לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) פ״ב

וזכורני שאמר הבע"ב סבורים כשכותב רב סרבנות על אחד הוי יותר כח בו ממה שא' הרב לאחד בפה שאתה סרבן אבל אינו כן. וכן מצאתי במסכת' סנהדרין¹ דף מ"ט ע"א. בסוף נגמר הדין וז"ל: צדיקים שהן בפה ולא עשו והוא באיגרת ועשו. ואמר² עי' פסקים וכתבים סי' קל"ח ועי' ח"ס חיו"ד סי' שכ"ב. שראה בקובץ אחד שמותר להחרים אחד אע"פ שיש לדאוג שהוא פורק עול. וראייה מקידושין³ דף ע"ב ע"א. ומכתובות⁴ עי' ט"ז סי' של"ד סק"א. שמחרים אחד ומשתמד, ומה צריך הגמ' לאמר שמשתמד? אע"כ כמו שכתבתי לעיל. תו' פ"ק דסנהדרין⁵ דף ח' ע"א. מפיקנא רב מאוניך דמשמתינא לך, והא דא' במ"ק⁶ דף ט"ז ע"א. מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב ה"מ כשמנדה אותו לכבוד עצמו אבל לש"ש לא.

ואין מכריז חרם בשבת¹ ס' חסידים סי' ת"ח ואו"ח סי' של"ט סעי' ד'. אבל אם היה כבר בחרם מכריז אפי' בשבת כדי להפריש העם מן האיסור.² עי' שו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ח' וטו"ז יו"ד סי' רכ"ח סק"ו. אבל אין המוחרם בעיר אין סברה להכריז בשבת.

ואין לקראות חרם מחמת הגניבה בר"ח או בחוה"מ. פ"א מקלל המסורים בר"ה, ובין ר"ה ליוה"כ בא נחש לביתו ואמר ש"מ אין לאדכורי ריתחא בר"ה כדא' במסכת ר"ה פרק יו"ט¹ דף ל"ב ע"א. מצאתי בסידור [ובארצי קורין תפלה לסידור] זקן מאד, מי שיש לו חולה ורוצה לבקש רחמים בקוצר לשון יאמר בשהייה שעושה אחר ג' פסיעות ויכוון לבו בכוונה שלימה ולא במרוצה. ויאמר ג"פ אל נא רפא נא לו! ואם החולה אשה יאמר לה כמו שהוא בפסוק, כך קבל הר"ר נתן מגדול אחד מספרד. ושמעתי ממהר"ר עזכין יצ"ו פ"א כשבירך חולה בביהכ"נ בס"ת או ליולדות (אמר) לאחר שעונה הקהל אמן בסוף מי שברך אמר פ"א אל נא וגו' ותו לא ועשה הס"ת למקומה ויצא. מי שבירך אמותינו שרה רבקה, ולאה, וחנה, הוא יברך פלוניתא בת פלוני בעבור שפלוני בר' פלוני יתן צדקה בעדה וכמו שריפא חזקיהו מלך יהודה² שחלה למות וד' שמע תפלתו והוסיף על ימיו חמש עשרה שנה כדמפורש במלכים ב', כ', ה' ו' וישעיה ל"ח, ה'. (ומנימין) [ובנימין] הצדיק³ ב"ב י"א ע"א שנגזר עליו שימות קודם זמנו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו. ומרים הנביאה⁴ שנתרפאה מחליה וחזרה בתואר פנים כנערה כדאמרי' בסוטה י"ב ע"א, ובזה יבא על נכון מדוע הקדים המאוחר ומנאן שלא כסדרן. כן ישלח לה רפואה שלימה מהרה. [ולפעמים אמר ויתיר לה חבליה מציריה לטב] בתוך כל חולי עמו ישראל ונאמר אמן. כזה דלעיל אמר ליולדת המקשה⁵ ולכן לא הזכיר רחל שמתה בהקשותה בלדתה, בראשית ל"ה, י"ז. והיה מפסיק בין לאה לחנה אבל לחולה הוה מפיק חנה ומעייל רחל ואומר רחל ולאה, כן שמע ממוהר"ר אהרן זקצ"ל. אבל לאיש חולי ל"ע אמר מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב וכו'. וזכורני שפ"א מברך ליולדות כמנהג באושטריך לברך ג"פ בשביל בעלה או אביה הנודר. ואח"כ מי שנותן פשוט היה מברך בשבילו פ"א. ואח"כ מתגבר חוליה ל"ע ובא בעלה וחמיה לברך אותה שנית, ולא רצה הגאון זצ"ל כי אמר כל ימיו לא בירך אשה שתי פעמים והיולדות הניחה חיים לכל ישראל. וזכורני המעות שנודרים בשביל החולה כשברך אותם נתן מיד לחולי אחר באותו מקום או לזקנים החולים כדרכם, דסתם זקינים חולים הם.⁶ עי' שבת קנ"א ע"ב.