כל בו מ״ב

א

מב. דין הימים שאין נופלין על פניהם ואין אומרים למנצח ושיר מזמור

ב

כתב ה״ר נתן ז״ל אלו הימים שאין נופלין על פניהם כל יומי ניסן מפני שארעו בו ניסים ובערב הפסח וממחרת הפסח אין אומרי׳ למנצח דערב הרגל כרגל וצפרא דרגלא כרגלא ומר״ח סיון עד ד׳ ימים אחר עצרת. ור״מ היה אומר ד׳ ימים אחר עצרת משום דכתיב אסרו חג בעבותים וערב עצרת ומחרתו אין אומר למנצח כאשר בארתי. בתשרי ממחרת יום הכפורים עד סוף החדש. וערב החג ומחרתו אין אומר למנצח כאשר בארתי. והר״מ כתב בכל חדש אומר למנצח לבר מערב הפסח עד אסרו חג. חנוכה ופורים ויום י״ד וט״ו באדר הראשון שהן אסורין בהספד ובתענית אבל במנחת ערב הי״ד אין למנוע הכי מוכחא שטת ההלכה פ״ק דמגלה. ואין אומר למנצח ושיר מזמור כמנהג ויטרי אין אומר אותו אך שמעתי מר׳ יצחק ב״ר טודרוס כלל כל יום שיש בו מוסף אין אומרים אסף במנחה ערבי שבתות וי״ט ור״ח יום חופה אחרי עשותה ושחרית שבא חתן לבית הכנסת. ובשביל חתן אין מוסיפין בחול יותר מג׳ בקריאת התורה כי תקנת חכמים שאמרו שאין מוסיפין בחול אע״ג שעשו אותו כרגל. ואפשר שאם קראו כבר ג׳ שיכול החתן להיות רביעי כמו בחולו של מועד אבל יותר לא דיותר מרגל לא עבדינן ליה דחול המועד קרוי רגל.

ג

ויום המילה. ויש מקומות שאומר ביום המילה למנצח משום דאית ביה ט׳ פסוקים כחדשי העבור. ויש במדרש ישגבך שם אלהי יעקב. למה הזכיר יעקב יותר מאבותיו משום שהיו לו גלגולים וטלטולים יות׳ מהם ובכלם עזרו הבורא ית׳ כהדין מקשיית׳ דאמרין לה רחמנא דעני לההיא מקשייתא יעזור ליך. ויש מקומות שאין אומרים אותו משום דכתיב על המילה שש אנכי על אמרתך ולא שייך למימר ולאדכורי יום צרה. ואם יחול יום המילה ביומא דתשובה ובתענית רגילין לומר י״ג מדות ודוי ולא שבקינן להו דכולי האי לא גזרינן רק והוא רחום ותחנות. עד כאן לשון ה״ר נתן ז״ל.