מנורת המאור, ה; פרק תלמוד תורה, ענין מתן תורה

א

גדולה תורה, שהופיע הב"ה ממרום קדשו ונגלה להם לישראל ביום מתן תורה. משל למלך שהיתה לו עטרה גדולה והיה רוצה ליתנה לבנו יום חתונתו. אמ' המלך, אם אשלח אותה לבני על ידי שליח, איני רואה שמחת בני שישמח בשעה שיתנוה לו, לפי' אני מוליכה בעצמי לבני ואראה בשמחת בני בשעה שישמח בעטרה זו. כך אמ' הב"ה, אע"פ שאני נותן התורה לישראל על ידי משה, אני מתאוה להיות עמהם כשיקבלוה, הה"ד הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו. וגרסי' בספרי הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש. ארבעה הופעות הן. ראשונה במצרים, שנא' (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה. שניה במתן תורה, שנא' (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן. שלישית לימות גוג ומגוג, שנא' (תהלים צד, א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. רביעית לימות המשיח, שיבא במהרה בימינו, שנאמר (תהלים נ, ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ואתא מרבבות קדש, שלא כמדת בשר ודם מדת המקום ברוך הוא, מדת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו, הוא שמח בחופתו ומראהו כל גנזיו וכל אשר לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קדש, ולא כל דברות קדש. ד"א ואתא מרבבות קדש, מלך בשר ודם יושב בפמליא שלו, יש בה בני אדם יותר נאים ממנו, יותר קווצים ממנו, יותר גבורים ממנו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קדש, אות הוא בתוך רבבות קדש, לפיכך כשנגלה עליהם בין שרפים וחשמלים ושנאנים וחיות הקדש מיד הכירוהו, שנא' (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו. ואומות העולם שואלין לישראל ואומרים להם, מה דודך מדוד, מה טיבו של אלהיכם שכך אתם מומתים עליו, כך אתם נהרגים עליו, ואתם אוהבים אותו, שנאמר (שיר השירים א, ג) על כן עלמות אהבוך, אל תקרי עלמות אלא על מות, ואומר כי עליך הורגנו כל היום, כלכם נאים וגבורים, באו והתערבו אלינו. וישראל אומרים להם, נאמר לכם מקצת שבחו ואין אתם מכירין אותו, דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז וגו', עיניו כיונים על אפיקי מים, לחייו כערוגות הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים. כיון ששמעו אומות העולם נאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם, אומרין להם לישראל, נבא עמכם בדתכם, שנא' (שיר השירים ו, א) אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך. וישראל אומרים להם, אין לכם חלק בו, שנא' (השירים ו, ג) אני לדודי ודודי לי. מימינו אש דת למו, כשהיה הקול יוצא מפי הקדש, היה יוצא דרך ימינו של קדש לשמאלו של ישראל, ותוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של קדש, והב"ה מקבלו בימינו וחוקקו בלוח, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנא' (תהלים כט, ז) קול ה' חוצב להבות אש. ד"א מימינו אש דת למו, מה אש ניתנה מן השמים, אף דברי תורה ניתנה מן השמים, שנא' (שמות כ, יח) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב ממנה אדם נכוה, רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה, כל זמן שאדם עמל בהן חיים הם לו, פירש מהם ממיתים אותו, מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשין בהם בעולם הזה ובעולם הבא, מה אש כל מי שישתמש בה עושה בגופו רושם, כך דברי תורה כל מי שמשתמש בהן עושין בגופו רושם, מה בני אדם שעמלין בה ניכרין בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בדבורן ובהליכתן ובעטיפתן בשוק. אף חובב עמים, מלמד שלא חילק הב"ה חיבה לאומות העולם כשם שחילק לישראל. תדע לך שהוא כן, שהרי אמרו גזלו של נכרי מותר ושל ישראל אסור. וכבר שלחה המלכות שני סרדיוטות ואמרה להם, לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה. הלכו אצל רבן גמליאל באושא, וקראו את המקרא, ושנו את המשנה מדרש הלכות והגדות. בשעת פטירתן אמרו להם, כל תורתכם נאה ומשובחת, חוץ מדבר זה, גזלו של גוי מותר ושל ישראל אסור, ודבר זה אין אנו מגידין למלכות. כל קדושיו בידך, אלו גדולי ישראל שמתמשכנין על ישראל. וכן הוא אומר ביחזקאל, ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו. כל קדושיו בידך, אלו פרנסי ישראל שנותנין נפשם על ישראל. במשה רבינו הוא אומר, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. כשעשו ישראל אותו מעשה, חרה אף הב"ה ובקש למחות שמם של שונאיהם של ישראל, לולי משה בחירו שעמד בתפלה לפניו, ומסר נפשו על ישראל, ובקש מחילה מלפני הב"ה.

ב

כדגרסינן בפרקי ר' אליעזר ר' יהושע בן קרחה אומ', ארבעים יום עשה משה בהר, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח הלוחות בידו וירד. ובשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ועשה ארבעים יום במחנה, ושרף את העגל וכתתו, בעפרו השקה אותם, והרג כל אשר נשק לעגל, והכרית ע"ז מישראל, והתקין כל שבט ושבט במקומו, ובראש חדש אלול אמ' הב"ה למשה, עלה אלי ההרה. ר' אלעזר בן ערך אומר, כשירד הב"ה ליתן תורה לישראל, ירדו עמו ששים רבוא של מלאכי השרת, ובידם עטרות, ועטרו את ישראל בכתר שם המפורש. וכל אותן הימים, עד שלא עשו את העגל, היו טובים לפני הב"ה כמלאכי השרת, ולא שלט בהם מלאך המות. ר' יהודה אומר, כאדם לבוש בגדי תפארתו ויפה במראה כבודו ויקרו, כך היו ישראל כשהיו לבושים אותו השם, היו טובים לפני הב"ה כמלאכי השרת.

ג

ועוד גרסי' בפרקי ר' אליעזר וירד ה' על הר סיני, בששה בסיון נגלה הקב"ה על ישראל בסיני, ונפתחו השמים, ונכנס ראש ההר בתוך השמים, והערפל מכסה את ההר. ר' פנחס אומר, ערב שבת עמדו בני ישראל על הר סיני ערכים ערכים, האנשים לבד והנשים לבד. אמ' הב"ה למשה, לך אמור להן לבנות ישראל אם רוצות לקבל התורה, לפי שדרכן של אנשים הולך אחר דרכן של נשים, שנא' (שמות יט, ג) כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, ותגד לבני ישראל, אלו האנשים. וענו כולן, אנשים ונשים, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ר' פנחס אומר, כל אותו הדור ששמעו קולו של הב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת, ולא ראו טפת קרי בחייהם, ולא משלו בהן כל מיני כנים, ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה. אשריהם בעולם הזה וטוב להם לעולם הבא, ועליהם הכתו' אומר אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, ואומר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. אשרי העם שהקדימו נעשה לנשמע. וגרסי' בפרק בתרא דמסכת ראש השנה ירוש' ר' משרשיה בשם ר' אידי, בכל הקרבנות כתי' חטאת ובעצרת אין כתיב חטאת. אמ' להם הב"ה לישראל, מכיון שקבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. וגרסינן במ' שבת בפרק ר' עקיבא, דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים רבוא של מלאכי השרת, וכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים בראשו, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכשחטאו ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופירקום, שנא' (שמות לג, ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמ' ר' חמא בר' חנינא, בחורב טענו ובחורב פירקו, שנא' (שמות לג, ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. א"ר יוחנן, וכולן זכה משה ונטלן, שנא' (שמות לג, ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, וסמיך ליה ומשה יקח את האהל. א"ר ר' שמעון בן לקיש, ועתיד הב"ה להחזירן לנו, דכתיב ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, שמחה שהיתה מעולם על ראשם. אמ' ר' אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאתה בת קול ואמרה, מי גלה לכם רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, שנא' (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. אמ' ר' אחא בר חנינא, מאי דכתי' (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. אמ' ר' אבא בר כהנא, כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, חיבבן הב"ה, ושלח לכל אחד מישראל שני מלאכים, אחד חוגר לו זיינו ואחד נותן עטרה בראשו. א"ר סימון, פורפראות הלבישן, שנא' (יחזקאל טז, י) ואלבישך רקמה. ר' יוחנן דצפרין אומר, זוניות חגר להם, שנא' (יחזקאל טז, י) ואחבשך בשש. ר' שמעון אומר, כלי זין חגר להם ושם המפורש חקוק עליו. ולפיכך נאמר כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שנטלו כל השבח הזה. ר' אליעזר אומר, והם תוכו לרגליך, אע"פ שאנוסין ואע"פ שמלקין אותם אויביהם ואע"פ שבוזזין אותן, ישא מדברותיך, מקבלין עול תורתן עליהם ואומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ד

ובזכות שאמרו ישראל נעשה ונשמע ניצולין מידי אויביהן, כדגרסי' במ' שבת בפרק ר' עקיבא, דרש רבא, מאי דכתי' (ישעיהו א, יח) לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, לכו נא ונוכחה, בואו מיבעי ליה, יאמר ה', אמר ה' מיבעי ליה. אלא לעתיד לבא אומר הב"ה לישראל, לכו נא ונוכחה. אומרין לפניו, רבונו של עולם, אצל מי נלך, אצל אברהם אבינו ע"ה, שאמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא בקש עלינו רחמים, אצל יצחק, שבירך את עשו ואמ' לו כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך, אצל יעקב, שאמרת לו אני ארד עמך מצרימה, ולא בקש עלינו רחמים, אצל מי נלך, יאמר ה'. אומר להם הב"ה, הואיל ותליתם עצמיכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, לעתיד לבא אומר הב"ה לאברהם, בניך חטאו, ואומר לפניו, רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. ואומ' הב"ה, אברהם לא היה לו צער גדול בנים. אמ' ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, ואומר ליעקב, בניך חטאו. ואומר לפניו, רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. אמ' לו הב"ה, לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עיצתא. אומר ליצחק, בניך חטאו. ואומר לפניו, רבונו של עולם, בני ולא בניך, בשעה שהקדימו נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשו שחטאו בני ולא בניך. ועוד כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם, שבעים שנה, שנא' (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה, דל עשרים שנים דלא ענשת עליהן, פשו להן חמשין, דל עשרים וחמשה דליליותא, פשו להם עשרים וחמשה, דל תריסר ופלגא דמיכל ומשתי וצלויי, פשו להו תריסר ופלגא, אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך. באותה שעה פותחין ישראל את פיהם ואומרים, כי אתה אבינו. נשאו ידיהם כנגד יצחק. אמ' להם, הודו כנגד הב"ה, שהוא אביכם שבשמים. מיד נושאין את ידיהם, ואומרים, אתה [ה'] אבינו גואלנו מעולם שמך, ואין צור מבלעדיך.

ה

גדולה תורה וגדול משה רבינו ע"ה שקבלה מהב"ה בסיני וצוה בה לישראל, כדגרסי' בספרי תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, צווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בעבורנו. וכן הוא אומר ויבנה שם בית לשם ה' אלהי ישראל, בית זה למה, לשום שם ארון הברית, דכתי' (דברים לג, ד) וישם שם מקום לארון. הרי צווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בעבורנו. ד"א תורה צוה לנו משה מורשה וגו', וכי ממשה אנו אוחזין את התורה, והלא אבותינו זכו לנו בה, שנא' (דברים לג, ד) מורשה קהלת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים, ירושה לבני קטנים, אמ' להם משה לישראל, שמא אין אתם יודעים מה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, וכמה יגיעה יגעתי בה, כענין שנא' (שמות לד, כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי וגו', נכנסתי לבין המלאכים, נכנסתי לבין השרפים, שכל אחד מהם יכול לשרוף כל העולם כלו על יושביו, נתתי נפשי עליה, הילכך נקראת התורה על שמי, דכתי' (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי.

ו

ועוד גרסינן במ' שבת בפ' ר' עקיבא, א"ר יהושע בן לוי, כשעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה, מה לילוד אשה בינינו. אמ' להם, לקבל התורה בא. אמרו לפניו, רבונו של עולם, חמדה גנוזה שגנוזה לפניך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שבראת העולם, ואתה משתעשע בה בכל יום, אתה נותנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, תנה הודך על השמים, שנא' (תהלים ח, י) ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. אמ' לו הב"ה למשה, החזיר להם תשובה. אמ' לפניו, רבונו של עולם, מתיירא אני שישרפוני בהבל פיהם. אמ' לו, אחוז בכסא כבודי והחזיר להם תשובה, שנא' (איוב כו, ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. אמ' ר' נחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמ' לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתי' בה. אמ' לו, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. אמ' להם משה למלאכי השרת, וכי למצרים [ירדתם] ונשתעבדתם, תורה מה לכם. שוב מה כתוב בה, לא יהיה לך אלהים אחרים. אמ' להם, וכי בין עמים ערלים אתם שעובדין ע"ז. שוב מה כתי' בה, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכי משא ומתן יש ביניכם, שאתם צריכין שבועה. שוב מה כתיב בה, זכור את יום השבת לקדשו, כלום מלאכה אתם עושים, שאתם צריכין שביתה. שוב מה כתי' בה, כבד את אביך ואת אמך, כלום אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד. כלום יש ביניכם יצר הרע, כלום יש ביניכם גלוי עריות, שאתם צריכין לתורה. מיד חזרו והודו להב"ה, שנא' (תהלים ח, י) ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואלו אשר תנה הודך על השמים לא קאמ'. מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנא' (במדבר יז, יב) ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמ' ליה, מי הוה ידע. א"ר שמעון בן לקיש, בשעה שירד משה מלפני הב"ה, בא שטן ועמד לפני הב"ה ואמ' לפניו, רבונו של עולם, תורה היכן היא. אמ' לו, בארץ נתתיה. [הלך אצל ארץ, אמר לה, תורה היכן היא, אמרה לו, אלהים הבין דרכה וגו']. הלך אצל תהום. אמ' לו, לא בי היא. הלך אצל ים. אמ' לו, אין עמדי, שנא' (איוב כח, יד) תהום אמ' לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. שמענו אבל לא ראינו. חזר לפני הב"ה ואמ' לו, רבונו של עולם, שטתי בכל העולם ולא מצאתיה. אמ' לו, אצל בן עמרם היא. הלך אצל משה, אמ' לו, תורה שנתן לך הב"ה היכן היא. אמ' לו, וכי מה אני שנתן לי הב"ה התורה. אמ' לו הב"ה למשה, משה, בדאי אתה. אמ' לפניו, רבונו של עולם, חמדה גנוזה שלך, שאתה משתעשע [בה] בכל יום, אני מחזיק בה טובה לעצמי ואומר שנתנה הב"ה לי. אמ' לו הב"ה, הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנא' (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי וגו'.

