ישמח משה, תצוה ב׳

א

כתית למאור להעלות נר תמיד (שמות כז כ). הנה הבעל הטורים כתב דכתית רומז לשני המקדשים, מקדש ראשון ת"י, ומקדש הב' ת"כ, לומר שמצוה זו של הדלקת נרות במקדש יהיה נוהג כל כך שנים, עד כאן דבריו. ועל זה קשה מאד דהעיקר חסר, דהיינו הדלקה בבית השלישי שיבנה במהרה בימינו. והנ"ל בזה על פי מה שכתבתי לפרש מה שאמר יעקב אבינו אין זה כי אם בית אלקים בדרך שלילה (בראשית כח יז), ופירשתי פירוש אחד על פי התוספת במסכת ע"א (ע"ז מ"ה ע"א, ד"ה כל) בשם הירושלמי (ע"ז פ"ג ה"ה) (תמצאנו בפרשת העקדה בפסוק (בראשית כב ב) והעלהו לי לעולה על אחד ההרים). ופירוש הב' לפרש בזה גם מה שנאמר בקינות לתשעה באב זן עינו במקום הזה שר שמומו ויקונן אין זה. על פי מ"ש בשירת הים (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך וגו'. והפסוק (מלכים א' ח' יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך וגו'. והפסוק בתלים (תהלים קכז א) אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ולהבין כל זה, נקדים מה דעמדו הקדמונים הכי השני מקדשים שחרבו, הם פועל ריק ח"ו והיו כלא היו, חלילה מלומר כן. אמנם הענין הוא יובן על פי משל לאחד שהביא זרע אילן טוב ממרחק, ונטעו עד שצץ ופרח ועשה פרי, ואחר כך עקרו והביא זרע אילן אחר ונטעו וגם עשה פרי, ועקרו וחזר והביא זרע אילן דוגמתו מן המובחר, ונטעו והכניסו לקיום להיות דבר המתקיים לעד. והנה בעת עקירת השני אילנות הראשונים, כל הרואה משתומם ומתפלא על מה עשה ככה לארץ הזאת לנטוע אילן טוב ויפה ולעקור אותו זה פעמיים ומה טעם יש בדבר. אמנם האיש הנוטע אף הוא השיב אמריו להם כי הכל בחכמה ובהשכל, וכי גם נטיעת ב' האילנות הראשונים ועקירתם, הכל היה צורך קיום אילן השלישי, לאשר כי הארץ הלזו אינה מסוגלת לגדל אילן כזה בטבעה ולא תוכל שאיתו, לזאת הקדים לנטוע נטע נעמן בארץ עדי תקבל קצת איכות וטבע עפר הארץ המגדלת אילנות כאלו, ואחר זה עקרו לנטוע אחר תחתיו, וכן בפעם הב', ואז כשקבלה הארץ כח שיש בו די לקיים האילן קיום נצחי, ונעשה קרן בן שמן משמני הארץ הרחוקה, ואז נטע אילן השלישי אשר לזה היה מגמתו גם מאז, ועתה לא יבצר ממנו אשר זמם לעשות ואחרית דבר טוב מראשיתו כאמור, עד כאן המשל. והנמשל הוא כשראתה חכמתו יתברך אשר אין בכח הארץ הגשומה הלזו לקבל ולסבול נוגה אור קדושת בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו, אשר כוננה היוצר בגבהי מרומים ליסדו על מכון הר ציון, אשר עליו נאמר (תהלים כד ג) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וגו', לולי הב' מקדשות הראשונות אשר על ידם ובכח קדושת העבודה מעשה הקרבנות זבח ונסכים ויתר עבודת הקדש אשר היה שם כמה מאות שנה, קנתה הארץ גם היא כח רוחני ואיכות קדושה נפלאה, עדי תוכל מעתה לסבול קדושת הבית השלישי מעשה ידי יוצר בית המקדש שלמעלה המכיוון כנגד בית המקדש של מטה, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון קיום נצחי ובית עולמים יקרא, עד כאן דבריהם בשינוי לשון.

ב

ובכן אבא אל המכוון לבאר מקראות הנ"ל, וזה שאמרו בשירתם תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, וקראו הר על שם חורבנו כדכתיב (ירמיה כו יח) הר ציון לבמות יער, ושמא תאמר אם כן מה היא התועלת ממנו כיון שעתיד ליחרב, לזה אמר שהתועלת הוא מכון לשבתך פעלת ה' דייקא, היא מקדש השלישי מעשה ידי יוצר ב"ה, כי לולי הראשונות לא היה כח בארץ לקבל בית השלישי, והראשונות היו רק הכנה להאחרון כאמור. וז"ש שלמה המלך ע"ה כשבנה הבית המקדש וגמרו, בנה, ר"ל הבית המקדש שלמעלה בנוי הוא, בניתי ר"ל מה שבניתי אני, הוא רק בית זבול לך, כמו בית אכסניא על ימים אחדים ולא בקבע, ושלא תאמר דאם כן הוא פועל ריק ח"ו, לזה אמר מכון לשבתך עולמים, היינו הכנה לבית המקדש אשר יהיה בו שבתך עולמים כו'. וזה שאמר דוד המלך ע"ה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, דיש להבין בשנותו את טעמו מעתיד לעבר, דיבנה הוא מורה על עתיד, עמלו על עבר, והוה ליה למימר או הכל בלשון עבר אם ה' לא בנה וגו', או הכל בלשון עתיד יעמלו וגו'. אמנם הוא הדבר אשר דברנו, דמזה שעינינו רואות בית המקדש בנוי וחרב זה פעמים, נצמח תקוה טובה ופתחון פה להמיחלים לו ומצפים לישועתו, כי לולי זאת שעתיד הקב"ה לבנות במקומו בית השלישי נכבד מן הראשונות, למה היה זאת ועל מה עשה ה' ככה לבנות ולסתור, הלא דבר שהוא אינו רק לזמן הוא כלא נגד אין סוף ב"ה, וחלילה לו לייחס פעולת ריק ח"ו, אלא ודאי דכל זה היה הכנה להאחרון שיבנה במהרה בימינו כו'. וזה שאמר לחזק אמונתינו ותקותינו על הבית הג' שבודאי יבנה, אם ה' לא יבנה בית, ר"ל איך יעלה על הדעת שה' לא יבנה בית השלישי, הלא אז שוא עמלו בוניו בו בהב' מקדשות הראשונות חלילה, וזה לא יתכן, אלא ודאי עתיד הקב"ה לבנותו במהרה בימינו. והנה יעקב אבינו ראה המקדש בהבנותו ובחורבנו והעתיד להבנות, ועל זה אמר אין זה, ר"ל זה אינו תמידי, כי אם בית אלהים, היינו העתיד הנקרא בית כנ"ל שהשי"ת בעצמו יבנהו, וזה של עתה הוא רק שער השמים, ר"ל הכנה ושער למקדש שיבא מן השמים, (כי הה"א של השמים משתמש במקום מן כמו ואתה תשמע השמים, מלכים א' ח לב). והן דברי המקונן שר שמימו ויקונן אין זה כנ"ל וכמו שפירשתי והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק שהתחלנו, דהרמז היא כתית למאור כדברי הבעל הטורים שיהיה כל כך שנים נוהג המאור הזה, ובא הרמז בתיבת כתית, לרמז שיכתתו אלו המקדשים, ושמא תאמר אם כן הוי פועל בטל, לזה אמר להעלות נר תמיד, כלומר שדבר זה נצרך להעלות נר תמיד, היינו בבית שלישי שיהיה נצחי ותמידי, ועל כן להעלות הוא מבנין הכבד, והבן.