מנורת המאור, אור גדול ד׳

א

פרק רביעי, בענין הענוה

ב

גדולה ענוה, שבה נשתבח אברהם אבינו ע"ה. מפני שהיו בני דורו, הגדולים בהם, מנשאים אותו, כגון עפרון החתי, והיו קוראים אותו אדוני, שנא' שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו, והוא ע"ה היה משפיל את עצמו לפניהם, והנהיג את עצמו במדת הענוה והצניעות עמהם, ואפי' לפני הפחותים שבהם, שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ.

ג

גדולה ענוה, שבה נשתבח יצחק אבינו ע"ה. שהרי אבימלך גרש אותו ממלכותו, וכשבא לו אבימלך, לא גבה לבו ולא שלם לו כמעשיו, ומרוב ענותנותו קבלו מאהבה, והאכילהו והשקהו, לו ולאנשיו, שנא' ויעש להם משתה ויאכלו וישתו, וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.

ד

גדולה ענוה, שבה נשתבח יעקב אבינו ע"ה. שמפני ענותנותו היה נוהג בו כבוד בעשו אחיו, מפני שיצא לאויר העולם רגע אחד קודם ממנו, והיה קורא אותו אדוני, שנא' כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב. ר' כך היה כותב לאנטונינוס, נאם עבדך יהודה. אמ', כי לא טוב אנכי מאבותי.

ה

גדולה ענוה, שבה נשתבח משה רבי' ע"ה, שנא' והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ומה תלמוד מכל האדם, אלא ענו, ואינו מתגאה במדה מן המדות שבני אדם רגילין להתגאות בה, כגון המלכות והנבואה והחכמה. ואע"פ שהיו בו כל המדות הללו, ענו מאד מכל האדם.

ו

גדולה ענוה, שבה נתגדל אהרן ע"ה. בנוהג שבבני אדם, אדם מכבד את ביתו בבגדים בלות, שמא מתעטף הוא בכל כליו ומכבד הבית, אבל אהרן ע"ה לובש שמונה בגדים ודומה לחתן בחופתו, ואעפ"כ והרים את הדשן.

ז

גדולה ענוה, שבה נשתבח אלעזר, שנא' ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן, ואעפ"כ היה משפיל את עצמו לפני גדולת הב"ה, והיה נושא בעצמו קטורת הסמים ושמן המאור ומנחת התמיד ושמן המשחה.

ח

קטורת הסמים בימינו, ושמן המאור בשמאלו, ומנחת התמיד תלויה בזרועו, ושמן המשחה, ר' אבין בשם ר' אלעזר אומר, תלויה היתה באפונדתו. ושמא תאמר קטן היה, הרי הוא אומר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן, אלא שאין גדולה בפלטרין של מלך, [שנא' אל תתהדר לפני מלך].

ט

גדולה ענוה, שבה נתגדלו הלוים. שכל ישראל היו מהלכין כאחד, והם היו זקוקין לישא את כל כלי המשכן, ולא עוד אלא שהיו טוענין בעגלה, ואפי' הכי לא נתגאו, ולא אמרו, אין אנו מקבלין עלינו, שאין גדולה בפלטרין של מלך, שנא' אל תתהדר לפני מלך.

י

גדולה ענוה, שבה נתגדלו בני קהת. שהיו מובחרים מכל שבט לוי, והיו טעונין בכתפיהם את הבדים, שנא' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ולא היו מתגאים, אלא משתעבדים לפני האדון, שאין גדולה בפלטרין של מלך.

יא

גדולה ענוה, שבה נתגדל שמואל הנביא ע"ה. שהרי קראו המלאך שלשה פעמים, והיה סבור שעלי היה קורא אותו, והיה מזדעזע ונעור משנתו, ובא אצלו שלשה פעמים, שנא' ויוסף ה' קרא שמואל בשלישית, ולא היה מתגאה ואומר, עד מתי יהי זה קורא אותי ואני רץ ובא אצלו.

יב

גדולה ענוה, שבה נתגדל שאול. שהרי כשאמ' שמואל, ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולבית אביך, והוא הקטין את עצמו, ואמ' לו, הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה וגו'. ובשעה שבקשו למושחו למלך, הלך והטמין את עצמו, עד שהפילו גורלות, שנא' ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים.

יג

גדולה ענוה, שבה נתגדל דוד המלך ע"ה, שנא' ויבא המלך דוד אל בית ה', ויאמר, ה' אלהים, מי אנכי ומי חיי כי הביאותני עד הלום, ואמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם.

יד

גדולה ענוה, שבה נשתבח מרדכי. שבתחלה, כשהיה הדיוט, היה חמישי לסנהדרין, שנא' אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי וגו', וכיון שנעשה משנה למלך אחשורוש, לא די לו שלא רצה להיות רביעי לסנהדרין, אלא אפי' חמישי במקומו לא רצה להיות, ואף על פי שהוסיף גדולה השפיל הוא עצמו ונעשה ששי, שנאמר אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן וכו'.