פרי צדיק, לראש השנה ט״ו

אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידנו וגו' הפסוק הזה מרמז לכל מיני נפילות שיוכל להיות אצל האדם ע"י השאור שבעיסה שאחר כל אלה יש בכח כל אחד לשוב ולהתקרב להשורש ע"י קדושת ג' האבות הק'. אשור לא יושיענו זה מרמז על מי שנפל בעמקי הקליפות של מינות וכפירה ר"ל עכ"ז יש תקוה עוד לשוב כמו שנא' ובאו האובדים בארץ אשור כי אשור הי' הראשון שלא הי' בעצת דור הפלגה כמו שנא' מן הארץ ההוא יצא אשור כי עצת דור הפלגה הי' לשם ע"ז להיות לעם אחד זלעו"ז נגד בחי' קדושת ישראל שהם גוי אחד בארץ. וכן באמרם נבנה לנו עיר ומגדל הי' כוונתם נגד בנין בהמ"ק זלעו"ז. אבל אשור מיאן בזה מצד שהי' כופר בכל מיני אלהות. ואי' בתדב"א שבשכר שנפרד אשור מהם יצא ממנו סנחרב כי זה הי' ג"כ כוחו של סנחרב בחי' מינות כמו שאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו וגו' כי יציל את ירושלים וגו' וכל האומות קורין ליה אלהא דאלהא. והאובדים בארץ אשור הם עשרת השבטים שנטמעו בין העמים ע"י סנחרב ששלט בהם והכניס בהם בחי' מינות וכמו שאז"ל (שהש"ר פ' ד' י"ט) ביקש הקב"ה לעשות סנחרב גוג ומגוג וחזקי' משיח. כי זהו עיקר קליפת גוג ומגוג זלעו"ז נגד משיח בן דוד כמו"ש יתיצבו מלכי ארץ על ה' ועל משיחו וגו' והוא בחי' מינות. וכמו ששמענו מרבינו הק' מאיזביצא זצלה"ה שמזמן התגלות עסק הבעש"ט הקדוש בעולם זהו התנוצצות בחי' משיח רק בכל דור ודור יש בקליפה זלעו"ז מבחי' גומ"ג ועי"ז נתרבה המינות בעולם. וזה פי' הפסוק אשור לא יושיענו היינו שיש תקוה לחזור להקדושה גם מנפילה זו מבחי' מינות. והוא ע"י כח זכות של אברהם אע"ה שהשריש בנו הכח האמונה כמו שנא' והאמין בה' וכמו שנא' וצדיק באמונתו יחי' שע"י האמונה שנמצא בנפשות ישראל בפנימיות יוכל כל נפש ישראל להחיות נפשו מני שחת. וכמו שאמר הרמב"ן הק' על מה שלא נאמר דיבור הראשון אנכי ה' אלהיך בלשון ציווי מפני שהוא דבר שתלוי באמונת הלב ואם אינו מאמין מה יועיל הציווי רק ע"י דיבור השי"ת לישראל אנכי ה' אלהיך הוטבע זאת בטבע בלב בני ישראל שיאמינו להיותם בני מאמינים. על סוס לא נרכב הוא נגד נפילת האדם בקליפת התאוה וגם מזה יש בכח כל אחד לשוב אל הקדושה. וכמו"ש ובאו וגו' והנדחים בארץ מצרים שזה מרמז על תאות זנות כי מצרים נקרא ערות הארץ ונא' בהם וזרמת סוסים זרמתם ומוצא הסוסים ממצרים והסוס אוהב את הזנות כמשארז"ל. וכן א' (שהש"ר פ' ד' כ"ד) שרה ירדה למצרים וכו' וכל הנשים נגדרו בזכותה יוסף ירד למצרים וכו' ונגדרו כל הזכרים בזכותו וזה שאמ' הפ' על סוס לא נרכב שביכולת נפש ישראל לצאת גם מנפילה זו. והוא ע"י הכח שהשריש בנו יצחק אע"ה שנא' בו והוא יושב בארץ הנגב שהי' לבו מנוגב מכל תאוה וחמדה שבעולם הזה. ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו הוא נגד מי שנפל לבחי' השכחה והסתר בעסקי עוה"ז עד שנדמה לו שע"י כוחו ועולם ידו יעשה חיל. וע"ז נאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו שיוכל גם מזה לחזור לשרש הקדושה ע"י בחי' יעקב אע"ה שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שהיתה מדתו בחי' אמת ליעקב שידע בנפשו שאין לו שום כח במעשה ידיו בלתי עזר השי"ת. והגם שאמר ללבן את יגיע כפי ראה אלהים וכדאי' במדרש גדולה יגיע כפים שעמדה ליעקב להציל נפשות עכ"ז ידע בטח בנפשו שאין לו שום כח במעשיו גם בעבודה בקדושה רק מה שיסכים השי"ת עליו שהוא טוב וכמו שנא' קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. וכאשר שמענו מרבינו הק' מאיזביצא זצללה"ה ע"פ לא ברוח ה' זה שיש לו רצון להקדושה אין עוד בירור בזה. ולא ברעש ה' גם מי שנמצא בו בחי' זריזות ותקיפות ולא באש ה' אף מי שנמצא בו התלהבות לבחי' ועסק עבודה בקדושה ג"כ אין עוד בירור בכל אלה. רק אחרי האש קול דממה דקה שלשה תיבות הללו זה חתימת יד השי"ת על השלשה בחי' הנמצא בנפשות ישראל רוח רעש אש ואז יוכל לבטוח בשם ה' אבל לא מצידו כלום. וזהו ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו רק אשר בך ירוחם יתום: