א
כ) והתבוננתי בדברי ר' לעזר על הך דר"ש דאמר (שם פ"ג ה"א) והוא שעבר ובעל משמע דלכתחילה אסור, רק כשעבר ובעל, ומסייע מזה למה שפרשתי שם, דר' לעזר סבר דוקא אם כנס נפקע זיקת חברתה מעיקרא, אבל חלץ לראשונה לא נפקע זיקת חברתה, רק אדרבא זיקת החלוצה נפקע מעיקרא עיי"ש. ולכך תנא עבר ובעל, אבל לכתחילה אסור לבטל מצות יבמין, דמוטב שיחלוץ לשתיהן משיכנוס לאחת ויפקיע מצות יבום לגמרי מן השניה, ודוק:
ב
אולם אפשר לומר דאף בחליצה ג"כ נפקע זיקת השניה מעיקרא, והא דקאמר עבר היינו משום דכשבועל הוה אחות זקוקתו, אף דבשקנה אותה בבעילה נפקא זיקתה של שניה מעיקרא, [ותפסו בה מה שקבלה קודם קדושין מאחר, כדאמר בירושלמי תמן] בכ"ז אסור לבעול בתחילה, כמו שמצינו דוגמתו להירושלמי גיטין פ"ט ה"א, לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לאיש פלוני, בתחלה הוא אסור לבעול, עבר ובעל התיר הגט למפרע, אלמא דאף על גב דעל מנת כאומר מעכשיו דמי בכ"ז אסור לבעול, דמתחילה בועל אשת איש [ועיין ע"ז רשב"א גיטין (פד, א ד"ה על מנת) באורך] הכא נמי כי מתחיל לבעול בועל את אחות זקוקתו, אף דבזה נפקע למפרע זיקה מאחותה השניה ופטורה, ולכן לקמן פרק ב"ש (שם פי"ג) ה"ז על הך דר"ג דאמר הקטנה תמתין עד שתגדיל אמר ר' לעזר לית כן ותנשא, אלא תתארס, דנשואין אסור, אף על גב דעי"ז נפקע הזיקה מעיקרא, ודוק:
ג
נחזור לענינו, דיצא לנו דר"ז דוקא לטעמיה אזיל אליבא דר"ש איך סבר כיון דטעמו משום לא תקח אשה אל אחותה לצרור, אם נראו לחליצה קודם מי נפקע אח"כ דלא נבעי חליצה. והנה הרשב"א (יבמות) בדף מ"א ע"א חקר הרבה אם קדושי אחותה מפקיעין הזיקה אחר נפילתה ליבום מן התורה, והנה נראה מהריטב"א דסובר דאינן מפקיעין מן התורה, עיין מה שתירץ על קושיית תוס' על הך דזה יעשה מאמר ויקנה בדף י"ח (ע"ב ד"ה אומרים) עיי"ש ואם קדושין אינן מפקיעין נראה דהכא ודאי דלא מפקיע, אבל אם קידושין מפקיעין בהא צ"ע לר"ש. ונראה דהא דאמר בתלמודין כ"ח ע"א ולימא ליה גזירה שמא ימות, ואסור לבטל מצות יבמין, קאי גם לר"ש דסבר במשנתנו בדיעבד יקיימו, ולכתחילה חולצות, אלמא דכשנופלות לפני יבם אחד אח"כ שניהן צריכות חליצה, ואפשר דלר"ש אף על גב דלא שייך אסור לבטל מצות יבמין מ"מ מוטב לחלוץ, שאף אם ימות אחיו תהיה זקוקה לחליצה השניה, דלא שייך לא תקח אשה אל אחותה לצרור בכה"ג שהראשונה חלצה משייבם, ונמצא דיהא אסור בשניה, ותפטר מחליצה, אף על גב דאי לא עביד מעשה כלל לא חליצה ולא יבום ג"כ יבוטל מצות יבום אם ימות אחיו, מ"מ מוטב לחלוץ טפי מליבם, וכפי הנראה דתלמודין לא פליג על ירושלמי, ומודה דכשימות אחד צריכות שניהן חליצה מן היבם האחד, ולא דמי לאיסור פצוע דכא לרע"ק דמפקיע מידי זיקה, יעוין דף ע"ט ע"ב ודוק היטב בכ"ז:
קונטרס זיקה
רשיון: Public Domain
מקור: fjms.genizah.org
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…