ז

וגרסי' בפרקי ר' אליעזר אמרו מלאכי השרת למשה, לא ניתנה תורה אלא למעננו. חזר ואמ' להם, כתיב בתורה כבד את אביך ואת אמך, וכי יש לכם אב או אם. ועוד כתיב אדם כי ימות באהל, מה שאין ביניכם, ולא ניתנה תורה אלא בשבילנו. וחשו ולא ענו עוד. מכאן אמרו עלה בחכמתו אל העליונים והוריד עזו מבטחה של מלאכי השרת, שנא' (משלי כא, כב) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה. ראו מלאכי השרת שנתן הב"ה התורה למשה, אף הם נתנו לו אגרות ופתקין של רפואות, שנא' (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, אף צוררים שכנו צחיחה.

ח

גדולה תורה וחביבה לפני הב"ה, וכשנתנה לישראל עם סגולתו ונחלתו נזדעזע העולם. כדגרסי' במדרש ר' תנחומא וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושי דברו, במתן תורה הכתוב מדבר. כשבא הב"ה ליתן תורה לישראל, ירדו עמו רכב רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. ר' אבדימי דמן חיפה אומר, עשרים ושנים מרכבות ירדו עמו לסיני לתת את התורה למשה בסיני, והראה בקולו לישראל פלאי פלאים, שנא' (איוב לז, ה) ירעם אל בקולו נפלאות. כיצד, היה הב"ה מדבר, והיה הקול יוצא ומרחיב בכל העולם, וישראל שומעין את הקול. כיצד, בא להם מן הדרום והיו רצין אל הדרום לקבל את הקול, [ומדרום נהפך להם מן הצפון, והיו רצין לצפון], ומצפון אל המזרח, וכן למערב, ומן השמים, ומן הארץ, שנא' (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. והיו ישראל אומרים זה לזה, והחכמה מאין תבא ואי זה מקום בינה, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. תהום אמ' לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזננו שמענו שמעה, אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. והיו ישראל אומרים, מהיכן בא הב"ה, מן המזרח או מן המערב, מן הצפון או מן הדרום, שנאמר (דברים לג, ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו, ואמ' אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה, כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ. אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, למה הדבר דומה, לבת מלכים שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס אצל המלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו. אמ' לו המלך, ראה כמה אני מחבב אותך, שאין אדם מכיר את בתי ועומדת לפניך. כך אמר הב"ה לישראל, ראו כמה אתם חביבין עלי, שאין בפלטרין שלי מכיר את התורה ולכם נתתיה, הה"ד ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, אבל אתם לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. אמ' להם הב"ה לישראל, בני, אם יהיו דברי תורה קרובים לכם, אף אני אקרא אתכם קרובים, שנא' (תהלים קמח, יד) לבני ישראל עם קרובו הללויה.

ט

וגרסינן בואלה שמות רבה וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. א"ר יוחנן, היה הקול יוצא ונחלק לשבעה קולות, ומשבעה קולות נחלק לשבעים לשונות, כדי שישמעו כל האומות. וכל אומה ואומר שומעת הקול בלשון כל אומה ואומה ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין את הקול ולא היו ניזוקין. כיצד היה הקול יוצא, א"ר תנחומא דו פרצופין היה הקול יוצא, פי' דו שנים, שהיה הורג לאומות העולם שלא קבלו את התורה ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה. הוי כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, (אבל) אתה שמעת קולו וחיית ואומות העולם שמעו ומתו. בוא וראה היאך היה הקול יוצא אצל כל ישראל. כל אחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, והבחורים לפי כחן, והנערים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה משה יכול לסבול, דכתי' (תהלים כט, ד) קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים, בכחו של כל אחד ואחד, כפי מה שיוכל לסבול, ואף נשים מעוברות לפי כחן. הוי ירעם אל בקולו נפלאות. אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מהו קול ה' בכח, וכי אפשר לומר, והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בכחו, שנאמ' וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון, וכתי' (דניאל י, ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא, וכתי' (דניאל י, ח) ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, וכתי' (דניאל י, ט) ואשמע את קול דבריו וכשומעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. והב"ה, שכתוב בו והלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', על אחת כמה וכמה והוא צריך לדבר בכח, אלא כח שהיה משה יכול לסבול.

י

ועוד גרסינן במ' שבת בפ' א"ר עקיבא, אמ' ר' יוחנן, מאי דכתי' (תהלים סח, יב) ה' יתן אומר המבשרות צבא רב, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הב"ה נתחלק לשבעים לשון. תאנא דבי ר' ישמעאל, הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הב"ה נתחלק לשבעים לשון. אמ' ר' יהושע בן לוי, לחיו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מר עובר, כל דבור ודבור שיצא מפי הגבורה נתמלא כל העולם כלו בשמים. ואמ' ר' יהושע בן לוי, כל דבור ודבור שיצא מפי הב"ה יצאה נשמתן של ישראל, שנא' (שיר השירים ה, ה) קמתי אני לפתוח לדודי [וגו'], ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו. וכי מאחר שמדיבור ראשון יצאה נשמתן, שני מי קבלו. אלא שהוריד הב"ה טל, שעתיד להחיות בו המתים, והחיה אותם, שנאמר (תהלים סח, י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת. ואמ' ר' יהושע בן לוי, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הב"ה חזרו ישראל לאחוריהם שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן. פי' מדדין, מנהלין אותם לאט לאט בחמלה, כמו האשה מדדה את בנה, וכמו אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה. שנא' (תהלים סח, יג) מלאכי צבאות ידדון ונות בית תחלק שלל.

יא

וגרסי' בואלה הדברים רבה את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. מהו קול גדול ולא יסף, שעשרת דברות כלם בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאד, מה שאין הדיוט יכול לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע, ולפי' נפשי יצאה בדברו. וכתי' (דברים ה, יט) ויהי כשומעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי, ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. מלמד שמתו ואחר כך חיו. וגרסי' בפרקי ר' אליעזר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בוער באש. אם בוער באש, למה מתוך החושך, ואם מתוך החושך למה בוער באש, למה השמיע הב"ה את קולו מתוך החשך ולא מתוך האור. משל למלך בשר ודם שהיה משיא לבנו אשה ותלה בחופתו פרוכות שחורות. אמרו לו עבדיו וכל בני פלטרין שלו, אדוננו המלך, אין אדם תולה בחופת בנו פרוכות שחורות אלא פרוכות לבנות, מ"ט שאתה הולך ותולה בחופת בנך פרוכות שחורות. אמ' להם, יודע אני שאין בני ממתין עם כלתו ארבעים יום, ולפיכך תליתי בחופתו פרוכות שחורות, כדי שלא יאמרו למחר, לא היה המלך יודע מה שעתיד ליארע לבנו. הוי ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וגו'. המלך זה הב"ה, שנא' (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש וגו', והבן אלו ישראל, שנאמר (שמות ד, כב) כה אמר ה' בני בכורי ישראל, והכלה זו התורה, שנא' (שיר השירים ז, ב) יפו פעמיך בנעלים אחותי כלה. והב"ה, שהוא צופה עתידות ויודע נסתרות, היה יודע שאין ישראל ממתינים אחר מתן תורה אלא ארבעים יום למעשה העגל, ולפי' השמיע את קולו מתוך החשך ולא מתוך האור, הוי ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וגו'. אבל לעתיד לבא, כשיגלה המלך המשיח במהרה בימינו וישיב הב"ה שיבת עמו, יהפוך לנו הב"ה החושך לאור גדול, שנא' (ישעיהו ס, א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, וכתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, וכתי' (ישעיהו ס, יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך, וכתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי ארץ צלמות אור נגה עליהם.

יב

וגרסינן בואלה שמות רבה ירד הב"ה על הר סיני ליתן תורה לישראל, והיה העולם מתמוטט, שנא' (שופטים ה, ד) ארץ רעשה גם שמים נטפו וגו', וכתי' (שופטים ה, ה) הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל, וכתי' (איוב כו, יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו, וישראל היו מרתיתין, שנא' (שמות יט, טז) ויחרד כל העם אשר במחנה, וההר מרתית, שנא' (שמות יט, יח) ויחרד כל ההר מאד.

יג

ועוד גרסי' בפרקי ר' אליעזר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, יצא קול ראשון והשמים והארץ רעשו ממנו, וההרים ברחו, והגבעות התמוטטו, וכל האילנות כרעו, והמתים שבארץ ישראל חיו ועמדו, שנאמר (דברים כט, יד) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו, וכל העתידים להבראות עד סוף כל הדורות שם עמדו עמהם, שנא' (דברים כט, יד) ואת אשר איננו פה עמנו היום, וישראל שהיו חיים נפלו על פניהם ומתו. יצא הקול השני, חיו ועמדו על רגליהם, ואמרו למשה רבינו, אין אנו יכולין לשמוע קולו של הב"ה עוד, שנא' ומתנו, ר"ל נמות כשמתנו בראשונה, דכתי' (שיר השירים ה, ו) נפשי יצאה בדברו. ושמע הב"ה קולן של ישראל וערב לו, ושלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה והגישוהו לערפל, שנא' (שמות כ, יז) ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם אלהים. ושאר הדברות דבר הב"ה על פי משה, כדי שלא יחרדו ישראל מקולו של הב"ה. אמ' ר' יהודה, אדם מדבר עם חבירו הוא נראה וקולו אינו נראה, וישראל שמעו את קולו של הב"ה וראו את קולו יוצא מפיו כברקים ורעמים, שנא' (שמות כ, יד) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק.

יד

וגרסי' במדרש השכם בשעה שאמ' הב"ה אנכי ה' אלהיך, נתרעשו ההרים ונמוטו הגבעות, ובא תבור ממקומו וכרמל מאספמיא, שנא' (ירמיהו מו, יח) חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא. זה אמר אני נקראתי וזה אמר אני נקראתי. וכששמעו אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, עמדו כל אחד ממקומו ואמרו, לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים. והיתה הארץ חלה ומזדעזעה, שנא' (שופטים ה, ה) הרים נזלו מפני ה' וגו', וכתיב ארץ יראה ושקטה. ונתמלאו בתיהם של ישראל מזיו השכינה, וירד הב"ה על הר סיני. אמ' הב"ה, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם. משל למלך שגזר על בני רומי שלא ירדו לסוריא ובני סוריא שלא יעלו לרומי, כך אמ' הב"ה, השמים שמים לה' וגו', וכשנתן התורה לישראל בטלה הגזרה ואמ' עליונים ירדו למטה, שנא' (שמות יט, כ) וירד ה' על ראש הר סיני על ראש ההר, ותחתונים יעלו למעלה, שנא' (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים. ד"א אנכי עמד בין ה' וביניכם, כאדם שנוטל כוס קידושין בידו הייתי, ושבת מקדשם, דכתי' (בראשית ב, ג) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. מלמד שקידש השבת להב"ה, כדא' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, והשכינה כחתן מעוטר, וכנסת ישראל ככלה, והתורה ככתובת שטר, ושרפים ומלאכים עומדים כעם אשר בשער בשעת החופה, והזקנים כעדים.

טו

ועוד גרסי' בפרקי ר' אליעזר אמ' הב"ה למשה, לך וקדש את העם שני ימים, שנא' (שמות יט, י) וקדשתם היום ומחר. וכי ממה היתה קדושתן של ישראל, ערלים לא היו בהם, המן היה יורד מן השמים ונבלע באיברים, מים היו שותים מן הבור, ענני כבוד היו מקיפין עליהם, וממה היתה קדושתן, אלא מתשמיש המטה. ומשה דן דין בינו לבין עצמו ואמ', שמא ילך אדם מישראל אצל אשתו, ונמצאו מתעכבין מלקבל את התורה. מה עשה, הוסיף יום משלו, שאם ילך אדם מישראל אצל אשתו יום ראשון, נמצא שני ימים טהורים. אמ' הב"ה למשה, כמה נפשות היו באות מישראל באותה הלילה, אלא מה שעשית יפה עשית, שנא' (שמות יט, טו) והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. אמ' הב"ה, ירד משה אל המחנה ואח"כ אני אשמיע את התורה לבני, שלא יהו ישראל אומרין, משה היה מדבר עמנו מתוך הענן. אמ' לו, לך העד בעם. אמ' לו, כבר העידותי בעם, שנא' (שמות יט, כג) ויאמר משה [וגו'] לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העידות בנו [לאמר] הגבל את ההר וקדשתו. אמ' לו, קרא לאהרן, שנא' (שמות יט, כד) ויאמר לו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. ירד משה לקרוא לאהרן, עד שירד, השמיע הב"ה לעמו עשרת הדברות, שנא' (שמות יג, ג) ויאמר משה אל העם, מה כתיב אחריו, וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.

טז

ר' חנינא אומר, בחדש השלישי, היום כפול מן הלילה, והיו ישראל ישנים שתי שעות ביום, שבעצרת השינה עריבה והלילה קצרה, ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותן משנתן, ואומר להם לישראל, קומו משנתכם, שכבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה. בא השושבין והוציא את הכלה, כאדם שעושה שושבניות לחבירו, שנא' (שמות יט, יז) ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה, והחתן יוצא לקראת הכלה ליתן להם את התורה, שנא' (תהלים סח, ח) ה' בצאתך לפני עמך. אמ' ר' יהושע בן קרחה, משה היו רגליו עומדות על ההר וכולו בשמים, צופה ומביט כל מה שבשמים, והב"ה מדבר עמו כאדם שהוא מדבר עם חבירו, שנא' (שמות לג, יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. אמ' הב"ה למשה בלשון נקי, אמור להם, שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי.

יז

א"ר נתן בשם ר' יוסי הגלילי, תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קיפל הב"ה, כדי ליתן את התורה לדור המדבר, שנא' (תהלים קה, ח) דבר צוה לאלף דור. ולמה נתנה לדור המדבר, מפני שהיו ישרים. שכיון שיצאו ממצרים, אחר ג' חדשים נתן להם את התורה, שנא' (שמות יט, א) ויהי בחודש השלישי, הוי יצפון לישרים תושיה. ד"א בחדש השלישי, ר' יצחק פתח סמכוני באשישות, בשתי אשות, אשו של סיני ואשו של סנה, ד"א אשו של אברהם ואשו של חנניה מישאל ועזריה. רפדוני בתפוחים, אלו דברי תורה שריחן יפה כתפוחים. כי חולת אהבה אני, אמ' ר' יצחק, בראשונה, שהיתה פרוטה מצוייה אצל אדם, היה אדם מתאוה לשמוע משנה ותלמוד, ועכשו שאין הפרוטה מצויה ועוד שאנו חולין מן המלאכות, אדם מתאוה לשמוע דברי מקרא ואגדה.

יח

ד"א בחדש השלישי, הה"ד הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת. אמ' ר' יהושע בר נחמני, זו תורה, שאותיותיה אב"ג והכל משולש, תורה נביאים וכתובים, משנה הלכות והגדות. הסרסור משולש, מרים אהרן ומשה. תפלה משולשת, ערב ובקר וצהרים. קדושה משולשת, קק"ק וכו'. ישראל משולשין, כהנים לוים וישראל. משה, אותיות משולשין. לוי, משולש באותיות ומשולש בשבטים, ראובן שמעון לוי. אבות משולשין, אברהם יצחק ויעקב. החדש השלישי משולש, ניסן אייר סיון. על הר סיני, שאותיותיו משולשין, ויחנו במדבר לשלשת ימים נתקדשו, שנא' (שמות יט, טו) והיו נכונים לשלשת ימים. א"ר יהושע בן לוי, לעולם השלישי חביב, אדם היו לו שלשה בנים, קין הבל שת. שת היה חביב, שנא' (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם, וכתי' (בראשית ה, ג) ויולד בדמותו כצלמו. לנח שלשה בנים, שם חם ויפת, ואע"פ שיפת הגדול לא זכה לגדולה, אלא שם. שלשה בנים לעמרם, מרים אהרן ומשה, וכתיב לולי משה בחירו. במלכים שאול דוד ושלמה, וישב שלמה על כסא ה' למלך. והב"ה נתן את התורה על ידי משה רבינו ע"ה שהיה צפון ג' חדשים, שנא' (שמות ב, ב) ותצפנהו שלשה ירחים, ביום השלישי, דכתי' (שמות יט, יא) ביום השלישי ירד ה' על הר סיני, ובחדש השלישי, דכתיב בחדש השלישי. וכל כך למה, לקיים והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וגרסי' במ' שבת בפרק ר' עקיבא, דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא ואמ', בריך רחמנא דיהב לן אוריאן תליתאי, לעם תליתאי, על יד תליתאי, ביום תליתאי, לירח תליתאי. התורה שהיא שלשה, מקרא משנה תלמוד. לעם תליתאי, כהנים לויים וישראל. ביום תליתאי, ביום השלישי. על יד תליתאי, משה שהוא שלישי, מרים אהרן ומשה. לירח תליתאי, בחדש השלישי. ולמה לא נתנה תורה בחדש הראשון שיצאו ישראל ממצרים, לא כך אמ' להם, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. אמ' ר' יהודה בשם ר' שלום, משל לבן מלכים שעומד מחולייו. אמ' אביו, נמתין שלשה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי, ואחר כך אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. ואף כאן, כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמ' הב"ה, אמתין עד שיתרפאו ואח"כ אתן את התורה להם.

יט

ועוד גרסינן במדרש תנחומא כי חולת אהבה אני. א"ר לוי משל לבן מלך שעמד מחוליו. אמ' ילך לו לאסכוליו. אמ' המלך עדיין לא ילך, שחלש בני מחוליו ולא ילך לאסכוליו, אלא יתעדן בני שלשה חדשים, ואחר כך ילך. כך אמ' הב"ה, יתעדנו ישראל שלשה חדשים במן ובשלו ובבאר, ואחר כך אתן להם את התורה. בחדש השלישי, ולמה לא בחודש השני או רביעי או חמישי או ששי או שביעי. שנה לי ר' חייא הגדול, הגיורת והשבויה והמשוחררת לא יתנשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים. כך ישראל נקראו שבויים, שנא' (ישעיהו יד, ב) והיו שובים לשוביהם, נקראו משוחררים, שנא' (ויקרא כה, נה) אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. אמ' הב"ה, אמתין להם שלשה חדשים, ואח"כ אתן להם את התורה. בשעה שיצאו ישראל ממצרים רצה הב"ה ליתן את התורה, והיו בהן סומין וחגרין וחרשים. אמ' הב"ה, התורה כלה שלימה, שנא' (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה וכו', והיאך אני נותן אותה לדור שיש בו בעלי מומין, ואם אמתין עד שיעמדו בניהם אני מעכב שמחתה של תורה. מה עשה יתברך שמו, ריפא אותן ואחר כך נתן להם את התורה. ומנין שריפא אותן. מי שהיה סומא נעשה רואה, שנא' (שמות כ, יד) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וגו'. ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר (שמות יט, ח) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ומי שהיה חגר נעשה שלם, שנא' (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ד"א בחודש השלישי. מה כתוב למעלה מן הענין פרשת יתרו מה שהוא מלמד את משה, שנא' (שמות יח, כא) ואתה תחזה מכל העם וגו', ואח"כ וישלח משה את חותנו, ואחר כך בחדש השלישי. אמר שלמה בחכמתו, לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. ישראל היו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים, ויתרו היה יושב בביתו בהשקט ובבטחה, ובא לראות בשמחת התורה עם בני ישראל, לפיכך וישלח משה את חותנו, ואחר כך בחדש השלישי.

כ

ועוד גרסי' במדרש תנחומא וישמע יתרו וגו', זה שאמ' הכתוב לץ תכה ופתי יערים והוכיח לנבון יבין דעת. לץ תכה, זה פרעה, שהכהו הב"ה עשר מכות על ששלח ידו על ישראל, ופתי יערים, אלו יושבי הארץ ואלופי אדום, שנא' (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון וגו', וכתי' (שמות טו, טו) אז נבהלו אלופי אדום. והוכיח לנבון יבין דעת, זה יתרו, ששמע באותות ונפלאות שעשה הב"ה, והוא מין בעצמו, ועשה תשובה ובא ונתחבר עם ישראל, שנא' (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן מדין. מה שמועה שמע. בא וראה, בשעה ששמעו מלכי מזרח ומערב שנקרע הים לפני ישראל, אחזה אותם רעדה וחלחלה מפניהם. שכן מצינו בשעה ששלח יהושע את פנחס וכלב לרגל את הארץ, באו אל יריחו בית רחב, ענתה ואמרה להם, כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם. ר' יהושע אומר, מלחמת עמלק שמע ובא. כיון שבא להלחם עם ישראל הכחישו הב"ה לפניהם ונתנו בידם, דכתי' (שמות יז, יג) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, וכיון ששמע יתרו בא ונתגייר והודה לו להב"ה. ור' עקיבא אמר, מתן תורה שמע ובא. שבשעה שנתן הב"ה תורה לישראל הרעיש הב"ה את כל העולם כלו על יושביו, עד שנתקבצו כל האומות אצל בלעם. אמרו לו, שמא מחריב הב"ה את עולמו ומביא מבול לעולם. אמ' להם, כבר נשבע הב"ה שלא יבא מבול לעולם, שנא' (ישעיהו נד, ט) כי מי נח זאת לי וגו'. אמרו לו, שמא אינו מביא [מבול] של מים ומביא מבול של אש. אמ' להם, אינו מביא מבול של אש, אלא חמדה טובה יש לו בבית גנזיו והיום נותנו לעמו. וכיון ששמעו כולם כך, פתחו כולם ואמרו, ה' עוז לעמו יתן, וכתי' (תהלים כח, ח) ומעוז ישועות משיחו הוא. כיון ששמע יתרו אותות ומופתים שעשה הב"ה לישראל, עזב ע"ז שלו ובא ונתגייר, שנא' (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. מה עשה למשה, הצילו מחרב פרעה, ולישראל עמו, שעשה להם נסים במצרים ונפלאות על הים. ור' יוחנן פתח, יצילני מאויבי עז ומשונאי כי אמצו ממני. מאויבי עז, זה פרעה, ומשונאי כי אמצו ממני, אלו המצרים. יקדמוני ביום אידי, מפרעה ומעבדיו ומעמו, ומכולם, ויהי ה' למשען לי, ויוצא למרחב אותי, שנתן לי את התורה. אנכי הגדתי, במצרים, ויגד משה לאהרן. והושעתי, בים, דכתי' (שמות יד, ל) ויושע ה' ביום ההוא, וכתי' (שמות טו, יט) ובני ישראל הלכו ביבשה. והשמעתי, בסיני, דכתי' (תהלים עו, ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה. ואין ביניכם זר, דכתיב וישלח משה את חותנו.

כא

ובשעת מתן תורה כל מה שעתיד נביא לחדש הכל קבל מהר סיני. כדגרסי' במדרש ר' תנחומא וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלהיך. אמ' ר' יצחק, אף מה שהנביאים עתידין להנבא הכל קבלו מהר סיני, שנא' (דברים כט, יד) כי את אשר ישנו פה עמנו [עומד] היום ואת אשר איננו פה עמנו היום. הרי משנברא כבר ישנו מי שהוא בעולם, ואף מי שהוא עתיד להבראות ואינו עומד היום. אין כתי' כאן עמנו עומד, אלא עמנו היום, [אלו] הנפשות שעתידין להבראות שלא נאמר בהן עמידה, שאף הן היו בכלל. כדא' משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי, על מלאכי לא נאמר, אלא ביד מלאכי, ללמדך שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני. וכן ישעיה [אומר, קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה אדני ה' שלחני וגו'. אמר ישעיה] משעה שניתנה תורה קבלתי הנבואה הזאת, מעת היות התורה שם אני, [אלא] שעד עתה לא ניתנה לי רשות [להתנבאות]. ולא הנביאים בלבד, אלא אף החכמים שהיו עתידין להיות, שנא' (דברים ה, יח) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם וגו'.