פלא יועץ קל״ז

א

חמץ – מצות בעור חמץ היא רבה, שהרי כתבו המפרשים שפשט מצוה זו הוא הרמז שבה, שהוא לבער את רוח הטמאה ואת היצר הרע מקרבנו, ולכן כל היד המרבה לבדק הרי זה משבח. ועקר מצוה זו היא מטלת על הנשים לכבד הבתים יפה יפה ולחטט אחר החמץ בחורים ובסדקים במקום שיש לחוש ובמקום שאין לחוש, ולהגעיל כל הכלים אפלו אותם שמשתמש בהם בצונן, ולברר ולנקות החטים יפה, וכהנה זהירות ומנהגים טובים מנהג ותיקים כלם אהובים ולכלם יש שרש למעלה ומעשה ידינו כוננה לבער רוח הטמאה, ולכן כתבו גורי האר"י ז"ל שהזהיר מאד באסור חמץ, והמחמיר על עצמו בחמרות יתרות מבטח לו שלא יחטא כל השנה, כי מאחר שבער את רוח הטמאה מכל וכל ולא נתן מקום שתשלט בו הסטרא אחרא איזה הדרך יוכל לשלט בו להחטיאו:

ב

ולכן גם האיש יזדרז מאד לזהר בכל חמרות הפסח ולעמד על המשמר כאריה בשעת עשית המצות שלא ישהו המצות בלי עסק אפלו רגע, ושלא יהא בכלים שעושים בהם המצות שום דבק בצק, ושלא יקריבו המצות קרוב לתנור וישהו שם אפלו רגע עד שיטלם האופה, כי חם התנור עושה רשם של חמוץ כל דהוא, ולא יהא הכסף נחשב למאומה בעיניו נגד אהבת הבורא. זה כלל גדול בכל המצוות, כל שכן וקל וחמר לשמר את חקות הפסח כהלכתן, והכסף יענה את הכל:

ג

וכן בליל ארבעה עשר כשעושה הבדיקה לא ילך כשר בבית, אלא אף על פי שיודע שכבר בדקו יפה אנשי הבית יראה כאלו לא בדקו כלל. ויעשה הבדיקה יפה בחורין ובסדקים וילקט העשרה פתיתין שמניחים, ויכון שהם כנגד עשרה כתרין דמסאבותא, ויאמר אחר כך נסח כל חמירא, ויכון אל סודו בכללות מה שיד שכלנו מגעת שהוא לבער ולבטל רוט הטמאה. וצריך לאמרו שלש פעמים בין ביום ובין בלילה. ואחר הבטול יאמר נסח תפלות שסדר מוהרי"א, הלא הם בספר מורה באצבע, והעתקתים פה לגמל חסד עם מי שאין לו ספר זה:

ד

בלילה יאמר:

ה

יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתזכנו לפשפש בנגעי בתי הנפש אשר נואלנו בעצת היצר הרע, ותזכנו לשוב בתשובה שלמה. ואתה ברחמיך תסיענו ותעזרנו על דבר כבוד שמך, ותצילנו מכל נדנוד איסור ובפרט מאיסור חמץ אפילו מכל שהוא, בשנה זו ובכל שנה ושנה אמן כן יהי רצון:

ו

וביום ישתדל הוא בעצמו לשרף החמץ בחבה יתרה, לפי הגלות נגלות לנו שהן נגד עשרה כתרי מסאבותא, ויכנע לבבו ויהרהר הרהורי תשובה אולי יזכה שיעשה רשם למעלה ויתבער רוח הטמאה על ידו. ואחר השרפה יאמר נסח כל חמירא שלש פעמים ואחר כך יאמר:

ז

יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתרחם עלינו ותצילנו מאסור חמץ אפילו מכל שהוא, לנו ולכל בני ביתנו ולכל בני ישראל בשנה זו ובכל שנה ושנה כל ימי חיינו. וכשם שבערנו החמץ מבתינו ושרפנוהו, כך תזכנו לבער היצר הרע מקרבנו תמיד כל ימי חיינו. ותזכנו לידבק ביצר הטוב ובתורתך ויראתך ואהבתך תמיד אנחנו וזרענו וזרע זרענו אמן כן יהי רצון:

ח

אמנם כדי לבער רוח הטמאה מעליו לגמרי, לא סגי בבדיקה ובעור החמץ לחוד, אלא כתבו המקבלים שמשלשים יום קדם פסח צריך לתן לב ללכת בדרך טובים ולקים קצת דרכי התשובה, ואז הקדוש ברוך הוא בכל לילה מוציא חלק מנשמות ישראל מתוך הקלפות הכל לפי מעשיו של אדם ולפי הכנתו עד שבליל התקדש חג עומדים מבחוץ בני חרין, וזהו בחינת יציאת מצרים שיש מדי שנה בשנה וזהו בעצם אמרם, חיב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים (פסחים קטז ב), וזהו עקר שמחתנו על גאלתנו ועל פדות נפשנו. אבל אם לא עשה הכנה מקדם ולא נזהר בחמץ כראוי, לשמחה מה זו עושה, ודין גרמא שאינו מתעורר כל כך ואינו נכנס בלבו כל כך שמחה, כי הכל תלוי לפי מעשיו ולפי זכות נשמתו ולפי הכנתו:

ט

וביותר צריך להתעורר בתשובה אלה השלשים יום קדם פסח, כי עינינו תכלינה אל צפיתנו צפינו למאמר חכמי ישראל שאמרו בניסן נגאלו ובניסן עתידים לגאל (ר"ה יא ב). והן בעוון הניסני"ם נראו בארץ זה כמה מאות שנים ואנחנו לא נושענו. ובודאי שבהתקרב הימים האלה רחל מבכה על בניה וה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, וכל צבא המרום ומשיח צדקנו יושבים ומצפים בשבעה עינים לראות אם הגיע קץ הפלאות כי עת לחננה כי בא מועד. לכן חיב כל אדם להתעורר ולעשות כל אשר בכחו לעשות ולשפך נפשו לפני ה' יום ליום ולילה ללילה על הגאלה, אולי ימצא עת רצון ויתעשת האלקים השומע תפלת כל פה וישמע קול תחנוניו, ועל כל פנים תפלתו ומעשיו עושים רשם ועלוי לשכינת עזנו על ידו ונחת רוח למעלה, כי ישר בעיני ה' כאשר רואה כי יש נחלה על שבר בת עמו ועל צער השמים, וסוף הכבוד לבוא ויזכה ויראה בנחמת ציון ובבנין קדשנו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון: