מנורת המאור, אור עולם י׳

א

פרק עשירי, בענין נישואי אשה

ב

לעולם ישתדל אדם לישא אשה בת טובים, צנועה וכשרה, ממשפחה הגונה, שלא יצא עליה ערעור מעולם. ולא יתכוין ליופיה, אלא לכשרון מעשיה, שנא' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. בכשרון מעשה האשה היא מהוללה, ולא ביופיה. ושנו חכמים אל תתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה.

ג

לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה, מובטח לו שיהיו בניו תלמידי חכמים.

ד

לעולם ידבק אדם בטובים. שהרי משה רבינו ע"ה נשא בת יתרו, ויצא ממנו כהן לע"ז, ואהרן ע"ה נשא אלישבע בת עמינדב, ויצא ממנו פנחס.

ה

לעולם לא ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו, שמתוך כך באין לידי עבירה. ומנא לן, מיוסף ע"ה.

ו

לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.

ז

ומעשה ר' שמעון יוכיח, שהטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ובקשו להאכילו אבר מן החי.

ח

לעולם [יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה] אונאתה קרובה. דאמ' ר' אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנא' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנא' שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.

ט

לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה על אדם אלא בשביל אשתו, שנא' ולאברם היטיב בעבורה.

י

לעולם יהיה אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנא' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמ' רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כמשלם שערי מכדא, נקיט ואתא תגרא. פי' כשתכלה הפת מן הבית השלום יוצא והמריבה נכנסת.

יא

לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנא' והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, וכתי' וידל ישראל מאד.

יב

לעולם יאכל אדם פחות ממה שיש לו, וילבש כפי מה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהם תלויים בו, והוא תלוי במי שאמר והיה עולם.

יג

לעולם תשתדל האשה לעשות מלאכה בתוך ביתה, ולא תשב בטלה, כי הבטלה מביאה לידי שעמום, פי' תמהון הלב. והבטלה מביאה לאיש לידי הרהור עבירה, כ"ש לאשה, שדעתה קלה. ועל כל פנים תעשה מלאכה, ואפי' יש לה כמה עבדים וכמה שפחות, שנא' דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה, פי' בידיה ולא על ידי אחרים.