מבחר הפנינים י״ח

א

אמר החכם היה בן מי שתרצה וקנה המוסר. כי אין נשרש מבלי מוסר:

ב

ואמר אין אוהב להפכפך. ואין אמונה לעבד. ולא מנוחה לחמדן. ואין סלסול לכילי. ולא חברה לכעסן:

ג

ואמר איזהו המגיע מבני אדם? אמר מי שהניח המותרים ואחז דרך הקצרה:

ד

ואמר די בנסיונות מוסר. ובתהפוכות הימים תוכחת. ובמידות מי שתדע עמו ידיעה:

ה

ואמר הדעתן לא יבקר מי שהוא כבד עליו. ולא יספר באזני מי שאינו מאזין עליו:

ו

ואמר שהדעתן כשהוא מבקר מי שהוא כבד עליו אינו שונה לבקרו. והשוטה אינו מרגיש בבזיון:

ז

ואמר הנסיונות אין להם תכלית. והדעתן מוסיף בהן דעת:

ח

ואמר מי שאינו שומע דבריך סלק מעליו [טורח] אמריך:

ט

ואמר מי שיפסוק עליך דבריך. אל תספר עמו כי אין לו מוסר:

י

ואמר מי שילאה לאסור את נפשו. אל יאשים מי שאינו שומע אליו:

יא

ואמר מי שאינו מקבל מוסר. אבד ונעכר:

יב

ואמר המוסר מעביר מהדעתן שכרות. ויוסיף לשוטה שכרות כמו שהיום מוסיף לבעלי העינים ראות ולעטלף עורון:

יג

ואמר לעולם לא. ישבתי ויראתי שאקום ממני לזולתי:

יד

ואמר הזהר מראש המושבות. כי היא מושב נסיעה:

טו

ואמר המוסר. מוסיף סבלות הסבל. והסבל משען למשכיל:

טז

ואמר ראוי לאדם שיהא בוחר בארבעה. שידבר בטוב שבדברים. ושיאזין הטוב כשידברו עמו. ושיסבור פנים למי שיפגע. וילמד לשונו לדבר טוב. ויברח מהארבעה. מלדבר עם הכסיל. ומחלוק עם עקש. ומהחליק לשון לנבל. ומחבורות המשחית.

יז

ואמר אל תאכיל מאכליך [למי שאינו מתאוהו. ר"ל אל תספר דבריך] למי שאינו פונה אליהם.

יח

ואמר מי שירבה שחקו ימעט מוראו:

יט

ואמר מתי יהיה המוסר רע מהפקדו? כשירבה המוסר ויחסר [השכל]. ויהיו מואסים שיוסיף דבר האדם על שכלו:

כ

ואמר טוב לסבול שוטה מחצי שוטה. רצה לומר שוטה שרוצה להראות עצמו שהוא דעתן:

כא

ואמרו חכמי הודו. אל תדרוש החברים מבלי אמונה. ולא העולם הבא מבלי מעשה [טוב]. ולא אהבת נשים מבלי מוסר. ולא תועלתך בהזקת זולתך:

כב

ואמר מי ששוקל הדברים ששמע. יבין את הסתרים:

כג

ואמר מי שמנע מהמותרים ישבח עצתו השכל [המשכיל]:

כד

ואמר בטח באנשי השכל והנדיבות וסמוך עליהם. והתחבר למשכיל שאינו נדיב והשמר ממנו. והועילך בשכלו. [והתחבר לנדיב שאינו משכיל והועילך בנדבתו. והועילו בשכלך.] וברח מכילי השוטה: