מחזור ויטרי, הלכות כיסוי הדם תקל״ו

א

תקלו.
כיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף. השוחט ונמצאת טריפה או נתנבלה בירו והנוחר והמעקר פטור מלכסות. שחט כמה חיות ועופות במקום אחד כיסוי אחד לכולן. כיסהן ונתגלה פטור מלכסות. כיסהן הרוח ונתגלה חייב לכסות. ואם לא נתגלה פטור מלכסות. השוחט ונבלע הדם בקרקע אם רישומו ניכר חייב לכסות. דם שנתערב במים אם יש בו מראית הדם חייב לכסות. והמכסה צריך לברך עובר לעשייתו על (כסא) [כסוי] הדם. ואם לא בירך הפסיד שכר מצוה. מי ששפך יכסה. ואם לא כסה וראהו אחר חייב לכסות. וכמה ששפך בו יכסה. פי' ביד או בסכין אבל לא ברגל. שלא יהא מצוות בזויות עליו. דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסות. כיצד עושה גוררו מעל הסכין עד שישירנו מן הסכין לעפר ואחר יכסנו. כדי שיהא עפר למעלה ועפר למטה. שהרי כך אמרו חכמים. אמר ר' זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למעלה ועפר למטה. שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר. עפר לא נאמר אלא בעפר. ואם יש שם דם אחר אין צריך לגוררו אלא יכסה דם שנפל לארץ ודיו. דקיימא לן כר' יהודה. דרמו אפילו מקצת דמו. פי' משוס דר' יהודה מפר' במתניתי' דברי חכמים שכל מקום שא"ר יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים: במה מכסין. מכסין בזבל הדק ובחול (הגם) [הדק] בסיר ובחרסית. פי' שחיקת חרסין ולבנים. ומנופה של (הבית שכבשן) [חבית שכתשן] ובשחיקת אבנים ונעורת פשתן דקה. ארישטא ב'. ונסורת של חרשים שגוררין נגרים במגירה פגומה פגימות וקוצצין בה עצים. והיא משרת נסורת דקה. בעפר ובאפר ובשחורי פחמים כתושין ובנקירת פיסולין. עפר שמוקרן מן הריחים. ובזרניך. אורפימנט. ובכחול: היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות. שאין מכסין בעפר המדבר. לפי שאינו מגדל צמחים. אין מכסין בו. כיצד עושה. שוחק דינר זהב ומכסה. שנאמר עפרות זהב לו. היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות. שורף טליתו ומכסה. אין מכסין לא בזבל (הדק) [הגס] ולא בחול הגם שהיוצר צריך לכתשו עד שיכתש. ולא בלבינה ומגופה (לא) [שלא] כתשן. ולא בשחיקת כלי מתכות. ולא בקמח. ובסובין ובמורסן. ולא יכפה עליו את הכלי. אפר הכירה שהוסק מערב יום טוב מוכן הוא לכסות בו ביום טוב. ואם הוסק ביום טוב אסור משום מוקצה. ואם ראוי לצלות בו ביצה שהוא חם מותר לכסות בו אפי' הוסק בו ביום טוב. ויזהר השוחט בלי לכסות ביום טוב כי אם בדבר שדעתו מאתמול. ולא יחפור ביום טוב אפי' שחט כבר לא לא יחפור. יכסה בדבר שדעתו עליו מאתמול כמו אפר כירה. כדפרי': סכין שנפגם. אם נפגם מערב יו"ט והיה יכול לתקן מערב יום טוב. אסור להשחיזו ביום טוב ואפי' על גב חבירתה. ואם נפגם ביום טוב משחיזין אותו ביום טוב. אפילו במשחזת של אבן. והלכה כר' יהודה. ואם ספק וחתך בו משנכנס יום טוב ואחר כך מצאו פגום תלינן שנפגם במה שחתך. נראה להקל. דלא ליתי לאמנועי משמחת יום טוב. ואם בדק ומצא פגום ודאי נפגם מערב יום טוב ואסור להשחיזו ביום טוב ואפילו על גבי חבירתה: אסור להראות סכין לחכם ביום טוב. דנראה כמתקן. תלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילה לאחרים. סכין שעמדה אפי' לא חתך לאחר כניסת יום מותר לחרדה ביום טוב והני מילי הוא דפסקה אגב דוחקה: