ישמח משה, תרומה ז׳

א

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח). בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, ומצוה זו היא ממש מצות לקיחת ד' מינים, כי כבר נתבאר במדרש (אמור (ויק"ר ל') סי' י"ב) בד' מינים, דמרמז על ד' בחינות חלוקות שבישראל, וכבר ביארתי (בהפטורת וארא) דהם בחינת בית לבוש גוף ונפש, ובחינת רוח היא בחינת הלבוש, על פי מ"ש מהרח"ו ז"ל בפסוק (שיר השירים ו ב) דודי ירד לגנו וגו', ל"רעות ב"גנים ול"לקוט ש"ושנים ר"ת לבוש, והבן. ומינה לא טעם ולא ריח בחינת בית, ריח לבוש, טעם גוף, טעם וריח נפש. והנה מבואר במדרש שם בד' מינים אמר הקב"ה יאגדו אלו עם אלו, ומזה אני מתעלה וכו'. והנה במקדש יש ד' בחינות אלו, דהרי מבואר ברמב"ם (פ"א מהלכות בית הבחירה הלכה ה'), דהדברים שהן עיקר בבנין הבית, הוא חצר אוהל מועד הנקרא עזרה, ואולם, וקודש, וקודש הקדשים, עיין שם. ויובן דהמדריגה הפחותה הם רק בחינת חצר, ובעלי הריח בחינת פרוזדר, ואולם בחינת טעם נקרא קדש, והיינו (ירמיה ב' ג') קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, היינו בחינת טעם דבר מאכל, לכך כל אוכליו יאשמו, לכך אין להם שליטה על תלמידי חכמים אף למסים, כמבואר במסכת יומא (דף ע"ז.) עיין בחו"מ סי' קס"ג (ס"ה), ולכך כל המקבל עליו עול תורה וכו' (אבות פ"ג מ"ה). טעם וריח קדש קדשים, והכל נקרא מקדש כמבואר ברמב"ם שם, כי אז כשנאגדו אלו עם אלו קדושה שורה על הכל. וגם מקדש לשון הכנה, כי אז מוכנים להשראת שכינה, והיינו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא, והבן.