שולחן ערוך, אורח חיים נ״ד: דינים השייכים לישתבח. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

דינים השייכים לישתבח. ובו ג סעיפים:
ישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה זו לפניהם וזו לאחריהם:

אין לענות אמן אחר מלך מהולל בתשבחות אלא אחר חי העולמים ששם היא סיום הברכה:

המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ויש מי שאומר שלצרכי ציבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק: הגה ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בב"ה שיעשו לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר השליח צבור מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש [כל בו] וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש יכול להניחם ולברך עליהם אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר [א"ז פרק תפלת והשחר] וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"צ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר: [ב"י סוף סי' נ"ז בשם המנהיג וע"ל סוף סי' נ"ו]:

ישתבח אינו פותחת בברוך ואין להפסיק בישתבח וסכנה גדולה היא (עיין בזוהר פרשת תרומה) ויש בישתבח נ"ב תיבות וכו' נ"ב פ' בתור ואחר כך אומרים חצי קדיש עד איש"ר הוא כ' תיבות נגד דברות הראשונות והאחרונות איש"ר ז' תיבות נגד חצבה עמודיה שבעה ובצירוף שניהם כ"ו תיבו' כמנין אותיות א"ב. גם ביתברך כ"ב תיבות כמנין אותיות התורה זולתי מנצפ"ך ובצירוף הכל עולה מ"ט כמנין פנים שהתורה נדרשת על שם ודגלו עלי אהבה כמנין אהבה מספר י"ג תיבות שהיא כסף צרוף בעליל מזוקק שבעתים ז' פעמים ז' שהם מ"ט פנים לתורה. ישתבח שמך לעד מלכנו חסר יו"ד גם ר"ת שלמה ע"כ מנהג לעמוד כשמתחילין ישתבח. ואומרים חי העולמי' בציר"י תחת החי"ת ופירוש שהוא חיים של עולמים כ"כ ר' שבתי בסדור ואינו כן דעת מהרי"ל מפראג רק בפתח אומרי' אותו:

בתשבחות. ונוסחתינו אל מלך גדול בתשבחות. בתשבחות בחירק תחת התי"ו האר"י ז"ל וכ"כ השכנה"ג בשם רד"ק וע"ל סי' נ"א ס"ק א'. חי העולמים בצירי תחת החי"ת. כ"כ ר' שבתי ועי' תוי"ט במסכת תמיד פרק ז' ואינו כן דעת מהר"ל מפראג רק בפתח עט"ז:

ליוצר. בכתבים כתוב לומר ביו"ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע. מ"א:

דזמרה. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש"ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע"פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ"א ע"ש וע"ל סי' נ"ה ס"ק א' מש"ש:

ברכו. לאחר שהתחיל הש"ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס"ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו'. מ"א:

הרי"ף ורא"ש פ"ז דברכות ורמב"ם בפ' ז' מהלכות תפלה

טור בשם הרא"ש

הגהת מיי' שם בשם הירושלמי

טור בשם רב עמרם וכל בו:

ס"א ישתבח כו'. תוס' ברכות מ"ו א' פסחים ק"ד ב' ואע"ג דפסוקים מפסיקים ביניהם לא הוי הפסק כמו ברכה אחרונה שבק"ש כמ"ש רש"י בברכות שם:

ס"ב אין כו'. עמ"א:

ס"ג ויש כו'. שאין זה עבירה וכמ"ש הרשב"א על ההיא דספ"ג דמנחות תנא סח כו' שלא אמרו עבירה כו' אלא במפסיק בדבר הרשות כו' וכ"כ הרא"ש שם שאין חוזר עליה כו' ואע"ג שכתב שם דמ"מ איסורא מיהא איכא וכ"פ הטור וש"ע בסי' כ"ה הא כתב שם משום שגורם לברך ברכה שאינה צריכה משא"כ כאן ועב"י שם ומ"א שם ס"ק י"ז:

אבל בין כו'. דמשם הוא כהתחלת יוצר וע"ל סי' ס"ו וכ"ה במדרש וע"ל סי' נ"ג ס"ג מש"ש:

בין קדיש – עיין במ"ב שכתבתי דבין קדיש לברכו דינו כבין הפרקים כ"כ א"ר והעתיקו הפמ"ג וקשה לי דהלא הרמ"א פסק בסימן פ' בהג"ה ובסימן ס"ו ס"ב דעל תפילין יוכל לברך עכ"פ בין הפרקים וכמו שמוכח ג"כ בס"ח שם בהג"ה עיין שם בחידושי רע"א ובפמ"ג אות ד' שם א"כ אמאי קאמר דלא יפסיק בשום דבר הא לענין תפילין דאיירי לעיל מיניה יוכל להפסיק וא"ל דהרמ"א העתיק לשון הא"ז וליה לא ס"ל דהלא בא"ז המובא בד"מ לא מוזכר כלל תפילין רק טלית ואפשר דהרמ"א קאמר בזה לפי דעת הי"א שם בהג"ה ולא לדעת עצמו שוב ראיתי בביאור הגר"א שכתב אבל בין וכו' דמשם ואילך הוא כהתחלת יוצר עכ"ל משמע מיניה דמהתחלת קדיש והלאה הוא כאמצע הפרק א"כ ניחא הכל אם נסבור שם דבאמצע הפרק אסור כחידושי רע"א וכהפמ"ג שם אמנם בביאור הגר"א שם בס"ב מוכח מיניה דסובר דלהרמ"א דמיקל לענין תפילין מותר אפילו באמצע הפרק א"כ צ"ע אמאי החמיר הרמ"א פה לענין תפילין וע"כ כתירוצנו הראשון דהרמ"א אזיל פה לפי דעת הי"א שם:

ועיין בעטרת זקנים סימן נ"ו ס"ק ב' מ"ש בשם רש"ל וע"ש במג"א ס"ק ז' ועיין ברמב"ם פ"ז מהלכות תפלה שיש נוהגין לקרות שירת הים ושירת האזינו בין ישתבח ליוצר:

[א] חי וכו'. בתוספות יום טוב סוף מסכת תמיד דנכון לקראו חי העולמים בציר"י תחת החי"ת בין בברוך שאמר בין בישתבח, עד כאן, אבל שמעתי מפי אדם נאמן שחזר בו הגאון הנזכר לעיל אלא יאמרנו בפת"ח. כתב כנסת הגדולה דצריך לומר בתשבחות בחיר"ק תחת התי"ו ולא בקמ"ץ. ובשל"ה כתב דנכון למימר עד מלכות בנשימה אחת. ובסידור ר' שבתי סופר ושבחו השי"ן בחיר"ק והבי"ת בשב"א:

[ב] מעורכי המלחמה וכו'. פירש מטה משה דרצה לומר אותם גדודים שמערכין המלחמה שלא יקובל תפילתו ונתפזרו על ידי פסוקי דזמרה ועל ידי ששח חוזרים לעכב תפילתו:

[ג] מותר וכו'. היינו בין ישתבח ליוצר, אבל בין קדיש וברכו או בין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה או של פסוקי דזמרה אסור לספר בצרכי רבים או בשאר דבר מצוה וכן כתב פסקי תוס':

[ד] מתחילין ערבית וכו'. צריך עיון למה לא תיקנו נמי איזה פסוקים קודם ערבית. אפשר לומר משום דערבית רשות, ואדוני אבי הרב אמר משום דנוהגין להתפלל מעריב תיכף אחר קדיש דמנחה ואי מתפללין בלילה בזמנו באמת אומרים שיר המעלות הנה ברכו וגו' וקדיש אחריו קודם מעריב ועיין לקמן סימן רל"ז:

[ה] לא יפסיק וכו'. דוקא כשהביא ציצית ותפילין אחר ברוך שאמר, אבל אם לא הביא לו אלא בין קדיש לברכו מבואר שם דדינם לענין הנחתם וברכתם כדין בין הפרקים, ואם הביאו לו בין ברכו ליוצר אור דינו כדין אמצע הפרק, והוא הדין לענין שאלת שלום והשבת שלום:

א) [סעיף א'] ישתבח וכו'. עיין מ"ש היד אהרן בהגה"ט ומ"ש עליו היפה ללב אות א' ומ"ש אנן בעניותין סי' ג"ן אות ב' יעו"ש:

ב) שם ישתבח אינה פותחת בברוך וכו'. ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה וכו'. כתב ב"י מכאן יתבאר לך שאין לומר ישתבח אלא מי שאמר ב"ש וקצת פסוקי דזמרה וכמ"ש בסי' נ"ג והביאו ט"ז סק"א:

ג) שם זו לפניהם וזו לאחריהם. ופסוקים שביניהם לא הוי הפסק שכולם זמירות ותשבחות הן. לבוש. שתילי זיתים אות א':

ד) [סעיף ב'] אין לענות אמן אחר מלך מהולל בתשבחות וכו'. כלומר לא תימא כיון דברכת יהללוך מסיים במלך מהולל בתשבחות א"כ גם כאן סיום הברכה היא במהולל בתשבחות ומה שמוסיפין עוד אל ההודאות וכו' הוא תוספת בעלמא ואם רוצה שלא לאומרה הרשות בידו וא"כ יכול לענות אמן אחר מהולל בתשבחות וקאמר דליתא אלא אסור לענות אמן עד אחר חי העולמים שזהו סיום ברכת ישתבח. ב"ח:

ה) שם מלך מהולל בתשבחות. וכך הוא הנוסחא בטור אבל נוסחת הלבוש והט"ז סק"ב ומ"א סק"א אל מלך גדול בתשבחות. אמנם נוסחת האר"י ז"ל בשער הכוונות דנ"א ע"ב מלך גדול ומהולל בתשבחות. והב"ד לעיל סי' מ"ח וכן הוא מנהגינו:

ו) בתשבחות התיו בחיריק. שער הכוונות שם. והב"ד לעיל סי' מ"ח. וכ"כ האחרונים. חי העולמים בפתח כמש"ל סי' ג"ן אות ג'. וכן כתב א"ר אות א'. מו"ק. וכ"כ יפה ללב אות ב' בשם כמה פוסקים ומטו בה ג"כ בשם הזוהר והרמב"ם ז"ל וכתב שכן הנוסחא השגור בפי הכל למגדול ועד קטן לומר חי העולמים בפתח בין בברכת ב"ש ובין בישתבח ובין בברכת בורא נפשות יעו"ש. וכ"כ הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דף ך' ע"ד הנד"מ בירושת"ו סוף ד"ה והמוחין. וכן הוא מנהג בית אל יכב"ץ שהוא בבית מדרשו של הרב החסיד מהר"ש שרעבי ז"ל שבתוך עיר קדשינו ירושלים תובב"א. ועיין סידור בי"ע בדיני ב"ש אות ז' ואות ח' שלא כ"כ יעו"ש. והעיקר כמו שכתבתי. מלך אל חי העולמים. שער הכוונות שם. והב"ד לעיל סי' מ"ח. וכן כתבו האחרונים:

ז) שם אין לענות אמן אחר מלך מהולל וכו'. ואם מותר להפסיק באמצע ישתבח לענות קדיש או קדושה וכו' כבר כתבנו לעיל סי' ג"ן אות ב' דדינה כמו ברוך שאמר יעו"ש. וכ"כ החס"ל בזה הסי' אות ב'. ובאיזה דבר מותר להפסיק באמצע ב"ש כבר כתבנו לעיל סי' נ"א אות יו"ד יעו"ש:

ח) [סעיף ג'] המספר בין ישתבח ליוצר וכו'. בעשרת ימי תשובה יאמר שיר המעלות ממעמקים וכו' בין ישתבח ליוצר כמבואר בשער הכוונות דרוש ר"ה דף צ' ע"א. פע"ח שער ר"ה פ"ז. והביאו מ"א סק"ב. אלא שכתב וצ"ע דר"ל וצ"ע אם מותר להפסיק בזה המזמור בעי"ת בין ישתבח ליוצר כיון שהמספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא וכו'. והרב נחלת אריאל ז"ל בפי' למ"ס פ"ט ה"ב כתב וז"ל לפי דעת האר"י ז"ל י"ל כל עשי"ת מזמור ממעמקים בין ישתבח ליוצר ולכוין. ונ"ל דמי שאינו יודע לכוין לא יפסיק לאומרו עכ"ד. ועיין פתה"ד אות ב' דשקיל וטרי בהאי עניינא והביא דברי המ"א ונחלת אריאל הנז' וסיים וז"ל שאין כן מנהג העולם אלא כל העולם יחדיו אומרים אותו במקומו הגם כי לא ידענו סוד קדושים. וכן כתב הרב מנחת אהרן ז"ל כלל י"ב סוף סי' כ"ח דהגם דלאו כל מוחא סביל דא לא ימנע מלאומרו ולכוין בדעתו לדעת רשב"י הקדוש זיע"א ולדעת המכוונים סוד הדבר יעו"ש וכ"כ במחזורי ימים נוראים וכן עמא דבר דלא כהרב נחלת אריאל ז"ל כמדובר עכ"ל. וכ"כ החס"ל או' א':

ט) שם המספר בין ישתבח ליוצר וכו'. ומצוה מן המובחר שלא להפסיק ביניהם אפילו בשתיקה. ב"ח. ועיין לעיל סי' ג"ן אות יו"ד:

י) שם וחוזר מעורכי המלחמה. והטעם פי' מט"מ מפני שהקליפות מבטלין לעלות התפילה וע"י פסוקי דזמרה הם נכרתין. וכשסח חוזרים אותם גדודים שמערכין המלחמה לעכב תפלתו. והביאו א"ר או' ב'. פרמ"ג א"א או' ב':

יא) שם ויש מי שאומר שלצרכי ציבור וכו' מותר להפסיק הא דכתב מרן ז"ל ויש מי שאומר ולא כתב סתמא משום דהאי סברת יש מי שאומר שמתיר להפסיק לדבר מצוה הוא סברת רב עמרם והכלבו ז"ל אבל הרי"ף והרא"ש ז"ל פ' אין עומדין סוף סי' ה' כתבו בסתם דלא לאשתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה שמונה עשרה ע"כ. ומשמע דאין להפסיק בדיבור בין ישתבח ליוצר אפי' לדבר מצוה כמו בין ב"ש לישתבח. ועיין לעיל סי' נ"א סעי' ד' בהגהה על כן כתב מרן ז"ל דין זה בשם יש מי שאומר לומר שיש מחמירין בזה. על כן יש ליזהר ולהחמיר שלא להפסיק בדיבור בין ישתבח ליוצר אפילו לצורך מצוה כמו בין ב"ש ליוצר וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל לעיל סי' נ"א סעי' ד' יעו"ש וגם מור"ם ז"ל בד"מ כתב דעדיף טפי לנהוג שלא להפסיק כלל ושכך תיקן הגאון מהר"א מפראג שלא להפסיק כלל יעו"ש:

יב) שם הגהה. ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה וכו'. בין ישתבח ליוצר וכו' אבל בין קדיש וברכו או בין הפרקים של ק"ש וברכותיה או של פסוקי דזמרה אסור לספר בצרכי רבים או בשאר דבר מצוה. וכ"כ פסקי תוספות. א"ר אות ג':

יג) שם בהגהה. ולאח"כ כשחוזרין להתפלל יאמר הש"ץ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש וכו'. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו. ד"מ בשם הכלבו. מ"א סק"ג:

יד) שם בהגהה. כי לעולם א"א קדיש בלא תהלה לפניו וכו' אם לא הש"ץ אחר חזרת התפלה או בלחש דערבית שאומר קדיש אחר התפלה. פרמ"ג א"א אות ג', ויש נוהגין לומר אחר חזרת התפלה או בלחש דערבית ג' פסוקים אלו יהי שם ה' מבורך וכו' ממזרח שמש עד מבואו וכו' ה' אדוננו מה אדיר שמך וכו' ואח"כ אומרים קדיש:

טו) שם בהגהה. כי לעולם א"א קדיש בלא תהלה לפניו וכו' עיין מ"א סק"ג ועיין בדברינו מן סי' נ"ה אות ג' ואות ד' ואות ה':

טז) שם בהגהה. ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש. אך טוב שיאמר פסוקים דתהלים או שאר פסוקים עד ג' או יותר ואח"כ יאמר קדיש שלא לשנות מנהג התפלה ד"מ בשם הכלבו. וכ"כ האר"י בשער הכוונות דרוש א' דתפלת ערבית דף נ"ב ע"ב דקודם תפלת ערבית יאמר ג' פסוקים אלו והם ה' צבאות עמנו משגב וכו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה המלך וכו' ואח"כ אומר קדיש וברכו ותפלת ערבית. עכ"ד. והרמב"ם פ"ט מה"ת דין ט' כתב דיאמר קודם תפלת ערבית פסוק והוא רחום וכו' וכ"כ בפע"ח שער מנחה וערבית דרוש ג' דיאמר פסוק והוא רחום וכו' דיש בו י"ג תיבין נגד י"ג מכילין דא"א לאכפייא כולא דינין ולמתק בהם ד' פרצופין דקליפה המתחילין להתעורר בערבית והם משחית עון אף וחימה. עון חכמה דנוגה. משחית בינה דנוגה. אף ת"ת דנוגה. חמה נוקבה דנוגה וכו' יעו"ש. והוא מהזוהר פ' בראשית דף כ"ג ע"ב יעו"ש. והרש"ש ז"ל סידר בסידורו הקדוש לומר תחלה ג' פסוקים אלו שהם ה' צבאות עמנו וכו' ואח"כ קדיש ואח"כ פסוק והוא רחום וכו' ואח"כ ברכו את ה' המבורך וכו' וכן מנהג בית אל יכב"ץ ומנהג עיר קדשינו ירושת"ו:

טוב) שם בהגהה. אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר וכו' עיין מש"ל סי' ג"ן אות ט':

מ"א סק"ד לקדיש עסי' נ"ג ס"ג ר"ל אע"ג דבסי' נ"ג סעי' ג' כתב דדוקא יחיד יתעטף אחר ישתבח דקיל הפסק דאחר ישתבח מקודם ישתבח לפי שהוא ברכה אחרונה אחר פסוקי דזמרה אבל ש"ץ יתעטף קודם ישתבח כיון שהוא צריך לומר קדיש אחר ישתבח ע"ש היינו דוקא כשהביאו לו הטלית קודם ישתבח אבל אם הביאו לו אחר ישתבח יתעטף בו ואפשר שיאמר מקצת פסוקי דזמרה קודם הקדיש ועיין במג"א סק"ג:

אחר מלך מהולל בתשבחות. כ"ה נוסחתו בישתבח אבל נוסחתנו בישתבח אל מלך גדול בתשבחות:

המספר וכו'. ובכתבים כתב לומר בעשרת ימי התשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע:

מקצת פסוקי. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה [ד"מ כל בו] ונ"ל שלכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש: ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה וכ"מ הלשון סי' קל"ג שכתב ברכו אחר קדיש בתרא משמע דאומרים רק ברכו בלא קדיש ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים: כתב ב"ש דף ס"ה ע"ד בענין קדיש דרבנן כתב הרמב"ם סוף פרקי אבות שא"א אותן כי אם על ההגדה ולכן אומרים אחר הפרקים אר"ח וכו' כדי לומר קדיש עליו אמנם בחבורו כתב לאומרו על כל תורה שבע"פ עכ"ל ב"ש. וז"ל הרמב"ם ס"ס אהבה כל י' שעוסקים בת"ת שבע"פ אפילו במדרשות או בהגדות אומרים קדיש דרבנן ובטור סי' רט"ו כתוב שהתינוקות של בית רבן אחר שלמדו נפטרין ואומרים קדיש, אבל בלקוטי פרדס כתוב וז"ל כשהצבור אומרים פסוק או משנה צ"ל קדיש לפיכך אומרים קדיש אחר פסוקי דזמרה ואף אחר משנה כגון במה מדליקין ואומר בסיומן אר"א אר"ח דהיינו כקריאת התורה כדי לקדש שאין מקדישין אלא בסיום הפסוק או דרשת הפסוק עכ"ל. וא"כ י"ל שגם כוונת הרמב"ם בחבורו לומר הגדה אחר תורה שבע"פ ולומר אח"כ קדיש כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה וכן מנהג כל ישראל אחר פרקים ואין כאלהינו ובמה מדליקין הגדת אר"א כו' א"כ כשלומדין משניות י"ל הגדה אחריו כדי לומר קדיש וכ"כ בספר מ"ש סי' ל"ג ועבב"י רסי' נ"ה:

יכול להניחם ולברך. ז"ל ד"מ כ' א"ז ובתשובת הגאונים כ' ששאלתם מי שנזדמן לו טלית לאחר שעמד להתפלל יוצר קודם שקרא ק"ש מהו להפסיק ולברך כך ראינו שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש ומתעטף ואומר קדיש אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש אינו מפסיק כלל וכו' ע"כ גם ע"פ ספרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו כמ"ש ס"ס מערכת אלהים עכ"ל ד"מ, משמע מזה שמדבר בש"ץ ואפ"ה רשאי להפסיק בין ישתבח לקדיש עסי' נ"ג ס"ג, וגם משמע מלשון א"ז לאחר שהתחיל קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים ע' סי' ס"ו סס"ב וזה שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו':

(א) שהיא סמוכה – ואע"ג דפסוקים מפסיקים ביניהם לא הוי הפסק כמו ברכה אחרונה שבק"ש או שבהלל שג"כ אינה מתחלת בברוך מהאי טעמא:

(ב) בתשבחות – זו היה נוסחתו אבל נוסחתנו אל מלך גדול בתשבחות ור"ל שאחר שסיים הש"ץ בישתבח בא"י אל מלך גדול בתשבחות לא יענה שום אדם ע"ז אמן דאכתי לא הוי סיום הברכה עד שאמר ג"כ אל ההודאות וכו' עד חי העולמים. בנוסח חי העולמים יש גורסין בציר"י ויש גורסין בפת"ח ואפילו לדעה זו מ"מ יאמר העולמים בה"א כי פירושו חי בשני העולמים ושליט בעוה"ז ובעוה"ב:

(ג) ששם הוא – צ"ע אי מותר אז להפסיק ולענו' איש"ר וקדושה כי מאמר אחד הוא עד סוף ועיין בח"א כלל ה' סי"ג דבכל ברכה קצרה אסור להפסיק באמצע אפי' לאיש"ר וקדושה ויש לחלק וצ"ע:

(ד) המספר – ובכתבים כתב לומר בעשי"ת מזמור ממעמקים קראתיך ד' בין ישתבח ליוצר וצ"ע:

(ה) מעורכי המלחמה – ר"ל דכתיב בקרא מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ואחז"ל הירא מעבירות שבידו וזו ג"כ בכלל עבירה היא והא"ר כתב בשם מטה משה שהקליפות מבטלים לעלות התפלה וע"י פסוקי דזמרה מכריתים אותם וכששח חוזרין עליה בשביל העבירה הזאת אותם הגדודים שהם מעריכים מלחמה בינינו בעו"ה ע"כ ראוי שלא לספר:

(ו) לפסוק צדקה – וה"ה לכל דבר מצוה ודוקא בין ישתבח ליוצר שהוא ענין אחר אבל בין קדיש וברכו או בין הפרקים של ק"ש וברכותיה או של פסוקי דזמרה אסור להפסיק אפילו בצרכי רבים ולדבר מצוה וכדלעיל בסימן נ"א ס"ד [א"ר והגר"א לעיל בסימן נ"א שם עי"ש]:

(ז) הש"ץ – משמע דאפילו אם לא אמר רק הוא לבד הפסוקים יכול לומר קדיש:

(ח) מקצת פסד"ז – ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש שלעולם לא תמצא קדיש בלי פסוקים שלפניו אם לא הש"ץ אחר חזרת התפלה או בלחש בערבית שהקדיש קאי על התפלה וכתב המ"א שלכן נהגו לומר פריסת שמע [ברכו נקראת פריסת שמע כדלקמן בסימן ס"ט] אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ לא שייך לומר קדיש אם לא אמר תחלה מקצת פסוקים. ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר שני קדישים סמוכין זה לזה ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני קדישים:

(ט) בלא תהלה – או אחר תפלה וכמו שכתבנו בס"ק הקודם וכן אחר שלמד איזה ענין מתורה שבע"פ יוכל לומר קדיש דרבנן ועיין במ"א שמסיק דדוקא אם אמר אח"ז עכ"פ מקצת דבר אגדה ואז יוכל לומר הקדיש דרבנן כי עיקר הקדיש זה נתקן על דבר אגדה וע"כ מנהג כל ישראל לומר אחר פרקי אבות ואחר במה מדליקין המאמר דר' חנניא בן עקשיא או אר"א א"ר =אמר רבי= חנינא ת"ח מרבים שלום וכו'. ולפ"ז יש ליזהר כשלומדים משניות יאמרו בסוף הלימוד המאמר דר' חנניא בן עקשיא וכדומה כדי שיהיו יוכלו לומר עי"ז אח"כ הקדיש דרבנן. ואחר תנ"ך אומרים קדיש שלם אפילו רק אחר ג' פסוקים. ואין לומר קדיש אא"כ היו עשרה אנשים בבהכ"נ בשעת אמירת הפסוקים והלימוד וכמו שיתבאר בסימן נ"ה במ"ב סק"ב ואפילו אם רק ב' וג' לומדים אומרים קדיש כשיש שם עשרה ואפילו מי שלא למד יכול ג"כ לומר הקדיש כמו בפריסת שמע לקמן בסימן ס"ט:

(י) ערבית בלא קדיש – עיין לקמן בסימן ס"ט מה שכתבנו שם בזה:

(יא) וכן מי שלא – דכ"ז הוא צורך מצוה ע"כ מותר להפסיק לאחר שגמר ברכת ישתבח:

(יב) והביאו לו – בין ליחיד ובין לש"ץ ואע"פ דגנאי הוא לצבור להמתין מ"מ הואיל דא"א בלא"ה שרי ובזה אין צריך הש"ץ לחזור ולומר פסוקים דשהייה מועטת היא [דה"ח] ונראה דביחיד מיירי באופן שיהיה יכול לגמור הנחת טלית ותפילין קודם שיגיע הש"ץ לאיש"ר וברכו או שכבר שמע קדיש וברכו דאל"ה הלא קי"ל בסימן כ"ה דאסור להפסיק בין השל יד להשל ראש אפילו לענות איש"ר וברכו אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים וזה אין נכון לעשות כן לכתחלה לצאת בזה אפילו למאי דקי"ל שומע כעונה כדמוכח בברכות כ"א ע"ב בתוד"ה עד וברא"ש שם ובאופן זה טוב יותר שימתין מלהניח התפילין עד שיסיים הש"ץ ברכו ואז יניחם ולענין הברכות עיין בס"ק הסמוך:

(יג) בין קדיש – ר"ל משעה שהתחיל קדיש דהקדיש לברכו ג"כ שייך ועיין באחרונים שכתבו דבין קדיש לברכו דינו לכל מילי כבין הפרקים ותיכף אחר ברכו אף שלא התחיל עדיין ברכת יוצר הוי כאמצע הפרק דמשם ואילך הוא כהתחלת יוצר כי עיקר כונת הש"ץ מה שאומר ברכו את ד' היינו שיברכוהו אח"כ בברכת יוצר ע"כ בין יחיד ובין ש"ץ אם לא נזדמן לו טלית עד שהתחיל קדיש יכול להתעטף בו תיכף אבל לא יברך עד לאחר התפלה ואז ימשמש בו ויברך ותפילין אם נזדמן לו קודם ברכו יכול לברך עליהן לפי מה שהסכימו האחרונים בסימן ס"ו דיוכל לברך על התפילין בין הפרקים אבל אם לא נזדמן לו עד שהתחיל ברכו שוב לא יוכל לברך עליהן אלא יניחן בלי ברכה וכשיגיע קודם אהבה רבה ימשמש בהן ויברך עליהן ועיין בסמוך:

(יד) לאחר שאמר וכו' – מלשון זה מוכח דאפילו יחיד לא יפסיק ועיין בס"ק הקודם ונראה דכ"ז דוקא באופן שמיירי בפנים דהיינו שכבר גמר ברכת ישתבח ועומד להתחיל ברכת יוצר אור אבל אם הוא עוסק עדיין בפסוקי דזמרה וכ"ש אם בא עתה להתפלל ורוצה להתפלל כסדר ולא לדלג הפסד"ז ולפתוח מברכת יוצר ושמע קדיש וברכו אין דינו בזה כאמצע הפרק ולכו"ע יכול להניח טלית ותפילין ולברך עליהן וע' בהגהות הגאון ר' חיים צאנזאר:

ס"ג בהג"ה שלא יפסיק. בין קדיש לברכו הוי בין הפרקים ובין ברכו ליוצר הוי באמצע הפרק. א"ר:

זו לפניהם כו'. כב"י ומכאן יתבאר לך שא"ל ישתבח אלא מי שאמר ברוך שאמר:

אחר מלך מהולל. פי' שאחר שיסיים בישתבח בא"י אמ"ה אל מלך גדול בתשבחות לא יענה שום אדם אמן דאכתי לא הוה סיום הברכ' עד שאמר ג"כ אל ההודאות כו' עד חי העולמים:

מ"א סק"ג דהיינו בקריאת התורה כו' נ"ל שהיא ט"ס מ"ש בקריאת התורה ונפל ט"ס זה בלקוטי הפרדס בדפוס לפי שכ' שם אח"כ וכן בשבת לאחר שקראו בתורה כו' ואפשר שהיה כתיב וכן בקריאת התורה בשבת לאחר כו' וטעו בדפוס וכתבו תיבת בקריאת התורה שלא במקומה וכן צריך להיות דהיינו כדי לקדש כו' או אפשר שצ"ל דהוי כקריאת התורה ר"ל דהך אמר ר"א הוי כאלו קרא בתורה שבכתב ששייך לומר קדיש אחריו שאין מקדשין אלא בסיום פסוק כו':

ומ"ש המ"א וא"כ י"ל שגם כוונת הרמב"ם כו' ר"ל כיון דגם בלקוטי הפרדס כתב ג"כ בתחלה בסתם שאחר פסוק או משנה צריך לומר קדיש וסתמא כפירושו אח"כ שאחר משנה יאמר הגדה כדי לקדש א"כ גם דברי הרמב"ם מתפרשים כן שאע"פ שכ' בסתם ת"ת שבע"פ ר"ל כשיאמר הגדה אחריו. ומ"ש הרמב"ם אפי' במדרשות כו' ר"ל דאע"ג שאינו עוסק רק בזה לבד יאמר קדיש דרבנן. ומכ"ש אם לומד תחלה תורה שבע"פ ואומר אחריו דברי אגדה שיאמר קדיש: