צדקת הצדיק ר״ו

א

‏[רו] כלל הדמיונות וההרהורים שבאדם הם קבועים בג' שרשים דקנאה תאוה וכבוד שהם שרשי ‏המדות רעות. ושורש השרשים הוא הגיאות כנודע דשורש הרע הוא מעולם התוהו ושבירת הכלים ‏הבא ע"י מחשבת אנא אמלוך כידוע ומזה נולד יצ"ר דפי' יצר מחשבה והרהור בלב דשם הוא ‏התחלת הרע בלב כמ"ש (ברכות סא.) יושב על ב' מפתחי הלב. ולכן נזכר באדר"נ ח' מיני הרהורים ‏כנ"ל אות ר"ד כידוע דשבירת הכלים התחלתן מדעת והם ח' [ומה שהם ז' מלכים דנצח והוד תרי ‏פלגי גופא וכן שם באדר"נ יש ב' הדומים ע"ש]. כי רש"י פ' תשא פי' דעת היינו רוה"ק והיינו שלא ‏מצד חכמה רק מצד המדמה. אך במדמה שם גובר הדמיון כי הוא מקום התחברות המוח עם הלב ‏וכפי התשוקות וחמדות שבלב כך הוא מדמה [וגורם ג"כ קצת קלקול בחכמתו כנודע דגם אחוריים ‏דאו"א נפלו פי' שאמיתות החכמה דגדלות ודאי שם אין הדמיון שליט רק האחוריים דהיינו ההעלם ‏כי מצד הזה יש לו התחברות עם הדמיון]. והתיקון לזה הוא ענוה על ידה נתקנים כל מחשבות של ‏תוהו כי עי"ז אינו רוצה לחשב רק מה שרוצה הש"י. וכידוע דעולם התיקון נבנה ע"י שם מ"ה החדש. ‏פי' מה כמו ונחנו מה מורה ענוה וכן משרע"ה שהי' ענו מכל האדם הוא בסוד הדעת דקדושה שהוא ‏תיקון כל הדמיונות כנז"ל אות ר"ד. ונעשה באמת מלך בישורון כי אחר התיקון נתרחבו כל הכלים ‏כנודע. והיינו דהגיאות הוא שרוצה לקבל דבר שאין יכול ליכנס בכלי שלו שאינו כלי קיבול כ"כ טובה ‏ושפע ועי"ז נשבר ח"ו. וע"י השבירה מכיר שפלותו אתר שכבר טעם מן האור ונעלם ממנו עי"ז בא ‏לענוה גדולה ונולד שם מ"ה החדש המתקן הכלים ומרחיבן לקבל באמת כ"כ. וזהו לפני שבר גאון ‏ולפני כבוד ענוה. ומאחר שסדר הבריאה כך הי' כך הוא מסתמא סדר הכללי שיסד הש"י בעולמו ‏לכל הנבראים בהתחלה כשמתחיל לכנוס בעבודת ה' שאז הוא ע"ד ראתה שפחה על הים מה כו' ‏כנודע נכנס בו גיאות ועי"ז נכנס בו דמיונות של תוהו והבלים ונפסק מדביקתו הראוי לאט לאט. ‏ואח"כ מתעורר ומכיר שפלותו וצועק הושיעה נא מעומקא ותבירו דלבא אז הוא זוכה לעולם התיקון ‏ורואה עולם חדש: ‏