צפנת פענח, משפטים ח׳

א

בריש סנהדרין (ז:): דבי נשיאה אוקמה דיינא דלא גמיר, פתח מתורגמני' דריש לקיש, הוי (חבקוק ב, יט) (ה)אומר(ים) לעץ הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו, ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין, שנאמר (שם ב, כ) וד' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. ופירש רש"י הס, בשביל עון הזה כלה כל הארץ.

ב

ויש להבין מה זה שנתרעם המתורגמין דריש לקיש אדבי נשיאה דאוקמאי דיינא דלא גמיר, והא כך עלה המסקנא בריש סנהדרין (ב:-ג.) דג' הדיוטות הוא במקום יחיד (מומחא) [מומחה], דיכול לדון האדם אפילו בעל כרחו.

ג

ועוד קשה, למה לא הביא סיפא דקרא הנה הוא תפוש זהב וכסף, משמע דדיינא דלא גמיר והוא עני שרי, אדרבא הוי תרתי לרעותא, דאמר הש"ס בכתובות (קה:) מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט, ד), ופירש רש"י (סנהדרין ז: ד"ה אם דומה) מלך בתורה, ורבינו תם פירש בעושר, וכתבו התוספות דבעינן תרוייהו, ואם כן בליכא א' מתרתי הנ"ל גרע טפי.

ד

ועוד דאין חיבור לפסוק זה וה' בהיכל קדשו, משמע לפי שהוא בהיכל קדשו לכך כלה כל הארץ. ועוד האיך מוכח מזה דקאי על המעמידין, דלמא הוא בשביל עונש הדיין עצמו ולא בשביל המעמידין.

ה

ונראה, דכתב הרא"ש (סנהדרין פ"א ס"ב) והטור (חו"מ סי' כה), על פי מסקנת הש"ס ודאי שלושה הדיוטות דיניהם דין כמו יחיד מומחה, אלא שאם [טעו] ישלמו מביתם, כי אם היכא דנקיטי רשותא מריש גלותא או מדבי' נשיאה אז אף טעו לא ישלמו מביתם כלום. נמצא מעתה לא קשה קושיא ראשונה מה שנתרעם על התמנות הדיין הנ"ל, דיש לומר דלא נתרעם כי אם בשביל דאוקמי' דבי' נשיאה, דאז אף אם יטעה לא ישלם, ולאו כל כמיני' דבי נשיאה למינוי דיין כזה לאפקועי ממון מזה ויתן לזה שלא כדין. דבשלמא אי לא נקיט רשותא מדבי נשיאה אז לא נפקא מינה, דאם יטעה ישלם מכיסו, מה שאין כן השתא אין לך גזל גדול מזה.

ו

וידוע (תנחומא ישן משפטים ה) דבאין דין למטה יש דין למעלה, ור"ל דהקב"ה ובית דינו יורד למטה ולדון כמו בבית דין של מטה, שלא לחייב רק משום רשעה אחת אף אם גדול עונו מנשוא, אם יש דין למטה, מה שאין כן באין דין למטה נסתלק הקב"ה ובית דינו למעלה לחייב על כל רשעה ורשעה, ואז בודאי כלה ח"ו כל הארץ אם יבא לענשם בפרטות על כל חטא.

ז

ובזה יובן, דבי נשי"אה אוק"מי דיינא דלא גמיר, לכך פתח מתורגמני' דריש לקיש, הוי (ה)אומר(ים) לעץ הקיצה וגו', וכי תימא הא קיימא לן דדיני ממונות בג' הדיוטות, לזה מסיים ואמר הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף, ר"ל בשלמא שם אם יורה וידון ויטעה ישלם מכיסו, מה שאין כן כאן הוא יורה ותפוס זהב וכסף, ר"ל שתופס בכספו בלי שום חסרון לעולם, דאף אם יטעה לא ישלם מכיסו מאחר דנקט רשותא מדבי נשיאה, ואין לך גזל גדול מזה. ואם כן בדליכא דינא בארעא אז ודאי וה' בהיכל קדשו, ר"ל הקב"ה ובית דינו נסתלק למעלה לחייב על כל רשעה ורשעה, ואם כן הס מלפניו כל הארץ ח"ו, וק"ל.

ח

אחר כותבי זה מצאתי בבית יוסף סימן (ק"ה) [ך"ה] כנ"ל, דזהו עיקר התרעומות על דנקיט רשותא, דלאו כל כמיני' וכו', יעו"ש.

ט

והא דפתח מתורגמני' דריש לקיש להתרעם, משום דלאחר אין מקום להתרעם, דיש לומר דוקא בדאיכא מומחה אסור ליתן רשות לדיין דלא גמיר, אבל בליכא מומחה או אי אפשר בלאו הכי, שרי. מה שאין כן לריש לקיש דסבירא ליה שם (סנהדרין ז:) כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה, ובמקום תלמיד חכם וכו', ש"מ דרישא אף בדליכא תלמיד חכם אסור, ואתי שפיר.