שולחן ערוך, אורח חיים נ״ב: דין מי ששהה לבוא לב"ה עד ישתבח ובו ס"א: – עם 21 מפרשים

דין מי ששהה לבוא לב"ה עד ישתבח ובו ס"א:
אם בא לב"ה ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות ואח"כ תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה ואח"כ הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה ואחר כך הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה: הגה ואם יש לו שהות יותר יאמר הודו לה' קראו עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי כי בנתיים אינן רק פסוקים מלוקטים [הגהות מיימוני פ"ז מהלכות תפלה] ואח"כ ישתבח ואח"כ יוצר וק"ש וברכותיה ויתפלל עם הצבור ואם אין שהות כ"כ ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים: הגה אם עוד אין שהות לא יאמר רק ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח [הרא"ש והר"י פ' אין עומדין] ואם כבר התחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר פסוקי דזמר' אפי' בדלוג יקרא ק"ש וברכותיה עם הצבור ויתפלל עמהם ואח"כ יקרא כל פסוקי דזמר' בלא ברכ' שלפניה' ולא של אחריהם: הגה ומ"מ יאמר כל הברכות שמחוייב לברך בבוקר [כל בו וב"י בשם מהרי"א] כמו שנתבאר סי' מ"ו ומ"ז:

ואח"כ יקרא כל פסוקי דזמרה כו' וזה שאינו אומר פסוקי דזמרה אחר התפל' כל עיקר (הגהת מהרש"ל בשם לקוטי הפרדס) והעיקר נרא' שיכול לקרות פסוקי דזמרה אחר תפלה בלא ברכה כיון דאומרים בלא ברכה אינו אלא כקורא בתורה ולא כמספר שבחיו של הש"י אחר התפלה:

דזמרה. המגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבה"כ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות סידור האר"י והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבא לבה"כ אבל בתשובת חכם צבי סי' ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הציבור אבל אם איחר לבא לבה"כ ובא כשהציבור מתפלל כולי עלמא מודו דידלג כדי להתפלל עם הציבור ע"ש וכ"פ הפר"ח בסי' נו"ן ע"ש:

קראו. נקוט כלל זה בידך דכל הללויה הם קודמין להודו לה' קראו דהיינו אם אין שהות להתפלל הללויה והודו לה' קראו תדחה הודו לה' קראו מפני הללויה דעיקר פסוקי דזמרה הם מתהלה לדוד עד כהתי"ה. ויברך דוד גם כן קודם להודו לה' קראו אבל לא קודם הללויה. עמ"א:

מלוקטים. ובספר ל"ח פרק אין עומדין האריך בזה והעלה דאם יש שהות יאמר גם מזמור לתודה ע"ש:

וברכותיה. ואם בא סמוך לק"ש אם יוכל להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הציבור יעשה דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הציבור. הגהות י"נ מ"א:

אחריהם. דהיינו ברוך שאמר וישתבח:

הברכות. לאחר התפלה כתב הפר"ח ומסתברא לי דכל הברכות יוכל לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות וכו' שכבר יצא בברכת מחיה המתים כמש"ל סימן מ"ו ס"ק א':

הגהת מיימוני בשם ספר התרומה

טור בשם רב נטרונאי

טור בשם רבי יונה בשם רבותיו

ואח"כ תהלה כו'. כמ"ש בפ"א דברכות:

ואח"כ הללו כו'. כפירש"י בפט"ז דשבת שהן הן פסוקי דזמרה. הג"מ:

ואם יש כו'. ר"ל אחר שאמר כל הללויה שהן קודמין כמ"ש הרי"ף ורמב"ם ורא"ש שהן הן פסוקי דזמרה שאמרו שם כ"כ שבולי לקט בשם מ"ס וכ"כ מ"ח:

ואם כו'. כ"כ סמ"ג וטור בשם הגאונים כפי':

אם עוד כו'. כמ"ש בפ"א דברכות:

ואם כבר כו'. כי התפלה בצבור רצויה כמ"ש בפ"א דברכות ופ"א דר"ה וש"מ:

ואח"כ כו'. הגאונים כתבו שלא יקרא כלל כי לא נתקנה אלא קודם תפלה כמ"ש בפ"ה ובפ"א דע"ז דלא כהר"י אלא שיכול לומר כקורא בתורה. ב"י:

ומ"מ כו'. ר"ל אחר התפלה ור"ל שחייב לאמרם ממ"ש השכים לשנות כו' ודוקא ברכת התורה שנפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר משא"כ בשאר:

ומ"מ יאמר וכו' – עיין במ"ב מה שכתבנו שהמ"מ חולק על הפר"ח הגם דבשע"ת לעיל בסימן ו' בשם הש"ץ כתב דהמ"מ רק מפקפק עליו המעיין בו יראה דלא כן הוא ויצא להש"ץ זה ממה שכתב שם המ"מ בסוף שמכל מקום פעם אחת אירע לו שלא היה יכול לברך הברכות קודם התפלה ונזהר עכ"פ לברך א"נ ובה"ת כדי לצאת מחשש הפר"ח ג"כ אבל באמת אינו חוזר בזה כלל מדבריו הראשונים דבודאי יותר טוב לעשות ככה לכתחלה אבל לא שיהיה עיכובא דיעבד. והש"ת לעיל שלא חלק ג"כ לגמרי למעשה על הפר"ת נראה דסמך על הש"ץ שכתב שהמ"מ החולק ג"כ לא מלאו לבו לחלוק למעשה. ואני אומר בענין זה ג"כ דמי שירצה לסמוך בדיעבד על הפר"ח אין למחות בידו מאחר דהח"א והדה"ח העתיקו דבריו אבל מי שירצה לברך ולסמוך על כל הני רבוותא שכתבנו ג"כ לא הפסיד. והרוצה לצאת יד"ש נ"ל שיניח מעט לישן ביום ואז כשיתעורר משנתו יברך אלקי נשמה דהא הב"י בסימן רל"א כתב דהאגור בשם ר' יהודה משפירא כתב דהניעור משנתו של שינת היום צריך לברך אלקי נשמה וכ"כ בשיבולי לקט בשם רבינו שמחה והר"ר אביגדור כהן וכ"כ בספר התניא רק שהב"י סיים שם ע"ז ולא נהגו כן א"כ בכאן יש לעשות כן לכו"ע. וכ"כ בספר תורת אביגדור: ודע עוד דהפמ"ג נתן עצה זו המוזכרת במ"ב לענין ברכת התורה אם שכח והתחיל בברכת ק"ש ולא אמר עדיין בה"ת יכוין בפירוש באהבה רבה שלא לצאת בזה ידי המצוה של בה"ת ואז לא נפטר בה"ת לכו"ע. ולענ"ד צע"ג בזה לפי מה שכתב המאמר מרדכי דלכן אמרו בגמרא שכבר נפטר באהבה רבה לפי שאה"ר גופא היא בה"ת ובאמת שכדבריו מוכח בירושלמי פ"א דברכות שקורא שם לאהבה רבה בה"ת כי ק"ש נמי תורה היא א"כ איך יוכל לחלוק הכונה לשניהם דהיינו לענין ק"ש יכוין שהברכה זו תהי' לשם ברכה עליה [כי הגם דאין הברכות מעכבות מ"מ לכתחלה בשבילה ניתקן] ולענין שאר דברי תורה יכוין שהברכה זו קוראה ע"מ שלא לצאת בה ברכת התורה ועיין לעיל מה שכתבתי בסימן מ"ז בביאור הלכה בשם תר"י לענין זה שלכאורה ממנו ראיה לפמ"ג וצ"ע למעשה. ולענ"ד נראה דיותר טוב אם שכח ברכת התורה והתחיל ברכת ק"ש שיכוין בפירוש בברכת אה"ר לפטור בזה בה"ת ויראה ללמוד תיכף אחר התפלה דיתחשב ליה אה"ר במקום בה"ת לכו"ע וכמו שכתוב בסימן מ"ז עיי"ש במ"ב ס"ק ט"ז ובעצה זו יצא ג"כ נקי לגמרי מחשש ברכה שאינה צריכה:

כל הברכות – עיין במ"ב במה שכתבנו בשם הפוסקים לענין זמן הברכות. והנה בדה"ח הלכות אונן דין ה' משמע מיניה דלהמ"א בסימן ע' סק"א ברכת השחר לכל אדם אינו רק עד ד' שעות על היום דומיא דזמן ברכת ק"ש לבד בה"ת [אם לא נפטרה ע"י אהבה רבה] והשלשה ברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה דאלו זמנן כל היום וזה אינו דהמ"א לא קאמר רק במי שהיה אונן בעיקר זמן חיובו בבוקר שהיה אז פטור לכך פטור אחר ד' שעות אבל במי שבתחלת זמן חיובא היה חייב בוודאי חייב אפילו אחר ד' שעות כן משמע מלשונו בהדיא וכן משמע בלבושי שרד ובספר חכמת אדם ובספר שולחן שלמה וכן כתב בהדיא בספר מחצית השקל ויוכל להיות שבכל אדם דעת המגן אברהם כהגר"א ונהר שלום ומאמ"ר שזמנו בדיעבד כל היום אבל עד חצות עכ"פ מוכח בהדיא מלשונו דלא הפסיד הברכות ויוכל להיות שגם הדה"ח לא קאי שם רק במי שבתחלת חיובא היה פטור ואף דגם בזה פליגי הנה"ש והמאמר מרדכי על המגן אברהם מ"מ בשע"ת ובדגמ"ר החזיקו דבריו להלכה אבל א"כ קיצר הדה"ח מאוד בלשונו היוצא מכל זה דעד חצות בודאי אין לחוש להפסידו הברכות עבור זה ואפילו לאחר חצות יש לסמוך בדיעבד להקל כי לא מצאתי לאחד מן הפוסקים שיתן זמן לברכות לפי מה דנהיגין היום כהפוסקים דעל מנהג העולם הוא מברך. אחר כותבי כל אלה מצאתי לתשובת הרשב"א [והובאה בסימן ד' בב"י ד"ה ומשמע מדברי הרא"ש וכו'] ומשמע שם לכאורה מלשונו דעיקר ברכות השחר ניתקנו בבוקר ובשביל זה תקנו ג"כ לנטילת ידים בבוקר דוקא עיי"ש ע"כ נראה דלכתחלה בודאי יש להחמיר לברך אותם בבקר בזמן תפילה ובדיעבד יש לסמוך על הגדולים הנ"ל עכ"פ עד חצות כי תפלה גופה חיובה בעצם עד חצות כדלקמן בסימן פ"ט ס"א ע"ש ומי שמברך אותם אח"כ בדיעבד אין למחות בידו וכנ"ל:

[א] ואחר כך הללו וכו'. ואינו אומר המזמור שביניהם שירו לה' שיר חדש:

[ב] עד והוא רחום וכו'. פירוש עד והלל לה' ששם סוף המזמור ואין אומרים שני פסוקים דרוממו, גם פסוק ה' הושיעה שקודם אשרי וכן אשרי אין אומרים אלא מתחיל תהילה לדוד, וכן משמע בשולחן ערוך וכן כתב לחם חמודות דף ל"ט, אבל במלבושי יום טוב כתב זה לשונו דפסוק אשרי שני יש לדלגו באין שהות, עד כאן. עוד כתבו לחם חמודות ומלבושי יום טוב דיאמר גם מזמור לתודה ופסקי תוס' חולק עליו בזה דאם יש לו שהות יותר יאמר גם הללו נפשי והללו כי טוב והללו שירו לה' דגם אלו הללויה קודמין מפסוקים שאחר רוממו והוא רחום ושירת הים, וכן כתב פסקי תוס' למנהגים וגדולה מזה כתב דקודמין נמי להודו לה' קראו וכו' דלא כרמ"א ור"י, עד כאן. וכן מצאתי כתב בגליון שולחן ערוך זה לשונו ונראה לי שיותר טוב לומר כל הללויה דהיינו מאשרי עד כל הנשמה תהלל יה בלי דילוג מלומר הודו לה' קראו אם אין שהות לומר תרווייהו, דהללויה כולן נאמרו בש"ס לחד פירושא וגם במסכת סופרים מפרש כן מה שאין כן הודו לה' קראו וכו' שאינו אלא ממנהג המקומות כמו שכתב הטור בסימן נ"א עד כאן לשונו, וכן משמע במגן אברהם וכן מסתברא כי בשל"ה ורוקח ואבודרהם וכלבו ובספר זכרון להגאון ר' ישמעאל על פרק אין עומדין ראיתי שכתבו דמתהילה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה הוא פסוקי דזמרה. עוד כתב פסקי תוס' ואם יש שהות יותר יאמר גם שירת הים, ואם עוד שהות יותר יאמר גם הודו לה' קראו וכו', ואם יש עוד שהות יותר יאמר גם מזמור לתודה, ואם יש עוד שהות יאמר גם פסוקים ברוך ה' לעולם עד ויברך דוד, עד כאן. ולעניות דעתי אין להקדים שירת הים דהא הרוקח סימן מ"ב אחר שכתב תפילה כל המזמורים הנזכרים לעיל כתב לאחר מכאן תיקנו לומר אתה הוא לבדך עד במים עזים ויושע עד לעולם ועד עד כאן, הרי דמתחילה לא אמרו כלל שירת הים, וכן משמע בכלבו סימן ה' ובמגן אברהם כתב דויברך דוד עד לשם תפארתך קודם להודו לה' קראו:

[ג] [לבוש] יעשה וכו'. ואם אין שהות כל כך ידלג וכו', וכתב לחם חמודות ולא ידעתי למה השמיטו הלבוש, עד כאן, ואולי משום דהביאו בית יוסף הרבה פוסקים דמזמור הללו את ה' מן השמים והללו אל בקדשו הויין פסוקי דזמרה אין לאומרם אלא תרווייהו בחדא זימנא:

[ד] יקרא קריאת שמע וכו'. משמע דאם בא כשהתחיל השליח ציבור יוצר אור צריך להתחיל עמו כדי שיאמר קריאת שמע וברכותיה בציבור, אבל בפסקי תוס' למנהגים מסיק דאף שבא אחר שהתחיל השליח ציבור יוצר אור ישער בניגון השליח ציבור דהמשך המלות אם יכול לומר ברוך שאמר ואשרי וישתבח ויוצר אור ויגיע להתחיל תפילות י"ח עם הציבור, ואמר אף אם לא יוכל לקרוא כל הקריאת שמע עם הציבור ויכוין אז בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב. עוד כתב ואם משער שיוכל לומר יותר מן הדברים הנזכרים לעיל, מכל מקום יגיע לתפילת שמונה עשרה כשיגיע הציבור לשם אלא שלא יוכל לקרות כל קריאת שמע עם הציבור, אבל אם לא יאמר אלא דברים הנזכרים לעיל יוכל לקרות כל קריאת שמע עם הציבור, מוטב שלא יאמר אלא דברים הנזכרים כדי שיקרא כל קריאת שמע עם הציבור, עד כאן. ומגן אברהם כתב אם בא בשעה ששליח ציבור מתחיל ישתבח טוב שישתוק וישמע ישתבח מהשליח ציבור, ויענה אמן ויתפלל עם הציבור, עד כאן. ואולי מיירי בענין שאם יאמר ברוך שאמר ואשרי לא יגיע להתחיל תפילת שמונה עשרה עם הציבור:

[ה] בלא ברכה וכו'. מיהו נוסח ברוך שאמר וישתבח יאמר בלא ברכה (משאת בנימין), ופשוט דיש לומר הזמירות אחר קדיש יתום אחר עלינו, ובמקום שנוהגין לומר שיר היחוד וכיוצא בו ישלים אחר כולם וכן כתב בפסקי תוס'. ונראה לי דלא חיובא הוא לומר אחר כך הזמירות אלא רשות הוא, דהא לקצת פוסקים אין לאומרם אלא בלא ברכות, וכן מתשובת רש"ל סימן ס"ד, וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בשמו, והב"ח ופרישה כתב בשמו לאמרן בלא ברכות וצריך עיון, מיהו ברכת השחר כתב מגן אברהם דחיובא הוא לאמרן אחר כך. במגיד משרים איתא דהזהיר לבית יוסף לבוא לבית הכנסת בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה [כן] מהפך הצינורות. ומשמע דמודה דאם עבר ונתאחר יעשה כמו שנתבאר ולא כאותן שעוברים על הדינים ומתפללין כסדר ואין מתפללין עם הציבור גם עוברים על דברי הטור בשם הגאונים:

[ו] כל הברכות וכו'. ואפילו ברכת התורה שפוטרת כל היום, לבוש פירש אף שלא למד מיד אחר ברכה, אבל אם למד מיד גם אהבה רבה פוטרת כל היום אף שהפסיק בין לימוד ללימוד כנזכר לעיל סימן מ"ז. ואולי משום הכי לא כתב בשולחן ערוך דמברך גם ברכת התורה דמסתמא לומדים מיד אחר התפילה כמו שנוהגין, ועוד דהא מסתפק בשולחן ערוך לעיל סימן מ"ז אי קריאת שמע הוי כלומד מיד ומסתמא קורין קריאת שמע אחר אהבה רבה מיד, אבל הלבוש אזיל לטעמיה דקריאת שמע לא הוי כלימוד ודו"ק, ודלא כעטרת צבי שהכניס דברי לבוש בדברי שולחן ערוך:

בלא ברכה. לפי שלדעת הגאוני' לא נתקנה פסוקי דזמרה כלל כ"א קודם התפל' אלא דרבותינו צרפתי' כתבו דבין כך ובין כך אומרים אותה ודרך פשר דבר עכ"פ אין לברך לפניהם ולאחריהם ת' רמב"ן סי' קצ"ח:

א) [סעיף א'] אם בא לבהכ"נ ומצא ציבור בסוף פסוקי דזמרא וכו' ופשוט דכ"ז הוא אינו אלא במקומות שאין מתפללים בציבור אלא תפלה אחת בלבד. אבל במקומות שמתפללים בצבור אחת ושתים וכו' צריך לילך להתפלל עם הצבור כדי שלא להפך הסדר שתיקנו חז"ל. וכ"כ הש"ץ דס"ז סוף ע"ד. פתה"ד אות א':

ב) ודע דבכל סדר התפלה שתיקנו חז"ל יש בהם סודות נעלמים ודברים נפלאים כמ"ש בשער הכוונות ועיין מש"ל סי' כ"ה אות כ"ז וסי' מ"ח אות א' בד"ה ודע הקדמה וכו' וע"כ צריך ליזהר מאד לומר כל סדר התפלה על הסדר ולא יחסר מהם שום דבר. וכן הזהיר המגיד למרן ז"ל לבא לביהכ"נ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג. כי העושה כן מהפך הצינורות. והב"ד א"ר אות ה'. סו"ב אות א' באה"ט סק"א. וכתב שם הסו"ב שראה הרבה גדולי ישראל שאף שמאחרין לפעמים לבא לבהכ"נ מתפללין כסדר ולא בדילוג. וכ"כ הבאה"ט שם. יפה ללב אות א'. ועיין פתה"ד שם שהאריך בזה והביא כמה פוסקים שס"ל הכי שאין לדלג יעו"ש וכך דעתי ההדיוט נוטה וע"כ לא הארכתי בזה. ועיין רב פעלים ח"ב סי' ד' מ"ש לקצר ואין דעתי נותה בזה כידוע ליודעי ח"ן וא"צ להאריך. ועיין מש"ל סי' כ"ה אות צ"ה שצריך לדקדק בכל מעשה המצות שיהיו כסדרן וכמשפטן אעפ"י כי אין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם:

ג) שם הגהה. ואם יש לו שהות יותר יאמר הודו לה' קראו וכו' זהו למנהג האשכנזים שאומרים הודו לה" קראו וכו' אחר ב"ש כמ"ש הטור אבל אנו אומרים אותו קודם ב"ש כמש"ל סי' נ' אות ז' יעו"ש:

ד) שם הגה"ה. אם עוד אין שהות לא יאמר רק ב"ש ותהלה לדוד וישתבח. והטעם כתב ב"י בשם הר"י והרא"ש כיון שעיקר התקנה נראה שלא היתה אלא מפני זה המזמור די לו בזה המזמור כדי שיאמר ק"ש ויתפלל עם הצבור עכ"ל. אמנם בסידור הרש"ש ז"ל כתב לכוין להעלות ז' היכלות דיצירה בה' הללויה אשר אחר תהלה לדוד והוא כדי להעלות הרוחין אשר שם אל הבריאה כמ"ש בשער הכוו' דרוש א"ב דתפלה השחר ופרע"ח שער התפלה פ"ה ופ"ו. ועיין ע"ח שער מ"ו פ"ב. ולפ"ז כולם צריכין:

ה) שם הגה"ה. ומ"מ יאמר כל הברכות וכו' פי' לאחר התפלה. ט"ז סק"א. ומסתברא לי שכל הברכות יכול לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות שכבר יצא בברכת מחיה מתים. פר"ח. יד אהרן בהגב"י. ח"א כלל ח' אות ח'. ש"ץ דמ"ו ע"ב. קש"ג סי' ה' אות יו"ד. סידור בי"ע בדיני ברה"ש אות ב'. חס"ל סי' מ"ו אות ז'. קיצור ש"ע סי' ז' אות ו', בן א"ח פ' וישב אות י"ב. ועיין מאמ"ר אות ד' ושע"ת סי' ו' אות ז' שפקפקו קצת בזה וע"כ לכתתלה צריך ליזהר לברך אותם קודם תפלה ובפרט שכן הוא הסדר לפי דברי המקו' כמש"ל סי' מ"ו או' ט' ובדיעבד אם לא בירך אותם קודם תפלה יברך אותם אח"כ חוץ מברכת המחזיר נשמות כדברי הפו' הנז'. וגם חוץ מברכת התורה שכבר נפטר בברכת אהבת עולם כמש"ל סי' מ"ו אות טו"ב יעו"ש. וכ"כ החס"ל שם. קיצור ש"ע שם. בן א"ח שם. ועיין מש"ל סי" מ"ז אות ט"ו. ולקמן סי' ע"א אות ד':

מ"א אם התחילו הקהל. ר"ל שבא בעת שהתחילו ישתבח דאז אינו אומר ישתבח אלא יתחיל מברכת יוצר עם הצבור אעפ"כ ראוי לו שישמע ברכת ישתבח מהש"ץ עיין אליהו רבא:

ז"ל הסמ"ג אומר ב"ש ומדלג עד תהלה לדוד וכו' ומדלג עד הללו אל בקדשו עד לשם תפארתך ומדלג עד ישתבח עכ"ל אבל בשאר פוסקים משמע דכל הללויה קודמין לויברך דוד: יאמר הודו לה' וכו'. משמע דהודו לה' קראו וכו' קודם לשאר הללויה וכ"כ הסמ"ק בהדיא, אבל הרי"ף כ' דעיקר פסוקי דזמרה הם מתהלה לדוד עד כהתי"ה משמע דכל הללויה קודמין להודו לה' וכ"מ בטור וכן יש לפרש מ"ש רמ"א ואם יש שהות יותר פי' אחר שאמר כל הללויה שהרי לא הזכיר אח"כ משאר הללוי' כלום ועוד נ"ל דויברך דוד קודם להודו לה' מאחר שהסמ"ג הקדימו: אם התחילו הקהל ישתבח ישמע ישתבח מהש"צ (מט"מ) ואם בא סמוך לק"ש שאם יכול להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הצבור יעשה דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הצבור (הגהות י"נ):

(א) אם בא – אבל לכתחלה ראוי לבוא לבהכ"נ בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג כי כתבו הספרים שהמגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבהכ"נ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם אחרו לבוא לבהכ"נ אבל בתשובת חכם צבי סימן ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הצבור אבל אם איחר לבוא לבהכ"נ ובא כשהצבור מתפללין כו"ע מודו דידלג כדי להתפלל בצבור וכ"פ הפר"ח בסימן נו"ן ואפילו מי שאינו רגיל להתפלל עם הצבור בתמידות שאינו משכים כ"כ מ"מ אם אירע לו איזה פעם שבא לבהכ"נ ומצא להצבור בסוף פסוקי דזמרה יעשה כמו שכתב בשו"ע דעכ"פ יש לו לזכות בפעם זה להתפלל עם הצבור ועיין בשע"ת דדוקא אם יוכל לומר עכ"פ ב"ש ואשרי וישתבח ועיין מה שכתבנו לקמן בשם המשכנות יעקב:

(ב) בסוף פסד"ז – ר"ל אחר שיניח התפילין על ראשו יהיו עומדים הצבור בסוף פסוקי דזמרה ועיין בח"א שכתב דאם נתאחר לבוא יראה עכ"פ לומר קודם שיתחיל להתפלל ברכת ענט"י ואלהי נשמה וברכת התורה [דאל"ה דעת הפר"ח באלהי נשמה שלא יאמר אחר התפלה כי יצא בברכת מחיה המתים ועיין בסוף הסימן מה שכתבנו בזה ובבה"ת יש דיעות בזה בסימן מ"ז ס"ח אם לא למד מיד אחר התפלה עי"ש ונטילת ידים לא ניתקן רק קודם התפלה]:

(ג) אומר וכו' – כדי שיהיה יוכל להתפלל עם הצבור כי התפלה עם הצבור רצויה ומקובלת לפני הקב"ה:

(ד) יותר – ר"ל יותר מכדי שיעור האמירה מתהלה לדוד וכל הללויות עד כל הנשמה תהלל יה דהם קודמים מדינא לאמירת הודו שהם הם עיקר פסוקי דזמרה [מ"א והגר"א] וכתב המ"א עוד דאמירת ויברך דויד עד לשם תפארתך ג"כ קודם להודו לד' קראו אבל לא קודם הללויה:

(ה) עד והוא רחום – כתב הח"א בשבת ידלג המזמורים שמוסיפין בשבת מן למנצח עד יהי כבוד ויאמר כמו בחול כי הם תדירים ואם יש שהות יותר יאמר למנצח ולדוד בשנותו ותפלה למשה והם קודמים לשאר מזמורים [כדאיתא בזוהר] עוד כתב דבשבת מחוייב לומר נשמת והיא נקראת [בפסחים קי"ח] ברכת השיר ומוטב שידלג מזמורים ואם אין לו שהות כלל יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד ונשמת וישתבח עי"ש:

(ו) יקרא ק"ש – ובתשובת משכנות יעקב האריך בזה והוכיח דברכת ב"ש וישתבח תקנה קדומה היא מימי התנאים וע"כ מוטב להתפלל ביחידי משידלג לגמרי ברכת ב"ש וישתבח. אך אם לא יצטרך לדלג לגמרי שיוכל לאמר ב"ש ואשרי וישתבח בעת שהחזן מאריך המלות מיוצר והלאה לכו"ע יעשה כן דעיקר קפידא הוא שיתפלל תפילת י"ח עם הצבור בלחש אך פשוט דכ"ז הוא בתנאי דעי"ז לא יחסר מצות קריאת שמע כדין המבואר לקמן בסימן ס"א דלא דחינן מלקיים המצוה כתקונה בשביל תפלה בצבור:

(ז) ויתפלל עמהם – אבל אם לא יגיע לתפלת צבור ש"ע אפילו אם יתחיל ביוצר אור לא יתחיל כלל לכו"ע רק יתפלל כסדר בלא הצבור ולא יתפלל הש"ע לבד עם הצבור דסמיכת גאולה לתפלה בשחרית עדיף מתפלה בצבור [ב"י וד"מ בסי' רל"ו]:

(ח) אחריהם – דהיינו ב"ש וישתבח כי לא נתקנו לרוב הפוסקים כ"א קודם התפלה:

(ט) ומ"מ יאמר – ר"ל שמחוייב לאמרם אחר התפלה אם לא אמרן קודם התפלה. ועיין לעיל בסימן מ"ז ס"ח לענין ברכת התורה ובמ"ב שם בסקי"ז מה שכתבנו בשם א"ר ועיין בפרי חדש שכתב דגם ברכת אלהי נשמה לא יאמר אחר התפלה שכבר יצא בברכת מחיה מתים ועיין בפמ"ג שכתב דמדברי הרמ"א לא משמע כן וכן בספר מאמר מרדכי חולק עליו וכן בשע"ת בסי' ו' כתב דמסתבר דלא יצא וכן משמע מביאור הגר"א בסימן זה ועיין בבה"ל. ומ"מ יותר טוב לכתחלה לצאת אליבא דכו"ע דהיינו שאם התחיל כבר להתפלל ושכח מקודם ברכת א"נ =אלוקי נשמה= יכוין בפירוש בברכת ונאמן אתה שאינו רוצה לפטור בזה ברכת א"נ =אלוקי נשמה= ואז לכו"ע יברכנה אחר התפלה דנהי דברכות א"צ כונה לצאת מ"מ היכא דמכוין בפירוש שלא לצאת שפיר דמי עי"ש עוד [פמ"ג] ועיין בבה"ל שכתבנו דאם שכח ברכת התורה והתחיל ברכת ק"ש יכוין בפירוש בברכת אהבה רבה לפטור ברכת התורה ויראה ללמוד תיכף לאחר התפלה ויצא בזה אליבא דכו"ע:

(י) כל הברכות – ועיין בספר מאמר מרדכי ובספר נהר שלום דזמן כל הברכות הוא כל היום בדיעבד וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א ז"ל והוסיף שם עוד יותר דאפילו בלילה עד שעת השינה הוא חיובן אם שכח לאומרן קודם ונ"ל דאם חוטפתו שינה לכו"ע לא יכול תו לברך ברכת המעביר שינה [דוגמת בהמ"ז בסימן קפ"ד ס"ה עי"ש] ומ"מ לכתחלה צריך ליזהר שלא לאחר הברכות יותר מד' שעות על היום אך בדיעבד עכ"פ יכול לברך אותם עד חצות כי כן מוכח מהרבה אחרונים שלא הפסיד הברכות אחר ד' שעות והמקיל לסמוך בדיעבד על הגדולים הנ"ל ולברך אותם אחר חצות אין למחות בידו ועיין בבה"ל:

סעיף א' כל פסוקי דזמרה בלא ברכה. אם טעה בתפלה זו ולא אמר משיב הרוח וכדומה בענין שצריך לחזור ולהתפלל. י"ל דיאמר תחלה פסוקי דזמרה בברכה לפניה ולאחריה:

דזמרה עבה"ט. ובש"צ כתב בשם מ"ח דאין חילוק בזה דאפילו מי שאינו רגיל להתפלל בתמידות עם הציבור שאינו משכים כ"כ מ"מ אם אירע לו איזה פעם שבא לבה"כ ומצא צבור בסוף פד"ז יעשה כמ"ש בש"ע דעכ"פ יש לו לזכות בפעם זה כו' ובס' יוסף אומץ כתב על דברי הש"ע שמי שאינו חרד להשכים לתפלה ואם יתפלל כנ"ל אז על הרוב לא יוכל לו' הזמירות הקבועים קודם תפלה ויפסיד ברכת ב"ש וישתבח אז אין לו לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות ובש"צ כתב דהב"י לא קאמר אלא בכה"ג שעל הרוב כו' וגם שלא הקפיד רק על ברכת ב"ש וישתבח דהיינו שהוא מתאחר עד שיצטרך להתחיל יוצר אור שמפסיד הברכות לגמרי אכל מי שי"ל הברכות עם קצת זמירות יש לו לעשות כהש"ע וכמ"ש הח"צ ז"ל ע"ש. ואמנם כ"ז מיירי במתאחר אבל מי שדרכו להתפלל במתון ובכוונה ואף שבא בתחלת התפלה אין יכול להתפלל בשוה לא יועיל להתפלל עמהם יחד כיון שהוא מתנהל לאט ובמתון ואם יתפלל עמהם בשוה יפסיד הכוונה מותר לו להתפלל על הסדר ויראה לכוין שברכו וקדושה יאמר עמהם בין הפרקים ולא יעמוד באמצע הפרק וכל לבבות דורש ה':

הברכות עבה"ט. ועיין לעיל סי' ו' על דברי הפר"ח אלו:

ומ"מ יאמר. פי' אחר התפלה: