מחזור ויטרי, הלכות יום הכיפורים שמ״ג

א

שמג.
ערב יום הכיפורים טובל אדם את עצמו בשש שעות. או בשמונה. ונכנס לבית הכנסת ומתפלל שמונה עשרה כסדרה. ומתוודה קודם סעודתו. כדתניא מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה. אבל אמרו חכמים מתוודה אדם קודם אכילתו שמא תטרף דעתו עליו בסעודה. ואינו יכול להתוודות. ואע"פ שהתוודה קודם אכילה. מתוודה לאחר שיאכל וישתה. ואע"פ שהתודה ערבית מתודה שחרית. שחרית מתודה במוסף ובמנחה. והיכן אומרה אחר תפילתו. ושליח ציבור או' באמצע תפילה. מאי א'. א' רב אתה יורע רזי עולם. ואע"ג דאמוראי טובא פליגי עליה נקיטינן כרב. לפיכך צריך יחיד ויחיד לומ' אחר תפילתו במנחה דערב יום הכיפורים וידוי זוטי. וידוי רבה. אשמנו בגדנו. ועל חט. ועל חטאים. והשליח ציבור מתוך שאינו יכול לאומרו באמצע תפילה אינו מתוודה. אלא לאחר שמונה עשרה או' אבינו מלכינו. שלא תיקנו וידוי לשליח ציבור אלא באמצע תפילה: וידוי זה אינו חובה להוציא את שאינו בקי שלא אמרוהו אלא מפני שלא תטרף דעתו עליו. ומשום חששא דשמא לא חשו לשאינו בקי. דיי לו במצותו של וידוי שהוא עש חשיכה ערבית: ובסדר רב עמרם מצאתי שליח ציבור יאמר הוידוי בפני הקהל כדי להוציא את הרבים ידי חובתם: ויאמר אבינו מלכינו: קדיש שלם: ואין נופלין על פניהם: והולכין לבתיהם. ויאכלו ענוים וישבעו: ויהללו את י"י דורשיו. ילכו ויסבו בסעודה המפסיק בה כדי לקיים ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב (ויקרא כ״ג:ל״ב). יאכלו מבעוד יום ומבערב יתענו: ואין שורין את המפה במים. ואפי' הדר מינגבא. דילמא לא נגיב לה שפיר ולאורתא אתי לידי סחיטה. שכך שינוי זעירי בר חמא אושפיזכניה דר' יהושע בן לוי. א"ל רב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי. בר אוריא תא ואימא לך מילי מעלייתא דהוה עביד אבוך. ערב יום הכיפורים מביאין לו מטפחת ומקנח פניו ידיו ורגליו. ולמחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש. וכן כי אתא רב מרי אמ' ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה כמין כלים נגובים למחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו. א"ל רב יעקב לרב ירמיה בר תחליפא איפכא אמרת לן ואותיבנא לך סחיטה. הא למדת בט' באב דלא אסירה סחיטה אי שרי לה במים והדר מינגבה כי מקנח בה ליכא תענוג. הא ביום הכיפורים אי עביד בה הכי איכא לאותובי סחיטה כר' יעקב. אבל בנגובה אי עיילי בה מים דעל פניו ידיו ורגליו ומרטבי ביה ולמחר מצטנן בה ליכא סחיטה. ולא תענוג. וירא שמים יוצא ידי שתיהן. נוטל ידיו כדרכו לשם נקיין אבל לא פניו. וכן היה נוהג רבינו עליו השלום: ערב יום הכיפורים במנחה מתפלל אדם י"ח ברכות שבכל יום. ואחר עושה השלום יתחיל וידוי. אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפילתנו. עד ומבלעדיך אין לנו אלא מלך מוחל וסולח אלא אתה: אלהי עד שלא נוצרתי. עד צורי וגואלי. והשליח ציבור אינו מתודה אלא לאחר שמונה עשרה אומ' אבינו מלכינו: קדיש: ואין נופלין על פניהם: