שולחן ערוך, אבן העזר קנ״ג: דין המוצא גט בשוק למי יחזור אותו ובו ס"א: – עם 11 מפרשים

דין המוצא גט בשוק למי יחזור אותו ובו ס"א:
המוצא גט אשה בשוק אם האשה נותנת סימן שאומרת נקב יש בצד אות פלוני ואומרת שכבר נתגרשה בו וממנה נפל יחזירוהו לה אפילו אם הבעל מכחישה ואומר שממנו נפל ולא גירשה מעולם אלא שצוה לכתבו ועדיין לא נתנו אפילו אם גם הוא נותן בו סימן ואם אינה נותנת בו סימן והבעל מכחישה לא יתנוהו לא לו ולא לה ואם הבעל מודה שכתבו ואומר שיתנוהו לה להתגרש במקום ובשעה שראוי להחזיר דליכא למיחש שמאחר נפל על פי מה שנתבאר בסימן קל"ב יתנוהו לה ותתגרש בו מעתה ואם לאו לא יתנהו לה ואם הוא מודה שנתגרשה בו והיא שואלת אותו לגבות בו כתובתה והוא אומר שכבר פרעה והחזירתו לו וממנו נפל מחזירו לה אפילו אינה אומרת נקב יש בצד אות פלונית רק בשאר סימן שאינו כ"כ מובהק כגון שאומרת כך וכך אצבעות באורך הגט או ברחבו או שאומרת מדת החוט הקשור בו אבל אם אמרה הגט היה ארוך או קצר ואינה מכוונת מדתו או החוט לבן או שחור או שאמרה שהוא מונח בחפיסה או בדלוסקמא אינו סימן להחזירו לה על ידו:

ל' הטור ממימרא דרבא ומסקנת הגמ' ב"מ דף כח עא

כמו שפי' רש"י שם שהוא נתנו ויודע סימנין אבל היא אם לא נתן לה מהיכן ידעה

מברייתא מצא גט וכו' שם דף יח ע"ב וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בדלא נתנה סימני הגט איירי וכתבו התוס' אע"ג דנאמנת לומר גרשתני הכא אינה נאמנת דמעיזה פניה כיון שהגט מסייעה

מהא דר' זירא רמי מתני' אברייתא ומשני וכו' שם

טור והב"י לא כ' מוצא דין זה וכתב בדרישה ופרישה דאם איתא דפרעה הי' לו ליטול ממנה שובר דלא שכיחא שהיא תחזיר לו הגט משום שהיא צריכה לראייה להנשא ועיין בב"ח מ"ש בזה ולענ"ד נראה שלמד זה מדברי התוס' כתובות סוף דף פח

אדלעיל קאי אם האשה נותנת בו סי' דלאו דוקא שצ"ל נקב יש וכו' שהוא סי' מובהק אלא אפילו באומר' כך וכך אצבעות שאינו סימן מובהק כל כך וכן כתב הרא"ש בהדיא והביאו הב"י אבל אם הוא מודה שנתגרשה בו א"צ סי' כלל אלא מחזירין לה בלא סי' וכ"כ מהרמ"ל

כן מצאתי מוגהה בש"ע א"ח וז"ל

שם בגמ' דף כח ע"א וכדמפרש שם טעמא

המוצא גט כו' אם האשה נותנת סימן שאומרת נקב וכו' זה סימן מובהק ביותר ומסיק אפילו אם אמר הסימן שאינו מובהק כ"כ והוא מהרא"ש שכתב על לשון הרי"ף ול"ד והוכיח הכי מסימני החוט אך ע' בספר השטה על ב"מ מה שכתב בשם תלמידי ר"ף והריטב"א משמע קצת כהחולקים וצ"ע:

לא לו ולא לה ז"ל רש"י פ' כה"ג שמא כבר נתנו לה וממנה נפל וכשיבא לידו יחזיר אחר ע"מ ויעידו שגירשה ושתתבע כתובה יאמר פרעתיך שהוצאת הגט בב"ד ותנו הוציאה גט ואין עמה כתו' גובה כתובתה. ואף דבסי' ק' סעיף י"ב מבואר דזה דוקא במקום שאין כותבין כתו' י"ל דרש"י ז"ל אזיל בשטת התו' דלשם ס"ו בהג"ה דלר"י דאמר הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום המתני' דהוציאה גט אף במקום שכותבין כתו' איירי ותדע שהרי רש"י בלשונו פי' כנ"ל וק' למה פירש שהבעל יחזיר אחר ע"מ ולא בפשוט כדכ' הב"ש שמא גרשה ותביא ראיה וכשתבא לגבו' כתו' יאמר פרעתי וראיה שהגט בידי א"ו לזה אין חשש דכשתתבע היא בלי ספק תתבענו בב"ד זה והם ידעו שטען לפניהם לא גרשתיך וכל האומר ל"ג כאומר ל"פ דמי וגם ידעו שהוחזר לו הגט ע"י טענה דלא גרשתי ולא יהני לו מאומה משא"כ כשהוא יחזיר אחר ע"מ יש חשש שיתבע אותה בב"ד אחר וא"כ ק' לשטת הש"ע הנ"ל הא מבואר נמי שם דלשטה זו הוציאה גט היינו גט דוקא הא בעדי גרושין אינה גובה מפני הריעותא שאין הגט בידה יוכל לטעון הוצאת הגט ונקרע ע"ש בב"י בשם הר"ן וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן הא כשיתבע אותה בב"ד אחר בע"מ מה בכך שהגט לא יהיה בידו מ"מ יפטרנה בלא כתובה כי יטען כנ"ל אלא ש"מ דרש"י ס"ל כהתו' דאף בע"ג לחוד נמי גבי' ושפיר שאז צריך שיהיה הגט בידו לראיה שפרעה (וע' סי' ק"י וא"ל הא קי"ל כותבין גט לאיש כו' די"ל שהע"מ יעידו שמכירים הגט ושהוא נמסר לידה ויש ראית שהחזירתו) והב"ש רוצה ליישב פירש"י אף לשטות הש"ע ודחק דהיינו במקום שאין כותבין כתו' ועכ"ז ק' ממ"נ אם יהיה משפטם בב"ד אחר אף כי הגט נשאר ביד ב"ד זה יפטרנה בלא כתו' כנ"ל ע"פ הריעותא דאין הגט בידה ואם ב"ד זה ידונו אותם אף כי יהיה הגט בידו יתחייב נמי כנ"ל והעיקר הנלע"ד שהרמ' וש"ע לשטתם אינם מפרשים הטעם כרש"י ז"ל אלא מפני שטוען לא גרשתי וממני נפל וגם אינו רוצה לגרשו בו הרי נמלך מלגרשה ומדנפל יש חשש שהשליכו מדעת ובטלו מהיות גט כדקי"ל סי' קמ"א סעיף ס"ו וחיישינן שמא ימלך לגרשה בו והוא בטל ותו י"ל דהא איתא שם בב"מ דף י"ט בזמן שהבעל מודה מיהא יחזיר לאשה וליחש שמא כ' ליתן בניסן וכו' אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא לידה וכתבו תו' בשאר גיטין מסתמא ביום שנכתב נמסר אבל זה דנפל איתרע וע"כ דמפני הנפילה יש קול וליכא למיחש דאמרינן לה וכו' (ומה שכ' הב"ש ס"ק ב' ולכאורה נראה וכו' לע"ד במח"כ לא ע' שפיר בסוגיא זו) וזה ניחא במודה ומחזירן אותו לה מיד בתורת גרושין דיש קול שנתגרשה בגט דנפל אבל כי אינו מודה אם יחזירנו לו יש חשש שימתין עד שישתקע הקול ויגרשנה בגט מקודם בקנוני' על הלקוחות ואף דקי"ל כותבין גט לאיש ולא חיישינן נפל שאני דחיישינן להכל וק"ל:

ואם הוא מודה שנתגרשה בו וכו' ד"ז כ' הטור מדעתו ומפירש"י הנ"ל למה שפרשתיו אין ראיה כי שאני הכא דיש לו מגו דל"ג וע' ב"ש בשם רש"ל אמנם לשטת הרמ' אפשר דלא חשוב מגו מפני החיוב דשאר וכסות וע' סי' ק' ב"ש ס"ק ל"ט ובדלית ליה מגו ודאי נכון לכ"ע מצד הטוען אחר מעב"ד ואי משום הריעותא דאין הגט בידה זה דוקא בדאינו בעולם דטענתו מעולה שנקרע ולהכי אינו בידה אבל הכא שנמצא שלם בין כך ובין כך ע"כ מחד מנייהו נפל אין ריעותא ונשאר הטוען אחר מע"בד לא אמר כלום:

לא לו ולא לה. ע"כ איירי הכא דנמצ' הגט במקום דליכ' למיחש דנפל מאחר כמ"ש בסמוך ולא כב"ח שכתב הטעם דחיישינן שמא מאחר נפל אלא הטעם הוא דחיישינן שמא גרשה ותביא ראיה וכשתבא לגבות הכתובה יאמר פרעתי והא ראיה דהגט בידי והיינו במקום שאין כותבין כתובה וגובאת בגט וכשהגט בידו יאמר פרעתי כמ"ש בסי' ק"י אבל כשהגט ביד הב"ד אז כשתביא היא ראיה שגירשה א"י לומר פרעתי וממני נפל דהא השתא הוא טוען שלא גירש הוי כאלו אמר לא פרעתי ובוודאי אין חשש שמא ישכחו הב"ד מה שטוען השתא ובזה נדחה דברי הב"ח שהבי' ראיה מזה לדברי הטור לענין כתובה היא נאמנת שממנה נפל דאפילו אם הוא נאמן היינו כשיאמר מיד ממני נפל ופרעתי אבל כאן איירי שאומר לא גרשתיך תו אינו נאמן לומר פרעתי, ולה אין מחזירין משום י"ל דלא גירש אותה ומחמת הגט תנשא וכן פרש"י אף על גב האשה האומרת גרשתני נאמנת הכא הגט מסייע לה מעיזה ועיין בסמוך:

ותתגרש בו מעתה. אפי' אם אמר הבעל שנתגרשה כבר בו ביום הכתיבה אינו נאמן על העבר אלא תתגרש מעתה כמ"ש בתוספות פ"ק דב"ק דף י"ח ודף י"ט והיינו פירוש תוספות גיטין דף כ"ד מ"ש דאינו נאמן שתטרוף פירות מכאן ולהבא היינו מחמת דיבורו גרשתי אבל ליתן לה הגט היום נאמן כשאין חשש שנפל מאחר אף על פי שאומר שגירש כבר ונפל ממנו ומ"ש הטור והמחבר אם הבעל מודה ואומר שיתנהו לה להתגרש נראה בוודאי לא פליג על תוס' אלא כוונתו דהשת' מרוצה ליתן לה בתורת גירושין אבל אם אומר שגרש' כבר ועכשו אינו רוצה שיתנהו לה א"י ליתן לה בתורת גירושין ובב"ח משמע אם אמר גירש כבר לא מהני כלל אפילו ליתן לה היום להתגרש ולית' ועיקר כמ"ש וכל זה איירי כשאינה נותנת סי' אבל אם היא נותנת סי' מגורשת מיום הכתיבה, ולכאור' נראה דאין נותן לה הבעל אלא נותן לה ע"י שליח וכיון דנתאחר בין הכתיבה לנתינה ואפשר הואיל לפ"ד גירש כבר אף על גב דהוא אינו נאמן על העבר מ"מ לא חיישינן בכה"ג משום האיחור דאפשר דגירש אותה באותו יום:

והוא אומר שכבר פרעה. ואיירי נמי כשאין חשש שנפל מאחר דאל"כ אפילו אם שניהם אומרי' דגרש' אינם נאמני' כיון דידוע דהיא היתה אשתו כמ"ש בסי' קע"א אף על גב שם איירי כשאומר שנתן לש"ה הא כתבתי שם אפילו כשאומר גרשתי ג"כ אינו נאמן למאי דקי"ל בעל שאמר גרשתי אינו נאמן:

מחזירו לה בלא סי'. דכאן לא שייך סי' כיון דהגט היה ביד שניהם אלא הם מחולקי' בפרעון והא דמחזירי' לידה אף על גב דיש לו מיגו ממני נפל ולא גרשתי כדלעיל סי' ק' תירץ רש"ל דלא שכיח שתחזור הגט משום דצריכה לראייה והיה לו לכתוב שובר או לקרוע ולכתוב על הגט גיטא דלא קרענוהו וכו' כמ"ש בש"ס:

אפילו אינה אומרת. על ר"ס קאי דא"צ לומר ס"מ כי דווק' בחשש שמא נפל מאחר צריך ס"מ כיון דאיכ' א"ד אבל כאן דליכ' חשש שנפל מאחר אלא דא"י אם ממנו נפל או ממנה והיא אומרת גרשתני והסימני' מסייעי' לה נאמנת אף על גב דאינה אומרת ס"מ ואפשר אפי' לדעת המחמיר בסי' י"ז כשאומרת גרשתני אינה נאמנת בזה"ז מ"מ כיון הסימני' מסייעי' לה נאמנת וכ"כ בדרישה וב"ח בשם רש"ל דקאי על ר"ס:

המוצא כו'. ב"מ כ"ח א' היא אומרת כו' וכתב הרי"ף דדיוקא בנקב בצד אות פלוני דהוא סי' מובהק וכמש"ש י"ח ב' ופ"ג דגיטין ודקמא דבצד אות כו' וכ"כ הרמב"ם וכ' דכל שאמרו שם כגון סימני החוט ובחפיסה הכל סי' מובהק וכ"כ הר"נ ונ"י אבל הרא"ש שם חולק עליהם דס"ל דאינו סי' מובהק אלא נקב כו' אבל סי' החוט וחפיסה אינן סימנים מובהקים וכו' דל"ד לשם דשם לינתן לבעל לגרש בו דהוא איסורא בעינן סי' מובהקים אבל כאן ינתן לה משום הכתיבה לא בעינן כמו בכל דיני ממון ואע"ג דמנסבא בו בלא"ה נאמנת מדרב המנונא ומשום גיטא דמסייע לא אמרינן דמעיזה ע"ש אבל הטור ס"ל דברי תוס' שם י"ח ב' ד"ה אין כו' דעם הגט מעיזה ומפ' ג"כ לענין הכתובה כפי' הרא"ש אלא שמפ' שמודה שנתגרשה ומחולקים בפרעון הכתובה ומ"ש המוצא כו' שאומרת כו' אפילו אם כו' דלענין גירושין בעינן סי' מובהק וכשיטת הרי"ף ותוס' דלא כרא"ש:

