פרי צדיק, מוצאי יום הכפורים י״א

אמרו ז"ל (מדרש קהלת ט' י') בכל מוצאי יו"כ ב"ח יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה' את מעשיך. וכמו כן במוצש"ק יוצא ב"ק כזה כי הסעודה הי' מרמז כמו סעודת מלוה מלכה של מוצאי שבת. כי בפשיטות מה מקום לסעודת מלוה מלכה שאנחנו שמחים אחר שיצא השבת הלא מצינו בגמ' (ביצה טז.) וינפש וי אבדה נפש את הנשמה היתירה ושמעתי מאדמו"ר זצל"ה שאמר בשם הרב הגאון ר"י פוזנר זצל"ה שבכל מוצש"ק יורד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא אכן הסעודה הוא כעין שלמדו חכמז"ל משלמה המע"ה שעושין סעודה לגמרה של תורה. דשלמה המלך מצד שזכה להחכמה ולהקדושה עשה הסעודה וכמו כן שבשבת נעשה הכל טוב מאוד וישראל מתקדשים בשורש הקדושה שמצד השי"ת לכן אנחנו שמחים תיכף אחר השבת בסעודת המלוה מלכה שהכניס אותנו לקדושתו ית"ש בשלימות וכ"כ במוצאי יו"כ שנתכפר לנו העונות ונעשינו ברי' חדשה מנוקים מכל עון ופשע אנחנו עושים ג"כ הסעודה כי אנחנו שמחים בקדושה זו. וסעודת מוצ"ש נקראת סעודת דוד המע"ה מחמת שהוא הקים עולה של תשובה שאפילו אחר הקלקול יכול אדם להתקרב עצמו לקדושתו ית"ש. וכמו כן במוצאי יוה"כ שנתקרבו ישראל לקדושתו ית"ש מצד המחילה והכפרה לכן אנחנו עושים הסעודה במוצאי יוה"כ בשמחה. והנה כתיב לשון לחמך ויינך הי' די לכתוב אכול סתם ושתה סתם או שתה יין. לרמז שנוכל לשתות יין ומה הי' הצורך לכתוב יינך ולחמך ואם להוציא את הגזול זה שייך להזהיר בדבר מצוה שאינו יוצא בגזל. ואם באכילת אדם מוזהר ועומד כל אדם מגניבה וגזילה. אכן הכ' מרמז כדכתיב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותיך ואיתא בגמ' (שבת ס"ג.) ע"כ לדברי תורה מכאן ואילך למעש"ט ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט אם המעשים טובים הי' כראוי והנה כתיב לשון שמח ולשון טוב לב כי מרמז על תושב"כ ותושבע"פ כי מצד תושב"כ שייך לשון שמחה כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומצד תושבע"פ הוא הטבת הלב כדכתיב אצל בועז ויטיב לבו בד"ת. ושמעתי מאדומו"ר זצל"ה שאמר מהאי טעמא אמרו בגמ' בכמה מקומות אליבי' דהאי כי הד"ת שבע"פ הם יוצאים מקירות לבו של האדם כפי הרגשתו הקדושה בלבו וכדכתיב כי ברוב חכמה רוב כעס היינו שע"י הרוב חכמה התושבע"פ מתיישר הלב מהרוב כעס ומתקן את הרוב הכעס. והנה כתיב לכו לחמו בלחמו ושתו ביין מסכתי שהוא ג"כ מרמז על תושב"כ ותושבע"פ כמו שדברנו מזה במה שכתוב יין מסכתי שנמסך מצד הקב"ה הד"ת שבע"פ ונראה כאילו הת"ח מחדשים אותם ונקראים הד"ת לחם ויין היינו מצד כי בכל המאכלים החיות שבהם הוא הד"ת שבתוכם כדאיתא בזוה"ק (ח"ב ס"ב א') שהמזונות של הת"ח הוא במעלה יותר ממאכל המן שהמזונות שלהם הוא מצד החכמה שתחי' בעלי' היינו מהד"ת שבתוך המאכלים וע"ז מרמז במוצאי יוה"כ לך אכול בשמחה לחמך היינו אפי' הלחם הגשמיות שתאכל במוצאי יוה"כ יהי' בו חיות קדושה מצד הד"ת שבכתב ששייך בו ענין שמחה ושתה בלב טוב יינך מרמז שבהיין הגשמיות של מוצאי יוה"כ יהי' החיות קדושה מהד"ת שבע"פ שמטוב הלב מצד גודל הקדושה שהשיגו ישראל ביום הקדוש שנעשו ברי' חדשה טהורים מכל חטא ועון וכמו כן בכל מוצאי ש"ק מצד קדושת שבת: