פרי צדיק, שופטים י״ד

בפסיקתא דר"כ (החדשה) ארשב"נ דרכו של איש לרחם כרחם אב וגו' ודרכה של אם לנחם כאיש אשר אמו תנחמנו אמר הקב"ה אנא עביד דאב ודאם וכו' אמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם. ויש להבין הא כאן לא הוזכר רק מנחמכם ולא רחמים. אך הענין דרחמי האב הוא על העתיד להציל הבן מרע להבא ותנחומי האם הוא על העבר לנתמהו מעצבון העבר עליו עד היום. וזה פי' על אנכי אנכי דאנכי מורה על התורה כמ"ש (ברכות ל"ב:) אנכי זה מעשה סיני ועל להבא אי' בזוה"ק (ח"א ר"ב א') לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא וזהו כרחם אב וגו'. ותנחומין על מה שעבר היינו לתקן הקלקול הוא ג"כ ע"י ד"ת כמו"ש ולכל בשרו מרפא רפואה הוא לרפאות הקודם כמוש"נ קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ובמ"ר (תצוה פ' ל"ח) ואין דברים אלא ד"ת. וזה שאמר הנביא אנכי אנכי הוא מנחמכם נחמה על העבר כאיש אשר אמו תנחמנו. וכן על להבא ע"י אנכי נתקע ת"ת בלבם ונעקר יצה"ר מלבם והוא כרחם אב על בנים. הוא מנחמכם הו"א היינו עד השורש כמ"ש (אדר"ז ר"צ א') עתי"ק דאתכסיא אקרי הו"א. ובגמ' (שם ל"ה:) ואין אביו אלא הקב"ה וכו' ואין אמו אלא כנס"י וכו' אב ואם בחי' קוב"ה ושכינתי' קוב"ה תורה איקרי (זח"ב ס' א') והיינו בחי' תושב"כ שע"ז א' (קידושין ל':) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין וזה שא' לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. ושכינתי' הוא בחי' מלכות פה תושבע"פ קרינן לה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס היינו לרפאות מה שכבר עבר וזהו כאיש אשר אמ"ו תנחמנו:

ואי' אח"כ בפסיקתא משל למלך שקידש מטרונה וכתב לה כתובה מרובה וכו' הניחה והלך לו למדינת הים וכו' לאחר ימים בא המלך ממדינת הים אמר לה תמי' אני היאך המתנת לי כל השנים הללו אמרה לו אדוני המלך אלולי כתובה מרובה שכתבת לי הי' חברותיי מאבדות אותי ממך כך או"ה מונין את ישראל וכו' וישראל נכנסין לבתי כנסיות ונוטלין ס"ת וקורין ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם ומתנחמים וכו' למחר כשיבוא הקץ וכו' וישראל אומרים אלולי ס"ת שכתבת לנו וכו' הה"ד זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל והוא כמו"ש במ"ר איכה ואין זאת אלא תורה שנא' וזאת התורה ומסיים וכן דוד אומר לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. ויש להבין הא פסוקי ופניתי אליכם וגו' נאמרו על אם בחקותי תלכו וגו' אבל כשישראל הם בגלות הוא כשהוא בהיפך ואם לא תשמעו וגו' ואיך מתנחמין בכתובה זו בגלות. אך לכאורה כל הפסוק הזה אין לו פירוש אם בחקותי תלכו וגו' ופניתי אליכם פשיטא מאי קמ"ל וכי זה יהי' שכר המצות שיפנה פניו ח"ו מישראל. רק הפי' אם בחקותי תלכו היינו שיוחקקו הד"ת בלבם אז יועיל אף אם יקלקלו ח"ו אח"כ מ"מ ופניתי אליכם וגו' שיושאר כתובה זו. וזה שלא נאמר ופניתי לכם אלא אליכם שהוא לשון מיוחד יותר והיינו לכל נפש בפרט וביחוד. והפריתי אתכם היינו בד"ת בכמות והרביתי אתכם בד"ת באיכות כי לשון רב מורה עד בחי' עתי"ק וזה רומז על ד"ת של משיח דאי' במד' (קה"ר ב' א') כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב. והקימותי את בריתי אתכם היינו שיושאר הקדושה לעולמי עד כמו שנא' ועמך כולם צדיקים. ובזוה"ק (ח"א צ"ג א') והא כמה חייבין אית בהו בישראל כמה חטאין וכמה רשיעין וכו' רק כל מאן דאתגזר איקרי צדיק (זח"ב כ"ג א'). אתכם לשון אתכם מרמז לכל נפש בפרט וזהו הכתובה מרובה שמתנחמין בה. וזה שנא' זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל היינו על להבא להנצל מקטרוג היצה"ר. וכן לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי ממה שכבר עבר. אך התורה לכל בשרו מרפא כנ"ל. וזה שנא' אנכי על להבא ע"י ד"ת יהיה ניצולין מהיצה"ר אנכי הוא מנחמכם נחמה על העבר שבסוף תשמעון: