לקוטי תורה, שיר השירים ל״ח

א

כי על כל כבוד חופה. הנה פי׳ כי על כל כבוד משמע ב׳ מיני כבוד. והענין הוא כי פעם נאמר מלא כל הארץ כבודו (עיין זח״ג צ״ג א׳ ח״ב נ״א) ופעם נאמר ברוך כבוד ה׳ ממקומו איה מקום כבודו והענין הוא כי מלא כל הארץ כבודו הוא בחינת כבוד תתאה שהוא בחינת המלכות הממלא כל עלמין המחיה עולמות בי״ע שהם מחודשים מאין ליש ובעלי גבול ואינם בערך הא״ס ית׳ וע״כ צריך הכח האלקי המחיה אותם להתצמצם את עצמו צמצום גדול שלא להשפיע רק הארה וזיו בעלמא שיתהווה יש מאין ונקרא כבוד שהוא רק בחינת אור וזיו בלבד ואף שנאמר את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש שהוא בחינת עצמותו ית׳ היינו בבחינת העלם לבד כו׳ וכבוד זה הוא הנקרא כבוד נברא. (נראה שהוא מקור בי״ע ושורשם שבאצילות כמ״ש במ״א גבי וכרוב אחד מקצה מזה. ועמ״ש בד״ה תקעו בחדש בענין בראשית ברא אלקים ועמ״ש בד״ה את שבתותי תשמרו בענין כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא). אך יש עוד כבוד ב׳ והוא בחינת כבוד עילאה ונקרא כבוד נאצל (ועיין בפי׳ הרמ״ז במדבר קי״ח גבי הראני את כבודך) והיינו בחי׳ כבוד. שהוא בלי גבול למעלה מבחי׳ אור וזיו ולמעלה מבחי׳ השגה וע״ז הוא שנאמר איה מקום כבודו. והענין הוא כי הנה יש ב׳ דעות. הא׳ שלמטה הוא היש ולמעלה הוא האין כמאמר מאין ליש.

ב

ודעה הב׳ הוא שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין. אך שניהם אמת שמלמעל׳ למטה למעלה הוא היש אמיתי בחי׳ סוכ״ע ולמטה הוא האין לפי שכל האורות והמשכות להחיות את הנבראים אינו רק הארה בעלמא וכולא קמי׳ כלא חשיב ולכך נק׳ אין.

ג

ומלמטה למעלה אזי למטה הוא היש לפי שהוא בבחי׳ השגה כבוד תתאה ולמעלה הוא האין לפי שהוא למעלה מהשגה ולית מחשבה תפיסא ביה כו׳ אבל באמת הוא היש האמתי שהוא מהותו ועצמותו שבלי גבול ונקרא כבוד עילאה.

ד

וזהו ענין כבוד חתן וכבוד כלה כי חתן הוא מלשון חות דרגא שהוא בחי׳ ירידת אור והמשכתו מלמעלה למטה כמים שיורדים ממקום גבוה כו׳ והוא הנקרא כבוד חתן. וכלה הוא מלשון כלתה נפשי שהוא מלמטה למעלה מי לי בשמים כו׳ כלה שארי ולבבי כו׳ צמאה לך נפשי כו׳ והוא כטבע האש לעלות למעלה ליכלל ביסוד האש שלמעלה. כמו כן מקור נש״י שהיא בחינת מלכות דאצילות תמיד היא עולה ונכללת למעלה כמ״ש למען יזמרך כבוד כו׳ קארי תדיר ולא שכיך כו׳ בחי׳ צמאה לך נפשי ונקרא כבוד כלה וא״כ החתן והכלה הם ב׳ הפכים שזה טבעו מלמעלה למטה וזה טבעו מלמטה למעלה וכדוגמת מים ואש שהם ב׳ הפכים בתכלית וא״כ היאך יכולים להתחבר ע״ז יש בחי׳ חופה ש למעלה משניהם שהוא מקיף עליהם מבחינת סוכ״ע וע״י הארת המקיף הנ״ל שלמעלה משניהם יכולים להתחבר יחד אף שהם ב׳ הפכים בתכלית כידוע ע״פ עושה שלום כו׳. אך הנה בדרך פרט יש שני חופות חופה לחתן וחופה לכלה וכמ,ש כי על כל כבוד חופה והיינו על כל בחינת כבוד משני כבוד הללו שהוא כבוד חתן וכבוד כלה יש בחי׳ חופה שהוא בחי׳ מקיף והענין הוא כי בחי׳ כבוד כלה הוא מ״ש למען יזמרך כבוד כו׳ וכמ״כ בנפש הוא בחי׳ האהבה והתשוקה המוגבלת בלב ונקרא אהבת בכל נפשך שהוא בחינת כלי שנמשך על ידי ההתבוננות בגדולת הבורא ית׳ כמ,ש נודע בשערים בעלה כל חד לפום מה דמשער בלבו ונמשך מזה בחי׳ אהבה המוגבלת בלב.  משא״כ אהבת ובכל מאדך היא בחינת האהבה שהיא גדולה מאד בלי גבול שאין ביכולתה להוגבל בלב כ״א היא בבחי׳ מקיף מלמעלה והיא בחי׳ נקודה הפנימית הנקרא רעותא דלבא כמ״ש בקשו פני כו׳ ולכך נקראת חופה על אהבת בכל נפשך הנ״ל שהיא בחינת כבוד כלה לפי שאינה יכולה להוגבל בלב (ועמ״ש בד״ה ביום השמיני שלח גבי בצל שדי. ועיין מענין בכל מאדך בזח״ב כ״ז א׳) וזהו בכל מאדך מאד הוא בלי גבול ופי׳ מאדך שהוא מאד שלך שמקיף זה הוא רק אצלך שלפי ערך קוטן הכלי מהכיל אור אהבה זו היא בבחי׳ מקיף. משא״כ אצל מי שכלי שלו רחבה יותר יכולה להיות האהבה זו בבחינת פנימי ואינו בבחי׳ מקיף כלל. והנה באעתדל״ת אתעדל״ע שע״י החופה של הכלה שהיא בחי׳ בכל מאדך הנ״ל אזי מעורר למעלה ג״כ חופה של החתן שהוא בחי׳ סוכ״ע שמתחברים שני חופות הנ״ל יחד ועי״ז מתחברין ממילא יחד החתן והכלה הנ״ל. אף שבטבע הם שני הפכים כו׳ (ועיין מענין כי על כל כבוד חופה בב״ב דע״ה א׳ וברבות ס״פ פנחס ורישיה דקרא וברא כו׳. בסדר לך לך ס״פ מ״ד. וס״פ ויקהל זח״א ויחי רי״ט א׳ ויקהל רי״א א׳. אחרי נ״ט א׳):