סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח ג׳

והנה חג הפסח רומז על החיבור שיש בהקדושה דישראל מקדשי עד הקדושה דקבוע וקיימ' מצדו ית' וכמו שמרמז הכתוב בפ' שור או כשב בזה שאינו מפסיק בין אזהרת שבת לאזהרת חג הפסח במאמר וידבר כמו שמפסיק בשאר כל המועדים שכל מועד מתחיל שם וידבר ה' אל משה לאמר משא"כ במועד חג הפסח כי נכלל בוידבר ה' וגו' האמור קודם אזהרת שבת והוא לרמז בזה החיבור של חג הפסח ביחד עם קדושת שבת ששניהם הם ענין אחד כמו שעיקר הטעם של שבת הוא רק דמרי צבי כמבואר בגמ' (סנהדרין ס"ה:) שאל טורנספורס את ר' עקיבא אמר לו מה היום מיומים וכו' אמר לו דמרי צבי ואף אחר כל התרוצים שהשיב לו סמבטיון יוכיח בעל אוב יוכיח קברו של אבא יוכיח וכו' היינו שרואים בזה היום שינוי הנכרת מ"מ השאלה במקומה עומדת מדוע באמת הציב השי"ת בזה היום שינוי הנכרת וצריכין לבוא לזה התירץ דמרי צבי הרי שעיקר הטעם של שבת הוא דמרי צבי וכן הוא נמי הענין מחג הפסח שאמר השי"ת למרע"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו' היינו אף שעכשיו המה באמת משוללי עבודה אכן אחר שיצאו ממצרים אקבע בלבם תשוקה לעבודת ה' וא"כ מדוע בחר השי"ת דוקא בישראל הלוא כמו כן הי' יכול השי"ת לקבוע תשוקה לעבודת ה' גם באומה אחרת אמנם התירץ האמתי הוא רק דמרי צבי היינו שהרצון הפשוט ית' בחר בישראל באמת גם בלי שום עבודה וכל ענין עבודת ישראל שעלי' נאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו' זה הוא רק כדי לברר החלק והקנין יגיע כפם שיש להם בשורש הרצון דמרי צבי כענין הצמצום מהשביתה של יום שבת שע"י שישראל מצמצמים א"ע בשבת לבלתי יפעלו בו שום דבר מה שאין זאת בכח שום אומה ולשון כ"כ לצמצם את עצמם מזה נתבררו ישראל שיש להם חלק וקנין בשורש הרצון דמרי צבי הרי שפסח ושבת רומזין שניהם על ענין אחד שכל ענין עבודות והצמצומים של ישראל שמקדשים את הזמנים בעבודתם זה הכל להראות החלק והקנין שיש להם בשורש הרצון ית' שנקרא שבת:

וזהו שאיתא במד"ר (במדבר פ' ח') יודיך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך אמר ר' פנחס וכו' בשעה שאמר זכור אמרו איזה מלך רוצה שלא יהי' הבריות מכבדים את יום השבת אבל בשעה שאמר כבד אמרו בנמיסיות שלנו כל מי שכתב את עצמו סיגרון למלך הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך מיד עמדו מכסאותם והודו לו היינו כי מצות שבת רומז על כל העבודות של ישראל וכששמעו האומות המאמר זכור את יום השבת לקדשו סברו האומות שנצרך להשי"ת כל אלו העבודות ואח"כ כששמעו המצוה של כיבוד אב ואם וזאת המצוה רומז על הכרה בהשורש ית' אז יודיך כל מלכי ארץ כי הבינו על ידי זאת המצוה שעיקר תכלית הרצון ית' הוא שיהי' לישראל הכרה בהשורש ית' וממילא הבינו שכל אותן העבודות שהציב השי"ת לישראל שעליהם מרמז מצות שבת אינו נמי מצד עצמו כלל כי אצלו ית' אין נ"מ בכל אלו העבודות אלא שכל זה הוא רק לתועלת ישראל כי בלתי אלו העבודות והצמצומים אי אפשר כלל להכיר בהשורש ית' ועל ידם דוקא יהי' בכח ישראל להכיר החיבור שיש להם בשורש הרצון ית':