מאמר שפוני טמוני חול, הסימנים לפי חז"ל, סימן א; לבאר מקום מציאות החלזון

א

לבאר מקום מציאות החלזון

ב

אם כי כפי הנראה בהשקפה ראשונה מקום מציאותו של החלזון הוא בהרים, כדאמרינן במסכת סנהדרין (צא.), עלה להר וראה שהיום אין בו אלאל חלזון אחד למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות יעו"ש. ובאמת במנחות (מד.) דאמרינן ועולה אחד לשבעים שנה פירש"י ז"ל ועולה מן הארץ יעו"ש. ורק בהרים שבחלקו של זבולן דאמרינן במגילה (ו.) כולן צריכין לך על ידי חלזון שנאמר עמים הר יקראו יעו"ש. וכן משמע בספרי ברכה (פסקא שנד) מקום בים שמוטל בהרים וכו' יעו"ש. משמע שמקומו הוא בהרים ובחלקו של זבולן הוי דבזבולן וירכתו על צידן כתיב (בראשית מ״ט:י״ג) וצור וצידון סמוכים הם, כדאמרינן במס' שבת (יט.) אין מפליגין בספינה וכו', מצור לצידון אפילו בערב שבת מותר יעו"ש. והיינו נמי דאמרינן (שבת כו.) ומדלת עם הארץ השאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים וכו' ליוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה, דהנך דוכתי מצור ועד חיפה בחלקו או סמוך לחלקו של זבולן הם:

ג

אכן רש"י ז"ל גופיה במסכת מגילה (ו.) פירש חלזון עולה מן הים להרים וכו' וכן פירש במקומו במסכת סנהדרין (צא.) וכן פירש במסכת חולין (פט.) אהא דאמרינן שהתכלת דומה לים ופירש"י ז"ל וז"ל, שהחלזון מן הים הוא עולה וכו' יעו"ש. וכן מפורש ברמב"ם ז"ל (ה' ציצית פ"ב ה"ב) וזה לשונו ובים המלח הוא מצוי יעו"ש, ונראה שלמדו לומר כן מלשון הספרי גופיה מקום בים שמוטל בהרים וכו' משמע שעיקר גידולו בים רק שעולה מן הים להרים שבים, והיינו כמו שנתבאר בדברינו לעיל (בביטול טענה הד'), שמקומו בכל ים מערבי וים התיכון, אלא שבחלקו של זבולן היה עולה מן הים להרים שלו הנכנסין תוך הים ומתרבה שם, ומה שפירש"י במנחות ועולה מן הארץ היינו שם כשעולה מן הים להרים מתרבה:

ד

ותורת אמת היתה בפיהם, שכן הוא מבואר להדיא בזוה"ק (בשלח מח:) זבולן לחוף ימים ישכון והא ימא חד כו' וים כנרת הוה בעדביה ומהכא אשתכח חלזון לתכלתא ועיין עוד בזוה"ק (בהעלותך קנ.) בחלקיה דזבולן ימא וכנסת ישראל אקרי ים כנרת והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה יעו"ש, הרי מבואר להדיא שמוצא החלזון הוא בים:

ה

אלא שבדברי הזוה"ק שהחלזון נפיק מים כנרת יש לעיין, הרי ים כנרת לא היה כלל בחלקו של זבולן, שהרי זבולן ירכתו על צידון ושם ים המערבי. אכן נראה כמו דאיתא בירושלמי מגילה (פ"א ה"א) וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת (יהושע י״ט:ל״ה) הצדים כפר חיטייא צר דסמיכא לה חמת חמתה רקת טבריא כנרת גינוסר, התיב רבי לוי והכתיב והערבה עד ים כנרת מעתה שני גינוסריות היו או לא היו אלא שני אבטוניות כגון בית ירח וצינבריי שהן מגדלות כינרים ע"כ. וביארנו שם דהך וערי מבצר וגו' וכנרת אמור בגבול בני פתלי ולזה הקשה לו לרבי לוי מקרא והערבה עד ים כנרת האמור בחלקו של הראובני והגדי, ומסיק דבקושטא תרי מקומות נינהו, ותרווייהו נקראו כנרת על שם שהן מגדלות כינרים, והוא מין אילנות טובים וחשובים כהאי דמסכת בבא בתרא (מח:) טאבא תלא לפאפי אכינרא, וכן בפסחים (קיא:) טולא דכנדא וגירסת הערוך דכנרי, והיינו דכנרת אינה שם העצם אלא על שם הכינרים הגדלים שם, וגם שאר מקומות שמגדלין כינרים נקרא ג"כ כנרת כגון בית ירח וצינבריי. וכן איתא להדיא במדרש בראשית רבה (פ' צח) אמר ר' ברכיה כל חוף ים של טבריא נקרא כנרת יעו"ש. ומעתה נראה דגם בחוף ים המערבי בחלקו של זבולן ג"כ היו מגדלין כינרים והיה ג"כ נקרא כנרת על שם זה:

ו

אכן לשון הרמב"ם ז"ל ובים המלח הוא מצוי יעו"ש בכסף משנה שלא העיר מקורו והניחו חלק. ובאמת צ"ע דסתם ים המלח ימה של סדום הוא, וידוע דימה של סדום היו מחזיקין שלא נמצא שם שום ברואים כלל, ועכ"פ לא שכיח שימצא שם, ומלבד זה הרי ימה של סדום לא היה בחלקו של זבולן:

ז

אכן נראה שהרמב"ם ז"ל דרכו לקרוא ים המלח כל הימים שאין מימיהם מתוקים, כנראה מלשונו ז"ל בתשובותיו (סי' קנ"ד) על שאלה אם מותר להפליג בספינה בשבת, והשיב בזה הלשון: אין הפרש בין ההליכה בימים המלוחים ובין אלו הנהרות שמימיהם מרובין. וכן באגרותיו כתב בה הלשון, ולפעמים אני רושם ואני עולה בספינה בים המלח יעו"ש. והרי באמת ידוע שאותו ים המלח, דהיינו ימה של סדום, לא תלך בו אנית שיט, אלא ע"כ כוונתו על שאר הימים ים המערבי והתיכון קורא אותם ים המלח, לפי שיש ימים קטנים כגון ימה של סובכי וימה של טבריה שמימיהם מתוקים וראויים לשתיה, והימים הגדולים כולם מימיהם מלוחים, לזה קורא הרמב"ם ז"ל כל הימים שמימיהם מלוחים ים המלח, לאפוקי הימים הקטנים שמימיהם מתוקים, ובאמת החלזון נמצא רק בימים מלוחים:

ח

וראיתי להרב תפארת ישראל ז"ל בהקדמתו לסדר מועד (קונטרס בגדי קודש) שתמה על רש"י ורמב"ם ז"ל שפירשו דחלזון מן הים הוא, דא"כ מה ראיה מייתי הש"ס בסנהדרין (צא.) מברייתו לתחית המתים שמתהוה בריה חדשה מעפר, הרי כיון שעולה מהים דלמא מקמי הכי הוה בים רק שעל ידי הגשם יצא מהמים יעו"ש. ובמחילת כ"ת שגה מאד, שהרי ומטונך דהחלזון מן הארץ הוא תקשה טפי, מה ראיה מייתי מברייתו לתחית המתים דלמא ממקום אחר בא לכאן, וע"כ לומר ששמר את ההר וידעו שודאי לא בא ממקום אחר, א"כ לרש"י ורמב"ם ז"ל ג"כ מיירי ששמרו את ההר וידעו שלא עלה לו מן הים אלא אחד: