שולחן ערוך, אורח חיים צ׳: מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הציבור ודין ההולך בדרך ובו כז סעיפים: – עם 21 מפרשים

מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הציבור ודין ההולך בדרך ובו כז סעיפים:
המתפלל לא יעמוד לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ואפי' אינן גבוהין ג' [ב"י בשם מהרי"א] ולא על גבי מקום גבוה אלא אם כן היה זקן או חולה או שהיה כוונתו להשמיע לציבור:

שיעור מקום גבוה שאמרו ג' טפחים היה גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו וכן אם היה מוקף מחיצות אע"פ שאין בו ד' על ד' מותר להתפלל בו שאין גבהו ניכר כיון שחלק רשות:

האומנין שעושין מלאכה לבעל הבית יכולין להתפלל בראש הזית ובראש התאנה ואין בזה משום לא יעמוד על גבי מקום גבוה ויתפלל דכיון שעלו לעשות מלאכתם הוי כמו שעלה לעלייה ובשאר אילנות צריכים לירד והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפלל שם אבל שאר אילנות דליכא ביטול ירדו ובעל הבית אפילו מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו ואם הקילו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה לא הקילו אצל בעל הבית:

צריך לפתוח פתחים או חלונו' כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן וטוב שיהיו בב"ה י"ב חלונות:

לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר:

ולא בחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים:

ולא אחורי ב"ה אם אינו מחזיר פניו לב"ה ואחורי ב"ה הוא הצד שפתח פתוח בו והוא הפך הצד שפונים אליו הקהל כשמתפללים וי"מ בהפך וראוי לחוש לדברי שניהם וגם כשמתפלל בשאר צדדים חוץ לב"ה יש להחמי' שיחזי' פניו לב"ה וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לב"ה אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לב"ה ופניו כנגד א"י כראוי ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל ב"ה מותר שאינו ניכר שמחזיר פניו מב"ה:

אסור לעבו' חוץ לב"ה בצד שהפתח פתוח בו בשעה שהצבור מתפללים מפני שנראה ככופר כיון שאינו נכנס להתפלל ואם נושא משאוי או שלבוש תפילין או שיש ב"ה אחר בעיר או שיש לב"ה זה פתח אחר [או שרוכב על הבהמה] מותר [ב"י בשם רי"ו]:

ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבא לב"ה יכוין להתפלל בשעה שהציבו' מתפללין [וה"ה בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים סמ"ג] וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבו' והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בב"ה:

כשעומד עם הציבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור אא"כ השעה עוברת ואין הציבור מתפללים לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת: [אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפי' לעסוק בדברי תורה וע"ל סי' ס"ח]:

מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו:

מצוה לרוץ כשהולך לב"ה וכן לכל דבר מצוה אפי' בשבת שאסו' לפסוע פסיעה גסה אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ:

מותר לרוק בבית הכנסת ודורסו ברגלו או מכסהו בגמי:

ישכים אדם לב"ה כדי שימנה עם הי' הראשונים:

אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבה"כ שבשדות או אפילו בב"ה שבעיר אם היא תפלת ערבית (שמתפללין בלילה) חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו כדי שלא יתבלבל בתפלתו (ויש מחמירין אפי' ביום ובב"ה שלנו שהם בעיר) (הטור ומרדכי בשם ר"י והר"י פ"ק דברכות) ואם מאריך בבקשות ותחנונים אינו חייב להמתין לו:

ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי' צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בי':

יש מי שאומר שמכ"ש שלא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בי' אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפל':

בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת והוא שיתפלל בי': [הגה וי"א דאפילו בלא י' עדיף להתפלל בבית המדרש הקבוע לו ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי] [תר"י פרק קמא דברכות] ואפי' הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מב"ה [תשובת הרא"ש כלל ד' והטור] וכ"ש שלא יעסוק בתורה בב"ה בזמן שהצבור אומרים סליחות ותחינות [הגהות אלפסי החדשים]:

יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע לו ב"ה להתפלל אלא גם בב"ה שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע:

יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל. י"מ שיעור שני פתחים דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים שלא ישב אצל הפתח שנראה כמשאו ישיבת ב"ה ולפי זה אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום וי"מ שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום וי"מ שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס אלא ישהה שיעור שני פתחים ונכון לחוש לכל הפירושים:

צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצים ולא חשיב חציצה רק בדבר גדול שגבהו י' ורחבו ד' אבל דבר קטן לא חשיב הפסק [אבודרהם ואורחות חיים בשם הראב"ד] וכן בעלי חיים אינם חוצצים אפי' אדם אינו חוצץ: הגה ולי נראה דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו חוצץ וכן נראה סברת הפוסקים ואפשר נפל טעות בספרים:

ויש מי שאומר שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם וטוב לחוש לדבריו:

הבגדים המצויירים אע"פ שאינ' בולטת אין נכון להתפלל כנגדם ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר יעלים עיניו: הגה ולכן אסור גם כן לצור ציורים בספרים שמתפללים בהם שלא תתבטל הכוונה [מרדכי ריש פרק כל הצלמים] אבל בגדים שמצוייר עליהם דברי תפלות אפי' לישב עליהם בב"ה אסור [תשובת הרא"ש סימן ב' כלל ה']:

לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו ולא לפניו [יש אומרים דכל זה לא מיירי אלא להתפלל ביחיד אבל בצבור אם כך הוא סדר ישיבתו אין לחוש אם מתפלל לפניו או אחוריו [ב"י בשם מהרי"א ואוהל מועד] ואע"פ שטוב להחמיר המנהג להקל אם הרחיק ד' אמות מותר ועיין ביורה דעה סימן רמ"ב סעיף ט"ז:

תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבו:

כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללים בו וכשם שמרחיקים מצואה ומי רגלים וריח רע ומן המת ומראיות הערוה לק"ש כך מרחיקין לתפלה:

היה עומד בתפלה והשתין תינוק בב"ה ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מב"ה ויגמור תפלתו: הגה ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש [ב"י בשם רוקח סימן רכ"ד ועיין לעיל סימן ע"ט]:

המתפלל לא יעמוד ע"ג מטה ולא ע"ג כסא כו'. דהיינו מטה וכסא וספסל אפילו אינם גבוהים ג' כמ"ש רמ"א משום טרדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוון בתפלתו אבל שאר דברי' צריך להיות גבוה ג' טפחים וי"א דאינו אסור אלא בגבוה עשרה טפחים (ב"י רי"א בשם ארחות חיים) ויש להחמיר אפילו בגבוה ג' נמי אסור להתפלל עליהן (ב"י בשם הרמב"ם) ויש מי שכ' אפי' מטה כסא וספסל אינו אסור אלא בגבוה ג' טפחים אבל פחות מג' טפחי' שרי דליכא טרדא בפחות מג' (מורי ב"ח) והטעם שלא יתפלל במקום גבוה שנא' ממעמקים קראתיך ה' וגו' לכך נוהגין במקום שעומד החזן להתפלל הוא מקום עמוק שבב"ה (אגודה וע"ל סי' צ"ח):

האומנין שעושין מלאכה לבעה"ב כו' (ע"ל סי' ס"ג):

וטוב שיהיו בב"ה י"ב חלונות. וא"צ להיות כולם לצד המזרח אדרבה צריך להיות לכל הצדדים ויהיו פתוחים (זוהר פ' פקודי) וכן ראיתי מאדוני אבי זקני הגאון שהיה לו ב"ה מיוחד בק"ק ויינא ובנה י"ב חלונות ג' מכל צד וראוי לחוש לדברי שניהם:

ולא אחורי ב"ה כו'. ואפשר שכל זה לא מיירי אלא בעומד אחורי הכותל שהארון בו אבל בעומד בצד הכותל שהפתח פתוח היינו במערב ומחזיר פניו לצד הכותל למזרח לכ"ע שרי (מורי בב"ח):

או לסבה אחרת הגה ע"ז וטוב שיצא מב"ה כשמקדים את תפלתו לתפלת הציבור לאיזה סבה אם אין טורח לצאת (אמ"ו):

מותר לרוק בב"ה דאל"כ לא יוכל להתפלל כהוגן (מהררמ"י) . ודוקא שלא בשעת תפלת י"ח אבל בשעת תפלת י"ח אסור לרוק כדלקמן בסי' צ"ח ועיין לקמן סי' קנ"א סעיף ו':

ודורסו ברגלו ואפילו בביתו במקום המיוחד לו לפעמים להתפלל צריך לעשות כן (הרר"י):

ישכים אדם לב"ה כדי שימנה מעשר' ראשונים. הג"ה ע"ז ולעולם ישתדל אדם להקדים לב"ה אפילו אם לא יהיה מעשרה ראשונים שכל המקדי' הוא יותר קרוב אל שורש הקדושה ואחרונים יונקי' מענפי ענפים ויש מאנשי מעשה שנוהגי' שאותו היום שאין הולכים להיות מעשר' ראשונים מתענים מכאן תדין עליך איזה קנס (תוצאות חיים) וילך לב"ה:

אם נשאר אדם יחידי בב"ה כו'. אע"פ שלא נכנסו ביחד אותן שנשארו אחרוני' יש לאחד להמתין על חבירו ומיהו אם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים תפלתו עמהם אין חבירו חייב להמתין לו דכיון שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס אגלאי מילתא דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחיד אם ישאר יחידי (הר"ר יונה פ"ק דברכות דף ד') ור"י היה מחמיר על עצמו אם בא אדם אחד לב"ה היה מעיין בספר עד שגמר תפלתו (מרדכי):

בית המדרש קבוע קדוש יותר מב"ה כו'. ואפילו לדעת הרמב"ם דמצריך בבית המדרש עשרה היינו מי שהולך מביתו למקום אחר ללמוד כיון דדרכו להתבטל מלמודו בשעה שהולך ללמוד יש לו להתפלל בי' או לכנס לבה"כ אבל מי שלומד בביתו כל היום במקום קבוע ותורתו אומנתו אין לו ללכת לב"ה אפילו אם אין שם י' מפני שמבטל מלמודו בשע' הליכתו ומוטב לו להתפלל ביחיד (ב"י בשם הר"ר יונה וע"ל סי' ק"ו) . וכ"ש שלא יפסיק בתורה בב"ה וכ"כ בהגהת אלפסי החדשי' אותן ת"ח שעוסקין בתורה בב"ה בי"כ בשעה שהצבור מתפללין לאו שפיר עבדי (ע"ל סי' ס"ט):

צריך שלא יהא דבר חוצץ כו'. אבל מטה אין זה קבוע ע"כ אם היא גבוה עשרה ורחבה ארבעה חוצץ (תו') ונראה היינו דוקא מטה שבזמן התלמוד שהיה לישיבה אבל מטה דידן העשויה לשכיבה הוי קבע ואינו חוצץ (ב"י) וי"א אפילו אינה עשוי לשכיבה כיון דלפעמים משנין ממקום המטה ממקום למקום חוצץ (מורי בב"ח):

לא יתפלל בצד רבו כו'. ולא מהני רחוק ד' אמות אלא המתפלל אחורי רבו או כנגדו אבל המתפלל ואחוריו לרבו אפילו רחוק כמלא עיניו אסור (נ"י שכן משמע בהרא"ש והרר"י) ומדברי הטור לא משמע כן אלא כל רחוק ד"א רשות בפני עצמו הוא ובכל ענין מותר (מורי בב"ח וע"ל סי' ק"ג) ואפי' בצבור שא"צ להרחיק מ"מ צריך ליזהר שירחיק מאחורי רבו כדי שיוכל רבו לפסוע שלש פסיעות לאחוריו (ב"י בשם אהל מועד) מי שבא בדרך והוא סמוך למלון וירא שאם יבא למלון יבלבלוהו בני מלון ולא יכול להתפלל בכוונה אם יוכל להסתלק מן הדרך באופן שקרוב הדבר שלא יבואו עוברי דרכים ויפסיקוהו שפיר טפי להתפלל בדרך מלהתפלל במלון אבל אם אין ברור לו שלא יפסיקוהו עוברי דרכים ואפשר למצוא לו חדר או קרן זוית במלון שיכול להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני המלון אז שפיר טפי להתפלל במלון (מהררמ"י):

ג'. והב"ח מתיר גם בכסא וספסל אם אינן גבוהים ג' וכ"כ הט"ז ע"ש. ובמהרי"ל ה' תפלה משמע כדעת הש"ע וכ"כ הלבוש סי' צ"ח וכן פסק בס' אליהו רבה ועכשיו נהגו שהש"ץ עומד עמוק משאר בה"כ משום ממעמקים קראתיך עיין הלק"ט ח"ב סי' קכ"ב. וביד אהרן:

י"ב חלונות. וא"צ שיהיו כולם לצד מזרח אלא צריך שיהיו פתוחות לכל צד ג' עיין ט"ז ס"ק ג':

בשדה. ופשוט דעוברי דרכים מתפללין בשדה. מ"א:

בה"כ. עיין בתשובת יד אליהו סי' ז' שהעלה דנ"ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי בית הכנסת לא שייך אלא דוקא שהצבור מתפללים תפלת י"ח והוא ג"כ מתפלל י"ח ע"ש:

הקהל. כלומר דמיירי במתפלל באותו צד שהפתח פתוח שם דהיינו בצד מערב לפיכך אם מחזיר פניו כלפי בה"כ נמצא שמתפלל לאותו צד שהציבור מתפללין. וע"כ לא נקרא רשע אבל אם מחזיר פניו מבה"כ נמצא מתפלל הפך מהציבור שמתפללין בבה"כ נקרא רשע שנראה כשתי רשויות ח"ו. ולפי פירוש זה אם עומד אחורי בה"כ בצד מזרח והפך מבה"כ ומתפלל לצד מזרח כמו שהצבור מתפללין ג"כ אינו נקרא רשע. (ועיין בס' אליהו רבה בזה):

בהפך. הוא דעת ר"י הובא בתוס' שם דמפרש אחורי בה"כ היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כלפי רוח מזרח ונמצא מתפלל לרוח שכל הציבור מתפללין אפ"ה נקרא רשע. וכי מהדר אפי' לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כותל מזרחי אעפ"י דעומד בחוץ ונמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל נגד רוח מזרח לית לן בה כיון שכל הקהל כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל. ופניו ג"כ כלפי אותו כותל אין לחוש:

שניהם. שלא יתפלל אלא במערב ויחזיר פניו לבה"כ:

להחמיר כו'. אעפ"י שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאינו מתפלל בהפך לית לן בה. תר"י ב"י:

לבה"כ. וה"ה בעזרה וכ"כ השכנה"ג ראיתי קהלות רבות עזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחית שבבה"כ ונראה דס"ל דעזרה הוי כמו בית שהתיר הרמב"ם להתפלל לצד המזרח אע"פ שאחוריו כלפי בה"כ עכ"ל ועיין בל"ח אות פ"ג:

אחר. עיין בהר"ן פרק במה מדליקין. ודרשות ראנ"ח פרשת וישב ופרשת מצורע. ותשובותיו ח"ב סי' ע' ובתשובת חכם צבי סי' צ"א:

הציבור. אע״פ שיוכל להתפלל בביתו ביו״ד מ״מ ברוב עם הדרת מלך. מ״א. אפילו איכא בצבור הרבה חוטאים לא ימנע מלהתפלל עם הציבור כנה״ג ע״ת. מי שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול להתפלל בעשרה והתחנן לפני השר ולא אבה רק יום אחד ולא יותר. איזה יום יבחר לו פסק הרדב״ז ח״ד סי' י״ג שלא יחמיץ המצוה ותיכף יתפלל בעשרה ע״ש. וחכם צבי בתשובתו סי' ק״ו הקשה עליו מפרק התכלת (מנחות דף מ״ט) דקמבעיא לן ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ואי כסברת הרדב״ז אף אי תדיר עדיף מוספין קדמו מטעם דאין מעבירין על המצות ע״ש ובלקט הקמח דף י״א מיישב דיש חילוק בין יחיד לצבור דאין ציבור מתים אך ביחיד שהוי מצוה לא משהינן ע״ש. והמחבר יד אהרן מתרץ דבשלמא דההוא דתדיר ומקודש אי אקריב תדיר שוב אינו יכול להקריב מקודש וכן להיפוך מש״ה מספקא לן מי נדחה מפני מי. אבל הכא אינו מפסיד המצוה לגמרי אלא דאם ימתין ליום כפור עושה המצוה בשלימות מש״ה אין מעבירין ע״ש. ועיין תשובת יד אליהו סי' מ״ב. מי שהולך בשבת וי״ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב ציבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית. ויש זמן אח״כ לילך לבה״כ. יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה״כ דברוב עם הדרת מלך. ול״ד לנדון הרדב״ז דהתם זמן גדול ביניהם ויש חששות וסבות. אבל ביומא חדא לית לן בה יד אליהו סי' מ״ב:

אנוס. פירוש שתש כוחו אע"פ שאינו חולה מ"א. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הציבור יבא לידי הפסד ממון פסק בתשוב' יד אליהו סי' ז' דאין מחויב על פי הדין ויכול להתפלל ביחיד בביתו או בבה"כ כשאין שם ציבור. ואפשר דמשום מניעת ריוח מחויב קצת על פי הדין להתפלל עם הציבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו ע"ש. אם רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב"ז ח"א סי' פ"ז ובתשובת חות יאיר סי' (קי"ב) [קט"ו] ובתשו' עבודת הגרשוני סי' קכ"ג ובתשובת מהר"ם רוטנבורג סי' א' ב':

מתפללים. ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י'. מ"א. משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין ועיין תוס' שם:

בישובים. נ"ל בימות הקיץ שהציבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמ"ש סי' פ"ט לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה ובערבית צריך להמתין עד צאת הכוכבים. מ"א:

תפלתו. אפילו רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת ריב"ש מ"א. ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הציבור ובבה"כ אף זה אסור ואם הוא חולה או אנוס אף בבה"כ שרי. ב"ח דלא כב"י. מג"א ע"ש:

עוברת. משמע דאז אפי' בבהכ"נ שרי וכ"מ לשון תר"י: אבל הב"ח פסק דוקא שהזמן קצר כ"כ בעוד שיהלוך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע"ש:

בעירו. ואם יש ב' בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש ב"מ דף (ק"ו) [ק"ז]:

רע. אפילו אין שם מנין עשרה דסתמא קתני. מט"מ שכנה"ג ע"ש:

לרוץ. עד פתח בה"כ ובבה"כ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה. ע"ת של"ה מ"א:

לרוץ. אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי שיחזור מהרה. הכותב בע"י וכ"כ המ"א ושכנה"ג דלא כל"ח. וכתב של"ה דהיוצא מב"ה לבה"מ ירוץ. מג"א:

לרוק. ודוקא שלא בשעת תפלת י"ח אלא כגון ק"ש וברכותיה אבל בתפלת י"ח אסור לרוק כדלקמן סי' צ"ז ס"ב ב"ח ע"ת ט"ז. וכתב בס"ח הרוצה שלא ירוק תדיר בבה"כ ילעוס קודם כניסתו שורש שקורין לקרי"ץ אבל בעי"כ ובעט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע רוק בולע המתיקות. מ"א:

הראשונים. דוקא שיתפלל שם עמהם האר"י ז"ל לא היה מן היו"ד הראשונים ע"ל סי' כ"ה ס"ק ב' ובזוהר נשא איתא שיתאספו י' יחדיו ויבואו לבה"כ. מ"א:

להמתין. דוקא אם נכנסו בשוה אבל אם נכנס יחידי בשעה שלא יכול לסיים עמהם תפלתו אין חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא שאינו מפחד אם נשאר יחידי. ב"ח. מיהו מדת חסידות הוא להמתין גם בכה"ג וכך כתב המרדכי בשם ר"י שהיה ממתין גם בכה"ג. ובבאר היטב אשר לפני קיצר במקום שהיה לו להאריך עיין שם:

לילך שם. אם יוכל לבא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמו שכתב בסעיף שאח"ז ובאה"ט אשר לפני העתיק דברים אלו חוץ למקומו ע"ש ועמ"א מה שהקשה על הר"ן ועיין בתשובת יד אליהו סי' ז':

לתפלתו. גם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית:

קבוע. ותוך ד' אמות חשיב מקום אחד דא"א לצמצם. מ"א:

שני פתחים. מכבדין בפתח בה"כ שיכנוס הגדול תחילה הואיל וראוי למזוזה. ש"ס ברכות:

ותיבה. כתב ב"י וה"ה מטה דידן העשוי לשכיבה מיקרי קבוע והב"ח חולק וס"ל דלא מיקרי קבוע דלפעמים נוטלין ומעמידה במקום אחר והוכיח כן מתוס' ע"ש והמ"א סותר הוכחתו ע"ש והפר"ח הסכים עם הב"ח דלא כמ"א ע"ש. ועיין ט"ז שהקשה על הב"י למה לא משני כפשוטו כדעת המקשן ומיירי במטה העשוי לשכיבה ע"ש וכ"כ בפר"ח ע"ש. ולא הבנתי דא"כ מה היה מתפאר כל ימי הייתי מצטער ר"ל הייתי זהיר ונזהר וכו' מהו זה זהירות הלא יותר טוב היה אם היה מתפלל אצל הכותל וק"ל:

ורחבו ד'. וצ"ע דנהגו להתפלל לפני השטענד"ר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד' מ"א ע"ש. וט"ז כתב כל הדברים שהם לצורך התפלה בבה"כ אין שייך חציצה וע"כ נהגו שיש לכל אחד שטענד"ר אע"פ שגבוהים י' ורחבים ד' ומטעם זה נ"ל דשלחן בבית לא חשיב נמי הפסק וחציצה לתפלה דהשלחן הוי צורך התפלה שמניח הספר עליו ומ"מ נראה דאף במידי דחציצה בינו לבין הכותל אם א"א בקלות להתפלל בע"א כגון לפעמים שמתפללין ביו"ד באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפלה בשביל זה ולילך בחדר אחר להתפלל דאין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום: ומ"מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ. כדי שלא יבא לידי ביטול כוונה עכ"ל ט"ז:

מצויר. ומטעם זה אסור לצייר ציורים בכותל בה"כ נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. מ"א. אסור להתפלל כנגד המראה אפי' אם עיניו סתומות. הרדב"ז ח"א סי' (ק"ו) [ק"ז] כפי מה שפי' השכנה"ג ע"ש:

תפלות. ואפילו בביתו אסור ט"ז ע"ש:

מותר. לפני רבו. ב"ח ד"מ ש"ך בי"ד סימן רמ"ב מ"א ע"ת ודלא כב"י:

רבו. אבל לפני רבו אסור. ד"מ ב"י ש"ך שם מ"א:

ברכות י'

תוס' שם פ"ג וא"ח ושאר פוסקים

רמב"ם פ"ה מה' תפלה

ברכות ס"ז

הרא"ש שם

ר' יונה שם

שם בגמ'

שם ל"ד

רמב"ם פ"ה מה"ת

זוהר פ' פקודי

ברכות ל"ד

ברכות ג'

שם ו' לפירש"י

ר"י והגה"מ דפירוש אחורי כותל מזרחי ואחוריו אל הכותל

רבי יונה

ב"י בשם תשובת רמב"ם

ברכות ח'

ב"י בשם ירוחם

שם ו'

שם ז'

ר"י בשם הגאונים

ברכות כ"ח:

רבי יונה והרא"ש

ברכות כ"ח

ברכות שם

שם ס"ב

ירושלמי שם ספ"ה ורבי יונה

ברכות מ"ז

שם ה'

רי"ף ור"ת

ר' יונה

פסחים. מ"ו: לפרש"י

אגודה

ברכות ח'

רמב"ם פ"ח מה"ת

ברכות ו'

הרא"ש בשם הירו'

ברכות ח'

ירוש' ואורחות חיים

ר' יונה

טור בשם ר"מ מרוטנבורג

הרא"ש הביאו שם

ברכות ה'

מרדכי ומהר"י

ס' הפליאה

אבודרהם בשם תשו' רמב"ם

ברכות כ"ז

ר' יונה והרא"ש

שם בגמרא

רמב"ם פ"ד מהלכות תפלה

רוקח

ס"א ע"ג מטה כו'. כ"ה גי' הרי"ף וכ"ה בפ"ג דתוספתא:

ואפי' כו'. ממ"ש ולא ע"ג מטה כו' ומקום גבוה כיון דאמר במקום גבוה אינך ל"צ אלא דשם דוקא כמ"ש הרמב"ם וכמ"ש בס"ב וכאן אפילו אינו גבוה ג' דהא סתם קאמר מטה כו' מאש"כ מקום גבוה דאין נקרא גבוה בפחות מג' כמ"ש בכמה מקומות דכארעא סמיכתא הוא ומ"ש אא"כ כו' תוספתא שם:

או שהיה כו'. א"ח וש"פ:

ס"ב שיעור כו'. כנ"ל:

היה כו'. שהוא שיעור בית רמב"ם שם וכמ"ש בריש סוכה:

ס"ג לעליה כו'. כמ"ש וכוין פתיחין כו':

והטעם כו'. כמ"ש בירושלמי וכ"כ תר"י:

ס"ד כנגד כו'. דהא יליף לה ממ"ש וכוין פתיחין כנ"ל:

ס"ה מפני כו'. רש"י שם:

ס"ז ואחורי כו'. הוא פי' התוס':

וי"מ כו'. הוא פירש"י ועתוס' שם א' ד"ה אחורי ולפי' תוס' קרי אחורי שפני העם למערב כמ"ש בתוס' והביאו רש"י שם ואחוריהם למזרח ולפירש"י קרי אחורי ר"ל אחור לרוחות שהמערב נקרא אחור כמ"ש בכמה מקומות ודחקו לרש"י משום דלפי' התוס' מאי איריא חוץ לבה"כ אפי' בב"ה עצמו אם מתפלל כן נקרא רשע וז"ש רש"י ד"ה אחורי כל פתחי כו' ור"ל שמרפלל בצד שכנגד הפתח ומביא ראיה מהתוספתא שפתחיהם היו למזרח וקאמר כאן אחורי בה"כ והיינו במערב וקאמר דע"כ צריך לפרש כן והא דר"ה מוקי לה אביי כו' ואם איתא ל"ל אחורי ב"ה כנ"ל:

וגם כו'. הג"מ דאחורי מ' מכל הצדדין כמו אחורי הגדר וכיוצא וכאן לכל הפירושים רשע הוא אם אינו מחזיר כו' תר"י:

ס"ח בצד שהפתח כו. כתב תר"י דכאן לד"ה בצד שהפתח פתוח וע' תוס' דעירובין י"ח ב' ד"ה ולא כו' ומרש"י דברכות ח' ב' נראה שמפ' ג"כ במערב כשיטתו ובערובין לא פי' כן:

כיון שאינו כו'. כמ"ש שם כדו בר כו':

או שרוכב כו'. שם ס"א א':

ס"ט ישתדל כו'. טור לא יתפלל אלא בבה"כ עם הציבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ פי' עם הציבור והוא כגי' הרי"ף והרא"ש שם ח' א' דאר"י אין תפלתו כו' שנא' ואני תפלתי כו' אימת עת רצון כו':

ואם הוא כו' שם ולימא מר כו':

וכן אם נאנס כו'. שם ו' א' תניא אבא בנימין כו':

סי"ג ודורסו ברגלו כו'. ירושלמי ר' יונה רקיק ושייף:

או כו'. תר"י:

סט"ו בבה"כ שבשדות. תוס' שם בשם ר"ח:

או כו'. כן פי' הרי"ף וכ"כ תוס' שם:

ויש כו' שם בתוס' בשם ר"י:

סט"ז ההולך כו'. פ"ג דפסחים ופ"ט דחולין:

סי"ח והוא כו'. ורבותיה אף ע"ג דבבה"כ איכא ברב עם הדרת מלך תר"י:

וי"א כו'. תר"י בשם תוס' וכ"מ שם ל' ב' מהא דר' אמי ורב אסי שם ועתוס' שם ד"ה אין כו':

ודוקא כו'. כ"כ בתשובת הרא"ש ותר"י שאף לדעת הרמב"ם מודה כה"ג וכ' תר"י דהא אפילו תפלה עצמה מבטלין כמ"ש בסוף ר"ה דר"י הוה מצלי מתלתין יומי לתלתין יומי וכן רשב"י מבטל תפלה כמ"ש בפ"ק דשבת אבל לפי' הר"י בשם תוס' אף מי שאין תורתו אומנתו:

ס"כ י"מ שיעור כו' שלא כו'. רש"י:

דהיינו ח' טפחים. א"ח וכמ"ש בפ"ק דעירובין וש"מ:

סכ"א ודבר קבוע כו'. תוס' שם וכמ"ש העובר לפני התיבה ובכמה מקומות:

ולא חשיב כו'. עספ"ב דעירובין:

אדם כו'. כמ"ש בפ' ואלו נאמרין כו' פשיטא אריכי כו' ובפ"ד דברכות בעובדא דר' ירמיה ושם לא יתפלל אחורי רבו כו' וכ"ה בהדיא בירושלמי בפ"ב דר"ה וס"ל לש"ע דכ"ש בע"ח אבל בהג"ה ס"ל דבע"ח לא:

סכ"ב ויש מי כו'. ע' זוהר:

סכ"ג ולכן כו'. תוס' ביומא כ"ד א':

אבל כו'. שנא' לא תביא תועבה כו' ועט"ז:

סכ"ד ולא לפניו כו'. במכ"ש תר"י וטור:

י"א כו'. היינו לפירש"י ותוס' שם ד"ה ולא כו' וי"מ כו':

ואע"פ כו'. די"מ הטעם שמצער לרבו שאינו יכול לפסוע ג' פסיעות וכ"ה בירושלמי ולפי זה אין חילוק מהרי"א:

אם הרחיק כו'. דרשות אחרת היא כמ"ש לענין לעבור נגד המתפללין ב"י וכן ליישב בתוך ד"א:

וכשם כו'. כ"ו א' וכן לתפלה ושם רפ"ג מן הק"ש כו' וה"ה בכולם:

ואע"פ שטוב להחמיר מכל מקום המנהג להקל – עיין בא"ר שכתב בשם הלבוש דלמעשה נכון להחמיר וכתב הא"ר דנראה דדוקא לפניו אבל לא לאחריו ולא הבנתי שהרי הלבוש בעצמו כתב אח"כ ויזהר בלאחריו שירחיק שיהיה יכול לפסוע ג' פסיעות כדי שלא יצער לרבו והיינו מלבד הד' אמות כמו שכתב הא"ז והא"ר בעצמו אח"כ ובאמת בלפניו לא ידענא טעם המחמירים בצבור אבל בלאחריו נכון להחמיר כי זה הטעם שמצער לרבו מוכח בירושלמי כמו שכתב הפר"ח והגר"א. ועכ"פ בעת קביעת מקום לכתחילה בודאי נכון ליזהר בזה. ומלבוש משמע שאפילו בלפניו טוב להחמיר ואפשר שהטעם הוא משום דהוי בזיון לרבו כשעומד באחוריו נגדו אפילו בענין זה:

(במג"א ס"ק ל') הוי כמכרו לו. נ"ב ולא שייך לא תחנם כן מבואר שם ומידו לא הוי מצי למימר דהוי פסיק רישא דלא ניחא ליה לפוטרו מעבודה רק לצרפו למנין דזה אינו דפסיק רישא הוי כמכוון גמור רק דע"י דלא ניחא ליה הו"ל כמו מלאכה שאצ"ל וזה לא שייך בשאר איסורים. אמנם לפי מה שכתבתי בחידושי במס' שבת דעת רש"י שם בדף ע"ה ע"א לחלק דפסיק רישא לא איכפת ליה הא דהוי כמכוון ורק מלאכה שאינו צריך לגופה הוא אבל אי לא ניחא ליה לא הוי כמו אינו מתכוין ומותר לר"ש אפילו בשארי איסורים היכא דליכא חיוב מיתה ועיין בחידושי הר"ן ריש פרק הנחנקין א"כ שפיר הוי מצי הר"ן למימר משום פסיק רישא דלא ניחא ליה שרי:

סעיף א' המתפלל וכו'. נ"ב דינה בתפלה אם הוי בו חיוב מה"ת כלל או הוי רק דרבנן פליגי בזה הרמב"ם וד' רמב"ן. ונלפענ"ד כעת ראיה ברורה דהוי עיקרו דאורייתא מפ"ג דסוכה (ד' ל"ח ע"ב) דקאמר שם ר' זירא לעולם כדקאמרת מעיקרא ודקשיא לך הא דאורייתא הא דרבנן הבמ"ע ביו"ט ב' דרבנן וכו'. וקשה אכתי מה פריך הרי מוכח בעירובין פ"ג דיש חילוק בדבר דהוי עיקרו דאורייתא או לא וכן במס' מקוואות גבי ירד לטבול וכו' וא"כ ה"נ אכתי מה פריך הרי לולב עכ"פ עיקרו דאורייתא דביו"ט ראשון הוי עיקרו מן התורה וכן בשאר הימים במקדש אבל תפלה הוי עיקרו דרבנן לכך אם התחילו אין מפסיקין ובע"כ מוכח דגם תפלה הו"ל עיקרו דאורייתא כדעת הרמב"ם ואתי שפיר ודו"ק:

(שם) סעיף ט"ז ההולך בדרך וכו'. נ"ב עיין במג"א ס"ק למ"ד מ"ש איתא וכו' ומה שהקשה על הר"ן ועיין בהלכות לולב סימן תרמ"ט בתשובה לק"ק הוסאטין מ"ש בישוב קושייתו בזה ובישוב דברי הרמב"ם בזה וגם הכ"מ הלכות עבדים פ"ט העיר בקושיית המג"א ע"ש בעזה"י ודו"ק. ועיין בחבורי טטו"ד מ"ז בהלכות טריפות סימן ל"ג בחבורי סימן ע"ח מ"ש שם בתשובה דרך אגב בישוב קושייתו שם ע"ש ועיין מ"ש עוד ליישבו ע"ב בס"ד ובכוונת הר"ן במה דנקט ב' טעמים וביאור הטעם למה אמרה תורה לשחררו בחבורי מילי דנזיקין על ב"ק פרק מרובה (בבא קמא דף ע"ה) ע"ש בא ריבות בעזה"י ודו"ק:

ועיין סי' צ"ד במג"א ס"ק ג':

[א] ואפילו אינן גבוהין ג' וכו'. והב"ח ונחלת צבי חולקים דאם אינן גבוה שלושה טפחים מותר כמו במקום נמוך דגם בכסא וספסל אין הטעם אלא משום גבהות עיין שם, וכן הט"ז הקשה מהא דאמרינן הנכנס לבקר חולה לא ישב על גבי מטה וכו' ועל מקום גבוה וכו', ואי שם אפילו פחות משלושה הוי כגבהות שיושב בכסא לפני השכינה אם כן היה לו לפרש גם כאן לענין עמידה שהטעם משום גבהות, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשיא מידי דסבירא ליה דבישיבה יש גבהות על כסא קטן אבל לא בעמידה, ועוד דבש"ס באמת אפשר לפרש כן דנקט טעם גבהות אכולה, וכן במהרי"ל הלכות תפילה משמע לי דאסור. ועוד הא כתב בדרישה הטעם דאסור בכלי משום חציצה בינו ובין הקרקע ואם כן ודאי אף בפחות משלושה אסור וכן כתב הלבוש לקמן סימן צ"ח, גם הב"ח שחולק לקמן על דין דחציצה מכל מקום הוא מסיק שמצוה לדקדק שלא יהא דבר חוצץ עיין שם. ומה שהאריך בזה הט"ז על בית יוסף שם לא ירדתי לסוף דעתו דבאמת הפירוש כן בבית יוסף למעיין. ונראה דמה שאמר הלבוש סוף סעיף זה דמותר בשליח ציבור היינו במקום גבוה, אבל על גבי כלי אף בשליח ציבור אסור מטעמים הנזכרים. ומקום גבוה דמותר בשליח ציבור נראה דאף בגבוה עשרה מותר וכן משמע בכלבו:

[ב] ובשאר אילנות וכו'. דוקא בתפילה, אבל בקריאת שמע שאין צריך כוונה רק פסוק ראשון אפילו בעל הבית אין צריך לירד, ועיין לעיל סוף סימן ס"ג:

[ג] שתים עשרה חלונות וכו'. ונראה שאין צריך שיהא כולם לקבל ירושלים, גם לפי הטעם מבואר של כל הצדדים יהיו פתוחים, לחם חמודות סוף פרק אין עומדין. כתב פסקי תוס' מנהגים דיש ליזהר לכתחילה להתפלל בבית שיש בו חלונות לצד מזרח כדי לישא עיניו בכל פעם שמזכיר השם נגד חלונות ואם אי אפשר ליזהר בכך יתפלל על כל פנים בבית שיש בו חלונות בצפון או דרום כדי שיוכל לצדד לישא עיניו למעלה, עד כאן, ועיין לקמן סימן צ"ח:

[ד] מפני שכשהוא וכו'. ולפי זה אף בשדה שאין עובר ושב אסור כתירוץ ראשון דתוס' סוף פרק אין עומדין [ל"ד ע"ב ד"ה חציף]. אבל ראיתי באגודה שפסק כתירוץ שני דתוס' דבשדה שאין עובר ושב מותר, וכדאי לסמוך עליו. כתב הלבוש אף על גב דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה שאני התם שהיה הר המוריה שנכנע לבו משום עקידתו, עד כאן. צריך לומר שפירש כן דברי תוס' שם, אבל הב"ח פירש דהר המוריה נקרא בשם שדה אבל באמת היה מוקף מחיצות. עוד פירש דהיה מתפלל בין אילנות ולזה אמר לשוח לשון שיחים אילנות:

[ה] ומפני וכו'. אף בתרי וכשרי וחורבא חדתי שאין חשש זונה ומפולת אפילו הכי אסור משום מזיקין דבמקומן חיישינן, ברכות דף ג' ופירשו תוס' דוקא כשידוע שרגילין שם מזיקין, אבל בסתם אין חשש מזיקין בתרי עיין שם. ואבוקה כשנים וירח כשלושה. ונראה מש"ס שם דהוא הדין בלא תפילה אסור ליכנס אלא דרבותא קא משמע לן הפוסקים דאף לתפילה אסור:

[ו] אם אינו מחזיר וכו'. מותר להתפלל שם בשעת הדחק (לבוש), וכתב מלבושי יום טוב זה דלא ככל המפרשים דלרש"י בכהאי גוונא ודאי שרי לכתחילה דהיינו הא דאמרינן מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, ולר"י נראה גם כן דלא מיתסר בכהאי גוונא כיון שאין אחוריו אחורי בית הכנסת ומתפלל לצד שציבור מתפלל בה, עד כאן. ותימא הא בלחם חמודות דף ה' כתב עליו שדבריו נכונים, צריך לומר דהא דאמרינן בש"ס לית לן בה, היינו דלא נקרא רשע אבל באמת טוב יותר שנכנס לבית הכנסת, ולפי זה הוא הדין בצדדין אף שהפך פניו לבית הכנסת או למזרח, ואם כן דמי זה למי שיתפלל בבית ואינו נכנס לבית הכנסת. והנה הבית יוסף כתב בשם הגהות מיימוני וסמ"ק זה לשונו יש להחמיר כדברי שניהם ואם כן העומדים חוץ לבית הכנסת למזרח או למערב אל יהפך פניו למזרח או למערב דאם כן הוי כדו בר לאחד מן הפירושים אלא או יהפוך פניו לצפון או לדרום, עד כאן. ותמהו בתמיה גדולה וקיימו הב"ח ולחם חמודות ונחלת צבי דהא לשני הפירושים לא הוי כדו בר אם עומד למערב ופניו למזרח עיין שם. ועד שריבתה התמיה לגדולים הנזכרים לעיל יגעתי ומצאתי תודה לאל כי בהגהות סמ"ק סוף סימן י"ב כתב קודם זה זה לשונו, אחורי בית הכנסת לפי שאנו עושין פתח בית הכנסת במערב, ולאותן המתפללין נגד המערב הוי איפכא עד כאן לשונו, ואחר כך כתב דברים הנזכרים לעיל. ואם כן נראה לעניות דעתי ברור ופשוט דמה שכתב ואם כן העומדים חוץ לבית הכנסת למזרח או למערב קאי למעלה והיינו לדידן שאנו מתפללין למזרח אם עומד אחורי מזרח דלא יהפוך פניו למזרח כחומרי שני הפירושים, וכן לאותן המתפללין במערב או מעומד אחורי מערב אל יהפך פניו למזרח או למערב, אבל אם עומד במערב ופניו למזרח מודה דמותר, ואין ספק שכן הפירוש בהגהות מיימניות וכעת אינו בידי, וכן מצאתי מבואר באגודה פרק עושין פסין:

[ז] בשאר צדדים וכו'. עיין לעיל דהוא הדין אם הופך פניו למזרח וצדו הוא לכותל בית הכנסת אין לחוש, אבל במזרח ומערב אף על פי שהופך פניו לצדו או לדרום יש להסתפק וכו' ויש להחמיר, לבוש. כתב לחם חמודות לא ידעתי למה לא יסמוך על דברי רב האי שהביא בית יוסף שהתיר בהדיא, עד כאן. ונראה לעניות דעתי דמסופק במה שכתב בית יוסף בשם הגהות מיימוני דיש מפרשים אף לצדדין אסור ואף שדחאו בית יוסף בשתי ידים ראיתי בבדק הבית שלו שמחק הדחיה עיין שם, ועוד דרב האי מיירי בעזרות שבצד המזרח וסבירא ליה להקל בזה:

[ח] אבל אם הוא מתפלל וכו'. כתב שיירי כנסת הגדולה ראיתי בקוטנטיניה קהילות רבות עזרותיהם לצד מזרח ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחית שבבית הכנסת ונראה דסבירא ליה דעזרה הוי כמו בית, עד כאן. ומרב האי שבבית יוסף לא משמע הכי ואולי סבירא ליה לרב האי דגם בבית אסור ולא קיימא לן כוותיה אלא שהבית יוסף לא כתבן במחלוקת. ומה שכתב הלבוש או בחצר וכו' כן מבואר בבית יוסף דוקא כשעומד ברחבה ופנוי מכל סביביו הוא דאסור ולכן תמיהני על מגן אברהם שכתב דבחצר בית הכנסת אסור. ואפשר דסבירא ליה דדוקא חצר שאין מיוחד לבית הכנסת מותר אבל לא משמע הכי בבית יוסף ולבוש, וכן מסתבר דדמי לעזרה גם אם תיקשי מנא ליה הא:

[ט] שאינו ניכר וכו'. ומכל מקום אם כותל מערבי שבבית שהוא כותל מזרחי של בית הכנסת נמשכת שיוצא קצת ממנה ופונה למקום אחר ואינו פונה לכותל בית הכנסת אני נזהר להתפלל כנגד אותו מקום שמושכת לצד חוץ, שיירי כנסת הגדולה:

[י] עם הציבור וכו'. אפילו היו בהם חוטאים רמב"ם פרק ח' מהלכות תפילה. וכתב בספר חסידים סימן תשע"ב לא ישב בתפילה עם אדם רשע מפני שמהרהר הרהורים רעים, והשכינה מתרחק ממנו ועיין עוד בסימן תשע"ג, אבל בשל"ה דף רמ"ט כתב דאם הצדיק מתפלל בכוונה לא בשביל הרשע ימאס. ודע שאף שיש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבית הכנסת וכן משמע בכנסת הגדולה בשם הרמב"ם וכן משמע בסעיף י"ח גבי קדושת בית המדרש מיהו כשרואין שיש בבית הכנסת ברוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא קריאת התורה ולא תפילה, כתב תשובת רדב"ז סימן י"ח דעדיף להתפלל בעשרה בביתו, ומה שכתב השולחן ערוך ואם הוא אונס וכו' פירוש שתש כוחו אפילו אינו חולה, ודוקא אם טריחא ליה לאסוף עשרה. כתב בתשובת בית יעקב סימן ע' דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבית הכנסת משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון ולעשירים יש לקנוס יותר, עד כאן. אף שראייתו מסימן ק"ח סעיף ח' יש לדחות דשם עובר זמן תפילה מכל מקום חזינן דלא נבטל דבר מצוה משום ממון וזה נמי מצוה הוא והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ובפרט לבעל תורה אף שעוסק בלימוד מכל מקום איכא חשדא וחילול השם כמו שמבואר בסעיף י"ח. כתב מגן אברהם משמע בעבודה זרה דף ד' אם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין, ועיין לקמן סוף סימן רל"ו. עוד כתב בימות הקיץ שהציבור מאחרים תפילת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמו שמבואר בסימן פ"ט סעיף ו' וסימן רל"ה, לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה:

[יא] אבל בלא שעה עוברת וכו'. הב"ח ועולת תמיד הביאו לשון רבינו יונה אם רואה ששעה עוברת דאם ילך לביתו להתפלל שם איכא לחוש ששעה עוברת בשעת הליכה שרי ולכך פסקו דאם יש זמן לילך לביתו ילך לביתו דוקא. ותמיהני דלשון רבינו יונה פרק תפילת השחר אינו כן אלא זה לשונו, אם רואה ששעה עוברת ואין מתפללין מתפלל בפני עצמו עד כאן לשונו. משמע דאף שאפשר לילך לביתו מכל מקום מתפלל בבית הכנסת דכיון ששעה עוברת אין צריך להמתין על הציבור אפילו בבית הכנסת וכן כתב מגן אברהם וכן משמע בבית יוסף ולבוש. ובביתו אפשר דמותר אף אם אין שעה עוברת אלא דבריב"ש סימן ע"ה איתא שלא היה יוצא להקדים תפילתו לתפילת ציבור:

[יב] נקרא שכן רע וכו'. משמע אפילו אין מנין בבית הכנסת דהא סתמא קתני מי שיש לו בית הכנסת. ועוד ראיה שהרי דניאל התפלל ביחיד מכל מקום התפלל במקום רנה ותפילה כן כתב מטה משה דף ל"ז, ולכאורה מדניאל לא נלמד דנקרא שכן רע אם אינו הולך לבית הכנסת, וצריך לומר דאינו מביא מדניאל אלא שיש חיוב אף ליחיד להתפלל בבית הכנסת. וטעמא דנקרא שכן רע כתב הפרישה שכן רע לבריות הדרים עמו בעיר כיון שגורם שאין השכינה שורה עליהם, ולכך נקרא גם להקב"ה שכן רע על דרך משנאך ה' אשנא. גם יש לומר ששכן רע אינו נהנה בשכונת חבירו כן הוא מראה שאינו נהנה שיגור השכינה אתו. איתא בפרק הפועלים [בבא מציעא דף ק"ז ע"א] דאם יש שני בתי כנסיות מצוה לילך לרחוקה דשכר פסיעות יש לו:

[יג] מצוה לרוץ וכו'. מספר יראה לרבינו יונה משמע דוקא סמוך לבית הכנסת מצוה לרוץ, וכתב הפרישה דהכי מסתבר דקודם לכן אין נראה שמתכוון לשם מצוה בית הכנסת, ושיירי כנסת הגדולה בשם שתי ידות פירש שבכל הדרך יש לו לרוץ ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר יותר. כתב עבודת הקודש דבבית הכנסת עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה ויראה:

[יד] אבל כשיוצא וכו'. כתב בעל עין יעקב ואם דעתו לחזור וליכנס מותר לרוץ, וכן כתב של"ה דף ע"ד ומגן אברהם ודלא כמעדני מלך דף ה'. עוד כתב של"ה ומבית הכנסת לבית המדרש מצוה לרוץ:

[טו] אסור וכו'. שנראה שהיתה ישיבתו כמשא ורץ מפני שקץ בה:

[טז] מותר וכו'. הב"ח פירש דברי הלבוש דלאו בתפילת שמונה עשרה קאמר דבתפילת שמונה עשרה ודאי אסור לרוק אלא מיושב קאמר, עד כאן. ולעניות דעתי דהיינו שכתב הלבוש ולא יוכל להתפלל כהוגן שזה מותר אפילו בתפילת שמונה עשרה כדלקמן סימן צ"ז סעיף ב':

[יז] עם היה וכו'. שאפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם גם מאריכין ימיו ושנותיו, פירש רבינו יונה כל אחד מעשרה נוטל שכר כל הבאים אחריהם, אבל בעשרה הראשונים עצמן אין דין קדימה לאחד על חבירו, אבל מעדני מלך דף ג' פירש דאף בעשרה עצמן כל הקודם זכה שראשון נוטל שכר התשעה וכל הבאים אחריהם והשני נוטל שכר השמונה והבאים אחריהם, ועל דרך זה כל העשרה. איתא בפרק שלושה שאכלו [דף מ"ז ע"ב] דמותר לשחרר עבדו להשלימו לעשרה, ומה שתמה מגן אברהם על הר"ן עיין בחידושי רשב"א פרק השולח [גיטין דף ל"ח ע"ב] ויתיישב:

[יח] חייב חבירו. משמע שראוי להחמיר אף שבא בסוף שידע שלא יוכל לסיים עמהם תפילתו וכן משמע בלחם חמודות:

[יט] עד מיל וכו'. עיין לקמן סימן צ"ב סעיף ד' יתבאר זה ונראה דלצדדין כמלאחריו דמי וכן כתב בספר ברכת אברהם דף מ', גם נראה לי ראיה מסימן ע"ט בצואה מצדדיו:

[כ] שמכל שכן וכו'. כתב לחם חמודות דף י"ד יראה לי שכן גם ההולך בדרך לא החמירו בחזרות אלא אם אין מעכבו בכהאי גוונא דכיון דלא ישכים איתא ליה במכל שכן ואפילו הכי דוקא אם יכול וכו', וכן הדין בנטילה לקמן סימן צ"ב דוקא אם יכול וכו'. כתב מגן אברהם ואם תאמר הא אמרינן דף י' דאם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו דהוה ליה לבטוח בשם ה', ויש לומר דהתם כשהלך בעירו לאיזה עסקים אבל יוצא בדרך לא הטריחו כל כך, עד כאן. עוד נראה לי דלא מיקרי רשות אלא כשהלך לטייל כדלקמן סוף סימן רמ"ח, אבל לסחורה וכיוצא בו הוא מצוה אלא דצריכין ליישב דהוה ליה לבטוח בשם ה' על הולך לטייל:

[כא] לא ירגיל וכו'. רק לפרקים ביחידים וכו', (לבוש), כתב מלבושי יום טוב לדבריו דברי הרא"ש שבתשובת כל טעם בפני עצמו מספיק ודו"ק, עד כאן לשונו. ולכאורה קשיא דגם בדברי רמ"א צריך לומר כן שכתב נמי כלבוש, ועיינתי בלחם חמודות דף ה' וכתב באמת הכי על רמ"א עיין שם באריכות דנראה דעתו דמי שתורתו אומנתו ואינו מבטל יכול להתפלל תמיד בביתו. ולעניות דעתי דעת רמ"א ולבוש דבזמן הש"ס היה הרבה שתורתן אומנתן ואם כן דנו אותן לכף זכות אף שהיה מתפללין בביתן, אבל עתה שאין אפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה שתורתו אומנתו חיישינן שלא ידונו אותו לכף זכות שהמון העם לא ידעו בכך ולכן לא ירגיל בכך והשתא שפיר הוצרך הרא"ש לכל הטעמים ודו"ק:

[כב] גם בבית הכנסת שקבוע וכו'. בירושלמי מבואר דגם כשפעמים אינו יכול לילך לבית הכנסת שמתפלל בביתו צריך ליחד מקום וכן כתב מעדני מלך. נראה לי תוך ארבע אמות חשוב מקום אחד דאי אפשר לצמצם:

[כג] יכנס וכו'. בירושלמי יכנס אדם לפנים משני דלתות, ופירש הב"ח דכל בית הכנסת צריך שיעשו עזרה לפני בית הכנסת כדי שיכנס לפנים משני דלתות דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל. ועולת שבת והפרישה כתבו על דרך הסוד נראה לי שרמזו שיכוין שתכנס תפילתו לפנים מהשתי שמות הנקראים דלתות וזהו שישהא עצמו בהתבודדת ותכנס ותגיע התפילה שמה:

[כד] חוצץ וכו'. וטעמא שמסתכל ביה ומבטל כוונתו. לבוש לקמן סימן צ"ח, כתב הטעם דומיא דקרבן דפסול חציצה, ולפי זה אפילו בדבר קטן יהא הפסק ויש ליישב:

[כה] דבר קטן לא חשיב וכו'. בבית יוסף בשם אבודרהם מייתי ראיה לזה שאם כן האיך מתפללין בבית הכנסת לפני הספסלין שיושבין בהן, עד כאן. והא דספסלין שלנו שגבוהין עשרה ורחבו ארבע צריך לומר דחשבינן להו לדבר קבע כמו ארון ותיבה, אך צריך עיון בשטענדר ועיין במגן אברהם וט"ז. וספסל שבבית מיקרי אינו קבוע והוי חציצה וכן כתב באגודה, ולשון הרוקח מטה וכסא ושולחן שאינן קבוע מפסיק, עד כאן. וזה אשתמיט לט"ז עיין שם. ודין מטה דידן המיוחד לשכיבה כתב בית יוסף דאינו חוצץ, והב"ח וט"ז ונחלת צבי חולקין דמפסיק והביא ראיות, אבל המעיין יראה שיש לדחותם בקל ואין להאריך. ונראה לי לחלק דבמטה הרגיל לעמוד תמיד במקום אחד אינו חוצץ, לאפוקי מטה המטלטלים אותה ממקום למקום. כתב הט"ז אם אי אפשר בקלות להתפלל בענין אחר כגון שמתפללין בעשרה באיזה חדר ואי אפשר לכל אדם לעמוד בלי חציצה אין ליכנס לחדר אחר עבור זה דלית בחציצה איסור אלא למצוה מן המובחר, ומכל מקום יעלים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ:

[כו] ואדם אינו חוצץ וכו'. בבית יוסף מביא ראיה מדקאמר הש"ס לא יתפלל אדם אחורי רבו אלמא אחורי אדם אחר לית לן בה, וכתב הב"ח דאיכא למידחי דאחורי רבו איכא איסורא, אבל אחורי אדם אחר ליכא איסורא, מיהו איכא ליזהר לכתחילה משום חציצה, עד כאן. וצריך לומר שזה דעת יש אומרים דאדם חוצץ אבל תימא האיך מתרץ לש"ס דף כ"ז דקאמר ר' ירמיה הוי מצלי אחורי דרב משום תלמיד חבר הוי הרי דאפילו לכתחילה היה מצלי אחורי אדם. לכן נראה לי ליישב דסבירא ליה דלאו אחורי ממש קאמר אלא רצה לומר סמוך לרבו ומשום לאחורי רבו שאינו עומד אצל רבו בשוה לו והיינו דפירש רש"י שם לא כנגד רבו אצל רבו ומראה כאילו הם שוים ולא אחורי רבו דכמו יוהרא הוא דלכאורה אחוריו ממש לאו יוהרא הוא אלא פירושו שעומד נמי אצל רבו רק שאינו עומד בשוה לו אלא משוך לאחוריו שזה על כל פנים נמי יוהרא דמכל מקום עומד בצדו אבל אחוריו ממש לעולם הוי חציצה, ותוס' שם לא הבינו כן פירש רש"י ולכן כתבו עליו ויש אומרים שנראה כמשתחוה לרבו, עד כאן. ולעניות דעתי יפה כיוון רש"י ז"ל שלא פירש כן, שאין פירוש אחוריו ממש אלא כדאמרן:

[כז] או כותל וכו'. לכן אין לצייר ציורין בכותל בית הכנסת נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. כתב הט"ז לא ידעתי למה הוצרך להזהיר על דברי תיפלות בבית הכנסת הא אפילו בביתו אסור, עד כאן. ויש לומר משום דאיתא ביו"ד סימן קמ"א דבשל רבים ליכא חשדא, מיהו יש לחלק עיין שם:

[כח] בצד רבו וכו'. פירש לחם חמודות דף ל"א רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו, עד כאן, וטעמא שמראה שהוא שוה לרבו ואחורי רבו מיחזי כיוהרא או כמשתחווה לרבו. וכתב רדב"ז סימן ק"ו אנו אוסרים להתפלל כנגד המראה אפילו עיניו סתומות שלא יאמרו דמשתחוה לבבואה שלו תשובת רדב"ז סימן ק"ו ועיין שם מדינים אלו:

[כט] אין לחוש וכו'. וכן המנהג וטוב להחמיר (לבוש) ומשמע דוקא לפני רבו טוב להחמיר:

[ל] ד' אמות וכו'. משמע דאם אחוריו לרבו שרי ובלבוש מביא שני דעות בזה וקשה ביו"ד סימן רמ"ב סתם להחמיר וכן פסק הב"ח:

[לא] לא אחורי רבו וכו'. כתב בית יוסף משמע ליה דלהתפלל ואחוריו לרבו אפילו תלמיד חבר אסור דביזוי גדול הוא, עד כאן. כתב הלבוש אם יזדמן מקום התלמיד אחורי רבו יזהר שירחיק ממנו כדי שיוכל רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו דאם לא כן יצער לרבו שיצטרך להמתין לו, עד כאן. פירוש ג' פסיעות וד' אמות כדלקמן סוף סימן ק"ב:

[לב] עומד בתפילה וכו'. עיין באליהו זוטא ובלחם חמודות, ועיין לעיל סימן ע"ח וסימן צ"ב סעיף ג':

הציבור. אם קראו לו למול לכאורה דבר פשוט דנדחה מצוה דרבנן. אך בתשו' בית יהודא סי' מ"ח העלה כיון דאין החיוב עליו כ"א על אבי הבן פשיטא ליה דיעסוק בתפלה עם הציבור. ומכ"ש לשמוע מקרא מגילה קודם למילת בנו של אדם אחר ע"ש:

א) [סעיף א'] המתפלל לא יעמור וכו' מפורש בברייתא לפי שאין גבהות לפני המקום כלומר שצריך להראות עצמו שפל ברך ומוכנע וכדתנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, פר"ח אות א' וכתב הלבוש דהמשפיל עצמו ומכניעה תפילתו מקובלת יותר, וכתב בס"ח סי' תשע"ג דאדם המתפלל ונפלה בלבו שמחת אהבת ה' פתאום רע כי ה' חפץ לעשות רצונו וזהו שנאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים וכתיב אז תתענג על ה' וכו' יעו"ש:

ב) שם, הגהה ואפי' אינן גבוהין ג' ב"י בשם מהרי"א והטעם כתב ב"י בשם מהרי"א לפי שיש לחוש לטירדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוין בתפילתו אבל הפרישה אות א' כתב דבפחות מג' טפחים לא שייך בעיתותא בתפלה אלא ה"ק לא ע"ג מטה או שום כלי אפי' בפחות מג' משום חציצה דבעינן תפלה דומיא דעבודה ובעבודה אם היה כלי בינו ובין הקרקע היה חציצה וכמ"ש הטור לקמן סי' צ"ח ואח"כ אמר דאפי' על מקום גבוה אפי' הוא קרקע עולם דלא שייך חציצה אסור וזה אינו אסור אלא גבוה ג' אבל בפחות מג' ארעא סמיכתא היא ולא שייך ביה גבהות יעו"ש, ועיין באות שאח"ז ולקמן סי' צ"ח בס"ד אות כ"ו:

ג) שם בהגהה, ואפי' אינן גבוהין ג' וכו' וכ"כ הלבוש סו"ב במק"ח אות א' אבל הב"ח כתב דע"ג מטה וכסא וספסל נמי אינו אסור בגבוה אלא ג' טפחים אבל פחות מג"ט שרי וכתב והכי נקטינן וכ"פ בש"ע ודלא כהרב בהגהה יעו"ש, וכ"נ דעת הט"ז סק"א, אמנם המאמ"ר אות א' חלק על הב"ח וכתב דאין להקל כלל ומ"ש הב"ח וכ"פ בש"ע כתב עליו דאין שום גילוי לזה ושפיר י"ל דמרן ז"ל מודה לדברי מהרי"א דבב"י לא נחלק עליו ובש"ע סעי' א' לא העתיק רק לשון התוספתא ובסעי' ב' כתב שיעור מקום גבוה שאמרו ג"ט וכו' ומשמע דלא קאי הך שיעורא דג"ט אלא ממקום גבוה ובדברי מהרי"א ז"ל וכו' יעו"ש ועי"ש עיד שכתב דגם דברי הרמב"ם יש לפרשם כדברי מהרי"א ודברי הט"ז אינם מוכרחים יעו"ש, וכ"נ דעת הל"ח בפ"ק דברכות אות נ"ז לאסור במטה וכסא וספסל אפי' בפחות מג"ט יעו"ש וכן דעת א"ר או' א' וכתב שכ"מ במהרי"ל ה' תפלה יעו"ש, וכן דעת ח"א כלל כ"ב או' ד' ש"ץ דק"ט ע"א, סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ך' ועיין עוד לקמן סי' צ"ח או' כ"ו:

ג) שם, ואפי' אינם גבוהין ג', מי שאינו רגיל בשואיקיס אסור להתפלל בהם דמטריד שמא יפול, פר"ח או' א', י"א בהגב"י וכן יש ליזהר שלא לעמוד על דבר שיחליק משום דמטריד שבא יפול ואפי' על לוח שמתנדנד באופן דמטריד ביה וכן אם לובש, קבקא"ב דמטריד למי שאינו רגיל בו וכן כיוצא בזה בן א"ח ז"ל פ' יתרו או' ג':

ד) שם, ולא ע"ג מקום גבוה, וכן לא יעמוד ע"ג כרים ויתפלל מפני שנראה כמתגאה, לבוש סי' תרי"ט ססעי' א' והביאו המ"א סי' תרי"ד סק"ג וכתב שם המחה"ש דאפי' אין גבוהין ג"ט נראה כמתגאה יעו"ש, וכן יש ליזהר שלא לעמוד על שום דבר דמחזי כגאוה אבל על עשבים ששוטחין בבה"כ וכייצא בו ועל מחצלת מותר, ח"א שם:

ה) מה שמתפללין על הסופ"א והוא מיטות העשיות מעץ או מאבן החולקות את חצי הבית כמין אצטבא וקבועות בקרקע ובכותל נראה דכקרקע דמו ואין דינם כמיטה לענין שלא להניח תחתיהם אוכלים וכן לענין אבל שלא ישב אלא בקרקע אמנם כשמתקבצים לבית להתפלל וכולם או רובם למטה נראה דלאו שפיר עבדי היחידים העומדים למעלה אם לא במקום דאי אפשר, הלק"ט ח"ב סי' קכ"ב, והביאו י"א בהגה"ט וכתב עליו ואיני רואה שום חשש בזה וכן ראיתי לכמה גדולים שלא חששו לזה עכ"ד, והביאו בי"ע שם או' כ"א וכתב וכן עיקר:

ו) שם, ולא ע"ג מקום גבוה, ואם עבר והתפלל ע"ג מקום גבוה א"צ לחזור ולהתפלל, מש"ז או' א' בשם הרמב"ם ז"ל ה"ת דין א' ודין ו' וז' יעו"ש וכ"כ ח"ע בריש הסי':

ז) שם, אח"כ היה זקן וכו' שקשה לו לירד מעל המטה מ"א סק"ב, והיינו שעומד ע"ג המטה, ואפשר נמי שקשה לעמוד בלא כר על הארץ, ומיהו אם א"א לעמוד רשאי להתפלל מיושב או שוכב על המטה, פרמ"ג א"א אות ב' ועיין לקמן סי' צ"ד סעי' ו' וט' ובדברינו לשם בס"ד:

ח) שם, או שהיה כוונתו להשמיע לציבור, וכ"ז בין בחולה וזקן או בש"ץ שצריך להשמיע לצבור מותר אפי' ע"ג מטה כסא וספסל כמ"ש בב"י ואפי' לדברי הפרישה שהבאנו לעיל אות ב' שכתב טעם האיסור ע"ג מטה כסא וספסל משום חציצה י"ל היינו דוקא במקום שאפשר אבל במקום דוחק ואונס מותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ת דין א' ועיין א"ר אות א':

ט) שם, אא"כ היה זקן וכו' ומשמע דאפי' אם הוא גבוה י"ט או יותר מותר כפי מה שיהיה הענין:

י) [סעיף ב'] שיעור מקום גבוה שאמרו ג"ט, וטעמא משים דכל פחות מ"ג כארעא סמיכתא הוא ושרי, ב"י, לבוש.

יא) שם, היה גבוה שלשה ויש בו ד"א על ד"א וכו' ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה אעפ"י שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול ג"כ מותר וכמו שפסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רפ"ו סעי' י"ל ואע"ג דהרא"ש ז"ל שם ס"ל דדוקא צריך להיות ד"א על ד"א כמ"ש בב"י שם ובש"ך ס"ק כ"ג י"ל דהכא מודה רק צ"ל בצד שהוא עומד בו להתפלל שיעור כדי שיכול לעשות בו ג' פסיעות, ועיין לקמן סי' קכ"ג סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

יב) שם, וכן אם היה מוקף מחיצות וכו' מסתמא משמע דבעינן מחיצות שיש בהם שיעור דהיינו י"ט:

יג) שם, וכן אם היה מוקף מחיצות וכו' משמע דבעינן שיהיה מוקף מחיצות מד' רוחות וכ"ה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ת דין ז' שכתב מוקף מחיצות מכל רוחותיו, וכ"מ בב"י סי' שמ"ה ד"ה רה"י ובב"ח שם דלשון מוקף מחיצות הוא מד' רוחות יעו"ש, אמנם הרב בן א"ח ז"ל פ' יתרו אות ג' כתב מוקף ג' מחיצות וכ"ד השת"ז אות ד' ועי"ש בשושנת המלך שבגליון השת"ז. ולע"ד נראה דאין להקל בג' מחיצות לבד בלא צורת פתח בד' כ"א ביש איזה אונס שצריך להתפלל באותו מקום:

יד) שם אעפ"י שאין בו ד' על ד' וכו' אבל אם אין רחב ד"א ואין מוקף מחיצות אסור לשמש וכדומה לעמוד שם להתפלל ומיהו י"ל כיון דבמקום השמש שם הוא ליכא גבהות, פרמ"ג א"א אות ג' יעו"ש, ועיין בסעי' ג':

טו) שם, מותר להתפלל בו וכו' מיהו הראב"ד על הרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ת דין ז' כתב דבכל זה אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ויתפלל יעו"ש, ואע"ג דמרן ז"ל שם בכ"מ כתב דאפי' אם יכול לירד א"צ לירד מ"מ המחמיר לירד כדי לצאת אליבא דכ"ע תע"ב:

טז) [סעיף ג'] והטעם שנשתנה הזית וכו' ה"ה התאנה כמבואר בב"י אלא דחדא מנייהו נקט, וכ"כ הלב"ש:

טוב) שם, ולפיכך אמרו שיתפללו שם נראה דעכשיו אין מקפידין בזה וכמ"ש לקמן סי' ק"י וסי' קצ"א סעי' ב' ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ג אות ל"א:

חי) שם, ובעה"ב אפי' מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל וכו' אבל בק"ש שא"צ כוונה רק בפסוק ראשון אפי' בעה"ב א"צ לירד כמ"ש לעיל סי' ס"ג סעי' ז' וכ"כ א"ר אות ב' ועיין בדברינו לשם אות ל':

יט) [סעיף ד'] צריך לפתות פתחים וכו' כתב מרן ז"ל בכ"מ פ"ה מה"ת דין ו' בשם תשובת הרמב"ם ז"ל שבתי כנסיות ומקומות המיוחדים לתפילת הצבור אין להצריך בהם חלונות ומ"ש אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות היינו ביחיד המתפלל בביתו כמו שהיה עושה דניאל עכ"ל, אמנם לפי דברי הזוה"ק פ' פקודי דף רנ"א ע"א גם לבה"כ צריך חלונות שכתב וז"ל אלין חלונות ואלין חרכים קיימי כלהו לאחדא כל צלותין דסלקין מתתא לעילא ולאשגחא בהו לאעלא לון קמי קב"ה, ועל דא כל בה"כ דלית ביה חלונות לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות דהא בה"כ דלתתא לקבל בה"כ דלעילא, בה"כ דלעילא אית ביה חלונות כמה דאמרן, הכי נמי לתתא לעילא כנסת הגדולה אית ביה תריסר חלונות עלאין הכי נמי להאי בה"כ תתאה וכלא קיימאן דא לקבל דא בגין דעלמין קיימין אלין כגוונה דאלין וקב"ה סליק יקריה בכלא עכ"ל, וכ"נ דעת מרן כאן בש"ע מדכתב סתמא ועוד ממ"ש אח"כ וטוב שיהיו בבה"כ י"ב חלינות דמשמע דבתחלה קאמר צריך לפתוח פתחים וכו' בכל מקום שיתפלל בין בבית בין בבה"כ וגם משמע כמה חלונות שירצה יפתח יהיה מה שיהיה ואח"כ כתב וטוב שיהיו בבה"כ י"ב חלונות דהיינו שיעשה בבה"כ בדקדוק כמ"ש בזוה"ק, וכך הם דברי הלבוש כיעו"ש ועיין נו"ש אות ג' ומ"ש עליו היפ"ל אות ד' ודו"ק.

ך) שם צריך לפתוח פתחים או חלונות וכו' רש"י פי' שהחלונות גורמין שיכוין לבו שיסתכל כלפי שמים ולבו נכנע וכתב הטור ולפ"ז צריך שיהיו פתוחים לאותו רוח שיתפלל והביאו ב"י וכתב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה"ת וצריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלם כדי להתפלל כנגדן ותלמידי ה"ר יונה כתבו אפשר לומר שהטעם הוא מפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי והביאו ב"י יעו"ש, ועוד עיין לקמן סי' צ"ה אות ח' אמנם לפי מ"ש באות הקודם בשם הזוה"ק הוא לא מפני ישוב הדעת ולא מפני ההסתכלות אלא הטעם בסוד. ונ"מ דאפילו סומא צריך להתפלל בבה"כ שיש בו חלונות ועוד עיין בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ט ע"ב בר"מ שכתב וז"ל וההוא בי כנישתא ליהוי ביה חלונות דכתיב וכוין פתיחן כגיונא דלעילא וע"ד משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, וא"ת אפי' בחקלא בגין דרוחא להוי סליק, לאו הכי דהא אנן צריכין בית וליכא, לאשתכחא בית לתתא כגוונא דבית עלאה לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה, ותו דההוא צלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישר לירושלם וכו' יעו"ש משמע דגם לדעת הזוהר בעינן חלונות כנגד ירושלם:

כא) שם כדי להתפלל כנגדן, וא"כ פה עיר קדשנו ירושת"ו שיש מתפללין לצד מזרח ויש לצד צפון וכו' כדי לכוין עמידתם נגד בית המקדש צריך לעשות החלונות בצד ההוא שמתפללין כנגדו אם במזרח עושין במזרח ואם בצפון עושין בצפון וכו':

כב) שם וטוב שיהיו בבהכ"נ י"ב חלונות, כתב ל"ח ס"פ אין עומדין נראה ודאי שאלו א"צ שיהיו כולם נגד ירושלם וגם לפי הטעם מבואר שלכל הצדדין יהו פתוחין, והביאו א"ר אות ג' והסו"ב במק"ח אות א' כתב דאלו הי"ב חלונות הם כנגד י"ב צרופי הוי"ה וטוב שיהיו ג' בכל צד עכ"ד.. וכ"כ העט"ז אות ג' שזקינו הגאון היה לו בהכ"נ בק"ק ווינא ובנה בה י"ב חלונות ג' מכל צד, וכ"כ החס"ל אות ב':

כג) אם אין לו בית שיש בו חלון כ"א בית אפל ובקעה בית אפל עדיף דבקעה חציף הוה, פרמ"ג א"א אות ד':

כד) בליל יוה"כ תפלת ערבית אין לסגור החלונות בבהכ"נ בדפין מטעם לקבל ירושלם, מש"ז סוף אות ב':

כה) בזוה"ק פ' ויקהל משמע דלא יעמוד נגד חלון הפתוחה ויתפלל רק שיהא חתום בזכוכית או יעמוד קצת רחוק מהחלון, נז"ש הגרע"א, ונוהגים לבנות החלונות שבבהכ"נ גבוה למעלה מקומת כל אדם, ח"ס חאו"ח סי' כ"ז פת"ע סוף אות ז':

כו) [סעיף ה'] לא יתפלל במקום פרוץ וכו' דאמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא ופי' רש"י בבקתא בבקעה שכשהוא במקים צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר עכ"ל והקשו התוספות והא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ותירצי דהתם מיירי בהר המוריה כדאמרינן בפסחים (דפ"ח) לא כיצחק שקראו שדה וכו' א"נ בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים עכ"ל ור"ל דאינו נקרא חציף אלא א"כ מתפלל בבקעה שעוברים שם בני אדם והולכי דרכים שמחמת זה אינה חלה עליו אימת מלך אבל אם מתפלל בבקעה שאין עוברים שם בני אדם גם שם חלה עליו אימת מלך ואינו נקרא חצוף, ועיין ב"י שהקשה על תירוץ זה של התו' ולמ"ש א"ש וכן נוטין דברי הט"ז סק"ב יעו"ש, וכ"כ הא"ר אות ד' דבאגודה פסק כתירוץ שני של התו' דבשדה שאין עובר ושב מותר וכדאי לסמוך עליו עכ"ד, ומ"ש היפ"ל אות ו' ד"ה עוד לדקדק מתנא דבי אליהו דבבקעה אפי' אין שם עוברים ושבים אין להתפלל משום דרכי עכו"ם ודלא כהתו' אינו מוכרח די"ל היינו דווקא אם הולך לכתחלה להתפלל שם אפי' יש לו מקום אחר צנוע יותר טוב ממנו או אם הולך להתפלל שם בתמידות אבל באקראי בעלמא או אין לו מקום שיותר צנוע ממנו מותר להתפלל שם אם אין שם עיברים ושבים וכדברי התו':

כו) ומה שכתבו התו' בתירוץ א' דהתם מיירי בהר המוריה כתב הב"ח כלומר שנקרא בשם שדה אבל לא היה פרוץ אלא מוקף מחיצות, וכ"כ הט"ז סק"ב, אבל המט"י אות ב' פי' דשאני הר המוריה שהוא מקום המקדש והוא מקום כפרה שנברא ממנו אדה"ר ושם בנה נח את המזבח והקריב את קרבנו וגם שם בנה אאע"ה את המזבת ועקד את יצחק בנו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' בית הבחירה יעו"ש ולכן אע"ג דהיה פרוץ מכיון שהוא מקום קדוש ואין זה כ"א בית אלהים ושכינת עוזינו לא זזה משם מעולם ועד עולם א"כ אימת השכינה על המתפלל שם ולבו נשבר בודאי משא"כ מקום אחרת דפרוץ מרובה אסור משום דהוי חציפותא כלפי שמיא דאינו יכול לכוין כלל עכ"ל, וכן פי' הנה"ש אות כ' וכ"ב היפ"ל אות ו' וכתב שכ"כ נמי הרב יצחק ירנן די"ב רע"ד וכן הוא בזוהר פ' בא דט"ל ע"ב יעו"ש:

כז) שם כמו בשדה ופשוט דעוברי דרכים מתפללים בשדה, מ"א סק"ו, ר"ז אות ה' ש"ץ דק"ט ע"ב, קש"ג סי' ז' אות יו"ד סי' בי"ע בדיני תפלת י"ח אות כ"ג, ומיהו צריכין להתפלל חוץ מהדרך בשדה במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, בי"ע שם, וגם צריך שיזהרו עד מאד קודם שיתחילו לראות אנה ואנה שלא יהיה שם שום צואה או טינוף כדי שלא תהא תפלתם תועבה, יפ"ל סוף אות ו':

כח) שם, כמו בשדה, ואם הוא מקום שנעשה לו נס שבא לידי סכנה באותו מקום והצילו מותר להתפלל שם, אף שהוא מקום פרוץ לגמרי ש"ץ דנ"ח ע"ב קש"ג שם אות ח' בי"ע שם אות כ"ד:

כט) שם, כמו בשדה, ודוקא מקום פרוץ לגמרי אסור אבל אם הוא בין האילנות שרי. ש"ץ שם, קש"ג שם או' ט' בי"ע שם, מיהו הח"א בכלל י"ז סוף אות א' כתב דאין לסמוך ע"ז אא"כ שאין מקום אחר יעו"ש, ועיין יפ"ל אות ו' ד"ה והנה מ"ש בשם ליקוטי מצות דטוב מאד להתפלל בין עשבים ואילנות יעו"ש:

ל) שם כמו בשדה כתב המ"א דמשמע בזוהר דיש להתפלל בבית, ומורינו הרב בתי כהונה ח"א סי' טו"ב האריך בזה והעלה דבמקום מוקף מחיצות, אף שאינו מקורה שפיר דמי, וכן המנהג פשוט בתוככי ירושלם עה"ק שהצבור מתפללין בבהכ"נ במקום שאינו מקורה ורבנן דמתיבתי מתפללין מנחה וערבית בחצרות בתי מדרשות ברכ"י אות ב' ובספרו קש"ג שם אות י"א. ש"ץ שם ובדף ק"ט ע"א, בי"ע שם, שע"ת אות ג':

לא) שם כמו בשדה, כתב רבינו ישעיה אחרון ז"ל בפסקיו למס' ברכות הנדפס עתה מחדש בחי' הריטב"א לפסחים דף ח' סע"א וז"ל דרך חציפות הוא להתפלל אדם בבקעה במקום שהרבים מצויים שם ואם היו מתפללים שם עשרה אין בו משום חציפות עכ"ל, והביאו יפ"ל שם פת"ע סוף אות ט':

לב) שם, חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר, פי' שיראה עצמו שהוא שפל ואין חשוב לכלום לפני המקום אבל לא יתעצב כמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוו' דף א' ע"ב וז"ל אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפלה, אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד אבל בשאר התפלה נמשך לו נזק נפלה גדול ע"י עצבותו אבל צריך להראות לפניו י"ת הכנעה גדולה באימה ויראה אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוה"ק תלויה בדבר זה בין בעת תפלתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות וכמ"ש בברכות דף ל' ע"ב מההוא דיקבדת טובא וכו' ואמר תפילין קא מנחנא ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד עכ"ל וכ"כ בשער המצות בהקדמה שקודם פ' בראשית יעו"ש:

לג) [סעיף ו'] ולא בחרבה מוכח בגמרא דמוטב להתפלל. בדרך מבחורבא ואם מתירה שיפסיקוהו עוברי' דרכים יתפלל תפלה קצרה, מ"א סק"ז ר"ז אות ה' ועיין לקמן סי' ק"י סעי' א':

לד) שם מפני החשד ומפני המפולת וכו' מפני החשד פי' רש"י שם שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם, וכ"כ המ"א סק"ח, והא דנתן ג' טעמים מפני החשד ומפני המפולת וכו' נ"מ דאפי' אם נכנסו ביחד שני אנשים כשרים דליכא חשדא וגם בסתם חורבה שאין ידוע שרגילין שם המזיקין ובמקום שאין רגילין בתרי לא חיישינן דאין מזיקין אפ"ה יש לחיש למפולת ואם החורבה חזקה דליכא למיחש למפולת יש לחוש משום חשד ומשום מזיקין ואם החרבה חזקה וגם היא בשדה דליכא למיחש לחשדא דאיתתא בדברא לא שכיחא יש לחוש למזיקין כיעו"ש בגמרא ורש"י ותו', יכתב המ"א סק"ח דאבוקה כשנים וירח כשלושה, וכ"כ א"ר אות ה' וכתב המחה"ש דאבוקה כשנים היינו עם האדם, ולפ"ז בשדה וחורבה חזקה ושנים אי אבוקה שרי דליכא שום חשש עכ"ד, וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ח' ר"ז אות ה' וכן אם אשתו עמו ליכא חשד בחורבה ותרי וכשירי נמי ליכא חשד, פרמ"ג שם, ואם ידוע שיש שם מזיקין אף בתרי וביממא מזקי, פרמ"ג שם בשם פ"ק דקידושין דף ט"ל סוף ע"ב:

לה) [סעיף ז'] ולא אחורי בה"כ וכו' מסתמיות דברי הש"ס והפוסקים משמע דדין זה הוא אפי' בשעה שאין הצבור מתפללים דאם לא כן הוו"ל לפרושי כמו בס"ח בדין העובר אחורי בה"כ שהוא בשעה שהצבור מתפללין, מיהו הרב יד אליהו סי' ז' כתב דנראה לי דכ"ז לא אמרו אלא כשהצבור מתפללין תפלת י"ח והוא ג"כ מתפלל עמהם יעו"ש והביאו י"א בהגה"ט והבאה"ט סק"ד, אבל המאמ"ר אות ה' חלק עליו יכתב דהעיקר כדכתיבנא ועוד עי"ש שכתב דמ"ש בט"ז סי' צ"ד סוף הק"א אין ראיה דהתם לא איירי בבה"כ יעו"ש וכן יש להחמיר ועיין לקמן אות מ"א:

לו) שם ואחרי בה"כ הוא הצד שהפתח פתוח בו וכו' ויש מפרשים בהיפוך וכו' פי' שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים בכותל מערבי ופינים להתפלל כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח וזהו לבני אשכנז שמתפללים לצד מזרח אבל לבני בבל שיושבים במזרח של א"י ומתפללים לצד מערב פתתי בתי כנסיות שלהם בכותל מזרחי, ולסברא קמייתא אחורי בה"כ קורא לאותו הצד שהפתחים פתוחים בו והעומד שם ומחזיר פניו מבה"כ וממקום שהצבור מתפללים ומתפלל לצד אחר נקרא רשע מפני ג' דברים האחד מפני שכילם בפנים והיא בחוץ ועוד דאותם בבה"כ מתפללין לצד אחד והוא לצד אחר ועוד שאחריו כלפי בה"כ וה"ה כשעומד בבה"כ אין לו להתפלל במערב אלא שאין נקרא רשע כיון שעומד בבה"כ ומשתתף עם הצבור אבל אם היה עומד מבחוץ לצד כותל שמתפללים נגדו אעפ"י שאחריו כלפי כותל בה"כ כיון שמתפלל כמו שהצבור מתפללים אינו נקרא רשע וכשהוא אחורי בה"כ ומהדר אפיה לבי כנישתא הואיל ומתפלל פניו כלפי מזרח כמו הצבור אעפ"י שעומד בחוץ לית לן בה וליש מפרשים הוא בהיפוך דאחורי בה"כ הוא הכותל שאין בו פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אעפ"י שפניו כנגד רוח שהצבור מתפללין נקרא רשע מפני ב' דברים מפני שכל הצבור בפנים והוא בחוץ ומפני שאחוריו כלפי בה"כ וכי מהדר אפי' לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כיתל בה"כ אעפ"י שעומד בחוץ ונמצא מתפלל לרוח אחרת והצבור לרוח אחרת לית לן בה כמבואר כ"ז בב"י יעו"ש, ומ"מ אין חוזר ומתפלל אעפ"י שנקרא רשע כמבואר בהרמב"ם פ"ה מה"ת שמונה דברים לכתחלה ולא מעכבן ועי"ש הלכה א' והלכה ו' פרמ"ג א"א סוף או' ט':

לז) שם, וראוי לחוש לדברי שניהם, היינו שלא יתפלל אלא לצד שהצבור מתפללים וגם יחזיר פניו לבה"כ, וכ"כ האחרונים, מ"א סק"י ר"ז או' ו' ת"א כלל י"ז או' ב' ועיין לקמן או' מ"א, ומ"מ לכתחילה צריך להתפלל בבה"כ כמ"ש לקמן סעי' ט':

לח) ואם היה עומד בתוך בה"כ והופך פניו ממש מהצבור אעפ"י שאין ראוי לעשות כן אינו נקרא רשע כמ"ש בב"י לסברא קמייתא, וא"כ אם אירע שטעה בבה"כ כן אפשר דלא יפסיק ומ"מ אפשר אוושא מיליתא והליכה אין כ"כ הפסק ואעפ"י כן יהפוך לצד הקהל, מש"ז סי' צ"ד או' א' ועיין לקמן סעי' כ"ז:

טל) שם, יש להחמיר שיחזיר פניו לבה"כ, ואעפ"י שנמלא שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללים אין לחוש כיון שאינו מתפלל היפך ממה שמתפללין הקהל' ב"י בשם הר' יונה, מ"א ס"ק י"א, ר"ז או' ז' ח"א כלל י"ז או' ב' והיינו באם א"א להפוך למזרח שיש צואה לפניו כמלא עיניו הל"ה עדיף למזרח ושרי, פרמ"ג א"א או' י"א, ועיין באו' שאח"ז:

מ) שם, שיחזיר פניו לבה"כ, וה"ה אם הופך פניו למזרח (היינו לבני אשכנז שמתפללין לצד מזרח) וצדו לכותל בה"כ שג"כ אין לחוש אעפ"י שעומד בחוץ כיון שהופך פניו לצד שהקהל מתפללין וגם אין אחריו לבה"כ לית לן בה, לבוש, א"ר או' ז', פרמ"ג שם, והיינו מדוחק, פרמ"ג שם או' יו"ד, שלכתחלה צריך להתפלל בבה"כ כמ"ש סעי' ט':

מא) שם, וכל זה כשניכר שמחזיר פניו מבה"כ אבל אם הוא מתפלל בבית וכו' כ"כ ב"י בשם תשו' הרמב"ם דכל החצירות הסמוכות לבה"כ שנמצא הכותל בינם ובין בה"כ מותר להתפלל באותם החצירות בין יחיד בין צבור בין שיהיו פני המתפלל מכוונות כנגד כותל בה"כ בין שיהיה כותל בה"כ כנגד אחריו ולא חלק אדם בזה לעולם וכו' דמימרא דרב הונא אינו אלא בבה"כ העומד לרחבה ופנוי מכל סביביו נמצא העומד אחורי בה"כ הזה ומתפלל ואחוריו לבה"כ מזלזל בה"כ והרי הוא כאותם שאמר בהם אחוריהם אל היכל ה' שהרי בה"כ עומד באמצע כמגדל וכל בה"כ מקדש הוא אבל בתוך ביתו ומתפלל כנגד א"י כראוי ואחוריו אל כיתל ביתו שהוא כותל בה"כ אין בזה זלזול וכו' וראיה לדבר המעשה שהביא על הדין מימרא דההוא גברא דהוה מצלי וכו' חלף ההוא טייעא חזייה וכו' וכי בתוך ביתו היה עומד אלא בדרך היה בתוך הרחיב ולפיכך כשעבר הערבי בדרך וראה אותו שהחזיר פניו כנגד א"י ונמצאו אחוריו לבה"כ הרגו וזה דבר פשוט וידוע לכל בכ"מ החצירות הסמוכים לבה"כ העם מתפללין שם לכל רוח שתהיה כנגד א"י עכ"ל, והיא בס' פאר הדור סי' ק"ו, וכן פסק הלבוש ול"ח פ"ק דברכות או' כ"ג שכנה"ג בהגב"י או' ד' וכתב וכן פשט המנהג, ברכ"י סי' צ"ד או' ב' (ולא זכר שדין זה הובא, בב"י כאן ובש"ע, וכבר נתעורר עליו בזה המאמ"ר בסי' צ"ד או' א' יעו"ש) מאמ"ר או' יו"ד, ר"ז או' ח' ח"א כלל י"ז אוי ב' ומ"ש המ"א ס"ק י"ב עיין מה שהקשה עליו הא"ר או' ח' ומה שיישב המאמ"ר שם והלב"ש והפרמ"ג בא"א אות י"ב ואות י"ג יעו"ש:

מב) שם אבל אם הוא מתפלל בבית וכו' ראיתי בקושטנדינ"א קהלות רבות עזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחי שבבה"כ ונראה דס"ל דהעזרה הוי כמו בית שהתיר הרמב"ם ז"ל להתפלל לצד המזרח אעפ"י שאחוריו כלפי בה"כ שכנה"ג בהגב"י אות ד' א"ר שם, וכ"כ המ"א ס"ק י"ג ע"ש הרמב"ם פרמ"ג א"א אות י"ב ואות י"ג ועיין מאמ"ר שם מ"ש על דברי המ"א הנז':

מג) שם שאינו ניכר שמחזיר פניו מבה"כ. ומ"מ אם כותל מערבי שבבית שהוא כותל מזרחו של בה"כ נמשכת שיוצא קצת ממנה ופונה למקים אחר ואינה פונה לכותל בה"כ אני נזהר להתפלל בעד אותו מקום שנמשכת לצד חוץ ואינו פונה לבה"כ, שכנה"ג שם א"ר אות ט':

מד) [סעיף ח'] אסור לעבור חוץ לבה"כ וכו' והכי איתא שם בגמרא ברכות דס"א ע"א א"ר יוחנן אחרי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי ע"ז ולא אחירי בה"כ בשעה שהצבור מתפללין, וכן הוא גי' הרא"ש בפ' הרואה סי' כ"ו אבל הרי"ף גרם אחורי אשה ולא אחרי בה"כ וכו' כמ"ש המ"א ס"ק י"ד ועיין מחה"ש, ופי' מהרש"א שם בח"א באם א"א להנצל אלא שילך באחד מהם ילך לו אחר ארי ולא אחורי אשה, ע"ז ואשה ילך אחר אשה ולא אחר ע"ז, בה"כ וע"ז ילך אחר ע"ז וכו' יעו"ש

מה) שם, אסור לעבור חוץ לבה"כ וכו' אפי' אם התפלל כבר, חס"ל או' ה'

מו) שם בשעה שהצבור מתפללים וכו' אם דוקא תפלת י"ח או אפי' פד"ז וק"ש ויראה להחמיר בכל, פרמ"ג א"א אות י"ד:

מז) שם שלבוש תפילין שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר המצות ואינו ממבטלי תפלה כמ"ש הרמב"ם רפ"ו מה"ת גם רש"י בפי' על הרי"ף בפ"ק דברכות פי' כן אי מנח תפילין רואין שהוא יר"ש ואינו מבזה התפלה יעו"ש, והב"ד יפ"ל ז"ל או ט' יעו"ש.

מח) שם, או שלבוש תפילין ובגמרא שם דפ ח' ע"ב הכי איתא ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט ולא מניח תפילין אבל איכא חד מהנך לית לן בה ע"כ, וכ"כ הפר"ח אות ח' דאם הולך במרוצה מותר ומה שלא הזכיר מרן ז"ל ולא רהיט כדאיתא התם משום דלא גרסי לה הרי"ף והרמב"ם ז"ל כמ"ש בכ"מ פ"ו מה"ת דין א' יעו"ש, וכ"כ היפ"ל שם, ועיין נו"ש אות ח' שכתב דכיון דלא גרסי לה הרי"ף והרמב"ם יש להחמיר יעו"ש:

מט) שם או שיש בה"כ אחר וכו' במקום שהמנהג להתפלל ותיקון מסתברא דאפי' אי ליכא ביכנישתא אחריתי דינו כמו בה"כ אחרת, פת"ע או' י"ט בשם ה"ע:

נ) שם, או שרוכב על בהמה, שנראה מפני שהוא טרוד בשמירתה אינו נכנס ולא מיחזי ככופר, ב"י, ומה שהשמיט זה מרן ז"ל בש"ע משום דלא גרסי ליה הרי"ף והרמב"ם כמ"ש בכ"מ פ"ה מה"ת יעו"ש, ומשו"ה יש לחיש אפי' ברוכב, נו"ש או' ט':

אנ) [סעיף ט'] ישתדל אדם להתפלל בבה"כ עם הצבור וכו' דאמרינן בברכות סוף דף ז' וריש דף ח' אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ע"כ, כן הוא בגי' שלפנינו וכן הוא גירסת מרן ז"ל כמ"ש בב"מ רפ"ח מה"ת יעו"ש, אבל גי' הטור א"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ופי' הטור דבבה"כ דקאמר היינו עם הצבור וכתב עליו ב"י וז"ל ומשמע מדבריו שאם אינו מתפלל עם הצבור לא שאני לן בין מתפלל בבה"כ למתפלל בבית אחר אבל הר' יונה כתב בשם הגאונים שאפי' כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבה"כ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבור עכ"ל וכך הם דבריו כאן בש"ע והא שהביא מרן ז"ל זה בשם הר' יונה שאמר בשם הגאונים ולא הביא מהגמרא שם דף ו' ע"א אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבה"כ שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה י"ל מפני שיכול לפרש גם זה כמו שפי' הטור דהיינו בשעה שהצביר מתפללין לכך הביא מהר' יונה שאמר בהדיא הכי ועיין בכ"מ שם:

בנ) שם, אם הצבור, וז"ל הרמב"ם ז"ל רפ"ח מה"ת תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפי' היו בהן חוטאין אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל יחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור עכ"ל, והביאו כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ט' א"ר או' יו"ד, ועיין לקמן או' ט"ן:

גנ) כתב בס"ח סי' תש"ע לא יעמוד ולא ישב האדם בתפלה אצל אדם רשע. מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפלה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט א"ר שם קש"ג סי' י"ב או' ו' בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ל', אבל בשל"ה דף רמ"ט כתב דאם הצדיק מתפלל בכוונה לא בשביל הרשע ימאס יעו"ש, והביאו א"ר שם, וכ"כ הש"ץ דף ק"ו ע"א, וע"כ לכתחלה יש ליזהר היכא דאפשר:

דנ) שם, שם, עם הצבור, ודע שאף שיש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבה"כ וכ"מ בכנה"ג בשם הרמב"ם וכ"מ בסעי' י"ח גבי קדושת בית המדרש, מיהו כשרואין שיש בבה"כ ברוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא קריאת התורה ילא תפלה כתב בתשו' הרדב"ז סי' י"ח דעדיף להתפלל בעשרה בביתי, א"ר שם פרמ"ג א"א או' י"ט, וכן אם יהיה נכשל שם ע"י חבירים רעים בדברים בטילים וליצנות וכיוצא בו מוטב שיתפלל בביתו בעשרה, ח"א כלל י"ז או' ה' ומ"ש המ"א ס"ק ט"ו עיין מה שהקשה עליו הפרמ"ג בא"א או' ט"ו ומה שתירץ הלב"ש יעו"ש:

הנ) בה"כ ביחיד ובביתו במנין תפלת צבור עדיף, ואפי' יכול לשמוע קדושה וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף, פרמ"ג שם:

ונ) זקן שקשה עליו היציאה מביתו לבה"כ בזמ' הקור והגשמים מותר לו מן הדין להתפלל בביתו ביחיד וצריך ליזהר בקצת פרטים, פתה"ד או' ג':

זנ) ת"ח ויר"ש שנמצא במקום שאין שם ישראלים אחרים ויש כפר סמוך לו מהלך חצי שעה שיש שם עשרה מישראל מתפללין שחרית בע"ה ואי משתהי פורתא גומרין תפלתן אסור לסכן בעצמו להשכים ולצאת יחידי בדרך חצי שעה קודם אור היום כדי להגיע לכפר ההוא להתפלל עמהם פתה"ד או' ד':

חנ) מי שהיתה תפילת המוספין לפניו בצבור וקראו לו למול אין לדחות התפלה מהצבור לגבי מילה אם לא באופן שיש חשש למילה לדחות מזמנה, ופשיטא לענין מקרא מגילה בצבור דאין לדחותה כיוו דמצות מילה למוהל אין עליו החיוב אלא על אביו, בית יהודה חא"ח סי' מ"ח יעו"ש, והביאו א"א שבגליון הש"ע או' א' עיקרי הד"ט סי' ה' או' י"ב:

טנ) שם עם הצבור, שלש תפילות נשמעות תפלת יחיד בדמעות בכל יום, תפלת יחיד בין ר"ה ליוה"כ, תפלת צבור בכל יום, וכל מי שבוכה בתפלתו כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפלתו היא נשמעת, שה"ג אשר סביב המרדכי פ' תה"ש בשם הר"ם מאיברא ז"ל, כנה"ג בהגה"ט, ש"ץ דף ק"ב ע"א, וכ"כ תפארת שמואל על הרא"ש פ' מי שמיתו או' יו"ד בשם הגהות אלפסי:

טנ) וז"ל השל"ה על מ"ש רז"ל אין הקב"ה מואס בתפלת רבים וכו' והלא עינינו רואות שבכל יום מתפללין תפלת י"ח בצבור ומוזכר בה כמה פעמים תפלה על הגאולה, ראה נא בעניינו תקע בשופר וכו' ואין תפילתנו פועלת כלום, ובס' בית אלהים מיישב דבר זה והוא כי אין הענין שיעשה הקב"ה כל בקשתינו רך עושה מדוגמת הבקשה כי בכל יום ויום יש גאולה כי הלא ככבשה אחת בין שבעים זאבים כן אנחנו ובכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, ולי נראה שהוא שבוחר בתפלת רבים והמלאך קושרה ועושה ממנה קשר להקב"ה אבל אין מוכרח שיעשה להמבקש בקשתו רק שמקבל המ"ע כמו שמקבל כל מ"ע ציצית ותפילין ומזוזה שהמצוה רשומה למעלה והשכר. כן הוא בתפלות הכשרות הם עולים למעלה להיות כתר ועטרה אבל למלאות הבקשה לפעמים ממלא ולפעמים לא והוא ית"ש היודע וצדיק בכל דרכיו אבל תפלה פסולה נדחית לגמרי היה כלא היה ומי יתן החרש יחריש ולא יענש על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ותפלת רבים לעולם היא עולה למעלה עכ"ל בקיצור, והביאו סו"ב או' ג' ש"ץ דף כ"ד ע"ב ולע"ד נראה בס"ד דלעולם תפלא הצבור היא נשמעת אבל לא תעשה אלא עד עת בא הקץ:

ס) שם ואם הוא אנוס וכו' פי' שתש כחו אעפ"י שאינו חולה, מ"א ס"ק ט"ז, א"ר או' יו"ד, ר"ז או' יו"ד, וכתב בתשו' בית יעקב סי' ע' דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבה"כ משום שעוסקים בתורה או משום שמשתכרין ממון ולעשירים יש לקנוס יותר ע"כ, והביאו א"ר שם יעו"ש, ובאו' שאח"ז:

סא) שם ואם הוא אנוס וכו' ואם הוא אונס שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבא לידי הפסד ממון יכול להתפלל ביחיד או בבה"כ כשאין שם צבור או בביתו כשיש צבור בבה"כ, ואפשר דמשום מטעת ריוח מחויב קצת ע"פ הדין להתפלל בצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו, יד אליהו סי' ז' והביאו י"א בהגה"ט ובאה"ט ס"ק י"ב:

סב) שם, יכוין להתפלל וכו' ודוקא אם טריתא ליה מילתא לאסוף עשרה, מ"א ס"ק י"ז, א"ר שם, ר"ז שם, ובשם סמ"ג כתב המ"א אף אם אין טרחא לו א"צ להטריח אנשים, וכ"כ פרמ"ג א"א או' י"ז ומחה"ש:

סג) שם, בשעה שהצבור מתפללין, משמע בע"ג דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין, מ"א שם, א"ר שם, ר"ז שם, אבל אם מתפלל לחש בשעה שאומרים חזרה נראה דחשיבה בשעה שהצבור מתפללין כיון דתפלת החזרה היא בעבור כל הצבור ואע"ג דעכשיו כלנו בקיאים ומתפללין מ"מ לדברי האר"י ז"ל החזרה צריכה לכל הצבור כאשר יבואר לקמן סי' קכ"ד אות ב' בס"ד:

סד) שם, בשעה שהצבור מתפללין, פי' דווקא לכוין בשעה שמתפללין תפלת י"ח אבל לא שאר התפלה והטעם לפי שאז עת רצין ועולין כל התפלות ביחד והא דאמרינן פ"ק דברכות אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ההיא בדלא אנים אבל בדאניס כיון שמכוין השעה שפיר דמי, פר"ח או' ט', וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' י"ז ומ"מ נראה ודאי אם מתפלל בשעה שהצבור מתפללים שאר התפלה יותר משעה שאינם מתפללים לגמרי:

סה) שם, בשעה שהצבור מתפללין, מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרין תפלתן ובאותו מנין מתפללין גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לבה"כ יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה"כ דברוב עם הדרת מלך, יד אליהו סי' מ"ב, באה"ט ס"ק י"א, עיקרי הד"נ. סי' ה' או' ל"ח:

סו) שם, בשעה שהצבור מתפללין, ואסור לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להתפלל עם הצבור, עבה"ג סי' קכ"ג, וכ"כ חו"י סי' קי"ב והביאו הפתה"ד או' ד' וכן אין להתיר לעשות ערובי תחומין כדי לילך להתפלל בעשרה, מהרי"ל בהלכות ערובי תחומין, והביאו פתה"ד או' ב' ואו' ד' יעו"ש:

סז) אין לו לאדם להתפלל ביחיד הרוצה לילך בסעודת מצוה והמסובים כבר התפללו ולא הצבור ואינו בכלל המנודין כדאיתא ביו"ד סי' רס"ה אם כדי להתפלל בצבור ואינו הולך לסעודת מצוה דכבר אמרו בירושלמי דחלה דף כ"ח ובשבת דף י"ד אם עשיתם כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות והכא צריך לעשות עבירה בפועל להתפלל ביחיד שאסור עכ"פ כיון שיכול להתפלל בצבור רק שקשה לו לפרוש מפני הכבוד, יד אליהו סי' ו' והביאו עיקרי הד"ט שם או' ל"ה:

חס) שם הגהה, וה"ה בני אדם, הדרים בישובים וכו' ונ"ל בימות הקיץ שהצבור מאחרין תפלת שחרית והדר בישוב אפי' ללמוד אסור כמ"ש סי' פ"ט ס"ו וסי' רל"ב לכן מוטב שיתפלל תכף בהנץ התמה, מ"א ס"ק י"ח א"ר שם, סו"ב או' ד' ר"ז שם, ור"ל אפי' שע"י זה לא יתפלל בשעה שהצבור מתפללין עדיף טפי ממה שיתבטל מלמודו זמן רב, מחה"ש, אבל הדר בעיר צריך להמתין עם הצבור אם לא שרואה שיעבור זמן ק"ש וכדומה, ועוד בעיר מותר ללמוד קודם אם הולך אח"כ לבהכ"נ כמ"ש סי' פ"ט סעי' ג' פרמ"ג א"א אות י"ח:

טס) שם בהגהה, יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללין, פי' בשעה שקהלות ישראל מתפללין, סמ"ג, וכתב בשל"ה דף קל"ת ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמ"ש סי' רל"ה יחיר הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הכוכבים, מ"א ס"ק י"ט, סו"ב שם, דבצבור לא הותר לקרות ק"ש ולהתפלל מבעוד יום אלא משום טרחא דצבורא להתאסף שנית למעריב, וזה לא שייך ביחיד, מחה"ש, וכ"כ ר"ז אות יו"ד,

ע) שם, וכן אם נאנס ולא התפלל וכו' אעפ"כ יתפלל בבהכ"נ, כ"כ מרן ז"ל בב"י בשם הר"י שכתב ע"ש הגאונים שאפי' כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבהכ"נ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבור וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש הרב לחם משנה בפ"ח מה"ת ה"א והכנה"ג בהגה"ט בשם הריב"ש סי' תקי"ח יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל אות א"ן, וכן י"ל מסתמיות דברי המדרש תהלים מזמור ד' דקאמר כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבהכ"נ שבעירך יעו"ש והביאו יפ"ל ז"ל אות י"א וכתב ונראה דהיינו דווקא אם איכא צוותא בהדיה בבה"כ שמתלוה עמו הא לאו הכי טוב שיתפלל בביתו שלא יתבלבל בתפלתו יעו"ש ולו נראה דהכל לפי מה שהוא אדם דאם הוא מתפחד להתפלל לבדו בבה"כ ומתבלבל בתפלתו אז טוב לו להתפלל בביתי אבל אם אינו מתפחד להתפלל לבדו יתפלל בבה"כ, ועיין לקמן סעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

עא) [סעיף יוד'] כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים וכו' כלומר כשעומד בבה"כ עם הצבור אין לו להקדים ולהתפלל אלא ימתין כדי שיתפלל עם הצבור שתפילת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום, ב"י בשם הר' יונה לבוש, ב"ח, מאמ"ר או' י"ג, מיהו אם צריך הוא למהר תפילתו כגון שיוצא לדרך יצא מבה"כ ויתפלל בביתו ב"ח, מאמ"ר שם, וכ"כ יד אליהו בתשו' סי' ז' דאם צריך לו להקדים תפילתו לתפלת צבור מצוה יותר להתפלל בביתו מלילך להתפלל ביחיד בבה"כ אא"כ נודע לצבור למה מקדים תפלתו לתפלתם, והביאו עיקרי הד"ט סי' ה' או' ל"ו:

עב) שם, אסור לו להקדים וכו' כתב מ"א סק"ך בשם הריב"ש סי' ע"ה דאפי' רוצה לצאת חוץ לבה"כ עכ"ל, והביאו מאמ"ר או' י"ד וכתב דמשמע מפשטיות דבריו דאפי' יוצא ומתפלל חוץ לבה"כ יש בו אסורה דמקדים תפלתו לתפלת הצבור האמור כאן אבל א"א לומר כן דמלשון הש"ס לא משמע הכי וכו' אלא מ"ש הריב"ש אפי' יוצא חוץ אינו ר"ל דאפי' ביוצא חוץ איכא אסור זה אלא כוונתו לומר דאעפ"י שאינו עובר משום זה בצאתו לחוץ מ"מ לא שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור דמצוה גדולה היא להתפלל עם הצבור ועיד שאינו מתפלל בבה"כ שהוא מקום המיוחד והמקודש לתפלה ובגמרא שאני שהיה צירך בדבר והוה מצי להקדים תפלתו אלא שלא היה יכול לעשות איסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור בהיותו עומד עמהם דהוי בזיון גדול וכ"מ בריב"ש שם עכ"ד ועי"ש:

עג) שם אא"כ השעה עוברת וכו' כתב הב"ח אי איכא חששא פן תהיה השעה עוברת בשעת הליכה לביתו יתפלל שם ואי ליכא חששא שתהא עוברת בשעת הליכה אסור לו להתפלל בצבור, וכ"כ עו"ת אות י"א. אבל הא"ר אות י"א הקשה על דבריהם וכתב דמלשון הר' יונה משמע דאף שאפשר לילך לביתו מ"מ מתפלל בבה"כ דכיון ששעה עוברת א"צ להמתין על הצבור אפי' בבה"כ וכ"כ מ"א ס"ק כ"א וכ"מ בב"י ולבוש עכ"ד, והביאו שת"ז אות ל"ב:

עד) ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובבה"כ אף זה אסור, מ"א שם בשם הגמרא, ור"ל דאם חלש לבו ורוצה לאכול שאינו יכול להמתין עד שיתפללו הצבור יכול להקדים להתפלל בביתו קודם הצבור אבל אם בא לבה"כ אסור להקדים תפלתו לצבור, וכ"כ פרמ"ג בא"א אות כ"א, ר"ז אות י"א, אבל אם הוא חולה או אנוס אף בבה"כ יכול להקדים, ב"ח בסי' קי"ד והביאו מ"א בזה הסי' אות כ"א וכ"כ הפרמ"ג שם ר"ז שם, אבל סברת מרן ז"ל שם בסי' קי"ד אף בחולה ואנום אם הוא בבה"כ עם הצבור אסור להקדים יעו"ש והביאו מ"א ופרמ"ג באות הנז':

עה) שם בהגה, אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים וכו' ועיין לעיל סי' ס"ח, ובדברינו לשם בס"ד:

עו) [סעיף יא'] מי שיש לו בה"כ בעירו וכו' דאמרו בברכות דף ח' ע"א אמר ר"ל כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים וכו' ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם וכו' והביאה מ"א ס"ק כ"ג, וכתב החס"ל סוף או' ו' בשם מהר"א מגרמיזא ז"ל אותם האנשים היושבים בעזרת בה"כ ואין נכנסים לבה"כ ואותם המדברים בבה"כ בשעה שהצבור מתפללים בבירור שיהיו נידונים בצואה רותחת עכ"ד, ועיין רו"ח או' ג':

עז) שם, מי שיש לו בה"כ בעירו וכו' ואם יש שני בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש כדאיתא בסוטה דף כ"ב ע"א ומציעא דף ק"ז ע"א, והביאם מ"א ס"ק כ"ב, א"ר או' י"ב, ר"ז או' י"ב, ועיין רו"ח או' ב':

עח) שם, בה"כ בעירו וכו' משמע אפילו אין שם מנין עשרה דהא סתמא קתני, מטה משה עמוד העבודה סי' ז' שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר שם, עו"ת או' י"ב נו"ש או' י"א, מאמ"ר או' או' ט"ו, ועיין א"א או' כ"ג, ואיתא בירושלמי פ"ה דברכות, ה"ד המתפלל בבהכ"נ כאילו הקריב מנחה טהורה דהיינו בכלי טהור כן בהכ"נ כלי טהור לתפלה וכמו שפי' היפ"מ שם, רו"ח או' ב':

עט) שם, בה"כ בעירו וכו' דקדק לומר בעיר לאפוקי אם הוא חוץ לעיר הרחק מאד מאדם העיר אז לא מיקרי שכן רע אע"ג דלתפלה מחויב לילך עד ד' מילין כדלקמן בסעי' ט"ז מ"מ לא מקרי שכן רע אא"כ יש בה"כ בעירו ממש, עיון יעקב ד"ג ע"ד, יפ"ל או' י"ג:

פ) שם, בה"כ בעירו וכו' אבל כשאין בה"כ בעירו רק לפעמים מנין בבית יחיד ואין הולך לא בקרא שכן רע כי בה"כ אמרו, א"א שם, ומ"מ מדינא חייב לילך כדי להתפלל בעשרם ק"ו הדברים ממש"ל סעי' ט"ז, יפ"ל שם:

פא) שם בה"כ בעירו וכו' ת"ח מצוה להתפלל בבית המדרש אף שלומד בביה"כ רוב עם אבל אם לומד בביתו או מי שאין בן תורם אם יש בבית. המדרש צבור כמו בה"כ מצוה בביה"מ במקום רנה של תורה ואם לאו רוב עם יותר טוב ונראה בתורף שזמן קר וא"א לכוין טוב יותר בביה"מ, ומ"מ בישובים קטנים יראה לעשות שלא יתבטלו מנין בביה"כ בימות החורף ולזרז ע"ז, א"א או' כ"ב:

פב) שם, נקרא שכן רע, ואם מתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע כיון דגם שם שכינתא שריא דכל בי עשרה שכינתא שריא ומיהו עכ"פ מידי בה"כ לא נפיק אלא אם אותו המקום שמתפללים הוא מקום קבוע לקדושה, הרב מהר"ד עזרא מלכי בס' מלכי בקודש דף קי"ב, מחב"ר או' ד' דכ"ד, ע"א שע"ת או' י"ז, ש"ץ:

פג) אם גרים בביתו ויש לו חלון א' לשמוע התפלה להתפלל עם הציבור ודאי עדיף טפי מבה"כ רק שיהא ביתו נקי מכל טינוף ושלא יבטלוהו אנשי ביתו ושכן רע לא הוי כיון דהו"ל כמתפלל בתוכם, הרב מלכי בקידש שם, מחב"ר שם, ש"ץ שם ועיין לקמן או' קי"ב:

פד) מי שיש לי בה"כ אצל כותל ביתו וחלון פתוח. לו שם לבה"כ ומשם מראה פניו לצבור שזה מצטרף עמהם לעשרה כמבואר לעיל סי' נ"ה סעי' י"ד לצורך אדם חלש שקשה עליו טורח דוחקא דצבורא אפשר להקל, צל"ח, והביאו פת"ע או' כ"ז:

פה) [סעיף יב'] מצוה לרוץ כשהולך לבה"כ וכו' מי ששמע שקורא השמש לבה"כ יעמוד וירחץ ידיו אם אינם נקיות ויאמר שמחתי באומרים לי בית. ה' נלך, קשל"ה בהגה"ה בדיני הנהגת התפלה, והביאו יפ"ל או' י"ג, ועיין מש"ל סי' ד' סוף או' ט"ז ובסי' כ"ה סוף או' ס"ת דקודם ברה"ת אין לומר שום פסוק יעו"ש:

פו) שם, מצוה לרוץ כשהולך לבהכ"נ וכו' מ"כ בספרי היראה לרבינו יונה דף ט"ל ע"ב וז"ל וילך לבהכ"נ ובבואו סמוך לבהכ"נ ימהר פעמיו כמ"ש בבית אלהים נהלך ברגש עכ"ל משמע דוקא כשהוא סמוך לבהכ"נ מצוה עליו לרוץ והכי מסתבר דקודם לכן אינו נראה שמתכוין לשם מצות בהכ"נ, פרישה או' ט"ז, אבל הכנה"ג בהגה"ט כתב דפשטא דמילתא משמע דמשעה שיוצא מפתח ביתו צריך לרוץ ומ"ש ר"י בס' היראה דבבואו סמוך לבהכ"נ ימהר פעמיו פי' דבריו בעל שתי ידות באצבע דרך חיים דף צ"ט שבכל הדרך יש לו לרוץ ובבואו סמוך לבהכ"נ ימהר יותר עכ"ד, והביאו א"ר או' י"ג, יפ"ל או' י"ד, וכן נראה עיקר דהריצה אינה בשביל הרואים כדי שנאמר מקודם אינו נראה אלא בשביל עצמו כדי שיעשה המצוה בזריזות וא"כ מתחלת עשייתה צריך שתעשה בזריזות ודו"ק, ועיין פרמ"ג א"א או' כ"ד שכתב דמ"מ ברחוב עכו"ם לא ירוץ, וכ"כ היפ"ל שם ונתן טעם מפני שמלעיגים עליו יעו"ש, וא"כ אם הולך רק בזריזות ואינה נראית הריצה דליכא הלעגה יעשה כך ברחוב העכו"ם,

פז) שם, מצוה לרוץ כשהולך לבה"כ וכו' עד פתח בה"כ, ובבה"כ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה. מ"א ס"ק כ"ד בשם ע"ה וש"ל, סו"ב או' ה' א"ר שם, ח"א כלל י"ז או' ד' ר"ז או' י"ג חס"ל או' ז' בן א"ח פ' מקץ או' ב' ועיין בדבריני לעיל סי' כ"ה מאו' כ"ג עד או' כ"ו מה שצ"ל בעת כניסתו לבה"כ יעו"ש.

חפ) שם, אפי' בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, וטעמא משום דהא דפסיעה גסה אסורה ילפינן לה בשבת קי"ג מדכתיב מעשות דרכיך ממצוא חפצך וכו' שלא יהיה הילוכך של שבת כהילוכך של חול והרי אמרו שם חפצי שמים מותרים וכאן חפצי שמים היא שמצוה לרוץ ויליף מדכתיב ונדעה נרדפה לדעת את ה'. מהרל"ח, והביאו חידושי הגהות שבגליון ב"י אות ה' ומשמע מזה דאפי' פסיעה גסה פיסע לכבוד מצוה וכ"מ בברכות דף ו' ע"ב יעו"ש, ומ"מ אם יוכל לרוץ בלא פסיעה גסה ש"ד, ושיעור פסיעה בינונית אמה, ופסיעה גסה יותר מאמה כמ"ש רש"י שם, ועיין לקמן סי' ש"א, סעי' א':

טפ) שם אפי' בשבת שאסור לפסוע וכו' ואף בחול לא הותרה שנוטל א' מת"ק ממאור עיניו של אדם כדאיתא בשבת שם, מ"א ס"ק כ"ה, אלא שאעפ"כ ירוץ לכל דבר מצוה, ר"ז אות י"ג, ועיין מ"ש הפרמ"ג בא"א אות כ"ה ומ"ש אנן באות הקודם ואם יש הידור מצוה אם הולכים לאט שפיר דמי, הרדב"ז ז"ל בס' יקר תפארת סיפ"ד דביכורים והזכירו הרב זכר דבר ד"ב ע"ב יפ"ל בקו' יושר לבב אות י"ב: ץ)

טפ) שם אבל כשיצא מבה"כ אסור לרוץ אפי' בלא פסיעה גסה, פרמ"ג א"א אות כ"ו וכתב החס"ל אות י"ד דמינה נשמע דלא יפה עושים הדוחקים זה את זה למהר לצאת קודם וכ"ש אותם שבתחלת עלינו לשבח יוצאים ואומרים עלינו לשבת דרך הלוכם או אותם היוצאים קודם גמר התפלה וכו' יעו"ש:

צא) שם אבל כשיצא מבה"כ אסור לרוץ, כתב בעל הכותב בעין יעקב שם על מאמר הגמרא ברכות דף ו' ע"ב דוקא כשיצא על דעת שלא לחזור ולכנוס אבל אם דעתו לחזור ולכנוס אה"נ דיפסיע פסיעה גסה אף ביציאה כדי שימהר ויבא ע"כ וכ"כ העו"ת אות י"ג וכן הסכים המ"א ס"ק כ"ו א"ר אות י"ד, ר"ז אות י"ג ודלא כמעדני יו"ט פ"ק דברכות אות ד' שחוכך להחמיר, וכן היוצא מבה"כ לבה"מ מצוה לרוץ, של"ה דף ע"ד, מ"א שם, א"ר שם ר"ז שם, וכ"כ מהרש"א בח"א שם:

צב) [סעיף יג'] מותר לרוק בבה"כ וכו' ודוקא שלא בשעת תפלת י"ח אבל בשעת תפלת י"ח אסור לרוק כמבואר לקמן סי' צ"ז סעי' ב' ב"ח, ט"ז סק"ג, פרישה אות י"ז, עט"ז אות ו' עו"ת אות י"ד מאמ"ר אות ט"ז, ש"ץ דף ט"ו ע"א ודק"ט ע"ד ועיין שם במאמ"ר מ"ש על דברי המ"א ס"ק כ"ז וכתב שם שאין דבריו מדוקדקים יעו"ש, וכתב שם הש"ץ דראוי ליזהר אם הוא במקום שיר ושבח שלא ירוק וכ"ש אם הוא במקים הזכרת השם שהוא כענין הרוקק על השם ח"ו יעו"ש, והביאו החס"ל אות ט"ו:

צג) שם מותר לרוק בבה"כ וכו' ועיין סי' צ"ז בד"מ אות ב' שכתב בשם א"ז שאף שלא בשעת התפלה אסור לרוק לפניו או לימינו רק לאחוריו או לשמאלו והביאו פרמ"ג בא"א בזה הסי' אות כ"ז, ובשער הכוו' דף ד' ע"א כתב מהרח"ו ז"ל על האר"י ז"ל שהיה נזהר מלרוק בבה"כ ואם נזדמן לו רוק היה מבליעו בטליתו או בולעו בגרונו ע"כ, וכ"כ בפע"ח שער הקרבנות פ"ב, והביאו מ"א סי' קנ"א סק"ט, סו"ב בזה הסי' אות ו' וכתב ובזה ינצל מעונש הרק לפני חבירו ונמאס בה שעל זה נאמר כי יביא במשפט על כל נעלם עכ"ד, ש"ץ דף ק"י ע"א, וכתב מהרש"ו שם בשער הכוו' דיותר טוב הוא שיצא חוץ לבה"כ וירוק שם או ישליך מנחיריו עכ"ד:

צד) והרוצה שלא ירוק תדיר בבה"כ ילעוס קודם כניסתו שורש שקירין לקרי"ץ אבל בערב יוה"כ ובערב ט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בילע המתיקות, ס"ח סי' רנ"ג, מ"א ס"ק כ"ז, ר"ז אות י"ד וכתב הפרמ"ג בא"א אות כ"ז דאף בשחרית מותר דלא שייך ביה גאוה וגם אין מכנים בגופו ממש:

צה) שם ודורסו ברגליו ואפי' בביתו במקום. המיוחד לו לפעמים להתפלל צריך לעשות כן, עט"ז אות ז' בשם הרר"י והרוקק בבה"כ ועבר ולא שפשפו או כסהו ובא אחר ומצאהו מצוה עליו לכסותו מפני כבוד בה"כ וגם מפני אחרים שלא יראו וימאסו:

צו) [סעיף יד'] ישכים אדם לבה"כ וכו' דאמר רבי יהושע ב"ל לעולם ישכים אדם לבה"כ כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפי' מאה באים אחריו נותנים לו שכר כנגד כולם, ברכות מ"ז ע"ב, וא"ר יהושע ב"ל לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי, שם ח' ע"א, והביאו הטור וב"י עו"ת אות ט"ו א"ר אות י"ז, ופי' ר"י כל א' מעשרה נוטל שכר כנגד כל הבאים אחריהם אבל ביו"ד הראשונים עצמן אין דין קדימה לאחד על חבירו, אבל מע"מ דף ג' פי' דאף בעשרה עצמן כל הקודם זכה, שראשון ניטל שכר התשעה וכל הבאים אחריהם, והשני נוטל שכר הח' והבאים אחריהם, ועל דרך זה כל העשרה, א"ר שם, מחה"ש ס"ק כ"ח:

צז) שם ישכים אדם לבה"כ וכו' ולעולם ישתדל אדם להקדים לבה"כ אפי' אם לא יהיה מיו"ד הראשונים שכל המקדים הוא יותר קרוב אל שורש הקדושה, והאחרונים יונקים מענפי ענפים ויש מאנשי מעשה שנוהגים שאותו היום שאינם הולכים להיות מיו"ד הראשינים מתענים ומכאן תדין עליך איזה קנס, עט"ז אות ח' בשם תוצאות חיים, חס"ל אות ח':

צח) שם, כדי שימנה עם עשרה הראשונים, וצריך שאחר שיבוא לבה"כ א' מיו"ד הראשונים לא יצא משם עד שישלים תפילתו שם לא כאותם הנוהגים להיות מיו"ד הראשונים בבה"כ זה ואח"כ חוזרים דהולכים להתפלל בבה"כ אחרת שלא היו שם מעשרה הראשונים דטעות הוא בידם ולא תחשב למצוה כלל, שער הכוו' דף ג' ע"ב, פע"ח שער הקרבנות פ"ב, מ"א ס"ק כ"ח, ר"ז אות ט"ו בן א"ח פ' מקץ אות א':

צח) וכתב שם בשער הכוו' וז"ל ראיתי למורי ז"ל שלא היה נוהג להיות מיו"ד ראשונים ואמר לי הטעם מפני שהוא היה חולני יהיה צריך לשהות בביתו כדי לעשות צרכיו ועוד סיבה אחרת כדי שאח"כ לבש טלית ותפילין בביתו וילך מעוטף ומעוטר בטלית ותפילין לביה"כ והיה מוכרח לעשות כן ביום כי בלילה לאו זמן תפילין הוא והיו"ד ראשונים היו מקדימים לבה"כ מאשמורת טרם אור היום ולכן לא היה יכול לקיים מצוה זו לסבות אלו עכ"ל, וב"כ בפע"ח שם, מ"א שם, ועיין מש"ל סי' כ"ה או' ח' בשם האחרונים דמצוה להלוך לבה"כ מעוטף בטלית ומעוטף בתפילין קודמת למצות להיות מיו"ד ראשונים ודלא כיש חולקים יעו"ש, ועוד עי"ש מ"ש סוף או' ט"ז עו"ש.

צט) שם. כדי שימנה עם יו"ד הראשונים, ואם א"א לו לקיימה בשחרית ישתדל לקיימה במנחה ומעריב, ש"ץ דף כ"ג ע"ד, חס"ל שם, בן א"ח שם, וכ"כ אינן לעיל סי' כ"ה או' ח"י יעו"ש.

ק) [סעיף טו'] אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבה"כ וכו' ואם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפלתו כתב רבינו יונה דאין חבירו חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחד אם שאר יחידי עכ"ד, והביאו ב"י וכן דעת הב"ח וכתב שכן דעת הטור, ט"ז סק"ד, וכ"כ הלבוש, סו"ב אות ז' אבל מלשון מרן ז"ל משמע דאפי' אם נכנס זה אחריו באופן שהתחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים תפלתו עמו היה להמתין לו, והוא ממ"ש בב"י בשם המרדכי שר"י היה מאריך בתפלתו עד שיצאו כולם ואם בתוך כך היה אדם בא בבה"כ היה מעיין בספר עד שגמר תפלתו ע"כ, וכ"כ הב"ח שלשון הש"ע אם נשאר אדם יחידי וכו' חייב חבירו להמתין לו משמע אפי' חבירו נכנס לבסוף עכ"ד, וכ"כ א"ר אות ח"י. מאמ"ר אות ח"י ועי"ש נו"ש אות י"ד ועיין ברכ"י אות ד' והעו"ת אות ט"ז כתב לפום דינא א"צ להמתין בבה"נ אלא ממדת חסידות עו"ש, וכ"כ הר"ז אות ט"ז והפרמ"ג בא"א אות כ"ח לב"ש אות כ"ח:

קא) שם, חייב חבירו להמתין לו וכו' ואם לא המתין לו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו וגורס לשכינה שתסתלק מישראל, ואם המתין לו זוכה לברכות הללו ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים וכו' ברכות דף ה' סוף ע"ב, לבוש,

קב) [סעיף טז'] ההולך בדרך וכו' עד ד' מילין, ועד בכלל, ר"ז או' י"ז, וכ"מ בגמרא שם:

קג) שם צריך לילך שם. אם יכול לבא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמ"ש בסעי' שאח"ז ל"ח בפ' היה קורא או' ט"ל, שכנה"ג בהגב"י או' ז' מ"א סק"ל, א"ר או' כ' נו"ש או' ט"ו מאמ"ר או' י"ט, ר"ז שם וכן הדין בנטילה לקמן סי' צ"ב סעי' ד' דוקא אם יכול לבא שם בעוד היום גדול וכו' ל"ח שם, א"ר שם.

קד) שם. ולאחריו צריך לחזור וכו' ונראה דלצדדין כמלאחריו דמיה וכ"כ ברכת אברהם דף מ' א"ר או' י"ט פרמ"ג א"א או' י"ל,

קה) שם עד מיל, ולא עד בכלל ר"ז שם, וכן הוא בגמרא שם ועיין לקמן סי' צ"ב סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד או' ך'

קו) שם עד מיל, וכו' וה"ה הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין שם בעשרה חייב לילך בכל יום בקר וערב להתפלל בעשרה, ר"ז שם, נו"ש שם.

קז) שם עד מיל וכו' כתב בתשו' בנין עולם סי' ג' דהשיעור מיל אין חושבין מביתו דא"כ עיר גדולה כאנטוכיא והבה"כ יהיה בעיר רחוק מביתו מיל לאו יהא צריך לילך אלא העיקר לחשוב שיעור מול כמו בשבת חוץ לעיר דשיעור מיל סמוך לעיר בתר עיר גריר יעו"ש והביאו פת"ע אות ל"ח:

קח) [סעיף יז'] יש מי שאומר וכו' הא דכתב יש מי שאומר לאו מפני שיש חולקים בזה דלא נמצא מי שחולק בזה אלא כי כן דרך מרן ז"ל בש"ע כשמוצא דבר חדש בפוסק יחידי ולא בשום פוסק אחר כותבו בל' יש מי שאומר כמ"ש בדברינו כ"פ וכ"כ המחה"ש בזה הסי' סק"ל.

קט) שם, אם יכול לבא למחוז חפצו וכו' וא"ת הא אמרינן בגמרא דף ו' ע"ב אם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו דהו"ל לבטות בשם ה' וי"ל דהתם כשהלך בעירו לאיזו עסקים אבל יוצא בדרך לא הטריחו כ"כ, מ"א ס"ק ל"א, ועיין א"ר או' ך' ומ"ש הפרמ"ג בא"א או' ל"א, וגו"ש או' ט"ז יעו"ש.

קי) שם בעוד היום גדול, אפי' אם ימתין עד אחר שיתפללו, לבוש.

קיא) [סעיף חי'] בית המדרש קבוע קדוש יותר וכו' דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב ואמרו שם בגמרא אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות יעו"ש, טור, לבוש, ולא בלבד שהיו מתפללים בבה"מ ולא בבה"כ אלא אפי' בבה"כ עצמו היו מקפידים להתפלל במקום המיוחד להם בבה"מ ללמוד שם, מיו"ט פ"ק דברכות אות ע':

קיב) שם ומצוה להתפלל בו וכו' ראובן תורתו אומנותו ויש לו בית סמוך לבה"כ ובו חלון גדול על בה"כ ובאותו בית בית מדרשו יותר טוב שיתפלל בבית מדרשו מאשר ילך לבה"כ דאיכא תרתי שהוא מקום קביעות תלמודו ומתפלל עם הצבור בקדיש וקדושה ועונה אמן, הרדב"ז בתשו' כ"י סי' שני אלפים קל"ט, ברכ"י אות ו' ש"ץ דכ"ד ע"ב ועיין בדברינו לעיל אות פ"ג:

קיג) שם והוא שיתפלל בעשרה, וא"ת א"כ מאי רבותיה דבית המדרש תירץ הר' יונה שאעפ"י שבה"כ היו מתקבצים הרבה בני אדם וברוב עם הדרת מלך אפ"ה היו רוצים יותר ביו"ד לבד בבה"מ מלהתפלל בבה"כ עם רוב עם, ב"י, עו"ת אות י"ז, מ"א ס"ק ל"ב, ובכ"מ פ"ח מה"ת דין ג' תירץ דהיינו רבותא דכי היכי דבה"כ קודם להתפלל בו בעשרה לשאר מקומות בה"מ נמי קודם להתפלל בו בעשרה לבה"כ עכ"ד, ונ"מ בין הטעמים דלהר"י אפי' יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף, ולטעם הכ"מ אם בבה"כ יש יו"ד ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף אבל אם יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד הם שוים, או י"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא דלמי שלומד בבה"מ אפי' יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף ולמי שאינו לומד בבה"מ אם יש בבה"כ יו"ד ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף אבל אם יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד הם שוים, ועיין פרמ"ג א"א אות ל"ב:

קיד) שם בהגה, ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלא"ה, יכול להתפלל לפרקים ביחידי בבית מדרשו אם לא ירצה לבטל לימודו, לבוש, א"ר אות כ"א פרמ"ג שם:

קטו) שם בהגה, וכ"ש שלא יעסוק בתורה וכו' וכ"כ בהגהות אלפסי החדשים אותם ת"ח שעוסקים בתורה בבה"כ ביוה"כ בשעה שהצבור מתפללים לא שפיר עבדי עט"ז אות יו"ד:

קטז) שם בהגה, וכ"ש שלא יעסוק בתורה וכו' ול"ל דאם הוא כבר התפלל ואינו עומד שם אלא לענות הקדישים והקדושות מאותם שפורסים על שמע או שחוזרים כל התפלה עוסק בתורה ואינו חושש, וכ"מ מל' ההגה דמיירי דוקא בעניין שפורש מן הצבור ואינו אומר מה שהם אומרים וגם לא אמרו אבל בכה"ג לית לן בה וש"ד וזה ברור וכן נהגנו מאמ"ר אות כ"א:

קיז) [סעיף יט'] יקבע מקום לתפלתו וכו' דא"ר חלבו א"ר הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו, ברכות דף ו' ע"ב, והטעם היינו כמ"ש לקמן בסי' צ"ח סעי' ד' התפלה היא במקום הקרבן ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכונה וכו' וקביעות מקים כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו יעו"ש ודו"ק, יפ"ל או' טו"ב וכל הקובע מקום לתפלתו זוכה שלא יגלה ממקומו ויהיה תמיד שוכן במקומו, הרב ידיד ה' ס' וירא והביאו הרו"ח סי' ק"א או' ב':

קיח) שם, יקבע מקום לתפלתו וכו' וגם כשמתפלל בביתו יקבע מקים שלא יבלבלוהו בני הבית, מ"א ס"ק ל"ג, א"ר או' כ"ב, סו"ב או' יו"ד, מאמ"ר או' כ"כ ועיי"ש, ש"ץ דק"ט ע"ב קש"ג סי' י"ב או' ח"י ר"ז או' י"ח, חס"ל או' ט' כף החיים להרח"פ סי' י"א או' יו"ד, וכתב זולת דאם אירע לו דיש כנגדו בני אדם דטורדים אותו בתפלתו אזי ישנה מקומו, ועיין מש"ל או' קי"א דבבה"מ יקבע מקום לתפלתו במקום שלומד שם:

קיט) שם, יקבע מקום לתפלתו וכו' ובקיץ בבה"כ ובחורף בבית החורף הוה קביעות מקום כדמצינו בי סיתוא בקייטא וכו' פרמ"ג א"א או' ל"ג:

קך) שם, יקבע מקום לתפלתו וכו' ומי שאינו קובע מקום לתפלתו המשחיתים שנבראו מטיפו תקרי של אדם באים וחוטפים אותה תפלה לפרנסתם ומזונותיהם כמו שהביא בס' דרך ישרה דף ו' ע"א, כף החיים שם.

קכא) שם, יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו וכו' אין יכולין מדין תורה לקבוע מקום בבה"כ לירשו, ומה שיושבים במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת, ס"ח סי' תתי"א יעו"ש, כנה"ג בהגה"ט, רו"ח סי' ק"א או' ב'.

קכב) שם, גם בבה"כ שקבוע בה וכו' אינו ראוי לישב תיך ד"א של היכל רק חכמים בעלי תורה מלאים מצות כרמון ולא ע"ה שהם בני גיהנום, פת"ע או' מ"ה.

קכג) שם, צריך שיהיה לו מקום קבוע, ונ"ל דתוך ד"א חשיב מקום אחד דא"א לצמצם, מ"א ס"ק ל"ד, א"ר שם, סי"ב שם, ר"ז שם, ש"צ שם קש"ג שם.

קכד) [סעיף ך'] יכנס שיעור שני פתחים וכו' מכבדין בפתח בה"כ שיכנס הגדול תחלה הואיל וראוי למזוזה, ברכות מ"ז ע"א ועיין בפי' רש"י שם, מ"א ס"ק ל"ה, ועיין ביו"ד סי' רמ"ב סעי' י"ז בהגהה, וכ"כ עצי לבונה שם, וצריך לכבד בין בכניסה ובין ביציאה, ואם יש אדם גדול ביניהם כיון שנכנס לפניהם או שיצא לפניהם הבאים אחריו א"צ לכבד זה את זה, ברכ"י שם או' כ"ד בשם תשו' הגאונים כ"י סי' רס"ט, ובשיו"ב שם או' י"ג כתב ע"ז התשו' נראה דמיירי בדלא איכא תו מי שהוא מצויין באיזה מעלה יותר מאחר וכו' אבל אם יש לאיזה מהם איזה מעלה צריך לכבדו וזהו כבודו של גדול ע"ד מ"ש ביומא דס"ט כולהו משום כבודו של כ"ג יעו"ש, והביאו זכ"ל ח"א חי"ד או' ך'.

קכה) שם, דהיינו ח' טפחים, דשיעור פתח א' ד' טפחים, ב"י בשם א"ח.

קכו) שם ונכון לחוש לכל הפירושים, דהיינו אפי' אם אינו פתוח לר"ה צריך ליכנס לפנים מן הפתח ח' טפחים וגם ישהה במקומו המיוחד שיעור הליכת ח"ט ואח"כ יתחיל להתפלל, וכ"כ הפרמ"ג סי' צ"ג בא"א או' א' ועיין בדברינו לשם או' א' בס"ד:

קכז) שם, ונכון לחוש לכל הפירושים, והב"ח פי' דבכל בה"כ צריך שיעשו לו עזרה לפני בה"כ כדי שיכנס אדם לפנים משני דלתות דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל דלא כבתי תפילות של עכו"ם דאינם נכנסים אלא לפנים מדלת אחד וכו' והביא ראיה מדברים רבה פ' כי תבא יעו"ש, והביאו מ"א ס"ק ל"ה, א"ר או' כ"ג, וכ"כ הברכ"י או' ז' בשם מדרש הנז' וכתב ויש לחוש לזה וכמ"ש המ"א יעו"ש, ר"ז או' י"ט:

קכח) [סעיף כא'] צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר וכו' הרמז בזה שלא יהא מחשבה רעה חוצצת בינו לבין השכינה הנקראת קיר, הרב החסיד מהר"ר יעקב צמת בהגהותיו כ"י, ברכ"י או' ח' ש"ץ דק"ט ע"ג, ועיין לקמן סי' צ"ח סעי' ד':

קכט) שם, ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצין, וכתבו שם התוספות בברכות ה' ע"ב אבל מטה נראה שאין זה קבוע ע"כ וכתב עליהם ב"י ונראה דהיינו דוקא מטה שבזמן חכמי התלמוד שהיא לישיבה אבל מטה דידן העשויה לשכיבה הויא קבע עכ"ל, מיהו הב"ח חולק וכתב דעל מטה דידן קאמרי התו' דנראה שאין זה קבוע דכיון שלפעמים משנין המטה ממקום זה למקום אחר ולא דמי לארון ותיבה שהוא קבוע במקום אחד לעולם דאעפ"י דמוציאין התיבה לרחוב העיר בתעניות מ"מ חוזרין ומכניסין אותה ומעמידין אותה במקומה הראשון והו"ל קבע עכ"ל יעו"ש, וכן דעת הט"ז סק"ה, פר"ח או' כ"א, שכנה"ג בהגב"י או' ח' אבל המ"א ס"ק ל"ו כתב על דברי הב"ח הנ"ל דאין דבריו מוכרחים, יעו"ש, וכ"כ ה"ב או' א' מט"י או' ד' א"ר או' כ"ה, פרמ"ג א"א או' ל"ו, ר"ז או' ו' וכ"כ המאמ"ר או' כ"ד דאנו אין לנו אלא דברי התו' ועפ"י הבנת מרן ז"ל יעו"ש ומ"מ סיים דיש להחמיר ועדיף טפי שלא יהא שים מפסיק ביני לכותל כל היכא דאפשר עכ"ד, וע"כ נראה לפום דינא הכל לפי הראות דאם המטה מונחת תמיד ואין מטלטלין אותה אלא לפעמים ומחזירין אותה למקומה אינה חוצצת ואם מטלטלין אותה פעם אחת הנה ופעם אחת הנה חוצצת, וכ"פ א"ר שם, לכתחלה יש להחמיר היכא דאפשר אפי' במטה שמונחת תמיד ואין מטלטלין אותה ממקום למקום כדי שלא יהא שום דבר מפסיק בינו לכותל וכמ"ש המאמ"ר:

קל) שם, כגון ארון ותיבה אינם חוצצין, פי' ארון של ספר הקבוע במקומו ואינו מטלטל אבל ארון שמוזכר בתשו' הרמב"ם שהובאה בב"י וכתב דחוצצין היינו ארונות שבבית המיוחדים להצניע בהם כלים וחפצים שמטלטלים כל שעה, כ"כ הרב מוהרי"ע ז"ל בס' לחם יהודה דף ך' ע"ב בביאורו להרמב"ם והביאו נו"ש או' כ"א וכתב עליו שהוא פשוט:

קלא) שם אינם חוצצין, וטעם החציצה כתב הלבוש שאם יש לפניו דבר שחוצץ בינו ובין הקיר הוא מסתכל בו ומחשב בו ומבטל כוונתו, וכ"כ הרד"א ע"ש הרמב"ם והביאו ב"י מיהו לקמן סי' צ"ח סעי' ד' כתב בש"ע דטעם החציצה הוא משום דומיא דקרבן יעו"ש, וכ"כ הלבוש שם, ונראה דהא והא איתא וא"ל דאם היא דומיא לקרבן כיצד התירו להתפלל כנגד דבר הקבוע דיש לומר כיון שאיסור זה דומיא לקרבן הוא מדברי סופרים תיקנו מה שנראה בעיניהם לתקן, ועיין א"ר אות כ"ד ולקמן אות קל"ג:

קלב) שם הגהה, ולא חשיב חציצה רק בדבר גדול שגבהו יו"ד וכו' אבל הפר"ח אות כ"א כתב דלא נהירא דאדרבה כל כמה דגבוהה טפי הרי חלק רשות לעצמו ומצי להתפלל כנגדו וכההיא תיבותא דהוה בי כנישתא דיהודאי רומאי דפ' בני העיר אבל דבר קטן הוי הפסק והא שמתפללין בבה"כ לפני הספסלים שיושבין בהן היינו לפי דקבוע עכ"ד, והביאו מאמ"ר אות כ"ה וכתב דמרן השמיט דברי הרד"א בש"ע מכח תשובה זו יעו"ש, וכן הרב מהרי"ע בס' לחם יהודה דף ך' ע"ב הקשה על הכרח של הרד"א וא"ח וכתב וכ"נ דעת הש"ע שהשמיטה ותמה על הרמ"א בהגהה דכתבה בסתם ולא כתבה בשם י"א יעו"ש, והביאו נו"ש אות כ"ב ועי"ש שסיים דהעיקר הוא כסתמיות דברי מרן ז"ל דאין לחלק בין דבר קטון וגדול אלא כל מידי חוצץ עכ"ד, וא"כ כיון דפלוגתא היא ובפרט שאומרים שכך הוא דעת מרן יש להחמיר ואין לחלק בין קטן לגדול, וכן אין לחלק בין בהכ"נ לבית כמש"ל אות קמ"ט בענין תיבה שבבהכ"נ ומטה שבבית אלא עיקר החילוק הוא בין קבוע ללא קבוע יעו"ש ודו"ק מיהו בשלחן שמניחין עליו הסידור הנקרא שטענד"ר יש מתירין כיון שהוא לצורך התפלה וכן השלחן שבבית שמניחין עליו הספר ט"ז סק"ה, ה"ב אות א' ר"ז אות ך' ש"ץ דק"ט ע"ג:

קלג) ואם א"א בקלות להתפלל בענין אחר כגון לפעמים שמתפללין ביו"ד באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפילה בשביל זה לילך לחדר אחר להתפלל שהרי טעם אסור חציצה בזה משום שלא יבטל הכוונה כמ"ש ב"י בשם הרמב"ם בזה ואין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום, ונראה מ"מ תקנה לזה שיעצים עיניו בשעת התפלה כמ"ש בסעי' כ"ג או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ ולא יבא לידי ביטול כוונ' ט"ז סק"ה, א"ר אות כ"ה ת"א כלל כ"ב אות ג' ר"ז אות ך' ש"ץ דף ק"ט ע"ג, וגם לפי הטעם שאמרו בחציצה משום דדומיא לקרבן יש לומר דלא אסרו אלה היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר אינו מעכב, עיין לעיל אות קל"א ומ"ש המש"ז אות ה':

קלד) שם וכן בעלי חיים אינם חוצצין, הנה בדין זה נחלקו הפוסקים בדברי מרן ז"ל דהב"ח כתב הוא ט"ס וכמ"ש מור"ם בהגהה, וכ"כ הלבו"ש עו"ת אות ך' מאמ"ר אות כ"ו ר"ז אות כ"א אבל השכנה"ג בהגב"י אות ח' כתב אפשר דס"ל למרן ז"ל דבעלי חיים אינם חוצצין יעו"ש וב"כ הפר"ת אות כ"א בפשיטות, וכן הוכיח הנה"ש אות כ"ג יעו"ש וע"כ כיון דנחלקים הפו' בדברי מרן ז"ל ודעת הרוב בעלי חיים חוצצין הכי נקטינן וכ"כ היפ"ל ז"ל אות כ"א וז"ל גם לי נראה דב"ח חוצצין מטעם שאין בהם דעת ויש לחוש שמא ישתינו או יטילו רעי בעור שהוא מתפלל עכ"ד:

קלה) שם אפי' אדם אינו חוצץ הגהה ול"נ דבעלי חיים חוצצין ואדם אינו חוצץ וכו' סעי' כ"ב ויש מי שאומר שיש ליזהר וכו' וטוב לחוש לדבריו, וכ"כ הלביש, סו"ב במק"ח אות ז' ר"ז אות כ"א חס"ל או' טו"ב וכתב המאמ"ר אות כ"ז דאף לסברה זו לא היו הפסק גמור שיהא אסור לכל אדם אלא זהירות בעלמא דיש ליזהר בדאפשר ובבה"כ וכיוצא בו דא"א בענין אחר פשיטא דמותר לכתחלה להתפלל אחורי אדם אלא שהמדקדק במעשיו יראה שיהיה לו מקום קובע כנגד הכותל יעו"ש, ומ"ש הרב מהריק"ש בס' ערך לחם דאדם העוסק בתפלה אין מפסיק וכ"כ לחם יהודא ד"ך ע"ב כתב המאמ"ר שם דמסתמיות מרן לא משמע כן יעו"ש, וכ"כ הנו"ש אות כ"ד דאף אם חבירו מתפלל יש ליזהר יעו"ש ומ"ש הפר"ח אות כ"א הנזהר בזה שלא להתפלל אחרי אדם כיון שפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ודלא כהמחבר ז"ל כתב עליו השע"ת אות כ"ט דאין זה מוכר"ח כיון דשב וא"ת הוא ושאין לו לבטל משום זה להתפלל עם הצבור בזה גם המחבר מודה עכ"ד:

קלו) [סעיף כג'] הבגדים המצויירים אעפ"י שאינם בולטות וכו' מדברי מרן ז"ל משמע דלא מהני העלמת עין אלא בבגד או כותל מצוייר אבל דבר אחר שמפסיק לא מהני העלמת עין, וכ"כ העו"ת אות י"ט והסכים לדבריו מהרי"ע ז"ל בס' לחם יהודה והב"ד הנו"ש אות כ"ה וכתב והכי מוכרח ודלא כהמאמ"ר אות כ"ח שהשיג על העו"ת והלח"י בדין זה וכתב דבכל מידי מהני עצימת עין ונסתייע מדברי הט"ז סק"ה דאין משם שום סיוע לסברתו דמ"ש הט"ז דמהני עצימת עין אפי' להפסקה היינו מצד הדוחק שלא יעכב התפלה עם הצבור וכו' יעו"ש, ועיין לעיל או קל"ג:

קלז) שם, בגדים המצויירים וכו' וגם בכותל ביהכ"נ אסור לצייר ציורים נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש, מ"א ס"ק ל"ז, א"ר או' כ"ז, ה"ב או' ב' ר"ז או' כ"ב, ש"ץ דק"ט ע"ד, בי"ע או' ל"ב, וכתב שם בי"ע דהמתפלל בביתו יזהר לקבוע מקום להתפלל בחדר שאין ציורים בכותל. והטעם כתב במחה"ש בהא למעלה מקומת איש דשרי משום דשם אין לחוש שיסתכל בהם, דל"מ בשעת תפלת י"ח דצריך ליתן עיניו למטה אלא דגם בשאר תפלה אין דרך להסתכל למעלה עכ"ד, וכ"כ פרמ"ג בא"א או' ל"ז ועיין פר"ח או' כ"ג ולקמן סי' צ"ה סעי' ב' וז"ל הזוה"ק פ' ואתחנן דף ר"ס ע"ב, ת"ח מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ואקמוה, ובעי לחפייא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא, ובעי למכסייא עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא, ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקא, מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההיא שעתא דאצטריך ביה הה"ד כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי, והיך יכול לאסתכלא בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיה הה"ד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר דתמן שרי שכינתא בג"כ לא בעיא למיהוי חוצץ בינו ובין הקיר עכ"ל, וע"כ צריך האדם ליזהר מאד שלא יסתכל בשום דבר מתחילת העמידה עד סופה אלא או יסתום עיניו או יתפלל מתוך הספר כדי שלא יבא להסתכל בשום דבר באמצע תפלת י"ח, ומנהג האר"י ז"ל היה אומר כל הזמירות והקרבנות והק"ש מתוך סידור התפילות שבידו אבל בתפילת העמידה דלחש היה עוצם עיניו ואומר על פה וגם בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"ץ, כמ"ש מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' דף ד' ע"א, ועיין עוד לקמן בדבריני לסי' צ"ה סעי' ב' בס"ד:

קלח) אסור להתפלל כנגד המראה אפי' עיניו סתומות שלא יאמרו דמשתחוה לבבואה שלו, תשו' הרדב"ז סי' ק"ו, שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד, א"ר אות כ"ח, מש"ז אות ו, קש"ג סי' י"ב אות כ"ב, ש"ץ שם, בי"ע אות ל"ג, חס"ל אות ח"י, כף החיים סי' ט"ו אות ט':

קלט) השיג'אדי שרגילים הגיים לעשות עליו התפילות שלהם אסור לישראל לישב עליו אפי' בביתו וכ"ש בבה"כ כי הוא מיוחד לתפילות ולהכי קורין אותו שיג'אדי לשון סגידה ורבים אין נזהרים ויש להם בביתם ומביאים אותם ביוה"כ לבהכ"נ לישב עליו וצריך להודיעם שיבערום מן הבית כי בודאי כיון שעושים אותם לשם תיפלות רוח הטומאה שורה עליו ושומר נפשו ירחק, חס"ל או' י"ט, והביאו כף החיים סי' י"א אות כ"ט:

קמ) שם בהגהה, אבל בגדים שמצוייר עליהם דברי תיפלות אפי' לישב עליהם בבה"כ אסור, הקשה הט"ז סק"ו דלמה הוצרך להזהיר ע"ז בבה"כ אפי' בביתו אסור וכו' וכתב הא"ר אות כ"ז די"ל משום דאיתא ביו"ד סי' קמ"א דבשל רבים ליכא חשדא ור"ל דאפ"ה בבהכ"נ אסור, והביאו מש"ז אות ו' וכתב ולפ"ז לא דוקא דברי תיפלות אפי' לצור כך ציורים שנראה כעבודת עכו"ם אסור בבה"כ עכ"ד:

קמא) [סעיף כד'] לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו וכו' ברכות דף כ"ז סוף ע"א ופי' רש"י ז"ל כנגד רבו אצל רבו ומראה כאילו הם שוים, אחרי רבו נמי יוהרא הוא, והתו' כתבו די"מ שנראה כמשתחוה לרבו, וה"ר יונה כתב דבגמרא משמע דטעמא דאחורי רבי מפני הפסקה כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק, ב"י, ונ"מ בין הני תירוצים דלתוספות אינו אסור אלא ביחיד אבל בצבור אין כאן חששא שמקבלו לאלוה ולרב יונה אפי' בצבור אסור מפני הפסקה וכתב ב"י להלכה כר' יונה פרישה אות ל"ו ועיין לקמן אות קמ"ג:

קמב) שם, ולא לפניו, שזה יותר בזוי, וכ"כ רבינו יונה ז"ל, ב"י, ורבו היינו רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו כדאיתא בבא מציעא דל"ג ע"א ל"ח פ' תפה"ש אות ח"י, פרמ"ג א"א אות ט"ל, או גדול הדור ח"א כלל כ"ב אות ו' וכתב דה"ה אביו, ועיין ביו"ד סי' רמ"ב סעי' ט"ז וסעי' ל' וסי' רמ"ד סעי' יו"ד:

קמג) שם בהגהה, י"א דכ"ז לא מיירי אלא למתפלל ביחיד וכו' אבל מרן ז"ל בב"י כתב לענין הלכה יש לחוש לזה אפי' בצבור:

קמד) שם, אם הרחיק ד"א מותר, כתב הב"י דלא מהני ריחוק ד"א אלא להתפלל אחרי רבו או כנגדו אבל להתפלל ואחריו לרבו אפי' רחוק כמה לא עכ"ל, מיהו הד"מ אות ה' כתב דמדברי הטור לא משמע כן אלא כל ריחוק ד"א כרשות בפ"ע הוא ובכל ענין שרי עכ"ד, וכ"כ הב"ח, ט"ז סק"ז, ש"ך ביו"ד סי' רמ"ב סק"ל, שכנה"ג בהגב"י אות י"א וכתב שכ"כ הלבוש ביו"ד סי' רמ"ב אעפ"י שבסי' זה כתב מחלוקת וכ"נ דעת הסכמת הל"ח אות כ' עכ"ד, וכ"כ עו"ת אות כ"ה, מ"א ס"ק ל"ח, פר"ק או' כ"ד וכתב אבל לאחורי רבו צריך להתרחק ד"א מלבד שיעור הפסיעות דשמא יצטרך רבו לעשות ג' פסיעות ויצערנו יעו"ש, והב"ד המחה"ש בס"ק ל"ת וכ"כ ר"ז אות כ"ג, ש"ץ דק"ט ע"ג אמנם הנו"ש אות כ"ו כתב דיש לחוש לדברי מרן הב"י יעו"ש, וע"כ יש להחמיר בהיכא דאפשר והיכא דלא אפשר יש לסמוך על המתירים:

קמה) [סעיף כה'] תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבי, אבל לפני רבו אסור. ב"י, ש"ך שם ס"ק כ"ט, עו"ת אות כ"ו מ"א ס"ק ט"ל, א"ר אות ל"א, ר"ז שם, ש"ץ שם, בי"ע אות כ"ז, נו"ש אות כ"ז, וחוץ לד"א אפשר אף הב"י מודה דשרי, פרמ"ג א"א אות ט"ל:

קמו) [סעיף כז'] היה עימד בתפלה והשתין תינוק בבהכ"נ ישתוק וכו' דכל זה לא מקרי הפסק, אבל אסור להפסיק בדיבור להביא לו מים כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן, ח"א כלל כ"ה אות ו':

קמז) שם, ישתו וכו' ואם תינוק טינף בבה"כ באמצע תפלה אם יש לו בגד לכסותו אסור להפסיק ואפי' לזוז ממקומו, ואם אין לו או שעכ"פ יהיה ריח רע ירחיק ד"א ממקום שכלה הריח או יצא לבית אחר, ואם גם אחרים עומדים שם ומתפללים ואינם יודעים מזה נ"ל דאם א"א בענין אחר להודיע להם אלא בדיבור מותר להפסיק בדיבור להצילם מאיסור דאורייתא ומוטב שיעשה הוא איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפלה מיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף ח"א שם אות ז':

קמז) שם, ישתוק עד שיביאו מים וכו' וה"ה אם ממתין עד שנבלעו מי רגלים בקרקע נמי מותר להתפלל וכמ"ש לעיל סי' ע"ח בהגה, עו"ת אות כ"ז:

קמח) שם, או יהלך לפניו ד"א וכו' כתב הפר"ח אות כ"ז וז"ל בפרק מי שמיתו תניא היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל, וכתב הרשב"א שם בחידושיו וז"ל מסתברא ל דא"צ להרחיק ממקום המים כלל מדלא קתני ומרחיק עד שיזרוק לאחריו ד"א כדקתני בראה צואה כנגדו וטעמא מילתא משום דבצואה בעינן מחניך קדוש אבל מי רגלים אינו אסור מדאורייתא אלא כנגד עמוד בלבד והילכך אם לא התחיל מרחיק מדרבנן אבל בעומד בתפלה לא, ועוד נראה שאפי' בא לפסוק ולהרחיק אסור עכ"ל, וכתב בב"י בסי' ע"ח דהכי נקטינן וכן עיקר ודלא כמ"ש המחבר בכאן עכ"ל הפר"ח והביאו ש"ץ דף קי"א ע"ד וכתב עליו וז"ל והרואה יראה דרבים מהפו' חולקים ע"ד הרשב"א ז"ל וכל האחרונים הסכימו לדבריהם ועיניך תראינה מישרים להרב הלבוש ול"ח פ' מי שמיתו והשכנה"ג סי' ע"ח ומט"י סי' צ' כולם שוו בשיעוריהם לפסוק כמ"ש מרן ומור"ם והכי נקטינן עכ"ל, והביאו שע"ת ע"ז הסעי', ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ע"ח אות ג' מ"ש חילוק בין שם לכאן יעו"ש ודו"ק ועיין להחיד"א בקש"ג סי' י"ב אות ל"ז שכתב דאם המים רחוקים יש להקל דהוא ספקא דרבנן יעו"ש:

קמח) וכתבו הפוסקים שגם הש"ץ ישתוק אפי' שהשתנה חוץ לד"א שלו מ"מ כיון דחזרת התפלה להוציא הרבים י"ח והרי ההשתנה היא בתוך ד"א שלהם, ש"ץ שם, וכ"כ אנן בעניותין לעיל סי' ע"ט אות י"א יעו"ש:

קמט) שם, או יצא מביהכ"נ ויגמור תפלתו, הגהה, ויותר טוב לילך למקום אחר וכו' כתב מרן ז"ל בבד"ה וז"ל ולפי מ"ש בסי' ס"ה בשם קצת פוסקים שאפי' שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש א"צ לצאת מבהכ"נ עכ"ל, והביאו כנה"ג בהגב"י, והוא ממ"ש בב"י סי' ס"ה בשם ה"ר יונה שכתב בשם רבני צרפת דאפי' בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק עליו וכתב ולא חילק בין שהה מחמת אונס או שלא מחמת אונס עכ"ד, וכ"כ העו"ת אות כ"ח על מ"ש מור"ם ז"ל בהגהה שמא ישהה וכו' וז"ל אבל המחבר ז"ל ס"ל דאין לחוש לכך דלטעמיה אזיל דס"ל לעיל בסי' ע"ח אפי' שהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש עכ"ל, מיהו המאמ"ר אות כ"ט הקשה עליו מסי' ק"ד סעי' ה' דשם פסק מרן ז"ל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכו' יעו"ש והנו"ש אות כ"ח תירץ דס"ל להעו"ת מ"ש מרן ז"ל בסי' ק"ד ס"ה דאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש היינו אם הפסיק בדיבור אבל אם הפסיק בשתיקה לא הוי הפסקה וכו' וכתב שחילוק זה כתבו מרן ז"ל בסי' ק"מ בשם ה"ר גרשום בר שלמה שכתב דלא חשיב שתיקה להפסקה ל"ש מרובה ל"ש מועטת יעו"ש וגם המ"א בסי' זה סק"מ כתב דשתיקה לא מיקרי הפסק יעו"ש, ועי"ש עוד מה שתירץ קושיית המאמ"ר על דברי מרן ז"ל יעו"ש, ולכן כיון דלה"ר יונה לא יש חילוק ובכל ענין אינו חוזר לראש ובדעת מרן ז"ל י"מ דדוקא אם הפסיק בדיבור הוא דחוזר לראש וחילוק זה כתבו מרן ז"ל בסי' ק"מ נראה דהכי נקטינן דדוקא אם שהה כדי לגמור את כולה בהפסקת דיבור הוא דחוזר לראש אבל אם שהה בשתיקה לבד אפי' כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש, ועיין מש"ל סי' ח"י אות ז' ודו"ק, ועוד עיין בדברינו לסי' ק"ד אות כ"ח:

קנ) מ"ש ב"י ולבוש והעט"ז בסוף הסי' בענין מי שהוא בדרך סמוך למלון וכו' הרי הוא כתוב לקמן בהגהה סי' צ"ד סעי' ט' ושם יתבאר בס"ד:

ט"ז סק"א לטרד'. אבל מקום גבוה היינו שהקרקע גבוה דשם ליכא בעיתותא צריך ג"ט:

(שם) לא היינו צריכים פי' אי נימא בהאי דשבת דהוי גבהות אפי' בפחות מג"ט אלא דמ"מ מסברא צריך ליתן שיעור משום דבמשהו אין שייך גבהות וכיון דצריך שיעור מסתמא השיעור הוא ג"ט:

מ"א סק"א. בעיתותא. דמסתמא דבעיתותא דמבטל הכוונה לא התירו בתחלה בחולה וזקן רק היכא דליכא בעיתותא ואין הטעם רק משום גבהות זה הותר בחולה וזקן דדמי לסעיף ג' בפועל דכיון שעלה לאילן לעשות מלאכתו ניכר שאינו לגבהות ה"נ בחולה וזקן ניכר שצריכים לישן במטה וכדומה:

(שם) והב"ח מתיר. הוא בפ"ע ואפילו בברי':

ש"ע סעיף ג' שנשתנה הזית. ה"ה התאינה וחדא מנייהו נקט:

מ"א סק"ז. דמוטב הוא מימרא דר' יוסי שא"ל אליהו היה לך להתפלל בדרך כו' להתפלל תפלה קצרה בריש ברכות:

ש"ע סעיף ז' הצד שהפתח שבה"כ שלהם הם כעין שלנו שהפתח במערב וס"ל לדיעה זו דאחורו בה"כ ביאורו מערב ומש"ה בעינן שיהדר אפי' לבי כנישתא שיתפלל למזרח שהוא רוח שהציבור מתפללים ומש"ה מיקרי מערב אחורי בה"כ אע"פ שהפתח שם רק משום שהציבור מתפללי' למזרח ששם ההיכל ודיעה שניה ס"ל דאחורי בה"כ היינו במזרח וקפיד' הוי שלא יהיה אחורי לבה"כ:

(שם) בשאר צדדים בדרום או בצפון דאז מיקרי ג"כ רשע מחמת שכלם בבה"כ והוא מבחוץ אבל כשמהדר אפי' לבה"כ שרי:

מ"א סקי"ב. בחצר. חצר שבה"כ עומד באמצע ופנוי מכל צדדיו אז כשמחזיר פניו ניכר הוא. משא"כ עזרה שבס"ק שאח"ז שבנוי במזרח בה"כ וכותל בהכ"נ מפסיק והוא מתפלל למזרח אין כ"כ היכר כיון שאין לו מקום אחר לעמוד שם וכיון שמתפלל בהכרח למזרח אין זה כזלזול ח"ו כ"ה בב"י:

מ"א סקט"ו ברוב עם. הקשה בפרי מגדים הא בלא"ה בה"כ עדיף מביתו דהא אפי' כשמתפלל ביחיד כ' המחבר שיתפלל בבה"כ ונ"ל דהוקשה להמג"א דתיבת עם הציבור מיותר דדי באמרו שיתפלל בבה"כ דממילא ידעינן דהכוונה עם הציבור דהא אסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור וע"ז תירץ דקמ"ל דיש שני מעלות א' תפלתו בבה"כ הוא עצמה מעלה והשנית לפי שהיא עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך:

(שם) עיין סעיף י"ח. היינו במג"א ס"ק ל"א ובסי' תר"ן במג"א ס"ק כ"ג מבואר תיבת ברב עם:

ס"ק ט"ז. היה ר"ל. ר"נ דאי' בברכות ר"ל לא אתי פעם א' לבה"כ ושאלוהו מ"ט לא אתי מר ואמר תשש כוחי ואמר לו היה לך לאסוף י' והשיב טריח' לי מלתא וא"ל היה לך לכוין עכ"פ להתפלל בעת שהציבור מתפללין ובזה מבוארים דבריו כאן ובס"ק שאח"ז:

סקי"ח. אפי' ללמוד. דבקהלות ישראל אף קודם התפלה מותרים ללמוד כיון שדרכם לילך לבה"כ כמבואר בסי' פ"ט משא"כ אלו שהם מתפללים ביחיד אסורים אפילו בלימוד ואם כן יתבטלו זמן ארוך לכן לא ימתינו עד שעה שמתפללים בקהלות ישראל:

ש"ע סעיף י' כשעומד. אע"ג דבסעיף הקודם כ' דאפי' הוא בביתו יכוין לשעה שהצבור מתפללין היינו כדי שתהא תפלתו נשמעת אבל איסורא ליכא אי מקדים לתפלת צבור אבל כשעומד עם הצבור ומקדים איסורא נמי איכא:

מ"א סקי"ט. לצאת. דאע"ג דבביתו ליכא איסורא אם מקדים מ"מ כיון שעומד עם הצבור אסור לו לצאת ולילך לביתו:

סקכ"ו לבית המדרש ירוץ. אלמא דל"ח לחשד':

ט"ז סק"ג. שלא בשעת תפלה. אע"ג דגם שלא בשעת תפלה צריך לזרקו לאחוריו וכמ"ש המג"א בשם הד"מ סי' צ"ו מ"מ בשעת תפלה חמיר. דאפי' לזורקו לאחוריו לא הותר אלא אם הוא אנוס כמ"ש בסי' צ"ז:

מ"א סקכ"ט. משמע שר"י. התוס' כתבו שהר"י היה ממתין ומשמע שם שאף בכה"ג המתין כי היה מחמיר על עצמו עי' בב"י:

(ס"ק ל) מאי קפריך עי' עצי ארזים סי' ט"ו סק"ג:

(ט"ז סק"ה) בבוקר וא"כ למה לי. ר"ל דכיון דמוקי במטה ששוכב א"כ בלא"ה לא קשה קושית המקשה:

(מ"א סקל"ו) על המקשן. ר"ל דהב"ח הבין דהתוס' כתבו זאת לפסק הלכה דמטה אין זה קבוע ואינו כן אלא דהתוס' כתבו דרך פי' דמש"ה פריך הש"ס אי לימ' כו' וא"כ לא דברו התוס' רק במטה שבזמן הש"ס:

(ש"ע סעיף כ"ג) המצויירים. עיין כנסת יחזקאל סי' י"ג:

(במג"א סק"מ) סי' ע"ח. ר"ל מ"ש שם במ"א סק"א במים שותתין על ברכיו אפי' אם הם מגולים לא יפסיק בתפלה כיון שהי' רק איסור דרבנן דמדאוריית' אין איסור רק נגד העמוד וא"כ ה"נ הא הוא מדרבנן:

(שם) מיקרי אונס. פי' דההוא דהתם חשוב אונס טפי מהך דהכא אבל בגמ' אמר דגבר' דחוי' הוא פי' דהוי פושע שהתחיל להתפלל בעת שצריך לנקביו:

ואפי' אינן גבוהין ג'. דאין יכול לכוון משום ביעתותא וא"כ זקן או חולה דשרי צ"ל הטעם דלא הטריחוהו חכמים או י"ל דמ"ש דשרי בזקן וחולה מיירי בגוונא דליכא ביעתות' ועס"ג גבי אילן. והב"ח מתיר בכל ענין אם אין גבוהים ג':

זקן או חולה. שקשה לו לירד מעל המטה:

להשמיע לצבור. ועכשיו נהגו שהמקום שהש"ץ עומד הוא עמוק משאר הב"ה משום ממעמקים קראתיך ה' וכ"כ האגודה ואפשר דמשום הכי אמרי' בגמ' בכל דוכת' יורד לפני התיבה ההו' דנחית וכו' ועב"י סימן ק"ן שמפרש בע"א:

או חלונות. איתא בגמרא לא יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות ואף על גב דצריך שיתן עיניו למטה כמ"ש סי' צ"ה ס"ב מ"מ כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה:

י"ב חלונות. הטעם ע' בזוהר ויקהל:

לא יתפלל כו'. הקשו התוס' הכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה וי"ל דשדה היינו הר המוריה כדאמרינן אברהם קראו שדה א"נ הטעם שלא יפסיקוהו עוברי דרכים ויצחק התפלל בבקעה במקום דלא שכיחי עוברי דרכים ע"כ, והרב"י דחה פי' השני משום דאמרי' בגמ' חציף עלי מאן דמצלי בבקת' ולתי' השני אין הטעם משום חציפות לכן פי' ב"י הטעם כמ"ש כאן בש"ע ול"נ לקיים פי' התוס' וה"ק כשהוא מתפלל בבקעה הוא חצוף שמראה בעצמו שאפי' יעברו עליו כל עוברי דרך לא יתבטל מכוונתו וע' בזוהר בשלח ע' ק"ה הקשה שם קושיא זו ומשמע שם דדוקא בבית יש להתפלל ופשוט דעוברי דרכים מתפללים בשדה:

ולא בחורבה. מוכח בגמרא דמוטב להתפלל בדרך מבחורבה ואם מתיר' שיפסיקוהו עוברי דרכים יתפלל תפלה קצרה עסי' ק"י:

מפני חשד. שיחשדוהו שיש לו שם זונה ואי' בגמרא חורבה דקיימה בשדה ליכא חשדא דלא שכיח שם זונה (ע' בא"ע סי' כ"ב ס"ה) ובחורבה חזקה ליכא למיחש למפולת ואם שנים נכנסין שם ליכא למיחש למזיקין אם לא שידוע שרגילין שם מזיקין ואבוקה כשנים וירח כשלשה:

והוא הפך הצד כו'. דעיקר קפידא שהקהל הופכין פניהם למזרח והוא למערב ואם עומד במזרח ב"ה מחזיר פניו מב"ה למזרח שצריך להתפלל לרוח שהצבור מתפללין, וי"מ בהיפך דעיקר קפידא שיחזור פניו לב"ה ואפילו עומד במזרח יהפוך פניו למערב:

לדברי שניהם. שלא יתפלל אלא במערב ויחזור פניו לבה"כ:

יש להחמיר כו'. ואף על פי שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללים מ"מ כיון שאינו מתפלל בהיפך לית לן בה (ב"י תר"י) והב"ח כ' כאן מה שכתב ולא ידענא מאי קא קשיא ליה:

כשניכר שמחזיר. שעומד בחצר בה"כ:

הסמוך לבה"כ. וה"ה בעזרה (ב"י בשם הרמב"ם) דלא כע"ת:

אסור לעבור. ומוטב שיהלך אחורי אשה ולא אחורי ב"ה בשעה שמתפללין [גמרא]:

עם הצבור. אף על פי שיכול להתפלל בביתו בי' מ"מ ברוב עם הדרת מלך עסי"ח וס"ס תר"ץ:

אנוס. פי' שתש כחו אף על פי שאינו חולה דאם היה ר"נ חולה א"כ מאי שאל לו מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא אלא ע"כ שלא היה חולה ממש:

יכוין להתפלל וכו'. ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י' ובסמ"ג משמע שר"נ לא היה רוצה להטריח י' אנשים שיבואו אצלו: משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין ואיתא שם בתוס' דאם מתפלל בשעה שהצבור מתפללים אין תפלתו נדחית אבל אינה נשמעת אלא עם הצבור בבה"כ מיהו אפשר דדוקא בשעת חרון קאמרי עמ"ש ס"ס תקצ"א:

וה"ה בני אדם הדרים בישובים כו'. ונ"ל בימות הקיץ שהצבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמ"ש סימן פ"ט ס"ו וסימן רל"ב לכן מוטב שיתפלל תכף בהנץ החמה:

בזמן שהצבור. פי' בשעת שהקהילות ישראל מתפללים [סמ"ג] וכתב בשל"ה דף קכ"ח ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמ"ש סימן רל"ה יחיד הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הככבים ועמ"ש סי' רל"ו:

אסור לו להקדים. אפילו רוצה לצאת חוץ לבה"כ [ריב"ש סי' ע"ה]:

השעה עוברת. דהיינו שהזמן קצר כל כך שבעוד שיהלך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד [ב"ח] ולשון תר"י לא משמוע כן אלא אפי' בבית הכנסת שרי: איתא בגמרא דאם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובבית הכנסת אף זה אסור ועסי' קי"ד ס"ב דאם הוא חולה או אנוס אף בבית הכנסת שרי כ"כ הב"ח שם דלא כב"י:

מי שיש לו בה"כ. ואם יש ב' בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש [ב"מ דף ק"ז]:

נקרא שכן רע. דכתיב כה אמר ה' על כל שכני הרעים וגו' הנני נותשם מעל אדמתם:

מצוה לרוץ. עד פתח בה"כ ובב"הכ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה, [ע"ה ש"ל]:

בשבת שאסור. ואף בחול נוטל א' מת"ק ממאור עיניו:

כשיוצא. אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי שיחזור מהר [הכותב בע"י] ול"ח חוכך בזה מפני חשש הרואים ול"נ דאין כאן חשש דכל שלא יצאו הצבור מב"ה מסתמא דעתו לחזור ועוד דמוטב שיחשדוהו מלבטל הוא עצמו מלשמוע קדושה או קדיש וכ"כ של"ה דף ע"ד דהיוצא מבה"כ לבית המדרש ירוץ:

מותר לרוק. ושדי ליה לאחוריה וכמ"ש סימן צ"ז ס"ב עד"מ בשם א"ז והרוצה שלא ירוק תדיר בב"הכ ילעוס קודם כניסתו שורש שקורין לקרי"ץ אבל בעי"ה ובעט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות [ס"ח סי' רנ"ג]:

שימנה עם הי' הראשונים. ודוקא שיתפלל שם עמהם והאר"י לא היה אחד מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבה"כ וזה א"א קודם היום [הכוונות] עמ"ש סי' כ"ה ובזוהר אי' בנשא ע' רל"ט שיתאספו י' ויבואו ביחד לבה"כ:

חייב חבירו להמתין. וב"ח פסק בשם תר"י דאם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפילתו אין חבירו חייב להמתין דמוכח' מילתא דאדעת' דהכי נכנס שאינו מפחד ע"כ ומ"מ משמע שר"י היה ממתין גם בכה"ג:

צריך לילך שם. אם יכול לבוא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמ"ש סי"ז וק"ו הוא [ל"ח]: איתא בגמ' פ' שלשה שאכלו דר"א שחרר עבדו להשלימו לעשרה אף על גב דעובר בעשה כשמשחרר עבדו מצו' דרבים שאני וכ"כ התוס' פ"ק דשבת וכתב הרא"ש אלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל דהיינו עשה דמקדשין השם בעשרה ברבים ואפי' הוי מילתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפ"ה דחי עשה דיחיד דלא מסתבר למימר דמיירי בעשה דאורייתא כגון לקרות פ' זכור שהוא מן התורה עכ"ל ובפ' אלו מגלחין כ' דדוקא היכי דזיכא רבים כגון הכא מקרי עשה דרבים והר"ן פ' השולח כתב דלעולם בהם תעבודו לאו עשה גמור הוא או י"ל כיון שאינו עושה לטובת העבד ליכא עשה כלל והוי כמוכרו לו עכ"ל וצ"ע דאם כן מאי קפריך בגמרא מצוה הבאה בעבירה היא דלדבריו ליכא עבירה כלל ועבי"ד סימן רס"ז סע"ט וב"י שם:

למחוז חפצו. וא"ת הא אמרינן בגמ' ד' ו' אם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו דה"ל לבטוח בשם ה' וי"ל דהתם כשהלך בעירו לאיזה עסקים אבל יוצא בדרך לא הטריחו כ"כ:

והוא שיתפלל בי'. ואף על גב דבב"הכ איכא רוב עם הדרת מלך מ"מ בב"המ עדיף שאין לבטל למודו מפני התפל' דמצינו ר"י הנשיא שלא היה מתפלל אלא משנה לשנה כמ"ש תר"י וקשה דבסי' רצ"ח סי"ד אמרי' דמבטלים בית המדרש משום ברוב עם הדרת מלך וצ"ל דשאני התם שאינו אלא שעה מועטת לא חשו חכמים וכ"מ בתר"י פ' אלו דברים ע"ש:

יקבע מקום. וגם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית:

מקום קבוע. ונ"ל דתוך ד"א חשיב מקום א' דא"א לצמצם:

שיעור שני פתחים. לכל הפירושים משמע אם מקומו אצל הפתח ואינו פתוח לר"ה ושוהה שיעור ב' פתחים שרי וצ"ע שהשמיט דעת הטור דסבר דבירוש' יליף מקר' לשקוד על דלתותי וכ"כ הב"ח וא"כ לעולם יכנס לפנים משני דלתות ולכן נהגו לעשו' אכסדר' לפני בה"כ: מכבדין בפתח בה"כ שיכנס הגדול תחילה הואיל וראוי למזוזה ברכות פ"ז ועבי"ד סי' רמ"ב:

ארון ותיבה. וכב"י וה"ה מטה דידן העשוי לשכיבה מקרי קבוע והב"ח חולק וסובר דלא מקרי קבוע דלפעמים נוטלין אותה ומעמידה במקום אחר ומוכיח כן מהתוס' ואין דבריו מוכרחים דהתוס' קאי על המקשן שנ"ל להמקשן דמטה (לא) מקרי קבוע ומיירי במטה דידהו כמ"ש הרב"י, וצ"ע דנהגו להתפלל לפני השטענדר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד' וא"ל משום שצורך תפלה הוא דהא שלחן ותיבה נמי צורך תפלה הוא ואפ"ה לא שרי אלא בקבועין וא"ל משום שאינו רחב ד' מלמטה והא מטה נמי אין רחב למטה ד' דמסתמא לא איירי בסתומה למטה עסי' פ"ז ובש"ג במרדכי כתוב וז"ל דוקא דבר גבוה י' ורחב ד' אבל ספסלים וכיוצא בהן לא חשיב דעיקר מילתא שלא יתפזר ראות עיניו אנה ואנה ולא יוכל לכוון ובדבר מועט לא אתי להכי כל זמן שלא יחזיר פניו אל הכותל וחזי' לרבנן קשישי דאמרי הכי עכ"ל לפ"ז בעומד באמצע אין לחוש אם מפסיק דבר ובפוסקים לא משמע כן עסי' צ"ח ס"ד ובתשובת הרשב"א סי' צ"ו משמע דתיבה לא מפסקי הואיל והיא תשמיש ב"ה ע"כ:

הבגדים המצויירי'. ונ"ל דגם בכותל בה"כ אסור לצור ציורים נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש ועבי"ד סי' קל"א:

אם הרחיק ד"א. משמע דאפי' לפני רבו שרי וכ"פ בד"מ וב"ח וש"כ בי"ד סי' רמ"ב דלא כמ"ש בב"י:

אחורי רבו. אבל לפני רבו אסור [ד"מ ב"י]:

ישתוק כו'. ול"ד למ"ש סי' ע"ח דא"צ להפסיק דהתם יהי' הפסק גדול שיצטרך לפשוט בגדיו וללבוש אחרים אבל הכא שתיקה לא מקרי הפסק וכן הליכה ממקומו לא מקרי הפסק כ"כ כמ"ש סי' ק"ד ס"ג כנ"ל וע' בלבוש דכתב דלעיל מקרי אונס כיון ששותתין לו בגמרא משמע דגברא דחויא הוא וכמ"ש סי' ס"ה ע"ש:

(א) ואפילו וכו' – מפני שכשהוא עומד עליהם הוא טרוד וירא שמא יפול ולא יוכל לכוין בתפלתו ולפ"ז מה שהתירו בסמוך בזקן וחולה אף דאין בו משום גבהות מ"מ יאסר לעמוד מחמת ביעתותא צ"ל הטעם דלא הטריחוהו חכמים והתירוהו להתפלל עליהם במה שייטב לו בישיבה או בעמידה או י"ל דמיירי שם בגווני דליכא ביעתותא:

(ב) אינן גבוהין ג' – והב"ח והט"ז מתירין אבל הא"ר פוסק כהש"ע:

(ג) ולא ע"ג וכו' – לפי שאין גבהות לפני המקום שנא' ממעמקים קראתיך ה':

(ד) זקן או חולה – שקשה לו לירד מעל המטה:

(ה) להשמיע לצבור – דמותר לו לעמוד ע"ג מקום גבוה ואפילו ע"ג כסא או ספסל ואין בזה משום גבהות ויש מן האחרונים שכתבו דהיכא דיש בו משום ביעתותא אפילו להשמיע לצבור אסור. כתב המ"א שעכשיו נהגו שהמקום שהש"ץ עומד עליו הוא עמוק משאר בהכ"נ משום ממעמקים קראתיך ה' ולכן נקרא הש"ץ בכ"מ יורד לפני התיבה:

(ו) מקום גבוה וכו' – פי' אפילו הוא ארעא סמיכתא וגובה ג"ט אסור לעמוד עליו להתפלל אבל פחות מזה אין גבהו ניכר:

(ז) מוקף מחיצות – ובימה חדשה שבבהכ"נ שעדיין לא הוקפה מחיצות פשוט דאסור להתפלל עליה ומיהו לענין שמש שמקומו לעמוד שם בקביעות לצרכי בהכ"נ נראה דמותר כמו לענין אומנין בס"ג [פמ"ג]:

(ח) או חלונות – ואפילו בבהכ"נ כשמתפלל עם הצבור נכון ליזהר בזה וכ"ש כשמתפלל בבית ביחידי דצריך ליזהר בזה לכתחילה וכדאיתא בגמרא דלא יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות ואע"ג דצריך שיתן עיניו למטה וכמ"ש סימן צ"ה ס"ב ומה נ"מ בהחלונות מ"מ כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה:

(ט) י"ב חלונות – לאיזה צד שירצה ובתנאי שיהיה גם בצד שמתפלל לקבל ירושלים [פמ"ג]:

(י) לא יתפלל – ובגמרא איתא דחצוף הוא מי שעובר ע"ז וכתב הפמ"ג דע"כ אם נזדמן לו בית שאין בו חלונות ובקעה טוב יותר להתפלל בבית שאין בו חלונות:

(יא) במקום פרוץ – והנה לחד תירוצא דתוספות אם הוא עומד בצד הדרך במקום שאין מתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים שרי אך בב"י ממאן בדבריהם והנה אף שהמ"א ושארי אחרונים מיישבים לדברי התוס' מ"מ כתבו שבזוהר משמע שיש להתפלל דוקא בבית. ועוברי דרכים לכ"ע מותרים להתפלל בשדה ומ"מ כשיש שם אילנות טוב יותר שיעמוד שם ביניהם ויתפלל אם אין קשה עליו איחור דרכו דמקום צנוע הוא קצת עי"ז וכשהוא בביתו אין לסמוך ע"ז:

(יב) כמו בשדה – ובמקום שהוא מוקף מחיצות אע"פ שאינו מקורה שפיר דמי:

(יג) ולא בחורבה – מוכח בגמרא דמוטב להתפלל בדרך מבחורבה ואפילו היכא דליכא בה כ"א טעם אחד ואם הוא מתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים יתפלל תפלה קצרה עיין סימן ק"י:

(יד) מפני חשד – שיחשדוהו שיש לו זונה מוכנת שם ואם החורבה עומדת בשדה אין לחוש בה לחשד שאין זונה מצויה בשדה וה"ה אם אשתו עמו ג"כ ליכא למיחש לחשד ואם היא חורבה בריאה וחזקה ליכא למיחש בה למפולת ואם שנים נכנסין בה אין לחוש למזיקין שלאחד נראה ומזיק ולשנים נראה ואינו מזיק ולג' אין נראה כלל אם לא במקום שידוע שרגילין שם מזיקין ואבוקה כשנים וירח כשלשה לפיכך אם הם שנים מותר ליכנס בה אם היא בריאה וחזקה ועומדת בשדה [פמ"ג]:

(טו) אחורי בהכ"נ – בתשובת יד אליהו סימן ז' כתב דנ"ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי בהכ"נ לא שייך אלא דוקא כשהצבור מתפללים תפילת י"ח והוא ג"כ מתפלל י"ח עי"ש ובספר מאמר מרדכי חולק עליו:

(טז) הקהל – כלומר דמיירי במתפלל באותו צד שהפתח פתוח שם דהיינו בצד מערב לפיכך אם מחזיר פניו כלפי בהכ"נ נמצא שמתפלל לאותו צד שהצבור מתפללין וע"כ לא נקרא רשע אבל אם מחזיר פניו מבהכ"נ נמצא מתפלל היפך מהצבור שהם מתפללין למזרח והוא למערב וע"כ נקרא רשע שנראה כשתי רשויות ח"ו ולפי פירוש זה אם עומד אחורי בהכ"נ בצד מזרח והופך מבהכ"נ ומתפלל לצד מזרח כמו שהצבור מתפללין ג"כ אינו נקרא רשע:

(יז) בהיפך – הוא דעת ר"י הובא בתוס' שם דמפרש אחורי בהכ"נ היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כלפי רוח מזרח ונמצא מתפלל לרוח שכל הצבור מתפללין אפ"ה נקרא רשע כי הוא מכלל אותם שנאמר עליהם ואחוריהם אל היכל ד' אבל אם מהדר אפיה לבי כנישתא אע"פ שנמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל כנגד רוח מזרח לית לן בה כיון שכל הקהל מתפללין כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל והוא פניו ג"כ כלפי אותו הכותל אין לחוש:

(יח) שניהם – שלא יתפלל אלא במערב ויחזיר פניו לבהכ"נ ואף דזה מותר לכ"ע מ"מ לא שרי אלא מדוחק הלא"ה מצוה להתפלל בבהכ"נ כמ"ש בסעיף ט':

(יט) בשאר צדדים – דהיינו בצפון או בדרום ומיירי בשאי אפשר לו להפוך פניו למזרח כגון שיש צואה לפניו כמלא עיניו הא לאו הכי עדיף טפי שיהפוך פניו למזרח ומ"מ גם בכל זה לא שרי אלא מדוחק כמש"כ בס"ק הקודם:

(כ) שיחזיר פניו – כדי שלא יהיה אחוריו נגד בהכ"נ ואף שאכתי אינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאינו מתפלל בהיפך לית לן בה וכ"ז כשעומד בצפון בהכ"נ או בדרומו אבל כשעומד במזרחו או במערבו אסור אף אם רוצה להטות עצמו לצפונו או לדרומו:

(כא) לבהכ"נ – וה"ה בעזרות הבנויות בכותל מזרחי שרי להתפלל שם דחדר הוא ואין נראה כאחוריו לבית הכנסת וכ"כ השכנה"ג שראה קהלות רבות שעזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחי שבבהכ"נ ומ"מ יותר טוב בעת שבונים העזרות לעשותו בצד אחר לא בצד מזרח כי יש מפקפקים בזה עיין בא"ר:

(כב) בצד שהפתח וכו' – עיין בביאור הגר"א:

(כג) שהצבור מתפללים – עיין בפמ"ג שיש להחמיר אפילו בעת ק"ש ופסוקי דזמרה:

(כה) או שיש ב"ה וכו' – נ"ל דה"ה אם רגילין בבהכ"נ הזה לעשות כמה מנינים ג"כ שרי דלא יבואו לחשדו:

(כו) או שרוכב – שניכר שמפני שהוא טרוד בשמירת הבהמה אינו נכנס:

(כז) להתפלל בבהכ"נ – ואפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל בבהכ"נ ועיין בסי"ח במ"ב ס"ק נ"ד:

(כח) עם הצבור – מפני שאין הקב"ה מואס בתפלת הצבור ואפילו היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם. אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר. כתבו האחרונים דאם יש בבהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קה"ת מוטב להתפלל בביתו בעשרה. ובהכ"נ ביחיד ובביתו בעשרה תפלת צבור עדיף ואפילו יכול לשמוע קדיש וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף [פמ"ג]. ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו ולכן אינם מקפידין רק שיהיו י' בבהכ"נ וזהו טעות ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבהכ"נ כדי שיגיע להתפלל י"ח בצבור [ח"א]. מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תיכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לבהכ"נ יותר טוב לילך להתפלל מוסף עם הצבור בבהכ"נ דברוב עם הדרת מלך כ"כ בתשובת יד אליהו סימן מ"ב ודוקא אם מקום מיוחד לתפלתו הוא בבהכ"נ אבל אם אין מקומו מיוחד להתפלל בבהכ"נ טוב יותר שיתפלל כל התפלה במקום אחד. כתב בתשובת רדב"ז תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין איזה יום שירצה יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום כיפור או פורים ועיין בח"א כלל ס"ח ובנשמת אדם שהאריך בכמה פרטים שיש בענין זה:

(כט) אנוס – היינו שתש כחו אף שאינו חולה. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבוא לידי הפסד יכול להתפלל בביתו ביחיד או בבהכ"נ בלא צבור אבל משום מניעת ריוח לא ימנע מלהתפלל עם הצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו וכ"כ בשם יעקב והעיד על הגאון מוה' זלמן מירל"ש אב"ד דק"ק האמבורג שפעם אחת הלך לבהכ"נ מעוטף בטלית ותפילין כדרכו ופגע בו אדם אחד שהיה לו למכור אבנים טובות ורצה שילך עמו לביתו והגאון השיב לו שימתין עד שיבוא מבהכנ"ס ובתוך כך מכרן לאחר והאחר הרויח בהם כמה אלפים ר"ט ושמח הגאון שמחה גדולה שהשליך מנגד ממון רב עבור תפלת צבור [מגן גבורים] וכ"כ בספר אליהו רבא בשם תשובת ב"י דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבהכ"נ משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון. ולעשירים יש לקנוס יותר ובעל תורה אף שעוסק בלימוד מ"מ איכא חשדא וחילול השם כמש"כ סי"ח:

(ל) יכוין להתפלל וכו' – ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף עשרה. משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין ואם מתפלל עמהם בבהכנ"ס מיקרי תפלת הצבור:

(לא) יתפללו שחרית – ובימות הקיץ שהצבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמש"כ סימן פ"ט ס"ו וסימן רל"ב שמא ימשוך בלימודו ויעבור זמן תפלה וא"כ יתבטלו זמן ארוך לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה ומכ"ש כהיום דבקהלות גדולות מתפללין תיכף משהאיר הבוקר וא"כ לעולם הוא בשעה שהצבור מתפללין:

(לב) בזמן שהצבור – פי' בשעת שקהלות ישראל מתפללים. ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמש"כ סימן רל"ה יחיד הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הכוכבים:

(לג) אעפ"כ וכו' – מפני שהוא מקום קבוע לקדושה ותפלתו מתקבלת שם יותר. ופשוט דאם הוא ת"ח ויש חשש חילול השם כשיבוא אחר התפלה בבהכ"נ דיתפלל בביתו:

(לד) עם הצבור אסור – אע"ג דבסעיף הקודם כתב דאפילו הוא בביתו יכוין לשעה שהצבור מתפללין היינו כדי שתהא תפלתו נשמעת אבל איסורא ליכא אי מקדים לתפילת צבור אבל כשעומד עם הצבור ומקדים איסורא נמי איכא ועיין באורחות חיים שכתב הטעם מפני שהוא כמבזה את הצבור ומשמע בגמרא דאפילו אם הוא רוצה לעשות זה בשביל לימוד התורה כגון שיש לו שיעור קבוע ללמוד תורה אצל אחד. כתב הב"ח דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך יצא מבהכ"נ ויתפלל בביתו ואפשר דבשביל לימוד התורה ג"כ מותר לעשות כן וכן משמע בספר מאמר מרדכי אך שם איירי לענין תפילת מוסף ואפשר דה"ה לענין שחרית ועיין לקמן בסי"ח:

(לה) להקדים תפלתו – ואפילו רוצה לצאת חוץ לבהכ"נ כ"כ המ"א בשם הריב"ש אבל בספר מאמר מרדכי כתב דאין מדברי הריב"ש ראיה ומסיק דאין בו איסור דמקדים תפלתו אלא דלאו שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור:

(לו) השעה עוברת – משמע דאז אפילו בבהכ"נ שרי וכן מוכח לשון תר"י והב"ח פסק דוקא שהזמן קצר כ"כ שבעוד שילך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע"ש. איתא בגמרא דאם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובבהכ"נ אף זה אסור ועיין סימן קי"ד ס"ב דאם הוא חולה או אנוס אף בבהכ"נ שרי כ"כ הב"ח והפרישה שם:

(לז) שיש לו וכו' – ואם יש שתי בתי כנסיות בעיר טוב לילך להרחוקה כי שכר פסיעות יש:

(לח) נקרא וכו' – דכן דרך שכנים הרעים שאין נכנסין לבית חביריהם. וע' באחרונים שכתבו שאפילו אין שם מנין עשרה דהא סתמא קתני ובפמ"ג מסתפק בזה. ואם מתפלל בביתו בעשרה בכל גווני אינו נקרא שכן רע דכל בי עשרה שכינתא שריא ומיהו עכ"פ מידי חובת בהכ"נ לא נפיק אא"כ אותו המקום שמתפללין בו קבוע לקדושה:

(לט) שכן רע וכו' – דכתיב כה אמר ה' על כל שכיני הרעים וגו' הנני נותשם מעל אדמתם. וכל המשכים ומעריב לבהכ"נ זוכה לאריכת ימים שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וכתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים וגו':

(מ) מצוה וכו' – שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' וגו' ומזה נלמוד דכ"ש שיש ליזהר אז שלא לעמוד באמצע הדרך להסיח עם חבירו באיזה חפצי עצמו כי עי"ז מצוי שבא אחר ברכו וקדושה. ועיין בפרישה שכתב דעיקר הריצה יהיה כשבא סמוך לבהכ"נ דשם מינכר הוא שעושה לשם מצות בהכ"נ וכתב הפמ"ג דבשחרית שהולך עם טלית ותפילין בידו תמיד מינכר הוא ומ"מ ברחוב עכו"ם לא ירוץ:

(מא) לרוץ – עד פתח בהכ"נ ובבהכ"נ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה:

(מב) בשבת שאסור – ואף בחול נוטל אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם ועיין בפמ"ג:

(מג) אסור לרוץ – ולא לפסוע פסיעה גסה לפי שמראה עצמו שעיכוב בהכ"נ דומה עליו כמשאוי בד"א כשהולך לעסקיו אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי לחזור מהר וכן אם יוצא מבהכ"נ לבית המדרש כדי ללמוד תורה:

(מד) לרוק בבהכ"נ – פי' שלא בשעת תפילת י"ח אלא כגון ק"ש וברכותיה אבל בתפלת י"ח אסור לרוק כדלקמן סימן צ"ז ס"ב עי"ש:

(מה) ודורסו ברגליו – שלא יהיה מגולה מפני הכבוד והרוצה שלא ירוק תדיר בבהכ"נ ילעוס קודם כניסתו שורש מתוק שקורין לאקעריץ (ואף בבוקר שרי דלא שייך בזה גאוה וגם אין מכניס לגופו) אבל בעיה"כ ובעט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות:

(מו) מכסהו בגמי – ר"ל שאם יש תבן או גמי בבהכ"נ רוקק עליו וא"צ לשפשף שהרקיקה מכוסה בגמי:

(מז) כדי שימנה וכו' – ודוקא שיתפלל שם עמהם והאר"י לא היה מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבהכ"נ וזה אי אפשר קודם היום ובזוהר נשא איתא שיתאספו עשרה ביחד ויבואו לבהכ"נ:

(מח) להמתין – דוקא אם נכנסו בשוה אבל אם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפלתו אין חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא שאינו מפחד אם נשאר יחידי מיהו מדת חסידות הוא להמתין אף בכה"ג:

(מט) ורוצה ללון בה – ה"ה בבוקר אם בדרך ההולכת לפניו בד' מילין יש מקום שמתפללין בעשרה ימתין עד שיגיע שם והוא שעי"ז לא יעבור זמן ק"ש ותפלה:

(נ) אם לפניו – דוקא בדרך ההולכת לפניו שבלא"ה יצטרך לבסוף לילך שם אבל בצדדין דינו כמלאחריו:

(נא) לילך שם – ובאופן שלא יצטרך לילך יחידי עי"ז וגם מיירי שעוד היום גדול שאפילו אם ילך עד שם יוכל להגיע שם בעוד השמש על הארץ דאל"ה אינו מחוייב דלעולם יכנס אדם בכי טוב. ועיין בפמ"ג שכ' דבדרך אם נזדמן לו עשרה להתפלל מנחה אחר חצי שעה שאחר חצות רשאי אע"ג דבלא"ה אין כדאי לכתחילה כדאיתא בסימן רל"ג כאן מותר:

(נב) ולאחריו וכו' – עיין בס"ק הקודם והיושב בביתו דינו כמלאחריו ע"כ הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין בעשרה צריך לילך בכל יום בבוקר להתפלל בעשרה אבל לא בערב כי א"צ לילך בלילה בדרך בשביל מנין וזה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים שהם בעיר ומתעצלים לילך לבהכ"נ להתפלל מנחה ומעריב:

(נג) לילך מעיר וכו' – מיירי בהולך לדבר רשות ועיין בפמ"ג שהקשה דכאן משמע דוקא אם עי"ז יתבטל אצלו תפלה בצבור ובל"ז שרי הא בלא"ה אסור לצאת לדרך קודם תפלת ח"י כדלעיל בסי' פ"ט ס"ג אך לפי מה שכתב הרמ"א שם בהג"ה ניחא דמיירי שאמר הברכות שקודם התפלה ואפ"ה אסר כאן משום ביטול תפלה בצבור:

(נד) ושלא יהא וכו' – הא אם יש לו עתה שיירא ואינו רוצה להמתין עליו מותר:

(נה) והוא שיתפלל בי' – ואפילו אם בבהכ"נ איכא רוב עם הדרת מלך מ"מ בה"מ עדיף וה"מ למי שלומד בו וכדי שלא יבטל מלימודו לילך לבהכ"נ הא בלא"ה רוב עם עדיף כ"כ הפמ"ג ונראה פשוט דזה דוקא בבה"מ שקבוע ליחיד ללימוד דלא קבוע קדושתו כ"כ וכדמשמע ממ"א בסימן קנ"ג ס"א דבזה איירינן הכא אבל בה"מ שקבוע לרבים ללימוד התורה בוודאי קדושתו חמורה יותר מבהכ"נ ומוטב להתפלל בו בעשרה יותר מבהכ"נ שיש בו רוב עם אפילו מי שאינו לומד בו כלל וכדאיתא בגמרא דאוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות וכו' וכן משמע מכמה אחרונים:

(נו) ואינו מתבטל וכו' – ר"ל כ"א לדברים הכרחים לצרכי גופו ולימודו ע"כ אין לו ללכת לבהכ"נ אפילו אם אין שם עשרה מפני שמבטל מלימודו בשעת הליכתו ועיין בביאור הגר"א שכתב דבאופן זה שתורתו אומנתו אפילו לדעה הראשונה לא בעינן עשרה וכ"ש בלומד תורה ברבים עם תלמידים שאין לו לבטל מלימודו לילך לבי כנישתא:

(נז) שלא ילמדו וכו' – כי לא ידינוהו לכף זכות לתלות בתורתו שבשביל לימודו הוא מתפלל ביחיד רק יאמרו שאינו חושש בתפלה וידונו ק"ו על עצמם ולא יחושו כלל לתפלה:

(נח) בזמן שהצבור – וכן בשעת קה"ת עיין סי' קמ"ו. כתב בספר מאמר מרדכי דאם הוא כבר התפלל ואינו עומד שם אלא לענות הקדישים והקדושות מאותם שפורסים על שמע או שחוזרים כל התפלה עוסק בתורה ואינו חושש וכן מוכח מלשון הג"ה דמיירי דוקא בענין שפורש מן הצבור וכו' עי"ש:

(נט) יקבע מקום – שכן מצינו בא"א שקבע מקום לתפילתו כדכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ד' וגו'. וגם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית:

(ס) מקום קבוע – ותוך ד"א חשוב מקום אחד דא"א לצמצם:

(סא) שיעור שני פתחים – עיין בב"ח שכתב שצריך לעשות עזרה לפני בהכ"נ דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל והאריך לפרש בזה המאמר דשיעור שני פתחים וכ"כ המ"א וכן נהגו כהיום בכל מקום וע"כ טוב להדר לכתחילה שלא להתפלל בעזרה כ"א בבהכ"נ:

(סב) ישהה שיעור וכו' – כדי שתתיישב דעתו עליו ויתפלל בכונה כי כשיתפלל תיכף בכניסתו פתאום אין דעתו מיושבת עליו. מכבדין בפתח בהכ"נ שיכנס הגדול תחלה הואיל וראוי למזוזה:

(סג) שלא יהא דבר חוצץ – שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל ומ"מ אין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום ע"כ אם א"א בקלות להתפלל בע"א כגון לפעמים שמתפללין בעשרה באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל אל יעכב התפילה בשביל זה לילך לחדר אחר להתפלל ומ"מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ כדי שלא יבוא לידי ביטול כונה ע"י דבר החוצץ שלפניו:

(סד) בינו ובין הקיר – ואפילו אם הוא רחוק מן הקיר שעומד באמצע בהכ"נ ג"כ יש ליזהר שלא יחוץ בינו לקיר והפמ"ג מצדד לומר דאם החציצה הוא חוץ לד"א ממנו רשות אחרת היא ושרי וכן פסק המגן גבורים:

(סה) ותיבה – ומטות שלנו העשויות לשכיבה ואין דרך לטלטלן ממקום למקום נקראות דבר קבוע ואינם חוצצות ויש חולקין וטוב להחמיר בדאפשר:

(סו) רק בדבר גדול – עיין בט"ז דכל דבר שהוא צורך תפלה אפילו הוא גדול הרבה אינו חשוב הפסק כגון השולחן שבבית שמניחין עליו הסידור ולכן נהגו בבה"כ שיש לפני כל אחד שולחן קטן [שקורין שטענדער] שמניחין עליו הסידורים אע"פ שגבוה עשרה ורוחב ד' וכ"כ שארי אחרונים:

(סז) ורחבו ד' – אפילו אם אינו רחב ד' רק למעלה ולא למטה:

(סח) לא חשיב הפסק – והפר"ח חולק וכן בספר מאמר מרדכי כתב דמדברי תשובת הרמב"ם שהובא בב"י לא משמע הכי ומ"מ ספסלים שבבה"כ לכו"ע לא חשיב הפסק דקבועים הם עי"ש בפר"ח:

(סט) שיש ליזהר מלהתפלל – כתב בספר מאמר מרדכי לכאורה יש לדקדק בזה דא"א ליזהר בזה דאיך אפשר שיהיו כל העם העומדים בבהכ"נ נגד הכותל בלא הפסקת אדם לכן נראה דאף להי"א לא הוי הפסק גמור שיהא אסור לכל אדם אלא זהירות בעלמא שיש ליזהר בדאפשר ובבה"כ וכיוצא בו דא"א בענין אחר פשיטא דמותר לכתחלה להתפלל אחורי אדם אלא שהמדקדק במעשיו יראה שיהיה לו מקום קבוע נגד הכותל עכ"ל:

(ע) אין נכון וכו' – שלא יהא מביט בציורם ולא יכוין בתפילתו אבל משום חציצה לית בבגדים ולכן אם אין מצוירים ותלוים על הכותל שרי להתפלל נגדם:

(עא) ציורים בספרים וכו' – וכן יש ליזהר מטעם זה שלא לצייר בכותל בה"כ ציורים נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. אסור להתפלל כנגד המראה דמיחזי כמשתחוה לבבואה שלו והיינו אף בעינים סתומות דבפתוחות בלא"ה אסור משום ביטול כונה. אחרונים:

(עב) אפילו לישב עליהם וכו' – שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך ואפילו בביתו אסור:

(עג) בצד רבו – כי הוא יוהרא שמראה שהוא שוה לרבו ורבו היינו שרוב חכמתו הימנו או גדול הדור. כתב הח"א נ"ל דה"ה אביו:

(עד) ולא אחורי רבו – דמיחזי נמי כיוהרא וי"א שנראה כמשתחוה לרבו בתפילתו וי"א מפני שהוא מצער לרבו דשמא יצטרך לפסוע ג' פסיעות לאחריו בעוד שהוא יתפלל ויצטרך להמתין עליו:

(עה) ולא לפניו – בק"ו דזה ודאי הוא בזיון לרבו שעומד באחוריו נגדו:

(עו) אין לחוש וכו' – שהכל יודעין שמקום זה מיוחד לרב וזה לתלמיד ולית ביה משום יוהרא או כמשתחוה לו:

(עז) שטוב להחמיר – היינו לחוש לטעם השלישי הנ"ל מפני שנראה כמצער לרבו דלפ"ז יש להחמיר גם בצבור לאחריו:

(עח) המנהג להקל – עיין בביאור הלכה דמ"מ טוב לכתחילה כשקובע לו מקום מאחורי רבו שירחיק כשיעור ד"א וג' פסיעות כדי שלא יצער לרבו:

(עט) ד"א מותר – דרשות אחרת היא ועיין בפמ"ג שכתב בשם הפר"ח דלפניו סגי בד"א מצומצמות אבל לאחורי רבו בעינן ד"א וג' פסיעות כדי שיהיה יוכל רבו לפסוע ג' פסיעות לאחריו ולא יצטרך להמתין עליו ובתוך ד' אמותיו הלא אסור לפסוע כדלקמן בסימן ק"ב. עוד כתב דבתוך האלמעמרע מותר אפילו בסמוך דרשותא אחריתא הוא:

(פ) ועיין ביו"ד וכו' – ר"ל דשם נתבאר דרחוק ד"א מועיל אפילו אם רבו לאחוריו וכן כתבו האחרונים:

(פא) אחורי רבו – וה"ה בצד רבו אבל לפני רבו אסור:

(פב) מרחיקים לתפלה – וה"ה לת"ת וכל דברי קדושה:

(פג) בתפלה – וה"ה בק"ש ושאר דברי קדושה וכמו שכ' למעלה ונקט תפלה לרבותא דבזה ג"כ צריך לילך לפניו ד"א ולא אמרינן כיון שהוא עומד כבר בתפלה א"צ להרחיק:

(פד) ישתוק וכו' – דכ"ז לא מיקרי הפסק אבל אסור להפסיק בדבור להביא לו מים כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן וגם י"א דא"צ להרחיק בזה כלל ע"כ אפילו אם גם אחרים עומדים בתוך הד"א של המי רגלים ומתפללים אין לו להפסיק בדבור בשבילם להודיעם. ואם תינוק טינוף צואה בבה"כ באמצע תפלה ואחרים עומדים שם ומתפללים ואינם יודעים מזה אם א"א בענין אחר להודיעם אלא בדבור מותר להפסיק בדבור להצילם מאיסור דאורייתא דמוטב שיעשה הוא איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפלה משיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף. וכבר נתבאר לעיל בסימן ע"ט במ"ב וביאור הלכה האופנים שהם מדאורייתא בזה. ודוקא אם אין לו במה לכסות אבל אם יש לו במה לכסות בין בצואה ובין במי רגלים אסור להפסיק ואפילו לזוז ממקומו אם אין מגיע לו הריח רע:

(פה) ויותר טוב – כתב הח"א אם מתירא שמא ישהא כדי לגמור את כולו וא"א לו להרחיק ד"א כגון שא"א לו לעבור נגד המתפלל יסמוך על הרשב"א דס"ל דמותר להתפלל כיון שכבר הוא עומד בתפלה ואיסור מי רגלים דרבנן:

(פו) ויצטרך – עיין לעיל בסימן ע"ח במ"ב סק"ה דבברכת ק"ש אם נזדמן כן וכן בכל הברכות אין צריך לחזור לראש:

(במ"א סק"ל) וצ"ע דא"כ מאי פריך. נ"ב עיין בסימן רמ"ח בשו"ת תמצא ישוב נכון:

מג"א סק"ג ההוא דנחית וכו' וכ"כ רש"י ר"ה לב ר"ה ירד. ריב"ב:

סעיף ד' להתפלל כנגדן. בזוה"ק פ' ויקהל משמע דלא יעמוד נגד חלון הפתוחה ויתפלל רק שיהא חתום בזכוכית או יעמוד קצת רחוק מהחלון נז"ש:

מג"א סק"ח ואבוקה. ברכות מ"ג ע"ב:

סעיף ח' שיש בהכ"נ אחר. ע' מ"א סימן תרע"א סי"ב:

מג"א ס"ק כ"ז וכשבולע הרוק. ע' סימן תקס"ז מ"א ס"ה:

מג"א ס"ק ל"ב וק' דבסימן רצ"ח. לא הבנתי דהכא אין הטעם משום בטול ביהמ"ד. אלא מטעם דקדוש יותר מבהכ"נ כדאית' בגמ' אוהב ד' שערי ציון וכו'. ומ"ש בשם תר"י שאין לבטל למודו זהו כ' תר"י דאף להר"מ. דזהו דוקא במתפלל בעשרה. מ"מ בתורתו אומנתו מודה. עיי"ש ואינו שייכות לכאן:

בשדה עבה"ט. ובספר בתי כהונה ח"א סי' ט' כתב דבמקום מוקף מחיצות אף שאינו מקורה שפיר דמי וכ' הבר"י שכן המנהג פשוט בתוככי ירו' עה"ק שהצבור מתפללין בבה"כ במקום שאינה מקורה ורבנן דמתיבת' מתפללין מנחה וערבית בחצירות בבתי מדרשות וכן הסכים בספר מזבח אדמה:

הצבור עבה"ט ומ"ש ואפי' יש הרבה חוטאים כו' בלשון הרמב"ם אין כתוב כן אלא ואפי' היה בהם חוטאים כו' ואא"ז מהרש"א בחידושי אגדות בכריתות כתב אהא דאמרינן כל תענית שאין בה מפושעי ישראל כו' שהרי חלבנה כו' שצ"ל יוד חוץ מן הפושע וכמו בקטורת שהיה יוד סממנים חוץ חלבנה ע"ש: ושוב ראיתי בשם חמד לאברהם שכ"כ בעין הקורא נהר מ"ו וע"ש שכתב דוקא כשיש יוד צדיקים ואחד רשע או כ' צדיקים וב' רשעים אבל אין כח בט' צדיקים כו' ומ"ש מתשובת הרשב"ץ ותשובת ח"צ עיין בשאגת אריה ובשאלת יעבץ סי' י"ח ועיין בש"ץ בשם הרדב"ז ח"א שכ' אבל עתה שאני רואה ברוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע תפלה או קריאת ס"ת בבהמ"ד בעשרה עדיפא לי עם התלמידים אעפ"י שאין רוב עם כו' ע"ש. ועיין בשו"ת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סי' י"ג מ"ש בהא דאמר אביי מריש הוי מצלינא כו' ע"ש:

אנוס וכתב בספר דרך חיים למהר"מ די לונזאנו צבור בבה"כ וצבור חוץ לבית הכנסת היינו דאבא בנימין אין תפילתו כו' צבור חוץ לבה"כ ויחיד בבה"כ צבור חוץ לבה"כ עדיף ועיין ביד אלי' סי' ז' ובש"צ האריך בזה ע"ש ועיין לעיל הבאתי מהרדב"ז במי שבבית מדרשו חלון פתוח סמוך לב"ה ע"ש:

בעירו וכתב מח"ב בשם מלכי בקודש דאם מתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע דכל בי' עשרה שכינתא שריא ומיהו עכ"פ מידי חובת בה"כ לא נפיק אא"כ אותו המקום שמתפללים בו קבוע לקדושה ע"ש:

שני פתחים עבה"ט ועיין ברכ"י שהביא דברי המדרש פ' כי תבוא מבואר הפירש הא' בש"ע שיש לו ליכנס דלת לפנים מדלת כו' ע"ש:

ורחבו ד' עבה"ט ומ"ש בש"ע שטוב לחוש שלא להתפלל אחרי שום אדם הפר"ח חולק והוכיח מהש"ס דמותר ולכן הנזהר הו"ל כפטור מן הדבר ועושהו שנקרא הדיוט ע"ש ואין זה מוכרח כיון דשב וא"ת הוא שאין לו לבטל משום זה להתפלל עם הצבור ובזה גם המחבר מודה: בש"ע סעיף כ"ז. ישתוק כו' והפר"ח חולק דהרשב"א סובר הרחקה במ"ר דרבנן ובש"צ כתב דרוב הפוסקים חולקים על הרשב"א והאחרונים הסכימו לפסק הש"ע והרמ"א כאן ועיין לעיל סי' ס"ט שגם הש"ץ ישתוק אם ההשתנה בתוך ד"א של הצבור וע"ש בשם הט"ז. ונראה דאפי' אירע כן בשבת שרי לשפוך מים על המ"ר לבטלן ואפי' בביתו נראה דשרי ולא דמי למ"ש בסי' שכ"ג דאין להוסיף על איסור לבטלו בשבת משום דהוי כמתקן דשם האיסור חוזר להיות היתר ולתקן משא"כ בזה שאינו אלא שעי"ז נסתלק הזוהמ' של המ"ר ומידי דהוי אמסלק גרף של רעי דשרי:

ואפילו אינן גבוהין ג'. זהו מדברי מהרי"א בב"י והוכחתו מדתניא לא יעמוד ע"ג מטה וכו' ואח"כ אמר ולא על מקום גבוה ולא כללם בחדא מחתא בשיאמר לא ע"ג מקום גבוה נראה דבא ללמדנו דמטה וספסל וכלים אפי' בלא גבוה ג' אסור לפי שיש לחוש לטירדא שלא יפול ולא יתכוין בתפילתו ותמהתי ע"ז שהרי בפ"ק דשב' גרס ברי"ף ורא"ש ממש כה"ג הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה כו' ולא על מקום גבוה ושם לא שייך לומר כן ואם נפשך לומר גם שם דע"ג מטה כו' אסור אפילו בלא גבוה ג' מטעם כבוד השכינה שאצל החולה שנר' כגבהות ביושב ע"ג כסא כו' א"כ היה לו לפרש ג"כ כאן לענין עמידה שהטעם משום גבהות אבל לפי הנלע"ד אין כאן הוכחה למהרי"א ממה שלא כללם התנא בחד בבא דאי לא קאמר אלא ע"ג מקום גבוה הייתי אומר דע"ג כלים שרי מטעם דה"ל כרשות בפ"ע כמ"ש בתר הכי במוקף מחיצות דשרי קמ"ל דלא וא"כ לא היינו צריכים לתת שיעור לישיבת הכסא אלא דמ"מ צריך לתת שיעור דודאי בכסא כל שהוא אינו אסור ע"כ ודאי הוי שיעורו עכ"פ ג':

במקום צניעו' כו'. כתבו התוס' וא"ת והא כתיב ויצא יצחק לשוח בשד' וי"ל דהתם מיירי בהר המוריה [פי' שנקרא שדה אבל לא היה פרוץ) ועי"ל בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים עכ"ל וכב"י תימא לתי' השני משמע דהו' טעמא כדי שלא יפסיקוהו עוברי דרכי' ואין זה טעם מספיק לקראו חצוף עכ"ל ותימ' על תמיהתו דלא נתכוונו התוס' בשביל הפסקה אלא כיון שרגילין שם בני אדם מקרי שלא במקום צניעות:

מות' לרוק בב"ה. פי' שלא בשעת תפלת י"ח אבל בשעת התפלה נתבאר לקמן סימן צ"ז:

אם נשאר אדם יחידי. בב"י מבי' דברי הר"י דאם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפלתו אין חבירו חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחד אם נשאר יחידי עכ"ל. וכתב מו"ח ז"ל שכ"ה גם דעת הטור שכתב שנים שנכנסו לבה"כ כו' שהוא מורה על כונה זה שבתחלה התחילו ביחד דוקא:

כגון ארון ותיבה כו'. בגמרא איתא תני' אבא בנימין אומר על ב' דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי כו' מאי לפני מטתי אלימא לפני מטתי ממש והאמר רב מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר כו' אלא שתהא תפלתי סמוכה למטתי פירש"י שלא אעשה מלאכה משעמדתי ממטתי עד שאתפלל כו' וכתבו התו' שלא יהא חוצץ אבל מילתא דקבוע כגון ארון ותיבה אין זה הפסק אבל מטה נראה שאין זה קבוע וכב"י נראה דהיינו דוקא מטה שבזמן חכמי התלמוד שהיה לישיבה אבל מטה דידן שהיא לשכיבה הוי קבע וקשה דהא מתרץ שתהא תפלתי סמוכה למטתי היינו אחר שקם ממטתו בבקר וא"כ ל"ל לאוקמיה בזה ולא כפשוטו כדעת המקשן ומיירי במטה של שכיבה וא"ל דבזמן התלמוד היה חד מטה לשכיבה ולישיבה מ"ה לא הוה קבוע כיון שצריך לטלטל אותה בשעת אכילה זה אינו דהא בפרק המקבל איתא לענין סידור בעל חוב דנותנים לו ב' מטות א' לאכילה וא' לשכיבה אם כן למה לא אוקי התרצן בזה כפשוטו במטה של שכיבה ע"כ נלע"ד דאין חילוק זה נכון וכל מטה הוה חציצה בזה ולענין החילוק שחילקו התוס' בין ארון ותיבה למטה צריך להבין מה יש ביניהם דהא גם התיבה של בה"כ לפעמים מטלטלין אותה כדמצינו במס' תענית שבזמן תענית של גשמים היו מוציאין התיבה לרחובה של עיר אלא נראה דאלו דברים הם צורך התפלה בבה"כ וע"כ אין שייך בהם חציצה וע"כ נוהגין בכל בתי כנסיות שיש לכל א' שטענד"ר לפניו שמניחים הסידורים עליו ולא נחשבים כלל לחציצה אע"פ שגבוהים י' ורחבן ד' אלא כדפי' משא"כ במטה ושאר כלים שאין צורך תפלה בהם ע"כ אין זה מקרי קבוע לענין תפלה והוה חציצה ומטעם זה נ"ל דשלחן שבבית לא חשיב נמי הפסק וחציצה לתפלה דהשלחן הוי צורך התפלה שמניח הספר עליו ומ"מ נראה דאף במידי דחציצה בינו לכותל אם א"א בקלות להתפלל בע"א כגון לפעמים שמתפללין בי' באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפלה בשביל זה לילך לחדר אחר להתפלל שהרי טעם איסור חציצה כזה משום שלא יבטל הכוונה כמ"ש ב"י בשם הרמב"ם בזה ואין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום ונראה מ"מ תקנה לזה שיעצים עיניו בשעת התפלה כמ"ש בסעיף כ"ג או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ ולא יביא לידי ביטול כוונה כנ"ל:

דברי תפלות. לא ידעתי למה הוצרך להזהיר ע"ז בבה"כ אפי' בביתו אסו' והרא"ש לא הוצרך בזה רק לבטל איזה דעת בעלי בתים שהיה להם מחצלת כזאת לנוי בב"הכ שהיה מצוייר עליה מענין עבודת הכותים:

ועבי"ד כו'. שם נתבאר דרחוק ד' אמות מועיל אפילו אם רבו לאחוריו דלא כמו שכתב ב"י כאן:

(במ"א ס"ק ו') כדאמרינן אברהם קראו הר יצחק קראו שדה כצ"ל:

(מ"א ס"ק ל"ו) ומוכיח כן מהתוס' ואין דבריו מוכרחים כו' רבים הבינו שהב"ח הקשה כקושי' הט"ז. ונדחק לפרש דברי המג"א ובאמת א"צ לזה כלל כמבואר למעיין בב"ח שהב"ח הקשה דהתוס' באו לכתוב הוראה ומה נ"מ במה שהיה כן לדין התלמוד ועוד הקשה דמאי זה שכתבו התוס' מטה נראה דלא הוי קבוע דמשמע שחידשו דבר זה והלא הוא מפורש בתלמוד ולכן הכריע הב"ח דגם במטה דידן הדין כן וע"ז כתב המג"א דאין ראיה מהתוס' דמה שכתבו התוס' נראה דלא הוי קבוע כוונתם שהמקשן נראה לו דלא הוי קבוע ולכך הקשה ולעולם דהתו' מיירי במטה דידהו ולא כתבו כן דרך הוראה רק דרך פירוש על המקשן שהמקשן נראה לו כן וס"ל דסתם מטה דידהו היתה מיוחדת לישיבה ג"כ כמ"ש הב"י: