פרי צדיק, לראש השנה ט״ז

הנה כשחל ר"ה בשבת אין תוקעין ובמדרש (ויק"ר פ' כ"ט) כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה בזמן שבא בשבת מזכירין אבל לא תוקעין. ובגמ' (ר"ה כ"ט:) מקשה אי מדאורייתא אסור במקדש היכי תקעינן. והמד"ר נראה דלא חש לזה דדרש אח"כ (שם) יום תרועה יהי' לכם ועשיתם אשה במקום שהקרבנות קרבין תוקעין בשבת וגזה"כ הוא. אך בגמ' מקשה עוד ועוד הא לאו מלאכה הוא דאצטריך קרא למעוטי ומה תירץ המ"ר לזה. אך התוס' הקשו שם אדרבה משום דלא מלאכה הוא הו"א דמותר אצטריך קרא למעוטי ותי' ע"ז ע"ש. ונראה דהמ"ר ס"ל כקושית התוס' ושפיר דרשו מזכרון תרועה שאין תוקעין בשבת בגבולין אבל במקדש תוקעין ודרשו שני הפסוקים על שבת. אך יש להבין טעמו של דבר בשלמא למה שא' בגמ' במסקנא שהוא דרבנן יש לומר שבמקדש לא גזרו ע"ד שא' (שבת כ'.) כהנים זריזין הן ואין שבות במקדש אבל להמ"ר שהוא גזה"כ יש להבין טעמו של דבר. אך הענין הוא דעיקר כונת תקיעת שופר כמו שדברנו (ונת' במא' הקודמים) לעורר היראה בלב וכמו שנא' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו והרמב"ם ז"ל כתב רמז יש בדבר עורו ישנים מתרדמתכם. ובשבת דרשו חז"ל (תענית ח:) הפ' יראי שמי על שומרי שבת (כפירש"י) ואין צריך אז לשופר לעורר היראה ולא שייך הטעם עורו ישנים מתרדמתכם. שכל אחד מישראל נופל עליו הפחד בשבת וכמו שא' (ירוש' פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה. וכן בזוה"ק דאי' הטעם מסדר התקיעות תקיעה מסט' דאברהם שברים מסערא דיצחק תרועה מסט' דיעקב שכינתא תתאה קש"ר דכלהו דהיינו ק' תקיעה ש' שברים ר' תרועה (כמ"ש זח"ג רל"ב א') והיינו שע"י התקיעות מעוררין זה שישראל מתעטרין באבהן. וע"ז נא' אשרי העם יודעי תרועה ולא כתיב שומעי או תוקעי תרועה וכמו שדקדקו בזוה"ק (שם רל"א ב') וכן דקדקו במ"ר (שם) וכי אין או"ה יודעין להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקינם יש להם וכו' אלא שהם מכירין לפתות את בוראן בתרועה וכו'. ובזוה"ק (שם) מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמי' ולאתקשרא בי' וכו' יתקרבון למיהך באור פניו דקוב"ה וכו' ומה שאמר ולאתקשרא בי' הכונה כמו שרמז אח"כ בר"ת קש"ר תקיעה שברים תרועה. ולמיהך באור פניו וכו' הכונה על לשון הכ' ה' באור פניך יהלכון. והוא ע"ד שנא' אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. ולאתקשרא בי' היינו להיות קשור בשורש וזהו כשיש יחוד קוב"ה ושכינתי' וכמ"ש בזוה"ק אוף הכי לית לאפרשא שכינתא מן קוב"ה. והיחוד קוב"ה ושכינתי' הוא רק כשיש יחוד בחי' או"א וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג ק"ט ב') וכן זה מורה קשר של תפילין שישראל קשורים בשורש. ומטעם זה אין שייכות למצות שופר בשבת דאי' (זח"ב ר"ד א') שבת ש' ב"ת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו. ועיקר השופר הוא כמו שאמרנו להיות יודעי תרועה לעורר שופר אחרא שופר גדול שהוא בינה שיהי' יחוד או"א (כמ"ש זח"ג צ"ט ב'). ובשבת יכולין ג"כ לזכות לשבת עלאה ובכל היום יש יחוד קוב"ה ושכינתי' שכל היום הוא כעושה מצוה שהוא כבא לידו דבר עבירה וניצול הימנה שהוא כעושה מצוה (כמ"ש קידושין ל"ט: ונת' במק"א) וממילא יש יחוד קוב"ה ושכינתי' ואין צריך עוד למצות שופר לאתקשרא בי'. גם שבת לאו זמן תפילין שהן גופן אות (כמ"ש עירובין צ"ו.) והוא מטעם שהולך בקבלת עומ"ש כל היום. וע"י שמירת שבת הוא כהולך כל היום בתפילין. ועוד א' בזוה"ק (פנחס שם) וכל אינון דידעין רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקוב"ה ודא אור קדמאה דגניז קוב"ה לצדיקייא וכו'. ובשבת אי' בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים וכו' שבשבת זוכין להשיג מאור הגנוז וכמו שאומרים נהורי' ישרי בה וזוכין ג"כ להיות באור פניך יהלכון ומטעם זה אין שייכות לתקיעת שופר בשבת (ומה שתוקעין במקדש יבואר להלן):