קונטרס זיקה כ״ד

כד) ובזה נסתר מה שהביא החכ"צ בתשובה סימן (כ"ח) [ק"ח] ראיה לסתור סברת רשד"ם (סימן קנ"ח), דאם הניח אשה מעוברת, והולד מת תוך למ"ד, דאסור לייבמה, שמא הבן קיימא, דהוי חליצה פסולה וצריך חיזור, והביא החכ"צ ראיה מהך דפרק כיצד (יבמות כג, ב) לזה שנים ולזה שנים, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואף על פי שאותו החולץ אסור ליבמה, שמא יפגע באחות זקוקתו, מ"מ לא בעי חיזור, דאם בעי חיזור איך מייבם השני, הא אחות חלוצתו אסור, עכ"ד הנכוחים. ולפ"ז מהני תרי בבות דמשנתנו דתני בהו קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ליכא להקשות מידי, דכיון דאם כנס לא הוי ביאה פסולה ויקיים, ה"נ כי חליץ הוי חליצתו מעליא, וא"צ חיזור, וכמו שהבאתי מירושלמי, אבל ראייתו אינו רק מרישא דסיפא, דלזה שנים ולזה שנים, דאחד חולץ לזו ואחיו של זה חולץ לזה, דאז להם הוי חליצה פסולה לכל חד, שאסור ליבמה, משום שמא היא המקודשת להאיש אחר שאינו אחיו, ופגע בשומרת יבם לשוק, וא"כ הוי חליצה פסולה, ולדעתי הוא דבר בטל לחשוב מחמת זה חליצה פסולה, מחמת ספק שיש עליו מעלמא, ספק שומרת יבם לשוק, שיכולה שתהא מותרת ע"י חליצת אחיו של פלוני, ואחר החליצה של פלוני ייבמה, וא"כ מקרי ראויה ליבום, ולפ"ז מסולק כל ראיותיו, דגם בהנך דאחד חולץ ואחד מייבם, ואינו ראוי לייבם אותה, שמא אינה המזוקקת מאחיו, ונמצא נושא אחות זקוקתו, הלא ראויה לו ע"י שאחיו יחלוץ לשניה ותהיה היא מותרת לו בביאה [אך לא דמי כ"כ] וא"צ למה שכתבנו קודם, וזה פשוט בעיני.

ועדיפא מינה מצאנו לרשב"א ז"ל בחידושיו על הגמרא (שם כז, א) דפריך אלא צרה דלאה תפטר. דחליצת לאה כשרה כו', מצי ליבומה, ופירש אף על גב דאסור משום ביטול יבמין, כמ"ש תוס' שם (ד"ה אלא), בכ"ז הא ראויה לביאה אם הוה חלץ לצרת רחל, ואחרי כן חזי ליבומי ללאה ע"כ:

ואם תתעקש דמדלא פירשו בתוס' שם ש"מ דחולקים על סברא זו, וקמה ראיה המחוכמה של החכ"צ במקומה, אמינא לתוספות בודאי לאו ראיה היא, דאפשר דשניהן חולצין, רק אחיו חולץ קודם, ואח"כ הוא, ומ"מ אינו אסור באחותה מחמת אחות חלוצה, כיון דלא חלץ לאחותה רק משום חיזור, עיין תוספות כ"ו ע"ב (ד"ה דנפיל) בשם ר"א מבורגיל, לכן נסתרו דברי החכ"צ הנ"ל, כמו שבארתי בס"ד, ומצאתי בספר צלעות הבית להבית מאיר ז"ל (סימן א'). והנה נדחקו שלשה חכמים מדוע לא מייתי החכ"צ מרישא, ולא ידעו דברי הירושלמי, והסברא משניה שכתבתי כוון אחד מהם, ולא הביא דברי רשב"א, וכתב ע"ז המחבר, סברא זו לע"ד דחויה מעיקרא, מקושיית הגמרא דף כ"ו ע"ב א"ה קמייתא נמי, דלדבריו לק"מ עיי"ש, וקיצר בדבריו, דבאמת אין זה חצי דבר, דמאי ראיה, הא הכא בשתי אחיות אפילו שנפלו לפני שני אחין ג"כ תני במתניתין דחולצות ולא מתייבמות, וכי חליץ חד לחדא ג"כ אסורה השנית להתייבם, עיי"ש בתוקפא דשמעתא בקדמונים ובתוספות, ועוד כי חליץ אחיו לשנים הנותרות היה חליצתו בשניה חליצה פסולה משום אחות זקוקה, גם בל"ז דברי הב"מ אינם למבין, ואכ"מ, ונסתר ראייתו של החכ"צ: