ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות שותפים בקרקע ה׳:כ״ב

א

וזה שנאמר בגאולה האחרונה כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. כי בגלות מצרים יצאו בחיפזון כעבדא דברח מרבוני' ולא אית לי' שטר חירות אבל פורקנא בתרייתא לא תצאו כצאת העבדים וכו' אלא תיפוק בת חורין וכו' כ"ש כ"ז בתיקונים. כי עיקר תקון הגאולה האחרונה הוא ע"י בחי' חירות הנ"ל שהוא בחי' יובל שמשם כל הגאולות והחירות מהגלות. אבל בגלות הראשון כשנגאלו ממצרים לא נמשך הדעת הזה בשלימות מחמת שעדיין לא קיבלו התורה שהוא הדעת הנ"ל רק שנמשך עליהם הארה מבחי' יובל שהוא הדעת הנ"ל. וע"כ יצאו בחיפזון כעבדא דברח מרבוני'. ועיקר הבריחה והחיפזון הי' מחמת שלא נכנע והנתבטל עדיין קליפת עמלק שהוא ראשית גוים שהוא ראשית ושורש כל הע' עכו"ם שהם כלל כל התאוות והזוהמות שמהם כל הגליות בגשמיות ורוחניות. וע"כ כתיב ויוגד למלך מצרים כי ברח העם. וע,כ המגיד כי ברח העם הי' עמלק כ"ש במדרשים כי מחמת שלא ביטלו זוהמתו עדיין ע"כ ברחו. וע"כ קודם מ,ת כתיב ויבא עמלק כי הואלא נכנע עדיין רק משה רבינו בגודל כחו צוה ליהושע ללחום עמו להחלישו לפי חרב אבל לא לגמרי ואז צוה הש,י כתוב זאת זכרון בספר וכו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור ודרז"ל עד דורו של מרדכי ומשם עד דורו של מלך המשיח. ועיקר הכנעתו ומפלתו בכל דור ודור הוא ע"י צדיקי אמת שממשיכין זה הדעת הנ"ל שהוא בחי' חירות של יובל שהוא בחי' וכל בניך לימודי ה', להכניס הלימוד הקדוש של הדעת הזה לכל בני ישראל שיהי' כולם לימודי ה' עד שיצאו כולם מהרוח שטות ושגעון ובלבול הדעת הנמשך מזוהמת קליפת עמלק וישובו כולם אל הש"י באמת. וע"כ כתיב בגלותא בתראה כי לא בחפזון תצאו וכו', כי זה הדעת הנ"ל הוא בחי' מתינות גדול ונפלא בחי' הוו מתונים בדין שמרמז על הדעת הנ"ל כ"ש שם, מתונים דייקא היפך חפזון כי צריכין מתינות עצום לזה הדעת להאיר בדרי מעלה בחי' מה, ובדרי מטה בחי'מלא כה"כ. וזהו כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולם לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. כי הולך לפניכם ה' זה בחי' השגת דרי מעלה שהוא בחי' מה שהוא בחי' שם הוי' במילוי אלפין בגימ' מ"ה שהוא בחי' סתום ונעלם בתכלית ההעלם בחי' מה חמית מה פשפשת וכו' בבחי' זה שמי לעילום הנאמר בשם הוי' ב"ה. וזה כי הולך לפניכם ה' שמרמז על הגדולים במעהל בחי' דרי מעלה שהוכלים להתקרב להש"י, וה' הולך לפניהם, אבל כל מה שרוצים להשיגו הוא נעלם מהם בבחי' מ"ה וכו' וכנ"ל. ומאספכם אלקי ישראל, בחי' מלא כה"כ שהוא בחי' שם אלקים שהוא בחי' מלכות בחי' ואלקים מלכי וכו'. וזהו ומאספכם היינו בחי' מאסף לכל המחנות לכל הנחלשים והנדחים בעוונותיהם ורוצים לדחותם חוץ ממחנה ישראל, והש"י מרחם עליהם ואמספם לפנים כי הולך אחרי כ"א וא' ומגלה לו ומאיר לו כי הוא ית' עדיין עמו בבחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר וכנ"ל. ומחמת זה כי לא בחפזון תצאו כי יאיר עליכם בשלימות הדעת הנ"ל של בחי' מ"ה ומלא שהוא בחי' השגת הבן ותלמיד שהוא בחי' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וכו' שזה הדעת הוא בחי' מתינות בחי' הוו מתונים בדין וכו', ועשו סיג לתורה שעושים בכל פעם סייגים וגדרים להדעת הזה ע"י בחי' שתיקה כדי שלא לכנוס במקיפים שאסור להמשיכם כדי שלא יכנוס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספקי לבארם וכו' כמ"ש שם. וע"כ לא בחפזון תצאו וכנ"ל. וע"כ בגלות הראשון כתיב ולא יכלו להתמהמה ובגלות האחרון כתיב (חבקוק ב׳:ג׳) אם יתמהמה חכה לו. כי צריכין להתמהמה כדי שלא לצאת בחפזון בחי' הוו מתונים בדין הנ"ל. וע"כ הערב רב שהם מסטרא דעמלק הכשילו את ישראל ע"י החפזון הרע שלהם שתיכף כשראו כי בושש משה וכו' ונתמהמה קצת, תיכף מיהרו וחפזו ועשו את העגל כי גם החפזון שהי' בשעת יציאת מצרים הי' על ידם כ"ש שם בפ' בא וגם ערב רב עלה אתם וכו' וסמוך לי' ויאפו את הבצק עוגות מצות כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי עיקר כל הפגמים ע"י הקשיות של המחקרים והפילוסופים שהם מסטרא דעמלק מסטרא דערב רב שממהרים להקשות קשיות שא"א ליישבם כי נמשכים מהמקיפים שא"א להמשיכם בזה העולם כ"ש בהתו' הנ"ל ובהתו' עתיקא וכו' סי' כ"א לק"א: