ספר החינוך ס״ח

א

שֶׁלֹּא נָשִׁית יָד בֵּין לֹוֶה לְמַלְוֶה בְּרִבִּית – שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בְּמִלְוַת רִבִּית בֵּין הַלֹּוֶה וְהַמַּלְוֶה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה לָהֶם עַרְבוּת וְלֹא נָעִיד אֲלֵיהֶם וְלֹא נִכְתֹּב בֵּינֵיהֶם שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת רִבִּית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כד) לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. וּבָא הַפֵּרוּשׁ בִּמְצִיעָא (עה, ב) שֶׁהַלָּאו הַזֶּה נֶאֱמַר עַל הַמִּתְעַסְּקִים בָּעִנְיָן כְּגוֹן עָרֵב וְעֵדִים וְסוֹפֵר. וְשָׁם נֶאֱמַר גַּם כֵּן שֶׁהַמַּלְוֶה נִכְלָל עִמָּהֶם בְּלָאו זֶה מִלְּבַד הַלָּאוִין הָאֲחֵרִים שֶׁמְּיֻחָדִין בּוֹ. וּכְלָל הָעִנְיָן שֶׁאָמַר אַבַּיֵּי שָׁם, שֶׁהַמַּלְוֶה עוֹבֵר עַל שִׁשָּׁה לָאוִין, וְהַלֹּוֶה בִּשְׁנַיִם, וְהַמִּתְעַסְּקִין בְּאֶחָד.

ב

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כִּי הָאֵל הַטּוֹב חָפֵץ בְּיִשּׁוּב עַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר, וְעַל כֵּן צִוָּה לְהָסִיר מִכְשׁוֹל מִדַּרְכָּם לְבַל יִבְלַע הָאֶחָד חֵיל חֲבֵרוֹ מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁיִּמְצָא בֵּיתוֹ רֵיקָן מִכָּל טוּב, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ שֶׁל רִבִּית וְיָדוּעַ הַדָּבָר, וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרָא נֶשֶׁךְ. וּבְהִמָּנַע מִן הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה עָרֵב וְסוֹפֵר וְעֵדִים יִמָּנְעוּ בְּנֵי אָדָם מִמֶּנּוּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בִּמְצִיעָא (י"ד קס).

ג

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר אוֹ עָרֵב אוֹ עֵד בְּמִלְוָה עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עָלָיו, שֶׁאֲפִלּוּ הַמַּלְוֶה אֵינוֹ בְּמַלְקוּת, שֶׁהֲרֵי נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן, וְאֵינוֹ בַּדִּין דְּהָנֵי דְּאָתוּ מֵחֲמָתֵהּ יִתְחַיְּבוּ בְּמַלְקוּת.