שולחן ערוך, אורח חיים נ״ח: הלכות קריאת שמע וברכותיה. ובו ז סעיפים: – עם 21 מפרשים

הלכות קריאת שמע וברכותיה. ובו ז סעיפים:
זמן קריאת שמע של שחרית משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות שהוא רביע היום ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקים (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) כדי שיסיים ק"ש וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד: הגה שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א):

אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל:

מי שהוא אנוס כגון שהי' משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפי' פרשה ראשונה ואפילו עד (על) לבבך או שבני השיירא (קאראוואני בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך וגם שפיר מקרי יוצר אור אבל אם אינו במקום גדודי חיה ולסטים וגם אין בני השיירא נחפזים כ"כ אפי' יוצא לדרך אחר שעלה' עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה:

אם קראה משעלה עמוד השחר אע"פ שלא היה אנוס יצא בדיעבד: ואם קראה בלא ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות ועי' לקמן סי' ס' (ב"י סי' מ"ו):

אם נאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עמוד השחר כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא ק"ש ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים לא יקרא אז ק"ש פעם שנית לצאת בה ידי חובת ק"ש של יום שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום:

אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה ואם עברה שעה ד' ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל היום:

אם לא קראה ביום י"א שיש לה תשלומין בערבית וכן אם לא קרא ק"ש בערבית יש לה תשלומין ביום ויש חולקים:

שהוא רביע היום. בין הוא ארוך ובין הוא קצר לכן יש ליזהר בימי חורף למהר לק"ש מאחר שהיום קצר:

שכרו מרובה מאוד ואינו ניזוק כל אותו היום (ברכות פ"ק):

שיעור הנץ החמה כמו שיעור שעה אחת וביש נוסחאו' כתוב בדברי הרמב"ם במקום שיעור שעה אחת עישור שעה וכנ"ל עיקר דהא מעלות השחר עד שיעלה השמש על הארץ מהלך ד' מילין שהוא שעה וחמשית נמצא לא יהיה מעלות השחר עד הנץ החמה רק חמישי' מהשעה וזה אינו במשמע וכ"כ ב"י:

יש לו להקדים לקרות' כל מה שיוכל ויש מי שכתב שאם הוא בדרך או במקום שאין לו ציצית או תפילין או שאין יוכל להניח מחמת קור מ"מ יקדים לקרות ק"ש וברכותיה בזמנה ואחר כך כשיהיה לו ציצית ותפילין יניחן ויברך עליהן כדי לקיים מצות עשה דתפילין ויחזור ויקרא ק"ש בלא ברכות בעוד התפלין עליו ולא לשם חובה רק כקור' בתורה או אם ירצה יקרא בהם פרשה אחרת או מזמור אחר כה"ג יוצא י"ח בהנחתן שאין מצותן תלויה דוקא בק"ש שהרי הם ג"כ מצות עשה בפני עצמן (מהרמ"י) ויש מי שחולק עליו. יש להמתין עד שיבא למלון אפילו אם יתאחר לבא עד אחר חצות ומ"מ אם ירצה להוציא את עצמו מספק ברכה לבטלה יכול לברך ברכת יוצר אור וברכת אהבה רבה עד ליחדך באהבה וכשיבא למלון יתעטף בציצית ויניח תפילין ויתחיל וקרבתנו לשמך כו' אבל אין לקרות ק"ש בלא תפילין וציצית שהרי כבר נפקי ליה ק"ש דאורייתא שאמר כבר שמע ישראל כו' בשכמל"ו ונכון לעשות כן. ומ"מ היכא דלא אפשר סבר' ראשונה עיקר שמצינו בפרק היה קורא (ברכות דף י"ד ע"ב) רב עביד הכי:

ג' שעות. והכא לכ"ע מנינן מעלות השחר מ"א. והמאחרים ק"ש בשביל ציצית ותפילין טועים אלא יקרא ק"ש בזמנה בברכותיה וכשיהיה לו ציצית ותפילין יניחם ויקרא בהם ק"ש או פרשה אחרת או מזמור תהלים לבוש. וכתב ע"ת ודוקא אם יעבור זמן ק"ש אז לא ימתין על טלית ותפילין שאינו מעכב זו את זו אבל בלא"ה ימתין דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו:

אחת. ויש גורסין כמו עישור שעה אחת וכן עיקר. פר"ח ומנחת כהן ועמ"א:

במהרה. מכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאוד ק"ש:

אנוס. וה"ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמי יוכל לקרותה משעלה ע"ה. הר"מ מג"א:

אור. ומ"א העלה דא"ל יוצר כ"כ בהשכמה עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן ע"ש:

בדיעבד. ודוקא באקראי בעלמא אבל אם רגיל לעשות כן לא יצא אפילו בדיעבד וצריך לחזור ולקרותה. ב"ח:

קראה. אפילו בפשיעה. ט"ז:

קראה. אפי' באונס. ט"ז:

בערבית. ומבעי ליה לאקדומי חובת שעתה ברישא מ"א עיין בס' מ"ל בפ"ג מהל' תפלה שהקשה שם ותימא לי שהרי לימוד ערוך הוא בידנו מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל קריאת שמע ע"ש וכוונתו להקשות על הי"א דס"ל דיש לו תשלומין ואחר המחילה לא עיין יפה בסוגיא תחלת פ' תפלת השחר דשם מסקינן שביטל במזיד וקריאת שמע שוה לתפלה מדקאמר זה שביטל קריאת שמע או תפלה ועל זה משני דביטל במזיד ודו"ק עיין יד אהרן ועיין בפר"ח:

ברכות ט' וכאחרים

שם וכרבי

שם

שם

רבי יונה שם

שם בגמ' ח' לפי' הרי"ף ורמב"ם בפ"א מהל' ק"ש ורשב"א

ר' יונה

הרשב"א

הרי"ף והרמב"ם שם

שם בגמרא ח' לפי' הרי"ף ורמב"ם שם

רא"ש שם

ברכות ח'

שם י

רא"ש שם לדעת רב האי גאון.

כל בו בשם רבינו חיים

שם:

ס"א זמן ק"ש כו'. כמ"ש התוס' ביומא ל"ז ב' דאביי מודה לר"ה דהלכה כאחרים אלא דמצוה מן המובחר כותיקין כדי לסמוך כו' וקודם לכן א"א לסמוך וכ"כ תר"י והרא"ש דלא כהרמב"ם שפסק לגמרי כאביי וכ"מ ברי"ף:

הרגיל כו'. ירושלמי והובא בתוס' ברכות שם וש"פ:

ונמשך כו'. אפסיק בגמרא שם הלכה כר"י ואף ותיקין מודין לר"י כמש"ש כ"ה ב' תוס' שם ושם וש"פ כמ"ש בירושלמי שם מ"ד כדי שיהא רחוק ד"א כמ"ד בין תכלת ללבן אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי כו' וכן בתוספתא פ"א אחרים אומרים כדי שיהא חבירו ברחוק ד"א ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך לה כו':

סוף ג"ש כו'. רמב"ם והג"מ וש"פ דלשון שלש שעות משמע כל השלש שעות דאל"כ הל"ל עד שעה שלישית ובירושלמי פ"ק ר"ז בשם ר' אמי ביומי דר"י הוינן נפקין לתעניתא וקרינן שמע בתר תלת שעין ולא הוי ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתו ציבורא ומקרי ק"ש בתר ג' שעין בעי ר' אחא ממחי בידיהון א"ל ר' יוסי והלא כבר קראו בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת א"ל מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה ובפ"ד שם ר' יוסי מצלי בתלת שעות ר"ח בר בא מצלי בתלת שעות ר' ברכיה חמוניה קרא ק"ש ומצלי בתר ג' שעין והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' כבר קיבל מ"ש בעונתה ובגמ' ז' א' בהנך ג' שעי קמייתא כו' דלא כרא"מ ורש"י שכ' עד תחילת שעה ג' ממש"ש ג' ב' ותרתי דיממא ועי' תוס' דע"ז ד' ב' ד"ה בתלת כו' ובזה נסתר ראייתם דקיימין כל שעה ג' ובהג"מ תי' בד"א ע"ש:

שהוא כו'. וכ' האגור דאיתא במדרש דיום שהעמיד יהושע החמה תקופת תמוז היתה ואמרינן במס' ע"ז כ"ה א' וכמה כ"ד כו' ועמ"ש סי' תמ"ג ס"א:

לקרותה מעט כו'. כן פי' הרמב"ם ותר"י שזה מ"ש גומרין כו' דלא כר"ח שפי' גומרין ר"ל קורין אחר הנץ החמה ממ"ש ייראוך עם שמש כמ"ש תוס' בשמו ביומא שם וסתרו דבריו דיראוך קאי אתפלה כמ"ש בפ"ד דברכות וז"ש כדי שיסמוך כו' ועוד דספ"ג תנן אם יכול לעלות כו' עד כו' וגם דלא כר"ת שפ' דלא כותיקין ע"ש:

ומי כו'. עתוס' שם ד"ה כל כו':

שיעור כו'. ט"ס הוא כאן וצ"ל שיעור שליש עישור שעה:

ס"ב אם לא כו'. ממ"ש ביומא שם נשאר כו' אע"ג דאביי עצמו אמר לק"ש כותיקין ותי' תוס' שם ושם דההיא לציבור שלא היו יכולין לעשות כותיקין וכ"כ תר"י וש"פ:

ס"ג ומי כו'. ממש"ש ח' ב' הלכה כר' שמעון ב"י והקשו דהא קי"ל כאחרים וכותיקין ופי' הרי"ף וש"פ דשם מיירי בדיעבד א"נ בשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא וכמש"ש באידך דרשב"י כי אתא כו' בשעת הדחק והקשו ע"ז ממ"ש למ"ד א' השכים כו' כשמגיע כו' ותירץ הרשב"א דההיא דפ"ק שיוצא במקום כו' והר"י תי' שבני השיירא כו' וכמ"שו והא דאמרינן ביומא שם הקורא עם כו' ר"ל לכתחלה ולא יצא מצוה מן המובחר ב"י ועתוס' י"ב א' ד"ה משום כו' וט"ס שם וצ"ל כדאמר ביומא הקורא כו' וכמ"ש ברש"י שם דשם ויכול הברייתא כו' ר"ל הברייתא דיומא הנ"ל ר"ל ולא ס"ל הא דרשב"י וכן מוכח להדיא בפ"ק דירושלמי דברכות דפליגא ברייתא הנ"ל עלה דרשב"י דקאמר שם עלה דר"ג אתי' ר"ג כר"ש דתני בשם ר"ש כו' א' לפני ע"ה כו' הא ר"ג כר"ש בערבית אף בשחרית כן או יהא כי מה דאר"ז אחוא דרב חנה כו' הקורא עם אנשי משמר כו' ומתורץ השגת הרז"ה על הרי"ף מברייתא הנ"ל דטעמו של הרי"ף דפסק כר' שמעון בן יוחאי דפליג על ברייתא הנ"ל וכן מוכח בגמ' שם דאריב"ל הלכה כר' שמעון בן יוחאי ולכאורה מאן פליג עליה דרשב"י דקאמר הלכה כמ"ש בכ"מ הלכה מכלל כו' אע"כ ברייתא הנ"ל פליגא עליה כנ"ל ופסק' ריב"ל כרשב"י ולכן פסק הרי"ף כוותיה אבל הטור מפרש דהא דרשב"י באקראי אבל ברגיל לא יצא אף בדעבד ובכה"ג איירי ההיא דיומא וז"ש הטור וכן אם קראה בדיעבד יצא וא"צ לקריתה פעם שניי' והוא שלא יהא רגיל לעשות כן וכן נראה מדברי הרשב"א וש"ע:

וגם שפיר כו'. ויליף מאנשי משמר ר"ל מר"ל דאמר יוצר אור וצ"ע דהא מסקנא דגמ' שם דאהבה רבה הוו אמרי ולא יוצר אור משום דלא מטי זימניה וכ"ה בירושלמי וכן פסק הרמב"ם ולפי' התוס' הוי דלא כהלכתא:

ס"ד אם כו'. כנ"ל:

ואם כו'. יתבאר בסי' ס' סעיף ב':

אם נאנס כו'. כמ"ש שם בגמ' להדיא כי אתא כו' בשעת הדחק וכ' הרא"ש והשתא לא פליגי הא דרשב"י אהדדי וכן הא דפסק שם כר"ג דבלא אונס עד ע"ה ובאונס עד הנץ החמה וכן בק"ש של שחרית בלא אונס כנ"ל ובאונס מע"ה והקשה תוס' שם בד"ה לעולם כו' וביומא דהא קי"ל כאחרים ור"ע עצמו אמר בין חמור לערוד וכאן אמר בלא אונס מנץ החמה ותי' שם ושם דהקמ"ל דבלילה אינו יוצא אחר הנץ החמה אפילו באונס וז"ש כיון שעדיין כו' וכ"כ הרא"ש ועוד תי' דקמ"ל דאינו יכול לקרות שניהם וכ' ברמזים וב"י שקורא של ערבית דשחרית אפשר לקרות אח"כ וז"ש ואם היה כו' ובטור השמיטו דס"ל כתי' ראשון וב"י ס"ל דשניהם אמת לדינא:

ס"ו ואם עברה כו'. דטעם מש"ש לא הפסיד הברכות דברכות לא שייכי לק"ש כמ"ש הרשב"א וה"ה כמו תפלה ולפיכך דינס כמו בתפלה:

ס"ז אם לא כו' י"א כו'. מדמחתינהו בחדא מחתא שם כ"ו א' ותי' דבמזיד ס"ל דקאי אתרווייהו:

ויש חולקים כו'. דבשלמא תפלה כמש"ש כיון דרחמי כו'. ומ"מ צ"ע דמאי תשלומין שייך כאן ומאי איסור הוא כיון שאינו אלא כקורא בתורה:

זמן ק"ש וכו' – עיין במ"ב ואף דאהבה רבה אפשר דהיו יכולין לומר כדמוכח קצת מרש"י ברכות י"א ע"ב ד"ה אי אמרת וכו' [וצע"ק למש"כ רש"י גופא באותו עמוד ד"ה יוצר אור וכו' אידך מאי היא וכו' ויש ליישב בדוחק] עכ"פ יוצר אור בודאי אין לומר קודם הזמן הזה אפילו לדעת השו"ע שמקיל בזה לקמן בסעיף י' היינו בשעת הדחק וכ"ש לפי מה שפסק המג"א והפמ"ג שם דאפילו בשעת הדחק אין לומר אבל עד ברכו מותר לומר קודם זה הזמן אך אין נ"מ כ"כ מדין זה דהא לכתחילה בודאי אין להשהות התפילין מלהניחם עד בין ישתבח ליוצר וא"כ ממילא יאמר ברוך שאמר ופסוקי דזמרה אחר הזמן דכדי שיראה דהא זמן תפילין בבוקר הוא בכדי שיראה ולא קודם כדלעיל סימן ל' ס"א [ובשבת שאין מניחין רק טלית תלוי דבר זה במה שיש פלוגתא בין השו"ע והרמ"א בסימן י"ח ס"ג אי רשאי לברך עליו מעה"ש ואילך עי"ש ובביאור הגר"א] אך מי שהשעה דחוקה לו יכול לע"ע לומר ברוך שאמר ופסוקי דזמרה בלא תפילין עד יוצר אור וכשיגיע הזמן דכדי שיראה יניח תפילין ויברך עליהם ויאמר מיוצר אור והלאה:

משיראה וכו' – ולענין סמיכת גאולה לתפילה משמע מדברי הר"י והובא בב"י והעתקתיו בסק"ה שאינו יכול לסמוך כי אינו עדיין זמן תפילה לכתחילה שהוא הנץ החמה. אך יש לדחות דהכוונה במש"כ אבל אדם אחר שאינו חושש לגאולה לתפלה יכול לקרותה משיראה היינו שאינו חושש להסמיכה בזמן הנכון לכתחילה ולפי דברי רבינו ירוחם לפי מה שביאר הב"ח והדרישה את דבריו בסימן פ"ט עי"ש משמע דיכול לסמוך ואולם באמת דין זה תלוי אי מותר מצד הדין להתפלל קודם הנץ החמה ועיין בח"א בכלל ט"ז ובדרך החיים בדין זמן תפילה משמע שמדינא אין להתפלל לכתחילה קודם הנץ וכ"ז שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק ודאי מותר כמו שכתב המ"א בסימן פ"ט ס"ק ט"ז:

ומצוה מן המובחר וכו' – דע דהזהירים לקרות כוותיקין מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין להם מנין וגדולה מזה מוכח במשנה ברכות דף כ"ב ירד לטבול וכו' עיי"ש דאפילו אם אין לו תפילין בעת ההיא ג"כ אפ"ה יזהר לקרותה בזמנה סמוך להנץ ומשנה זו איירי בוותיקין כדמסקינן בגמ' שם:

כמו שיעור שעה אחת – עיין מ"א ועיין פמ"ג שסיים בסוף דבריו וכתב דא"כ לפי מה דקיי"ל דמעמוד השחר עד עלות השמש הוא שעה וחומש אנו צריכין לומר דמעמוד השחר עד השיעור שיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות הוא בערך עישור שעה ומשיכיר עד תחלת הנץ הוא ג"כ עישור שעה ומתחלת הנץ עד עלות גוף השמש על הארץ הוא שעה עכ"ד עיי"ש. ודבריו דברי תימה הן דהמ"א בעצמו לקמן בסימן פ"ט סק"ב נשמר מזה וכתב דכוונת הרמב"ם במ"ש קודם עלות השמש ר"ל קודם הנץ החמה פי' תחלת הזריחה ולא עלות כל גוף השמש וכן כתב המחצית השקל שם עיי"ש ומה שכתב כאן שיעור שעה היינו מהנץ עד עלות כל גוף השמש. ועוד דלדבריו נהיה מוכרחין לומר דנץ החמה נקרא אפי' קודם שמתחלת לזרוח על העולם כי אנו רואין בחוש שחומש שעה אחר עלות השחר דהוא י"ב מינוט עדיין אין ניכר זריחת השמש כלל וכעין זה ראיתי ג"כ באשל אברהם בסימן זה שמביא בשם תשובת בי"ד ומשמע ג"כ מלשונו דנץ החמה נקרא מעת שמתחלת השמש לצאת ממקומה אף שאינו נראה ולא נודע לנו עדיין ולא משמע כן מדברי רבינו יונה שכתב בפירוש שנץ החמה היא השעה שמתחלת החמה לזרוח בראשי ההרים וכן מתוספות ברכות ט' ע"ב ד"ה לק"ש כותיקין שהקשו דמההיא דנברשת שבשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאין הימנה והיו יודעין הכל שהגיע זמן ק"ש מוכח דזמן ק"ש הוא אחר הנץ וכמו שכתב הרא"ש עיי"ש משמע ג"כ דנץ החמה הוא משעה שהחמה מתחיל להתנוצץ על העולם לא משעה שמתחלת לצאת ממקומה דא"כ יש עוד זמן הפסק בין שיטת התוספות לשיטת ר"ח ולא משמע כן כדמוכח להמעיין בדבריהם דהנ"מ הוא רק במ"ש גומרין אם הכוונה הוא לגמרה עם הנץ או להתחיל לקרותה עם הנץ אבל בעצם הנץ לא נחלקו. ועוד מוותיקין גופא מוכח שלא רצו לקרות שמע וברכותיה משיכיר את חבירו דהוא התחלת זמן ק"ש כדי שלא יהיה הפסק הרבה אחר הקריאה ולא יהיו יכולין לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב התר"י והובא בב"י ולשיטה זו הסכים התוספות והרא"ש והשו"ע כמו שכתב הגר"א וכי עשור שעה דהוא ערך ששה מנוטין הוא זמן הרבה לק"ש וברכות. וגם הפמ"ג בעצמו כתב לבסוף דדבר זה אינו ברור בידו. הנה מכל מה שהארכנו נראה לעין דנץ החמה נקרא מעת שניכר תחלת זריחתה על העולם וכמו שהעתקנו בפנים בשם תר"י והערוך ומביאם התוי"ט. [ובאמת צ"ל ברור דכוונת המג"א שכתב ול"נ דלענין הדין וכו' ג"כ כמו שכתבנו ורצונו לומר דפשטי' דלישנא דנץ החמה מוכח דגמר ק"ש וברכותיה הוא עם הנקודה ראשונה מהחמה שמתחלת להאיר על העולם ומה לי אם אח"כ נמשך מעת התחלת הנץ עד עלות כל גוף השמש שעה או עישור שעה] וגם הגר"א כתב בספרו שנות אליהו ובביאורו בסימן זה שט"ס הוא מה שכתב שיעור שעה אחת וצ"ל שליש עשור שעה ועיין בהקדמת ביאורו ובס' דמשק אליעזר טעם ומקור לדבריו עיי"ש שמוכח ג"כ לדבריו דנץ החמה היא הנקודה הראשונה מהחמה שמתחלת להתנוצץ על העולם וכזה ראינו ושמענו שנוהגין כן כהיום הנוהגין כוותיקין וכן מוכח לדינא בספר מגן גבורים בשה"ג סוף סק"ד. ובספר תפארת ישראל ראיתי שכתב דנץ החמה הוא י' מנוט קודם עלות כל גוף השמש על הארץ ולא ביאר טעמו ומקורו ואולי ט"ס הוא וצ"ל ו' מינוט דהוא עשור שעה. אח"כ מצאתי כן בהדיא בירושלמי פ"ק דברכות שנץ החמה הוא העת שהחמה מתחלת לזרוח על ראשי ההרים כתר"י והערוך הנ"ל וגם ברשב"א פ"ק דברכות מוכח להדיא כן ומובא הירושלמי הזה ברמב"ן במלחמות פ"ק מכל אלה מוכח להדיא שהדין כמו שכתבנו למעלה:

ומי שהוא אנוס – עיין במ"ב בשם מ"א ועם ברכותיה קאמר דומיא דאינך. וצל"ע לענין תפלין איך יניחם אז קודם זמן הנחתם וכדלעיל בסימן ל' ואינו דומה למה שהעתקנו בס"ק ט"ז בשם הפמ"ג דהלא הפמ"ג קאי על השכים לצאת לדרך המבואר בשו"ע ושם הקילו חז"ל להניחן קודם הזמן ולמשמשן כשיגיע הזמן ולברך עליהם וכדלעיל בסימן ל' ס"ג משא"כ הכא ויותר טוב שיעשה כמו שכתבתי מקודם בסד"ה זמן ק"ש לענין מי שהשעה דחוקה לו עיי"ש:

עד לבבך – עמ"א מה שהקשה ומתרץ בזה ועיין לקמן בסימן פ"ט ס"ח בהג"ה ובלבוש נזכר ג"כ פסוק אחד וצ"ע וכפי הנראה שהגר"א כיון שם לזה ומהתימא על מ"א שלא זכר מזה:

משעלה עה"ש – בדברי המגן אברהם לקמן בסימן פ"ט סק"ח והפמ"ג והפר"ח שם מבואר דזמן ע"ה הוא קודם שהאיר פני המזרח בא"ר שם ראיתי שהוא חולק על המג"א וסובר דע"ה נקרא משהאיר פני מזרח ולא קודם. ועכשיו מצאתי דלאו יחידאה הוא בזה כי גם הגר"א בספר שנות אליהו בברכות פ"א על המשנה דעד שיעלה עה"ש כתב כן דע"ה הוא האיר פני המזרח וכן כתב שם ג"כ בד"ה נכנסין דע"ה הוא משהאיר פני המזרח עיי"ש וכן בספר מטה יהודא ג"כ דעתו כן ונ"ל ראיה לדבריהם מדברי הרשב"א והובא בסימן זה בב"י דמכיון שעלה ע"ה שפיר מצי קרי יוצר אור וכאנשי משמר והרי אנשי משמר אמרו יוצר אור זמן הרבה אחר שחיטת התמיד כדאיתא ברש"י ברכות י"א ע"ב ד"ה ברכו ושחיטת התמיד היה אחר שהאיר פני המזרח כדאיתא ביומא רפ"ג ומה ראיה היא דאור נקרא אפילו קודם שהאיר פני המזרח אלא ודאי דע"ה נקרא משהאיר פני המזרח ולפ"ז יצא לנו ג"כ קולא לענין בדיעבד לק"ש של ערבית אם לא היה אנוס. ואף דאכתי יש להקשות על הרשב"א דמנ"ל דתיכף אחר שהאיר מצי לומר יוצר אור דילמא שם שאני שנשתהא בהרבה ענינים אחר השחיטה ואולי ס"ל דכהנים זריזין לא נתאחר אצלם עי"ז כי אם מעט מן המעט:

בלא ברכות – משמע מדבריו דאם קראה בברכות אף בהם יצא ולכאורה לפי מה שכתב המג"א בסק"ה עיי"ש יש להסתפק אם יצא בדיעבד בברכת יוצר אור ומ"מ נראה דאין צריך לחזור ולברך דאנו צריכין רק לחשוש לדעת ר"ה גאון דדלמא ברכת יוצר הוו אמרי לענין לכתחלה כמו שכתב הפמ"ג בסימן זה עיי"ש:

קוראה בלא ברכותי' – עיין במ"ב ואף שדעת הפר"ח כדעת הרמב"ם שלא נתן קבע לברכות כבר פסקו רוב האחרונים וכמעט כולן כדעת הרא"ש והטור והשו"ע ועיין בתשובת משכנות יעקב בסי' ע"ז שדעתו נוטה להכריע בדיעבד עד חצות כמו גבי תפלה דקי"ל לקמן בסימן פ"ט שאם עבר הזמן תפלה אעפ"כ מתפלל עד חצות עיי"ש. ואפשר שיש לסמוך ע"ז לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות כי מצאתי בספר מהרי"ל הלכות תפילה שכתב בשם מהר"ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות:

במג"א ס"ק א' דף ג' ע"א בתוס' נ"ב עיין דג"מ ולפענ"ד אין הכרח די"ל מאן דגני בבית אפל כששמע אשה מספרת עם בעלה ידע דעלה ע"ה ויחשב משם שיעור שעה ורביע וידוע שאז נץ החמה וכן מהא דדוד המלך ע"ה לאו ראיה דאה"נ דקדים טפי משתי משמורות ובכלל מאתים מנה:

(שם) ס"ק ו' דבגמ' משמע. נ"ב רצונו בש"ס ברכות דף ג' ע"ב ע"ש ולפענ"ד המעיין שם יראה מוכרח כהרמב"ן דקאמר קדמו עיני אשמורות שית דלילה ותרתי דיממא ע"ש וקשה תלתא דיממא דבני מלכים בשלש שעות עומדים כמבואר מדברי ר"י אע"כ צ"ל דמעמוד השחר ועד הנץ החמה כיון דאיכא אינשי דגנו א"כ בני מלכים כולם ישינים אז והיינו ב' שעות על היום כדעת הרמב"ם דמייתי המנ"א בסי' פ"ט ס"ק ב' אמנם שעה אחת אחר הנץ החמה הם שוכבים על עריסותם ונעורים וע"כ כשאמר דוד המלך ע"ה קדמו עיני אשמורות לא קחשיב אלא ב' שעות דבני מלכים ישינים ועיניו קדמו להם וגם לצאת ידי חובת ק"ש דלילה לא יצא אלא עד אותן ב' שעות שהוא הנץ אבל ק"ש של שחרית זמנו עד ג' שעות שהוא זמן קימה עכ"פ לבני מלכים שאינם קמים עד אז וזה ברור לפענ"ד:

(שם) במחבר סעיף ו' שעה ד' ולא קראה נ"ב לשון זה צ"ע בטו' וב"י דמשמע דלמאי דקיי"ל לקמן ריש סי' פ"ט דתפלה זמנה עד חצות בדיעבד ה"ה לברכות האלו וק"ו הוא דהא תפלה קיי"ל בודאי כר"י דזמנה עד ד' שעות ואפ"ה מתפלל עד חצות מכ"ש ברכות שהם מספיקא של הרא"ש אם דמיא לתפלה או לא לא כ"ש שיהא מותר לאמרם עד חצות אלא שהפסיד שכר ברכות בזמנה כנלפענ"ד:

כוונת המג"א דמדברי התוס' בצירוף דברי הגמרא מוכח כן דמדברי התוס' שם מוכח דסיום אשמור' האחרונ' היא עלות השחר ומגמרא מוכח דשלש שעות היינו מסיום אשמור' אחרונה ודוק:

[א] זמן קריאת שמע וכו'. ומברכין שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה וסמכום על פסוק שבע ביום הללתיך (טור) וכתב הלבוש לפי שקדם ערב לבוקר דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר לקחו ארבע שהם הרוב לערבית, עד כאן. פירוש דקשיא ליה למה תיקנו בערבית ברכה אחת יותר משחרית. אבל ראיתי בשוחר טוב סימן ו' שבע ביום הללתיך, אמר ר' יהושע בן לוי אלו שבע מצוות שבקריאת שמע יוצר אור, ואהבה, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, אמת ויציב, גאל ישראל ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף ברכה, עד כאן. גם צריך עיון דמלבוש משמע דפירש פסוק דשבע ביום הללתיך על שבע ברכות דשחרית וערבית יחד, וכן פירש בית יוסף לקמן ריש סימן רל"ו דברי הטור שהביא ירושלמי, ר' יהושע בן לוי אמר על שם שבע ביום הללתיך, וכן משמע בפירוש רש"י דף י"א ותוס' ריש ברכות, וצריך עיון דכיון דבירושלמי נמי דברי ר' יהושע בן לוי הן מסתמא פירשו על שבע מצוות ולכן התקינו ברכות אלו שיהיה שבע ביום ושבע בלילה, וכדברי מדרש שוחר טוב. מיהו בזה יש לומר דסבירא ליה דתרתי שמעית מקרא זה שבע מצוות גם שבע ברכות. ומכל מקום הא יש לנו טעם מרווח על שתיקנו ארבע בערבית, אך אפשר דסבירא ליה ללבוש דזה לבני מערבא שלא היו אומרים פרשת ויאמר בערבית כדאיתא בברכות דף י"ד, אבל לדידן דאמרינן ויאמר לא היה לנו להוסיף ברכה לכן הוצרך הלבוש לטעם אחר. ומכל מקום יש לומר כיון שאין מצות ציצית נוהגת בלילה לא חשבינן לאמירה למצוה, וכן ברוקח סימן שי"ט כתב טעם זה בשם רבינו תם. ועוד כתב טעם באבודרהם בשם הראב"ד ז"ל נתנו היתירה לערבית מפני שתפילת ערבית רשות ובעינן שיהיו שוין:

[ב] רביע היום וכו'. לכך בימי החורף יש למהר לקרות קריאת שמע, כי רביע יום הוא קצר, ועיין בבית יוסף וכסף משנה שהביאו ראיה מירושלמי דעד סוף שלוש שעות קאמר. ולעניות דעתי ראיה ברורה מש"ס דילן בסוף פרק סדר תענית דקאמר קודם תשע לא ישלימו וכדפירש רש"י עיין שם וצריך עיון. כתב הלבוש טעם שדרך בני מלכים לשכב עד שלוש שעות וכל ישראל נקראים בני מלכים בני אברהם וכו' וכתיב ובקומך, עד כאן. והוא תמוה דכבר כתבו מהר"י דאף על פי דלא קיימא לן כל בני ישראל בני מלכים, מכל מקום כיון שעדיין זמן קימה לקצת בני אדם יוצא בדיעבד והכי קיימא לן לקמן סימן שכ"ז. כתב מגן אברהם דהך שלוש שעות לכולי עלמא מנינן מעלות השחר, עד כאן. והא דלא דרשינן ובקומך כל זמן שבני אדם שוכבים דהיינו כל הלילה, ויש לומר דלשון קימה אינו אלא כשעומד ממטתו, אבל אחר כך מיקרי עמידה ישיבה הילוך כן כתבו ט"ז ומגן אברהם והקשו על כסף משנה דאישתמיט להו תומת ישרים סימן י"ג עיין שם כי קיצרתי:

[ג] כוותיקין וכו'. פירש רש"י ענווים, ונראה לי שהוא מלשון האי דשתי טולא חיוורא אוחזתו ויתק ופירש רש"י חלשות, ורבינו ירוחם פירש וותיקין מפולפלים ומחודדים מלשון מפרק הרים דמתרגמינן מותק טוריא ובאר הגולה כתב וותיקין פירוש תלמידים:

[ד] הוא כמו שיעור וכו'. דהיינו זריחת השמש על הארץ עד שעלה כל גוף השמש הוא כשיעור שעה וכך בשקיעת החמה גוף השמש שוקע בשעה אחת כן כתבו הפרישה ודרכי משה, ומעליות עמוד השחר עד הנץ החמה כתב פסקי תוס'. ותימא דרמב"ם ריש ברכות כתב דהוא שעה שלימה וחומש ועיין לקמן סימן פ"ט במגן אברהם מה שהקשה ומתרץ בענין זה. ועיין במעדני מלך דף ו' ובתוספות יום טוב שם ובכסף משנה כמבואר שם וקיצרתי:

[ה] להקדים וכו'. כתב הלבוש אף שאין לו ציצית ותפילין יקרא ולא ימתין ואחר כך כשיבואו יניחן ויקרא בהן קריאת שמע או פרשה אחרת או מזמור, עד כאן. ובמגדל דוד האריך להשיג על הלבוש דמותר להמתין ואם נאנס עד שעובר זמן נאנס ובעטרת צבי סימן ס"ו דחה דבריו מדקאמר הש"ס [ברכות] דף י"ד רב משי ידיה וקרא קריאת שמע ואנח תפילין וצלי משום דשלוחא הוא דעוית, ופירש רש"י השליח קילקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא וחשיב דלא אזיל והגיע זמן קריאת שמע והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו, עד כאן. ואני אומר דאדרבה מפירוש רש"י זה מבואר להיפך דדוקא כיון דחשיב דלא אזיל, אם כן שמא לא היה לו תפילין אף אחר זמן קריאת שמע לכך קרא, אבל אי חשב דאזל אף שיעבור זמן קריאת שמע היה ממתין. וראיתי בחכמת שלמה מוחק הנך תיבות וחשיב דלא אזיל עיין שם, אבל בכל הספרים איתא וכן בבית יוסף ונחלת צבי העתיק כך. מיהו יש לפרש כוונת רש"י דמשמע דאי לא מטא שלוחא דתפילין היה מצלי תיכף מדלא המתין בעושה פלא וקשה לי למה לא המתין הא זמן תפילה מאוחר מקריאת שמע שעה אחת אלא דחשיב דלא אזיל, ועוד יש לפרש בו וצריך עיון וכן פירש בלחם חמודות דף ז'. אך על מה שכתב הלבוש דיקרא פרשה או מזמור תהילים כתב דאינו צריך דבהנחתו לבדו עושה מצוה עיין שם, ונראה דדוקא אם יעבור זמן קריאת שמע הוא דלא ימתין, אבל במשך זמן ימתין על ציצית ותפילין. ואפשר אם הציבור מתפללין אין צריך להמתין להתפלל אחר כך ביחיד ואף דמשמע בסימן ס"ו דמפסיק בהנחת תפילין בין גאולה לתפילה, וכבר נשמע מסימן קי"א דסמיכת גאולה לתפילה עדיף מתפילת ציבור, מכל מקום יש לומר דהפסקה דהנחת או ברכת תפילין לא מיקרי הפסק כולי האי כיון דהוא צורך תפילה ודמי קצת לגביל לתורי לקמן סימן קס"ג, וראיה לזה נראה לי מתשובת הרשב"א סימן קפ"ה. ומכל מקום נראה להמתין בזה כיון דאפילו בהעברת זמן קריאת שמע יש פוסק להמתין כדאמרן. שוב מצאתי במגן אברהם סימן ס"ו שפסק כן אף שראיותיו נדחין בכלל דברי עיין שם, ומכל מקום כבר פירשתי דלדינא עיקר להמתין:

[ו] יכול לקרותן וכו'. גם יש לו להתפלל בביתו אחר קריאת שמע וברכותיה וכן משמע בפיסקי תוס' ועיין בב"ח שדבריו סותרים לסימן פ"ט וקיצרתי:

[ז] מיקרי שפיר יוצר אור וכו'. וכאנשי משמרות, רשב"א. אבל מגן אברהם כתב דאין לומר יוצר אור כל כך בהשכמה שכן סבירא ליה לרב האי גבי סדר ברכות אין מעכב כמו שכתב בית יוסף סימן ס' וכמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן שי"ח דכל ימי המקדש קראו אהבה רבה ביחידות, עד כאן. ותימא עליו דאם כן דברי רשב"א סותרים. אלא נראה לי דבתשובות לא כתב זה כלל לענין דינא אלא מייתי ראיה מהך שינויה דש"ס דאהבה רבה אינה פותחת בברוך משום שהיא קצרה ולא משום סמוכים דאי משום סמיכות ברכה תיקשי על הך שינוייה דש"ס וזה ברור. גם מה שכתב בשם רב האי כבר פסק הבית יוסף ושולחן ערוך בסימן ס' דלא כרב האי, ועוד דלכתחילה צריך לומר ברכות קודם קריאת שמע:

[ח] בדיעבד וכו'. והוא שלא יהא רגיל לעשות (טור) פירש הב"ח דבאקראי בעלמא פעם אחת בחודש הוא דיוצא בדיעבד אבל ברגיל אינו יוצא וצריך לקרות פעם שנית וכן משמע בפסקי תוס', מיהו אם הוא שעת הדחק אפילו רגיל טובא שרי כיון דאניס הוא מאי הוה ליה למיעבד:

[ט] לא יקרא וכו'. וצריך עיון דמסכת ברכות דף ח' תוס' [ד"ה לא לעולם] וכו' [ודף ט' תוס'] ד"ה לעולם [יממא] וכו' מוכח דרשאי לקרות קריאת שמע וכן מבואר בחידושי רשב"א דף ד' וכן בדף ה' בשם הראב"ד וכן מרשב"א גופיה שם עיין שם, גם הרא"ש שכתב כן כבר כתב בית יוסף דרפוי מרפיה בידיה ולכך לא כתבו הטור ועוד נראה לי דאונס שאני, גם נראה לי דאמרינן בשקרא ערבית קרי ליה לילה ואחר כך קרי ליה יום ודו"ק, וכן נראה לי לדינא. שוב מצאתי בספר מנחת כהן דף כ"ח שפסק דמותר לקרות של ערבית אחר עולת השחר קודם זמן קריאת שמע דשחרית (כלומר משיראה חבירו וכו') ושל שחרית אחר זמן הנזכר לעיל קודם הנץ החמה, משמע מדבריו דהרא"ש מודה לזה, ולא משמע הכי בהרא"ש אלא דלענין זה חשבינן מעמוד השחר עד הנץ זמן אחד, וכן מסתבר כיון דבדיעבד יוצא בשל שחרית מיד אחר עלות השחר ובשל ערבית עד הנץ החמה אי אפשר להתחלק לאדם אחד בפעם אחת חצי יום וחצי לילה ודו"ק, כמו דאי אפשר לחלק הזמן מעלות השחר עד זמן משיראה חבירו ודו"ק, וכן מצאתי מבואר ברמזים. והואיל דאתא לידן אפרש בקצרה דברי תוס' שם שהקשה בחדושי הלכות, וכן בספר מעדני מלך על מה שכתבו תוס' אי נמי יש לומר יממא וכו'. משום דבעי לאשמועינן וכו' דהוה ליה לתרוצי הכי בד"ה לא וכו' במה שתמהו תוס' לימא רבותא וכו' ותירוצו דחוק. גם קשה לי על תוס' מהיכי תיסק אדעתן לקרות קריאת שמע של ערבית אחר הנץ, גם מה שכתבו תוס' ד"ה לא וכו' והאי דנקט וכו' הוא תמוה מה ענינו לשל מעלה. לכן נראה לי לפרש הכל מקנה אחד על פי מה שמצאתי בחידושי רשב"א דף ח' על קושיות תוס' זה לשונו ולי נראה דאי נקט ליה תרווייהו קודם הנץ החמה הוה אמינא דיקרא של לילה מיהו רחוק מהנץ החמה כדי קריאה אחד, אבל השתא אשמעינן דקורין של לילה אפילו סמוך ממש לנץ החמה עד כאן לשונו. ואם כן נראה לי שתירץ זה ממש משני תוספות כמו שכתב אי נמי סבירא ליה יממא הוא וכו', הא דלא נקט שני פעמים קודם הנץ משום דבעיא לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה, עד כאן. ורצה לומר דווקא אחר הנץ הוא דאינו יוצא, אבל קודם הנץ סמוך ממש קודם ודו"ק. ונראה לי שזה קשה לתוס' ד"ה לא וכו'. ומקשים לנפשייהו למה לא מתרצינן דאי נקט שני פעמים בלילה שיעלה עמוד השחר הא דקריאת שמע של שחרית מיהו לא יקרא סמוך לעמוד השחר אלא רחוק אחר שעלה עמוד השחר. אבל השתא אשמועינן דקורא מיד לזה משני תוס' והאי דנקט לאחר שיעלה עמוד השחר לאו דוקא מיד וכו', ורצה לומר דגם השתא על כרחך אין פירושו מיד ואם כן לא אשמועינן לזה מיד, כן נראה לי דבר מתקבל ליורד לעומקה של הלכה, וניחא הכל בס"ד:

[י] ולא קראה וכו'. משמע אפילו במזיד:

[יא] שליש היום וכו'. שגם זה קצת זמן קימה הוא (לבוש) ולא נהירא דלא מצינו לבני מלכים אלא עד שלוש שעות, אלא הטעם דהברכות בפני עצמן נתקנו, והקריאת שמע שקורא אין הכי נמי דאינו אלא כקורא בתורה, וכן הוא לשון משנתינו, וכן כתב לחם חמודות והא דאחר דארבע שעות הפסיד הברכות היינו מפני שהוא אחר זמן תפילה:

[יב] ויש חולקין. דקריאת שמע לא דמי לתפילה דהתורה תלהו בשכיבה וקימה, אך צריך עיון בלבוש דהכא כתב כשולחן ערוך ולקמן סימן ק"ח סעיף ב' פסק כיש חולקין בסתם. ונראין דבריו בברכות קריאת שמע משום ספק ברכה, אבל קריאת שמע נראה דיש לו תשלומין, וכן פסק נחלת צבי שם, ועיין לקמן סימן פ':

מעט עי' ת' בי"ד סימן ל"ו. דמפרש ואזיל דהיינו שהתחיל השמש לצאת ממקומה ואינה נראה ואינו נודע לנו עדיין:

של יום דוקא לקרות שתיהן מיד לאחר עמוד השחר או קודם נץ החמה אבל לקרות א' של ערבית מיד בעלות השחר קודם זמן ק"ש של יום ואחרת בזמנה מותר אע"פ שקורא שתיהן קודם נץ החמה מנכ"ה דף כ"א ובס' א"ר משיג עליו ע"ש פלפול ארוך מאוד בתוס' ברכות דמתרץ כמה קושיות גדולות עליהם וע"ש לדינא כי ירד שם לעומקה של הלכה:

א) [סעיף א'] זמן ק"ש של שחרית וכו'. ומברכין שתים לפניה ואחד לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה וסמכום על פסוק שבע ביום הללתיך וכו', טור, ועיין בס' התיקונים סוף תיקין י"ב טעם לז' ברכות הללו, והטעם שסדרו ארבעה ברכות בערבית וג' בשחרית כתב הלבוש לפי שבסדר הזמן קודם הערב לבקר דכתיב ויהי ערב ויהי בקר וכו' לכן לקח הארבעה שהם הרוב לערבית שהוא קודם והג' הנותרים הניחו לבקר, עכ"ד, והר"ד אבודרהם דף א' ע"ב כתב הטעם בשם הראב"ד דנתנו את היתירה לערבית מפני שתפילת ערבית רשות ובעינן שיהיו שוין. והב"ד הכנה"ג בהגה"ט. והרוקח סי' שי"ח כתב לפי שבשחר יש מצות ציצית משא"כ בערב. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א'. א"ר אות א'. ועיין שער הכוונות בדרוש א' דתפילת ערבית דנ"ב ע"ג ד"ה השכיבנו ופרע"ח שער מנחה ומעריב פ"ד ופ"ה:

ב) שם משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת וכו'. שאם רגיל עמו הרבה יכירנו אפילו מרחוק הרבה ואם אינו רגיל עמו כלל לא יכירנו אפילו בקרוב. אלא כמו אכסניא שרגיל לבא לקץ עתים. ר"ז אות ב' בשם הירושלמי והובא בב"י:

ג) שם ונמשך זמנה עד סוף שלש שעות שהוא רביע היום. כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ק דברכות וז"ל ודע כי אלו השעות הנזכרים בכל המשנה הן השעות הזמניות. וענין הזמניות הוא השעות שיש י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה ושאמר עד ג' שעות כאלו אמר עד כלות רביע יום. אחד שיהיה היום יום תקופת תמוז או תקופת טבת עכ"ל. ב"י. וכ"כ מור"ם ז"ל לקמן בסי' רל"ג סעי' א'. פרישה אות ב'. פר"ח סו' או' ב' שאגת אריה סי' ה' והביאו שע"ת אות א'. ר"ז אות ג'. ח"א כלל כ"א אות ג'. קיציר ש"ע סי' י"ז אות א'. ועי"ש בפאת השלחן שכתב שהוא ז"ל תירץ מ"ש פני יהושע ע"ז במהדורא בתרא על מסכת ברכות והביא עוד פוסקים שהוכיחו כדברי הרמב"ם ז"ל וגם הגאון המקובל מהר"י חאגיז זצ"ל בפירושו עץ חיים למשניות העיד שכן פשטה ההוראה בכל ישראל דחשבינן שעות זמניות יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' וארא אות ה':

ד) שם ונמשך זמנה עד סוף שלש שעות וכו'. ומאמתי הוי תחלתן וסופן בעל תה"ד סי' א' כתב שתחלתן וסופן מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ובעל הלבוש בסי' רל"ג ורס"ו כתב דמתחילין מהנץ החמה עד שקיעתה וכ"כ מ"מ בדף ז' ע"א ועי"ש שהאריך בזה הרבה. שכנה"ג בהגב"י אות ח' אמנם המ"א סק"א כתב דהכא לכ"ע מנינן מעלות השחר יעו"ש. וכ"פ ה"ב אות א'. יד אהרן בהגה"ט. א"ר אות ב' ר"ז אות ג' ש"ץ דצ"ג ע"ג. חס"ל אות ה'. קיצור ש"ע שם שתילי זיתים אות ב':

ה) שם שהוא רביע היוה. לפ"ז יש ליזהר בימי החורף למהר לקרות ק"ש מאחר שהיום קצר ורביע היום קצר. ב"י בשם מהר"י אבוהב ט"ז סק"א. סו"ב אות א' עט"ז אות א'. א"ר שם. חס"ל שם. סידור בי"ע בדיני זמן ק"ש אות ב'. ועיין מש"ל סי' מ"ו אות ס"ב:

ו) שם ומצוה מן המובחר לקרותה כותיקין וכו'. והפר"ח אות א' כתב דלכתחלה חייב לכוין השלמת קריאתה עם הנץ החמה יעו"ש. והביאו ברכ"י אות ב' וכתב דיש להחמיר כן מאחר דאם יקרא כוותיקין יוצא י"ח לכ"ע יעו"ש:

ז) שם ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין וכו'. הוי משכימי בבקר בימי החורף לחטוף ק"ש ותפלה בחשך ואפלה וקוראין אותה תפלת ותיקין ורבים מעמי הארץ מתייהרים שכר ירדפו על ידי כך ולא אור נגה עליהם בחשכה יתהלכו דלא כמר ודלא כמר לא יצאו י"ח כלל ואינה אלא יוהרא ורוח יתירה והנהו דרדקי או עתיקי דלא דייקי תלו בוקי סריקי בותיקי. ואע"ג דחזינן לרבנן קשישאי דהוו עבדי הכי אינהו היו דייקי טפי וידעי ובקיאי טובא לכווני שעתא כהוגן שכל מעשיהם לשם שמים אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יטיל. יפה ללב ז"ל אות א' בשם מו"ק ויעו"ש במו"ק מה שהאריך תוכחת מגולה ע"ז ועוד עיין בס' לב חיים ח"ב סי' י"ט מ"ש בזה. ועוד נמשך מזה משכימי בקר חושך ואפילה קנאת איש מרעהו וכל הזריז להתחיל ולגמור קודם הרי זה משובח ועי"ז יבואו גם כן לחסר אותיות ותיבות וכוונות השמות. והחי יתן אל לבו גם לזאת שלא תהיה זאת לפוקה ליום הדין ח"ו. ועיין מש"ל בסי' ה' בס"ד אות א' ואות ב' ואו' ה':

ח) שם שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה וכו'. ומי שאינו יכול לכוין לעשות כן אין להקדים לקרות ק"ש ולהתפלל קודם הנץ החמה אלא אחר הנץ החמה מפני שזמן התפלה לכתחלה הוא אחר הנץ החמה וזמן ק"ש נמשך עד רביע היום לכתחלה שהוותיקין שהיו מקדימין לקרות קודם נץ החמה מעט לא היו מקדימין משום חובת ק"ש אלא כדי לכוין להתפלל בדמדומי חמה דהייני בתחלת יציאתה כמ"ש בסי' פ"ט. וי"א שגם משום חובת ק"ש היו מקדימין לקרותה קודם הנץ החמה לפי שלכתחלה יש לקרותה בשעה שהוא שעת קימה לרוב בני אדם שאין ישנים אחר נץ החמה אלא בני מלכים וכיוצא בהם לפיכך מי שאינו יכול לכוין לעשות כוותיקין א"א לו לסמוך גאלה לתפלה לכתחלה אא"כ יוכל לכוין שיקרא לפחות פ' ראשונה קודם נץ החמה ודאי ויתפלל אחר נץ החמה ודאי אע"פ שלא יתפלל בדמדומי חמה ואם גם זה לא יוכל לכוין יקרא ק"ש וברכותיה קודם הנץ החמה לכתחלה ויתפלל אחר הנץ החמה ולא יסמוך גאלה לתפלה והעיקר כסברה הראשונה. ואעפ"י כן נכון לחוש לסברה האחרונה ולקרא לפחות פ' ראשונה קודם הנץ החמה אף על פי שעדיין לא לבש ציצית ותפילין ואחר הנץ החמה יקראנה כולה עם ברכותיה ויסמוך גאלה לתפלה. ר"ז אות ד' וכ"כ הנו"ש וז"ל דמי שאיגו יכול לעשות כוותיקין שסומך גאולה לתפלה בזריחת השמש בדקדוק יש לחוש לדעת ר"ת כיון דריהטא דסוגיין דיומא אתיא כוותיה ואיכא כמה רבוותא דס"ל כוותיה ר"ח והריטב"א כמבואר בס' שיח יצחק וכן ראבי"ה פסק כר"ת כמ"ש ב"י ואח"כ כתב והכין חזינא להרמב"ן ז"ל במלחמות שכתב וז"ל הא למדת שלא אמרו הנ"ה אלא למצוה מן המובחר כוותיקין מקדים וגומר עם הנ"ה ושאינו מכוין כ"כ מתחיל עם הנ"ה וסומך גאולה לתפלה הא קמן דמי שאינו יכול לכוין כוותיקין יתחיל עם הנץ החמה כדאמרן ומיהו יש להשתדל להחמיר על עצמו שיקרא אינה כוותיקין ליצא י"ח אליבא דכ"ע כמבואר וכ"כ הברכ"י נר"ו אות ב' יעו"ש עכ"ד וכ"כ הרב נתיבות השלום סוף סי' ט' וז"ל אחרי שקשה מאד לצמצם במכוון גמור יותר טוב לאחר איזה מינוטין מלהקדים שהרי אם יאמר ק"ש בשעת הנץ או זמן מועט אחר הנץ יש לנו עמודים גדולים לסמוך עליהם הר"ח והרז"ה והר"ת ואפשר שכן דעת רש"י ג"כ אבל אם יקדים להתפלל קודם הנץ אין שום דעה לא בש"ס ולא בפוסקים שיהיה רשאי להתפלל לכתחלה קודם הנץ אם לא לאיזה אונס או ליוצא לדרך כנ"ל עכ"ד, והב"ד וזרח השמש דס"א ע"ג יעו"ש. אמנם מ"ש ר"ז דיש לחוש לסברה אחרונה ולקרא לפחות פ' ראשונה קודם הנץ התמה אעפ"י שעדיין לא לבש ציצית ותפלין וכו' כבר כתבנו לעיל סי' מ"ו אות ס"א וסי' כ"ה אות כ"ז דאין לקרא פ' הראשונה כולה בלא תפילין כדי שלא יהא נראה כמעיד עדות שקר כשיאמר וקשרתם וכו יעו"ש אלא או ילבש ציצית ותפילין או לא יאמר כי אם פסוק ראשון ובשכמל"ו דוקא כיון דיש אומרים בפסוק אחד יוצא י"ח דאורייתא כמ"ש בסי' מ"ו בטור וב"י והביאו מור"ם ז"ל שם בהגהה בסוף הסי':

ט) שם ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד, ומובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא יוזק כל אותו היום. ברכות ע' ע"ב והביאו הטור והאחרונים, ותו איתא התם אמרו עליו על רב ברונא זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומיה כוליה יומא, והביאו ב"י והאחרונים.

י) שם הגהה, שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת וכו'. כ"כ הטור בשם הרמב"ם ז"ל אבל מרן ז"ל בב"י כתב וז"ל דבנוסחא אחרת מצאתי בדברי הרמב"ם כתוב במקום שיעור שעה אחת עישור שעה אחת עכ"ל ובכ"מ על הרמב"ם פ"א דק"ש דין י"א כתב מרן ז"ל שם ע"ז שהיא נוסחא אמיתית יעו"ש, וכן הסכים הפר"ח והמו"ק יעו"ש, וכ"כ העט"ז אות ג' יעו"ש, ועיין מ"א סק"ב שכתב דלענין הדין אין חילוק בין הגירסאות ומ"ש עליו מחה"ש ופרמ"ג בא"א אות ב' יעו"ש. והרב הגאון מהר"א מוילנא בביאורו על הש"ע כתב על דברי הגהה זו וז"ל כתבו האחרונים שט"ס וצ"ל עישור שעה, ונראה שגם זה טעות וצ"ל שליש עישור שעה יעו"ש, וכ"כ הרב מנחת כהן בשער מבוא השמש מאמר ראשון פ"ז שאחר שהוכיח שנוסחא אמיתית היא כמ"ש מרן ז"ל. סיים וז"ל אעפ"י ששיעור זה הוא יותר גדול מן השיעור שכתבתי למעלה משם מהר"ם אלשקאר היינו משום שזמן זה זמן התחלת ק"ש עד שיעלה גוף השמש הוא עישור שעה אבל גוף השמש אינו אלא שני דקים ושני שלישי דק עכ"ד יעו"ש, וכבר האריכו בזה בס' אהל מועד נתיב ד' סביב לאהל ויריעות האהל שהביאו דברי הראשונים והאחרונים וסתרו ראיית הב"ד חא"ח סי' ל"ו שכתב הנץ החמה הוא שעה אחת קודם שנראה לנו השמש על הארץ והעלו דהנץ החמה הוא כשגוף השמש יצא על הארץ ונראה לנו לעינים יעו"ש, וכן בס' וזרח השמש האריך הרחיב בזה בשם ראשונים והאחרונים והעלה דהנץ החמה הוא כשהשמש נראה לנו לעינים וכתב שכן הוא נמי דעת מרן ז"ל בב"י יעו"ש, וכן מנהג בית אל יכב"ץ וגם בפה עיר קדשינו ירושת"ו יש הרבה קהלות שמתפללים עם הנץ החמה וממתינים עד שיצא גוף השמש על הארץ ונראה לעינים ואחר כך מתחילין תפלת י"ח, ועיין רב פעלים ח"ב סי' ג' ובספרו בן א"ח פ' וארא אות ג' מ"ש בזה יעו"ש. אלא מפני ששמעתי אומרים שפעם אחת ראו נשים שמשתחוות לשמש ביציאתה והוא בעבור שראו שהאנשים ממתינים מלהתפלל עד צאת השמש נ"ל דיותר טוב לחשוב הזמן של יציאת השמש יום ביומו ולראות במראה השעות זמן צאתה ולהתפלל ולא ישאו למרום עיניהם כל שעה לראות בגגין ובכתלים אם יצא השמש אם לאו כי בזה יש אוושא מילתא ויש לחוש מפני הנשים וע"ה שלא יסברו שהם מתאחרים מפני כבוד השמש שיש בה ממשות ח"ו. ועוד יש לחוש שמפני ראיה זו יסיחו דעתם מן התפלה ומן התפלין אלא יותר טוב לראות במראה השעות כמ"ש ועיין לקמן סי' צ"ד סעי' א' בהגהה ודו"ק. ואע"ג דאינם יכולין לצמצם הזמן בכיוון לא אכפת שהרי בגמרא ברכות דכ"ט ע"ב ובשבת קי"ח אמרו מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. ופי' רש"י ז"ל שם בשבת וז"ל דמדומי חמה כשהיא אדומה, שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה, וערבית סמוך לשקיעתה עכ"ל משמע שכל זמן שהיא אדומה קרוי דומדומי חמה והוא מצוה מן המובחר. ואם כן אם יתאחרו דק אחד או שני דקים לצאת מידי ספק לא אכפת שעדיין היא אדומה ודו"ק. כי מזה יש ראיה גם כן למ"ש מקודם כי הנץ החמה הוא אחר יציאת השמש על הארץ ונראה לעינים ולא כמ"ש בי"ד. ועוד עיין מש"ל אות ח' ולקמן אות כ"א:

יא) [סעיף ב'] אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה וכו' כתב הלבוש דאף מי שאין לו ציצית ותפילין יקרא ק"ש בזמנה בברכותיה ואח"כ כשיהיו לי ציצית או תפילין או כשיבא לביתו או למלון יניחם ויברך עליהם כדי לקיים מצות עשה דתפילין ויחזור ויקרא ק"ש בלא ברכות בעוד התפילין עליו ולא לשם חובה רק כקורא בתורה, והביאו ל"ח על דברי הרא"ש פ"ק דברכות או ס"ד. שכנה"ג בהגב"י או' ט', עו"ת אות א' וכתב ואני אומר ודאי אם יעבור זמן ק"ש לא ימתין על ציצית ותפילין אבל במשך זמן ימתין עליהם וכדאמרינן כל הקורא ק"ש בלא תפילין וכו' וכ"כ מ"א סי' ס"ו ס"ק י"ב. א"ר בזה הסי' אות ה'. וכן מי שאין לו תפילין מוטב שיתעכב אחר תפלת צבור ולשאול תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין. מ"א שם. א"ר שם. יד אהרן סי' ס"ו בהגב"י. סו"ב שם אות ו'. וכ"כ לעיל סי' כ"ה אות כ"ח בשם האחרונים יעו"ש:

יב) שם אם לא קרא אותה קודם הנץ וכו' ואין לאחר הקריאה לביה"כ בשביל הזקנים המאחרים לבא ויצטרכו להתפלל ביחיד כיון שע"י זה יעבור זמן קריאת שמע ואין אומרים לאדם חטא וכו' נוב"י סי' ג', שע"ת אות א':

יג) שם אם לא קרא אותה קודם הנץ וכו' ובספר התיקונים תיקין כ"א קודם ד"ה קם סבא ואמר וכו' איתא כל ת"ח דמנע מינה עונת ק"ש כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא יעו"ש. יפה ללב ח"ג:

יד) [סעיף ג'] מי שהוא אניס וכו'. וה"ה אם יש בעיר קבורת המת או מילה וכן יום ערבה דמפשי ברחמי יכולין לקרות תיכף שעלה עמוד השחר. כ"מ פ"א דק"ש דין י"ב בשם הר' מנוח. מ"א סק"ג. סו"ב אות ג'. ר"ז אות ו'. ש"ץ דצ"ג ע"ד. ח"א כלל כ"א אות ג'. שתילי זיתים אות יו"ד. ועיין ע"ד מ"ש לקמן בסי' פ"ט סעי' א' בס"ד:

טו) שם כגון שהיה משכים לצאת לדרך וכו'. אפי' לדרך רשות. כ"מ שם בשם הר"מ. פת"ע אות ח':

טז) שם כגון שהיה משכים לצאת לדרך וכו'. אפי' רגיל טיבא שרי כיון דאנוס הוא. ב"ח. א"ר אות ח'. וכ"מ מדברי הר"מ שהביא הכ"מ שם:

טוב) שם יכול לקרותה עם ברכותיה וכו'. גם יש לו להתפלל בביתו אחר ק"ש וברכותיה. א"ר אות ו'. מש"ז אות ב', ר"ז אות ו'. ועיין לקמן סי' פ"ט סעי' ח', ובדברינו לשם בס"ד, ויניח תפילין מעלות השחר ולא יברך עליהם. מש"ז שם. וכשיגיע זמנן דהיינו משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו אז יברך עליהם. ועיין סי' ל' סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין בסוף סי' י"ח בהגהה לענין ברכת ציצית ובדברינו לשם בס"ד:

חי) שם משעלה עמוד השחר וכו' אבל קודם שעלה עמוד השחר הדבר ברור דלא יצא. ברכ"י אות ד':

יט) שם וגם שפיר מקרי יוצר אור וכו' מ"ש המ"א סק"ה דאין לומר יוצר אור כ"כ בהשכמה עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן יעו"ש. והביאו באה"ט סק"ה כבר הקשה עליו א"ר סק"ז והסכים לדברי מרן ז"ל יעו"ש, וכ"כ סידור בי"ע בדיני זמן ק"ש אות ה'. ועיין פרמ"ג א"א אות ה':

ך) סעי' ד. אם קראה משעלה עמוד השחר וכו' יצא בדיעבד. בטור סיים והוא שלא יהא רגיל לעשות כן. וכתב ב"י פשוט הוא שכיון שלא התירו כן אלא בדיעבד או בשעת הדחק אין לאדם להיות רגיל לעשות כן. שלא מדוחק עכ"ל, וכתב הב"ח דהקורא בכל יום לא יצא דיעבר וצריך לקרותה פעם שניה כדי שלא יהא רגיל בכך אבל באקראי בעלמא פעם אחת בחדש יצא בדיעבד והכי נקטינן ולא הביאו הש"ע לפי שהוא דבר פשוט עכ"ד והביאו שהנה"ג בהגב"י אות ז'. א"ר אות ח'. ועיין מאמ"ר אות ד'. ומשמע מדברי הפר"ח אות ד' דאם קראה שני ימים משעלה עמוד השחר זה אחר זה הוי רגיל ותו לא מיקרי דיעבד וצריך לחזור ולקרותה יעו"ש. וכ"כ הברכ"י סיף אות ו' דבתרי זימני רגיל מיקרי יעו"ש.

כא) [סעיף ה'] אם נאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עמוד השחר כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא ק"ש וכו'. ומשמע שם בגמרא ברכות דף ח' ע"א דגם ברכות של ק"ש יאמר אותם אם הוא קודם הנץ החמה רק ברכת השכיבנו לא יאמר אותא כאשר יעו"ש וכן משמע בהרא"ש פ"ק דברכות סי' ט' וכ"כ להדיא ל"ח שם אות מ"ט בשם המרדכי והגמי"י יעו"ש, אלא מפני שיש פלוגתא בזמן הנץ החמה אימת הוי כמ"ש למעלה אות יו"ד נ"ל דכל שנשאר פחות משעה עד יציאת גוף השמש על הארץ יקראנה בלא ברכות משום סב"ל, והגם שכתבנו לעיל דעיקר הנץ החמה הוא יציאת השמש על הארץ הוא כדי לצאת כל הדעות דטוב לאחר מלהקדים בספק כאשר יעו"ש לעיל אות ח' ואות יו"ד:

כא) שם ואם היה אנוס וכו' לא יקרא אז וכו'. כתב בי"ד סי' ל"ח משם הרב בעל מנחת כהן דכ"ח ע"ד דהיינו דוקא לקרא שניהם מיד לאחר שעלה ע"ה קודם שיגיע זמן ק"ש של שחרית או לקרא שניהם אחר שיגיע זמנה קודם הנץ החמה. אבל לקרא אחת של ערבית מיד בעלות ע"ה קודם ק"ש של יום והאחרת אחר שיגיע הזמן לשם ק"ש של יום שזה מותר לכתחלה אעפ"י שקורא שניהם קודם הנץ החמה עכ"ד. והביאו י"א במ"ב בהגב"י אות ב':

כב) [סעיף ו'] אעפ"י שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' אם עברה שעה ג' ולא קראה וכו' אפי' במזיד או בפשיעה. ב"י. ט"ז סק"ד. א"ר אות יו"ד. מש"ז אות ה'. ש"ץ ד"צ ע"ד:

כג) שם קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית וכו' שהוא זמן תפלה כרבי יהודה כדלקמן ריש סי' פ"ט, ב"י, פרישה אות ט' וליכא מאן דפליג ע"ז לומר דמג' ואילך לא יקראנה בברכות, כנה"ג בהגב"י יעו"ש וכ"כ האחרונים, ועיין לקמן אות כ"ה.

כד) שם קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית וכו'. מי שהיה ניעור כל הלילה ורואה בעצמו שלא יוכל להתפלל כראוי קודם שישן וכבר האיר היום איתא בתקנתה דיברך ברכית השחר וילבש טו"ת ויקרא ק"ש וישן ויקום סמוך לד' שעית היום ואז יתפלל, ואם יש לו מי שיקרא אותו בודאי קודם שיעבור זמן ק"ש אז אין צורך להניח תפילין ולקרות ק"ש בלי ברכותיה, כף החיים להרח"פ ז"ל סי' י"ד אות ב"ך. ועיין קש"ג סי' ו' אות ג' ואות ד' והביאו סידור בי"ע בדיני זמן קריאת שמע אות ח':

כה) שם ואם עברה שעה ד' ולא קראה קורא בלא ברכותיה כל היום, כ"כ הרא"ש פ"ק דברכות סי' יו"ד בשם רב האי גאון וכן פסק הטור, וכ"כ הלבוש, א"ר אות י"א, סו"ב במק"ח אות ה'. נו"ש אות ב', ר"ז אות יו"ד. ח"א כלל כ"א אות ג' ש"ץ שם חס"ל אות ו'. מיהו הרמב"ם ז"ל כתב פ"א מהלכות ק"ש דין י"ג דמברך לפניה ולאחריה כל היום אפי' איחר וקרא אחר שלש שעות יעו"ש. והביאו ב"י, וכן כתב בחדושי דב"ש. והביאו הרד"א בסוף שער הא' וכנה"ג בהגב"י יעו"ש. וכן הסכים הרדב"ז בסי' קנ"ו, וכן הכריע הפר"ח אות ז' והרב ראשון לציין דף ט' יעו"ש, והב"ד ער"ה סוף אות ג', וכן הסכים המו"ק יעו"ש. ועיין ביפה ללב אות ב' מה שהקשה על המו"ק מספרו שאלת יעב"ץ ח"א סי' מ"ט דשם כתב בענין הזה יש לחוש לסב"ל ושב ואל תעשה עדיף וכענין זה הקשה ג"כ על הרדב"ז עצמו מסי' רכ"ט יעו"ש. והרב מהר"ר עמארה בביאורו על הרמב"ם ז"ל בפ"א דק"ש כתב עליו אבל רוב הפוסקים ס"ל עד ארבע דוקא יש לו זמן שהוא זמן תפלה ולא יותר יעו"ש. והביאו יפה ללב שם, והרב מהר"ר אזולאי בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"א כתב דמי שקרא ק"ש וברכותיה אחר שעה רביעית יש לו על מה לסמוך יעו"ש. והביאו סידור בי"ע בדיני זמן ק"ש אות ז', וכתב וז"ל אבל לכתחלה ודאי דאין לזוז מפסק הש"ע ולהכניס עצמו בספק ברכות לבטלה ומה גם דהברכות אינם מעכבות עכ"ל, והרב מהרי"ח זלה"ה בס' רב פעלים ח"ב סי' י"ב הכריע לברך עד חצות כמו זמן התפלה אלא שבספרו עוד יוסף חי פ' וארא אות י"ז חזר בו ופסק כדברי מרן ז"ל יעו"ש ועיין מש"ל סי' ח"י אות ז' וע"כ נ"ל דיאמר הברכות של ק"ש בלא שם ומלכות כמ"ש בכ"מ דכל ברכה דיש בה מחלוקת בין הפוסקים יאמר אותה בלא שם ומלכות, וא"כ מי שארעו אונס ונתאחר עד שעה ד' יתפלל כל סדר התפלה מפ' העקידה ואילך עד אחד ושמו אחד רק ברכות של ק"ש יאמר אותם בלא שם ומלכות והוא שעדיין לא הגיע חצות ועיין לקמן ריש סי' פ"ט, ועוד עיין מש"ל סי' ז"ן אות ג':

כו) שם קורא בלא ברכותיה כל היום, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, ר"ז אות יו"ד:

כז) [סעיף ז'] אם לא קראה ביום יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית וכו' ויש חולקים. נראה דכך ס"ל לדינא למרן ז"ל לפום מאי דכיילו לן דכי נקיט לה בלשון יש אומרים וי"א דעתו לפסוק כסברא אחרונה והכי משמע קצת ממ"ש לקמן סי' ק"ח טעה ולא התפלל ערבית וכו' לאחר שאמר יוצר וי"ח ברכות יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח ולא הזכיר ק"ש, ברכ"י אות ו', וכן נראה שהוא דעת הלבוש שבכאן הביא סברת י"א ויש חולקין ולקמן סי' ק"ח סעי' ב' לא כתב כ"א סברת יש חולקין שכתב וז"ל טעה ולא התפלל ערבית וכו' מתפלל למחר יוצר וי"ח ברכות ואח"כ יתחיל אשרי להפסיק בין תפלה לתפלה אבל ק"ש וברכותיה לא יחזור ויקרא לתשלומי ערבית רק יתחיל באשרי כמו בתפלת מנחה שאין שם ק"ש שמתחילין באשרי וכו' עכ"ל משמע שהוא מסכים לסברת יש חולקים, ומה שהכריע הפר"ח כסברא הראשונה כבר כתב עליו הברכ"י שם ובסי' תרפ"ז דאין ראיותיו מכריעות יעו"ש, וכ"כ המחב"ר אות ד' וז"ל אע"ג דדעת הרב נחלת צבי והא"ר כהפר"ח לדינא נקטינן כדעת מרן והרב הלבוש וכ"מ שהוא דעת המאירי וכן מוכח מסתמיות הפוסקים דכולהו נקטי דינא דתשלומין בתפלה ולא בק"ש וכו' ואם כן לא יאמר אפי' ק"ש כאשר יראה המדקדק בדבריהם ישר הולך והכרעה זו של האחרונים לומר ק"ש בלא ברכות לא נמצאת סברא זו בכלבו ובא"ח שמשם הביא עיקר הדין בבית יוסף וכו' עכ"ל יעו"ש וכן דעת ר"ז אות י"א. ח"א כלל כ"ז אות ז'. ש"ץ דק"ע ע"ב וע"ג, סידור בי"ע בדיני תפלת תשלומין והיא אחר תפלת ערבית אות כ"א, ועיין מש"ל סי' י"ג אות ז':

מ"א סק"א דהכא לכ"ע כוונתו דבסי' רנ"ג במג"א סק"ג ב' דעות אי חשבינן מעלות שחר עד צ"ה או מהנץ החמה עד שקיעתה ע"ז הביא ראיה דהכא כ"ע מודו דמנינן מעלות השחר וראייתו מדפריך בריש ברכות קראי דדוד אהדדי דכתיב קדמו עיני אשמורות משמע ב' משמורות שהם ח' שעות וכתיב חצות לילה אקום דהיינו שש שעות ומשני באמת קם בפלגא דלילה אלא דנגד שאר מלכים שישנים עד שעה ג' דהיינו שקמים בשעה שלישית דאיכא שית דלילה ותרי דיממא הוי ח' שעות ע"ש. הרי דשיעור בני מלכים שישנים עד ג' שעות היינו מתחלת היום ושיעור זמן ק"ש הוא ג"כ מחמת שכן דרך בני מלכים כו' א"כ נחשב מעלות השחר. אך דיש לדחות דלמא ג' אשמורות הלילה נמשכים עד הנץ והמלכים ישינים ב' שעות אחר כן. לכן הביא ראיה דע"כ ג' המשמרות כלים בעלות השחר דקאמר התם סי' לסוף משמר ג' תינוק יונק כו' וכ"ת למה לי סי' ע"ז הא אז הוי תחלת היום וקאמר נ"מ למאן דגני בבית אפל וכי שמע האי סימנ' ליקום ולקרי ק"ש והקשה התוס' הא זמן ק"ש משיראה את חבירו וכו' ותירצו דכיון שיודע זמן עלות השחר אזי בתוך שיקום ויכין א"ע יגיע הזמן ע"ש הרי דסוף משמר ג' הוא עלות השחר וק"ל והרב פרי מגדים ז"ל לא עי' היטב:

סק"ב משיתחיל לזרוח הטור כ' לקרותה מעט קודם הנץ כדי שיסיים גאל ישראל עם הנץ ואח"כ הביא לשון הרמב"ם שיתחיל קודם הנץ כו' ושיער זה כמו שיעור שעה א' קודם שיעלה השמש עכ"ל ר"ל מתחלת קריאתה עד שיעלה השמש הוא שעה והקשה ב"י בשם מהרי"א דאיך קרא הטור מתחלה מעט קודם. כיון שהוא שיעור שעה ותירץ דמ"ש רמב"ם שיעלה השמש היינו סוף עלייתה ולאו היינו נץ דנץ היינו תחלת עליית' ע"ש מוכח מזה דנץ החמה פי' תחלת נץ ואז סיים גאל ישראל. אכן לגירסת הכ"מ עישור שעה ע"כ דהנץ היינו סוף עליית השמש ואז יאמר גאל ישראל דאי ס"ד דנץ פירושו תחלת נץ קשה כיון דמתחלת קריאתו עד סוף עליית השמש ליכא רק עישור שעה לא נשאר לא לק"ש וברכותי' רק זמן קצר מאד נמצא יש נ"מ לדינא בין הגיר' והכ"מ הסכים ג"כ לגי' א' אלא שמפרש כוונת רמב"ם דמעלות השחר עד הנץ החמה הוי שעה ולדידיה ג"כ מוכח דהנץ פירושו תחלת נץ דאי ס"ד סוף הא מבואר ברמב"ם הובא במג"א סי' פ"ט ס"ק ב' דמעלות השחר עד עלות השמש היא שעה וחומש. והד"מ הסכים ג"כ לגירסא א' אלא שמפרש תי' שלישי דרמב"ם לא מיירי מתחלת קריאתה אלא ר"ל מהנץ עד שיעלה השמש וכמ"ש כאן בהגה"ה הרי ג"כ דנץ היינו תחלת נץ. סוף דבר דלגירס' א' לכולהו פירושו יאמר גאל ישראל בתחלת נץ משא"כ לגירס' ב' יאמר גאל ישראל בסוף נץ והכריע הכ"מ כגירסא ב' וע"ז כתב המג"א דלדינא אין נ"מ אף לגי' ב' הוי נץ בתחלתה וכ"ת דא"כ אין נשאר רק זמן קצר מאד לק"ש וברכותיה ז"א דלגי' זו י"ל דמ"ש רמב"ם עד שיעלה השמש היינו תחלת הנץ דבשלמא לגי' א' הוצרך מהרי"א לפרש דמשיעלה השמש היינו סוף דאל"כ אין שייך לשון מעט קודם משא"כ לגי' ב' א"ש דהאי מעט היינו אותו עישור שעה נתנו לו שיעור לק"ש וברכותיה וכ"מ בב"ח ע"ש ונתבאר כל המשך דברי המג"א:

שם בד"מ דכתב שאין אף שכתב בד"מ שם שאמת הוא כפי' מהרי"א היינו ענין מה שמפרש הך שיעלה השמש שברמב"ם סוף עלייתה אבל מה דס"ל למהרי"א דרמב"ם חשיב השעה מתחלת קריאתה כמבואר בהדיא מתוך קושיות מהרי"א ע"ז חולק הד"מ דרמב"ם לא מיירי רק מתחלת הנץ וכמ"ש כאן בהגה"ה ע"ש בד"מ מבואר כך להדיא ודלא כחדושי הגהות שסביב הטור שהקשו על דברי המג"א אלו ע"ש ולק"מ: ומ"ש המג"א וכ"כ בד"מ. אע"פ שמחולק עם הב"ח בביאור דברי הרמב"ם רק המג"א קאמר דלענין הגרסא מסכים כהב"ח וכן לענין הנץ החמה פירושו תחלת נץ וק"ל:

ש"ע סעיף ב' להקדים דה"א כיון שעבר זמן הותיקין שוב אין נ"מ בהקדמה ועד רביע יום הכל שוה קמ"ל דאפ"ה כל מה שמקדים עדיף טפי:

ט"ז סק"ב ק"ש ומתפלל. בש"ע שם בס"ס פ"ט פסק דמתפלל בביתו וק"ש לבד יאמר בדרך אלא שבטור שם מביא פוסקים דס"ל דגם מתפלל בדרך ולא דקדק הט"ז בד"ז לבאר כו' (נ"ל דצ"ל כי) ראיה זו הוא לדברי כולם:

שם הטור להחזיק דלהחזיק משמע שהוא נחפז ללכת במרוצה באופן שלא יוכל לקרות בדרך:

סק"ג התלמוד דיכול. לשון הש"ס תניא רשב"י אומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים בלילה א' קודם ע"ה ואחד אחר ע"ה ויוצא י"ח א' של לילה וא' של יום ואהא כתב הרא"ש דדוקא א' קודם ע"ה ואחד אחר ע"ה אבל שנים אחר ע"ה לא. וע"ז כ' הט"ז ואין בזה רבותא אלא עיקר הרבותא הוא דיכול לקרות ב' פעמים סמוכים כו' ודלא תקשה למה לא כ' הטור עכ"פ ד"ז דרשב"י לכן תירץ דכיון דרבינו גילה לנו כו':

(מ"א סק"ה) משמר שהיו קוראים משעלה ע"ה לפי שהיו טרודים בקרבנות הקדימו לקרותה:

(שם) עמ"ש ס"ה הוא בס"ק שאחר זה ועמש"ש:

(סק"ו) ולענין לשון זה עד סופו לא הוצרך המג"א להעתיקו כאן והעתיק כו' (נ"ל דצ"ל כי) ממנו יש ראיה לדבריו שבס"ק הקודם דאין לו' יוצר אור עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן:

(שם) קדמו עיני דמפרש בש"ס דנגד שאר מלכים הקדים ב' משמרות כמו שהבאתי לעיל אות א' ומדאמר עיני משמע דלענין שינה קאמר ששאר מלכים היו ישנים שני משמרות יותר ממנו לא לענין העמידה מהמטה:

(ש"ע סעיף ו') בברכותיה אע"פ שעבר זמן ק"ש דהברכות אינם שייכים לק"ש כמ"ש המ"א סק"ז. אבל אחר שעה ד' שכבר עבר זמן תפילה לא יברך דאין הברכות נחשבות רק עד זמן התפלה ולא יותר. כן הוא במקור הדין הובא בב"י:

(ט"ז סק"ד) ק"ש ג' שעות. כי הניחו שעה א' לתפלה:

(מ"א סק"ו) מ"ע שלא ה"ג. אע"ג דק"ש של לילה זמנה רק לילה ושל יום ביום מ"מ כל הק"ש שוות הם ממילא הוי תמיד זמן ק"ש וק"ל:

(סק"ח) עססי' קפ"ח. דשם סקי"ז ורסי' ק"ח נתבאר דצריך להקדים חובת שעתא:

שלש שעות. נ"ל דהכא לכ"ע מנינן מעלות השחר וכ"מ בגמ' דף ג' ע"א בתו' ד"ה אלא למאן דגני ובגמ' גבי הא דפריך מדוד ע"ש ועמ"ש סי' רל"ג:

שיעור שעה. משמע בב"י משיתחיל לזרוח עד שיעלה גוף השמש הוא שעה ויש גורסין כמו עישור שעה אחת וכ' הכ"מ שכן עיקר והב"ח הסכים לגירס' הראשונה וכ"כ בד"מ דכתב שאין הפי' כמ"ש הרב"י בשם מהרי"א אלא דמהנץ החמה עד שיעלה כל גוף השמש הוי שעה והדבר ידוע ליודע מעט בחכמת התכונ' עכ"ל ובס' מנחת כהן במבוא השמש פ"ז כ' דגי' עישור שעה הוא עיקר ע"ש ול"נ דלענין הדין אין חילוק בין הגירסאות ודוק:

אנוס. וה"ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמי יכול לקרותה משעלה ע"ה (כ"מ הר"מ):

עד על לבבך. צ"ע דזהו דעת הרשב"א דס"ל שצריך לעמוד עד על לבבך אבל הרב"י פסק בסי' ס"ג דא"צ לעמוד אלא בפסוק ראשון וא"כ דבריו סתרי אהדדי ואפשר לדחוק ולומר דמ"מ ס"ל דאם א"א לעמוד עד על לבבך מוטב לקרותה משעלה ע"ה בביתו:

מקרי יוצר אור. וכאנשי משמר (ב"י רשב"א) וכתב הרשב"א בחידושיו ואף על גב דאיכא מ"ד התם דלא אמרו יוצר אור ולכי מטא זימנ' היו אומרי' יוצר אור דיחוי בעלמ' היא ולמסקנ' היו אומרי' יוצר אור עכ"ל והוא אזל לשיטתי' דפסק דלא כרבינו האי אבל לפמ"ש בסי' ס' בב"י בשם רבי' האי דסדר ברכו' אינו מעכב משמע דס"ל דלא אמרו יוצר אור עד דמטא זימניה וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' שי"ח דכל ימי המקדש היתה נקראת אהבה רבה יחידי' עכ"ל לכן נ"ל דא"ל יוצר אור כ"כ בהשכמה עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן עמ"ש ס"ה בשם הרמב"ן:

ואם נאנס. קשה לי מ"ש מענין קימה דשרי לקרות ק"ש של שחרית עד ג' שעות דאזלי' בתר בני מלכים א"כ ק"ש של ערבית נמי יקרא עד ג' שעות דקרי' ובשכבך הואיל ובני מלכים שוכבים, אח"כ מצאתי במלחמות ריש ברכות וז"ל לאחר ע"ה יוצא בשל ליל' דאיכא אינשי דגני בההיא שעתא ואף על גב דמיעוטא הוא כיון דאפקיה רחמנא בל' יחיד משמע בשכבך דידך כדדרשי' פר"ק דברכות כיון דאיכא אינשי דגני ואיהו נמי לא קרא עדיין מצי קרי עד הנץ החמה ומכאן ואילך ליכא דגני ואי משום בני מלכים נעורים הם במטתן ואין רוצים לעמוד עד ג' שעות וכו' ולענין ק"ש של שחרית אף על גב דבעי' בקר ואינה כל היום כיון דכתיב ובקומך ורובא דאינשי לא קיימי עד שיכיר אחד את חבירו ועוד מפני שקבעו פ' ציצית בק"ש דכתיב בה וראית' אותו לפיכך קבעו זמנה משיכיר בין תכלת ללבן והקורא קודם לכן לא קיים מצוה זו וז"ש הקורא עם אנשי משמר לא יצא י"ח לפי שמקדימין וקורין קודם לזמן הזה ולא הגיע עדיין זמן ציצית ולא זמן ברכת יוצר אור עכ"ל ומ"כ בשם חי' רשב"א בשלמא דיום באמת יממא הוא אזלי' בתר בני מלכים אבל לקרות של לילה ביום משום בני מלכים לא אמרי' משום שמיעוטא דמיעוטא נינהו עכ"ל. וכנ"ל עיקר דבגמ' משמע דבני מלכים ישינים עד ג' שעות דהא אמר דוד קדמו עיני אשמורות ע"ש וכ"מ הלשון בגמר' שכל מלכים ישנים עד ג' שעות:

אף על פי שזמנ' וכו'. כתב הכ"מ ספ"א יש שואלין מ"ש דדרשי' כ"ז שבני אדם שוכבים גבי ק"ש של לילה גבי ק"ש של יום נמי נדרוש ובקומך כ"ז שבני אדם קמים דהיינו כל היום, וי"ל דאה"נ דהא אמרי' הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ואלו לא היה זמן ק"ש הוי ברכותיו לבטלה והא דאמרי' בשעה שבני אדם קמים אסמכתא בעלמא הוא תדע דאטו בני מלכים רובא דעלמא נינהו אלא ודאי כדאמרן עכ"ל, ודבריו צ"ע חדא דהא הברכות אינן שייכי' לק"ש כמ"ש סי' ס' וא"כ אין ראיה מהברכות וע"ק דא"כ אף אחר שעה ד' יקרא הברכות ועוד דלדבריו ק"ש מדאוריית' זמנה כל היום וכל הלילה וה"ל מ"ע שלא הזמן גרמא דומיא דתפל' כמ"ש סי' ק"ו ס"ב ובגמרא אי' בהדיא דה"ל מ"ע שהזמן גרמא ול"נ דקושיא מעיקר' ליתא דבשלמא בשכבך פי' כ"ז שהוא שוכב אבל קימה לא מקרי אלא כשעומד ממטתו אבל אח"כ לא מקרי קימה רק עמידה או ישיבה או הילוך וכ"מ בס' חינוך וכ"כ בס' מ"ב בח"ה מ"ה ומ"ש מבני מלכים כ"כ מזה בס"ה:

שיש לה תשלומין. ולא שייך לומר דסתרי אהדדי כמ"ש ס"ה דהכא אינו קורא רק לתשלומין ומבעי ליה לאקדומי חובת שעתא בריש' עס"ס קפ"ח וסי' ק"ח:

(א) זמן ק"ש – וברכות ק"ש לפניה ג"כ אין לומר קודם הזמן הזה:

(ב) הרגיל עמו קצת – כאכסנאי דאתי לפרקים דאי רגיל עמו הרבה אפילו רחוק ממנו מכירו ואי אינו רגיל כלל אפילו קריב לגביה אינו מכירו. ונקבע זה הזמן לק"ש אף דמקצת אנשים קמים ממטתם משעלה עה"ש וקרינן ביה ובקומך מן התורה דלכן בדיעבד יצא וכדלקמן בסעיף ד' מ"מ כיון דרובא דאינשי לא קיימי עד שיכיר א' את חבירו ועוד מפני שקבעו פ' ציצית בק"ש דכתיב בה וראיתם אותו לפיכך קבעו חכמים זמנה משיכיר בין תכלת ללבן והוא הזמן דמשיכיר את חבירו ברחוק ד"א:

(ג) עד סוף – ולכתחילה אסור להתאחר עד אותו הזמן [שנות אליהו בשם הירושלמי]:

(ד) ג' שעות – שכן דרך בני מלכים לעמוד אז ולהכי קרינן ביה עדיין ובקומך. ומונין אלו הג' שעות מזמן עמוד השחר כן כתב המ"א ודעת הגר"א משעת הנץ החמה ולענין לכתחילה אין נ"מ בזה דבלא"ה אסור לאחר וכנ"ל בסק"ג:

(ה) שהוא רביע היום – ואין חילוק בין ימות הקיץ שהיום ארוך ובין ימות החורף שהיום קצר חשבינן היום לי"ב שעות ולעולם חלק רביע מהיום הוא זמן ק"ש לכך יש ליזהר בימי החורף למהר לקרוא ק"ש מאחר שהיום קצר ורביע היום קצר [ט"ז] ובאמת בימי הקיץ צריך ליזהר טפי דדרך ב"א לעמוד בזמן אחד כמו בימות החורף ואז כבר חלף ועבר ק"ש דכל שהיום גדול יותר זמן ק"ש ממהר לבוא וצריך לגומרה כולה בזמנה והמאחרים קריאת שמע בשביל ציצית או תפילין טועים אלא יקרא ק"ש בברכותיה בזמנה בלא ציצית ותפילין וכשיהיה לו יניחם ויקרא בהם ק"ש או פרשה אחרת או מזמור תהלים. ואפילו אם ספק לו שמא יעבור זמן ק"ש ג"כ אין להמתין על טלית ותפילין דאינו מעכב זה את זה אבל בלא"ה ימתין דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ויש אנשים שמאחרים זמן ק"ש בשביל תפילה בצבור וג"ז שלא כדין הוא. ועכ"פ יזהרו לקרות שמע בזמנה קודם התפלה ולכוין לצאת בזה וכנ"ל בסוף סי' מ"ו במשנה ברורה עי"ש ואין לאחר הקריאה לבהכ"נ בשביל הזקנים המאחרים לבוא ויצטרכו להתפלל ביחידי כיון שעי"ז יעבור זמן ק"ש ואין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ובשבת ויו"ט מצוי מאד לעבור זמן ק"ש מפני כמה דברים ע"כ החכם עיניו בראשו לקבץ מנין ולהתפלל קודם או עכ"פ לקרות שמע בזמנו קודם שיעמוד להתפלל עם הצבור וכנ"ל בסוף סימן מ"ו ועי"ש בביאור הגר"א ובבה"ל שם:

(ו) שהי' מכוונין – כי עיקר מצות תפילה לכתחילה הוא מעת התחלת הנץ מדכתיב יראוך עם שמש וכמו שנתבאר לקמן בסימן פ"ט ואם היו מתחילין לקרותה משיכיר את חבירו היה הרבה בין זה השיעור ובין הנץ והיה להם להתאחר אחר ק"ש ולהמתין עד שתנץ החמה ולא היו סומכין גאולה לתפלה לכן היו מכוונין לקרותה סמוך להנץ החמה ולגומרה עם הנץ:

(ז) הנץ החמה – היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים:

(ח) מאד – ומובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא יוזק כל אותו היום:

(ט) שיעור שעה – ויש גורסין עישור שעה ועיין בביאור הגר"א שכתב שצ"ל שליש עישור שעה ועי' בבאור הלכה:

(י) להקדים – דזריזין מקדימין למצות ומ"מ אין צריך להתפלל עבור זה ביחידי או לקרות בלא תפילין ועיין בסוף סימן מ"ו במשנה ברורה:

(יא) במהרה – מכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאד ק"ש ואחז"ל אלמלא לא נברא העולם אלא בשביל קבלת מלכות שמים די ועי' לקמן בסימן פ"ט במ"ב סקכ"ב דנכון למנוע מלשתות הטיי וקאפע בבוקר קודם התפילה באסיפת חברים עי"ש:

(יב) אנוס – וה"ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמים וצריך להקדים את עצמו יכול לקרותה משעלה עה"ש:

(יג) משכים – פי' שאין לו פנאי להמתין ולהתעכב עד הזמן משיראה כגון שצריך לצאת לדרך וה"ה שאר ענינים כיוצא בזה שאין לו פנאי כדאיתא בטור:

(יד) כלל – אם ירצה לקרות באמצע הדרך ומיירי דזמן הליכתו עם השיירא או בכל כיוצא בזה ימשך עד סוף זמן ק"ש:

(טו) יכול וכו' – וגם יש לו להתפלל בביתו אחר ק"ש וברכותיה:

(טז) לקרותה – ויניח תפילין ולא יברך עליהם קודם שיגיע הזמן דמשיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירנו וכנ"ל בסימן ל':

(יז) יוצר אור – והמ"א ופמ"ג פסקו דאין לומר יוצר אור כ"כ בהשכמה עד שיכיר בין תכלת ללבן והוא הזמן דעד שיראה חבירו ברחוק ד"א הנ"ל. גם בביאור הגר"א מצדד כהמ"א ובלא"ה צריך לכתחילה להמתין אם יוכל מחמת מצות תפילין וכנ"ל:

(יח) עמוד השחר – י"א דעמוד השחר הוא מעט קודם שהאיר פני המזרח וי"א דעמוד השחר נקרא משהאיר פני המזרח ועיין בבה"ל וזה הזמן הוא קודם הזמן דמשיראה את חבירו הנ"ל בס"א:

(יט) יצא – דמקצת אנשים קמים באותו הזמן וקרינן ביה ובקומך ובדיעבד העמידוהו על דין תורה ודוקא באקראי בעלמא דהיינו פ"א בחודש הוא דיוצא בדיעבד אבל אם הוא רגיל לעשות כן אמרו חכמים שאפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרותה מיהו אם שעת הדחק הוא אפילו רגיל טובא שרי דמאי הו"ל למיעבד:

(כ) החמה – ומקצת אנשים ישנים באותו הזמן לכן בשעת הדחק קרינן ביה ג"כ ובשכבך אבל בלא"ה אפילו בדיעבד לא יצא:

(כא) לא יקרא – ויש חולקין בזה עיין א"ר ובביאור הגר"א:

(כב) שנית – אפילו אחר שיגיע הזמן דשיכיר את חבירו ברחוק ד"א:

(כג) ולעשותה יום – אלא ימתין אולי יזדמן לו לקרותה בזמנה כהלכתה:

(כד) קראה – אפי' בפשיעה ונראה פשוט דמה שכתב ולא קראה ל"ד דה"ה אפילו קרא אותה כולה מקודם בזמנה בלא ברכותיה אלא לרבותא נקטיה דלא נימא כיון דלא קראה כלל עד עתה גרוע יותר וכ"כ בהדיא בב"י סוף סימן מ"ו עי"ש ובתשובת משכנות יעקב סימן ע"ז מפקפק בזה היכא דמתחלה קרא את כולה עי"ש:

(כה) שעה ד' – דברכות אינם שייכים לק"ש דאע"פ שנתקנו קודם ק"ש מ"מ לאו ברכת ק"ש היא שהרי אינו מברך אקב"ו לקרות שמע והרי הם כמו תפילה ולפיכך דינם כמו תפילת השחר שהוא רק עד שליש היום:

(כו) עברה שעה ד' – אפילו נאנס אפ"ה מכאן ואילך הפסיד הברכות. ואם בירך הוי ברכה לבטלה ועיין בביאור הלכה:

(כז) קוראה – עיין בלבוש שכתב יכול לקרותה וכו' והכוונה הוא שטוב שיקראנה כדי שיקבל עליו עול מ"ש אבל אינו מחוייב שאינו מקיים בזה המ"ע דק"ש וכמו שהסכימו כל האחרונים שאין נמשך זמן ק"ש מן התורה רק עד ג' שעות וכנ"ל ודע דמ"מ פ' ציצית או שארי פסוקים שהם מזכירת י"מ מחוייב מן התורה כל היום דהא מן התורה לא נקבע זמן לזכירתה וכמו שכתב הש"א סימן י' דעד הערב הוא זמן לזכירת י"מ עי"ש:

(כח) שיש לה תשלומין – אין הכונה שיצא בזה ידי ק"ש מאחר שכבר עבר זמנה ואינו אלא כקורא בתורה רק שלכתחילה צריך להשלימה כמו תפילה ע"כ מיבעי ליה לאקדומי חובת שעתא ברישא ותיכף אחר מעריב יקרא עוד שמע בשביל זה הפעם שחיסר אם בשוגג חיסרה כמו שנתבאר לקמן בסימן ק"ח:

מג"א ס"ק ד' מוטב לקרות משעלה עמוד השחר. אבל בהגה' ש"ע לקמן סי' פ"ט פסק דאם יכול לקרות בדרך ולכוין בפסוק א' צריך לקרות בזמנו בדרך:

שעות. עבה"ט ועיין בשאגת ארי' סי' ה' שהאריך בחריפתו והעלה ג"כ דעד שלש שעות היינו ועד בכלל שהוא עד סוף ג' שעות והיינו שעות זמניות שהוא רביע היום ואין חילוק בין ימות הקיץ שהיום ארוך או ימות החורף שהיום קצר חשבינן היום לי"ב שעות והלילה לי"ב וחלק רביע מהיום הוא ג' שעות של זמן ק"ש. וצבור המאחרים בקיץ מלקרות ק"ש אם קראו קודם כלות ג' שעות דהיינו קודם שעבר רביע היום יוצאין ידי חובת ק"ש ע"ש. ועיין בשו"ת נ"ב סי' ג' שאין לאחר הקריאה לבה"כ בשביל הזקנים המאחרים לבא ויצטרכו להתפלל ביחיד כיון שעי"ז יעבור זמן ק"ש ואין אומרים לאדם חטא כו' ע"ש:

בערבית עבה"ט. מ"ש להקשות על המ"ל ע"ש שהם מדברי הרב המגיד שם ואין כוונתו להקשות על הי"א דיש לו תשלומין רק אדרבה קשיא ליה על המ"ד אין לו תשלומין כיון דהתם ביטל ק"ש ותפלת בחדא מחתא מחתינהו וכיון דמוקמינן בתפלה דוקא במזיד ה"ל מעוות לא יוכל לתקן גם ביטל ק"ש דוקא בכה"ג הוא וקיצר בלשונו וכתב כאמור לעיל דהיינו על מה שהעתיק שם במ"ל לפני זה דברי הש"ס דבביטל במזיד מוקי לה ע"ש:

שהוא רביע היום. לפ"ז יש ליזהר בימי החורף למהר לקרות ק"ש מאחר שהיום קצר ורביע היום קצר [ב"י בשם אבוהב].

במקום גדודי חיות כו'. זה הוכיחו ר"י והרשב"א מדהתירו כאן לקרות אחר ע"ה ולקמן סי' פ"ט פסקו דאינו קורא בביתו אלא בדרך קורא ק"ש ומתפלל אלא ודאי דכאן מיירי שא"א לקרות בדרך וע"כ כתב כאן הטור להחזיק בדרך ולקמן כ' רוצה לצאת לדרך וכמ"ש ב"י בשם מהרי"א ומו"ח ז"ל רצה לחלוק על חילוק זה אלא דהכ' מיירי שאפש' לקרות ולהתפלל בביתו קודם יציאתו מה שא"כ לקמן דא"א לעשות שניה' ואין חילוק זה נכון דכשאין גדודי חיות בדרך ודאי אין שום היתר לקרות עד שיהי' הזמן של ק"ש והוא עצמו חזר בו בסימן פ"ט:

יצא בדיעבד. בב"י הקשה למה לא כ' הטור שאם הי' נאנס מלקרות ק"ש של ערבית עד אחר ע"ה וגם צריך להחזיק בדרך ולא יכול לקרות ק"ש של יום בזמנו דאין לקרות ב"פ סמוכים אחר שיעלה ע"ה ויהי' א' של לילה וא' של יום נ"ל שזה פשוט ולא הוצרך לכתבו כלל דכיון שעוש' אותו זמן לילה האיך יעשנו יום והרא"ש לא קאמר דתלמודא קמ"ל הא מלתא אלא כ' בזה דלא מסתבר לעשות כן משמע מצד הסברא ועיקר הרבותא של התלמוד דיכול לקרות ב"פ סמוכים א' קודם ע"ה וא' לאחריו דקמ"ל דע"ה הוא התחלת זמן אחר דמשם ואילך מתחיל יום לזה וכיון דרבינו גילה לנו כאן בפי' דאחר ע"ה הוא התחלת ק"ש דיום וגם גילה לנו בסי' רל"ה דיכול להמתין בשל לילה עד ע"ה אז פשוט נדע דיכול לקרות ב"פ אלו סמוכים אם יצטרך כיון דיש זמן מחודש ביניהם דהיינו ע"ה ובחנם כתב ב"י דהרא"ש ורבינו מסופקים בזה:

אם עברה שעה ג' כו'. בטור כתב כאן אם נאנס ולא קרא כו' באמת ה"ה פשע כמ"ש ב"י אלא נקט נאנס משום סיפא דאפ"ה מכאן ואילך הפסיד: בכ"מ פ"א דק"ש כ' יש שואלין מ"ט דרשינן בשכבך כ"ז שבני אדם שוכבים וכדאיתא בגמ' דאפי' קודם הנץ החמה יוצא ידי ק"ש של לילה משום דאיכ' אינשי דגני בההיא שעתא וע"כ אין הפי' שבאותה שעה עולים על מטתם דאין דרך בני אדם לשכוב באותם שעה אלא ודאי דהפי' בעודם שוכבים ולמה לא דרשו כן ובקומך כ"ז שבני אדם קמים דהיינו כל היום ותי' דאה"נ דהכי דרשינן ליה ומ"ה הקורא בכל היום לא הפסיד הברכות אלא משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה ותפלה זמנה עד ד' שעות כמו התמיד ע"כ זמן ק"ש ג' שעות ואסמכוה אקרא ובקומך בשעה שבני אדם עומדים כו' ותמהתי על פה קדוש יאמר כן דודאי דרשת ובקומך הוה דרש' גמורה כמו ובשכבך ותו דהא פסק כאן דאחר ד' שעות הפסיד הברכות. והקושיא נ"ל לתרץ דדוקא בשכיבה אמרי' בעודם שוכבים דכ"ז ששוכב לא ישתנה שם השכיבה משא"כ בקימה דמשתנה שם קימה לישיבה והילוך וא"כ לא מקרי קימ' אלא על התחלת הקימה כנ"ל פשוט:

במ"א ס"ק א' נ"ל דהכא לכ"ע כו' נראה כוונתו דלפי סימן רמ"ג שיש חושבין מהנץ החמה עד השקיעה ע"ש. ולזה כ' דהכא לכ"ע מנינן מעלות השחר שהרי בגמרא דפריך יממא הוא ובתוספות שם מבואר דסוף האשמורה הוא זמן עלות השחר וגבי הא דפריך מדוד אמרינן סבר לה כר"י כו' שית דליליא ותרתי דיממא כו' ע"ש הרי דתיכף סוף האשמורה שהוא כעלות השחר מתחיל זמן הג' שעות ור"ל דמש"ס גבי הא דפריך מדוד בצירוף דברי התוס' מוכח כן ומש"ס לחודי' ליכא ראיה שהיה אפשר לומר שהאשמורה מסתיימת בהנץ החמה: