קונטרס זיקה י״ז

יז) אולם בשתי הסברות שהסברנו לעיל יש לנו להכריע דהעיקר כסברא השניה, וזה הוא, דרבנן בתוספות (יח, ב ד"ה אומרים) והרשב"א (שם) בדבריו הארוכים, עמדו בהא דאמר ר"א (בדף כט, ב) אף אנן נמי תנינא, [דמאמר אינו קונה לב"ש קנין גמור] דתנן ב"ש אומרים יקיימו יקיימו אין לכתחלה לא, ואי ס"ד מאמר קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה, ונתקשו, דהא למ"ד יש זיקה אם קידש אחותה אין מפקיע הזיקה, וכי מת אחיו חולצת ממנו יבמתו, ומאי מהני אם יעשה מאמר ויקנה, הלא אכתי אחות זקוקתו הוי, ואיך יכנסו, ותירצו דר' אבין יסבור אין זיקה, ורק משום ביטול מצות יבמין, ואיהו כי מקשה זה יעשה מאמר כו' ע"י שליח, שיקדשו שניהן בבת אחת, דליכא חשש ביטול מצות יבמין. והנה תירוצם אינו מובן לי, דזה ניחא על הא דזה יעשה מאמר ויקנה, אבל הא דפריך אלא מאי דוחה דחיה גמורה זה יעשה מאמר וידחה וזה יעשה מאמר וידחה מי ניחא, כיון דמאמר אינו קונה לב"ש קנין גמור, ואם בא לפוטרה לא סגי בגט בלבד, רק בעיא חליצה, א"כ עדן לא נתקיים בה מצות יבמין, דצריכה חליצה, וזיקת יבום עליה, ומאי מהני כי יעשו ע"י שליח, הלא לקיים מצות יבום ולקנותה לאשה, שאם יפטרנה אח"כ יהא סגי בגט, הלא בעי ביאה, ותו כי יבא עליה חד איכא משום ביטול מצות יבמין, שאם ימות אחיו השני הלא לא נתקיים מצות יבום ביבמת אחיו השני, ואי משום שכבר נדחית ע"י מאמר כש"כ דקשה, דע"י מאמר מבטל מצות יבמין, שמא ימות אחד מהן ונדחית אחת מן החליצה והיבום, ובמאמר עדן לא נתקיים מצות יבום, וצ"ע:

לכן העיקר כפירוש הריטב"א בשם רבינו יונה ז"ל, דכן פריך, דזה יעשה מאמר ויקנה, ויהא נפקע הזיקה ממנה מאחיו, ואח"כ יעשה השני מאמר באחותה ויקנה, וכיון שעשה השני מאמר ביבמתו הלא נפקע זיקתה מאחיו הראשון, ותו לא הויא הראשונה אחות זקוקתו, ותו מותר הראשון בראשונה. וכן אם מאמר דוחה דחיה גמורה, כיון דאמרת דאחותה פטורה משום אחות אשה, כש"כ דכיון דעשה בה מאמר הראשון תו אינה נחשבת לזקוקה לאחיו השני. וקשה, מאי פריך, כיון דאסור בה עד שיעשה השני מאמר ביבמה השניה תו אין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה, ואסורה עליו עולמית, ואם תאמר שהראשונה שנפלה הוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, מ"מ על השני קשה, שהוא אסור ביבמתו עד שיעשה מאמר הראשון ביבמתו, ונמצא דהוי נאסרה בשעת נפילה וחזרה והותרה, ואין לומר דעל הראשונה לבדה פריך אמאי לא יכנוס לכתחלה, ז"א, כיון דאסור עד שיעשה השני בשניה מאמר, וכיון דהשני אסור לקיים השניה, דאף אם יעשה מאמר בשניה לנפילה בהקדם, מ"מ אסורה עד שיעשה השני מאמר בראשונה, וכמ"ש הריטב"א, אם כן הוי נאסרה עד עשיית מאמר בראשונה, וכל שנאסרה בשעת נפילה אסורה עולמית, וכיון שאסור לקיים אף ע"י עשיית מאמר, ודאי דבזה אין מאמר קונה קנין גמור, ומאי מייתי להיכי דמאמר פועל שעל ידו יקיים וכיון שאין המאמר של השניה קונה, תו מי שעשה מאמר בראשונה אסור, דלא עדיפא מקדושי אחותה דאינן מפקיען זיקת יבמתו, והוי אחות זקוקה, כיון שלא פקע זיקתו מאחותה השניה לנפילה ע"י מאמר שעושה חבירו, ובלא פירוש הריטב"א לק"מ, דאם קונה קנין גמור ודאי לק"מ, דזה גופא קיום מצות יבום, ואף אם דוחה מ"מ ביד כל אחד לעשות מאמר ולקנותה, ואין זה בכלל כל שנאסרה שעה אחת, אבל להריטב"א דתלי בעשיית מאמר מאחר, ודאי דזה הוי בגדר כל שנאסרה שעה אחת, ודוק.

ועל כרחין כפי הסברא השניה שבארנו, דהיכי דבידינו להסירו ע"י איזה דבר אין זה בכלל כל שנאסרה שעה אחת, ורק בחליצה, שע"כ איכא אחת שתעקר מצות יבום, א"כ אין זה בגדר יבמה יבוא עליה אותה שעה עד שתחלוץ חברתה, א"כ כאן ע"י מאמר, דבשניהן נתקיים יבמה יבוא עליה ע"י מאמר, ובידינו לעשות זה ע"י מאמר, א"כ אין זה בגדר כל שנאסרה שעה אחת אסורה עליו עולמית, והויא כמו יבמה שנתקדשה לזר, דמתגרשת ואח"כ מתייבמת, וכמש"כ. אולם יתכן דעד כאן לא אמרו לעיל (יבמות כז, ב) דאמרינן בהא כל שנאסרה שעה אחת אסורה עולמית דוקא היכי שאם כנסו יוציאו, ולבית הלל דפסקו (יבמות כו, א) דיוציאו [ודלא כרבינו בפירוש המשנה (שם פ"ג מ"א) והטור (אה"ע סימן קה"ע)], אבל לב"ש דאמרי יקיימו בדיעבד לא שייך כאן שנאסרה עליו בשעת נפילה אסורה עליו עולמית, דלא נאסרה מעולם כלל, דאם עבר וכנס יקיים, ואף למאן דאמר יוציאו פליג רב (שם כז, ב), ואיכא כמה מרבנן קדמאי דאף למאן דאמר יש זיקה, ומפרשי דרב מיקל בזיקה דרבנן, כש"כ לבית שמאי דיקיימו בדיעבד ודאי דלא שייך זה, ודוק, ועיין חידושי הרשב"א שנדחק בזה, ובחידושי הריטב"א: