ישמח משה, תזריע ג׳

א

במדרש תנחומא (תזריע סי' ג') היה איוב רואה את בני אדם, ואשה יולדת זכר, וספינה שטה בים אצבע על אצבע, תמה על הדברים האלו ואמר אשא דעי למרחוק (איוב לו ג), לפיכך נאמר אשה כי תזריע, עכ"ל. והנ"ל על פי מ"ש הרמב"ם במורה (חלק ב' פרק י"ז) בהשיבו על אריסטו שמביא ראיה לסתור החידוש, והוא סכל את דעתו, והביא משל נפלא מתינוק שנולד באיי הים, עיין שם כמה מתוקים דבריו. ועל פי זה פירש האלשיך הפסוק (קהלת ב יב) מי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו. ועל פי זה יש לפרש גם כן הפסוק אשא דעי למרחוק (איוב ל"ו), כמו שפירשו הרמב"ן בשער הגמול לדרכנו (וז"ל: ר"ל שישא דעו עד סוף השגת הדעות לתת טעם וטענה במשפט האלקים, ואחר כך יתן צדק לפועלו יתברך, כי מן הטעם המושג בדעתו, יוכיח על הרחוק והנעלם שהצדק עמו והיושר במפעליו). ויתכן לומר דמזה ראיה למ"ש במקום אחר שאין הטבע מעצמו אף אחר שנברא, רק שהשי"ת בהשגחתו שוקד עליה ומקיימה כפי אשר סדרה, כל זמן שאינו רואה חכמתו יתברך לשנות מחמת איזה טעם, והארכתי בזה במקום אחר. והנה לדרכינו יתכן מאד מחמת שחקי הטבע הנהוגים, מנגדים בכמה דברים להטבע בעצמה, וכדמות נס הוא, והבן זה. ונקדים עוד דכמה טעמים כתבתי בדרושים את אשר הורינו מן השמים, על הא דלא נתפרש שכרן של מצות בתורה הק'. והנה עוד יש לי לומר בדרך פשוט ונכון מאד על פי משל, ועל דרך (קיוב מא ג) מי הקדימני ואשלם (עיין ויק"ר פכ"ז ב'). והנה אם קוצץ שכר, יחשוב זה העובד שאינו מחויב לעשות רק שעושה בשביל השכר, ואם כן לפי זה הבחירה בידו לומר לא הן ולא שכרן, ולכך אינו קוצץ להראות ולקבוע בלבו שמחויב לעשות, רק שאחר כך נותן דרך נדבה וחסד כפי גדולתו ונדבתו, וזה נכון מאד. ועוד הא אינו מגיע שום שכר, רק אחר עשיה דרך נדבה וחסד ולא קודם, והבן. והנה זה גם כן טעם הגון שאסור לעבוד על מנת לקבל פרס (אבות פ"א מ"ג), כי אם הוא עושה כן, עדיין לא פרע החויב, (דתא) [דהא] העבודה שלו אינו תשלומין, רק לקבל. ויובן גם כן על פי משל צח, והנה על פי זה דרכו של התורה להקדים כל מצוה איך שמחויבים אנחנו לעבדו בכך, כאשר תסתכל תמצא זה ממש בכל מקום. והנה עוד נקדים, דיש לי לומר דכמו שכתב הרמב"ם דכל מציאות ילידי אשה נפלא מאד, ככה נפלא עוד יותר לידת הזכר מן האשה, כי מאחר שזרע האשה כמו זרע האיש, מצורף לזה שהקליטה הכל בגוף שלה על ידי חימום אבריה, והיצירה הוא במשך ארבעים יום ואין מסייע לזה שום דבר מן האיש אז, רק אברי האשה, והנה זה שמן האיש ראוי לבטל במיעוטו, וכל דבר היולד מדבר יולד בדומה. רק שמזה פני הראות גם כן שסדור הטבעי מתנהגת בהשגחה, והשגחה הוא שיהיה הזכרים מצוים כמו נקבות, וזה מסכים לדעת רז"ל (סנהדרין צ"ו ע"א) בפסוק (איוב ג ג) ולילה אמר הורה גבר. ועל פי זה יובן הפסוק אשה כי תזריע, דקשה כי תזריע למה, והן אמת שדרשו רז"ל, אף על פי כן הדרשה תדרש ומקרא אינו יוצא מידי פשוטו. לכך אני אומר דתורה הקדימה לומר על דרך מי הקדימני, כמו שאמרו רז"ל מי מל את בנו קודם שנתתי לו בן, אך שלא תאמר דהוא על פי טבע ממילא, לזה אתיא אשה כי תזריע וילדה זכר, אתמהא וכי לא יוגבר זרעה בעזר גופה ואבריה, אלא ודאי דהוא בהשגחה, ולכך כדאי שתעשה המצוה האמורה בענין, והוא וביום השמיני ימול וגו' (ויקרא יב ג), וזה נכון מאד. ונקדים עוד, דהנה אנחנו רואין בעינינו שספינה הולכת בלב ימים, אף אם המים אינם עמוקים כל כך רק אצבע על אצבע, והספינה הוא מסתמא רב הכמות, והוא מחמת שטבעה של עץ לצוף על פני המים. והנה סבת זה מבואר ברוח חן פרק א', וז"ל: ולזאת הסבה היה טבע העץ להיות צף על פני המים לפי שהוא אוירי, וכך אמרו רז"ל (נדרים נ"ה ע"ב) מאוירא קא רבו, והנחת האויר הטבעי הוא על פני המים, עכ"ל, ועיין שם עוד מ"ש קודם לזה. והנה מזה ידענו כי טבע כל יסוד הדק להיות למעלה על העב, וכך ראוי להיות המים על פני הארץ, וזה אחת ממופתי השגחה המנגד להטבעית, והוזכר במאמרו יתברך לאיוב (לח ד-י) איפא היית ביסדי ארץ וגו', (איוב לח ח) ויסך בדלתי ים, (איוב לח י) ואשבור עליו חיקו, כמו שביאר בעקרים (מאמר רביעי פרק ח'), עיין שם. ועל פי זה יתבאר המדרש על נכון, ראה את בני אדם, ראה בטבען כשהם נחים ושלמים ובני אדם הן, ואשה יולדות זכר, ואם נערוך זה נגד זה הוא פלא שאין כמוה, וכן מבואר מקודם שם במדרש (תנחומא תזריע סי' ג') להדיא, אמר ר' איבו מעשה ניסים עשה הקב"ה לתינוק זה, אדם שהוא נתון בחמין יום אחד וכו' שם, ועל זה אמר איוב אשא דעי למרחוק. אלמא שמפרש בהדיא שאמר זה על שהעריך זה נגד זה, ומזה נבין כי מי יבא אחר המלך כאמור, והיינו אשא דעי כאמור. והנה עתה חוזר המדרש דבריו דלעיל והוסיף ב' דברים, דהיינו שעוד יותר מזה פלא מה שאשה יולדות זכר, ועוד שספינה שטה בים וכו', ומזה נצמח תימה אחרת ותמה ואמר אשא דעי וכו' כאמור, ולכך נאמר אשה כי תזריע כאמור, והבן.