ספר החינוך תנ״ז

א

שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב הַמֵּסִית – שֶׁנִּמְנַעְנוּ כְּמוֹ כֵן שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת אֹזֶן לְדִבְרֵי מֵסִית וְלֹא לְחַבֵּב אוֹתוֹ בְּשׁוּם דָּבָר. וְעִנְיַן מֵסִית הוּא, מִי שֶׁמֵּסִית אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּגוֹן שֶׁיְּשַׁבֵּחַ לוֹ פְּעֻלַּת עֲבוֹדָה זָרָה וִישַׁבְּחֶנָּה לוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרֶיהָ וְיַעַבְדָהּ וְיֵצֵא מִתַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יג ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ.

ב

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּעִנְיָן הַכָּתוּב בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לָהּ, וְדִינֶיהָ וְהַנְהָגָתָהּ בַּכֹּל תַּגִּיד עָלֶיהָ חֲבֶרְתָּהּ.