לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) פ״ג

וזכורני שלא רצה לבקר החולי כשהחולי אינו מיושב בדעתו. וכן מצאתי בי"ד בסי' של"ה וז"ל: הילכך כל חולי דתקיף ליה עלמא וק' ליה דיבורא אין מבקרין אותו בפניו ע"ש. פ"א רוצים לקרא לאשה שם אחר מחמת שהיא חולה, ואמר שיביאו ס"ת לחדרה. ואמר לא תקרא שמה הדסה כי אם רחל! ואמר שטוב שיקרא לה שם שיש לו אותיות שאינם מאותיות שם הראשון וגם שם האחרון יהיה הרבה במניין משם הראשון. ואח"כ מברך אותה בשם האחרון ג' פעמים בעשרה כמו שמתברך בב"ה. אבל זכורני שקרא לבנו שלו' בחוליו שמת בו בע"ה מנחם, אע"פ שאינו הרבה במספר ולא ידוע לי טעמו. למי שיתן שם אחר ומת אינו נקרא באותו שם, כיון שאינו מתקיים בו אלא בשם הראשון.

וזכורני שבנו מחתך צפורניו של אביו מן הרגלים ובשביל זה עשה לו חבורה. וכן מצאתי ביו"ד בסי' של"ו וז"ל: ודעת הרמב"ן להתיר ע"ש, ועיין מה שכתבתי לעיל בדף ס"ט¹ עמודה שלושים ושבע שאלה שתים. בהלכות כבוד אב שאין בני רשאי לגלח זקני. וזכורני כשלמדנו סנהדרין וכת' בה² דף מ"ח ע"ב. החולי בודיגרא קשה לחי כמחט לבשר (המת) [החי] וכו', ואותו החולי קורין בל"א גייכט ל"ע, ואמר הגאון ז"ל כמדומה לי שאין כ"כ קשה. וקודם שגמרנו אותו מסכת' היה צועק בכל כחו מחמת צער אותו חולי ממה שצעק בו כל ימיו מקדם. וגם לאחריו לא שמעתי ולא ראיתי ממנו שהיה בצער באותו חולי כמו באותו פעם. וא' הגאון זצ"ל לפעם אחרת אשמרה לפי מחסום. וזכורני שבני זעלקמן ז"ל היה חולי ל"ע שמת בו, ובסוף אמרתי להגאון זצ"ל שאיני אוכל עוד לשמש אותו. והשיב הגאון זצ"ל כתיב³ שמות כ"ג ה'. עזוב תעזוב עמו ואם אינך רוצה לשמש אותו ומעתה אנו פטורים⁴ עי' ב"מ ל"ב ע"א. לסוף שכר אחד ממעות הצדקה לשמש אותו.