צדקת הצדיק קס״ז

א

‏[קסז] בד"ת מותר אדם לפחוד כמשז"ל בברכות (ס.) היינו שיפחד שמא הוא ח"ו סם המות וע"י ‏הפחד עצמו מתמתק ונעשה מתוך שלא לשמה לשמה כי האי מאן דמבעית מזלי' חזא (מגילה ג.) ‏והוא דוגמת חלום דג"כ מה שמזלו רואה ואז"ל (ברכות נה.) חלמא בישא עציבותי' מסתיי' היינו ‏שבעצבות עצמו די. וכן בענין תורה שלא זכה ח"ו נעשית כו' ודי בזה מה שהוא מפחד בד"ת ופקודי ‏ה' ישרים משמחי לב והחכמה תעוז לחכם וכן בשאר פסוקים שנותנת עוז וחדוה שהוא היפוך ‏הפחד. רק רז"ל א' לעולם יעסוק אדם שלא לשמה כו' והיינו כי דבר זה הוא לעולם פי' בתמידות ‏משא"כ הלשמה א"א כלל להיות בתמידות דלשמה היינו דביקות ושיעורו כעונת ת"ח א' בשבת שאין ‏יכול לבוא לדביקות רק בשבת או הטיילון [פי' המטיילים בפרד"ס הידוע] א' ביום לכל היותר. אבל ‏בתמידות הוא שלא לשמה רק שמתוך כו' פי שמתוך הלא לשמה עצמו מתוכו ופנימיותו הוא בא ‏להיות אותו לימוד עצמו לשמה והיינו ע"י הפחד דמפכחא לי' שע"ז א' אי יראת ה' אוצרו אין כו' וזה ‏אשרי אדם מפחד תמיד פי' על עסקו התמידות דודאי לפרקים מגיע למדריגת הדביקות שאין צריך ‏לפחוד כלל. ואז"ל (ברכות ח.) אשריך בעוה"ז דלשון אישור משמע מאחרים [משא"כ לשון וטוב לך] ‏וזהו רק בעוה"ז דבעוה"ב כל א' וא' יש לו עולם בפ"ע (כמ"ש שמו"ר פ' נב). ובאמת לא שייך כלל ‏בתורה שלא לשמה וכד"ש בזבחים (ב:) סתמא לשמן קיימא. רק דלאחרים יש טענות כי ע"י דבורים ‏בתורה נתגבר כח הדבור בעולם ולפי שבעולם יש דבורים דלה"ר וג"כ מתגברים ויוכלו ח"ו לדבר ‏חץ שחוט לשונם עליו [שזה ענין דוד שהוא סוד תושבע"פ היו דורו בעלי דלטוריא ודברו לה"ר עליו] ‏ולזה העצה פחד שהוא הצמצום ומתצמצמים כחותיו ואין מתפשטים לחוץ ח"ו והאישור בעוה"ז אז: ‏