מחזור ויטרי, הלכות נישואין תע״ד

א

תעד.
אישה כשהיא טובלת מנידתה והיא טהורה. לאחר שטבלה ועלתה מברכת על הטבילה. אקב"ו על הטבילה. דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן. כו' בפסחים פ"ק. בבי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר. בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי. אלא שופר מאי טעמא. וכי תימא משום דילמא מיקלקלא תקיעה. אי הכי אפילו שחיטה ומילה נמי. אלא אמר חסדא חוץ מן הטבילה בלבד איתמר. תניא נמי הכי טבל ועלה. בעלייתו אומר אקב"ו על הטבילה: פי' דאכתי גברא לא חזי. כגון טבילה דבעלי קיריים. דקיימא לן בברכות [דאסורים] בדברי תורה ובברכה. דעזרא תיקן טבילה לבעלי קיריין לדברי תורה. ומשום ההיא טבילה תקון בכל הטבילות ברכתן לסוף: ואע"ג דאמרי' בשחיטת חולין פ' ראשית הגז. אמר רב נחמן האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי. כר' אלעי בראשית הגז. כר' יאשיה בכלאים. כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה. דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר [אין] דברי תורה מקבלין טומאה. שנאמר הלא כה דברי כאש. מ"מ כמה דאיפשר למיעבד בטהרה עבדינן הילכך אשה נמי כשהיא טובלת מנידתה והיא טהרה לאחר שטבלה ועלתה מברכת על הטבילה: ת'. ור"ת הורה דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם ואפילו טובל וטובלת צריך לברך קודם טבילה ויכולין לברך אע"פ שלא טהרו וראויין הם. דהא חזינן דזבין ומצורעים ובועלי נדות מותרים לקרוא בתורה ולברך ולהתפלל ולקרא ק"ש וחייבין בכל מצות האמורות בתורה כטהורין גמורין דאין דברי תורה מקבלין טומאה. דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. ואמרינן נמי נדה קוצה לה חלה ומברכת. והא דאמרי' בערבי פסחים כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה. ומפ' התם משום דאכתי גברא לא חזי. והיאך יברך. המורה אומר דנשאלו לרב היי גאון על הלכה זו שהיו תמיהים משום טומאה אמאי אין ראוי לברך על הטבילה קודם שיטבול. והשיב להם דמצות טבילה לבעלי קיריים ובועלי נדות בכלל כל המצות דמברך עליהן עובר לעשייתן. וההיא דפסחים דאמר חוץ מן הטבילה. בנר קא מיירי. דאכתי קודם טבילה לא חזי. לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו. דעדיין כל זמן שלא נטהר ולא נטבל אינו ישר' ואינו מצווה. דתנן בפ"ר אליעזר. גר שמל ולא טבל כאילו לא מל: וכן פסק ר"ת. ורבינו ניסים: ור"ת ורבינו שמשון בר' יוסף חזרו בו וציוו לפרסם ולהורות הדבר. כי חילול שמים הוא שטובלות ומעכבות מלברך עד לאחר קיום המצוה. כי מה נשתנית ברכה זו מכל שאר ברכות. וגם מה שנהגו לברך על נטילת ידים אחר נטילת ידים טעות הוא בידם: עד כאן לשון ספר הישר: וא"ת דבפ' מרובה אמרי' דעזרא תיקן [טבילה] לבעלי קיריים ואפילו לדברי תורה. כדמוכח במי שמתו. חזייה דקא מהסם. א"ל פתח פיך ויאירו דבריך אין דברי תורה מקבלין טומאה. בוודאי קיימא לן הכי כר' יהודה דאין דברי תורה מקבלין טומאה. שנאמר הלא כה דברי כאש. מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה. כדפסקי' בראשית הגז. האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי. כו'. ותקנת עזרא לא פשטה בכל ישראל. וליכא הגוי כולו ולא רובו. כדאמרי' כי האי גוונא בפרק אין מעמידין. ולכך יכלינן לבטולה. דאי פשטה בכל ישראל אין ב"ד יכול לבטלה. דקיימא לן אין ב"ד יכול לבטל [דברי] ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין: ת: