קסת הסופר ט״ז: צורות השירות ושאר דקדוקים. ובו ז' סעיפים:

צורות השירות ושאר דקדוקים. ובו ז' סעיפים:
שירת הים מניחין לפניה שיטה שלמה פנויה. ואח"כ כותבין את השירה בשלשים שיטות. שיטה ראשונה כדרכה. ושאר השיטות אחת מניחין בה ריוח בב' מקומות ונמצאה השיטה חלוקה לשלש ושני הרוחים ביחד יהיו שיעור סתומה ואחת מניחין באמצעה ריוח כשיעור סתומה. והיא ריוח כנגד הכתב וכתב נגד הריוח. ולאחריה מניחין ג"כ שיטה שלמה פנויה. ונוהגין שבתחלת הדף שכותבין עליו שירה זאת כותבין חמש שיטין. שיטה הראשונה בראש הדף מתחלת הבאים. שיטה שני' ביבשה. שיטה ג' ה'. שיטה ד' מת. שיטה ה' במצרים. וכן למטה מהשירה ה' שיטין. והתחלתן. ותקח. אחריה. סוס. ויצאו. ויבאו. וזהו רק למצוה ולא לעיכוב:

שירת האזינו מניחין ג"כ לפניה ולאחריה שיטה שלמה פנויה. וכותבין את השירה בשבעים שיטין כל שיטה חלוקה לשתים בשיעור סתומה. ונוהגין שבתחלת הדף כותבין ששה שיטין. והתחלתן. ואעידה. אחרי. הדרך. באחרית. להכעיס. קהל. ולמטה ה' שיטין והתחלתן. ויבא. לדבר. אשר. הזאת. אשר. וגם זהו רק למצוה ולא לעיכוב:

כתב השירה כשאר הכתב או שכתב פרשה אחת כשירה פסול. ודוקא שכתב השירה כשאר כתב בלא פיזור. אבל אם שינה בפיזור ממה שנהגו לא פסל. ובלבד שתהא שירת הים אריח ע"ג לבינה. ושירת האזינו אריח ע"ג אריח:

יש עוד דברים שנהגו בהם הסופרים כמו שהעתיקו איש מפי איש כמו באותיות הגדולות והקטנות והנקודות והמשונות. וכל אלו למצוה ואם שינה לא פסל. ויזהר בנקודות שלא תהא בהן צורת יו"ד או אחד משאר גלמי אותיות (תשו' הרמ"ע סי' ל"ח):

יש סופרים מדקדקין לכתוב בי"ה שמ"ו בראש העמוד. פירוש ב' דבראשית יו"ד יהודה אתה. ה' הבאים אחריהם (בפ' בשלח קודם השירה) ש' שמר לך (בפ' כי תשא) וי"א שני השעירים גרלות (אחרי מות ט"ז ח') וי"א שמר ושמעת (בפ' ראה) מ' מה טבו. וי"א מוצא שפתיך (בפ' תצא) ו' ואעירה בם. ובדיעבד אם לא כתבן כן אינו מעכב. אבל מה שנהגו קצת לכתוב בראש כל עמוד וי"ו וקורין אותו ווי העמודים יש לבטל שלא לעשות כן. כי מתוך כך באים לידי קלקול שמרחיבים ומקצרים אותיות שלא כרת. ואפילו מי שיוכל לכוין שלא יצטרך להרחיב ולקצר באותיות יש לו למנוע מלעשות כן. מפני שממנו ילמדו אחרים לעשות ג"כ כמוהו והם לא יוכלו לכוין וירחיבו וירחקו באותיות כאות נפשם (בני יונה):

ס"ת המנוקד פסול. משום דקימ"ל יש אם למסורה וכיון שמנוקד אין כאן אלא מקרא. ואפי' הסירו ממנו הניקוד מ"מ פסול. כיון שנראה כונת הסופר שלא היה חושש למסורה אלא למקרא ולשם זה כתבו והוי כמזויף מתוכו (ט"ז) אבל אם היה הס"ת כבר כתוב בהכשר ואח"כ עשו בו נקודות או סימני טעמים מהני בהן גרידה כמו בשאר טעיות (בל"י ונוב"ת סי' קע"ב) וכן ס"ת שיש בו פיסוק פסוקים בדיו פסול. מיהו י"א דבזה יש תקנה לגרוד אף אם נעשה מתחלה כך (ט"ז) וי"א דגם בזה אין תקנה (בני יונה):

ולכתחלה אין להניח הפסק בין פסוק לפסוק יותר מבין תיבה לתיבה אפי' אויר חלק בלא דיו. אך בדיעבד כל שאין בו כשיעור פרשה כשרה. ויש שמניחין הפסק מעט אף לכתחלה ואין לגעור בהם כי יש להם על מה שיסמכו (בני"ו) ומ"מ יזהרו שלא להניח ריוח כמו שתי אותיות (כי לדעת הר"ת זהו שיעור סתומה עי' ב"י סי'. ער"ה) (מלא"ש):