ואם אינה כו' ברייתא שם י"ח ב':

ואם הבעל כו'. שם ברייתא וכתי' דר"ז וכל הסוגיין שם:

ואם הוא מודה כו'. כשיטתו דבסי' שאינן מובהקין אין ליתנו לה אא"כ מחולקין בפרעון וכנ"ל והסוגיא דשם כה"ג איירי דס"ל בזה כהרא"ש דכל אלו סי' שאינן מובהקין הן רק הרישא נקב כו' ואינו מחולק עם הרא"ש אלא במאי דפליג הרא"ש על תוס' הנ"ל:

רק בשאר כו'. דאף לענין ממונא בעינן סי' מובהקים כמש"ש כ"ח ב' אלא דלענין איסורא בעינן סי' מובהקים ביותר כמש"ל סי' י"ז ע"ש:

כגון שאומרת כך כו' הרא"ש שם וכמו אורך החוט שם ומ"ש אילימא כו' שאינה מכוונת מדתו וכמ"ש למטה וכשיטתו דלענין ממונא מיירי ואמרינן שם מדת ארכו ומדת רחבו תנתן כו' אבל לשיטת הרי"ף אורך החוט הוא סימן מובהק ביותר אבל לא אורך הגט וערמב"ם:

אינו סי' כו'. כמ"ש הרא"ש דמ"ש ינתן לו לא שיוכל לגרש בו אלא לאפוקי שלא ינתן לה:

לא לו ולא לה א"ל למה לא יחזירה הא אם אמרה גרשתני נאמנת כמ"ש הרא"ש בזה בסמוך נראה דכיון דנמצ' הגט בשוק גרע טפי ואיתרע זכו' דידה כיון דלא יהבה סימנ' ועיין אח"ז בסמוך:

אפילו אינה אומר' נקב כו' ז"ל (רש"י) (צ"ל רש"ל) ותימא גדולה מה מועיל סימנים הלא היה בידה כמה ימים הכירה בו ומה ראיה יש שלא החזירתו לו וע"ק דלעיל כתב כגון שאומרת נקב יש בצד אות פלוני' בו' דהוא סי' מובהק והוא נגד דעת הרא"ש בפ"ב דב"מ ע"כ נראה דמ"ש מחזירו לה פי' בכח סמנים לפי שמוקמינן לה אחזקה שממנה נפל שאין שכיח כלל שתחזור הגט משום שצריכה לראיה והיה לכתוב שובר או לכתוב על גיטא גיטא דנן קרענוה כדאית' פ"ק דב"מ דף י"ח ומ"ש אח"כ אפי' לא נתנ' סימנים מובהקים חוזר על מ"ש למעלה כל היכ' שהאשה אומרת שנתגרשה והוא מכחישה דל"ד בעינן נקב יש בצד כו' והיינו כדברי הרא"ש ממש ובס"א כ' בהדי' ואם אומרת שנתגרשה כו והוא מכחישה אפילו אינו אומרת נקב כו' והיינו כמו שפרשתי עד כאן לשונו וגי' ב"י היתה ג"כ כמ"ש רש"ל בשם ס"א וכן עיקר:

רק בשאר כו' פי' מובהק באשר"י כתב וז"ל ולא בעינן סי' מובהק דליכ' כאן חשש שמא נכתב לשם אשה אחרת כיון שבא לידה קודם נפילה כו' ואי משום דמנסבא בגט זה דאיכ' איסור דאוריית' אפילו בלא גט נמי האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כו' וא"כ קשה למה כ' הטור בשאר סימני מובהק ובאמת א"צ למובהק וצ"ל דמובהק דנקט הטור לאו מובהק ממש קאמ' אלא למעוטי שאינו מובהק כלל וביש ספרים לא נזכר בטור תיבת מובהק אלא שק"ל על מ"ש הרא"ש להקל משום דנאמנת לומר גרשתני למה כתוב בסמוך דאם אינה נותנת סי' דלא ינתן לא לה ולא לו ותו דטעם נאמנות משום חזקה אין מעיזה בפני בעלה וכאן אין שייך זה דכיון שגם הוא מודה שכ' לה הגט אלא שלא נתנו עדיין וא"כ מעיזה בפניו וצ"ע: