ספר ליקוטי מאמרים, חודשים ומועדים ז׳

א

שבת אחד מששים בעולם הבא כמה שכתוב בהרואה, (נ"ו:) ועולם הבא היינו העדר הפעולה דהיום לעשותם רק צדיקים וכו' נהנין מזיו השכינה, (ברכות י"ז.) ומעין זה בשבת הגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט:) לכך נאמר שבת מתנה טובה וכו' כמה שכתוב בפרק קמא דשבת (י':) ואמר בבית גנזי ואין להקב"ה אלא אוצר של יראת שמים (ברכות ל"ג:) ובאוצר היראה שם טמון השבת, כי היראה הוא טהרת הלב כידוע מדברי חז"ל ביומא (ע"ב:) על פסוק ולב אין ולכך כנסת ישראל יראה אתקרי כנודע, כי איסור והיתר אין להם חלק אלא בעולם הזה המעשיי וגופני בלבד ולב אין רק לכנסת ישראל כמה שכתוב ז"ל (שי"ר פ"ה) הקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וגו', ולכך כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא דידוע דעלמא דאתי הוא בינה ובינה לבא, דבעולם הזה הוא השתמשות כחות הפעולה ועולם הבא הוא הלב לבד, ובעולם הזה אי אפשר לטהר הלב לגמרי ממלחמת היצר ועטיו של נחש ולכך נקרא המיתה נח נפשי' בלשון חז"ל שנחה במנוחה ממלחמת היצר, ואז הוא טהרת הלב וכאמרם ז"ל (תוספות דנהדרין ל"ח.) מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת וכו' שהוא גם כן מעין עולם הבא כנ"ל, ולכן אמרו (סנהדרין נ"ח:) עכו"ם ששבת חייב מיתה כמה שכתוב יש חכמה באיסור והיתר תאמין תורה אל תאמין (איכה רבה פ"ב) כי חכמה במוח יש גם לאומות והיינו גם חכמת אמת, וכמה שכתוב במגילה (ט"ז.) כל האומר דבר חכמה אפילו באיסור והיתר וכו' מזרש שאמרה דבר אמת אם מזרע היהודים וכו', ועם כל זה לבבם מלא שנאה על היהודים כי תורה הוא לשון הוראה ולימוד (זוה"ק ח"ג נ"ג:) ללמד את הלב שיהיה כפי מה שמשיג בחכמתו זה אינו כלל באיסור והיתר דלב אין, וכמו שאמרו ז"ל (רבה תשא) דלכך ניתן תורה שבעל פה דצפה שעתידין איסור והיתר לומר אנו ישראל וכו', פירוש כי הבדל בין כתיבה לדיבור כי בכתיבה הוא רק התגלות החכמה שבמוחו ומחשבתו אבל הדיבור הוא התגלות הבינה שבלב שזה נגלה בדבור כפי איכות הדבור ותנועתו ניכר עליו מה שבלבו, כידוע שיש הכרה בדברים אם יוצאים מן הלב ואם מדבר בתוקף או בנחת בכעס או רצון וכיוצא בו בלשון קולמס הלב (חוה"ל שער הענוה) וניכר ומלובש בדבורו הבינה שבלב, מה בכתיבה מלובש רק החכמה וכמ,ש בפרק אחד דיני ממונות (ל"ה.) אף על גב דב' סופרי וכו' לבא דאינשי אינשי, כי אי אפשר לו לכתוב רק החכמה ולא הבינה דלב שזה נתגלה על ידי הדבור, דאלו מה שבלבו בהעלם ולא נתגלה גם על ידי הדבור שאי אפשר לגלותו זה אין נפקא מינא לסנהדרין מאחר שאי אפשר לו לברר דבריו לחבריו, רק רצה לומר מה שבדבור היא מגלה רק שבכתב אי אפשר לגלותו, רק תורה שבכתב המכתב מכתב אלקים בדקדוק צורת אותיות שאם נשתנה כל שהוא פסול, והם ד' שערים טעמים נקודות תגין אותיות הידועים וכן הדיוק בחסירות ויתירות פתוחות וסתומות וכיוצא שזה אינו בשום כתב רק בתורה שהם מגלים ורומזים על הבינה שבלב שהקב"ה הטמין בה, ומכל מקום התורה נכתבה באר היטב בע' לשון כי מצד הכתב שהוא התגלות החכמה נתגלה לכל באי עולם, ויש חכמה באיסור והיתר להשיג גם כן הכרת השם יתברך וכמו שהשיגו כל פילסופי יון וערב הקדמונים מחכמתם גם כן, רק מכל מקום לא נשתנה על ידי זה לבם בקוצו של יו"ד ולא היה הקב"ה דר בלבבם כלל רק בלבות בני ישראל שלהם נמסר התורה שבעל פה, פירוש התגלות הבינה שבלב על ידי הדבור ולכך דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב (גיטין ס':) כי עיקר דברים שבעל פה בדבור שעל ידו מתגלה מה שבלב, וכמו ששמעתי על לשון חז"ל בכל מקום אליבא דר' פלוני כי כל המימרות שלהם היה כפי לבו ובמקום אדעתי' אמרו אליבא שהוא מן הלב, ודבר זה נקרא מסטורין של הקב"ה כי עקוב הלב מכל מי ידענו וכנ"ל דיראה שבלב הוא בית גנזיו, ואמרו (תנחומא תשא) מי שיש לו מסטורין שלי וכו', ואדם לעמל יולד כי זה כל הבריאה בכח פעולה ומעשה והיקפה ו' ימים שהוא סדר הבריאה, רק לבני ישראל ניתן יום השבת במתנה שהוא נגד כנסת ישראל שלהם מתנה כח המנוחה ללב גם כן שבאמת הלב קשור בהשם יתברך ואצלם ההיקף ז' ימים, אבל עכו"ם ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח:) כי להם ההיקף רק ו' יום ולעמל לבד יולדו ולא למנוחה, וכמה שכתוב בריש על זה (ב':) הרבה גשרים וכו' הכל בשביל ישראל, פירוש כי כל חטאי ישראל הקב"ה יברר שהיה לתכלית טוב אעל פסוק שהוא כיון להנאת עצמו הכל הולך אחר התכלית ועל זה יאמרו הם הלא גם פעולתם לתכלית טוב הכל בשביל ישראל, רק באמת בזה יש חילוק בין ישראל לאומות כמה שכתוב בריש ראש השנה (ד.) בצדקה על מנת שיחיה בני, וכמה שכתוב הרמב"מ (בפ"ב מה"ג) בטעם כופין עד שיאמר רוצה אני דישראל עצם לבבם דבוק בהשם יתברך רק היצר מבלבל, וכיון שהמעשה טובה מצד התכלית הרי עצם נקודת הלב גם כן מתכוין לטוב ומה ששלח לשמה ולהנאת עצמו זה אינו מצד עצם הלב כלל, מה שאין כן באיסור והיתר דלב אין כלל כנ"ל, לכך השבת אות ביני וביניכם פירוש השייכות שבינינו כנ"ל.