מחזור ויטרי, הלכות שבת קנ״א

א

קנא.
ומה טעם מברכין על בשמים מפני שניטלה נשמה יתירה באדם ותהנה הנותרת מן הבשמים. ותתרווה ותתחזק בצירוף הברכות: והגאון רבינו שלמה בר' יצחק או' בשם ר' יעקב בר' יקר דטעם בשמים במוצאי שבתות. דכל יום השבת שבת אור של גהינם ולא הסריח כלום. ולאלתר כשיוצא שבת חוזר ושורף ומסריח. ולכך מריח בבשמים: ת'. ובמוצאי שבת ליום טוב ליכא הני טעמי: ת'. והכי אמר רב נטרונאי גאון במוצאי שבת כשאומרין בורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות שמסתכלין לכפות ידים. וכך ראינו רבותי' שהיו עושין ואו' נסתכל בידינו כדי שנהנה מן האור. ושנינו בפרקים דר' אליעזר בן הורקנוס. מצוה להסתכל בציפורנין להבחין בינם לבשר. לפי שאין מברכין על הנר אלא א"כ נהנה ממנו. ומשום הכי פשטינן ידינו להבדלה למחזי אי איכא נהורא אי לא דכיון דלאו בורא האש קא מברבינן אלא בורא מאורי האש. אי איכא נהורא מברך. ואי לא משתמש לנהורא לא מברך. ואי חזי בחבריה או במידי אחרינא שפיר דמי. ומדאורייתא מנא לן דמברכינ' על נורא. דכת' (בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב והדר ויבדל אלהים: אור של כבשן לא מברכינן עליה דלא לנהורא קא עביד. ואור של תנור ואור של כירה בתחילה מברכין עליו בסוף אין מברכין עליו. ואור של בית (הכסא) [הכנסת] היכא דאיכא אדם חשוב דמדליקין משום צוותא לא מברכין עליה. היכא דליכא אדם [חשוב] לנהורא קמדליק ומברכי' עליה: אמ' רב יהודה א' רב אין מחזירין על האור כשם שמהדרין על המצות. ואע"פ שכת' בפרקים דר' אליעזר ר' מונא או' [כיצד] אדם [מבדיל] בכוס יין מקריב ידו לאור [האש]. ואו' בורא מאורי האש. [ואם הי' בדרך פושט ידו לאור המכוכים שהן של אש ומסתכל בצפורניו ואומר בורא מאורי האש ואם נתקדרו] (ולא) שמים בעבים. ואינו רואה את הכוכבים. תולש אבן מן הארץ ואו' המבדיל בין קודש לחול: אעפ"י כן לא סבירא [לן] דמבדיל אלא על היין. ואפי' בפת אין מבדילין. דהכי א' רב עמרם ריש מתיבתא אין מבדילין על הפת כל עיקר. ומה טעם שאין דומה הבדלה לקידוש שקידוש אי איפשר שלא יסעוד. דאין קידוש אלא במקום סעודה. וכיון ששולחנו קבוע וסעודתו קבועה ופת מתוקנת לפניו מקדש [על] הפת בדליכא חמרא. אבל במוצאי שבת שאין שולחנו קבוע ואין סעודתו קבוע ואי בעי לא אכיל הילכך (לא) אין מבדילין על הפת. אבל בשבת חייב לאכל ג' סעודות. מן התורה ומשום עונג: וכן מנהג בשתי ישיבות. ת':