סוד ישרים, אחרון של פסח כ״ט

והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וכו'. היינו שאנחנו מתפללים שיבנה לנו הש"י כלים לקבל ברכת החג כי בזמן החג כל הברכות המה כמו זריעת הגרעין שנדמה שנתבטל להארץ אכן באמת אם הי' נתבטל כל כחו לא הי' יכול לצמוח רק מוכרח שהכח הצומח שיש בו לא נתבטל מעולם ומזה הכח הנשאר בו מעורר אח"כ כל צמיחות הטובות בעתם ובזמנם וכן ברכת החג בתחילתן אין להאדם בהם שום תפיסה והכרה כלל ואח"כ נצמח מהם כל מיני השפעות בעתם ובזמנם. ואזמו"ר הגה"ק זללה"ה המשיל זאת לאחד שהלך בדרך עם בנו ומצא אוצר של אבנים טובות ומרגליות והבן אינו יודע כלל ערך מחירם ויקרותם. ואמר לו אביו קח בני וטעון עליך כמה שתוכל ובביתי אבינך ערכם ויקרותם. וכן בימי המועד אין לאדם עדיין שום מבינות בברכת החג וזהו התפלה והשיאנו שתעשה לנו כלי קיבול לקבל אותם ואח"כ יצאו לכל אחד מישראל בפרט צורך שלו ובזמן הנצרך להברכה למלאות כל צרכיו ועיקר הברכה היא וטהר לבנו לעבדך באמת שעיקר כלי לקבל קביעות דברי תורה הוא טהרת הלב וכשנקבע ד"ת מתפשטים אח"כ ממילא על כל הלבושים כמאמרם ז"ל ומכש"כ עושר וכבוד:

כה תברכו. איתא בגמ' (סוטה ל"ח.) כה בעמידה כה בלשון הקודש היינו כי הכהן נקרא איש חסד וצריך להמשיך לישראל את הברכות ממקור החסד כמו שהם בלי מסך המבדיל כלל וזה נקרא בלשון הקודש כי לשון תרגום רומז שיש מסך המבדיל כדאיתא בזה"ק (לך פ"ח:) מראה מחזה חד הוא דא תרגום ודא לשון הקודש וכו' ועל דא הוי לי' רשות לאונקלוס לתרגם בההוא לשנא וכו' ועל דא אתגלי בי' באברהם בארח סתים דלא ישגחון בי' מלאכין קדישין. הרי שתרגום הוא בארח סתים ולשון הקודש הוא באתגליא. וזה שצריך הכהן לברך בלשון הקודש היינו להמשיך הברכות באותו הבהירות ממש שהוא בהמקור ולא בארח סתים היינו בלשון תרגום כדאיתא בהאר"י ז"ל תרגום בגימ' תרדמה היינו שהברכות הם בבחינת שינה ולשון הקודש מורה שהברכות הם בבחינת ער. וכה בעמידה שיאמרו הברכות בקומה שלימה באור ישר לתפיסת אדם בלי שים מסך המבדיל:

יברכך ה'. היינו שיהי' ישראל בריכה לנטוע בהם כל הטובות וזה הוא נגד חג הפסח שאז ישראל הם בבחינת קטנות כי בצאתם ממצרים לא הי' עדיין מכירים מה הם אצל בוראם ורק השי"ת האיר להם אז למעלה מתפיסתם באורח דילוג וע"ז כתיב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה שלמעלה מהתפיסה נקרא לילה ונגד זה האורח דילוג מקריבים ישראל קרבן פסח כמו שכתוב ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו' להורות על מה שכתוב (שיר השירים א׳:ד׳) משכני אחריך נרוצה שישראל נמשכים ג"כ אחר רצונו ית' ג"כ באורח דילוג ולכן אכילתו הוא בחפזון. ובחג השבועות יתגלה האורח דילוג מכח אל הפועל בזה שהקדימו נעשה לנשמע שנקראים מחמת זה עמא פזיזא (שבת פ"ח.) שהוא ג"כ בלי ישוב הדעת כלל רק באורח דילוג. ומחמת שבימי הפסח הם בבחינת קטנות ומקבלים הברכות ג"כ בבחינת קטנות ולכן כתיב וישמרך שנצרכים לשמירה כדאיתא בגמ' (חולין ק"ה:) כל מילי דצייר וחתים וכייל ומני לית לן רשותא אבל אם עדיין אינו מוגבל בגבולים שאין לו עדיין קנין גמור אז צריך לשמירה:

יאר ה' פניו אליך. זה הוא נגד חג השבועות שאז נתגלה מפורש הארת פניו ית' לישראל. ויחנך זה הוא מציאת חן וע"ז איתא בגמ' (ברכות נ"ז.) הרואה חנינא בחלום נסי נסים נעשו לו כי כאשר מאיר השי"ת שאהבתו לישראל הוא בדרך חנינה. אז אין עוד עליהם שום קטרוג כלל. ישא ה' פניו אליך זה הוא נגד חג הסכות שאז הוא זמן אסיפה לבית שנעשה הגנה לאדם ויש לישראל אז נשיאות פנים מהש"י כדאיתא בגמ' (ברכות כ':) איך לא אשא פנים לישראל וכו' ומדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה היינו שמגיע להם הנשיאות פנים בשורת הדין מדה במדה מחמת שמסתפקין עצמם בכזית וכביצה יען שעורר חפצם הוא בהמוצא פי ה' לכן נותן השורת הדין שיאמר השי"ת ג"כ על מעט יגיעה של ישראל בעבור כבוד שמים שכבר יגעו את עצמם ככל כחם וממילא יהי' לישראל כל השלימות וזהו וישם לך שלום: