מהמלך המשפט לענין שצריך לחזור לראש אם שכח וכתב אח"כ בשם מחזור ויטרי דגרס בגמ' כל השנה אומר האל הקדוש האל המשפט ולפ"ז שפיר יש שינוי בהמלך המשפט שמזכיר בה מלכות לפי שעכשיו יושב על המשפט לדון כל העולם ומראה עצמו מלך על המשפט וי"א כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכו' כו' ועפ"ז כ' רמ"א כאן שא"צ לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט וכ"ה דעת הר"י והג"מ אבל הטור עצמו כתב בה' ר"ה שצריך לחזור ושם עיקר הדין וכ"כ התו' והרא"ש בספ"ק דברכות ונ"ל דיש חילוק אפי' בנוסח מלך אוהב צדקה ומשפט דבכל השנה אין המשפט עיקר אלא הצדק' עיקר ולכך הקדימו צדקה למשפט אבל מר"ה עד יה"כ המשפט עיקר ולכך לא מזכיר צדקה. ועוד נ"ל דיש הפרש ביניהם דהיינו שיש חילוק בין הזמנים דוגמ' לדבר ב"ד של מטה דיש לה יום מוגבל לישיבת ב"ד שיושבים מעצמם אבל בשאר הימים אין יושבים אא"כ באים בני אדם ומבקשים שישבו וידונו ביניהם כ"ה בב"ד שלמעלה דבכל השנה אין יושבים לדין אא"כ מבקשים ממנו ית' מחמ' שיש קטרוג של מד"הד וע"ז אמר בכל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט דהיינו שהוא אוהב המשפט ע"פ המעורר אותו לקיים משפט כרצון המעורר משא"כ בר"ה וי"כ הוא ית' בעצמו הוא המשפט מצד עצמו וכמ"ש ברסי' זה בשם ב"י בשם הר"ר מנוח שהמלך המשפט היינו שהוא המשפט ויתכן פי' זה עפ"ז מ"ש: ונראה להלכה כיון דקי"ל במידי דספיקא שמתפלל דרך נדבה כדאיתא בסי' קי"ז ס"ד בענין שיש ספק בברכה וא"צ לחדש בה דבר כ"ש כאן שרוב הדיעות ס"ל כן כמ"ש ב"י בה' ר"ה נעשה כן לצאת ידי כל הדיעות ונכון לעשות כן להתפלל שנית דרך נדבה אם לא אמר המלך המשפט כנלע"ד. וכ' בטור סי' קי"ט מי שטעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט בין ר"ה לי"כ חוזר לברכת השיבה והיינו קודם שעקר רגליו אבל לאחר שעקר רגליו חוזר לראש כ"כ סימן תקפ"ב: