פרי צדיק, שופטים ט״ו

בסעודה ג' דשבת לא תקנו רז"ל קידוש על היין. והנה קידוש דליל שבת כמו שאמרו רז"ל זוכרהו על היין היינו לומר קידוש היום שהוא שירות ותשבחות כמו שא' (פסחים ק"ז.) כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותשבחות שבעולם. ובסעודת היום שאין אומרים רק בפה"ג לבד שהוא רק ברכת הנהנין הזכירה הוא רק ע"י שתיית היין. דהזכירה בכניסתו הוא שיזכור שהוא שבת ומן התורה די כשמקדש בכניסתו והוא זכור אתר דלית לי' שכחה ולא קיימי בי' שכחה (כמו"ש זח"ב צ"ב ב') רק אחר הקלקול שחזר יצה"ר למקומו וצריך שמירה כל השבת שלא ישכח שזה הוא כל עסק היצה"ר וכמו שנא' והי' אם שכוח תשכח השמר לך פן תשכח וגו'. ובגמ' (נדרים ל"ב:) דבשעת יצה"ר לית דמדכר ליה ליצ"ט. לכן תקנו חכמז"ל זוכרהו על היין שעי"ז יזכור שלא ישכח. והענין ע"פ מה שא' בגמ' (ב"ב נ"ח:) בראש כל אסוון אנא חמר והוא ע"פ הפסיקתא להפטורה זו כך הוא אומנתי בדבר שאני מכה אני מרפא אדם מכה באיזמל ומרפא ברטיי' אומנתי אינו כן שנא' כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך. ועיקר הרפואה שנצרך הוא מפני קלקול הנחש דלולי הקלקול לא היה צריך רפואה וכמו שא' (בר"ר פ' י') על הפ' ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא. וכן נדרש (ויק"ר פ' ט"ז ועוד) והסיר ה' ממך כל חולי זה יצה"ר וכו' היינו שהיצה"ר הוא הגורם לכל החלאים דבלא הקלקול לא הי' שום חולי. ובקלקול הנחש אי' (בר"ר פ' י"ט) סחטה ענבים ונתנה לו ואף שיש מחלוקת בזה (כמ"ש ברכות מ'.) אי' בתי"ז (תיקון כ"ד) חד אמר חטה הי' וח"א גפן וכלא קשוט (ונת' במ"א). וכיון ששורש הקלקול הי' ע"י היין ועי"ז באו כל החולאים לכן בו בעצמו השי"ת מרפא כמו שנא' וממכותיך ארפאך וזה שא' בראש כל אסוון אנא חמר. ואדרבא ע"י היין יהי' תועלת שיזכור לשמור השבת. ולכן בלילה תקנו לומר בפה הקידוש וגם שתיית היין ובבוקר די בשתיית היין של מצוה שעי"ז יזכור לשמור השבת. וכל זה בסעודת הלילה ובבוקר אבל בסעודה ג' שהוא בסוף השבת שכבר זכה לשומרו כל היום ואף שיש עוד שהות עד צאת השבת מ"מ כיון שזכר כל היום ושמר השבת בודאי יזכור גם שעה זו ולא ישכח עוד ומשום זה בסעודה זו לא תקנו עוד קידוש על היין זה טעם פשוט:

והא דאמרי' (עירובין ס"ה.) לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים וכו' אף שהיין הוא לרפואה כנ"ל כמו שא' בראש כל אסוון אנא חמר ומועיל לתקן שלא יביא היצה"ר אותו לידי שכחה. אך בגמ' הנ"ל מיירי על תחלת בריאת היין למה נברא אז וגרם הקלקול לכל העולם ועי"ז נעשה מכתו של עולם ויוצרך רפואה ע"ז אמרו לא נברא יין וכו' כנ"ל. והוא ע"פ שא' בש"ך על התורה שאם לא הי' אדה"ר אוכל מעץ הדעת ביום ו' לא היה הקלקול כ"כ אף שהיה אוכל אח"כ. ויתכן שאף שהיה זה חטא מ"מ לא היה גורם לקלקל כל העולם רק מפני שאכל בער"ש שהי' עוד בימי הבריאה נעשה הקלקול בכל הבריאה. כמו לענין הערלה דאי' (סנהד' ל"ח:) מושך בערלתו היה ומשמע שנברא מהול. אך כיון שנעשה משוך ביום שנברא שהי' עוד בימי הבריאה עי"ז נעשה כל הבריאה כן וכל אחד נולד ערל. כן לענין המיתה אם לא היה בע"ש הי' הקלקול רק לעצמו ולא הי' ערבוב טוב ורע בכל הבריאה. ובפרט קין והבל שנולדו בג"ע לא הי' מזיק להם הקלקול שלו. רק כיון שהי' החטא ביום מימי הבריאה נעשה הערבוב בכל הבריאה. והגם שמקודם לזה כתיב והארץ היתה תהו ובוהו ונדרש (בר"ר פ"ב) אלו מעשיהן של רשעים. אך אם לאו הקלקול לא הי' הערבוב והי' מעשיהן של רשעים לבד ומי שהי' חטא והי' עובר על ז' מצות בני נח הי' מחויב מיתה אבל לא הי' הערבוב בכל הבריאה. וזה הפירו' בגמ' הנ"ל לא נברא יין בשעת הבריאה קודם הקלקול אלא לנחם אבלים היינו הצדיקים שהיו אבלים על הרשעים שהיו עוברים על הז' מצות ב"נ וצריכים לנחמה ולשלם שכר לרשעים למי שהי' רשע בפ"ע בפרט. שאז ג"כ הי' מעשיהן של רשעים אבל לא בערבוב טו"ר בכל העולם. ובסה"ק משמע שאם לא הי' אדה"ר אוכל מעה"ד ביום ו' והי' אוכל אח"כ לא היה חטא כלל. ויכול להיות שגם אם הי' שותה מקודם בשבת יין של מצוה שיש מ"ד שנצטווה אדה"ר על השבת כמו שא' (בר"ר פ' ט"ז) ויניחהו נתן לו מצות שבת וכו' ג"כ שוב לא הי' מזיק לו היין אח"כ. אך מפני ששתה מקודם בע"ש עי"ז גרם הערבוב וכיון שע"י היין גרם יללה לעולם (כמ"ש ברכות שם) ועי"ז נעשה מחץ מכתו של עולם לכן בו השי"ת מרפא כמו שנא' וממכותיך ארפאך ובריש כל אסוון אנא חמר ומזה כל יין של מצוה ואז נעשה המצוה ביין לנסכים ונעשה יין המשמח. וכן כל יין של מצוה וכן מי שנצרך לו היין לד"ת כמו ר' נחמן דאמר כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי זהו בכלל מה שא' (יומא ע"ו:) זכה משמחו וכו'. מה דאמר רבא חמרא וריחנא פקחין היינו דרבא הי' ג"כ מהזוכים וזה שא' פקחין פקחוני שפתחו לבו שהי' אטום ע"י ערלת הלב שהוא היצה"ר כמו שא' (סוכה נ"ב.) משה קראו ערל. והיין שגרם מקודם להיצה"ר והשכחה הוא בעצמו מרפא ובריש כל אסוון אנא חמר. וזה ענין יין של קידוש וזה נצרך רק בב' סעודות הראשונות כדי שלא ישכח שמירת השבת. ולכן בסעודה ג' שכבר זכה שעבר היום בשמירה לא נצרך עוד לקידוש על היין: