מבחר הפנינים מ״ז

א

אמר החכם אל תחשוב מה שתמצא ידך ותגיע אליו כשתחלל מעלתך. ותכלה זוהר פניך. כי מה שחסרת גדול ממה שהועלת:

ב

ואמר טעמתי מרירות כל הדברים. ולא מצאתי מר כטעם השאלה:

ג

ואמר החכם מה הפצע שאין לו רפואה? אמר כשיצטרך הנדיב אל הכילי וימנע ממנו

ד

ואמר החכם חסרון הצורך טוב משאלתו ממי שאינו ראוי לשאול ממנו. והרעה גדולה כשלא יפיק רצונו:

ה

ואמר כי אדם [אחד] בא אל חכם ואמר לו התפלל עלי אל אלהיך שלא יצריכני לבני אדם. אמר אי אפשר שלא תצטרך לבני אדם. אבל האלהים אל יצריכך אל הנבלים מבני אדם:

ו

ואמר שהיה חכם מתפלל אל תצריכני אל הרעים ואם תצריכנו לאחד מברואיך יהיה אל הטוב שבהם [והבשת פנים]. והנפש הנדיבה שבהם. ואל הלשון המתוקה שבהם. ואל מי שלא יזכור לי טובתו [לביישני מהם]:

ז

ואמר החכם לבנו התפלל אל ה׳ אלהיך שלא ישים טרפך על ידי הרעים מבריותיו כי זה מרע המזל:

ח

ואמר מי ששואל יותר מצרכו וערכו כדי הוא שימנעו ממנו:

ט

ואמר הכילות גריעות והמהירות טעות. והחריצות הפסד:

י

ואמר מי שהאריך לו מועדו ומנע ממך [טרפו] וטובתו. בצורות המצוירות תמצא כמוהו:

יא

ואמר כשתשאל מן הכילי שאלה. ימנע ממך וישנאך:

יב

ואמר מי ששואל שאלה מכילי הוא יותר פחות ממנו:

יג

ואמר אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל מרקחת:

יד

ואמר מי שמתארח אצל הכילי תתענה בהמתו ואינו צריך להפנות:

טו

ושאל מלך אחד את שריו מה הרע שבדברים? אמר לו הרש. אמר להם הכילות שאינו סר מבעליו עד שיורישנו הקלון:

טז

ואמר המבקש מן הכילי כמבקש לצוד דגים במדבר:

יז

והיה אחד מן הנדיבים אומר לחבריו כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממני פנים אל פנים. כי אינני רוצה שאראה בכם זלות השאלה. אבל כתבו אלי שאלתכם באגרת:

יח

ואמר לא לקח המחלל הדר פניו בשאלתו תמורה ואם הגיע [בה] להעשיר:

יט

[ואמר אם תשקל השאלה עם המתנה. תכריע השאלה את המתנה]:

כ

ואמר כשתשאל שאל מאנשי הנדיבות והחסד. ואל תשאל מן הכילי כי איננו שמח בשאלתך: