שולחן ערוך, אבן העזר קס״ב: דיני צרת היבמה וקרובותיה ובו ה"ס: – עם 11 מפרשים

דיני צרת היבמה וקרובותיה ובו ה"ס:
הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים בעשה:

החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה וצרותיה עליו ועל שאר האחים בעשה:

החולץ ליבמתו אסור מדרבנן בקרובותיה אפילו בשניות וכן היא אסורה בקרוביו אבל האחים מותרים בכל קרובותיה (ואפילו לא חלץ לה אלא מספק אפ"ה אסור בכל קרובותיה) (מרדכי ריש החולץ):

מותר אדם לישא אחות צרת חלוצתו ושאר קרובותיה:

אסור לישא צרת קרובת חלוצתו:

בעשה. רש"י ורמב"ם. ולדעת התוס' עובר לאו אשר לא יבנה עיין יבמות דף י"א:

בעשה. תמוה הוא כי לא מצינו שום עשה בזה עיין ב"ח. ב"ש:

מספק וכו'. צ"ע הא קי"ל בכמה דוכתי' ספק חליצה לא גזרו רבנן כנה"ג:

פלוגתא דרב אחא ורבינא שם די"א ע"א וקי"ל כל היכא דפליגי ר"א ורבינא הלכ' כדברי המקיל כ"ש הכא דסברא ר"י כוותי' וכ' הרמב"ם בפ"א דהיינו דכתיב יבמה יבא עליה ולא על צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ורש"י פי' בע"א

טור וכר' יוחנן שם ד"י ע"ב ומסוגיא שם די"א ע"א

משנ' שם דמ"א ע"א

אבעי' שם ונפשטא

שם במשנ' ע"ב

שם במשנה

ג"ז שם במשנ'

פי' ראובן חלץ ללא' ורחל נשוא' לנכרי ולה צרה ומת הנכרי הצרה אסורה לראובן וכדמפרש טעמא שם בגמרא דמ"א ע"ב וכפירש"י שם והתו' פי' בע"א

החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה עליו וכו' ומבואר בהטור דלהכי קדו' תופסין בה ואין הולד ממנו ממזר ומשמע ברור דאפילו נשאת לאיש וגרשה וחזר ובא עליה החלוץ נמי הולד כשר מדאינה עליו אלא בלאו. ובמס' גיטן דף פ' איתא הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו שהיא איילונית תצא מזה ומזה ובגמרא נשאת אין זינו לא וכו' ופי"רשי זינו לא אינה אסורה להתיבם דנשאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר וכנסה משנתגרשה והוי' לי' נושא חליצתו דקים לי' בלא יבנה וכ' המהרש"ל לא אוכל להבין זה דהא אשת אח ממש וחייב כרת ולא אמרינן שקם בלא יבנה אלא היכא שלא נשאת אחר החליצה שלא יכול שוב ליבמה אבל היכא שנשאה אח"כ דהו' לי' כגרושת אחיו ממש ונראה בעיני ט"ס היא שהרי התו' ג"כ לא הביאו ומה מאוד תמוהי' דבריו בזה וכי ס"ד למימ' הכי דקוד' שנשאת כבר חלף ועבר האיסור אשת אח וכשנשאת ונתגרש' יחזור האיסור אשת אח למקומו ותיהוי גרושת אחיו וע' סי' קנ"ט וקס"א והמהר"א הרגיש קצת וכ' שא"י מהיכן יצא לו ד"ז אלא שלשונו תו מ"ש ואי משום וכו' לא הבנתי כל עיקר:

החולץ ליבמתו אסור מדרבנן בקרובותיה הנה בש"ע לא מצאתי מבואר למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים אם אז כל אחים אסורים בקרובותיה ובתו' דף ך"ו ע"ב ד"ה דנפול בזה אח"ז כתבו דסברת הר"א מבורגיל דהאחים השניים שחולצים אך מפני חיזור מותרים בקרובותיה והתו' דחו ראייתו ומ"מ לא חלקו עליו לדינא אלא אדרבא דף ך"ז ד"ה שמואל תפשו סברתו לעיקר וישבו בה הסוגי' בהתי' של ועוד אומר ר"י ומשמע משם נמי דה"ה בשתי נשים שנפלו מבית אחד ונתן גט לאחת דקי"ל דבחליצתה לא נפטרה וצריכה אף היא חליצה מ"מ י"ל דלא נאסר מקרובות הצרה מפני שעיקר הזיקה נפקעת ע"י החליצה דבעלת הגט ולא נשאר בהצרה אלא זיקה מועטת דכמו שכתבו דשתי אחיות שנפלו לפניו עם צרות דלאחר שחלץ לצרת לאה אף דהוא חליצה פסולה מדיש זיקה ואסר בצרת אחות זקוקתו וצריכה נמי לאה חליצה ממנו לאוקימתא זו מ"מ לא נאסר ע"י חליצה לאה באחותה רחל מפני שחליצת לאה לא היתה אלא משום זיקה מועטת שנשאר עליה אחר חליצת צרתה וה"ה באופן הנ"ל. אך יש לספק מדכתבו כיון דלא נשתייר בלאה אלא זיקה מועטת שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי י"ל דוקא אופן זה מדהיתה חליצת הצרה חשובה ולהכי י"ל דדיקו וכתבו כעין שפי' הר"א ולעולם שאינן מודים נמי אף לדינא בח"פ לכל אחים בשוה וס"ל דכולם אסורים בקרובות החלוצה כדמשמע מדבריהם ד"ה דנפול דלית להו סברתו ואך הכא מפני שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי הוא דס"ל הכי כעין שסבר הר"א אף בח"פ השוה. אך צ"ע קצת הא בההוא תירוצא לא ס"ל סברת רב אשי והוו סברו דצרת אחות אשה בזיקה שוה עם האחות בזיקה. אמנם דף ך"ז ע"ב בד"ה איתיבי בתי' הריב"ן שתופס הרא"ש לעיקר ונסתייע ממנו הלכה כמבואר סי' ק"ע סעיף ה' בהג"ה מוכח להדי' דלא ס"ל כהר"א הנ"ל וכן מוכח דעת ח"ר שם שבחר יותר להניח הקו' שממנה תוצאת סברת הר"א בצ"ע ולא ניחא לו אף בדחיות התו' ומ"מ לא רצה לתרצה ע"פ סברת הר"א ש"מ דלא ס"ל וכן דף ך"ז מביא תי' הריב"ן הנ"ל בשם יש מי שכ' ודחאו מכח קושי' אחרת ש"מ הא לדינא קאי בשטת הריב"ן דלא כהר"א וכן משמעות סתימות הפוסקים החולץ ליבמתו וכו' משמע בכל אופן (ואך לפ"ז צ"ע על הטור וש"ע שבסי' ק"ע מביאים הפלוגתא בדין ח"פ אם צריכה חיזור ובסי' קע"ה סתמו כל' הרמ' וע"ש ב"ש ס"ק ג' והרמ' ודאי צודק שאיהו פוסק א"צ חיזור כדמבואר פ"ה הלכה ט"ו שכתוב ואחד מהן חולץ). ועדיין נסתפקתי לומר דעד כאן לא חלקו על סברת הר"א אלא בתר דחלץ אבל מקמא דחלץ מודי כ"ע דמותרי' אותן האחים בקרובות הזקוקה בתר דחלץ האחד ח"פ ופרחה מהם הזיקה דאורייתא ולא נשאר עליהם אלא זיקה מועטת של חיזור וטעם יש לחלק דדוקא אחר החליצה שעשה מעשה נראית כגרושתו כדאיתא דף מ"א הך דאזלת בהדה וכו' ע"ש פי' התו' משא"כ קודם החליצה י"ל כע"מ שלא אסרו חכמים אחות זקוקה אלא בזיקה דאוריי' וקצת משמע הכי בתו' דבור הנ"ל המתחיל שמואל כתבו ואפילו אי חלץ ללאה ברישא קודם רחל ור"ל ל"מ טרם שחלץ ללאה מקרי חליצת רחל ודאי חליצה כשירה ואינה אסורה לו להתייבם מטעם אחות זקוקה כיון שכבר נפקע הזיקה דלאה ד"ת ואינה זקוקה אלא משום חיזור אלא אפילו כבר חלץ ללאה משמע אז בתר החליצה הוא דמוכרחים לבא לסברה כעין סברה דהרא"ש ע"ש ודוק. אמנם ע"כ אף זה אינו דא"כ דיש סברה זו לחלק להאמת הא הכל קשי' על הר"א גופי' מנ"ל להוכיח דינו מן קושייתו דאף בתר החליצה של חיזור מותר בקרובות הא קושייתן דחידוש זה יוכל רב להשמיענו בשתי אחיות מתורצת כדתי' ע"פ סברתו בזיקה לחוד דמיד שאמרינן שמותר אדם באחות זקוקה של חיזור משכחת לה שמתייבמת אחת דכשחלץ לשניי' הוי הראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להתירה לאח השני ואע"ג דגם השני צריך לחלוץ לשנייה משום דח"פ היא מ"מ אינה אסורה לו הראשונה משום אחות זקוקה טרם שחלץ לשני' כנ"ל ולכשייבם הראשונה פשיטא דהשנייה לא תצטרך תו לחליצה ממנו ע"י חיזור דהא תצא משום אחות אשה וא"כ שהקושי' מתורץ בדין זה לחוד מנ"ל להוכיח דאף אם קידם וחלץ לשנייה דמותר בהראשונה אלא ש"מ דבאמת אין חילוק והדינן שוים וכן מוכח מתי' הריב"ן הנ"ל דא"כ אף לרב מצי פריך ליקו חד מנייהו לחלוץ לה לשנייה ותיהוי ראשונה יבמה שהותרה וכנ"ל שייבם הראשונה טרם שיחלוץ להשני' החליצה שעליו משום חזור וכנ"ל א"ו אין שום חילוק וכמו שאסור בקרובות חלוצה שע"י חיזור כן אסור בקרובות זקוקה שע"י חיזור וכן מור' סתימות הלשון שבסי' קצ"ט:

אך למעשה צ"ע אם לא יש לדון ס"ס כיון שגוף הדין ח"פ דצריכה חיזור הוא במחלוקת כבסי' ק"ע ודוק:

אסור לישא צרת קרובת חלוצתו סתימות ל' זה משמע על דרך פי"רשי ז"ל אפילו בנשואת לנכרי אבל חדוש גדול הוא שהרי הרמ' בחדא שיטה עם פי' תו' ז"ל דז"ל פ"ו הלכה ך' אבל החולץ ליבמתו והלכה אחות חלוצתו או אמה ונשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפניו כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו כך צרתה אסורה ופירשו הה"מ כתו' ומבואר שם נמי שאפי' החליצה עצמה שנשאת לאחר צרתה מותרת וצ"ע:

בעשה. כן הוא דעת רש"י והרמב"ם והעשה היא דכתיב אשר לא יבנה בית וילפינן בית א' הוא בונה ולא ב' בתים הוי לאו הבא מכלל עשה ולדעת התוס' עובר לאו אשר לא יבנה:

בעשה. לדעת תוס' עובר בלאו וכן מונה הרמב"ן בכלל לאוין, ומ"ש הטור והמחבר בעשה לכאורה תמוה איזה עשה הוא כי לא מצינו שום עשה בזה ולדעת הרמב"ם אם חלץ א' מהן תו ליתא איסור דאוריית' בכולם רק מדרבנן אסורה ועיין במגיד:

אסור לישא צרת קרובת חלוצתו. שעשאו חכמים חלוצתו כגרושתו דאסורה אחותה, ואם אחותה נשאה לאחיו אז היא אסורה אף על גב דהיא אינה אסורה אלא מדרבנן אבל אם נשאה לאחר אז הצרה מותרת כן הוא לדעת תוס' והרא"ש והנ"י בשם הריטב"א וכ"כ בש"ג:

הכונס כו' בעשה כגי' רש"י רי"ף ור"ש ורמב"ם וש"פ אבל תו' ס"ל בלאו וכ"כ הרשב"א והק' על רש"י מ"ש בית א' כו' הא לא כתיב יבנה בית אלא לא יבנה וגמ' שם מלא יבנה כו' קדריש וגם על הרמב"ם ק' שכ' משום דכתיב יבמה יבא עליה ולא עליה ועל חבירתה דגמ' קאמר משום בית אחד כו' ועוד דקאמר שם נ"ב ב' זו דר"ע כו' ואם איתא בביאה מאי איכא למימר הא אף לר' ישבב מספקא בגמ' לר"ע וכן שם נ"ג א' בשלמא לר"י כו' וע' רשב"א ורמב"ן שם ופ' הרי"ף כרבינא דמיקל כמ"ש בר"פ כ"צ ובכ"ה ועוד דר"י ור"ל הלכה כר"י לבד מתלת ואע"ג דשמואל ורב אחא ורב אשי ס"ל כר"ל הלכה כרבינא ור"י ובכללא דכייל גמרא וכללא דרבא כנ"ל וערמב"ן:

החולץ כו' בעשה. טור והוא ט"ס שמפורש שם דח"ל הוא כמש"ש ולימא לי' ח"ל כו' ושם נ"ב ב' נ"ג א' וש"מ:

ואפי' לא כו'. ר"ל אע"ג דספיקא דרבנן לקולא ואע"ג דאמרינן אם אשת כהן אינה חולצת אלמא ספק חליצה אסור לכהן כהונה שאני שריח הגט פוסל בה וחלוצה לתא דגרושה היא כמ"ש בפ"ב והשיב דמצינו כמה ספיקות מדרבנן להחמיר כמ"ש ספ"ב דשבת ספק חשיכה כו' ושאר מקומות ול"ג ראיי' הנ"ל ומ"ש משום דריח הגט פוסל בכהונה ה"נ פוסל בקרובות כמש"ל סט"ו סכ"ו וכמ"ש בקידושין ס"ה א' ע"ש במרדכי סימן ל"ד שהאריך בזה ונסתפק הרבה בזה אבל מתני' ערוכה שם ך"ב ב' מת ולו אח א' כו' ואם קדמו כו' דוקא בשנים אבל בא' שחלץ לאחד וכנס לשני' מוציא וכן בכולה מתני' וכ"כ הרשב"א שם ונ"י שם וכ' הטעם משום דהיא גזירה משום אחות גרושתו שהיא בכרת מחמרי' בספיקו ועמש"ש:

סעיף א' הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים בעשה וכו' נ"ב עבב"ש שהביא מחולקת אם עובר בעשה או בל"ת ייע"ש ובסעיף שאח"ז וקשה לי למה לא יתחייב עליו באיסור כרת ונימא בי' כיון דאהדרא אהדרא לאיסורא קמא כמ"ש התוס' ברפ"ק דביצה גבי תזבח ולא גיזה וכו' והוכיחו משם דלוקה מכח אהדרי' לאיסורא קמא א"כ ה"נ כיון דאשת אח איסורא רק דאמרה התורה לייבם מכח מצוה והיכי דליכא מצוה ואסרה אותו אהדרי' לאיסורא קמא א"כ למה לא יהי' בלאו וכרת ולכאורה הי' נראה לתרץ כעין שכתבו התוס' התם בפ"ק דביצה (ד' י"ב ע"ב) כיון דגיזה בפסולי המוקדשין לא הותר בהדיא לכן אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא אבל אוכל נפש דהותרה בהדיא לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא א"כ ה"נ ביבום כיון דכתיב יבום להדיא לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא אך עדיין קשה בהתוס' בביצה בקושיתם למה הקשו רק על נדרים ונדבות ומכח קושיתם שהוקשו דאף לב"ה אסור מכח לכם ולמה לא הקשו על ש"ס מפורש ביבמות (ד' י"א ע"ב) דזה ש"ס מפורש הוא דקיי"ל כר' ייחנן דאינו עובר רק בעשה עיין ברש"י ותוס' שם ורמב"ם ומ"ט לא נימא בי' אהדרי' לאיסורא קמא לפום מה דלא ידעו מתירוצם וגם עכ"פ לפי תירוצם הנ"ל לסייע דבריהם מהך סוגיא דלא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא וצ"ע כעת בזה ואין פנאי לחפש בספרים אולי יזכיני ד' בזמן אחר לבאר יותר ודו"ק:

החולץ ליבמתו עיין בס' ב"מ שכ' דלמ"ד חליצ' פסול' צריכה לחזור על כל האחים אז כל האחים אסורים בקרובותיה ודלא כסברת הר"א מבורגיי"ל שבתוס' יבמות דף כ"ו ע"ב בד"ה דנפול. ולאו דוק' אחר החליצ' אלא אפי' קודם שחלצו הם ולבתר דחלץ האחד ח"פ ופרתה מהם זיק' דאוריי' אפ"ה אסורים אותן האחים בקרובות הזקוקה. והאריך בזה ומסיק דלמעשה צ"ע אם לא יש לדון ס"ס כיון שגוף הדין ח"פ דצריכ' חוזר הוא במחלוקת כבסימן ק"ע ס"ה ע"ש:

אלא מספק. עבה"ט וע"ל סי' קע"ג סעי' ג' ובבה"ט שם סק"א וע' בס' צלעות הבית סי' ב':