לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) פ״ד

כן כת' האשי' במ"ק¹ סי' ע"ו. כמעט בסוף אלו מגלחין וז"ל: תניא נטה למות א"ל התודה הרבה שהתודו ולא מתו והרבה שלא נתודו ומתו, והרבה שמהלכין בשוק ומתודין, שבזכות שאתה מתודה אתה חי. אם יכול להתודות בפיו יתודה ואם לאו יתודה בלבו. אחד המתודה בפיו ובלבו רק שתהא דעתו מיושבת עליו. כל הדברים האלו אין אומרין לו בפני ע"ה ולא בפני נשים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו את לבו. וכן בספרי² במדבר ה', ו'. ר"נ אומר ואשמה (את) הנפש ההיא והתודה.³ וכ"ה ברא"ש שם אמנם צ"ל והתודו. זה בניין אב על כל המתים שיטענו וידוי. ואמרו גבי עכן בפ' נגמר הדין⁴ סנהדרין מ"ג ע"ב. מניין שכפר לו וידויו? שנא'⁵ יהושע ז', כ"ה. יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב. ואם אינו יודע להתוודות אומרי' לו אמור תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. כתב הרמב"ן ז"ל⁶ בס' תורת האדם שער הסוף. סדר וידוי של ש"מ כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שרפואתי בידך ומיתתי בידך, יר"מ שתרפאני רפואה שלימה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה לכל עונותי וחטאים ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בג"ע וזכינו לעוה"ב צפון לצדיקים⁷ עכ"ל הרא"ש שם. וזכורני שאחר שקרא ק"ש שלפני מטתו בכל לילה, עמד אם אפשר לעמוד בשום צד, ואמר תפלה קצרה בלחש שאין שום אדם יכול לשמוע. ופ"א היה חלש מאד ל"ע שאינו יכול לעמוד וא"ל להגביה אותו לעמוד מעט. ושמעתי כמדומה לי מרוב חלשותיו שא' חלקי בג"ע, ומעתה מסתמא זה הוידוי דלעיל אמר. ואמר לי מהר"י עזכין יצ"ו סתם בני אדם חולים בלילה מחמת השינה⁸ עי' ברכות נ"ז ע"ב שינה א' מששים למיתה ובב"ר פי"ז סי' ה' נובלות מיתה שינה. וראיה למחר מברך לפגרים מתים.⁹ וכ"ה באבודרהם. ונוהגין באשכנז לקרוע על אביו בחוה"מ כרש"י, אבל על שאר מתים קורע אחר חה"מ בשעה שהתחיל האבילות כשאר הגאונים¹⁰0 עי' תה"ד סי' רפ"ח ושו"ת מהר"י מברונא סי' קי"ז וקפ"א.

ואמר העומד על כל אדם בשעת יציאת נשמה לאחר שנותנין נוצה על פיו ולפני חוטם קורע למטה כן כתוב בהג' במיימוני¹ פ"ח מה' אבל אות ב'. אע"ג דבסמ"ק² סי' צ"ז, ועי' בדינים והלכות שבסוף שו"ת מהרי"ו סי' ז'. לא כת' הכי. ותופר הקריעה מיד לאחר הקבורה³ עי' כסף משנה פ"ט מה' אבל הי"ב. אפי' בר"ח. מצאתי בי"ד בסי' ש"מ וז"ל: כיצד כל העומד בשעת יציאת נשמה של כל אדם חייב לקרוע ע"ש. וקורע על אביו ועל אמו באיזה צד שירצה הסרבל שקו' בל"א מנטיל והקוט שהוא בגד של צמר שקו' רוק או בגד של עור שקו' פליצא. רק לעניין נשיא או אב ב"ד יש חילוק לקרוע באיזה צד.⁴ עי' מו"ק כ"ב ע"ב. מעשה באשה אחת [וזה האשה הוה אשת איש ולא אלמנה] שהיא קורעת על בנה בסרבל בניאושטט, ואח"כ באו אחרים ואמרו שהמנהג שהנשים קורעות בקוט [שקו' רוק] שלהם וקורע' האשה גם בקוט שלה. ואמר הגאון זצ"ל שהמנהג [כן] בניאושטט שהנשים קורעין בגד התחתון אבל הוא אינו מורה כן. וצוה הגאון זצ"ל לחבר הקריעה העליונה בראשה וזה עשה איש כי היה בר"ח. ואח"כ היה מתחרט שלא אמר לחבר התחתונה. ואמר ששמע מרבו מוהר"ר אהרן זצק"ל שאין לנוול אשה באבילות שלה.⁵ עי' סוף סי' שפ"א. ואם אין לו סרבל של חול בשעה שחייב לקרוע על אביו וקורע בסרבל שלבש על הדרך ובתוך ל' בא לו סרבל של חול קורע שנית, א"ז בהלכות שמחות ע"ש⁶ ח"ב סי' תי"ח.