שבחי הבעש"ט כ״א

א

שמעתי מהרב המפורסם החסיד וחכים דק"ק פולנאה שהיה אב"ד בק"ק שאריגראד. שמע שהבעש"ט בא לק"ק מאהליהב אמר בלבו אסע גם אני כי לא היה עדיין חסיד. ונסע ובא בעש"ק אליו קודם תפילות בוקר. וראה שהבעש"ט עשן לולקי' והיה דבר זה תמוה. ואח"כ בשעת התפילה בכה בכיה גדולה שלא בכיתי מימי והבנתי שלא משלי היתה זאת הבכיה. ואח"כ נסע הבעש"ט לא"י ונשארתי משומם עד שחזר. אז התחלתי לנסוע אליו וישבתי אצלו זמן והיה הבעש"ט אומר שצריך להגביה אותי וישבתי לערך ה' שבועות ושאלתי אימתי יגבי' אותי רומע"ל. והשאר שמעתי מהרב דקהלתינו מ' גדליה ז"ל. ואמר ששמע מהרב הנ"ל שהמוכיח היה ראשון לפעולותיו שבא אליו לק"ק שאריגראד על שבת וביקש ממנו שיתאכסן אצלו ולא השיב פניו ריקם וביקש ממנו שיעשה לו מנין בביתו להתפלל ונתן לו רשות אבל בעצמו הלך לבה"כ. ובשבת כשהלך המוכיח לדרוש ביקש ממנו שילך להדרשה והלבישו בדרש' מכף רגל ועד ראש ואמר בלבו אין זה כי אם נביא כי מנין יודע מחשבתו ונדבק בו. ותיכף ביקש אנשי הקהל על הסעודה שלישית והיה תמוה להם כי יודעים שאינו מחזיק עם חסידים ואח"כ כשהחזיק הרב בצדקתו התחילו אנשי העיר לריב עמו ונעשו לו שונאים גדולים. והמחלוקות היה הולך וחזק עד שגרשו אותו מן העיר בעש"ק והוצרך לשבות בכפר אחד. והבעש"ט היה בדרך לא רחוק וכשראה הבעש"ט הדבר אמר לאנשי סגולתו ניסע לכפר פלוני כי ידעתי שיש לו צער גדול ונשבות שם עם הרב דק"ק שאריגראד שנהיה עמו לפקח צערו וכן עשו. וגם המוכיח היה שם ג"כ עמהם. ובשבת אחר תפילת מוסף ראה המוכיח את הרב שהוא מצער אמר לו אל תצטער שמעתי כרוז שהכריזו ואמרו פלוני שונאך יהרג ופלוני שונאך ימות בדרך וכל העיר ישרף באש. וכששמע הבעש"ט דבריו צעק על המוכיח ואמר שוטה גם אתה שומע כרוזין ונשתק המוכיח. והרב נסע לק"ק ראשקאב ונתקבל שם לרב פ"ש ושם חזר בתשובה גדולה כי היה עושר מסך סמך אלף והיה מחלק כל המעות שלו כי החזיר כל הקנסים שקיבל וכל המו"מ שהיה בו נדנוד איסור החזיר והכריז בחרם שכל מי שקיבל ממנו ואינו בהכשר יבוא ויחזיר מעותיו עד שנשאר עני.