מחזור ויטרי, הלכות שבת קנ״ב

א

קנב.
ור"ת או' שאין מקדשין בפת כלל. דהא אמרי' בערבי פסחים שאין מבדילין על הפת. וכ"ש שאין מקדישין דלא גרע קידוש מהבדלה דאמרינ' התם. זימנא חדא איקלע אמימר לאתר[ין] ולא הוה לן חמרא כו' ובת טוות. למחר אייתינן ליה חמרא ומבדיל. אלמא שהתענה ולא רצה להבדיל על הפת. וכ"ש לקידוש. ודלא כרב יהודאי גאון שפסק שמותר לקדש ולהבדיל על הפת. וא"כ אמאי בת טוות ולא רצה להבדיל על הפת. אבל רב עמרם פסק שמותר לקדש על הפת אבל אבדולי לא. (וא"ת) [ור"ת] לא סבירא ליה הכי מטעם שפירשנו. ועוד דיש אמוראים שהתירו להבדיל בשכר שהוא חמר מדינה אבל בקידוש לא התירו וכ"ש בפת דאין ראוי להבדיל אך תנאים נחלקו בשכר. דאמרי' התם ת'ר אין מ מקדשין אלא על היין. ובברייתא אחרת אמרי' ת"ר זכור את יום השבת לקדשו. זכריהו על היין. ועל הפת לא נחלקו כמו על השכר. אבל כולהו מודו דאין מקדשין. ורב ושמואל נחלקו אלא בקידוש במקום סעודה לרב אינו צריך. ולשמואל צריך שיהא במקום סעודה. ועתה צריך לפרש מילתיה דרב ברונא אמ' רב הנוטל ידיו לא יקדש. וכן אמ' רב אדא בר אהבה א' רב הנוטל כו'. היו סבורין תלמידי דרב שרב היה סובר דעיקר מצות קידוש הוא שלא במקום סעודה. ומפרשי למילתיה דרב הכי. אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת. אמ' רב ידי קידוש יצאו. כלומ' דהכי עיקר מצותו לפיכך הם או' הנוטל ידיו לא יקדש. פי' הנוטל לצורך קביעות אכילה לא יקדש לכתחילה. דאין זה עיקר מצות קידוש. א' להו רב שמואל בר מרתא כו'. זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא. פעמים שהיה לו חביב לקדש במקום סעודה הוה מקדש במקום קביעות סעודה. וזימנין דחביבא ליה חמרא. כלומר שהיה רוצה לקדש שלא במקום סעודה. ואיזה שירצה יכול לעשות. ולא דקדקתם יפה במילתיה דרב. ת': ר' יצחק או' כל שאינו מבדיל על היין במוצאי שבת או אינו שומע מן המבדילין אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכל מי שמבדיל על היין או שומע הק' קורא אותו קדוש. ועושה אותו מסגולתו. שנ' (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכת' (שם) והייתם לי סגולה מכל העמים: וא"ר יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא. אילו הן. הדר בארץ ישר'. והמגדל בניו לתלמוד תורה. והמבדיל על היין במוצאי שבתות. והוא דשייר מקידושא לאבדלתא: (א' רב נחמן) הילכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור לקידושא ואבדלתא שביק ליה (לקידוש) [לאבדלתא] וקידוש היום מקדש אריפתא. ולא יכיל לאבדולי אריפתא. דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תקינו. (ואיכא) [והיכא] דלא שכיח חמרא כלל. ושיכרא הוה חמר מדינה מבדיל על שיכרא. כדאמרי' בערבי פסחים דמסיק ש"מ חמר מדינה הוא. ואבדיל: והיכא דאיכא דוכתא דלא שכיח חמרא ואיכא בתוך התחום דוכתא דשכיח חמרא וביממא דשבתא [הוא] דיכיל למיזל [ובליליא לא יכיל למיזל] אזיל ביממא ומבדיל. ואע"ג דלא נפיק שבתא. אינמי יתיב קא שתי ופשיטא ליה מילתא לאורתא לית ליה חמרא מבדיל (קא) [כד] בעי למיקם מן פניא דשבתא ואע"ג דאיכא עידנא טובא: דא' רב תחליפא בר אמי א' שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס. ואסיר ליה מיהא למיעבד עיבידתא עד לאורתא. וכד חזי נורא לאורתא מברך בורא מאורי האש: