מחזור ויטרי, הלכות מילה תק״ג

א

תקג.
ביום שמקיימין מצות מילה אין ציבור נופלים על פניהם. לפי שאין תחינה באה אלא על הצרה דכת' יענך ה' ביום צרה. ויום שמקיימין מצות מילה שמחה הוא. דכת' שש אנכי על אמרתך. ואיזו היא אמירה. שנאמרה לבדה ושקולה כנגד כל המצות. הוי אומר זו מילה. שנאמרה לבדה לאברהם אבינו. וכת' בה ברית. לפי שהיא שקולה כנגד כל המצות. שהם תרי"ג מצות. כמניין ברי"ת בגימטריא והיא עצמה אחת. ולפי שאין תחינה באה אלא מתוך צרה. לפיכך אין הציבור נופלין על פניהם בשבתות וימים טובים וראשי חדשים לפי שהם יום שמחה:

ב

שאילה זו שאל ר' מנחם בר' מכיר את בן דודו רבינו יצחק בר' יהודה:

ג

יום מילה שחל להיות ביום תענית ציבור כגון עשרה בטבת וי"ז בתמוז וג' בתשרי. מהו להתפלל פסוקי דרחמים וסליחות ולומר ווידוי כדרכו. ולומר והוא רחום. וליפול לתחנונים ולומר אל ארך אפים. ואם מברכין על היין וטועמתו אם הוולד. או ליטעמיה לינוקא. או דילמא אין מברכין. כיון שהמברך אינו יכול לטעום: והילך תשובתו: וששאל על יום המילה. כך נוהגין במקומינו שמתפללין ביום תעניות סליחות ואומר וידוי כדרכו. ואין אומר והוא רחום ולא תחנונים. ומנהג אבותינו תורה היא. ומצות מילה קיבלוה בשמחה. דכב' שש אנכי על אמרתך. ועדיין עושין אותה בשמחה. ולפיכך אין צריכין לומר והוא רחום ותחנונים דודאי צריכין שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי סליחות וידוי. ואל ארך אפים:

ד

ושליח ציבור מברך על היין ואינו טועמו. ומנהג אבות תורה היא. שאין צריך לטועמו ביום תענית. ולא למיתביה לינוקא. דאתי למיסרך אלא לשהייה עד לאורתא. דאמרי' בעירובין. בפרק בכל מערבין. היכי ניעביד ליבריך עליה ולינחייה. המברך צריך שיטעום כי טעים ליה אחרינא שפיר דמי. וביום הכיפורים אם אמר זמן על הכוס כבשאר ימים טובים כיון דכי צריך למשתייה לשם קידוש היום ליכא למימר דלישהייה עד מוצאי יום הכיפורים. הילכך אין אומר זמן על הכוס ביום הכיפורים דלא איפשר: וששאל כמה שיעור טעימה. גבי מקדש בעינא מלא לוגמיו. הכא גבי שאר ברכות לא בעינא מלא לוגמיו ואפילו הכי ביומא דתעניתא אסיר למיטעם: יצחק בר' יהודה: ת':